(ראה גם: צניעות, עבודת ה'-יראה)
ומשום שהיא על ראשו של אדם אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש, כי אם היא מסתלקת מעל ראשו של אדם מיד מסתלקים החיים ממנו. (נשא לב)
א"ר חזקיה חלחלה תבוא על אותו אדם, העוזב את אשתו שתראה משערות ראשה לחוץ, וזה הוא אחד מאלו צניעות שבבית, ואשה המוציאה משערות ראשה לחוץ להתיפות בו, גורמת עניות לבית, וגורמת שבניה לא יהיה חשובים בדור, וגורמת דבר אחר שישרה בבית (היינו צרעת). מי גרם לכל זה, היינו שער ההוא שנראה מראשה לחוץ. ומה בבית כך, כל שכן בשוק, וכל שכן חציפות אחר...
אמר ר' יהודה שערות ראשה של האשה שנגלו גורמים לשער אחר להתגלות (דהיינו כחות הסטרא אחרא הנאחזים בשערות), ולפגום אותה, משום זה צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שער אחד מראשה, כל שכן לחוץ.
תא חזי כמו בזכר, נמצאות השערות קשים מכל, (שהם דינים), כן הוא בנקבה, תא חזי כמה פגמים גורמות שערות של האשה, גורמות למעלה, גורמות למטה, גורמות לבעלה שיתקלל, גורמות עניות, גורמות דבר אחר בבית, גורמות לסלוק חשיבות מבניה, הרחמן יצילנו מחוצפה שלהם.
ועל כן צריכה האשה להתכסות בזויות הבית, ואם עושה כן מה כתוב, בניך כשתילי זיתים. מה זית זה בין בחורף ובין בקיץ אינו מאבד עליו, ותמיד נמצאה בו חשיבות יותר מהשאר אילנות, כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם. ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה, בעושר בבנים ובבני בנים, זה שאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', וכתוב יברכך ה' מציון וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (נשא עז)
...שלמדנו, לא ילך אדם ד' אמות בגילוי ראש, מהו הטעם, משם שהשכינה שורה על ראשו... (בלק מג)
עטוף (הנאמר בכוס) הוא שצריך לעטוף את הראש, בשביל שהשכינה על ראשו, כי כך העמידו חכמי המשנה, אסור לתלמיד חכם ללכת ד' אמות בגילוי הראש, משום שמלא כל הארץ כבודו, כל שכן בברכה ובהזכרת שם הקדוש (שאסור) להיות בגילוי הראש. (פנחס תרכו)
אמר רב חסדא שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים. (ברכות כד א)
א"ר זירא א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה... עיטור ועיטוף... רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה נוטלו בשתי ידיו... (שם נא א)
אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש. (שבת קיח ב)
...דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי, לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה, דלי עיניה חזי לדקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקא לקיברא בשיניה (פסק אשכול תמרים שאינו שלו). (שם קנו ב)
תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים, מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו. (יומא מז א)
...אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים... (כתובות טו ב)
ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית... ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע... ראשה פרוע דאוריתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, דאורייתא קלתה (סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה) שפיר דמי, דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור... (שם עב א, וראה שם עוד)
...אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו. (נדרים ל ב)
אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה, אבל כולי עלמא לא, כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבה מקובי שויה עשרה בתליסר. (קידושין ח א)
...חזייה דלא פריס סודרא, א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא, א"ל דלא נסיבנא, אהדרינהו (רב הונא) לאפיה מיניה (דרב המנונא), א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. (שם כט ב)
רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי. (שם לא א)
רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הוא גברא, א"ל דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בה רבנן. (שם לג א)
...ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז... (בבא קמא צ ב)
משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה, וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופורעין את ראשיהן וקוראין אותם באימה ביראה ברתת בזיע...(ויקרא יא ז)
דבר אחר בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקוס (מחלה)... רבי אבהו פתר קריא באשה, על ידי שהאשה הזו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב וגלה את ערותה את מקורה הערה... (שם יט ד)
...ולא אמרתי אליכם שתהיו קורין קריאת שמע לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך... (שם כז ו, ההתחלה בערך כלעיל יא ז)
דבר אחר לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשיהן, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ש"א י"ג) ותקח תמר אפר על ראשה... (במדבר ט מב)
פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע, ויש אומרים לא בראשו מגולה, שאינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. (פרק יד טו)
פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות אחד גילה את ראשו ואחד כיסה את ראשו, זה שגילה את ראשו, רבי אליעזר אומר ממזר הוא, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו, עקיבא איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנה... באותה שעה אמרו ברוך שגילה סודו לעקיבא בן יוסף... שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא היא. (פרק ב)
ופרע את ראש - סותר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגילוי הראש גנאי להן. (במדבר ה יח)
לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש. (איסורי ביאה כא יז)
...וגדולי חז"ל נמנעים לגלות את ראשם, להיות השכינה חופפת על האדם... והיא הכוונה במעשי התורה כולם, שתגיע מהם יראת שמים... (חלק ג פרק נב)
וראשו יהיה פרוע - לר' עקיבא נקרא כך גם אם הראש מכוסה, אבל לא בכיסוי הרגיל. (ויקרא יג מה)