גלות מצרים   גזרת הבנים

(ראה גם: גלות מצרים-כללי-המילדות-שעבוד)

 

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה... ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. (שמות א טו)

תלמוד בבלי:

הבה נתחכמה לו, להם מיבעי ליה, א"ר חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל במה נדונם... אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם... (סוטה יא א)

ויצו פרעה לכל עמו, א"ר יוסי בר' חנינא אף על עמו גזר. ואמר ר"י בר חנינא שלש גזירות גזר, בתחילה אם בן הוא והמיתן אותו, ולבסוף כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף אף על עמו גזר... והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, צופין ואינם יודעין מה צופין, מהגים ואינן יודעים מה מהגים, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כיון דשדיוה למשה אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו, והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה. (שם יב א וב)

מדרש רבה:

אמר רבי לוי ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחת, וכולן הושלכו ליאור ועלו בזכותו של משה, הוא שמשה אומר (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, כולן לרגלי עלו. רבי זכאי רבה מייתי מן הכא, וידגו לרוב בקרב הארץ (בראשית מ"ח), מה בקרב הארץ ששים רבוא, כך בגבול דגים ששים רבוא, מה בקרב הארץ לא מתו, אף בגבול דגים לא מתו. (בראשית פרשה צז ה)

לכל עמו - אמר רבי יוסי ברבי חנינא אף על עמו גזר, ולמה עשה כן, שהיו אסטרולוגין אומרים לו גואל ישראל נתעברה ממנו אמו, ואין אנו יודעים אם ישראל הוא או מצרי, באותה שעה כנס פרעה כל המצריים ואמר להם השאילו לי את בניכם ט' חדשים שאשליכם ליאור, הדא הוא דכתיב, כל הבן הילוד וגו', בין יהודי בין מצרי, ולא רצו לקבל ממנו, שאמרו בן מצרי לא יגאל אותן לעולם אלא מן העבריות. היאורה תשליכוהו, למה גזרו להשליכן ליאור, שהיו רואין האסטרולוגין שמושיען של ישראל על ידי מים ילקה, והיו סבורין שעל ידי מים יטבע... ורבנן אמרי העמיקו עצה שלא יפרע הקב"ה מהם במים, לפי שהיו יודעין שאין הקב"ה משלם אלא מדה כנגד מדה, והיו בטוחים שלא יביא מבול לעולם, לכך גזרו להטביעם במים. וכל הבת תחיון, מה צורך לפרעה לקיים הנקבות, אלא כך היו אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים, לפי שהיו המצריים שטופים בזמה. (שמות א כב)

ותאמר מילדי העברים זה... מהו זה, זה נופל ליאור ואין אחר נופל ליאור, שכיון שהפילו משה ליאור בטלו הגזרה, כההיא דא"ר אלעזר מאי דכתיב (ישעיה ח') וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ועל הידעונים המצפצפים והמהגים צופין ואינן יודעין מה צופין... ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו הבן הילוד וגו', כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזרה... (שם שם כט)

אמר רבי יוחנן מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות, היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות, והיו מצרים הרשעים נוטלין בניהם הקטנים ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל ועוקצין אותם, והם בוכים, והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה ובכה עמו, והיו נוטלים אותם ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים קטנים וגו'. וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור, עשרת אלפים, שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך. ורבי לוי אמר ששים רבוא, שכן אמר משה (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. ומה היו המצרים עושים, מביאים בניהם מן האסכוליות שלהן ומשלחין אותם לבתי מרחצאות שלהם, ורואין איזו אשה מישראל מעוברת, והן מרשמים לפניהם וחוזרים ואומרים לאבותם פלניתא יש לה ג' חדשים וכו', למנינם היו נוטלים אותם מדדיהן ומשליכים אותן ליאור. (שיר השירים פרשה ב לג)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי שילא אומר כל הילדים שהשליכו ליאור לא מתו, אלא היאור הפליט אותם והשליך אותם למדבר מצרים, והיה הקב"ה מביא סלע בפי כל אחד וסלע מצדו, והסלע שהיה בפיו היה מניק אותו דבש, והסלע שבצדיהן היה מניק אותן שמן כחיה שהיא מניקה את בנה, שנאמר (דברים ל"ב) ויניקהו דבש מסלע ושמן... (פרק מב)

תנא דבי אליהו רבא:

ומפני מה נטבעו מצרים על ידי ישראל בים סוף, לפי שנאמר ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו', ומה היו עושין בני מצרים הרשעים, היו הולכין ומחזרין בעיירות של ישראל, כיון שהיו שומעין קול של אשה צועקת בלידתה היו הולכין ואמרו לאבותיהן, ובאין ונוטלין את בני ישראל ומשליכין אותן בנהר... באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת... רדו מלפני וראו את בני חביבי בני אברהם יצחק ויעקב שמשליכין אותן בנהר, מיד ירדו המלאכים מלפניו כשהן מבוהלים ועומדים במים עד ארכובותיהם והיו מקבלין את בניהם של ישראל ומניחין אותן על פני הסלעים, והקב"ה היה מוציא להן כמין דדים מן הסלעים ומניקין אותן, לקיים מה שנאמר (דברים ל"ב) ויניקהו דבש מסלע. (פרק ז)

דבר אחר כשהיו ישראל מלין את בניהם במצרים, היו המצריים אומרים להם למה אתם מלין את בניכם, והלא לאחר שעה יהיו משליכין אותן בנהר, ואומרים להם ישראל אנחנו נימול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם... (שם פרק כג)

ילקוט שמעוני:

בשנת ק"ל לרדת ישראל מצרים, ופרעה חולם והנה יושב על כסא מלכותו, וישא עיניו וירא זקן אחד עומד ובידו מאזני הסוחרים, ויתלם לפני פרעה, ויקח כל זקני מצרים שריה וגדוליה ויאסרם ויתנם בכף האחת, ואחר כן לקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף השניה, ויכריע את כולם... ויען סריס אחד אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח למצרים באחרית הימים, כי ילד יוולד בישראל ויחריב כל ארץ מצרים. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו אשר כל זכר הילוד בעברים יהרג, למען תחדל הרעה הזאת מארץ מצרים, ויעש המלך כן. (שמות פרק א, קסד)

...שלש שנים ושליש שנה השליכום ליאור, עד שנולד משה, ומשנולד אמרו הרי נולד והוא כמוס מעינינו, אמר להם הואיל ונולד, מכאן ואילך אל תשליכו את הילדים ליאור, תנו עליהן עול קשה למרר את חייהן... ותקרא את שמה מרים, כי בימי הריונה החלו המצרים למרר חיי בני ישראל, ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אהרן, כי בימי הריונה החלו לשפוך את זכוריהם ארצה ומהם להשליכם ביאור. (שם פרק ב, קסה)

ילקוט ראובני:

ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה וגו', דור המבול נתגלגלו במצרים, שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו'. (נח)

רש"י:

שועלים קטנים - ציוה הקב"ה שהים ישטוף גדולים עם קטנים, שאף הם מחבלים הכרמים, נכנסים לבית ישראלי ומדברים, ותינוק ישראל החבוי שם עונה כנגד המצרי, ומשליכין אותו ליאור. (שיר השירים ב טו)

רמב"ן:

הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון, וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה... ואחרי כן צוה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אתם, והענין שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור, אבל אמר לעם כאשר ימצא כל איש אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור, ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה, וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים בבתים ונכנסים שם בלילות ומתגברין ומוציאים הילדים משם, כי על כן נאמר "ולא יכלה עוד הצפינו", ונראה שעמד זה ימים מועטים, כי בלדת אהרן לא היתה הגזרה וכשנולד משה נראה שנתבטלה, אולי בת פרעה בחמלה עליו אמרה לאביה שלא יעשה כן, או כאשר נשמע כי מאת המלך היה הדבר ביטל אותו, או שהיה על פי האצטגנינים כדברי רבותינו, כי הכל התחכמות עליהם שלא יוודע החמס... (שמות א י)

חזקוני:

והמיתן אותו - שדרך הבנים להלחם. (שמות א טו)

עקדה:

כל הבן - כל מי שיראה המילדת נכנסת לבית, שיקחו הילד הנמצא שם איך שימצא, וישליכוהו ליאור, ולא יצא הכרוז בפומבי, כדי שלא ימנעו להוליד הבנות. (שם שם כב)

תבת גומא - ואולי הכונה בזה שעל ידי זה תתקיים בו הגזירה. ובמדרש, יחשבו האצטרלוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו. וגדולה מזו אמרו, שמהיום ההוא נתבטלה גזירת הבנים, שראו האצטגנינים שמושיען של ישראל כבר לקה במים. (שם ב ג)

אלשיך:

ויצו פרעה - ולמעלה קראו בשם מלך מצרים, כי שם פחד מהעונש על מעשיו, ועשה רק מפחד עמו שהורידוהו מכסאו... וכאן שלא מסר לבעלי בחירה אלא שישליכום ליאור שיוכלו להנצל שם לא פחד, ועשה מדעת עצמו. (שם א כב)

מהר"ל:

ועוד כאשר תדע מדריגת משה רבינו ע"ה במה שהיה נבדל מכלל ישראל במעלה שלו... אמר רבי יוסי בר חנינא שלשה גזירות גזר, בתחלה גזר אם בן הוא והמיתן אותו... כי היה פרעה תמיד מוסיף בגזירות עד שהיה גוזר על עמו גם כן, והיו המצריים כל כך שונאים את ישראל עד שהמיתו הזכרים הנולדים למצרים, בשביל שראו האיצטגנינים כי היום נולד המושיע... (חידושי אגדות סוטה יא ב)

שם משמואל:

ומכח המושך לשפיכות דמים נמשכה הגזירה של שפיכות דמים בפועל, שציוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אך בכח זכותו של יעקב שהוא כנגד שפיכות דמים, שהכניס בחינה זו בלב ישראל ניצולו, כנראה מדברי המדרש שכולם ניצולו, וגזירה זו היתה מירוק לבחינה שישראל רחוקים משפיכות דמים... (וארא תרע"ג)

ראה עוד: גלות מצרים-המילדות.