(ראה גם: גלות מצרים-כללי-הבנים-שעבוד)
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים... וייטב אלקים למילדות, וירב העם ויעצמו מאד. ויהי כי יראו המילדות את האלקים, ויעש להם בתים. (שמות א טז והלאה)
ואם תאמר בישראל לא היתה כן, והרי כבר נאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, שפרה זו יוכבד, פועה זו מרים, שפרה שפרה ורבה, שמשפרת את הולד, שפרו ורבו ישראל בימיה, פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק... ויעש להם בתים, איני יודע מה, שנאמר מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים, את בית ה' זו כהונה, ואת בית המלך זו מלכות, זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות... (בהעלותך עח)
ויאמר מלך מצרים למילדות וגו', רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע. דתניא שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שמשפרת את הולד, דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים, שהיתה פועה (ומוציאה את הולד). דבר אחר שהיתה פועה ברוח הקודש... מאי אבנים, אמר רבי חנן סימן גדול מסר להן, אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים... אם בן הוא והמיתן אותו, אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה, בת פניה למעלה... ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מיבעי ליה, א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו. ותחיין את הילדים, תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון...
ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות... (סוטה יא ב, וראה שם עוד)
מי היו המילדות, רב אמר כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע בת עמינדב, רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היה למרים אלא ה' שנים. אמרו רז"ל הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה זריזה. שם האחת שפרה - שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם, פועה, שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר שפרה, שפרו ורבו ישראל עליה. פועה, שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת. דבר אחר ששפרו מעשיה לפני האלקים. דבר אחר שהופיעה את ישראל לאלקים. דבר אחר שהופיעה הפנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו, אמרה אוי לו לאותו האיש כשיבא האלקים להפרע ממנו. נתמלא עליה חימה להרגה, שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום. רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלקים, שבשבילם נבראו השמים שכתב בהם (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה, פועה שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה, כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד... אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות... (שמות פרשה א יז)
ותיראן המילדות את האלקים, עליהן נאמר (משלי ל"א) אשה יראת ה' היא תתהלל. ולא עשו כאשר דבר אליהן, להן לא נאמר, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שתבע אותן להזדקק להם ולא קבלו ממנו. ותחיינה - יש קילוס בתוך קילוס, לא דיין שלא קיימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות, יש מהם שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן. יש מהם שראויים לצאת חגרים או סומים או בעלי מומין או לחתוך בו אבר שיצא יפה, ומה היו עושות, עומדות בתפלה ואומרות לפני הקב"ה, אתה יודע שלא קיימנו דבריו של פרעה, דברים אנו מבקשים לקיים, יצא הוולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו לומר הרי יצאו בעלי מומים, שבקשו להרוג אותם. אמר רבי לוי הרי אמרת את הקלה אמור את החמורה, יש מהן שראויין למות בשעת יציאתן או אמן, והיו עומדות בתפלה ואומרות, רבונו של עולם תלה להם עכשיו ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל הן הרגו אותן, והקב"ה עושה תפלתן, לפיכך - ותחיין את הילדים. (שם א יט)
דבר אחר ותיראן המילדות, שקישטו עצמן למעשה זקנן זה אברהם, כמו שהקב"ה מעיד עליו (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים וגו'... ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילן אלא להרוג אותן, אנו נחייה אותן. כיון שראה פרעה שלא עשו גזירתו שלח וקרא אותן... כי חיות הנה, אם תאמר מילדות הנה, וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסייעה, אלא כך אמרו לו אומה זו כחיות השדה נמשלות שאין צריכות מילדת...
וייטב אלקים למילדות, מה היה הטובה הזאת, שקבל דבריהם מלך מצרים ולא הזיק להן. דבר אחר וייטב אלקים א"ר ברכיה בש"ר חייא ב"ר אבא הה"ד (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה. מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה, שכתוב בו כי טוב הוא... ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה, דכתיב (שמות ל"א) ואמלא אותו רוח אלקים וגו'... (שם א כ)
ויהי כי יראו המילדות וגו', רב ולוי, חד אמר בתי כהונה ובתי לויה, חד אמר בתי מלכות, בתי כהונה ולויה משה ואהרן, בתי מלכות ממרים, לפי שדוד בא ממרים... (שם א כא)
יאמרו נא בית אהרן אלו המילדות שלא שמעו לפרעה, שנאמר ותיראן המילדות את האלקים (שמות א'), ומה עשיתי להם, בתים, יאמרו נא יראי ה', ומי היו יראי ה' זה היה ביתו של דוד. (מזמור קיח)
אמר רבי שמואל בר נחמן מרים ויוכבד הן חיותיהן של ישראל, שנאמר שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א'), שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שפרה ורבה, דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה. דבר אחר שם שבח. פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה והולד יוצא, דבר אחר שהופיעה במעשים טובים לישראל, דבר אחר שהיתה פועה ובוכה על אחיה... (פרשה כג)
אם בן הוא והמתן אותו, אמר להן אתן לכם סימן, אם פניו למטה בידוע שהוא זכר, הניחו יד על גלגלתו וימות... (שמות א טז)
ויעש להם בתים... אלא ששלח פרעה להרגן וכסה אותן הקב"ה כשתי קורות שלבתים... (שם א כא)
ויאמר פרעה - פרעה דמך הוה חמי בחילמיה והא כל ארעא דמצרים קיימא בכף מודנא חדא וטליא בר אימרתא בכף מודנא חדא, והות כף מודנא דטליא בגוה מן יד שדר וקרא כל חרשי מצרים... ובגין כן אתיעט פרעה מלכא דמצרים לחייתא יהודייתא דשמא דחדא שפרה היא יוכבד, ושמא דתנייתא פועה היא מרים ברתה... (שמות א טו)
שפרה - יוכבד, על שם שמשפרת את הולד. פועה - זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כנשים המפייסות תינוק בוכה. (שמות א טו וטז)
למילדות - שרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו אלא אלו שתיהן שרות היו עליהם לתת מס למלך מהשכר. (שם א טו)
ויעש להם בתים - לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות. (שם א כא)
למילדות - יש מפרשים שהיו שרות המילדות... וייטב אלקים למילדות - שלא נחשדו על שפיכות דמים ושפרעה לא הרע להן. (שמות א טו)
המילדות - בגימטריא יוכבד בת לוי. כאשר דבר אליהן - בגימטריא שתבען. (שם א טז)
מדוע עשיתן - ב' עשיתן במסורה, כאן, ועשיתם תועבה (יחזקאל ל"ג כ"ו), כבפרק קמא דסוטה שפרעה תבע למילדות שיהיו נשמעות לו, וגבי עריות כתיב תועבה. (שם א יח)
ותיראן המילדות - והירא את האלקים נזהר מלעבור מצות המלך, לכן חדלו מלהתעסק בענין המילדות והתעסקו רק בלהחיות את הילדים. (שם א יז)
כי לא כנשים - ולפי זה השיבו לו שהעבריות אינן קוראות את המילדות להולידן, כי אם לדאוג לילד. וייטב אלקים - הטיב דבריהם לפני פרעה וחדל לדבר אליהן. (שם א כ)
כל הבן - כל מי שיראה המילדת נכנסת לבית שיקחו משם הילד הנמצא שם איך שימצא וישליכוהו ליאור, ולא יצא הכרוז בפומבי כדי שלא ימנעו מלהוליד הבנות. (שם א כא)
ויקרא פרעה למילדות - חרפה היא להם להרגם בפרהסיא, וגם בני נח מצווים על שפיכות דמים... ופרעה קרא לכל המילדות שנחלקו לשתי כתות, שפרה - העוסק בולד לשפרו, ופועה, העוסקת ביולדת לדבר אתה... וייטב אלקים - ששילמו נדיבותם בעין יפה, או שה' היטה לבבם לטובה אף שהיו מרשיעות. ויעש להם בתים - למילדות בתים מלאים כל הון. או העם נתרבה על ידי זה והוסיף בתים. או פרעה הושיב המילדות בבתים, ואם יקראו להם ילך מצרי אחריהן לאבד הולד. (שם א טו וכ, וראה שם עוד)
מדוע עשיתם - שבגדתן, שכשציויתי אתכן לא מאנתן, ובטחתי בכן ותוחלתי נכזבה. ותחינה - ועוד נתתן עצות להחיותם. (שמות א יח)
כי חיות הנה - בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר שלא כהוגן ירגישו ולא יקראו לנו עוד. (שם א יט)
שם האחת שפרה - רב ושמואל, לחד אשה ובתה, ולחד כלה וחמותה, ונראה שלכך לא הזכיר אותן בשמן, מפני שלא תמצא שם יוכבד לפני לידת משה, שלא תאמר כי משה נולד מצד עמרם ויוכבד שהם בני אדם פרטיים, שמשה היה נבדל מכל האדם ולכן גם בלידתו לא נזכר שם אביו ואמו.
ותיראן המילדות - אמר ר' יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו. נראה שהיה צריך לומר ויאמר להן ולא יאמר אליהן, שלא היתה גזירה אלא שהיה תובען. ולרש"י כי אצל תשמיש שייך לשון אליהן, כדכתיב "ויבא אליה", ומפני שפרעה היה סובר שלא יעשו גזירתו שהיו אוהבות את ישראל, היו מפתן לדבר עבירה. ואמרו בבראשית רבה הנבעלת לערל קשה לה לפרש שנמשכת אחריו בביאה, והיתה כוונתו שימשכו אחריו בכל. ותבין עוד כי היה תובען שישמעו אליו לגמרי לדבר עבירה גם כן, וזה מפעולת כח של מעלה, והוא מזלו של פרעה, שאין פעולה מלמעלה לחצאין...
ויעש להם בתים - מפני שעל ידם נבנה בית ישראל שהיו פרים ורבים, לכן עשה להן בתים קבועים בישראל. (גבורות ה' פרק טו)
ויאמר מלך מצרים למילדות - יש אומרים שהמילדות היו מצריות, דאם לא כן מאי רבותא דקאמר "ותיראן המילדות את האלקים", ורז"ל אמרו שפרה זו יוכבד ופועה זו מרים... ונראה לומר שפועה לשון דבור, וזה מורה ממש על מרים שהיתה נביאה, עתידה אמי שתלד בן המושיע לישראל, ויוכבד היינו שפרה על שם שחזרה לשופרה ובנערותה בהיותה בת ק"ל שנה... ועל כן הגיד לנו המקרא לומר ראה כי נבערה עצת פרעה וכל חרטומיו, כי קרא למילדות אשר נקבו בשמות שפרה ופועה המורים על הגואל שיצא מהם והם הם מולידי הגואל, ואיך ימיתו בניהם ממש. ופרעה לא הרגיש בשינוי שמותם אלו לומר הלא דבר הוא. ועוד הגיד לנו הכתוב שמותם כי המה הוראה על שלא מסופקים בגאולה... ומטעם זה לא עשו כאשר דבר עליהם פרעה, כי אילו היו מסופקים אולי היו מסכימים לגזירת פרעה כי טוב להם שימותו קטנים ממה שילדו לריק ויהיו כל ימיהם בצרה... (שמות א טו)
ויאמר מלך - ...דבר זה עשאו המלך לבדו כדי שיהיה הדבר בסוד שלא ירגישו העבריות להסתיר הריונם, שלא ירחיקו המילדות מילד אותם... ואולי כי האמירה היא שקרא ואמר העבריות אשר שם האחת וגו', כי להיות שבאו לפניו הרבה ולא היה מכיר אלו המילדות, לזה קרא בשמותם ליחד להם הדיבור לצד שהיו גדולות על כל המילדות, ורצה להטיל הדבר עליהם, כי כן דרך השררה. עוד ירצה שהוא עושה אותן גדולות ושרות בקריאה זו על כל המילדות, ואשר על כן פרט את שמותן...
וראיתן על האבנים - ...אכן רשע נתחכם כדי שתעלה בידו העצה כי מי זאת האשה אשר תזמין עצה למילדת להרוג בניה, לזה נתחכם ואמר להם שיתנהגו בסדר זה ויעשו בהעלם דבר ולא ירגישו היולדות, עז"ה כי קודם שיוודע הנולד מה הוא אם בן אם בת יראו המילדות על האבנים אם בן הוא ימיתוהו, ויאמרו נולד מת, ולא ימתינו עד שיצא לעולם... ואם בת היא וגו' נתכון גם כן בזה כדי שבאמצעות ענין זה לא ירגישו בדבר הנשים היולדות כשיראו שלפעמים ולדותיהן מתקיימין לא יחשדו במילדות... והנה עצת חכמה יעץ פרעה בדבר זה לבל יוכלו עלות מהארץ, והוא כי באמצעות שיהרגו כל זכר ויתרבו הנשים הן האשה טב למיתב טן דו (טוב לשבת בשנים), ויתחברו נשי ישראל עם המצרים ויתחתנו בהם ומעתה אין מציאות לעלות מן הארץ כשיהיו לעם אחד, גם יפגימו הנפשות הקדושות ויהיו שם עד עולם בר מינן... (שמות א טז)
ותיראן המילדות - ואולי שיודיע הכתוב שלא פסקו מההטבה, והוא סיבת היראה שיראה את האלקים אפילו על מניעת ההבטה שהיו רגילין להטיב בסיפוק מזון... או להוציא עצמן מהחשד השתדלו להחיות אפילו מי שימות מיתת עצמו מחסרון הסיפוק... באורך הימים אחר הגזירה היא רופפת, ולזה הודיע הכתוב כי הצדקניות הללו בטלו גזירת המלך סמוך לגזירתו, והוא אומרו "ולא עשו", ואימתי "כאשר דבר", ואדרבא ספקו מזון לאין נכון ובטלו דבריו סמוך לגזירה. (שם א יז)
וייטב אלקים - ... נתן להם רוב טוב ובאמצעותו היה להם יכולת לספק מזון ובזה וירב העם, וזולת זה לא יהיה להם לספק לרבים בהפלגה, ואחר כך הזכיר ה' שכרם הטוב שעשה להם בתים. עוד ירמוז כי בראות ה' יראתם מהאלקים הזמין לידם עשות מצות לאין קץ להרבות שכרם, ומה היא הטובה, "וירב העם", שבזה יגדל זכותם, ואולי כי לטעם זה זכו משה ואהרן בישראל כי בשלהם זוכים לצד כי יוכבד ומרים נתנו נפשם עלינו ועברו פי מלך, ועוד שזנו ופרנסו משלהם... (שם א כ)
ויעש להם בתים - עשיית בית נופל על גדולה וכבוד... שעשה משפחותיהם חפשי מעול המסים ומעבודת עבד, ויפה תרגמו רבותינו המליצה באמרם בתי כהונה ולויה, לכן מלת ויעש סתומה לא פירש מי העושה, אם האלקים הנזכר לפניו או מלך מצרים. (שמות א כא)
ויאמר מלך מצרים - כפי הפשט אמר להמצרים שהיו מילדות את העבריות... ואין פירוש שלא היו רק שתי מילדות, דהא היו עם רב, ורק רוצה לומר שני מיני מילדות, או כראב"ע ששתים היו שרות על כולם.. והתיעץ גם עמהם מה לעשות פן ירבה, ואחר שהציע לפניהם דאגתו ויראתו אז ויאמר וגו', כי לא היה דרך צווי רק דרך עצה שיעשו הדבר בלאט שלא יודע לאיש, שזה ההבדל בין צווי ובין אמירה, שאם היה דרך צווי היו חייבות מיתה כי מרו פי מלך... וחשב שהמילדות שהן מצריות ושונאות את ישראל יעשו כן בשמחה. (שמות א טו וטז)
ותיראן - באשר לא צוה להם במצות מלך רק דבר אליהן ותלה הדבר בהן, עד שהעונש על רצח זה תלוי בצוארם יראו את האלקים... (שם א יז)
ויקרא מלך - ששלח לקרא מרחוק כל המילדות שבישראל, אם להענישן אם לעשות להם בתים להכנת הגזירה הבאה אחריה. מדוע עשיתן - לא שאל מדוע לא עשו כדבריו להמית בידים... אבל מדוע הם מסכנות את עצמן להחיות את הילדים. (שמות א יח)
וייטב אלקים למילדות - שנתקבל דבריהם ושוב לא השגיח המלך עליהם כלל. (שם א כ)
ויעש להם בתים - צוה שומרים עליהן שיראו לאיזה מקום הולכות להוליד, ויבאו השומרים אחריהן ויראו מה נולד שם... (שם א כא)
וימררו את חייהם... אכן חייהם תרתי משמע, והם ברית הלשון וברית המעור שעיקר החיות תלוי בהם... שם הא' שפרה הוא הצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה, והוא הידורא דגופא, שם השני פועה ברית הלשון, ולפי שכל כוחן של ישראל בב' בריתות האלו לכן הסט"א מתגרה דוקא בהם, וכל הגלות והגאולה תלוי בב' הנ"ל... (שמות תרנ"ט)
מדוע עשיתן - איך יצדק בזה לשון עשיה, שהרי הוא העדר עשיה, שלא המיתו, ואין לפרש על מה שהיו מספקות מים ומזון, שהרי בודאי לא ידע מזה פרעה, דאילו ידע לא הספיק תירוצן כי חיות הנה... ויש לומר שהצדיקות במה שהחיו את הילדים היו מלאות שמחה ופניהן מצהילים, וזה שהוכיחן פרעה, שהייתן כל כך נהנות במה שלא מלאתן את ציווי, עד שנחשב לכן לעשיה, והן השיבו כי חיות הנה, שצורת האיש הישראלי להיות תמיד בחיות ושמחה מפני דקות החומר, ולכן ממהרין להוליד מפני שאין בהם גסות החומרי וכח טבעם פועל בהם במהירות... (שמות תרע"ג)
ומכח המושך לגילוי עריות הוא חיבור רע נמשכה הגזירה שגזר על המילדות, ובמדרש (פרשה א') מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו, והיינו שכוונת פרעה היתה שתהיינה מחוברות אליו, ועל ידי זה יפיק זממו. ועיין בגבורת ה' למהר"ל (פרק ט"ו) ששני דברים אלו שתבען שישמעו אליו להרוג את הילדים ושישמעו אליו לדבר עבירה, הם בשביל פעולת הכח של מעלה שהיה לפרעה, ובשביל אותו הכח שגזר עליהן להרוג את הזכרים היה תובע אותן לדבר עבירה גם כן, שאין פעולה מלמעלה לחצאין, לכך היה תובע אותן לדבר עבירה. עד כאן דבריו. ואם היתה ההריגה כח שפיכות דמים והתביעה היא כח גילוי עריות, אם כן הם כחות מתחלפין, אבל לפי דרכנו אתי שפיר, שגם הכח להרוג את הזכרים טרם יצאו מבטן אמם להחשב בריה בפני עצמה נמשך נמי מצד כח גילוי עריות, כי היה לפרעה מצד מה חיבור להם, והיה החיבור של פרעה רק מונע שיצאו לפועל, אך שזכותו של אברהם היה מבטל את כחו זה של פרעה, ועל כן לא הוסיף עוד לחפש עצות בגזירה זו. ובמדרש (פרשה א') ותיראן המילדות קשטו עצמן למעשה זקינן זה אברהם וכו', וכל זה נצמח מפאת שכלל ישראל היו נשמרים מגילוי עריות, כדכתיב גן נעול גל נעול, ונתמרקה בחינה זו בגזירה זו... (וארא תרע"ג)