(ראה גם: דוד-וגלית)
ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת, גבהו שש אמות וזרת. וכובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש, ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחושת. ומצחת נחושת על רגליו וכידון נחושת בין כתפיו. וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל, ונושא הצנה הולך לפניו. ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל ויאמר להם למה תצאו לערוך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי. אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים, ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אותנו. ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה, תנו לי איש ונלחמה יחד... (שמואל א יז ד)
וילך הפלשתי הולך וקרב אל דוד, והאיש נושא הצנה לפניו. ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו, כי היה נער ואדמוני עם יפה מראה. ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות, ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו... וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו, ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה. ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימתהו וחרב אין ביד דוד... (שם שם יח)
אמר רבי אבא דבר זה (של הפלשתי) לא נתיישב לי ואני צריך לעיין בו. אמר רבי אלעזר כך הוא ודאי, פלשתי זה היה קרוב ליחוסו של דוד, ובנה של ערפה היה, והיינו שכתוב ממערכות פלשתים, אל תקרי ממערכות אלא ממערות, שעשה לאמו כמו מערה זו, וכיון שכתוב בו ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו, נסתכל בו דוד בעין רע, וכל מקום שהיה מסתכל בעין רע כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו של דוד... וראה במצחו שנצטרע, מיד ותטבע האבן במצחו, והכל היה השתקעות עין הרע של צרעת במצחו. (בלק שפז)
...פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו... (סוטה מב א)
גלית, אמר רבי יוחנן שעמד בגילוי ראש לפני הקב"ה, שנאמר ברו לכם איש וירד אלי, ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, אמר הקב"ה הריני מפילו על ידי בן איש, שנאמר ודוד בן איש אפרתי הזה. אמר רבי יוחנן משם רבי מאיר בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע, אחד ברו לכם איש וירד אלי, ואידך אם יוכל להלחם בי והכני, ואידך דאמר ליה לדוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות... ויגש הפלשתי השכם והערב, אמר רבי יוחנן כדי לבטלן מקריאת שמע שחרית וערבית. ויתייצב ארבעים יום כנגד מ' שניתנה בהם התורה. ויצא איש הבינים וגו', מאי בינים, אמר רב שמבונה מכל מום, ושמואל אמר בינוני שבאחיו, דבי רבי שילא אמר שהוא עשוי כבנין, רבי יוחנן אמר בר מאה פפי וחדא נאנאי (מאה אבות ואם אחת), וגלית שמו מגת, תני רב יוסף שהכל דשין את אמו כגת... ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, מאי נינהו, אמר רב חסדא סף ומדון גלית וישבי בנוב, ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, דכתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה עוד. כתיב וחץ חניתו וקרינן עץ חניתו, אמר רבי אלעזר עדיין לא היגענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים, ולא לפתח ביה כלל, לאודועי דשבחיה דדוד. (סוטה מב ב)
ויפול על פניו ארצה, למה על פניו, מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת. דבר אחר על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו, הכמה דאת אמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר הפה שאמר וחירף וגידף ינתן בעפר, הה"ד טמנם בעפר פיהם יחד פניהם חבוש בטמון. דבר אחר למה על פניו, על שום ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך וגו'. (ויקרא י ז)
...ועל ברכת השם מגלית, שנאמר ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר היום הזה יסגירך ה' בידי, ואין הסגרה אלא לשון צרעת, שנאמר והסגירו הכהן. (שם פרשה יז ג)
רבי שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית, שנאמר ויגש הפלשתי וגו', לאכול את בשרי, ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים. רבי אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר רבי תנחומא אנא אימר טעמא, ואבא אליך אינו אומר אלא לכה אלי, רבי ינאי בשם רבי שמעון בן ינאי אומר רמ"ח קופליות של ברזל נתן הקב"ה על רמ"ח אברים שיש בו באדם, באותה שעה אמר דוד, אל תתן ה' מאוויי רשע... רבי יודן אמר מתאוה היה בדוד שהיה יפה עינים, מיד אמר דוד אל תתן ה' מאוויי רשע, תחמידתא, אבל ותאות צדיקים יתן. ורבנן אמרי הלקהו בצרעת, שנאמר יסגרך ה' בידי, ואין יסגרך זה אלא צרעת, כד"א והסגירו הכהן. צרי ואויבי לי, ותטבע האבן במצחו, מכאן ואילך אמר דוד לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של פלשתים לא יירא לבי... (שם פרשה כא ב)
רבי ברכיה בשם רבי יצחק ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה, ונתלו לבנה מ' יום. אמר רבי יצחק ארבעה מילין הלכה ערפה עם חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים. אמר רבי יצחק אותו הלילה שפירשה ערפה מחמותה נערבו בה גויות של כמה בני אדם רבי תנחום אומר אף כלב, שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי. וכובע נחושת על ראשו, אמר רבי חנינא ס' קנטרין היה לבוש גלית, רבי אבא בר כהנא אמר מאה ועשרים... (שמואל א פרק יז, קכו)
גלית הפלשתי הוא יצר הרע, הוא נחש, הוא סמא"ל הוא מלאך המות הוא עמלק לכל בני נש אתעביד ליה כפום חוביה. (בשלח)
אנכי הפלשתי - שהרגתי שני בני עלי... ושביתי הארון... ועד עכשיו לא קבלו אותי הפלשתים להיות מנהיג עליהם.... (שמואל א יז ח)
אל מצחו - יש אומרים שכאשר אמר גלית לדוד ולעוף השמים הביט למעלה ונשמט המגן שעל מצחו. ובדרש שעברה האבן בתוך הברזל, וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, או שהיה שם קצת מקום מגולה. (שם שם מט)
אם יוכל - התנאי היה שהלוחם ינסה להכותו, וגלית רק יתגונן ממכותיו, ואם לא יצליח ינסה גלית להכותו, ואם כן נותן להם יתרון גדול כאילו הם חלושי כח. (שם שם ט)
גלית גלגול כליון מרוח שקשקש במעיה דערפה דעזב לה כליון בבטנה, וזה סוד בר מאה פפי וחדא נאנאי (סוטה מ"ב ב'), ואם אמרו אין האשה מתעברת משנים, הא קודם דקלטה הזרע הא לאחר שקלטה הזרע. (גלגולי נשמות מא)
אם יוכל - רצה שיכתבו תנאים וישוו כלי הזיין וילחמו מלחמת שנים. וישראל לא הסכימו, כי בב' אנשים יקרה אסון או מקרה לאחד, ואיך יתלו כל העם באחד. (שם)
איש הבינים עולה - הפעם ערב לבו לעלות להר שעליו מחנה ישראל. ממערכות - ולא כתב ממחנה שהפעם ערכו מערכה ורצו להתחיל במלחמה. (שם שם כג)