גמילות חסד

(ראה גם: אדם-מדות, אלקים מדות-חסד, חסד, צדקה)

זהר:

עיריה עומד לצד דרום, וזה עומד להשגיח על כל אלו המנחמים את העני, או שלבם מצטער עליו, אף על פי שאינם יכולים לתת לו, ולאלו שהולכים בדרך מצוה, ושעושים חסד עם המתים, והוא מקיים חסד של אמת. וזה נתמנה להזכיר אותו למעלה, ולחקוק צורתו למעלה, להביאו לעולם הבא. (פקודי תקפד)

ובעת ההיא מי שעושה חסד עם בני אדם ונותן להם לאכול ולשתות, הוא כדאי לדחות שתי רוחות אלו לחוץ שלא ישלטו בעולם, וכשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד בעולם, אז אלו הרוחות ממתיקים דבריהם (על העמים) ומתקיפים את ישראל, משום כי אז מתחזק הסט"א וישראל נכנעים. וכשישראל עושים חסד נכנע הסט"א ההוא ונחלש וצד הקדושה נתחזק... (שם תתצט)

מכילתא:

את הדרך - זו בקור חולים. ילכו זו קבורת מתים, בה, זה גמילות חסדים... (יתרו פרשה ב)

תלמוד בבלי:

תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו, אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון, חסד זו גמילות חסדים, שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, אמת זו תורה... (ברכות ה א)

...אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. (שם ח א)

אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר ריש לקיש ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס. (שבת סג א)

מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים, ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל, דלימציה ליה נפשיה. ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה. (שם קד א)

כדדריש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו, אימתי ישב עולם לפני אלקים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. (עירובין פו א)

מאי סודנא אמר רב חסדא סוד נאה וגמילות חסדים. (פסחים קיג א)

דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב אשי מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק... (שם קיט ב)

דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה, אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי דאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. (ראש השנה יח א)

והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך, עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה, והלא דברים קל וחומר, ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעה על אחת כמה וכמה. א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. וא"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל, וא"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד.

תנו רבנן בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, תלמוד לומר מה יקר חסדך אלקים וגו', יכול אף ירא שמים כן, תלמוד לומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו... וא"ר אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. (סוכה מט ב)

ורבי חייא האי חמוקי יריכך מאי עביד לה, מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים. (מועד קטן טז ב)

אמר (דוד) שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם, גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו... (יבמות עט א)

...פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם. (כתובות ח ב)

...אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסד, ואמרי לה חסד... (שם סו ב)

ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים, דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים, הקב"ה קבר מתים, דכתיב ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים...

דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים, דכתיב ויקבר אותו בגיא. (סוטה יד א)

תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם... בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד... (קידושין מ א, וראה שם עוד)

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר אשריכם זורעי, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור, וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם, אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. (בבא קמא יז א)

כדתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים, בה זו קבורה... (שם צט ב)

...אמר מר ילכו זה ביקור חולים, היינו גמילות חסדים, לא נצרכה אלא לבן גילו, דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה. בה זו קבורה, היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו. (בבא מציעא ל ב)

תא שמע מפני מה לא נשא אדם את בתו, כדי שישא קין את אחותו, שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה, הא לאו הכי אסירא... (סנהדרין נח ב)

והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים... (שם צח ב)

א"ר יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אשריהם ישראל בזמן שעסוקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם, שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה... (ע"ז ה ב)

א"ל ר' חנינא (לר' אלעזר בן פרטא) אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד, וכדרב הונא, דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת, מאי ללא אלקי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה... (שם יז ב)

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. (אבות א ב)

תלמוד ירושלמי:

אלו דברים שאין להם שיעור, הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו... (פאה א א)

גמילות חסדים, הדא דתימר בגופו, אבל בממונו יש לו שיעור, ואתייא כיי דמר ר"ש בן לקיש בשם רבי יוסי בן חנינא, באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות. עד היכן, ר"נ בן אינינוא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר, וחרנא אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, כמראשית כל תבואתך... (שם ב ב, וראה שם עוד)

אבא שאול אומר אדמה לו, מה הוא רחום וחנון אף את תהא רחום וחנון... צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצותיה של תורה, הצדקה נוהגת בחיים וגמילת חסדים נוהגת בחיים ובמתים, הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירים, הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו. רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין איזה מהן חביב או צדקה או גמילות חסדים כשהוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, הדא אמרה שגמילות חסדים חביבה יותר מן הצדקה. (שם ג א)

בזכות ג' דברים הגשמים יורדין, בזכות הארץ בזכות החסד בזכות היסורין, ושלשתן בפסוק אחד, אם לשבט אם לארצו אם לחסד ומצאתו. (תענית יד ב)

תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ושלשתן בפסוק אחד ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקב"ה, הדא היא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון... (שם כא א)

ר' אבהו הוה בקיסרין שלח לר' חנינה בריה מזכי (ללמוד) בטיבריה, שלחון ואמרון ליה גמל הוא חסד, שלח כתב ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטיבריא, וכבר נמנו בעליית בית אריס בלוד התלמוד קודם למעשה. רבן דקיסרין אמרין הדא דאת אמר בשיש שם מי שיעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד... (חגיגה ו ב)

תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל, וגובין משל גוים ומשל ישראל, ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל, ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל, וקוברין מתי גוים ומתי ישראל, ומנחמין אבלי גוים ואבלי ישראל, ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי שאל לרבי אימי יום משתה של גוים מהו... אמר רבי אימי אלמלא רבי אבא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהם, וברוך שהבדילנו מהן. (גיטין לג א)

רבי יודן בר חנן בשם ר' ברכיה אמר הקב"ה לישראל בני, אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לכו והידבקו בחסד, מה טעמא כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, כי ההרים ימושו זה זכות אבות, והגבעות תמוטינה זו זכות אמהות, מיכן והילך וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. (סנהדרין נ א)

תוספתא:

ר' אלעזר בר' יוסי אמר מניין שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול ושלום גדול בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ולא תלך וגו', חסד זו גמילות חסדים ורחמים זו צדקה, מלמד שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול ושלום בין ישראל לאביהם שבשמים. (פאה פרק ד)

פרקי דר' אליעזר:

אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, אמר הקב"ה חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידים להקריב לפני על גבי המזבח, שנאמר (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח... (פרק יב)

על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים... ועל גמילות חסדים לחתנים מנין, אנו לומדים מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד לאדם ולעזרו, אמר הקב"ה למלאכי השרת באו ונגמול חסד לאדם ולעזרו, וירד הקב"ה ומלאכי השרת לגמול חסד לאדם ולעזרו... (פרק טז)

גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדים מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה עבדו וקברו בידו... מה עשה הקב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה וראו כל ישראל ארונו של אהרן פורח וטס באויר האמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד...

ר' יוסי אומר שבעת ימי האבל מנין אנו למדין מיעקב אבינו שעשה לו יוסף שבעת ימי האבל, שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים ועלו כל גדולי המלכיות עמו... אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם ולבניכם שכר טוב בעולם הזה, כשמתו המצריים בים לא טבעו בים וזכו להקבר...

גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדין מאיזבל שהיה ביתה סמוך לשוק, וכל חתן שהיה עובר היתה יוצאת מביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה, ומהלכת עשר צעדות, וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מביתה וממחה בכפיה ומקוננת בפיה ומהלכת אחריו ונבא עליה אליהו ז"ל ואמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל, ואיברים שהיו גומלין חסד לא שלטו עליהם הכלבים, שנאמר וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגולגולת והרגלים וכפות הידים.

גמילות חסדים לאבלים מנין אנו למדין מאנשי יבש גלעד, כשנהרג שאול ובניו אמרו אנשי יבש גלעד האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבין לגמול לו חסד, ועמדו כל הגבורים שלהם והלכו להם כל הלילה לחומת בית שן, שנאמר ויקומו כל איש חיל ויקחו את גופת שאול וגו'... אנשי יבש גלעד היו גומלים חסד עם שאול ועם בניו בצום ובכי ומספד, שנאמר ויצומו שבעת ימים, אמר להם הקב"ה אני אתן שכרכם לעתיד לבא כשאני עתיד לקבץ את ישראל מארבע פנות העולם ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר (תהלים ס"ט) לי גלעד ולי מנשה, ואחר כך מקבץ אפרים...

...מה ציוה המלך להיות מעבירין את ארונו של שאול בכל גבול ישראל בכל שבט ושבט, והיה הגבול שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאין הם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד, כדי שיצאו ידי חובתן בגמילות חסדים, עד שבא לגבול ישראל לארץ בנימין... כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר (ש"ב כ"א) ויעתר אלקים לארץ אחרי כן.

וכן קבלו עליהם כל ישראל להיות גומלין חסד עם כל חכמי ישראל וגדוליהן, ויתנום לחק לישראל. ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים, אחת לחתנים ואחת לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות. והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה, אז היו יודעין שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא מנודה, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך ויתן בלבך שתשמע לחבריך ויקרבוך, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן מגמילות חסדים. משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואין את החתן ושמחים עמו, ורואין את האבל וישבים עמו על הארץ כדי שישבו ויצאו ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים. (פרק יז)

...ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב, שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, אמר הקב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי אף אני אתן לכם שכרכם שנאמר ונעמן שר צבא מלך ארם וגו'. (שם פרק ל"ו)

...וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד, והלא לא עשה אלא עם משה לבד, אלא מכאן אתה למד שכל העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל, כאילו עשה חסד עם כל ישראל, ובשביל החסד שעשה עם משה נמלטו בניו מתוך עמלק... (פרק מד)

אבות דרבי נתן:

שני תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה ועברה לפניהם כלה או מטה של מת, אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן ואם לאו יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת.

מעשה ברבי יהודה בר' אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה ואחז בידו כדי צרכו והיה משנין בה עד שעברה הכלה מלפניו. שוב מעשה בר' יהודה בר' אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה לפניו, אמר מהו זה, אמרו לו כלה שעברה אמר להם בני עמדו והתעסקו בכלה, שכן מצינו בהקב"ה שנתעסק בכלה, שנאמר (בראשית ב') ויבן ה' אלקים את הצלע, שכן קורין בכרכי הים לכלה בנאיתה, מכאן שתקנה הקב"ה לחוה וקשטה ככלה והביאה אצל אדם... (פרק ד)

על גמילות חסדים כיצד, הרי הוא אומר (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח, העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמים תכין אמונתן בהם. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב, אר"י אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א"ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה זה גמילות חסדים, שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח. שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם... היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני ומתפלל ג' פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון. (שם)

רבי נתן בן יוסף אומר... תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם. (פרק ל)

מדרש רבה:

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים... (בראשית פרשה ח ה)

א"ר שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים, מברך חתנים מנין, (בראשית א') ויברך אותם אלקים, ומקשט כלות, (שם ב') ויבן ה' אלקים את הצלע, מבקר חולים מנין, שנאמר (שם י"ח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, קובר מתים מנין, שנאמר (דברים ל"ד) ויקבר אותו בגיא. אמר רשב"נ בשם ר' יונתן אף מראה פנים לאבל, הה"ד (בראשית ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו, ר' יונתן אמר ברכת אבלים. (שם שם טו)

אלא ללמדך שכל מי שגמל חסד לשרה זכה לגמול חסד לאברהם... (שם פרשה סב ו)

ר' ינאי ור' ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא על שהראה להם באצבע ניצול מן הפורענות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם על אחת כמה וכמה. (שם פרשה סט ז)

ועשית עמדי חסד ואמת, וכי יש חסד של שקר... משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך טעון, מת רחמך פרוק (מעליך הצער, כי אהבתו בטלה). א"ל אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי הוא חסד ואמת. (שם פרשה צו ה)

ותקרא שמו משה, מכאן אתה למד שכר של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. (שמות פרשה א לא)

...כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטרגו וסינגורין עומדין כנגדו ומלמדין עליו זכות... (שם פרשה לא א)

דבר אחר וכי ימוך, הה"ד גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו כל יום אית לך אכסניא, אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא... (ויקרא פרק לד ג)

רבי סימון בשם רבי אליעזר אומר בה ד' שיטין, מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין אברהם עם מלאכי השרת... ומה פרע הקב"ה לבניו, המן ירד להם, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם ועמוד הענן נוסע לפניהם. והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקב"ה לבניו, מי שעושה חסד עם מי שצריך על אחת כמה וכמה.

באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, רחמנין וביישנין וגומלי חסדים... גומלי חסדים מנין, דכתיב (בראשית י"ח) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', וכתיב (דברים ז') ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד... כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה נשא קל וחומר בעצמו, ואמר מה זו שהיא אשה כך עשתה גמילות חסדים, אני שאני מלך על אחת כמה וכמה, מיד הלך לגמול חסד עמהם... (במדבר פרשה ח ד)

...ומהו הר געש, על ידי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע, באותה שעה נחלקה ארץ ישראל והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי, והיו ישראל עוסקין במלאכתן... נתגעשו מעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הקב"ה להרעיש את העולם כולו על יושביו... (רות פתיחתא ב)

א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. (שם ב טו)

הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים. (שיר השירים א סב)

...אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאילו עשה עם כל ישראל, ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה... (שם ב יז)

אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים... (שם ה ב)

אמר רבי יהודה ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר, אבל דוד המלך ע"ה מה היה עושה, גומל חסד לכל, אמר כן, אפילו הורג או נהרג, או רודף או נרדף גומל אני לו חסד כמו לצדיק, הדא הוא דכתיב, (תהלים י"ג) ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. (קהלת ז ד)

דבר אחר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, מוטב ללכת למדה שיש לה פרעון ממדה שאין לה פרעון, מוטב לילך במדה נוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים. מוטב לילך במדה נוהגת בעשירים ובעניים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים, מוטב לילך במדה שיש בה פיוס, ממדה שאין בה פיוס. (שם שם ה, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

אמר להם משה לישראל לא אמרתי לכם כך אלא דרכיו חסד ואמת וגמילות חסדים, דכתיב כל ארחות ה' חסד ואמת, וגמילות חסדים, שתחלת התורה גמילות חסדים ואמצעיתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחלתה הלביש ערומים, שנאמר (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם... אף אתם תלכו אחר מדותיו של הקב"ה. (וישלח י)

ביום טובה היה בטוב (קהלת ז') בגמילות חסדים שתעשה עם העניים... (משפטים טו)

לאלו לא תדרוש שלומם וטבתם כל ימיך לעולם (דברים כ"ג), אתה מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון ומלחמות וצרות, ואיזה זה דוד, שנאמר (ש"ב י') ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, א"ל הקב"ה אתה תעבור על דברי, שאני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם, ואתה תעשה עמם גמילות חסדים, אל תהי צדיק הרבה... ולבסוף בא לידי בזיון, ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם וגו', ובא לידי בזיון ואחר כך לידי מלחמה עם ארם נהרים ועם מלכי צובה ועם מלכי מעכה ועם בני ארבע אומות... (פנחס ג)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר ר' שמעון בר אבא שתי מדות הן של גומלי חסדים לגמול חסד עם הכלה ואת המת, אם באו שתיהן ביחד לתוך ידיך אין אתה יודע איזו מהן לאחזו תחלה, בא שלמה ופירש, טוב ללכת אל בית אבל וגו'. מצינו בני אדם שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותם, ובני אדם הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם, ונתנבאו ברוח הקדש. ומי היו אלו שבאו לבית המשתה, כתיב ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול... אבל אלו שהלכו לבית האבל נתפרשו שמותם (איוב וחביריו) ... (וישלח כג)

מסכת סופרים:

כרבי אליעזר בן הורקנוס, דאמר ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני השערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה. ומשחרב בית המקדש התקינו שיהו החתנים והאבלים באים לכנסת כדי לגמול להם חסד, חתנים לקלסן ולהלוותם לבתיהם, אבלים לאחר שיגמור החזן התפילה של מוסף הולך לו אחורי דלתי בית הכנסת או בפני הכנסת ומוצא שם האבלים וכל קרוביו ואומר עליהם ברכה, ואחר כך אומר קדיש... (פרק יט יב)

שוחר טוב:

בן עזאי ורבי עקיבא, חד אמר מי שהוא גומל חסדים יהא מבושר שנשמעת תפלתו, שנאמר (הושע י') זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, מה כתיב אחריו עת לדרוש ה'... (מזמור סה)

מדרש שמואל:

עשרה דברים נקראו יקרים... החסד מנין, דכתיב (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים... (פרשה ח)

תנא דבי אליהו רבא:

מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם שרבו ימיהם, אמרתי לו בני, בשביל כך האריכו שנים כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה. (פרק טז)

וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה... (פרק כג)

תנא דבי אליהו זוטא:

...הנה צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני (ישעיה מ"ח) מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות שבעולם ולא מצא מדה טובה לישראל אלא עניות, שמתוך עניותיהן של ישראל הם יראים את ה', שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות, כי על ידי עניות הם יראים את ה', ואין צדקות בא אלא מתוך עניות, ואין גמילות חסדים בא אלא מתוך עניות... (פרק ה)

אותיות דר' עקיבא:

דבר אחר אל"ף, אם אין אל"ף אין בי"ת... אם אין גימל אין דלית, אם אין דלית אין גימל, אם אין גמילות חסדים אין דלים, אם אין דלים בעולם אין גמילות חסדים, שנאמר (ישעיה ס"ג) חסדי ה' אזכיר.

גימ"ל ד"ל, מה הוא גימל, מלמד שאמר הקב"ה ג'מלתי י'חד מ'חסדים ל'דלים, ל'דלים מ'חסדים י'חד ג'מלתי, שאלמלא גמילות חסדים שלי אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ומה הוא גמילות חסדים של הקב"ה שהוא עושה עם עולמו בכל יום ויום, אלו רוח ונשמה, דעת ותבונה, חכמה וערמה, עצה וגבורה, בינה ומחשבה, מאירות עינים ושמיעות אזנים... שבהם כל העולם כלו מתקיים, שנאמר (תהלים ל"ג) חסד ה' מלאה הארץ...

דבר אחר אלו טל ומטר וגשמי רצון ברכה ונדבה שנתן הקב"ה משמי מרום בעולם בכל שנה ושנה... ומה יזלו צדק (ישעיה מ"ה), מלמד שאלמלא צדקה וגמילות חסדים שנותן הקב"ה משחקים לכל העולם אין העולם מתקיים, שנאמר ושחקים יזלו צדק, וכתיב (תהלים ע"ח) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל...

ילקוט שמעוני:

מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים, ונח מצא חן בעני ה', באיזה זכות בזכות תולדותיו, אלה תולדות נח. (בראשית פרק ו, מז)

ועשה חסד עם אדוני אברהם, הכל צריכין לחסד, אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד... (שם פרק כד, קז)

נחית בחסדך, חסד עשית עמנו, שלא היו בידינו מעשים, שנאמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו', חסדי ה' עולם אשירה. והעולם לא נבנה מתחלתו אלא בחסד, שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה... נהלת בעזך זו גמילות חסדים, נהלת בעזך זו תורה... (שמות פרק טו, רנא)

לו חכמו וגו', אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם לא שלטה בהן אומה ומלכות, ומה אמרתי להן, קבלו עליכם עול מלכות שמים להכריע זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים. (דברים פרק לב, תתקמו)

ולא זכרו בני ישראל את ה', למה שלא עשו חסד עם בית ירובעל, הוי אילו עשו חסד עם בית ירובעל זכרו את ה', הוי כל מי שהוא עושה חסד כאלו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים, וכל מי שאינו עושה חסד כאלו כופר. (שופטים פרק ח, סד)

...דאמר רבי אלעזר בן עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה, שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום היה ממלא חמת מים ויושב על פתח העיר, וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו, ובזכות זה שרתה עליו שכינה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה... וכשמת בעלה חסרה אותה צדקת את בעלה, ויצאו ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה, וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה, ואחר כך הוליד את חנמאל. (מלכים ב פרק יג, רלג)

ואשים דברי בפיך, תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על ג' דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שלשתם בפסוק אחד, ואשים דברי בפיך אלו דברי תורה, ובצל ידי כיסיתך אלו גמילות חסדים, שכל העוסק בגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה... (ישעיה פרק נא, תעה)

כי חסד חפצתי ולא זבח, אמר הקב"ה חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני, אלף עולות יעלה שלמה... (הושע פרק ו, תקכב)

דבר אחר כל ארחות ה' חסד ואמת, בשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלקיכם תלכו, א"ל משה רבינו מי יוכל להלך בדרכיו של הקב"ה, דכתיב ה' בסופה ובשערה דרכו... א"ל אני אומר לכם דרכיו של הקב"ה, כל ארחות ה' חסד ואמת, חסד זו גמילות חסדים אמת זו תורה, ולמי נתן אותה לנוצרי בריתו ועדותיו... (תהלים כח, תשב)

דבר אחר חסד א-ל כל היום, אדם שעושה חסד עם הא-ל עושה דבר קשה כביכול, כל מי שעוסק בתורה כאלו עושה חסד עם הא-ל. (שם נב, תשסז)

וכן הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח, א"ל דוד חסד חפצת בחסד אני מקלסך, לכך נאמר לך ה' חסד, ולא חסד אחד בלבד, אלא חסדים הרבה, וכן ישעיה אמר חסדי ה' אזכיר, וכן איתן אמר חסד ה' לעולם אשירה. אמרו לאיתן על מה העולם עומד, אמר להם על החסד, שנאמר והוכן בחסד כסא. משל הדבר דומה לכסא שהיה לו ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת נטל צרור וסמכו, כך היה הכסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו בחסד, הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה, וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה על מה הם עומדים על החסד, שנאמר כי לעולם חסדו... (שם פט, תתמ)

אמר ר' יצחק בן מריון בשם ריש לקיש, החסד היא מעולם ועד עולם, אבל הצדקה עד שלשה דורות, שנאמר וצדקתו לבני בנים, צדקה וגמילות חסדים שקולים כנגד כל התורה כלה, אלא שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים בין בחיים בין במתים, צדקה נוהגת בעשירים, וגמילות חסדים נוהג בין בעניים בין בעשירים, צדקה נוהגת בממונו וגמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. רבי יונתן בן אריה בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין איזה מהם חביב, אלא ממה דכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, הדא אמרה שגמילות חסדים חביב. (שם קג, תתנט)

עשרה דברים נקראו חיים... גמילות חסדים נקרא חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים. (שם קטז, תתעד)

אמר רבי אבין גדול כחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות אלא בצלו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (רות פרק ב, תרב)

מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו והיתה אשתו כשרה, לסוף נעשה שכיר. פעם אחת היה חורש בשדה, פגע בו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד, אמר לו יש לך שש שנים טובות, אימתי אתה מבקש אותם, עכשיו או בסוף ימיך. א"ל קוסם אתה, אין מה ליתן לך אלא הפטר מעלי בשלום, וחזר אצלו עד שלש פעמים, בפעם שלישית א"ל אלך ואמלך באשתי, הלך אצל אשתו וא"ל בא אלי אחד והטריח אותו עד שלש פעמים וא"ל יש לך שש שנים טובות אימתי אתה מבקש אותם עכשיו או בסוף ימיך, א"ל ומה את אומרת, א"ל לך אמור לו הבא אותם עכשיו... א"ל לך לביתך ואין אתה מגיע לשער חצרך עד שתראה ברכה פרוסה בבית. והיו יושבים בניו לחפש בידם בעפר, ומצאו ממון שיזונו בו שש שנים וקראו לאמן, ולא הגיע לשער עד שיצאת אשתו לקראתו ובשרה אותו, מיד הודה להקב"ה ונחה דעתו עליו. מה עשתה אשתו הכשרה, א"ל מכל מקום כבר משך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו ממון מזון שש שנים נעסוק בגמילות חסדים שנים הללו, שמא הקב"ה מוסיף לנו משלו, וכן עשתה. כל מה שעשתה בכל יום ויום אמרה לבנה קטן כתוב כל מה שאנו נותנין, וכן עשה. לסוף שש שנים בא אליהו ז"ל אמר לו כבר הגיע עונה ליטול מה שנתתי לך, א"ל כשנטלתי לא נטלתי אלא מדעת אשתי, אף כשאני מחזיר לא אחזיר אלא מדעת אשתי, הלך אצלה אמר לה כבר בא הזקן ליטול את שלו, א"ל לך אמור לו אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו תן להם פקדונך, וראה הקב"ה דבריהם וגמילות חסדים שעשו והוסיף להם טוב על טובה, לקיים מה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. (שם פרק ד, תרז)

דבר אחר האגוז הזה עצו משמר את פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם עוסקים בגמילות חסדים. (שיר השירים פרק ו, תתקצב)

אין טוב באדם, רבי תנחומא בשם ר' שמואל בר נחמני כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה זו בתורה ובגמילות חסדים הכתוב מדבר, שנאמר הוא ילוונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה שמלוה את האדם לקבר, ומי מלוה את האדם לקבר, תורה ומעשים טובים. (קהלת פרק ב תתקצב)

א"ר תנחומא בר חנילאי ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה, ואם נזדווג לחבירך יום רעה ראה לעשות עמו חסד. (שם פרק ז תתקעה)

מדרש הגדול:

אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל את החסדים על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו... (ויקרא ה יז, וכן בערך בלקח טוב שם)

ילקוט ראובני:

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי וגו', דורות הראשונים עשו גמילות חסד והאריכו שנים, תדע צא ולמד מעשרה דורות הראשונים... אדם בא לעולם שת בנו אחריו, אנוש בא בנו אחריו, א"ל אנוש עבוד אביך, היה זנו ומפרנסו, א"ל עבוד אבי אביך אמר איני חייב בו... עד שבא נח, בא נח א"ל עבוד אביך היה זנו ומפרנסו וכלכלו, א"ל עבוד אבי אביך קבל עליו היה זנו ומפרנסו וכלכלו... לפיכך בא הכתוב והעיד עליו לדורות, שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. (נח)

תרגום יונתן:

בריך שמיה דמארי עלמא דאליף לן ארחתיה תקני, אליף יתן למלבש ערטלאין מן דאלביש אדם וחוה, אליף יתן למזוגא חתנין וכלן מן דזויג חוה לות אדם, אליף יתן למבקרא מרעין מן דאתגלי בחזוי ממרא על אברהם כד הוה מרע מגזרת מהולתא, אליף יתן למנחמא אבלין מן דאתגלי ליעקב תוב במיתוי מפדן באתר דמיתת אמיה, אליף יתן למפרנסא מסכנין מן דאחת לבני ישראל לחמא מן שמיא, אליף יתן למקבר מיתיא מן משה דאתגלי עלוי במימריה ועמיה חבורן דמלאכי שירותא מיכאל וגבריאל אציעון דרגשא דדהבא מקבעא ביורכין וסנדלכין... (דברים לד ו)

רש"י:

ובו תדבקון - הדבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים כמו שעשה הקב"ה. (דברים יג ה)

ספר חסידים:

וכל האוהב צדקות ותוכחות וגמילות חסדים, מכניס אורחים ומתפלל בכוונה, גם בחוץ לארץ אינו רואה חיבוט הקבר ודין גיהנם. (לב)

...לפיכך יתחנן כל יום על זיווג ירא שמים עם תורה וגמילות חסדים, שעליהם נאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, בגימטריא שוים יראת תורה וגמילות חסדים. (קנו)

ואם מדינה עמי הארצות ויש שם שלום ושובע הוא כי אין שם תלמיד חכם, או שישנו ואינו מוכיח והם שוגגים, או שיש גמילות חסדים ואהבה ביניהם. (ריד)

...וביום כפור מטה כלפי חסד, וגם זכות יום כפור מכריע, והוא שזכויותיו מגמילות חסדים, ומועיל שיתפללו עליו... (תרז)

כשחכמים מבקרים חולה וקשה להם שמבטלים תלמוד תורה, כתיב אשרי משכיל אל דל, אחד היה קבוע ללמוד והיה בקי לקנות, ובקשה ממנו אלמנה לקנות לה, אמר איך אבטל מתורה, אמרה לו לא טוב אתה מרבן גמליאל ור' יהושע שהלכו לקנות בהמה למשתה בנו, ותלך ותהרהר בדברי תורה. (תתרד)

רבינו יונה:

העיקר הי"ז לרדוף פעולות החסד והאמת, כענין שנאמר (משלי ט"ו) "בחסד ואמת יכופר עוון". ועתה התבונן בסוד המקרא הזה, כי האומנם אם החוטא לא שב אל ה' לא יכופר עוונו בפועל החסד... והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים... (שערי תשובה א מז)

...כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר (מיכה ו') ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד... (שם ג יג)

...וכן יעסוק במצות ביקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה, כי כל אלו מדרכי החסד, וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים... (שם ד יא)

רבים יודעים חיוב מצות הצדקה ושכר פעולתה, ולא ידעו פרשה גדולה גמילות חסדים. ואם דל הוא ואין ידו משגת ישים בכל הזכויות ידו, ונהרות הצדק ימינו בלא כסף ובלא מחיר, וברוח שפתיו ילבש צדקה כשריון, ויגדיל ויאדיר מעשיו גדולים מן האדיר שבנדיבים.

ידבר על לב העני ויהיו דבריו נחת רוח לאביון... ילוה לעני לטוב לו להרחיב לו... יתן לו עצה טובה והגונה לרווחתו ולהצלחתו... ישית עצות לפני רבים לעשות צדקה וחסד, ויקבל שכר על הרבים אשר הצדיק... (אגרת התשובה כז)

רבינו בחיי:

וכיוון שלימדונו ז"ל על מעלת הנשמה השכלית יצטרך אדם להמשך אחריה ולהשתדל במצות גמילות חסדים, וענינה הוא לבקר חולים ולהלביש ערומים ולנחם אבלים ולקבור מתים, כל זה נקרא גמילות חסדים שאדם גומל חסד בגופו, ואין לממונו חלק בזה, והנה אלה מדות מיוחסות לשם יתעלה...

צריך אדם להזהר במדת החסד, שעם מדה זו יתמשל לבוראו יתברך וילך בדרכיו, כי המדה הזאת ממדותיו ובה מנהיג את עולמו, ובה נברא העולם, שנאמר "אמרתי עולם חסד יבנה". וכל הזהיר במדת חסד הוא מי שנפשו שפלה, והוא הירא השי"ת. והמדה הזו שהחזיק בה בחייו שואבת נשמתו לחיי העולם הבא, והיא חופפת עליו כעטרה לראש. (כד הקמח אבל ג)

ועושה חסד לאלפים, יכלול כל מצוות עשה שיש בהן גמילות חסדים, כגון צדקה לעני, להלוות לעני, לתת מתנות עניים, להשיב המשכון לבעליו... לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו... וכן מצות עשה לייבם אשת אח, שגם זה חסד עם המתים. (שם שבועות)

לשומרי מצותי - ירמוז למצות לא תעשה הנכללות בגדר גמילות חסדים, והן שלא למשכן אלמנה, ושלא יתבע העני בחובו כשהוא יודע שאין לו, מפני שהוא מלבין פניו בלא תועלת, ושלא להרחיק זרע עשו מהקהל אלא עד ג' דורות, ושלא להלוות וללוות ברבית... (שם)

ספר החינוך:

והודיענו הכתוב מזה גודל מעלת גמילות חסד והרחקת מדת הנבלה והכילות, ועל כן ציונו לקבע שנאה עמהם, שהשחיתו (עמון ומואב) והתעיבו עלילה שלא יצאו אפילו להקדים בלחם ובמים לקראת קהל גדול עיפי דרך העוברים בגבולם... (תצא מצוה תקסא)

משרשי המצוה (איסור רבית), שאין לנו לגמול חסד זולתי אל העם יודעי הא-ל ועובדים לפניו, ובהמנע החסד משאר בני אדם ונעשה אותו לאלו נבחן, כי עיקר האהבה והחמלה עליהם מצד החזיקם בתורת אלקים יתברך, והנה עם הכוונה הזאת יהיה לנו שכר במניעת החסד מהם, כמו בעשותנו אותו אל בני עמנו. (שם מצוה תקעג, וראה עוד ערך צדקה)

מאירי:

וכל אשר יעשה יצליח - על שלמות המדות... ולרז"ל הפסוק שאחר שלמד יעסוק בגמילות חסדים. (תהלים א ג)

ספר חרדים:

לגמול חסדים, דכתיב והודעת להם את הדרך, ופירשו רז"ל "את הדרך" זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים, ואמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, ולא מנו אותה ממנין תרי"ג אלא היא בכלל והלכת בדרכיו, והוא ית' גומל חסדים טובים. ענף מצוה. (פרק ה במצות עשה מן התורה התלויות בידים ובכל הגוף)

מהר"ל:

...עם הדבר שהמשנה עשתה ג' חלקים, האחד כבוד אב ואם, שהוא הטוב והחסד למי שמחויב לו, וגמילות חסד הוא החסד והטוב שעושה לאחרים ואינו מחוייב בדבר, והחלק השלישי שעושה טוב לבריות והוא אינו חיוב גמור וגם אינו פטור ממנו...

ועוד בענין אחר, החלק האחד הוא החסד ששייך לאנשי המעלה לאנשים החסידים, וצריכים אל החסד שיושלם מציאותם וזהו גמילות חסד לעשות להם טוב, והחלק הג' הוא לשאר בני אדם השוים זה לזה... כלל הדבר שהעושה הטוב לנמצאים והוא טוב להם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, כי דבר שהוא טוב לעולם הזה טובתו כפולה, טוב לשמים וטוב לבריות... (גבורות ה' פרק ו)

ותקרא שמו משה - בשמות רבה מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים וכו'. נראה לפרש שהתורה דרכיה דרכי נועם, ונקראת בשביל זה תורת חסד, ולפיכך השם שקראה לו בתיה שהיתה גומלת חסד הוא עיקר בתורה, ואף הקב"ה לא קרא לו שם אחר כשהיה מדבר אתו דברי תורה שדרכיה נועם... (שם פרק יח)

...כי העולם עומד במה שיש לו דביקות בו יתברך, והדביקות בו בג' דברים, שהם העמודים שהעולם עומד עליהם, הא' הוא במה שיש לעולם דביקות בו יתברך, שהוא נמצא מאתו יתברך, ומציאותו בחסד שהוא יתברך השפיע עליו, ולפיכך אמר שהעולם עומד על גמילות חסדים. ואם תשאל הרי אין זה גמילות חסד שבני אדם עושין, כי זה חסד שהשי"ת עושה, אין זה קשה למבין, כי כאשר חסד בארץ אז השי"ת מתחסד עם העולם, שכן מדותיו של הקב"ה לעשות חסד עם העושה חסד. ואל תאמר כי חסד זה היה רק בעת שהשפיע את הנבראים, כי השי"ת מחדש בכל יום מעשה בראשית משפיע לעולם מציאותו... (שם פרק מו)

...ועוד יש לישראל התרוממות מן האומות על ידי גמילות חסדים, כי על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם, ועל דבר זה יש ראיות ברורות... כי גמילות חסדים מדת אברהם אבינו ע"ה שהיה מתעלה על כל אדם בשביל מדה זו... (נצח ישראל פרק י)

ועוד יש לך להבין כי מדת אברהם היא מדת התורה, כי התורה תקרא תורת חסד, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ואף כאשר תמצא בתורה מיתות וכריתות אין תכלית התורה רק להעמיד הטוב בעולם, שלא יהיה נמצא שום רע, ודבר זה רמזו חכמי האמת בפרק קמא דסוטה (י"ד), ר' שמלאי אומר התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים... התחלתה גמילות חסדים שהוא עשיית הטוב לבני אדם ותכלית התורה הטוב הגמור... כי כל ענין התורה הוא לקיים הטוב האלקי, וזהו היסוד שעליו נבנה הכל, ומפני זה אברהם שהיה מדתו החסד ראוי מצד עצמו אל התורה, שהתורה היא תורת חסד... (תפארת ישראל פרק כ)

וכנגד הג' צריך שיהיה האדם טוב ושלם עם זולתו, וזהו על ידי גמילות חסדים, כאשר הוא עושה חסד לזולתו בחנם, הנה אין ספק שהוא טוב לזולתו, ואז הוא טוב לגמרי... (דרך חיים פרק א משנה ג)

ועוד אמר על גמילות חסדים, שעם כל זה אם אין חסדי השי"ת לא היה העולם קיים כלל, כי צריכים אל חסדו ומכל שכן לפרנסה שלהם, ובחסדו מפרנס הכל ומשפיע אל הכל, ולפיכך אמר "ועל גמילות חסדים", כי כאשר יש גמילות חסד בעולם הזה השי"ת גם כן מנהיג עולם בחסדו ומשפיע להם חסדו ואם אין חסד בעולם אין העולם יכול לעמוד... ומכל מקום התבאר לך כי העולם הזה עומד בחסדו בפרט מה שהוא ית' משפיע אל העולם המזונות זה יותר מכל החסדים, וכל הנבראים הם עומדים בחסדו, כמו שאמר עולם חסד יבנה, ואין לך דבר שהוא חסד כמו פרנסת האדם, הרי לך כי החסד הוא עמוד העולם, שאם אין חסדי השי"ת אין העולם עומד... (שם)

פירוש כל גמילות חסדים שהאדם עושה ראוי שיהיה נעשה לו גם כן, ודבר זה יתבאר במקומו, איך שבעל גמילות חסדים לפי החסד שעושה ראוי שיהיה נעשה לו, ולפיכך אם לא שיהיו בעולם גומלי חסדים משפיעים מטובם לא היה ראוי שיהיה השי"ת בורא העולם ומשפיע לו מה שצריך אל העולם... (שם ה ח)

בספר משלי, בחסד ואמת יכופר עוון. רוצה לומר מי שעושה גמילות חסדים לבני אדם, ראוי שיהיה השי"ת עושה אתו גם כן חסד לכפר עונותיו, ואינו מדקדק עמו במה שעשה מן החטאים, שמי שעושה לפנים משורת הדין עושים עמו גם כן לפנים משורת הדין. מדה זו במיוחד כשאדם עושה טובות לבריות. ועוד כי החסידות הוא שנכנס לפנים משורת הדין, ויש לו דביקות במדה הזאת, והחטא הוא שיוצא לגמרי מהיושר, הרי לך כי שני הפכים הם, זה נכנס לפנים משורת הדין והחוטא יוצא חוץ מהיושר והדין, ולכך אם יעשה חסידות דבר זה היפך אשר חטא ויתכפר לו...

כי בעל גמילות חסדים יש בו הטוב הגמור שהוא מטיב לאחרים, ולאדם כמו זה יש לו זכות ודקות החמרי, ואינו חמרי גמור, כי החומר אינו משפיע רק מקבל תמיד, ודבר זה רמזו חז"ל במה שאמרו, אין עם הארץ חסיד, כי הוא אדם חמרי שמקבל ואינו משפיע לאחר, לכך בעלי גומלי חסדים המשפיעים לאחרים יש להם זכות, ומזכך גופו וחומרו מהחטא שהם פחיתות החמרי... ויש בגמילות חסדים זיכוך החמרי שבו התאוה.

ודע כי ענין הגלות מה שישראל בין האומות, אמנם כאשר מתפללים עם הציבור ומתאספים אל ה', זהו יציאתם מרשות האומות והתעלות מביניהם לרשות ה'. ועוד יש להם התעלות והתרוממות על ידי גמילות חסדים, דכתיב צדקה תרומם גוי וגו', כי גמילות חסד מדת אברהם שנקרא אב רם, שהיה מתעלה ומתרומם בשביל מדה זו. ועוד כי בעל גמילות חסדים משפיע לאחר, וכל משפיע לאחר מתרומם... ומי שהוא בעל גמילות חסד מתרומם עד שזוכה לתורה, שיקנה התורה בשלימות כאשר עוסק בתורה ובגמילות חסדים.

ומה שעל ידי המדה הזאת בפרט אפשר להדמות לבוראו, מפני שזאת המדה היא מה שעושה האדם בעצמו. כי במשפט לא שייך לומר שהוא הולך בדרכי השי"ת, כי בחסד הולך מצד עצמו ועושה מעצמו מרצונו ומדעתו, וזה נקרא שהולך בדרכי השי"ת כאשר עושה מדעתו, ואילו המשפט הוא מחוייב לעשותו, וכן הרחמים כאשר יש עני ומרחם עליו אין בכל זה לומר שהולך בדרכי השי"ת, כי אם לא היה העני בצרה אפשר שלא היה עושה, ולכך לא יאמר שהולך בדרכי השי"ת רק כשעושה חסד מעצמו, ונקרא שהולך אחר השי"ת.

ועוד יש לך לדעת, אף על פי שאדם עושה משפט אמת וישר, אין המשפט מדת האדם, כי אי אפשר שלא יהיה האדם משקר במשפט או חוטא במשפט בשגגה, ולכך אין המשפט מדת האדם, ואין לומר מדת המשפט שהאדם הולך אחר הקב"ה, רק כאשר עושה חסד שלא במשפט, מדה זאת שייכת לאדם כדלקמן.

גמילות חסד על ידו זוכה אדם לזקנה ולאריכות ימים, כבמדרש, ואברהם זקן בא בימים, רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ופירוש דבר זה, כי גומלי חסדים יש בהם הטוב כאשר הם עושים טוב לאחרים, ומפני כך ראוי להם החיים והזקנה, כי הטוב מסולק מן העדר שהוא רע, וכאשר מסולק מההעדר זוכה לזקנה שהיא הקיום בעולם הזה.

וזה אמרם גם כן במסכת סוטה, דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים... מפני שעיקר התורה הוא הטוב, ואם לא שהיה האדם צריך לדין ומשפט לא היה דין כלל, כי אם לא היה חוטא לא היה צריך לד' מיתות בית דין, ולכך הדין אינו עיקר בתורה רק הטוב והחסד, והוא התחלת התורה שזו עיקר כוונת התורה שלא יהיה רע בעולם, והסוף אל הטוב, אף אם נמצא הרע בעולם יהיה בסוף מסולק... (נתיב גמילות חסדים פרק א)

מאי וללא אלוקי אמת? אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה, פירוש כי התורה היא ההשכלה בלבד, ואין זה קבלת מצות בוראו עליו, לכך דומה כמי שאין לו א-לוה, כיוון שאינו מקיים מצות שציוה עליו הבורא שבזה מקבל אלקותו, אף על גב שאי אפשר לומר שלא היה מקיים מצות בוראו חס ושלום, אבל זה שעוסק בגמילות חסדים, כי גמילות חסדים אפשר לו לעשות בכל שעה, כי לפעמים אין כאן עני לקבל צדקה וכן שאר מצות, אבל גמילות חסד הוא כל העולם וכל שעה יכול לעשות חסד, לפיכך כאשר מקיים גמילות חסדים לא נחשב בזה כמי שאין לו א-לוה. ועוד יש לפרש כי בכל מקום התורה וגמילות חסדים נזכרים זה אצל זה, ולכך מה שאמר העוסק בתורה לא בא לומר שאינו עושה שאר מצות, רק בא לומר שצריך לעשות גמילות חסדים אפילו אם עושה שאר מצות, כי כשעוסק בתורה בלבד אין זה רק השכלה, ובהשכלה אין לו א-לוה, רק שצריך לעשות מעשה המתחבר לתורה, וזהו גמילות חסדים, שמצינו אלו שני דברים יחד בכל מקום, ומספר שניהם אחד, כי גמילות חסדים מספרו תרי"א כמספר תורה.

ובמסכת פאה, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה וגו', כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו. למה זכר דווקא ג' אלו? דע כי אלו הג' דברים כוללים כל הטוב, כי מדת הטוב על ג' פנים, האחד כאשר מחוייב בדבר, השני על צד החסד ולפנים משורת הדין, והשלישי ממוצע בין שני אלו. לכך אמר כבוד אב ואם שהטוב הזה הוא חיוב גמור ובמדת הדין, והפך זה גמילות חסדים שהוא אף לעשירים שהוא חסד גמור ולא חיוב, והשלישי הבאת שלום אינו מחוייב שיעשה, ומכל מקום הוא קצת חיוב לגודל רעת המחלוקת, שכאשר המחלוקת בעולם הוא מהרס המצב והבנין לגמרי.

ובפרק לולב וערבה, תנו רבנן בג' דברים גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שהצדקה בממונו, גמילות חסדים בממונו ובגופו. צדקה לעניים גמילות חסד לעניים ולעשירים... ביאור דבר זה, שגמילות חסדים מצד הנותן שעושה טוב, בין שהמקבל מבקש ובין שאינו מבקש, אבל הצדקה היא מפני שהמקבל צריך נותן לו מפני דוחקו, ואף אם אינו מבקש, מפני שידוע דוחקו. וגמילות חסדים אפשר גם בגופו והנה הוא איש טוב, אבל צדקה רק בממונו... ומפני שגמילות חסדים הוא מצד הטוב של הפועל, דבר זה הוא בודאי יתר מעלה כאשר הוא טוב בעצמו... וזה שמא גם כן שאין הצדקה משתלמת אלא כפי גמילות חסדים שבה, כלומר לפי מדת טובו של נותן, כאשר נותן בעין יפה שזה נקרא איש טוב. (שם פרק ב)

מעלת החסד שהוא יסוד העולם ויסוד כסא כבודו. ובמדרש, משכיל לאיתן האזרחי, חסדי ה' אשירה, אמרו לו לאיתן על מה העולם עומד, אמר להם על החסד, שנאמר והוכן בחסד כסא... ויש לדקדק למה החסד סומך את הכסא יותר מהמשפט, שהדעת נותנת שהכסא שייך למשפט. אבל דבר זה כי אין העולם יכול לעמוד במדת המשפט לפני הקב"ה שמדקדק כחוט השערה, הרי יש כאן לעולם הזה שהוא מתמוטט כמו כסא שאינו עומד בשוה רק נוטה אנה ואנה, אבל מצד החסד שהשי"ת מנהיג העולם בחסד אין לו התמוטטות, רק עומד מקויים בלי הטיה כלל, כי מצד החסד אין לומר שיהיה לו בחינה מה שלא יהיה קיום, ולכך כתיב "אמרתי עולם חסד יבנה".

ועוד יש לך להבין כי העולם מקבל קיום מהשי"ת מצד שיש לעולם דביקות בו יתברך מצד החסד אבל לא מצד המשפט, כי מצד המשפט השי"ת נבדל מן העולם כאשר עושה בו משפט, כמו המלך שעושה משפט בעם, שהמלך נבדל מן העם. ולכן אין מצד המשפט קיום אל הכסא אלא מצד החסד שיש לעולם דביקות בו יתברך, וזהו הקיום.

ובמדרש עוד, רב סימון בשם ר' אליעזר אמר, מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד, כאברהם שעשה חסד למלאכים, ראה מה פרע לו הקב"ה לבניו, המן, והשליו, והענן, מי שעושה חסד למי שצריך חסד על אחת כמה וכמה... וכל זה מפני שבעל המדה הזאת דבק בחסד ובטוב, ובודאי השי"ת משלם לו גם כן הטוב, וביותר מיוחדת המדה הזאת שמקבל הטוב מהשי"ת כאשר עושה הטוב, לפי שהוא מדה כנגד מדה.

בפרק ב' דבבא מציעא ובפרק הגוזל תני רב יוסף, והודעת להם זה בית חייהם, את הדרך זה גמילות חסדים, אשר ילכו זה ביקור חולים, בה זו קבורה, ואת המעשה זה הדין, ואשר יעשון לפנים משורת הדין... ויש לדקדק שזכר ג' מדריגות גמילות חסדים, בקור חולים וקבורה. והנה נחלק גמילות חסדים לג', האחד שהוא מטיב לאחר דרך חסד. הב', כאשר מסוכן והגיע עד שערי מוות עושה לו טוב, וזה יותר ממי שמשאיל כליו לאחר דרך חסד, כי אין זה הכרחי לו כמי שעושה טוב לחולה ומסוכן, שהוא צריך לזה. והג', כאשר מת ועושה לו גמילות חסד בקבורה, כי החולי גם כן אינו הכרחי לגמרי כמו הקבורה. ומה שאמר את הדרך זה גמילות חסד, כי נקראת דרך, כמו שכתב "אחרי ה' אלקיכם תלכו", כי בעל גמילות חסד נקרא הולך, שהוא מתעלה ללכת אחרי השי"ת, והוסיף אשר ילכו כי בקור חולים הוא עוד יותר גמילות חסד, והוסיף קבורה שהיא עוד יותר... (שם פרק ג)

הפך המדה הזאת מי שאינו רוצה לעשות שום טוב עם אחר ומעמיד דבריו על הדין, ואינו רוצה לעשות לפנים משורת הדין, ולא חרבה ירושלים רק שהעמידו דבריהם על דין תורה, ודבר זה מביא חורבן, כי בנין העולם הוא החסד, כי אי אפשר שיהיו התחתונים עומדים בדין.

ובמדרש, ולא זכרו בני ישראל את ה', ולמה שלא עשו חסד עם בית ירובעל לא זכרו את ה'? הוי כל מי שעושה חסד כאילו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים וכו'. וזה כי לפי מדת הדין אין ראוי שיעשה הקב"ה שינוי בעולם, כי ברא את העולם שיהיה נוהג כפי מנהגו, ומי שעושה חסד, אין ראוי שיהיה העולם נוהג על פי הדין רק לפנים משורת הדין, וזה מודה בכל הנסים שעשה השי"ת. (שם פרק ה)

וכאשר בא לברא את האדם היה אומר החסד שהוא מצד עולם העליון שהם משפיעים, שראוי שיברא האדם שיש בו הבחינה שיש לעולם העליון, הוא החסד, שהרי תמצא באדם החסד בטבע, שאין האדם מעמיד מדתו על המשפט, ומתחסד עם הבריות לעשות מישרים, וכבר ביארנו כי החסד מדת האדם... (נתיב האמת פרק ג)

אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים, ידוע כי הגמילות חסדים יותר מכפרים מן הקרבנות וכן התורה, כי גמילות חסדים הוא למעלה מן הקרבנות... (חידושי אגדות ראש השנה יח א)

...וכן מתכפר בגמילות חסדים, ודבר זה, כי גמילות חסדים גם כן הוא סלוק החטא, ודבר זה מבואר בברכות (ח' א') אצל העוסק בתורה וגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, ולפיכך בכל מקום נזכרו אלו שניהם תורה וגמילות חסדים יחד, מפני כי אלו שניהם יש בהם סלוק החטא, התורה מפני שהתורה שכלית, והכל הוא נבדל מן הגשמי אשר בו החטא, גמילות חסדים גם כן מפני שגמילות חסדים שוה דומה אל השכל, כי כאשר הוא גומל חסד שהוא נבדל מן החומרי כמו שהשכל הוא נבדל גם כן, כי בעל גמילות חסדים יש בו הטוב ומשפיע הטוב והחסד לאחר ובזה הוא מסתלק מן החמרי, כי החמרי הוא מקבל ואינו משפיע כלל... (שם יבמות קה א)

כל חסד וצדקה שישראל עושים וכו', פירוש זה כי על ידי החסד והצדקה בפרט האדם דבק בבוראו ית' כמו שכתוב במדות החסד והצדקה אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ודרשו ז"ל הפסוק על גמילות חסדים דוקא... ולפיכך החסד והצדקה הם פרקליטין טובים בין ישראל ובין אביהם שבשמים, כי הוא ענין פרקליט שהוא נכנס לפנים ומלמד זכות, כך החסד והצדקה שהאדם עושה נכנסים לפני השי"ת, שמצד החסד והצדקה נקרא שהאדם הולך אחר הקב"ה לגמרי, כמו שידוע למבינים, לכך הם פרקלטין והם טובים, כי הדבק בטוב ניצול מן הרע, ולכך מלמד טוב על העושה טוב שיהיה ניצול מן הרע. (שם בבא בתרא ט ב)

ומשרה השכינה וכו', כי הוא קרוב אל השי"ת, ומעלמת עין מן הרשעים, כי עם השפע שמשפיע לא תמצא רק ברכה ולא מדת הדין, לכך היא מעלמת עין מן הרשעים, כי האכילה שנותן לאחר היא מעלה אלקית, לפי שנתינת האכילה והשתיה מה שהוא משפיע לאחרים היא מפעולות הנבדל, שהוא נותן ומשפיע תמיד, כי הנבדל נותן והגשם הוא מקבל, ולפיכך כאשר הוא נותן האכילה והשתיה לאחר, הוא מתקרב אל מדריגה האלקית והוא מתקרב אל השי"ת... (שם סנהדרין קג ב)

ועוד יש לפרש העוסק בתורה בלבד, היינו שאינו עוסק בגמילות חסדים (עם התורה), שראוי שיהיה גמילות חסדים עם התורה, כי בכל מקום התורה וגמילות חסדים נזכרים זה אצל זה, ולכך מה שאמר העוסק בתורה בלבד, בא לומר אפילו עושה שאר מצות צריך לעשות גמילות חסדים עם התורה, ולא הוצרך לפרש, כי לעולם אלו שניהם יחד בכל מקום, והרי מספר שניהם מספר אחד, שמספר שלהם עולה תרי"א, וכאשר עוסק בגמילות חסדים שוב אין לומר שאין לו א-לוה, כי על ידי גמילות חסדים האדם הוא תחת כנפי השי"ת, שנאמר (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (שם ע"ז יז ב)

של"ה:

והא דאמרן לעיל שעדיפא מצות שמחת חתן וכלה משאר חסדים ומדה של טובה מרובה, זהו דווקא כשהוא חסד של אמת, שעושה כן לשם שמים ולא לתשלום גמול, וילך בדרכי קונו שגמל חסד עם אדם וחוה... (מסכת פסחים, וראה שם עוד)

...חסד א-ל כל היום, ראוי לאדם שכל ימי חייו יראה שלא יהיה שום יום שלא יעשה בו גמילות חסדים או בגופו או בממונו... (שם)

לא תאמץ את לבבך... גם בנשמתו, כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו, שמשפיע בו נשמה, ועל זה אמרו רז"ל איזה תורת חסד, זה הלומד תורה ומלמדה, וצדקה שהיא מכלל גמילות חסדים צריך להיות בהתבודדות, כדכתיב מתן בסתר יכפה אף. (תורה שבכתב שופטים)

רמח"ל:

...ומי שאינו רוצה להעביר על מדותיו או אינו רוצה לגמול חסד, הנה הדין שגם עמו לא יעשו אלא שורת הדין. ראה עתה מי הוא זה שיוכל לעמוד אם הקב"ה עושה עמו שורת הדין? אמנם העושה חסד יקבל חסד, וככל שירבה לעשות כן ירבה לקבל. ודוד היה מתפלל במדתו זאת הטובה שאפילו לשונאיו היה משתדל להיטיב, זה מה שכתב (תהלים ל"ח) "ואני בחלותם לבושי שק" וכו'. ומכלל הענין שלא לצער שום בריה אפילו בעלי חיים ולרחם ולחוס עליהם, וכן הוא אומר (משלי י"ב) "יודע צדיק נפש בהמתו". כללו של הדבר, הרחמנות וההטבה צריכים שיהיו תקועים בלב החסיד לעולם, ותהיה מגמתו תמיד לעשות קורת רוח לבריות ולא לגרום להם שום צער... (מסילת ישרים פרק יט)

הגר"א:

ואח לצרה יולד - כשבאה צרה על האדם חס ושלום בעולם הזה או בעולם הבא לא יועילו לו שני הראשונים (ממונו ואוהביו), כמו שנאמר "אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו" בממון, אבל בגמילות חסדים "אח לצרה יולד". (משלי יז יז)

הכתב והקבלה:

ורב חסד - חסד הוא מה שאינו מחוייב לשלם ונותנים ממנו מעט, והשי"ת הוא רב חסד. (שמות לד ו)

חסד הוא - חרפה, שהחסד חרפה מצד המקבל. (ויקרא כ יז)

רש"ר הירש:

ויגמל - בשול הפרי וגמרו, וכן גומל חסדים - לתת לאדם פרי מעשיו המושלמים. (בראשית כא ח)

חסד הוא - התמסרות העוברת את גבול המותר. (ויקרא כ יז)

העמק דבר:

שם האחד פישון - מלשון ופשו פרשיו, והוא נגד אופן הראשון שהוא רוב בני האדם, אם בישראל לפי ערכם אם באומות העולם לפי ערכם, והמתנהג בזה האופן באורח חיים היינו בפעולת צדקה וחסד ששוין בזה אומות העולם עם ישראל, יהיה שכרו בעולם הזה לזכות בעושר המאושר והקרן קיימת בגן עדן התחתון, אם לא מי שזכה בגמילות חסדים על פי התורה דוקא, או בלא זה גם כן אם עושה גמילות חסדים לשם שמים, אז הוא נכלל בענין נהר רביעי כאשר יבואר לפנינו. אבל מי שמתנהג בחסד על פי דעת אנושי הרי שכרו בעולם הזה כאמור... (בראשית ב יא)

אשת אברהם - אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב שבא ללמדנו כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית, תורה ועבודה וגמילות חסדים, וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה בפרט אחד, היינו תורה נקראת חרב... להיות כלי מלחמה לנושאיו נגד כל מיני מלחמה, הן מלחמת תנופה או מלחמת יצר הרע או מלחמת חולאים ומוסרים. עבודה מביאה פרנסה לעולם, גמילות חסדים נוצר שלום... באותו פנים שהאדם מתהלך לפני ה' כך ההשגחה מבטת עליו בזה הפנים. מעתה יש לדעת עוד דאף על גב שהאבות שלשתם עסקו בשלשה עמודי ההשגחה אלו, מכל מקום כל אחד מהם המצטיין בעמוד אחד, אברהם בתורה, שהוא הראשון שהחל להיות עמל בשקידתה... ומשום הכי אף על גב שהיה מושגח בפרנסה ובשלום וכבוד, מכל מקום כל הספורים באו שבא בכח החרב להכות כל קמיו בדרך נפלא. יצחק הצטיין בעבודה שהיה עולה תמה... על כן באו כל הספורים שהצטיין ההשגחה עליו בפרנסה. יעקב הצטיין בגמילות חסדים למעלה מטבע האדם, כמו באופן צאן לבן, על כן הצטיין ההשגחה עליו בנצירת שלום למעלה מהטבע... (שם יב יז)

ויקרא אל עשו - עיקר הענין הוא נפלא, שהשתדלה ההשגחה שיתברך יעקב בטעות... וגם מה ענין הסעודה והנאת מאכל לברכה. מכל זה יש להבין אשר ידע יצחק כי יעקב ישיג ברכת אברהם התלויה אך בתורה ועבודה... וכן עמוד גמילות חסדים אם היא נעשית לשם שמים באשר כך רצון ה', אז ודאי אוכל פריה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, והכל בהשגחה פרטית, אבל העושה גמילות חסדים מצד טבעו או דעת אנושי שראוי לעשות כן, אין לזה שכר בעולם הבא והנהגה רוחנית, אבל מכל מקום יש לזה שכר בעולם הזה, כמו שנתברך יפת על זה, וכך קבע הקב"ה טבע העולם, כדכתיב "עולם חסד יבנה"...

והנה ראה יצחק בדעתו שמדה זו לעשות גמילות חסדים מדעת אנוש לבד אינו ראוי ליעקב כלל, באשר נוצר אך לתורה ולתעודה... על כן היה דעתו שאין לאומה הנבחרת להתהלך לפני ה' חלק ותקוה להשיג איזה שכר על פי גמילות חסדים שלא לשם שמים, ומדה זו מגעת אך לעשו שנוצר להליכות עולם, וגם למדה זו של הטבע מועיל יותר מעלת הבכורה כדלקמן, על כן רצה לזכות את עשו במצות כיבוד אב כמו שאירע ליפת, ויהנה אותו בסעודה, ובעבור זה יגיע לו הברכות בשעה שיכין עצמו לקבל שפע רוח הקדש לברך. אבל רבקה מאהבתה ליעקב השתדלה אשר הרשעים שיצאו מיעקב שיעשו חסד ישאו ברכה מה' בעולם הזה, כמו שהיה באמת בדורו של אחאב... והכל בא מברכת יצחק שכיוון לברך את עשו והגיעה ליעקב. (שם כז א הרחב דבר)

כרוה נדיבי העם - ...באשר היה הכל בהשגחה פרטית וגלויה לא היה נמשך המים אלא למי שהוא נדיב, דשכר בעל חסד הוא מים ביחוד כמו שאמרו חז"ל מסכת תענית פרק א' בזכות מרים ירד הבאר, משום דהני נשי במאי זכיין, הלא במדת החסד.... (במדבר כא יח)

ושמרת לעשות אשר ייטב לך - שתהא אותה מצוה שתבור לך מצוה שיש בה גמילות חסדים גם כן, וכדאיתא בירושלמי שם אחר מאמר ריב"ב, מי שייחד לו מצוה ולא עבר מימיו, אמר מר עוקבא כגון כבוד אב ואם, באשר היא תדירית ומאכלת פירות בעולם הזה. (דברים ו ג)

הופיע מהר פארן - הוא ישמעאל, ומדבר במעלת גמילות חסדים שבודאי ישנו בכל אומות העולם, וביחוד בבני ישמעאל בני אברהם שהיה בעל גמילות חסד נעלה, בכל זאת בשעת שנבחרו ישראל במתן תורה הופיע חוזק זה הכח בישראל מחמת שגמילות חסדים להחזיק לומדי תורה הוא העולה על כל אופני גמילות חסדים שבעולם... (שם לג ב)

ברך ה' חילו - ...דקטרת מעשרת, וטעם הדבר דגמילות חסדים נמשל לריח טוב של בשמים... וגם זה ידוע דגמילות חסדים מביאה פרי יפה בעולם הזה, על כן גם המקטיר קטרת ומעלה זכרון גמילות חסדים לפני ה' משיג גם כן שכר העושה גמילות חסדים. (שם שם יא)

שפת אמת:

ברש"י יכול חותמין בכולם... כי ידע אברהם אע"ה כי יצחק ויעקב יבחרו להם כל אחד דרך בפני עצמו, והעולם חסד יבנה, וכיון שהוא היה המתחיל ביקש שיגבר מדת החסד על כל המדות, כדי שיהיה להעולם קיום, והבטיח לו השי"ת זאת... (לך לך תרמ"ז)

בפסוק אל תירא אברם, כי הנה אברהם אע"ה היה שורש החסד שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, ובכאן הראה גבורה גדולה והכה כל אלה המלכים, לכן נתיירא פן ירד ממדריגתו להיות נעשה על ידו דין כזה, אכן באמת זה עצמו היה בירור מדתו, כי החסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשט יותר מדאי... וזה שאמר לו הקב"ה כי מאתו היה זה כדי שיהיה נשמר מדתו ומתברר שלא יוכל לסבול הרשעים, כענין שמצינו, המרחם על האכזרים סופו להיות אכזר... (שם תרמט)

במדרש אתה אמרת יוקח מעט מים, אני פורע לך בישוב ובמדבר ולעתיד לבא. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הגם שלעולם היה אברהם אע"ה גומל חסד לא נכתב בתורה רק אחר המילה שקיים המצוה בדרך התורה ומצות שניתן לבני ישראל לא כמו בן נח... כי המצות שניתן לבני ישראל הוא לעשות רושם בשמים, וזה הוא בכח ברית מילה ושאר המצות שנקראו אות... לכן אחר המילה כל החסדים שעשה אברהם אע"ה היו מעוררין מדת החסד למעלה, ועל זה אמרו חז"ל שהחסד מתגלגל בעולם בזכותו, פירוש הקב"ה רב חסד וחפץ חסד, אבל צריך להיות למטה כלים לקבל החסד, וכלי זה תיקן אברהם אע"ה עמוד החסד... (וירא תרנ"ד)

בפרשת העקדה... כי הנה אברהם אע"ה היה איש חסד והמשיך החסדים לכל העולם ורצה לקרב כל הברואים. אבל התחיל להתפשט החסד יותר מדאי, לכן אחר שכרת ברית עם אבימלך האלקים ניסה, דאיתא מדת החסד הוא להתפשט, ומדת הגבורה להרים לשורשה... וכאן האלקים ניסה והרים את אברהם לעצור רוב החסד ולעכבו מדת הדין... דמדת הקב"ה רב חסד ואמת, הגם כי חסד הוא לפנים משורת הדין, עם כל זה הוא באמת למי שזוכה באמת להחסד, ולכן כאשר נעצב אברהם בשליחות ישמעאל השיב לו הקב"ה "ביצחק יקרא לך זרע", פירוש מדת החסד שלך צריך עוד להתברר ביצחק, ומזה יצא יעקב שהוא החסד באמת... (שם תרנ"ח)

אא"ז מו"ז ז"ל הגיד על דברי המדרש עשה חסד עם אדוני אברהם אף אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד. ואמר אף שאליעזר היה עבדו, ולמה לא היה לו לתלות במעשים טובים וזכות אברהם אע"ה, אך כי אברהם אע"ה פעל באנשיו שידעו זאת ברור, שגם לאיש כמוהו נצרך רק חסדו ית' וכו', כי האמת אף זכיות של האדם נעשים גם כן בסיוע עליון והכל בחסדו, אלמלא הקב"ה עוזרו וכו', ולזאת אף מה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, אף על פי כן החסד חסד עליון, רק שאברהם אע"ה במעשיו המשיך החסד לעולם. עשית חסד עם אדוני, הפירוש שהקב"ה עושה חסד בעולם באמצעיות אבינו אברהם... (חיי שרה תרל"ב)

בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים וגו' נתן אברהם מתנות. והענין בקצרה כי אברהם אע"ה עמוד החסד, כמו שאמרו שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, והוא הכלי שברא השי"ת להיות חסדו מגיע לעולם על ידו... אכן כתיב מה רב טובך אשר צפנת, ולכן צריך עוד החסד לירד דרך יצחק ויעקב, כמו שכתוב גומל חסדים טובים, והוא כלל הג' אבות, גומל הוא בדרך שזוכין על ידי מעשינו, ואז הוא חסד טוב, ולהם נתן מתנות אף שאין ראוים, כמו שכתוב בתפילת שלמה ע"ה, לנכרי ככל אשר יקרא, אבל לבני ישראל צריכין לזכות להחסד על ידי היראה והדין. (שם תרמ"ח)

איתא במדרש אברהם תבע זקנה... ומדת אברהם אע"ה החסד, וזה בחינת התעוררות מכח הזקנה רוב שנים יודיעו חכמה, שמיישב האדם את עצמו כמה חסדים עובר עליו תמיד מהקב"ה ומתעורר לתשובה על ידי הזקנה שרואה שמתקרב אל המיתה לחזור נשמתו... כמו שאמרו חז"ל התורה התחילה בגמילות חסדים וסופה בגמילות חסדים, ומצינו דאברהם קיבל עיקר ברכותיו בסופו, כמו שכתוב "ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל", וביצחק כתיב "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו"... כי מדת הדין צריכה להתבטל בסופו למדת החסד ושלא יהיה בשלימות, כי אי אפשר לעולם להתקיים בדין לכן כי זקן יצחק נטפל מדה שלו אל ההחסד, ותכהינה עיניו, פירוש מדתו נתקטנה להיות הגמר בחסד כנ"ל. (שם תרנ"ח)

אברהם הוליד את יצחק, כי יצחק אף על פי שהוא בחינת מדת הדין, מכל מקום הכל לזכות בני ישראל... ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק... כתיב הלוך וגדל ויברכהו ה', היינו להיות הברכה שולטת במעשיו, וכתיב "בידך לגדל ולחזק לכל", הגדולה הוא מדת אברהם, אבל לחזק הוא בחינת יד החזקה שהקב"ה מחזק את האדם כמו שהוא להיות הברכה שולט במעשה ידיו, וזה חסד גדול ביותר, לכן כתיב "אברהם הוליד את יצחק", לומר שמדת יצחק היא גם כן חסד, ולכל זה הסדר נוהג בכל פרט, שמתחלה הקב"ה עושה עמו חסד, ואחר כך זוכה ביותר אל החסד במעשה ידיו, עד שבא אל בחינת האמת מדת יעקב. (תולדות תרנ"ח)

בפסוק קטונתי מכל החסדים וגו'... אבל חסד הוא מה שמסייע השי"ת לאדם להוציא מכח אל הפועל, ויש עוד חסדים גדולים שהקב"ה מוסיף לאדם הארות חדשות בכל עת... (וישלח תרנ"א)

וישב יעקב... לכן נאמר כי עד עתה היה תהלוכות יעקב בבחינת אהבת חסד, ולכן היה בבחינת הליכה, כמו שכתוב באברהם לך לך וכו', כי התפשטות הקדושה לקרב רחוקים הוא בבחינת אהבה וחסד לפנים משורת הדין, גם בבחינת אהבה יכולין לקרב רחוקים... אבל יצחק אע"ה שהיה יראה ופחד נאמר לו "אל תרד מצרימה" וכו', ובעוד שהיה ליעקב רדיפת עשו היה מתדבק בבחינת אברהם, ועתה התחיל להיות בבחינת מגורי אביו, ואפשר לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, כי בחינת הדין אי אפשר לגמור בשלימות רק להיות מוכן להשתתפות מדת הרחמים. (וישב תרמ"ג)

איתא במדרש בשבת כתיב זכור, ובעמלק זכור... ושם במדרש כי חסד אמר יברא (האדם) שגומל חסדים, וצדק אמר יברא שעושה צדקות, ונראה שבכח החסד זוכין לאמת בעולם הזה, כמו שכתוב "חסד ואמת נפגשו", ובכח הצדקה זוכין לשלום בעולם הזה, "צדק ושלום נשקו"... (זכור תרמ"ט)

שם משמואל:

ואותו ענין עצמו מצינו במתן תורה שהיו כאיש אחד בלב אחד... ולזה בא הרמז שניתנה בשני הלוחות, שבכל לוח היתה רק מחצית הדברות, שכל אחד יראה עצמו רק מחצית וצריך השלמת זולתו, ולזה נתן לה שני הצמידים על ידיה לרמז ענין זה שזוכין ללוחות רק בשביל שרואה את חברו כאילו הוא ידו האחרת... ואם כן הכל נצמח מפאת מדתה גמילות חסדים, וזה יסוד ושורש לעבודה ותורה. (חיי שרה תרע"ד)

והנה בש"ס בבא קמא (י"ז)... כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים וכו'... ובזוהר הקדש חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה, ובודאי חיות והתלהבות בעבודה מושכות חיים, וזהו רב תבואות בכח שור ברוחניות, ומזה נמשכת גמילות חסדים גם בפועל, וזוהי מדתו של יוסף בכור שורו הדר לו, שהיה תמיד בחדוה, ובחיות מוגבה לבו בדרכי השי"ת אפילו בכל מה שעבר עליו... והיתה כל עבודתו בחיות ובהתלהבות ובנהירו דאנפין, על כן נמשך ממנו שהיה זן ומפרנס מדת גמילות חסדים, והיא שור דקדושה היפוך עשו שור דקליפה... (וישלח תרע"ד)

והנה מקום אתי לבאר מהו ההפרש שבין רחמנים לגומלי חסדים, אף שלכאורה בני בקתא חדא נינהו שונים הם זה מזה, שמדת גומל חסד הוא שתשוקתו לעשות חסד, ובזה שעושה חסד הוא משלים את תשוקתו, ועל כן מהדר אחר הצריכין חסד, ואם אינו מוצא את הצריכין לחסד הוא מצטער, כמו מי שאינו משביע את נפשו... הרי כי גמילות חסד היא השלמת נפשו ותשוקתו. ומדת רחמנות אינה להשלים את תשוקתו אלא למלאות חסרון הנצרך, ואם לא יזדמנו לפניו אנשים שהם בצרה וצריכין לרחמים איננו חסר לנפשו, על כן אינו מהדר אחריהם, וזוהי תכלית מדת הרחמנות, שאינו מתכוין לטובתו ותשוקת עצמו כלל אלא הכל לטובת זולתו. האומנם שיש רחמן מפאת רכות לבו, והוא מרחם על קשי יום בשביל להשקיט המית לבו, אבל אין זה שבח מדת הרחמנות שזה בודאי הוא רק לטובת עצמו, ועיקר מדת הרחמנות הוא שאינו חושש לטובתו ותשוקת עצמו כלל אלא רק לטובת זולתו, ועל כן מדת הרחמן גדול ממדת גומל חסד, וזה מדתו של יעקב אבינו וזה מדתו של אברהם אבינו... (שמות תרע"ג)

ראה עוד ערך חסד.

ר' צדוק:

ואברהם אבינו בקש לעשות עמוד חסד במכירת קרקע לקבר, וכל אנשי עירו ושכיניו ודאי כבר קבלו וקלטו קצת ממדותיו, אבל היה רק מן השפה ולחוץ, ואף על פי שאמרו "איש ממנו וגו'", וכן עפרון אמר בפה "ביני ובינך מה היא", אבל בפועל הוצרך לשלם כסף מלא מה שלעפרון לא היה שוה כלל כל כך, כי הם רחוקים מחסד באמת וכמ"ש בב"ב י' ב' דכל צדקה וחסד שעושים אומות העולם אין עושים אלא להנאת עצמן. ועל ידי התפשטות מדת החסד דאברהם בעולם נתפשט גם בין העמים, כי הוא נקרא אב המון גוים, ואב לכל העולם כולו. אלא שאצלם הוא קרוי חסד רק מצד השקר הגובר בעלמא דשקרא שאין מביטים אלא למראית העין ולא לאמיתת הכונה שהוא רק להנאתן, ואם כן אינו גמילות חסדים כלל, שהרי אין מעשהו להתחסד עם זולתו כלל ואין מקרבין לאדם אלא להנאתן, והגמילות חסד של אמת שהכונה רק לעשות החסד לא נשאר אלא בזרע יעקב איש האמת, שאצלם מדה זו קבועה בלב באמת, דעל ידי זה זכו לקדושת הארץ שהוא קדושת התאוות החומריות שלא לחמוד רק הנאת עצמו ומה שלהנאתו לבד כאומות העולם... (חלק ב ישראל קדושים עמוד מט)

...ועיקר עמוד הגמילות חסדים שנחשב מעמודי עולם הוא רק אם נצמח מב' אורות הנזכרים, שהם עמוד התורה והעבודה כשעושה בעבור מצות השי"ת ואז גם זה עבודה. ואברהם אע"ה שהיה ראש גומלי חסדים, אבל עיקר כונתו היה להאירם על ידי זה מאור השי"ת, כמ"ש (ב"ר נ"ד) משהיו אוכלין ושותין א"ל ברכו וכו', והיינו שכל כונתו היתה להאיר על הארץ שהשי"ת הוא גם אלקי הארץ, הוא עמוד של גמילות חסדים שנצמח מאור התורה... (פרי צדיק לחנוכה ד)

חכמה ומוסר:

...ואמרו רז"ל תורה תחלתה וסופה גמילות חסדים (סוטה י"ד), פירוש כי עיקר מתן תורה הוא גמילות חסדים לאדם ללמדו אומנות שיחיה בה לנצח בעונג ועדן. היש גמילות חסדים גדולה מזו? ולכן נכתב בתורה בתחלתה ובסופה טובות גשמיות מגמילות חסדים, ומזה נבין שכל התורה גמילות חסדים עם האדם ליתן לו אומנות שמלאכים עוסקים בה... ואם כן אחרי שבוראנו יתברך רצונו כל כך הרבה הטבה לאדם מחמת אהבתו אליו, איך לא נחפש בכל כוחנו להזדיין במדת ההטבה והאהבת הבריות אשר אנו מתפרנסים משתי המדות האלה בכל רגע, בגופנו ובנפשנו.

היוצא מכל הנ"ל, כי התורה כולה מיוסדת על חכמה, היא חכמת התורה, ועל הטבה שלמה, "מה הוא רחום" וכו', וזהו כלל המדות הנכלל בואהבת לרעך כמוך, ולכן הוא כלל גדול בתורה. (חלק א יג)

אאמו"ר היה איש שלום, ישלח לי השי"ת עזרתו מקודש לילך בדרך זו, כי אין הצלחה גדולה מזו. מי שעמל להיות בו אהבת הבריות. כי ההצלחה הגדולה ביותר לאדם בעולמו היא להיות מקרוב להשי"ת, והקרוב אליו ממילא מקורב לכל הטוב. והנה מדת השי"ת שהוא אוהב לכל, שאם לא כן לא היה להם קיום בעולם, ונמצא שאהבת הבריות היא התקרבות להשי"ת, ואין לנו גלוי ממדות השי"ת כאהבת הבריות, כאמור "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" מאהבת בריותיו.

ועל פי זה נתברר לי שהיה קשה לי על רבינו יונה שכתב (שערי תשובה שער ג' ט"ו) כי עון גמילות חסדים חמור מגזל, והביא ראיה מהפסוק "זה היה עוון סדום אחותך... ויד עני ואביון לא החזיקה", הרי שעיקר חטא סדום על חסרון גמילות חסדים. וקשה לו שהלא גזל הוא סור מרע, ומעשה, וגמילות חסדים עשה טוב ושב ואל תעשה?

הענין הוא שמצינו בגמרא ברכות סוף פ"ב גמור בכל לבבך לדעת את דרכיו לשקוד על דרכי תורתי, והלא תחילת דינו של אדם על דברי תורה, ולמה הקדים לדעת את דרכי?

הנה המתבונן בהנהגת העולם מבין טובו עם הכל, ובפרט עם האדם לאין תכלית, ומחזיק לו טובה מרבה, ומטבע האדם לאהוב את מי שמקבל טובה ממנו, והוא רוצה להדמות לאהובו בדרכיו. והנה להבין היטב דרכיו יתברך הוא רק על פי התורה ועל כן מדת ההליכה בדרכיו תביא לו תשוקה גדולה לשקוד על דלתי התורה.

והנה מי שאין לו תשוקה ללכת בדרכיו יתברך, זה לאות שאינו מכיר טובו יתברך והשגחתו, ולכן אין לו תשוקה ללכת בדרכיו הנעימים, והרי אות על חוסר הכרת אמונה והשגחה. ולכן תופס הכתוב על עוון ביטול גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, כי זה גדול הרבה מגזל, שגזל הוא דבר פרטי ולא כללי, וזה מחוסר הכרת אמונה והשגחה רחמנא ליצלן. (שם יד)

גודל השכר הנורא עבור גמילות חסדים נלמד מרבקה, כמה יוציא אדם להתחתן בתו בעשיר מכובד ומלך. והנה רבקה ששמחה לעשות טובה לאליעזר, אם היתה מחסרת לומר "גם לגמליך אשאב" היתה מפסידה הכל, בעלה בעולם הזה, ושכרה לעולם הבא שהיא אם לכל ישראל, הרי "צדקתך כהררי א-ל". (שם רד)

אמרו רז"ל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה, דברנו תחילה על חומר הענין של כופר בטובתו של חברו, יען כי עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט), על ידי החסד של זה לזה מתקיים העולם. והנה כפיית הטובה היא נעילת דלת לעשות חסד, והרי זה ממחריבי העולם. והנה יש חסד לשעתו, כגון לחם לאכול, וכיון שאכלו הלך החסד, ויש חסד קיים, כגון הנותן לחברו כלים להתפרנס בהם, והכופר בחסד כזה חרפתו ועונו גדולים יותר. והקב"ה נותן לנו חיים ובריאות כל רגע, וגם טובת הנפש הנצחית, ולכן צריכה להיות החזקת הטובה לו יתברך גדולה מאד... (חלק ב יא)

אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ (תהלים ל"ג). יש רחמים וחסד. גדר הרחמים שיכמרו רחמיו בראות עיניו צער האדם, ויתמלא רחמים למלאות משאלות לבו, אף שיכול להיות שזה לרעתו. ולכן יכול להיות רחמים גם לאיש רע לב, כי הרחמנות היא להשקיט לבו ההומה על צערו של זולתו, אף שאין טבעו לדרוש טובת זולתו בינו לבין עצמו. ומדת החסד היא לדרוש טובת זולתו אף כשהנדרש אינו רוצה. 

והנה העני חובה על האדם לפרנסו, ולא יאמר לך עשה ואכול, יען שאינו יודע אם באמת דורש טובת זולתו או רק מחמת שעינו צרה בעני הוא מדבר. וגם אולי העני אינו יכול לעשות מחמת חולי. אבל אם היה יודע שבאמת יכול העני לעבוד עבודה, וגם בטוח בעצמו שלא מחמת צרות עין ידבר... כדי לומר לעני לך עשה ואכול, כאב הדורש טובת בנו, כמנהג האבות שילמדו בניהם מלאכה שיוכלו לפרנס את עצמם, ואחר כך יצוה אותו לילך לפרנס את עצמו ואל יחזיקנו על שולחנו למען יתרגל ויתלמד להתפרנס מיגיע כפיו, ויהיה רחוק מלקבל מתנות ומגזל. וכן הוא דרך התורה, "כל שאינו מלמד בנו אומנות" וגו' (קידושין כ"ט)...

ולכן הקב"ה "אוהב צדקה", אבל ב"משפט", כי מה טובה לאדם לותר לו על הכל, וישאר שפל ופחות וקל במדותיו ותכונותיו, כאב שוחר מוסר בנו. וזהו "חסד ה' מלאה הארץ", פירוש לדרוש טובת האדם אף בלא רצונו. (שם לב)

על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א')... והנה מצינו (ב"ב ט') גדול המעשה יותר מן העושה, ואנו רואים כי קשה לאדם מאד להיות מעשה, ובאמת זה דבר הכרחי לאדם, כי מהו האדם כשהוא לעצמו, ואם ירבה ויפזר צדקה, אין ערך נגד מה שרבים יכולים לעשות. ועל כן מי שיש לו הרגש וחפץ לגמול חסד בעולם, אין קץ לשכרו, כי יכול לפעול הרבה פעולות טובות בעולם ולתקן תקונים גדולים. ולכן מוטעים גם היראים שאינם יודעים לעשות מאומה, כי הם אינם בקיאים בטיב העולם... כי מצינו שדיין צריך להיות פיקח וגם כל הדרכי גמילות חסדים צריך להיות עם אנשים סוחרים וגם עם אינם יהודים, על כן חובה על האדם להיות איש יודע בהוויות וטיב העולם ולעשות הכל לשם שמים. וכיון שרואים אנחנו כי האדם רוצה יותר ליתן משלו ולא להיות מעשה, הרי זה דבר שנגד רצונו, וטוב דבר אחד בצער ממאה פעמים שלא בצער, על כן על ג' דברים העולם עומד, על התורה - דעת, עבודה - כוונה, וגמילות חסדים בהיפוך רצונו. (שם קו)

מצינו כי התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה י"ד), כוונתם ז"ל בזה, כי התורה מורה לאדם דרך ישרה לבא לתכלית ההצלחה וחיי שמחה ואושר, גם בזה העולם עצמו מלספר גודל ההצלחה אשר דרך התורה מביאה לאדם, ומה גם לעולם הבא לא ידע אנוש דרכו המובילה לו לחיי שמחה ואושר נפלא...

והנה העולם מוטעים בסברם כי הרוצה לבא בסוד ה' ללכת בדרכי התורה, הנה ישליך מעליו הוויות עולם הזה, ויהיה מוזר מדרכי בני אדם, ויחיה חיי צער ודוחק ונכנע לפני כל - לא זו דרך התורה הנקראת "עץ חיים"...

והנה כבר ידוע מלפנים כי גמילות חסדים הוא מהעקרים הנדרשים מן האדם, כמו שכתוב (הושע ו') "הגיד לך אדם מה טוב וגו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד" וגו', והרוצה לעשות חסד הרי צריך לידע הרבה הוויות העולם. לידע רוח בני אדם איש איש כפי מה שהוא, ופעם כפי מה שיכול להיות, פעם בחכמה ופעם בסכלות...

ועתה בין תבין את אשר לפניך. הלא נראה בעליל רום ערכו של אברהם אע"ה באלוקות, ובודאי היה תמיד מחשבתו במחשבות הנשואות האלה, והיה לו לשכוח מחשבות גשמיות לגמרי, ועם כל זה לא כן היה אתו, כי הוא הלך בדרכי התורה, אשר תחלתה וסופה גמילות חסדים, לחבר גשמיות ורוחניות יחד, ולא עוד אלא שבאותה שעה נראה אליו הנבואה, שנאמר "וירא אליו ה'", ועם כל זה בקש להקב"ה "אל נא תעבור מעל עבדך", הניח הנבואה והלך לקראת אורחים... כי לא המדרש עיקר אלא המעשה... (שם ריא)

מכתב מאליהו:

ויש ששאל, אם אין בהשתדלות ממש, ואני מאמת זאת בחיי, למה אני צריך להשתדל בכל כחי בעסקי האחר, ליעצו ולבנות לו פרנסה וכו'? רצון הבורא הוא שנשאיר את ענינינו אנו אליו והוא ימלא את צרכינו, אבל בצרכי אחרים הוא הוא ששלחם אלינו שנשתדל למלאות את חסרונם, למען נלמד מדת החסד, ואם נשתמש כאן במדת הבטחון לא ישאר לנו מקום לעשות חסד, ומובן שגם בזה עלינו לדעת כי הכל מיד ה'. (חלק א עמוד קצד)

חמס הוא כח הנטילה, ועל כן ההצלה מן המבול היתה דוקא בהפכו, בכח החסד. נצייר לעצמנו שנח ומשפחתו שמונה נפשות שימשו והאכילו לעשרות אלפים בעלי חיים לכל אחד מזונו המיוחד ביום ובלילה במשך שנה תמימה, הרי זו פעולת גמילת חסדים מאין כמוה, בחינת האבן הטובה שהיתה מאירה לו בתיבה. ואם פעם בתוך מאות אלפי הפעמים איחר נח ברגעים לתת לאריה מזונו, הכהו ועשהו בעל מום! כי במדרגה זו של חסד גם איחור כזה נחשב למום בחסדו.

יש חסד בבחינת התחסדות גמורה, שכל הלב שואף רק לחסד ומצטער אם חסרה ההזדמנות לחסד, כגון אברהם שהצטער שלא מצא אורח כחום היום. ויש חסד של חובה, שעושהו בהכירו את הכרחיותו, אבל לא יצטער אם לא יזדמן לו לעשות חסד. חסד זה שרשו בצדק, בחינת חסד שביסוד, וזוהי דרגתו של נח, "איש צדיק תמים", אבל לא חסיד. אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת ההתחסדות הגמורה, שהיא למעלה מן המדות, "לשמה" גמור, ועל כן זכה לארץ ישראל שבחינתה הראייה הבהירה בהשפעה ישירה מהקב"ה. והיא גדר הנתינה לשמה, כי רק המתחסד רואה תמיד כל חסדיו יתברך, ובדרגה זו לא שייך המבול כלל. אך נח לפי מדרגתו לא היה יכול להנצל בארץ ישראל שלא היה בה המבול, והוצרך להצלה של התיבה, שבחינתה התרגלות והתעלות במדת החסד בפועל. (חלק ב עמוד קנה)

באדם נמצאים שלשה כחות יסודיים שבאמצעותם יכול להגיע אל הטוב. א', החסד שבו שם האדם את עיקר מעיינו באחרים ומשתדל להיטיב להם ולהשפיע עליהם, ובמקום אחר קראנו לזה "כח הנתינה". (ראה אדם-מדות, אדם-חברו מחלק ב עמוד קס)

מי ששורש שאיפתו בחסד, ואף היראה שלו יראה ואמת שבחסד הן, יתכן ששאיפתו המופרזת לחסד תביאו שיפזר יותר מיכלתו, וסוף שהחסד יגרום נזק אף לאחרים. ואפשר שבמדת חסדו ירחם גם על אכזרים, ויגרום בזה אכזריות לרחמנים, כמו שאמרו רז"ל על שאול. ועוד אפשר שיכשל בחסד שבטומאה, שהיא התאוה, כנאמר בעריות "חסד הוא". כידוע (כי ענין פריה ורביה כשלעצמו חסד גדול, כי על ידו משפיע האדם טובה גדולה לעולם באפשרו את התהוות הדור החדש, אבל כשיוצא חוץ מהסדר הקבוע לו מהבורא יתברך, ונעשה לשם סיפוק תאוה גרידא, או בעבירה חס ושלום הרי גדרו חסד שבטומאה). זהו גורל החסד שלא יוגבל על ידי מדת הגבורה...

הנה לאברהם היתה מדה עיקרית, החסד, שהיתה טבועה במהותו, ומדות שניות שקנה בעמלו ובנסיונותיו, הגבורה והאמת. ישמעאל, שלא הוטל עליו כעל יצחק התפקיד הנעלה של הבאת דרך חדשה בעבודת ה', ירש בדרך הטבע את המדה העיקרית של אביו לתכונה טבעית. תפקידו היה לשכלל את מדת החסד על ידי הגבורה, כפי שעשה זאת אברהם. אבל הוא לא עשה כן, וכתוצאה נתהפך חסדו לחסד שבטומאה - זנות. וכן ירש עשו מיצחק את מדת הגבורה, אבל במקום לשכללה ולהשלימה על ידי מיזוג כחות החסד והאמת, הניחה להתפתח בלי הגבלות, ויצא לתרבות רעה של גאוה ורציחה. ועל ידי חושך זה אנו רואים את מתיקות אור דרך האבות וטוהר מדרגותם... (שם עמוד קסד)

...אמנם הרגשת חסרון חברו כחסרונו הוא, היא מעלה גבוהה ומדה טובה, והלואי והיינו זוכים לה תמיד. אך אין זו מעלת החסד, אלא מעלת הרחמנות. הרחמן עושה מעשיו מחמת מניעים חיצוניים המעוררים את מצפונו. שונה ממנו בעל מדת החסד, הרודף חסד ושואף לחסד בכל מהותו, ואין לו כל מניע אחר אלא עצם החסד בלבד, כי החסד ממלא את כל פנימיותו ונובע ממנו תמיד, עד שרואה בכל חייו רק הזדמנות לחסד... איוב רק השלים את החסר לאחרים, זו רחמנות, אבל אברהם נתן להם אפילו מה שלא היה חסר להם, כי מדת החסד היא אהבת עצם הנתינה, הוא חיפש לעשות חסד.

והבדל זה נוהג גם בבין אדם למקום, יש עבודה לשם מילוי החובה בלבד, או מפאת מניעים חיצוניים, וישנה עבודת החסד שהיא למעלה מכח החיובים והסבות, האדם נהפך במהותו ל"נותן" ושואף אך להתחסד עם קונו... במצב הדביקות יש לאדם עוד סיוע מהשי"ת שהוא דבוק בו, כמו "את האלקים התהלך נח", שהיה צריך סיוע. אבל עבודת החסד של אברהם אבינו ע"ה היא העבודה התמימה הנובעת כולה מעצם מהות העובד בלי שום התעוררות על ידי סבות חיצוניות וסיוע אחר כלל, והיא המעולה שבעבודות.

מי שזכה למדרגה עליונה זו שוב אינו מפחד מהנסיונות, אף שהנסיון כרוך בהסתר, כי השי"ת מונע ממנו את הסיועים הרגילים, אולם המתחסד מוצא את התחזקותו בתוך עצמו בשאיפתו הטהורה להתחסד עם קונו.

ואמרו חז"ל (שבת קכ"ז) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. ולמדנו זאת מאברהם, שבקש מה' "אל נא תעבור מעל עבדך". הדבר נראה לנו כחילול ה', להניח הקב"ה, כביכול, לחכות. אלא שעומק הענין הוא, שעיקר קדוש ה' הוא ההשגה הפנימית הבהירה, וזה עולם עליון יותר, ונדחה מפני זה חילול שבעולם תחתון ממנו, כי במבט של העולם העליון אין זה חילול כלל, כי שם מתחשבים רק עם הפנימיות, התכלית.

זהו הביאור גם בהנ"ל, הכנסת האורחים של אברהם אבינו ע"ה היתה מבחינת החסד הטהור, ואפילו אם האורחים עובדי ע"ז, אדרבא זהו חסד פנימי ונעלה יותר. ועולם החסד הטהור, שהוא עולם הנתינה, גבוה מעולם הנבואה, שהוא עולם הדביקות והשפע... (שם עמוד קעח)

דרך העליה של האדם היא כדרך של תנודה בין שתי קצוות, בין שני כחות עיקריים הפועלים באדם, כח הכלליות וכח הפרטיות. כח הכלליות הוא כח הנתינה, כח החסד, על ידו משלים האחד את חברו השלמה הדדית, כי נותן למקבל את החסר לו, והמקבל משלים את הנותן על ידי שמאפשר לו את הנתינה. כח הפרטיות הוא, שמושך האדם כל דבר אל עצמו, להביא אותו לתוך שטח שליטתו, והוא כח הנטילה הידוע לנו כמחריב את העולם, שורש כל המחלוקות והמלחמות...

והנה לא תתכן עשיית החסד והשלמת חברו, אלא בדבר שאם מכיר כי חברו חסר בו. אדם שמדרגתו גשמית, דרך תיקונו שיגיע לחסד ולאהבת הבריות בדרגתו הוא - שיגמול שפע גשמיות לזולתו. אך כיצד יהפך לאדם רוחני? שינוי ערכים זה לא יעשה אלא בהבחינו כי טובה הרוחניות עבור עצמו, וכי רק בה טמונה אפשרות האושר שלו, והיינו בכח הגבורה. כשיגיע למדרגה זו ישתדל לעשות חסד ברוחניות שלו, ולהשפיע רוחניות לסביבותיו. כן הוא בכל מדרגה, היא מתגלית לאדם על ידי כח הגבורה, ומשתלמת בכח החסד, זו היא דרך העליה. על האדם לדעת שעליו מוטל להפעיל חילוף זה, והמניע ומשמש כח דחיפה לעליה קשה זו הוא המדה הנקראת בספרים הקדושים "אמת", ו"תפארת", והיא בחינת התורה הקדושה.

נרחיב את הביאור, אי אפשר לעשות חסד אלא במה שנתברר לפרטיותו שהוא טוב, ואם כי מי שמתעסק להשפיע רוחניות לאחרים בטרם הכירו את ערכה הממשי עבור עצמו, אין זו אלא הטעאת היצר, מכיוון שהדבר הניתן אינו בעל חשיבות לנותן. יש מרבים בנתינת צדקה, אבל במדה שלא יגרם להם חסרון מורגש על ידי נדיבותם. אולם למדנו (סוכה מ"ט) שאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שפירוש שיעשה חסד באותם הדברים שהיה יכול להפיק מהם הנאה לעצמו לולא נתנם, שיש בהם וויתור לזולתו, וגם שברור לו שהמקבל יפיק מהם הנאה.

מדת החסד הרוכש אותה הגיע למדה רוחנית נעלה, אך מניין לו כח הצמיחה לעליה רוחנית? החסד כשלעצמו לא יתן לו את הערכים האחרים הנחוצים לעליה, שהם גדלות בתורה, מדרגות הקדושה, יראת שמים וכו'. הדרך היא לפנות מעתה למדת הפרטיות, להתרכז בהעלאת עצמו מתוך יראה פן ישאר חוץ לעולם הרוחני שאת יפיו ועליונותו הוא רואה מרחוק, הרי שצריך לפנות אל מדת הגבורה. ואם קנה ערכים אלו, עליו שוב להתמסר לחסד, אך עתה לפי הכרותיו החדשות גם בדברים רוחניים, להשפיע על אחרים שיתעלו גם הם לערכים הרוחניים שמצאם כה חיוניים לעצמו.

כאמור לא תתכן עליה זאת בלי כח דוחף ומניע, כח זה הוא לימוד התורה, כי רק ממנה יכול לשאוב את אהבת האמת שתביאהו לרצות בעליה. וההכרעה על זמני ההתחסדות וההתרכזות של אדם בתוך עצמו קשה מאד, וכרוכה בסכנות רבות. קשה לאדם להכריע בעצמו בשאלות אלה, כי בהכרעה כזאת מוכרח שיתערב היצר הרע, על כיוצא בו נאמר עשה לך רב, כי רק רבו האוהבו ומכירו בפרטי תכונותיו יוכל לתת לו העצה המתאימה לדרגתו הפרטית. זוהי דרך העליה. (חלק ג עמוד לג)

ומאחר וכל פחד הדין אינו אלא במי שחפצו לפרנסתו וצרכיו הוא לצורך ענין הרוחניות שלו, והשאיפה לרוחניות היא אצלו כשאיפה לצורך אדם אחר, מי שאינו בעל חסד ואינו רגיל לדאוג לצרכי הזולת הוא גם לא יתחשב בתביעות היצר הטוב. השאיפה למלא רצון היצר הטוב תבוא רק מצד החסד. וכן הוא מפורש בגמרא (שבת קכ"ז) שעיון תפלה נחשב בין ענייני גמילות חסדים, ושם ברש"י משום שנאמר גומל נפשו איש חסד. ולכאורה תמוה מה שייך לגמול חסד לעצמו? אלא כנ"ל שמי שאינו איש חסד לאחרים לא יגמול רוחניות לנפשו.

וכיון שלא שייכים יראה ופחד הדין מפאת צרכי העולם הזה אלא במי שחושש שלא יזכה לסייעתא דשמיא ברוחניות, והשאיפה לרוחניות לא שייכת אלא בבעל חסד כמו שביארנו לעיל, נמצא שלא שייכת אימת הדין אלא במי שקדמה לו מדת החסד, ולא שייך יראה בלי חסד כלל, וזוהי התשובה האמיתית לכל השאלות הנ"ל. (חלק ה עמוד רלט)