(ראה גם: גנב-כללי, תשלומין)
וכי יגנוב, אף הטובח והמוכר היו בכלל, שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים, והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו לשלם תשלומי ד' וה', לכך נאמרה פרשה זו... עד שלא יאמר יש לי בדין, אם הטובח חייב מוכר לא יהא חייב, אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר או מכרו. דבר אחר הקיש טובח למוכר ומוכר לטובח, מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה... מה טביחה כולה, אף מכירה כולה...
חמשה בקר, ארבע והוא, וארבע צאן, ג' והוא. אמר רבי מאיר בא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם, שור שיש לו מלאכה משלם חמשה, שה שאין לו מלאכה משלם ארבעה. רבי יוחנן בן זכאי אומר הקב"ה חס על כבודן של בריות, שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה. רבי עקיבא אומר תחת שור תחת שה, להוציא את החיה... (משפטים פרשה יב, וכן בבא קמא עט ב)
טביחה ומכירה מאי היא (שיש בהם שליח לדבר עבירה), אמר קרא וטבחו או מכרו, מה מכירה על ידי אחר, אף טביחה על ידי אחר. דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח, דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח... (קדושין מג א)
ומדת תשלומי ד' וה' אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד, ואמאי, נילף שור שור משבת... אמר רבא אמר קרא שור ושה שני פעמים, שור ושה אין מידי אחריני לא... (בבא קמא סז ב, וראה שם עוד)
דתניא אמר רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה', מפני שנשתרש בחטא... גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ד' וה'. גנב וטבח בשבת, גנב ומכר לע"ז, גנב וטבח ביום הכפורים... השוחט ונמצאת טרפה, השוחט חולין בעזרה משלם תשלומי ד' וה'... (שם ע א, וראה שם עוד)
כי יגנוב איש שור או שה, לפי ששור גנבנו ועשינו עגל, לפיכך ה' בקר שלמנו תחתיו שמתו אבותינו במדבר. וארבע צאן תחת השה, ד' מלכיות שמלכו בנו, ושגנבנו ליוסף עשינו ד' מאות שנה משועבדים במצרים.
ולמה בשור נותן ה' ובשה אינו נותן אלא ד', בשור שהוא נותן ה' שהוא מוציאו בפרהסיא, משל לשנים שעלו לבימה לידון, אחד שמכר בנו של מלך ואחד שזרק אבן באיקונין של מלך... (שמות פרשה ל ה)
ארום יגנוב גבר תור או אימר ויכסיניה או זביניה חמשא תורא ישלם חולף תור חד מן בגלל דבטליה מן רדיה וארבע ענא חולף אימר חד מן בגלל דאקטיה (העציבו) בגנבותיה ולית ביה עיבידתא. (שמות כא לז)
כי יגנוב - אמר רבי ישועה הוסיף השם על עונש השור יותר מן השה כי לא יכול להסתיר השור כמו השה, ולא יכול לגנבו רק הרגיל יותר באומנות הגניבה. והגאון אמר בעבור הנזק שיבא לבעל השור יותר מהשה כי בו יחרוש. (שם)
הגנב שגנב וטבח או מכר לפני יאוש בעלים אף על פי שלא קנה לוקח והרי הגניבה חוזרת בעצמה מיד הלוקח הרי זה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ואין צריך לומר אם טבח או מכר לאחר יאוש שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה שהרי הועיל במעשיו וקנה הלוקח.
הגונב מגנב אחר אף על פי שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל, ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה לגנב הראשון, שהרי דין הבהמה הזאת לחזור בעיניה לבעלים ולא קנאה הגנב, ולבעלים אינו משלם הכפל או ארבעה וחמשה מפני שלא גנבה מרשותן.
גנב וטבח ובא גנב אחר וגנב, הגנב האחרון משלם תשלומי כפל לגנב הראשון, שהרי קנה בשינוי מעשה, וגנב הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ומכר ובא אחר וגנב מן הלוקח אם נתייאשו הבעלים הרי הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והגנב השני משלם תשלומי כפל, ואם לא נתייאשו הבעלים אין האחרון משלם אלא קרן בלבד. (גניבה פרק א טז והלאה)
ראה: גנב-כללי.
חמשה בקר - לפי שהגנב זלזל בעצמו בשה יותר מבשור, שהרי נטלו על כתפו כשגנבו, ועוד שלא עשה בו מלאכה כבשור הקל הכתוב בתשלומיו יותר מבשור. דבר אחד דין הוא בגנב שור שישלם יותר מגונב שה, שאם לא היה למוד באומנות גנבה לא היה יכול לגנוב בהמה גדולה כשור, אבל גונב שה יש פתחון פה עליו לומר אינו רגיל באומנות גנבה, ודיו בארבע צאן. דבר אחר דין הוא בגונב שור שישלם תחתיו תשלומין יתרים יותר מגונב צאן, לפי שהזיק לבעל השור שהיה חורש בו, מה שאין כן בצאן. תחת השור תחת השה - שנאן הכתוב לומר לך שאין דין ד' וה' נוהג אלא בשור ובשה בלבד. (שמות כא לז)
חמשה בקר - כי כשגנב השור ונתחייב בתשלומי כפל עדיין היה בידו להחזיר, וכשעקדו לשחיטה גנבו שנית, וכשהרביצו פעם שלישית, וכששחטו פעם ד', וכן במכירה חייב על חזירתו אחר קונה, הפשרה בענין המחיר והמסירה לקונה. ובשה מציאת הקונה והשחיטה יותר קלים לכן רק תשלומי ד'. (שמות כא לז)
וטבחו - פירוש לשור ושה, אבל טלה וגדי וגדלו ברשותו ונשתנו בידו אינו חייב, שקנאו בשינוי ושלו מכר או טבח, וכן מוכח מדבריהם. השור - במשנה אמרו אין חייב בד' וה' אלא דוקא שור ושה ולא חיה ועוף, וטעם שהיה לו לומר, כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם וד' צאן תחת השה, ודורש אתה מהם למעט כל חוץ מהם... (שם)
אם המצא תמצא - ...ותדע שלאו דוקא מכר או טבח אלא הוא הדין נתן או אבד כל שיצתה מרשותו, וכן מוכח בש"ס להדיא, והוא הדין הקדיש... (שם כב ג)
אין הגנב משלם ארבעה וחמשה אלא אחר טביחה או מכירה, ולגבי טעם הדין הזה נחלקו הדעות בבא קמא ס"ז ב', או מפני שנשתרש בחטא, דהיינו אהנו מעשיו (רש"י), ורק על ידי מכירה או טביחה הביא פשעו לידי תוצאה קבועה ואובייקטיבית, או מפני ששנה בחטא, דהיינו מפני שמבחינה סובייקיטיבית הוא חזר על הפשע, כי כל זמן שהחפץ הגנוב נמצא ללא שינוי ברשות הגנב, לא איבדו הבעלים את זכותם עליו, אפילו נתייאשו ממנו לאחר שנודע להם דבר הגניבה, מכל מקום חייב הגנב להחזיר את הגניבה בעין. אולם אם חל בה שינוי קבוע (שינוי שאינו חוזר לבריתו) ברשות הגנב, והיא שינתה את טיבה כגון על ידי טביחה, או שהכבש נעשה לאיל והעגל לשור, או אם אחר היאוש עברה הגניבה לרשות אחר (יאוש ושינוי רשות), הרי שהבעלים איבדו את זכותם על החפץ שהיה קודם בבעלותם, ולא נשארה להם אלא זכות התביעה לתשלום הערך. לפי הדעת הראשון שנשתרש החטא, ואהנו מעשיו, אין הגנב חייב לשלם את הקנס המוגבר אלא לאחר שהפשע בוצע במלואו מבחינה אובייקטיבית על ידי מכירה וטביחה, זאת אומרת החפץ הגנוב נשמט מידי בעליו לתמיד, שהמכירה בוצעה אחר יאוש בעלים, והואיל וסתם גניבה יאוש בעלים הוא, הרי שזה המקרה שבו הכתוב מדבר... ואילו לפי הדעה השניה ששנה בחטא, ודעה זו נתקבלה להלכה, אין חשיבות לתוצאה האובייקטיבית של המעשה השני, ודי בכל ששנה בחטא, דהיינו שמבחינה סובייקטיבית חזר הגנב על הפשע... (שם כא לז, וראה שם עוד)