גר

 

גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. (בראשית כג ד)

וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ, וכל ערל לא יאכל בו. (שמות יב מח)

וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים. (שם כב ט)

וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. (שם כג ט)

וכי יגור אתכם גר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלקיכם. (ויקרא יט לג)

וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ. (במדבר ט יד)

עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים. (דברים י ח)

לא תטה משפט גר יתום, ולא תחבול בגד אלמנה. (שם כד יז)

כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה, למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך. (שם שם יט)

ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. (ישעיה יד א)

ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו, ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש... ובני הנכר הלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. (ישעיה נו ג)

והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם, והיו לכם כאזרח בבני ישראל... והיה בשבט אשר גר הגר אתו, שם תתנו נחלתו... (יחזקאל מז כב)

ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי... (רות א טז)

ויספר שלמה את כל הגרים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו. וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות. ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמונים אלף חוצב בהר, ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם. (דברי הימים ב ב טז)

זהר:

המצוה השמינית היא לאהוב את הגר הבא להמול ולהכנס תחת כנפי השכינה, והיא מכנסת תחת כנפיה אותם המפרידים עצמם מצד האחר הטמא, ומתקרבים אליה, שכתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה... (הקדמה רכח, ועיין שם עוד)

ואם תאמר שנפש חיה זו הכלולה בישראל, היא נועדת לכל, חזר ואמר למינה, (דהיינו לישראל ולא לגרים), כמה מסדרונות וחדרים זה לפנים מזה, יש לה לארץ שהיא (נקראת) חיה, תחת כנפיה...

הכנף הימנית (של המלכות) יש לה שני מסדרונות, שהם מתחלקים מכנף זו לשתי אומות אחרות הקרובות לישראל ביחוד, להכניסם לתוך אלו המסדרנות, ותחת הכנף השמאלית יש שני מסדרונות אחרים, שמתחלקים לשתי אומות אחרות שהם עמון ומואב, וכולם נקראים נפש חיה...

וכמה חדרים סתומים אחרים, והיכלות אחרים בכל כנף וכנף, ומהם יוצאים רוחות להתחלק לכל אלו הגרים המתגיירים, ונקראים נפש חיה, אבל למינה, וכולם נכנסים תחת כנפי השכינה ולא יותר...

אבל הנשמה של ישראל יוצאת מתוך גופו של אותו האילן, (שהוא ז"א), ומשם נשמות עפות לתוך ארץ הזו, (שהיא המלכות) לתוך מעיה לפני ולפנים. והסוד הוא כי תהיו אתם ארץ חפץ, ועל כן ישראל הוא בן יקיר שמעיה המו עליו, ונקראים העמוסים מני בטן, ולא מן הכנפים שהן לחוץ (מגוף) ועוד. הגרים אין להם חלק באילן העליון, (שהוא ז"א), וכל שכן בגוף שלו, אבל חלקם הוא בכנפים (של המלכות), ולא יותר. והגר הוא תחת כנפי השכינה, ולא יותר. גרי הצדק הם אותם השורים ומתאחזים שם, ולא בפנים כאמור, ומשום זה (כתוב) תוצא הארץ נפש חיה למינה ולמי, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, הכל שואבים נפש מאותה החיה אבל כל אחד למינו כראוי לו... (שם רכט, ועיין שם עוד הפירוש)

ואלו שנתגיירו מאומות העולם, נופלת בסבתם ה' קטנה דאברהם באלף החמשי שהוא ה', שהאלף החמישי הוא חרב ויבש, כלומר שאז נאמר ונהר יחרב ויבש, חרב היינו חורבן בית ראשון, ויבש, היינו חורבן בית שני... (בראשית רכ, ועיין שם עוד)

...ושם יש פתח אחד היורד למול פתח הגיהנם, משם הגרים מסתכלים בכל אלו הרשעים עובדי ע"ז, שלא נתגיירו ולא נכנסו באות ברית קדש, והמה נגרשים על ידי מלאכי חבלה המגרשים אותם באש דולק, והגרים רואים ושמחים על שנתגיירו ונפטרו מדין קשה הזה.

וג' פעמים ביום הם מאירים מאור העליון ומשתעשעים שם... ולמעלה מהם יושבים עובדיה הגר ואנקלוס הגר ושאר הגרים החשובים כמוהם שנתגיירו, כעין זה שנתבאר בהיכל זה שבגן עדן התחתון, כן הוא גם כן תכונת היכל תחתון שבגן עדן העליון, ששם עולות הנשמות בעם שהם יכולים לעלות ולהתעטר שם. (בראשית ב יא)

מזבח אדמה הזה, הוא ודאי כמו שאמרתי, ואחריו מה כתוב, ואם מזבח אבנים תעשה לי, זהו רמז, לגר כשהוא מתגייר שהוא מעם קשה עורף וקשה לב, זהו נקרא מזבח אבנים.

לא תבנה אתהן גזית, מהו פירושו, ואומר שצריך להכניס את הגר בעבודת הקב"ה ולא ימול אותו עד שישכח הע"ז שעבד עד כאן, (דהיינו שתצא מלבו) ועד שתסור ממנו ערלת לבו.

ואם נמול ולא הסיר ממנו אותו קשיות לב, כדי שיכנס בעבודתו הקדושה של הקב"ה, הרי הוא כמו פסל של אבן, שמסתתים אותו מצד זה ומצד זה, והאבן נשאר אבן כבתחילה, משום זה לא תבנה אתהן גזית, שאם נשאר בקשיותו ונמצא כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, כלומר מילה זו שנמול אינה מועלת לו. (לך לך תלג)

...דכתיב כה יהיה זרעך, ולמדנו זרעך ממש, (כלומר כה, שהיא המלכות, תהיה זרע ממש שלו), כי היה מתחיל להכנס בברית הזה. וכל המתחיל להכנס נכנס בברית הזה, (שהיא המלכות הנקראת כה), ומשום זה גר שנמול נקרא גר צדק, שהוא משום שאינו בא מגזע קדוש שנמולו, (והוא המתחיל להכנס בברית, וכל מתחיל נכנס במלכות), ועל כן מי שנכנס בזו (דהיינו במלכות הנקראת צדק), שמו כזו, (נקרא שמו) גר צדק. (שם תנו)

תאנא אמר רבי שמעון, ומולדתך, זהו ירושלים של מטה, (כי הכתוב) מולדת בית בפרשת עריות הוא ירושלים של מטה, (ושיעור הכתוב הוא), האנשים אשר יולדו בירושלים הזו לאחר מכאן שישובו העולם לאדון השמים, כי יתגיירו (לאחר הגאולה), לא יקראו אלא על שמות בני ישראל, ולא יקראו על שם אבותיהם כגון גר מקפוטקיא, אלא בשם ישראל.

לך יהיו, רוצה לומר על שמותם של ישראל יקראו, והיינו על שם אחיהם יקראו בנחלתם, וכאשר ישובו ינחלו עם ישראל בארץ, ויקח כל שבט ושבט את שלו, (וגם בשביל) אנשים משלהם, (מהגרים), וכל אחד ינחל מן הארץ לפי מנינו. (ויחי עט)

פדות שלח לעמו, פירוש אחר היינו כשהוציא את ישראל ממצרים ועשה להם נסים וגבורות, צוה לעולם בריתו, היינו כשבא יתרו וקבלו הקב"ה וקרבו לעבודתו, ומשם התקרבו כל אלו הגרים תחת כנפי השכינה, משם ולהלאה, קדוש ונורא שמו,כי אז נתקדש שמו של הקב"ה, כי השם הקדוש מתקדש, כשנשבר ונכנע הס"א כמו שהיה ביתרו. (יתרו כז)

תא חזי מה כתוב כאן ביתרו, ויבא יתרו וגו' אל משה אל המדבר, כיון שכתוב אל משה, למה כתוב אל המדבר, אלא עיקר הכל הוא מה שיתרו בא אל המדבר, ומי הוא, הוא הר האלקים, שזהו המקום לגרים להתגייר, ועל כן כתוב אל משה אל המדבר, אל משה היינו לגייר אותם ולהביאם תחת כנפי השכינה, אל המדבר היו באים, שהוא הר האלקים, לעשות נפשותם, (כלומר לקבל נפש הגר).

ומשום זה עומד המקום ההוא בסוד הר, שכל מי שבא זוכה בו, ונקרא גר צדק, והרי העמדנו, גר נקרא אף על פי שנתדבק במקום הזה עליון הקדוש, כי מפני שעזב עמו ואבותיו נקרא גר, גר צדק נקרא, כמי ששם דירתו במקום שלא ידע מקודם לכן, (דהיינו השכינה שנקראת צדק). (שם ס)

עוד יש במקרא הזה, ובת כהן כי תהיה לאיש זר, נכלמת היא הנשמה הקדושה, כי תהיה לאיש זר, דהיינו שנמשכת על גר שנתגייר ופורחת עליו מגן עדן בדרך סתום, על בנין (דהיינו גוף) שנבנה מערלה הטמאה, (כי אבותיו לא נמולו), זה הוא לאיש זר... (משפטים כו)

אם אחרת יקח לו, כמה גלגולים עתיקים כאן שלא נגלו עד עתה, וכולם אמת כראוי כי אין לנטות מדרך אמת אפילו כמלא חוט השערה. בתחילה יש להעיר, נשמות הגרים כולם פורחות מגן העדן בדרך סתום ומתלבשות בגרים, כשמסתלקים מעולם הזה נשמות שהרויחו הגרים מגן עדן לאיזה מקום הן חוזרות, (כלומר, מי מעלה אותן בחזרה למקום שיצאו משם, דהיינו לגן עדן).

אלא למדנו, מי שלוקח ואחז מתחילה בנכסי הגר, (שאין לו יורשים), זוכה בהם. אף כאן כל אלו נשמות קדושות העליונות, שהקב"ה הזמין אותם לבא למטה, כמו שאמרנו, כולן יוצאות בזמנים ידועים, (דהיינו בשבת ויו"ט ור"ח) להשתעשע בגן עדן, ופוגשות באלו נשמות הגרים, מי מאלו הנשמות שאוחזת בהן, זוכות בהן, ומתלבשות בהן ועולות, וכולן עומדות בלבוש הזה, ויורדות לגן העדן בלבוש הזה, משום שבגן העדן אינם עומדים שם אלא בלבוש, כל אלו הנמצאים שם, (ונמצא, שאותן הנשמות מעלים את נשמות הגרים בחזרה לגן העדן).

אם תאמר שבשביל לבוש ההוא (של נשמות הגרים) גורעים לנשמות האלו מכל העונג שהיה להם מתחילה, על זה כתוב אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע, בגן העדן עומדות בלבוש הזה, שקדמו לאחוז בהם וזכו בהם, (דהיינו הלבוש מנשמות הגרים, וכשעולים למעלה מתפשטות ממנו, כי שם (למעלה) אין עומדים בלבוש...

כל אלו הנשמות הקדושות כשיורדות לעולם הזה כדי שכל אחת תשרה על מקומה הראוי להם, בבני אדם, כולן יורדות מתלבשות באלו נשמות הגרים שאמרנו. וכך נכנסות בזרע הקדוש ובמלבוש הזה עומדות להשתעבד מהם בעולם הזה (במצוות ובמעשים טובים). וכשנשתאבו המלבושים מדברי עולם הזה, (דהיינו המצות), אלו נשמות הקדושות נזונות מן הריח שמריחות מן לבושיהן האלו. (פירוש שהמלבושים מנשמות הגרים נעשו אמצעים בין הנשמות ובין הגוף, והמצות שאדם עושה מגיעים למלבושים והנשמות מקבלים מזונות מריח שמריחים מן המלבושים, שהנשמות עצמן גבוהות ואינן משתעבדות ממעשה הגוף, אלא המלבושים שלהם משתעבדות במעשה המצות, וכך אשתאבן אינון מלבושים, מקבלות הנשמות מריח המלבושים)... (משפטים פח, ועיין שם עוד)

בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הגר, שזרע הקדוש (דהיינו ישראל) יהיו נזהרים בו, ושלאחר זה יצא דבר הסתום מנרתיקו, (דהיינו מן הכיסוי שלו), ולאחר שנגלה חזר מיד לנרתיקה ומתלבש שם.

כיון שהזהיר על הגר בכל אלו המקומות, יצא הדבר מנרתקה, ונתגלה ואמר, כי אתם ידעתם את נפש הגר, (דהיינו מתוך שהנשמות מלובשות בו כנ"ל) ומיד נכנסת לנרתקה וחוזרת ללבושה ומסתתרת, שכתוב כי גרים הייתם בארץ מצרים (שהוא טעם צדדי). והכתוב חושב שמשום שנתלבש מיד לא היה מי שישגיח בה, בנפש הגר הזו, יודעת הנשמה בדברי עולם הזה ונהנית מהם (להיותה אמצעי בין הנשמה ובין הגוף כנ"ל, ועל כן אומר ואתם ידעתם וגו'). (שם צד)

משם והלאה אין מקבלים גרים, כמו שהעמידו בעלי המשנה אין מקבלים גרים לימות המשיח, ואומות העולם שישארו, יעורר הקב"ה חיה דאדם לשלוט עליהם לקיים בהם כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ולקיים בישראל וירדו בדגת הים וגו' ומוראכם וחתכם וגו'. (שם תפז)

ותא חזי, כל אלו נתגיירו אחר כך כשראו הנסים והגבורות שעשה הקב"ה ליונה בים, וכולם ראו אותו כשנופל בים ואותו הדג שעלה ובלע אותו לפניהם, וכשבא אותו דג הגדול לעיני כולם, והקיאו ליבשה באו אליו ונתגיירו כולם, זה שאמר משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו.

ותא חזי, כולם אלו היו גרי צדק ונחכמו בתורה, והיו חכמים עליונים, משום שהקב"ה רצה בהם. ובכל אלו המתקרבים אליו ומקדשים שמו בגלוי, כי כשמקדשים שמו בגלוי שמו הנסתר (שהוא הוי"ה), נתעלה על כסא כבודו (שהוא א-דני, שנעשה היחוד הוי"ה א-דני), שכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל. (פקודי קצד)

אמר ר' אלעזר הא תנינן, הגר, כשנימול ונכנס תחת כנפי השכינה, נקרא גר צדק ולא יותר, גר צדק ודאי, (משום) שזכה להכנס בספירה זו (שנקראת צדק), (שהיא מלכות), ואתה תאמר יומם ולילה (שהנימול זוכה לשניהם, דהיינו גם לז"א).

א"ל ר"ש, אלעזר בני, אינו דומה מי שבא משורש קדוש ומגזע אמת, למי שבא מגזע רע, ומן שורש גועל הרע הקשה. בישראל, כתוב בהם ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, באומות עכו"ם כתוב, אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם.

ומשום זה ישראל הם קדושים זרע אמת, גזע שנתבשם על הר סיני ונפסק מהם כל זוהמא, ועל כן כולם מתבשמים וכולם באים באות הקדוש של יומם ולילה להיות שלמים בכל. אבל באומות עכו"ם קשה להעביר מהם הזוהמא ואפילו עד שלשה דורות. ומשום זה (נקרא) גר צדק ודאי, (משום שנכנס רק בספירת המלכות הנקראת צדק, ולא בז"א)... (ויקרא רכו, ועיין שם עוד)

וכשמתגייר גר אחד, פורחת נשמה מהיכל ההוא, ונכנסת תחת כנפי השכינה, והשכינה נושקת אותה מפני שהיא תולדה של נשמות הצדיקים, ושולחת אותה לתוך אותו הגר ושוכנת בו, ומזמן ההוא נקרא גר צדק... (שלח רג)

ועל כן כל גוי שיעשה תשובה, ויפרד מע"ז מעבירות, יכניס בו הקב"ה רוח קדוש ונפש קדושה, ועל כן יש לו חלק לעולם הבא, ולא עם בני ישראל אלא חלק בפני עצמו, ועולם בפני עצמו. וכל זה למה, בשביל השמרים שיש בגופו שהם מן הטומאה, והרוח של הקדושה והנפש הקדושה שישבו על השמרים בחוזק גדול יביא לגוף הזה, כמו אדם הדר באשפה, ומשימות השמרים שלו נאבדים. (זהר חדש רות קסט)

ותאמר הנה שבה יבימתך אל עמה וגו'... באופן כזה בודקים את הגר בשביל שיתקיים תחת כנפי השכינה, כמו רות בלב שלם. (שם שמב)

מכילתא:

וכי יגור אתך גר, שומע אני כשנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בי"ד, אף גר בי"ד. רבי שמעון אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח עד שלא עשה את הראשון יעשה את השני, כך גר כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני... (בא פרשה טו)

...רבי אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא מכל האומות שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו... (בשלח-עמלק פרשה ב)

...רבי אליעזר אומר, נאמר למשה אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר והאלקים מקרוב אני נאם ה', ולא אלקים מרחוק, אני שקרבתי את יתרו ולא ריחקתיו, אף אתה כשבא אדם אצלך להתגייר קרבהו ואל תרחיקהו, מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב... (יתרו פרשה א)

וגרך, זה גר צדק, או אינו אלא גר תושב, כשהוא אומר הגר, הרי גר תושב אמור הוא, ומה תלמוד לומר וגרך, זה גר צדק... (יתרו-בחודש פרשה ז)

כי תקנה עבד עברי, למה נאמר, להביא את הגר, דברי רבי ישמעאל, רבי אליעזר אומר אינו צריך, אם ישראל עובד, הגר לא יעבוד, אם ישראל עובד שש שנים הגר יעבוד שתים עשרה, אמרת, דיו לבא מן הדין להיות כנדון... (משפטים פרשה א)

לא תוננו, בדברים, ולא תלחצנו, בממון, שלא יאמר לו אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שניך ואתה מדבר מילין כנגדי... חביבין הגרים שבכל מקום מזהיר עליהם, וגר לא תונה, ואהבתם את הגר... רבי אליעזר אומר גר לפי שסורו רע לפיכך מזהיר עליו הכתוב בהרבה מקומות. רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכי מי גדול מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו, שנאמר ואוהב גר. חביבין הגרים שבכל מקום שנקראו בישראל נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. ונקראו גרים עבדים, שנאמר לאהב את שם ה' ולהיות לו לעבדים, נקראו ישראל משרתים שנאמר ואתם תקראו משרתי אלקים... ונקראו הגרים משרתים...

אברהם קרא את עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם, דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ... חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים, שאילו מל בן עשרים או בן שלשים לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים... שלא לנעול דלת בפני הגרים... וכן אתה מוצא ד' כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם... לה' אני ואל יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. (שם פרשה יח)

והגר, זה גר תושב, או אינו אלא גר צדיק, כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדיק אמור, הא מה תלמוד לומר והגר, זה גר תושב, הרי הן בשבת כישראל ביום טוב... (שם פרשה כ)

ספרא:

אדם - לרבות את הגרים, מכם, להוציא את המשומדים... (ויקרא פרק ב, וראה שם עוד)

גר, אלו הגרים, אשר יגור, לרבות נשי הגרים... (אחרים פרשה ו)

בא ואמר לו גר אני, יכול יקבלו, תלמוד לומר אתך, במוחזק לך. את שבאו עדים מנין, תלמוד לומר וכי יגור בארצכם, בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר אתכם, בכל מקום שאתם, אם כן למה נאמר בארצכם, אלא בארץ צריך להביא ראיה, ובחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה. לא תונו, שלא תאמר לו אמש היית עובד ע"ז ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה. כאזרח, מה אזרח שקבל עליו כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה, מיכן אמרו, גר שקיבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים. ואהבת לו כמוך, כשם שנאמר לישראל ואהבת לרעך כמוך, כך נאמר לגרים ואהבת לו כמוך. כי גרים הייתם בארץ מצרים, דעו מנפשן של גרים, שאף אתם הייתם גרים. (קדושים פרשה ג)

ספרי:

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, ואין לגרים חלק בו, ומה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו, אלא אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה... דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל. (בהעלותך עח)

אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו, אילו הגרים המוסיפים מכל מקום... (שם פו)

וכי יגור, אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין, תלמוד לומר או אשר בתוככם... רבי אומר מה ישראל שלא באו לברית אלא בשלשה דברים במילה, ובטבילה ובהרציית קרבן, אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם מילה ובזבחי שלמים אף הגרים בדם מילה ובזבחי שלמים, תלמוד לומר ועשה אשה ריח ניחוח לה', אמרת, צא וראה איזהו מין דמים שכולו עולה לאישים ואין לך הימנו היתר, אי אתה מוצא אלא בעולת העוף... (שלח קח, וראה שם עוד)

וכל הטף בנשים וגו', מיכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר גיורת עצמה שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה... (שמות קנז)

או מגרך, זה גר צדק, מלמד שעובר עליו בשני לאוין... (תצא רעח)

לא תטה משפט גר יתום... מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין. (שם רפא)

תלמוד בבלי:

אמר להו רבא לבניה... ואל תשבו על מיטת ארמית... ואיכא דאמרי לא תנסבו גיורתא... (ברכות ח ב)

דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טופשאי, אמר רב יוסף תדע דהא לא איגיר גיורא מינייהו. אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא ולא קמגיירי גיורא מינייהו. (שם יז ב)

והנכרי אין מזמנין עליו, פשיטא, הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל, דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול... (שם מז ב)

...מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך... רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידין להתגייר... (שם נז ב)

תנו רבנן מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו כמה תורות יש לכם, אמר לו שתים, שבכתב ושבעל פה. אמר לו שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב, גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל גייריה. יומא קמא א"ל א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה. א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי, א"ל לאו עלי דידי קא סמכת, דעל פה נמי סמוך עלי.

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, א"ל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל גייריה, אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא זיל גמור.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד, אמר הללו למי, אמרו לו לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישמוני כהן גדול. בא לפני שמאי אמר ליה גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה, א"ל כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע והזר הקרב יומת, אמר ליה מקרא זה על מי נאמר, א"ל אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו, ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה... בא לפני הלל א"ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטרדנו מן העולם, ענותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. (שבת לא א)

על מה נחלקו, על גר שנתגייר שהוא מהול, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית... (שם קלה א)

המל את הגרים, אומר ברוך ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה, והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ברוך אתה ה' כורת הברית... (שם קלז ב)

עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי, אמר ליה אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה וגו'. (שם קמו א)

יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא... (עירובין ט א)

דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכור לנכרי וגו', אין לי אלא לגר בנתינה ולנכרי במכירה, לגר במכירה מניין, תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתננה או מכור... ורבי מאיר אומר או להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי, ורבי יהודה הא לא צריך קרא, דגר אתה מצווה להחיותו, ונכרי אי אתה מצוה להחיותו... (פסחים כא ב)

ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין, ורבי יוחנן אמר מהכא, ורחמתי את לא רוחמה... (שם פז ב)

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים, שמא דקדקו בו ויביאוהו (הפסח) לידי פסול, (משום שאינן בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסלוהו על חנם, רש"י). (שם צא ב)

...גר שנתגייר בערב פסח, בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת בערל נכרי, דבית הלל סברי גזירה שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי, עכשיו נמי אטבול ואוכל... ובית שמאי סברי לא גזרינן... (שם צב א)

ואזדו לטעמייהו, דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי, רבי נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני... (שם צג א)

תנו רבנן שלשה אוהבין זה את זה, אלו הן הגרים... (שם קיג ב)

...לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול, אמר להן ייתון בני עממין לשלם, אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן. (יומא עא ב)

שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב, אלא אלקי אברהם שהיה תחילה לגרים. (סוכה מט ב)

...אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא, דאיגיירא (רחב) ונסבה יהושע. (מגילה יד ב)

...וכולל גרי הצדק עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמך ליה וכי יגור אתכם גר, והיכן מתרוממת קרנם, בירושלים... (שם יז ב)

אמר ריש לקיש כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה, שנאמר ומטי גר, ומטי כתיב. (חגיגה ה א)

...ומקבלים גרים מן הקרדוים והתרמודים, איני והא תני רמי בר יחזקאל אין מקבלים גרים מן הקרדויים, אמר רב אשי קרתויים איתמר... (יבמות טז א, וראה שם עוד)

אמר ליה רבא לרב נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר בעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים, אמר ליה השתא ומה ערוה גופה אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן שניות מיבעיא.

אמר רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא, אחין מן האם לא יעידו, ואם העידו עדותן עדות, מן האב מעידין לכתחלה. ומאי שנא מעריות, ערוה לכל מסורה, עדות לבית דין מסורה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. (יבמות כב א)

אמר שמואל כולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה... הוא דאמר כרבי יוסי, דתניא הגיורת והשבויה והמשוחררת והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה, רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד... (שם לה א)

עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא, אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה כדרב אסי, דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה, בברתה, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר... (שם מה ב)

ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו... אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל צא והכרז על בניהם שהם ממזרים... דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם אין גר עד שימול ויטבול, וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא... תנו רבנן גר שמל ולא טבל, ר"א אומר הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו, טבל ולא מל, ר' יהושע אומר הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו, וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול... (שם מו א, וראה שם עוד)

אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל, א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך, שמע מינה תלת, שמע מינה גר צריך שלשה, ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה, ונימא שמע מינה נמי בעינן מומחין, דלמא דאיקלעו.

תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו, תלמוד לומר אתך במוחזק לך. בא ועדיו עמו מניין, תלמוד לומר וכי יגור אתך גר בארצכם. אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר אתך, בכל מקום שאתך. אם כן מה תלמוד לומר בארץ, בארץ צריך להביא ראיה, בחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה דברי ר' יהודה, וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה... ואלא הא כתיב בארץ, ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסלקא דעתך אמינא משם טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, קמ"ל. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה...

תנו רבנן ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר. מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל רבי יהודה יש לך עדים, אמר ליה לאו, יש לך בנים, א"ל הן, א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך... א"ר נחמן הכי קאמר ליה, לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים... (שם מו ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם, אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשה עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה (לפי שיצר הרע מחזר אחריהם, ושמא תזוח דעתן עלייהו ויתנשאו), ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל מלין אותו מיד, נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה, נתרפא מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר, ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין, וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.

אמר מר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, מאי טעמא, דאי פריש נפרוש. דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב ונלוה הגר עליה ונספחו על בית יעקב. ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מאי טעמא, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ולא ניתן להשבון, ואין מרבים אליו ואין מדקדקים עליו, אמר רבי אלעזר מאי קראה, דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. אמרה לה אסיר לן תחום שבת, באשר תלכי אלך. אסיר לן יחוד, באשר תליני אלין, מפקדינן שש מאות מצות וי"ג מצות, עמך עמי, אסיר לן עבודת כוכבים, ואלקיך אלקי. ארבע מיתות נמסרו לבית דין, באשר תמותי אמות. ב' קברים נמסרו לבית דין, ושם אקבר, מיד ותרא כי מתאמצת וגו'. קיבל מלין אותו מיד, מאי טעמא שהויי מצוה לא משהינן... (שם מז א וב, וראה שם עוד)

תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח, רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל. אבא חנן אומר משם ר' אלעזר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה, אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. אמר ר' אבהו ואיתימא ר' חנינא מאי קראה, ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות וגו'. (שם מח ב)

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה, אישתיק... אי לרבי יהודה בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה, אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר, אי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמרינן קהל גרים איקרי קהל, ואי לרבי יוסי אי בקדושתיה קאי אכלה, דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה, אי לאו בקדושתיה קאי אכלה, דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל, אלא אליבא דהאי תנא, דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל... (שם נז א, וראה שם עוד)

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה, שנאמר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והרי פנחס עמהם... (שם ס ב)

בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת, בקדושתיה קאי ואסיר, או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי. אמר לה תניתוה פצוע דכא ישראל מותר בנתינה... אמר רבא התם משום קדושה ולא קדושה הוא, דלמא מוליד בן ואזיל ופלח לעבודת כוכבים, כי מגיירי בישראל שרו, ורבנן הוא דגזרו בהו, וכי גזרו בהו רבנן בהנך דבר אולודי... אלא כי גזרו רבנן בכשרים, בפסולים לא גזרו רבנן. אמר רבא לאו מילתא היא, בהיותן עובדי כוכבים לית להו חתנות, נתגיירו אית להו חתנות. מתיב רבי יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים, גיורי גיירה. והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים, הא לא צריכא ליה... (שם עו א, וראה שם עוד)

מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי... וכתיב הישמעאלי, אמר רב מלמד שחגר חרבו כישמעאל, ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית... (שם עז א, וראה שם עוד)

אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל, ואי סלקא דעתך בתריה דידיה שדינן ליה, אפילו ראשונה נמי, הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה... (שם עח א, וראה שם עוד)

ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחילת קציר... והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם, ומה עשו, פשטו ידם בגרים גרורים... מיד נתווספו על ישראל מאה וחמישים אלף... (שם עט א)

הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. בני ידון אמתא אשתחרור, שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי, אמר ליה רבא והא רב ששת אסר, אמר ליה הוא אסר ואנא שרינא. מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דשרי, מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי מן האב ומן האם, מאן דשרי בתר אבא שדינן דהא בני פלניא קרו להו, ורב ששת קרו להו נמי בני פלונית. ואיכא דאמרי פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומאי טעמא, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי...

אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב למצרי לא תימא משום דשטופי בזמה דלא ידיע אבל ידיע חיישינן, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן, דהא שני אחין תאומים דטפה אחת היה ונחלקה לשתים וקתני סיפא לא חולצין ולא מייבמין, שמע מינה אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה, דכתיב בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. תא שמא דאמר רבי יוסי מעשה בגיפטיס הגר שנשא אשת אחיו מאמו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אישות לגר... תא שמע דאמר בן יאסיין כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו, אמרתי לו בני מי הרשך, אמר לי הרי אשה ושבעה בניה, על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים גר נושא אשת אחיו מאמו... מאי לאו דנסבא אחיו כשהוא גר, לא דנסבא כשהוא עובד כוכבים, מאי למימרא, מה דתימא נגזרו כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר, קמ"ל... (שם צז ב, וראה שם עוד)

...אמר ליה תנינא בבית דין של ישראל ולא בבית דין של גרים, ואנא גר אנא. אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מפיקנא ממונא אפומיה, מפיקנא סלקא דעתך, והא על פי שנים עדים אמר רחמנא, אלא מרענא שטרא אפומיה.

אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה, שנאמר שום תשים עליך מלך וגו' מקרב אחיך תשים עליך מלך, מלך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חברו גר, ואם היתה אמו מישראל דן אפילו מישראל, ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר ונקרא שמו בישראל. (שם קא ב)

רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה, מקבלי גרים כרבי חלבו, דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור... (שם קט ב)

הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים.

אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, מאי קא משמע לן, דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו, מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה... הני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן זכות הוא לו... (כתובות יא א, וראה שם עוד)

וכולם אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר אין נאמנין, רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנין. במאי קמיפלגי, תנא קמא סבר כיוון דעובד כוכבים הוא לא הוה דייק, ורבי יוחנן בן ברוקא סבר, כיון דדעתיה לאיגיורי מידק הוה דייק... (שם כח ב)

הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הרי זו בחנק, אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע. היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה, ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבריה... (שם מד א, וראה שם עוד)

גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה. ורב יהודה אמר אפילו תוספת יש לה... (שם צ א)

...אמר ליה רבה והתנן גר שנתגייר מטמא מיד בזיבה, אמר ליה אין לך חולי גדול מזה, (כיוון דמקבל עליו עול מצות, ולא חולי ממש קאמר... אלא מחמת חולשא, רש"י). (נזיר סו א)

אונקלוס בן קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה, בעי לאגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו... (גיטין נו ב)

סח לי זקן מאנשי ירושלים בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא... אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק... בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה, אמר, ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה, ערק ואגייר.

תנא נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, מאן אינן, שמעיה ואבטליון... (שם נז ב)

עבד ועובד כוכבים נמי עבידי דמיגיירי, גירות לא שכיחא... (שם פה א)

אמר רבא דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו, שנאמר וחישב עם קונהו, ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים. גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים, דתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים, גר יכול לומר לעובד כוכבים, טול את עבודת כוכבים ואני מעות... משבאו לרשות הגר אסור, ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל... עובד כוכבים את הגר וגר את הגר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, דתנן לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו, ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו, והתניא רוח חכמים נוחה הימנו, לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה, כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה... (קדושין יז ב)

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי... אינה מקודשת... בשלמא כולהו לאו בידו, אלא גר הוי בידו, גר נמי לא בידו, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גר צריך שלשה, מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא. (שם סב א)

הרי גר שנשא ממזרת דיש קדושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הפגום, דתניא גר שנשא ממזרת הולד ממזר דברי רבי יוסי... מתניתין רבי יהודה היא, דאמר גר לא ישא ממזרת... (שם סו ב, וראה שם עוד)

אמר רבא בר רב הונא זו מעלה יתרה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ואילו בגרים כתיב, מי הוא זה ערב את לבו לגשת אליו נאם ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים... (שם ע ב)

אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה, והוה קא מנצי איהו ורב ביבי, מר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא, ומר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא. אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, כל משימות שאתה תשים לא יהיה אלא מקרב אחיך, אמר ליה רב אדא בר אהבה ואפילו אמו מישראל, אמר ליה אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה, הלכך רב ביבי דגברא רבא הוא ליעיין במילי דשמיא, ומר לעיין במילי דמתא... רבי זירא מטפל בהו, במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו, בנהדרדעא אפילו ריש גרגותא (להשקאה) לא מוקמי מינייהו. (שם עו ב)

...וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד... (בבא קמא פ א)

אלא גר הכי נמי דפסול לעדות, אמרי הכי השתא, גר נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס, לאפוקי עבד... (שם פח א)

...אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו... אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטרפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה... (בבא מציעא נח ב)

תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, והלוחצו עובר בשנים... תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות, ואמרי לה במ"ו מקומות בגר, מפני שסורו רע... (שם נט ב)

תניא רבי אומר גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין רבית איני יודע מה הוא, גר צדק האמור לענין מכירה, דכתיב וכי ימוך אחיך ונמכר לך, ולא לך אלא לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תשובה... (שם עא א, וראה שם עוד)

תנו רבנן ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר, אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית... (שם עב א, וראה שם עוד)

אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר, עובדיה גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא (מהיער עצמו תבא קת לגרזן), (שהוא עצמו הוכיח את אדום). (סנהדרין לט ב)

ויחד יתרו, רב ושמואל, רב אמר שהעביר חבר חדה על בשרו, ושמואל אמר שנעשה חדודים חדודים כל בשרו, אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. (שם צד א)

ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה, היינו דכתיב רפינו את בבל ולא נרפתה... (שם צו ב)

תאנא היא (תמנע) בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו... נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה. (שם צט ב)

...שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה, אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין, תלמוד לומר ואת אשר איננו... (שבועות לט א)

דתניא רבי יוסי אומר לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומי מקבלינן מינייהו, והתניא אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן... כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו... וכל אחד מנתק מצותו והולך... (עבודה זרה ג ב)

אונקלוס בן קלונימוס איגייר, שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור, הדר שדר גונדא דרומאי אבתריה, אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי, כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא, גיפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי, אמרי ליה לא, אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור. הדר שדר גונדא אחרינה אבתריה, אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה, כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא דמנחא אפתחא אותיב ידיה עלה, ואמר להו מאי האי, אמרו ליה אימא לן את, אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, איגיור. תו לא שדר בתריה. (שם יא א)

...ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה, רק שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק דעתידא דמגיירא ונסיב לה, בכה דהאי שופרא בלי עפרא. (שם כ א)

...אמר רבי אליעזר כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא, ומאי קראה, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה'... (שם כד א)

...אלא אמר רב פפא ירושת הגר דאמרת, שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנן, גזירה שמא יחזור לקלקולו... (שם סד א, וראה שם עוד)

...נתין קודם לגר, זה גדל עמנו בקדושה, וזה לא גדל עמנו בקדושה, גר קודם לעבד משוחרר, זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור... שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת, ואין הכל רצין לישא משוחררת, אמר להם זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור, דבר אחר זו היתה בחזקת שימור, וזו לא היתה בחזקת שימור... (הוריות יג א)

כתנאי, וישמע יתרו כהן מדין, מה שמועה שמע ובא ונתגייר, ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע ובא... (זבחים קטז א)

...אחר נ' שנה נתגיירה (רחב), אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים. (שם שם ב)

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה במדינת הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה... אמר לה, העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלקינו וציצית שמה... עכשיו נדמו עלי כד' עדים... עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של רבי חייא, אמרה לו רבי צוה ויעשוני גיורת, אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר... (מנחות מד א)

וכן גר שמת והניח זבחים, יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו קרבין משל צבור... (שם נא ב)

הגר שקבל עליו דברי תורה אפילו נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר... עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים... (בכורות ל ב)

עודה עובדת כוכבים ונתגיירה, משבאת לישראל ילדה, בכור לנחלה ואין בכור לכהן, רבי יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן... (שם מו א, וראה שם עוד)

הא דתנן ד' מחוסרי כפרה מנינא למה לי, לאפוקי מדרבי אליעזר בן יעקב דאמר ה' הוי, דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם עליו... (כריתות ב ב)

תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו, הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב. כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה, כאן שתיהן עולות. הביא חובתו מן הבהמה יצא, עולה ושלמים יצא, מנחה ושלמים לא יצא... דכתיב כאשר תעשו כן יעשה... מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים, שנאמר ככם כגר, מנין לרבות את העוף, תלמוד לומר אשה ריח ניחוח לה', איזה דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף. יכול שאני מרבה אפילו מנחה, תלמוד לומר כן... רבי אומר ככם, כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים להביא פרידה אחת אי אפשר שלא מצינו בכל התורה כולה, לא אמרו קן אלא להקל עליו... אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים, אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו'. תנו רבנן גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו, אר"ש כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה... (כריתות ח ב)

תנו רבנן הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח, בשלמא גרים כרבי חלבו, דאמר רבי חלבו קשין גרים לישראל כספחת... (נדה יג ב)

תנינא חדא זימנא, הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות, והוין בה לאתויי מאי, ואמר רב יהודה לאתויי ממזר, חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר... (שם מט ב)

כל הכתמין הבאין מרקם טהורין, רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים וטועין... קפסיק ותני אפילו מתרמוד, אמר רבי יוחנן זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד, איני והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרווייהו אין מקבלים גרים מתרמוד (שהם ממזרים)... (שם נו ב)

תלמוד ירושלמי:

גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם, יכול הוא לומר לו טול אתה עבודת גלולים ואני אטול את המעות... אם משבאו לרשות הגר אסור... (דמאי כח ב)

רבי יונה רב הושעיא בעי, גרים הבאים מליבוי מהו להמתין להם שלשה דורות... (כלאים לח ב)

הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו, ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו... רבי לעזר אומר ובלבד לבניו, רבי יוסי בעי מהו ובלבד לבניו, אם יש לו בנים מחזיר לבנים ואם אין לו בנים מחזיר לבנותיו, שלא תאמר הואיל ואין ירושת הגר דבר תורה יחזיר לבניו... (שביעית ל ב)

גר שנתגייר והיתה לו עיסה, אם נעשית עד שלא נתגייר פטור, ומשנתגייר חייב, ואם ספק חייב, ואין חייבין עליה חומש... תמן תנינן גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטת עד שלא נתגייר פטור (ממתנות), משנתגייר חייב, ואם ספק פטור, שהמוציא מחבירו עליו הראיה... (חלה יז ב)

הגר מביא (בכורים) ואינו קורא, שאין יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקי אבות ישראל, וכשהוא בבית הכנסת אומר אלקי אבותיכם, ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו... רבי זריקן אמר רבי זעירא בעי כלום הוא מתכוון לא לאברהם יצחק ויעקב, וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו, כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא, מה טעם, כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים...

רבי אליעזר בן יעקב אומר, האשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל... אפילו עד עשרה דורות... רבי ליעזר בן יעקב אומר וכו', תמן תנינן רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר, וכולהון מקרא אחד הן דורשין, כי אם בתולות מזרע בית ישראל... (בכורים ג א, וראה שם עוד)

...גר שנתגייר והיו לו יינות, ואמר ברי לי שלא נתנסך מהן, בזמן שנעשו על גב עצמן טהורים לו וטמאים לאחרים, על גב אחרים טמאים בין לו בין לאחרים... (עירובין נח א, וראה שם עוד)

אית מילין דאמרין אתגייר אנטונינוס, אית מילין אמרין דלא אתגייר... (מגילה טו א)

על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים... ועל גירי תדמור שהן כשרין לבא בקהל... רבי נחמן בר יעקב אמר מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים... (יבמות ח ב)

...אמר ליה המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר. רבי זירא שאל לרבי יצחק בר נחמן למה, מפני כבוד הזקן או משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה, אמר ליה משם שאין מטבילין את הגיורת בלילה... רבי שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה גר ותושב מגלגלין עמהן שנים עשר חודש, אם חזר בו הרי יפה, ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבריו... (שם מד א, וראה שם עוד)

גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין... והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו כדברי ר' יוסי הגלילי, רבי עקיבה אומר אביו ואמו קלל, את שהוא חייב על אביו חייב על אמו... (שם סב א, וראה שם עוד)

אית תניי תני חליצה בגרים כשרה, ואית תניי תני חליצה בגרים פסולה... (שם סה ב, וראה שם עוד)

הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הרי זו בחנק... כתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, יצתה זו שאינה מישראל, כי הוציא שם רע על בתולה, לרבות את הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, תהא בסקילה ורבה אותה לקנס לית יכיל. ותני חזקיה כן ממשמע שנאמר וסקלוה אין אנו יודעין שהיא מתה, מה תלמוד לומר ומתה, אלא יש לך אחרת שהיא סקילה והוא פטור, ואיזו, זו גיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שתהא בסקילה... (כתובות כה ב)

תמן תנינן, אין משקין את הגיורת וכו', וחכמים אומרים משקין, מה אנן קיימין, אם בישראל שנשא גיורת, כבר כתיב בני ישראל ולא גרים, אם גר שנשא בת ישראל כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן, אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת, ומה טעמא דרבי עקיבה, בני ישראל ולא גרים, מה טעמון דרבנן ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה... (סוטה יג א)

כותים משום מה הן פסולין, אמר רבי יוחנן משום גרי אריות וקשיא, אילו מי שלא נתגייר לשום שמים וחזר ונתגייר לשום שמים שמא אין מקבלין אותו, רבי יוחנן בשם רבי אלעזר משום נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר, והאמר רבי עקיבה גירי צדק הן... רבי יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן על שנתערבו בהם כהני הבמות... (גיטין ז א)

רבי יוסי בי רבי בון בשם רב, גר ועבד משוחרר מותרין בכהנת, מאי טעמא כשירין הוזהרו על הפסולות ופסולות על הכשרין, אבל לא כשרות על הפסולין ולא פסולין על הכשרות... חד גיור אתי לגבי רבי יוסא, אמר ליה מהו מינסוב ממזרתא, אמר ליה שרי, חזר ואתא לגבי רבי יודה, אמר ליה שרי, אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמיא... (קדושין מ א, וראה שם עוד)

אילין בנות ברזילי לשם שמים נתגיירו או שלא לשם שמים נתגיירו, אין תימר לשם שמים נתגיירו יאכלו בקדשי הקדשים, ואין תימר שלא לשם שמים נתגיירו אפילו בקדשי הגבול לא יאכלו, אפילו תימר לשם שמים נתגיירו, וגיורת לא כזונה היא אצל כהונה, פתר לה לא היו בנות אלא בנות בנות... (שם מב א)

ישראל שלוה מעכו"ם ועכו"ם מישראל ונתגייר, בין שזקפן עד שלא נתגייר בין משנתגייר גובה הקרן ולא הרבית... (בבא מציעא כב ב, וראה שם עוד)

רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר אם באים הן גירי צדק לעתיד אנטלינוס בא בראש כולם, אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטולינוס, ואית מילין אמרין שנתגייר... (סנהדרין נג ב)

אמר רבי אבון גר ומומר לעכו"ם מומר קודם מפני מעשה שאירע. (הוריות ט א)

מדרש רבה:

על כן יעזב איש, תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מן האב יקיים, שאין אב לעכו"ם... (בראשית פרשה יח ז)

ואת הנפש אשר עשו בחרן... אמר רבי אלעזר בר זימרא... אלא אלו הגרים שגיירו, אם כן שגיירו למה אשר עשו, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העכו"ם ומגיירו כאילו בראו, ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו, אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. (שם פרשה לט כא)

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה, ועל מה נחלקו על גר שנתגייר מהול, רבי יוסי הגלילי אומר לא נחלקו על זה ועל זה שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית... (שם פרשה מו ט)

גר ותושב, גר דייר תושב מארי ביתא, אם רציתם גר, ואם לאו מארי ביתא... (שם נח ז)

ונתן לי לחם לאכול וגו', עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר, אמר ליה הרי כל שבחו של גר, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית ליה, כמה פוסיני אית ליה אפילו על עבדי לא משגיחין. נזף ביה, א"ל תלמידיו, רבי דבר שנתחבט עליו זקן שנאמר ונתן לי לחם וגו' את מושיטו לזה בקנה. ואזיל לגבי ר' יהושע התחיל מפייסו בדברים, לחם זו תורה, דכתיב (משלי ט') לחמו בלחמי, שמלה זו טלית, זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בניהם לכהונה, והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח... אמרו אילולא אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו, וקראו עליו (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור. (שם פרשה ע ה)

...ומה תלמוד לומר אשר עשו, אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה, ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו, ר' יצחק ותאני לה משם ר' הושעיה רבה בשם ר' יהודה בר סימן כאן כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי אביו, מגיורי אביו. (שם פרשה פד ב)

דבר אחר זאת חוקת הפסח, הה"ד (ישעיה נ"ו) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו, אמר איוב (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר, שאין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל. השערים נפתחים בכל שעה, וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר, כנגד (דברים ל"א) וגרך אשר בשעריך. דלתי לאורח אפתח כנגד הקב"ה שהוא סובל בריותיו. א"ר ברכיה כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר, אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש, שנאמר (ישעיה י"ד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב, ואין ונספחו אלא כהונה, שנאמר (ש"א ב') ספחני נא אל אחת הכהונות, שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה.

וכן שאל עקילס הגר את רבותינו, אמר להם מה שכתוב (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה. אמרו לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה, (בראשית כ"ח) ןנתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו, אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה... אלא אמר יעקב הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, שנאמר ונתן לי לחם לאכול זה לחם הפנים, ובגד ללבוש אלו בגדי כהונה... וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, הוי בחוץ לא ילין גר. אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר, הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'. (שמות פרשה יט ד)

דבר אחר ואלה המשפטים, הה"ד (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב. פעם אחת אמר עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל, א"ל לאומה זו אתה מבקש, כמה בזיתי אותה, כמה הרגתי אותה, לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב, מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר, א"ל הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם... א"ל לך ולמד תורתן ואל תמול, א"ל עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי, ולמי לבני ישראל. (שם פרשה ל ט)

כי שחת עמך, העם אין כתיב כאן אלא עמך... לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות... והם הם שעשו את העגל שהיו עובדי ע"ז, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא... (שם פרשה מב ו)

רבי אבהו פתח, ישובו יושבי בצילו, אלו הגרים שבאין וחוסין בצלו של הקב"ה, יחיו דגן נעשו עיקר כישראל... דבר אחר יחיו דגן בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה, זכרו כיין לבנון, אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח... (ויקרא פרשה א ב)

אדם כי יקריב... למה נאמר אדם, להביא את הגר... אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע... אמרתי לו, בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה, מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור... (ויקרא פרשה ב ח)

יראי ה', א"ר יהושע בן לוי אלו יראי שמים, ר' ישמעאל בן נחמן אמר אלו גירי צדק. ר' חזקיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר אמרי אם באין הן גירי צדק לעולם הבא אנטונינוס בא בראש כולן. (שם פרשה ג ב)

...אבל אם מבקש אדם להיות צדיק אפילו גוי יכול הוא, שאינן בית אב, לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה', אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה, לפיכך הקב"ה אוהבם, לכך נאמר ה' אוהב צדיקים. הרבה הקב"ה אוהב את הגרים, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו צאן והיתה יוצאת לשדה ונכנסת בערב, וכן בכל יום, פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן... אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם, היה המלך אוהבו, בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקד מרעה יפה לרצונו, לא יכה אדם אותו, הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו ישתה, היה אוהבו הרבה. אמרו לו מרי, כמה תיישים יש לך, כמה כבשים יש לך ואין את מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום יום את מצוינו. אמר להם המלך, הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר, הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם, לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר. כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו, לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם... דכתיב ה' שומר את גרים, שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורם.

חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מקיש אותם כישראל, שנאמר (ישעיה מ"א) ואתה ישראל עבדי יעקב וגו', נאמרה אהבה בישראל, שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', ונאמרה אהבה בגרים, שנאמר (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. נקרא ישראל עבדים, שנאמר (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו גרים עבדים, שנאמר (שם כ"ו) מהיות להם עבדים. נאמר רצון בישראל...

וכן את מוצא בארבע כתות העומדות לפני המקום, שנאמר (ישעיה מ"ד) זה יאמר לה' אני הרי כולו למקום לא נתערב בו חטא, וזה יקרא בשם יעקב, אלו גרי צדק... הא למדנו שהגרים הרי הם כישראל, ולכך נאמרה פרשה זו. (במדבר פרשה ח ב, וראה שם עוד)

...ולא עוד לישראל, אלא אפילו בגזל הגר כן, מי הוא א-לוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו... ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לשם שמים מצינו שתבע הקב"ה עלבונם, הה"ד (ש"ב כ"א) ויהי רעב בימי דוד וגו'... אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הציבור, א"ל הקב"ה, יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא מטעך, לא מן הגרים, שנאמר (בראשית מ"ו) ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו', מיד ויקרא המלך לגבעונים... הה"ד והגבעונים לא מבני ישראל המה, אין ראויין אלו להתערב עמהם, אף על פי שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני, כי על שם כנענים מתחשבים... (שם שם ד)

הה"ד (תהלים קכ"ח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, אינו אומר אשרי ישראל, אשרי כהנים, אשרי לוים אלא אשרי ירא ה', אלו הגרים שהם יראי ה', שהם באשרי כשם שנאמר בישראל (דברים ל"ג) אשריך ישראל, כך נאמר בהם אשרי כל ירא ה', ובאי זה גר אמור אשרי, בגר שהוא גר צדק, לא בכותים הללו, שכתוב בהם (מ"ב י"ז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, אלא בגר שהוא ירא מן הקב"ה והולך בדרכיו של הקב"ה, הה"ד ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל זה הגר שאין לו זכות אבות, וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות כל מעשים טובים שאסגל אין לי שכר אלא בעולם הזה, לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעולם הזה ובעולם הבא, הה"ד יגיע כפיך כי תאכל, אלו מעשים טובים שיגע בעולם הזה... מה שכרו (תהלים קכ"ח) אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אשתך כגפן פוריה, אף על פי שאשתו נתגיירה עמו ואינה מבנות ישראל הרי היא כבנות ישראל... בירכתי ביתך, בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי משנה, בעלי מקרא בעלי מעשים טובים, הה"ד (שם) בניך כשתילי זיתים, מה הזית הזה זיתים לאכילה, זיתים ליבש, וזיתים לשמן ושמנו דולק מכל השמנים, ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, כך באים בני הגרים, מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי משא ומתן, ומהם חכמים מהם נבונים ומהם יודעי דבר בעתו, ויש להם זרע קיים לעולם. סביב לשלחנך, שלבניך יעמוד זכותך, שמשלחנך יזכו בניך למעלות גדולות. (שם) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', שכן מצינו באברהם ושרה שהיו גרים והיה אברהם ירא ה', הוא נתברך בענין הזה, וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם. יברכך ה' מציון (שם), מלמד שהקב"ה מברכם ממקום שהוא מברך את ישראל... וראה בנים לבניך שלום על ישראל, וכי בשביל שיראה הגר בנים לבניו לכך יבא שלום על ישראל, אלא בגר צדק הכתוב מדבר שזוכה שמשיא בתו לכהן, וזוכה ועומדים מבניה שהם בני בניו כהנים שמברכין את ישראל...

וכן רמז משה בתורה, שאחר פרשת גזל הגר כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו, לומר שגר שמתגייר לשם שמים זוכה שיוצאים מבניו בנים שיהיו הקדשים שלהם... (שם שם י)

שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הגרים שעתידים להתגייר, ושהיו כולם שם שכולם ראויים, שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראל לא נאמר, אלא האדם מלמד שאפילו גוי המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול... (שם פרשה יג טו)

...ומה תלמוד לומר אשר עשו בחרן, מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה, הא למדת שכל המכניס בריה אחת תחת כנפי השכינה, מעלין עליו כאילו הוא בראו ויצרו וריקמו. אמר רבי ברכיה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, ממה שאתה מביא אורה לעולם שמך מתגדל בעולם, ומה היא האורה, גאולה, שבשעה שאתה מביא לנו אורה הרבה גרים באים ונוספים עלינו, כגון יתרו ורחב. אמר רבי חנינא בשעה שעשה הקב"ה נס לחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו, דכתיב (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, מה כתיב בתריה, וידעו תועי רוח בינה... (שיר השירים פרשה א כב)

רבי אומר יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירין... (שם פרשה ד ב)

שובנה בנותי, רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יודן ברבי חנינא בג' מקומות כתיב כאן שובנה, כגנד ג' פעמים שדוחין את הגר, ואם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו. אמר רבי יצחק (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר, לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין... (רות פרשה ב יז)

מהו אל תפגעי בי, אמרה לה לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך מני, לעזבך לשוב מאחריך מכל מקום דעתי להתגייר, אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת, כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים, אמר לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות של עכו"ם, אמרה לה אל אשר תלכי אלך, אמרה לה בתי אין דרכן ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה, אמרה לה באשר תליני אלין, עמך עמי אלו עונשין ואזהרות, אלוקיך אלקי שאר מצות. (שם שם כג)

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, א"ר יהודה ב"ר סימון בא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי. (שם פרשה ג ה)

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הגרים אינם נכנסין אלא בישראל, והים איננו מלא, וישראל ממנינן אינן חסרים לעולם, שנאמר (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב, שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגייר בעולם הזה מתגייר לעולם הבא, תלמוד לומר (ישעיה נ"ד) הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי, הפסק מאתי, מאן גבי, מי גר אתך בעולם הזה עליך יפול לעולם הבא. אמר רבי יוחנן ולא עוד, אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו, שנאמר (יחזקאל מ"ז) והיה בשבט אשר גר הגר וגו'. (קהלת פרשה א יח)

מעשה באשה אחת שבאת אצל רבי אליעזר להתגייר, אמרה לו רבי קרבני, אמר לה פרטי את מעשיך, אמרה בני הקטן מבני הגדול, נזף בה. הלכה אצל רבי יהושע וקבלה, אמרו לו תלמידיו רבי אליעזר מרחק ואתה מקרב, אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגייר אינה חיה לעולם, דכתיב (משלי ב') כל באיה לא ישובון לא ישיגו ארחות חיים. (שם שם כה)

אמר רבי ברכיה משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו, כל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזה נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס בנו... כך המלך זה הקב"ה, פרדס זה העולם, ויש אומרים אלו ישראל, כל זמן שהם עושים רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק באומות העולם, כגון יתרו רחב ורות, וכגון אנטונינוס מביאו ומדבקו בישראל... (שם פרשה ה יד)

דבר אחר מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה, וממקום קדוש יהלכו - על ידי שהלכו במקום קדוש, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וישתכחו בעיר - וישתכחו מעשים רעים שעשו, וישתכחו (ימצאו) מעשיהם הטובים אשר עשו בעיר. (שם פרשה ח יג)

מדרש תנחומא:

אמר ליה רבי שמעון בן לקיש חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני, שכל אותן אוכלוסין אלולי ראו הקולות והלפידים והברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם מלכות שמים, וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה... ורבותינו אמרו חביב הגר שהכתיב הקב"ה כבודו על ידי הנביא, שנאמר (ירמיה י"ד) למה תהיה כגר בארץ... (לך לך ו)

למה לא נמול אלא בן צ"ט שנה, ללמד שאם בקש אדם להתגייר לא יהא אומר זקן אני והיאך אני מתגייר, ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה... (שם יז)

דבר אחר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה, וממקום קדוש יהלכו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. דבר אחר וממקום קדוש יהלכו, ממקום שישראל נקראו קדושים שם הם מהלכין, וישתכחו בעיר אשר כן עשו, ישתכחו מעשיהם הרעים. דבר אחר ישתכחו שהם משתכחים במעשיהם הטובים, גם זה הבל, אין זה הבל שאומות העולם רואין אותן ומתגיירין תחת כנפי השכינה רואין אותן ואינן מתגיירין גם זה הבל. מי הוא זה שבא ונתגייר והיה גר של אמת, זה יתרו, שנאמר וישמע יתרו. (יתרו א)

עקילס הגר בן אחותו של אדריאנוס היה מבקש להתגייר, והיה מתירא מן אדרייאנוס דודו, א"ל אני מבקש לעשות סחורה, א"ל שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך, א"ל אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות. א"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה. לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע ראוהו פניו משתנות, אמרו זה לזה עקילס לומד תורה, כיון שבא אצלם התחיל לשאול להם שאלות הרבה והן משיבין אותו, עלה אצל אדריאנוס דודו, א"ל ולמה פניך משתנות סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם, א"ל לאו, א"ל אתה קרוב לי ואדם מצר לי, א"ל ולמה פניך משתנות, א"ל שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי את עצמי, א"ל ומי אמר לך כך, א"ל בך נמלכתי, א"ל אימתי, א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ואמרת לי כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך ועסוק בה שסופה להתעלות, חזרתי על כל האומות ולא ראיתי שפלה נתונה בארץ כישראל וסופה להתעלות, שכן אמר ישעיה (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך... אמר ליה סקנדרוס א"כ מה תעשה טמנהו הואיל ונתגייר הרגהו, אמר ליה עקילס בן אחותי עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר, מה עשה סקנדרוס שלו עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת (שופטים ה') כן יאבדו כל אויביך ה'. אמר ליה אנדריאנוס הרי מת סקנדרוס אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה, אמר ליה שבקשתי ללמוד תורה, א"ל היה לך ללמוד תורה ולא לימול, א"ל עקילס נתת לאסטרטלידוס אנונה אלא אם כן נטל זינו שלו, כך לעולם אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה... (משפטים ה)

...ולמה נתנה התורה במדבר, לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד, שלא יהא אדם אומר אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב (דברים ל"ג) מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקהל ביעקב, אפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים הם ככהן גדול... (ויקהל ח)

תנא בשם רבי אלעאי שבועה נשבע הקב"ה ואמר ימיני ימיני כסאי כסאי, אם יבואו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם... (תצא יא)

מסכת גרים:

הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד, אומרים לו מה ראית להתגייר, והלא אתה רואה את האומה הזאת נמוכה וכפופה ושפלה מכל האומות... וקוברין בנים ובני בנים, ונהרגין על המילה ועל הטבילה. קבל עליו הורידוהו לבית הטבילה וכיסהו במים עד מקום הערוה, ואומרים לו קצת דקדוקי מצות, על מנת שהוא נותן בשכחה ובלקט ובפיאה ובמעשר...

טבל ועלה אומרים לו דברים טובים ונכונים, במי נדבקת, אשריך במי שאמר והיה העולם, שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל... כל אותם דברים שאמרנו לך לא אמרנו אלא כדי להרבות שכרך.

גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר אין טבילה מעכבת.

כל המתגייר משום אשה משום אהבה משום יראה אין זה גר... וכל שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר... (פרק א)

גר שנתגייר מהול או ספק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, כדברי בית שמאי, ובית הלל אומרים אינו צריך... כשם שישראל נכנסין לברית בג' מצות, כך גרים נכנסין למילה ולטבילה ולקרבן, ב' מעכבין וא' אינו מעכב. רבי אליעזר אומר גר שנתגייר צריך שיפריש רביעית לקינו, רבי שמעון אומר אינו צריך...

אמר רבי חנינא בן גמליאל מפני מה גרים מעונין, מפני שהם מחשיבין קודם לשנה וקודם לשנתים שאגבה את חובי ואעשה את צרכי. אלו ממון הן כדבריך, אלא שהם קוברים בנים ובני בנים וחלאים רעים ויסורין באין עליהם מפני מה מעונין, מפני ז' מצות שנצטוו עליהם בני נח... (פרק ב, וראה שם עוד)

פסיקתא:

...איתגלי אליהו זכור לטוב על ההוא גברא אמר זיל אמור לאיתתא דההוא גברא סימן דהוה לך אכלין בלילי פסחא חמיר, ובלילי צומא רבה מן ההוא מינא, הבי לי מקמת פלן... כיון דאתא שרי חביט עלה, אמרה ליה מה את חביט עלי, סימנא דהוה ביני לבינך יהב לי ויהבת ליה, אמר הואיל ונתפרסמנו נחזור לסוארינו, מכאן אמרו אל תאמין בגר עד עשרים ושתים דורות. (פרשה כב י' הדברות תנינא)

אמר רבי חנינא בר פפא אין הכתוב מדבר אלא כנגד אותה שעה שהקב"ה דן את כל האומות לעתיד לבא. באותה שעה הקב"ה מביא את כל הגרים שנתגיירו בעולם הזה ודן את כל האומות בפניהם. ואומר להם מפני מה הנחתם אותי ועבדתם ע"ז שאין בה ממש, ואומרים לפניו רבונו של עולם אם באנו לפתחך לא קבלת אותנו, אמר להם יבואו כל הגרים שנתגיירו מכם ויעידו בכם, והם דנים אותם. (פרשה לה רני ושמחי)

...אילו ואילו לא הפסידו, אמר רבי לוי אלו שבאו באמת נתגיירו, שנאמר הניקה בנים שרה, מהו הניקה בנים שנתבנו בישראל, ואילו שבאו לבדוק אותה אמרו רבותינו נתגדלו בעולם הזה פרוקופקאות, וכל גרים המתגיירים בעולם וכל יראי שמים שיש בעולם מן אותם שינקו מן חלב של שרה... (פרשה מג כי פקד ה' את חנה)

תנא דבי אליהו רבא:

...באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים אמר לו הקב"ה למשה למה עשו מריבה אלו עם אלו, אמר משה לפניו, רבונו של עולם אתה יודע. אמר לו הקב"ה למשה ולא כך אמרתי לך הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר וגו' ככם כגר יהיה לפני ה', מכאן אמרו שלש מדות בגרים, יש גר כאברהם אבינו, ויש גר נמשל כחמור, ויש גר כעכו"ם לכל דבר, אם יש לו נבלות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו ואמר בלבו מתי אתגייר ואהיה ביניהם של ישראל שאכילתם יפה ויש להם ימים טובים ושבתות, וכשיכלו אלו תוך ביתי אכוף את עצמי ואתגייר, ואם לבסוף הוא חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו, ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקב"ה כשם שאני אהבתי אתכם כן אתם תאהבו אותו.

וכיצד יש גר שהוא נמשל לחמור, כגון שהוא הולך לישא אשה מישראל, ואמרו לו אין אנו מקבלין אותך עד שתתגייר, אמר בלבו אכוף את עצמי ואתגייר, ואם לבסוף חוזר לסורו יסורין באין עליו לטובתו ולהצילו, ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקב"ה כשם הוא בקש מנוחה מכם תנו לו מנוחה...

וכיצד יש גר שהוא כמו אברהם אבינו, אם היה הולך ופשפש בכל העכו"ם, כיון שהוא רואה שכל העכו"ם מספרים בטובתן של ישראל, אמר בלבו מתי אתגייר ואהיה כמותם ואכנס תחת כנפי השכינה, עליו נאמר (ישעיה נ"ה) ואל יאמר בן הנכר וגו' והביאותים אל הר קדשי וגו'. (פרק כט)

תנא דבי אליהו זוטא:

...אבל אין מקבלין גרים מן הכותים מפני עשרה שבטים שנבלעו ביניהם, עד שיבא אליהו הנביא ובן דוד ויפרשו אותם... (פרק א)

ילקוט שמעוני:

תורה אחת יהיה לאזרח ולגר וגו', שלשה גרים הם, יש גר שנתגייר לשום אשה, אמר לו הקב"ה נתגיירת בשביל הנבלה, הרי נתונה לך, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה. הגר השני להיות מתפרנס כעני, הרי הן נתונין לו, שנאמר ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. הגר השלישי זה שנתגייר לשמו של הקב"ה, הוא שקול עלי כאחד מהם, שנאמר הקהל חוקה אחת וגו', ולא עוד, אלא שהוא שקול עליו כלוי, שנאמר ובא הלוי כי אין לו וגו'... כך אמר הקב"ה כמה יגעתי בישראל, הוצאתים ממצרים, והראיתי להם הדרך, הורדתי להם המן... עד שקבלו תורתי, וזה בא מעצמו, לכך שקול עליו כישראל. (שמות פרק יב, ריג)

...הקב"ה אמר, אני ה' שאמר והיה העולם אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר האלקי מקרוב אני נאם ה' ולא אלקי מרחוק, אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא לשם שמים קרבהו ואל תרחקהו, מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין. (שם פרק יז, רסח)

יש נשים חסידות גיורות, הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל אשת חבר הקיני. (יהושע פרק ב, ט)

אמר רבי חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופס שאורו, אבל בשעה שהגר מקבל עליו עולו של הקב"ה באהבה וביראה ומתגייר לשם שמים, אין הקב"ה מחזירו, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. מ"ח אזהרות הזהיר הקב"ה על הגר, וכנגדן הזהיר על עבודת גלולים... (רות פרק א, תרא)

מדרש אגדה:

והיית לאב המון גוים, כל מי שימול ויתגייר תקרא אתה אביו, מיכן היה ר' יהודה אומר גר מביא ביכורים וקורא הגדתי היום וגו' אשר נתת לאבותינו, לפי שאברהם אבינו אב לכל הגרים. (בראשית יז ד)

וגר לא תונה, אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון, כי הגר שאורו רע ושמא יחזור לסורו. (שמות כג ט)

ילקוט המכירי:

...אמר הקב"ה מה אם לגבעונים שעשו מיראה קבלתי אותם ועשיתי להם טובה ועשיתי דייקי שלהם, בני הגרים שהן באין באהבה ומשרתים לשמי איני מקבלן ומגדלן, לפיכך ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'... (ישעיה יד)

דבר אחר ואל יאמר בן הנכר, אמר הכתוב ושמחי בת ציון וגו' (זכריה ב') ונלוו גוים רבים אל ה' (שם ט"ו), אמר הקב"ה לגרים למה אתם מתיראין, לפי שפסלתי אתכם ואמרתי בפסח כל בן נכר לא יאכל בו (שמות י"ב), למה לא תשאלו לגבעונים מה טובה עשיתי להם, בני אדם שעשו בערמה ועשו מיראה, ובאו להם אצל בני ונשבעו להם... ומה עשיתי לשאול ולביתו על שבקש מהם... (שם נו)

...בזה כתיב ואת אשמו יביא לה' איל תמים (ויקרא ה'), ובגזל הגר כתיב מלבד איל הכפורים (במדבר ה'), הא למדנו שהגרים עיקר בישראל, הוי יחיו דגן ויפרחו כגפן. דבר אל בני ישראל, הה"ד ה' אוהב צדיקים ה' שומר את גרים (תהלים קמ"ו), הרבה הקב"ה אוהב את הגרים... (שם)

ילקוט ראובני:

מרוח מזרחית עדן... הבית הראשון שכנגד פתח הראשון שבגן עדן שוכנים בו גירי הצדק שנתגיירו באהבה, וקירותיו מזכוכית לבנה מובהקת כאספקלריא וקורותיו של ארזים, ועובדיה הנביא ממונה עליהם ומלמדם תורה. (בראשית)

עת אשר שליט אדם... הנה כבר נתבאר כפי ערך גודל הנשמה כן הוטבעה בתוך הקליפה, והם מבקשים לטנפה כדי שישאר תמיד אצלם להיותם נהנים ממנה, והנה מתיראים שמא על ידי צדיק גמור יצא מביניהם בעת זיווגו אותה נשמה קדושה ואיבדו מזון שלהם, לכן כשרואים איזה פגם עד מאד אז מוציאים אותה הנשמה קדושה משם כדי שתכנס שם מקום פגום שתחטא ותקלקל יותר מבתחלה ותחזור לידם פגומה כבתחלה ותעמוד בידם תמיד, וחושבים שהיא לטובתם והנה הוא לרעתם, כי השי"ת תמים פעלו... ומה הוא עושה, ממתין עד שיהא איזה מקום פגום ומרמז לחיצונים שיצאו ויכניסו הנשמה קדושה בזה הטינוף, והמה חושבים שהוא לטובתם, נמצא הקב"ה עושה בדין וברשותם, כענין סוד שעיר המשתלח, שעל ידיו נוטלים כל עונותיהם של ישראל, והמה חושבים שיהיה אור נשמה קדושה בבן אדם רשע או בגר אחד שעדיין הוא ברשותם... ולהיות הנשמה קדושה ועצומה מתעוררת ומישרת מעשיה ונפרדת לגמרי מן הקליפות, ולא עוד אלא שמביאה עוד ניצוצות אחרות עמה, וזה ענין אברהם בן תרח עובד ע"ז, ונאמר בו "ואת הנפש אשר עשו בחרן", וכל גרי הצדק כגון רות ורחב וכל מלכי בית דוד, משיח ור"ע ור"מ וכיוצא בהם, וכן דוד יצא מהם אחר הכרית כל הקליפות שהיה הוא מלובש בתוכם, שהיא קליפת מואב ששם היתה נפש דוד טבועה... ובזה תבין מעשה דוד ואביגיל ובת שבע... (שם)

הילל הזקן היה מצד החסד, ושמאי הזקן מצד הגבורה, ולכן היה שמאי קפדן גדול, אמנם חטא לפי שבאו כמה גרים לידו ולא קבלם מפני קפדנותו, וניתוקן אחר כך בשמעון בן עזאי שלא נשא אשה וברא גרים בסוד הנפש אשר עשו בחרן על ידי שעסקו בתורה, ובזה סוד הגבורה נהפך לחסד, וכן היה עושה משה רע"ה בזמן שפירש מן האשה... וכן אביי החזיק בדרכו של בן עזאי להמשיך נפשות הגרים על ידי התורה, לכן היה יתום שלא ראה אביו, ואמר, "אשר בך ירוחם יתום" וכו', ר' עקיבא גם כן היה מנחש קין לכן גם כן היה בורא נפשות גרים על דוגמות אביי ובן עזאי... כי החכמים רובם בראו נפשות הגרים על ידי עסקם בתורה, אמנם יש שאינם זוכים רק להברא נפשות הגרים לבד מאותה קליפה נוג"ה, אך בן עזאי יודע היה להכניס אותה במקום הקודש, ומשם היו ממשיכים אותה אחר כך וכו'. (שם)

סוד כוונת ר"ע שאמרו אשריך שיצאת נשמתך באחד. לפי שי' הרוגי מלכות היו כפרה בשביל י' שבטים, ור"ע בא לכפר על השכינה אשר שתפו עמהם אחי יוסף כשהחרימו שלא יגלו הענין. והטעם שבא ר"ע לצד השכינה, לפי שר"ע בן גרים היה וצריך שתדע נפשות הגרים תלויה בשכינה אינם עוברים משם, וזהו אשריך ר"ע שיצאת נשמתך באחד, אשר הוא השכינה. (וישב)

קשים גרים לישראל כספחת, לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצות וישראל לומדים ממעשיהם, ובמס' נדה פירש הקונטרס עוד לשון אחר, משום דכל ישראל ערבים זה בזה, וקשה בפ' אלו נאמרין משמע שלא היו ערבים על הגרים לא חישב התם ערבות דערב רב, ויש לומר דקשים גרים לישראל לפי שמתערבים בהם ואין השכינה שורה אלא על המשפחות מיוחסות בישראל, ויש מפרשים לפי שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ואינם יכולים להזהר מאונאתו.

רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים אור"י הייני היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד, אבל אם הם מתאמצים להתגייר יש לנו לקבלם, שהרי מצינו שנענש יעקב על שלא קיבל לתמנע שבאתה להתגייר והלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו ונפיק מיניה עמלק דצערינהו לישראל... (משפטים וראה שם עוד)

מזונותיו של אדם קצובין לכל א' וא' מזונו, ובראש השנה נותן לו כל מזונותיו להשר והוא מחלק לאומה, והנה הגר אין לו מזון, כי הסט"א אינו נותן לו וגם כל המזונות נתחלק לישראל בראש השנה, וזה לתת לו לחם, שמבקש ליתן לו, אילו שם ישראל עשה שום עון שדינו שיקופח לו מזונותיו וכסותו, ויתן לזה, יכין רשע וצדיק ילבש.

לתת לו לחם ושמלה, לפי שנולד על ידי ערל טמא ונשמתו נשלמה על ידו לזה צריך לתת לו מ" ל"ח לתקן נשמתו, ושמלה לתקן גופו שנתרבה ונתגדל על ידי סט"א, וזה רמזו רז"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ושמל"ה אותיות שלמ"ה שמשלים נשמתו וגופו על ידי שלמה המלך. (עקב)

גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, בעבור שזה הגר מעיקרא ישראל הוי, ונגלגל בכותים מצד עונו, ועתה שב לקדמותו הראשון ונתבטל ממנו העכו"ם לגמרי, ואינו נזכר לו שהרי לא בא לשם רק כדי שימחול לו עונו הראשון וזה נמחל. והנה דבר כמו כותי שנתגלגל בישראל כנולד דמי, שהרי עתה נולד מישראל, וכל מה שעשה בהיותו כותי אינו נחשב לכלום, וכן דבר למעלה "וראית בשביה אשת יפת תואר ולקחת לך לאשה", כי אחר שהכניסה לצד פנים נתבטלו כל מעשה החטאת והטומאה ואחר ל' יום מקבלת השפע טהור ונקי... (תצא)

תרגום יונתן:

גר ותושב - דייר ותותב... (בראשית כג ד)

וגר - וגיורא אל תקנטון במילין ולא תעיקון למסב ליה נכסוי. (שמות כב כ)

וכי יגור - וארום אין איסגייר ואיתחזק עמכון גיורא בארעכון... (ויקרא יט לג)

כי ה' דבר טוב - ארום ה' מליל לאוטבא לגיורא על ישראל. (במדבר י כט)

לא תדרוש שלומם - דאפילו מתגיירין סנא נטיר בלבהון עד עלמא. (דברים כג ז)

רש"י:

בשמת - ולהן קורא אותה מחלת, מצינו באגדת מדרש שמואל, ג' מוחלין להם עוונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה והנושא אשה, ולמד מכאן. (בראשית לו ג)

וגר לא תונה - אונאת דברים ולא תלחצנו - בגזילת ממון, כי גרים הייתם - אם הוניתו אף הוא יכול להונותך ולומר אף אתה מגרים באת. כל לשון גר אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא לגור שם. (שמות כב כ)

וגר לא תלחץ - בהרבה מקומות הזהירה התורה על הגר, מפני שסורו רע. ידעתם את נפש הגר - כמה קשה לו כשלוחצים אותו. (שם כג ט)

אני ה' אלקיכם - אלקי כלכם, כשם שאני מייחד שמי עליכם, כך אני מייחדו על הגרים. (ויקרא כד כב)

אל נא תעזוב - ...שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם הניחם והלך לו. (במדבר י לא)

ובין גרו - זה בעל דינו שאוגר עליו דברים. דבר אחר אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים... (דברים א טז)

לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות. (שם יד כא)

מגרך - זה גר צדק, אשר בשעריך - זה גר תושב שאוכל נבילות. (שם כד יד)

מחוטב עציך - מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע. (שם כט י)

מי גר אתך - נאסף עליך, או גרים שבאו בימי עניותך יהיו אתך בעשירותך, אבל לעתיד לבא אין מקבלים גרים. (ישעיה נד טו)

גר הגר אתו - שנתגייר בגולה בתוך אותו שבט. (יחזקאל מז כג)

באש - מקצת הגרים ישאו חבלי המשיח ומלחמות גוג ומגוג עם ישראל, ומשם יבחנו אם הם גרי אמת, כי רבים ישובו לסורם ויתחברו עם גוג ומגוג. (זכריה יג ט)

אבד משכיל - ...דבר אחר על גר צדק שיחלק נחלה בתוך בני ישראל, כביחזקאל י"ז. (משלי יז ב)

אבן עזרא:

כי גר - ...וטעם גר כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף... (בראשית טו יג)

גר - לבדו הוא הלן, ותושב - הוא הגר היושב בארץ, (שם כג ד)

מצות - הנה השבת מזהיר על גר אשר בשעריך, כי על זה התנאי יגור בשעריך שלא יעשה מלאכה לפני בשבת, וככה ביום הכפורים כי כן כתוב, וככה בפסח שלא יאכל חמץ במקום שהוא רשותו, וזה טעם "בכל גבולך". (שמות יג ז)

זובח - על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל, כי כבר הזהיר על זה בדבור שני, רק עבור הגר, וכתוב אחריו נאמר זה, כי בעבורו נאמר כל שוכב עם בהמה, כי כן מנהג עם נכרי, והנה על זה התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה ולא יזבח לעכו"ם... (שם כב יט)

וגר - כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עכו"ם לא תונהו בארצך בעבור שיש לך כח רב ממנו... (שם שם כ)

האזרח והגר - לא נעזבנו לעשות מלאכה, ולא נכריחנו על הצום. (ויקרא טז כט)

אל כל עדת - להכניס את הגרים בעבור שהם נזהרים על העריות כישראלים. (שם יט א)

והתקדשתם - ...והטעם להכניס את הגרים התושבים עם ישראל שהם חייבים להיותם קדושים בעבור שידורו בארץ קדושה. (שם כ ז)

ושבתה הארץ - מצוה על ישראלי שלא יעזוב גר לזרוע שנת השבת כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת, כי הוא ברשותנו. (שם כה ב)

ואוהב גר - ... וכן הגר ויכלכלהו בהשענו עליו, ואחר שהשם אוהב הגר אתם חייבים שתאהבוהו. (דברים י יח)

רמב"ן:

ולכהן מדין - ...וחובב נקרא בהתגיירו כדרך המתיהדים... (שמות ב טז)

כי גרים הייתם - לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותם גרים בארץ זמן, ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן. ופירש רש"י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים אם הוניתו אף הוא יכול להונותך... ואין בכל זה טעם בעקר. והנכון בעיני כי יאמר לא תונה הגר ולא תלחצנו ותחשבו בשאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים, וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו... ובפסוק האחר הוסיף טעם "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה', וירחם עליו כאשר רחם עליכם... (שמות כב כ)

וכי יגור אתכם גר - לצוות הגרים בפסח זה של מדבר, כאשר יצוה בו לישראל, ויתכן כי מה שאמר בסדר בא אל פרעה "וכי יגור אתך גר ועשה פסח" הוא על פסח מצרים, כי הפרשה ההיא על פסח מצרים נאמרת... אבל המתגיירים אחרי כן במדבר או בארץ ישראל לא יתחייבו בפסח, שלא היו הם או אבותיהם בכלל "ואתנו הוציא משם", לפיכך הוצרך בכאן לחייבם בפסח דורות במדבר ובארץ. (במדבר ט יד)

והזכיר ולגר הגר כי הגרים בחטא הזה מוכשלים תמיד ומכשילים את ישראל... (שם טו כו)

...ואמר ושלחת לנפשה - שתעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת משה ויהודית, כי המתגיירת ברצון נכריח אותה לשמור התורה ואם תחלל השבת תסקל, ואם תאכל החזיר תלקה כדין ישראל שמשתמד, וגם זאת אם הודית בפיה הגירות בלא הכרח לא נשלח אותה לנפשה, שאפילו נחשב שהיתה גירותה מפני היראה דינה כישראלית גמורה, שכבר העלנו הלכה כולם גרים וכו'. (דברים כא יד)

...ואמר קהילת יעקב לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליהם, הם הגרים הנלוים על ה' לשרתו, ונספחו על בית יעקב ונקראו כולם קהלתו. (שם לג ד)

רד"ק:

ונלוה הגר - בראותם שסבת חורבן בבל היא שהרעו לישראל ביותר, וגם מלך פרס הודה... (ישעיה יד א)

והביאותים - אצוה לכהנים לקבלם בשמחה כאורח, ושמחתים - בראותם עצמם שנה בשנה עם ישראל בבית המקדש. (שם שם ז)

עומד - וכי גרים נכנסים להיכל שאף ישראל אין נכנסים לשם, אלא אמרו חז"ל שיושבים בסנהדרין ומורים, ובנותיהם נישאות לכהנים ובניהם מקריבים. (ירמיה לה יט)

ורז"ל אמרו שישמעאל היה בן גרים, שירחמיאל לקח את עטרת בת מלכים להתעטר בה, ואמרו אל תאמין בגרים עד כ"ד דורות, וישמעאל היה דור כ"ד כבדברי הימים. (שם מא א)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אם כן אני רואה שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם.

אמר החבר, כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שוה עמנו. ואילו היה חיוב התורה מפני שבראנו היה שוה בה כל אדם, אך אנו חייבים בתורה מפני שהוציאנו ממצרים והתחברות כבודו אלינו, מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם. (מאמר א כו וכז)

...ומי שדבר בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל הא-ל יתברך. עם כל זה לא ישתווה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראוים לנבואה, וזולתם - תכלית ענינם שיקבלו מהם, ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים... (שם קטו)

משנה תורה:

אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים, ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה "ואהבתם את הגר", ציוה על אהבת הגר כמו שציוה על אהבת עצמו, שנאמר "ואהבת את ה' אלקיך". הקב"ה בעצמו אוהב גרים, שנאמר "ואוהב גר". (דעות פרק ו ד)

אבל בזמן שיד ישראל תקיפה אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת ארעי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו ז' מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר "לא ישבו בארצך", אפילו לפי שעה. ואם קבל עליו ז' מצוות הרי זה גר תושב, ואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. (עבודת כוכבים פרק י ו)

אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד, שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו, שעדיין לא נתקדש ונצטוה עד שיטבול, לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה, מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך. (ברכות פרק יא ז)

גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה, ואם מל כשהיה עכו"ם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר... (מילה פרק א ז)

המל את הגרים מברך, אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. (שם פרק ג ד)

היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו (פריה ורביה). (אישות פרק טו ו)

גרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה כלל והרי הם כזרים זה לזה, ואפילו אחד מהם הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה הרי הם כזרים, ואפילו תאומים ונולדו בקדושה אין ביניהם אחוה, עד שתהא הורתם ולידתם בקדושה. (יבום פרק א ח)

כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה, והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר, שנאמר "הקהל חוקה אחת יהיה לכם", ומותרין להכנס בקהל ה' מיד, והוא שישא הגר או המשוחרר בת ישראל, וישא הישראל גיורת ומשוחררת, חוץ מד' עממים בלבד, והם עמון ומואב ומצרים ואדום, שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר, אלא לענין ביאה בקהל... (איסורי ביאה פרק יב יז)

מי שנתגייר מז' עממין אינן אסורין לבא בקהל, והדבר ידוע שלא נתגיירו מהן אלא הגבעונים, ויהושע גזר עליהם שיהיו אסורים לבא בקהל, אחד זכרים ואחד נקבות, ולא אסר אותם אלא בזמן שיש מקדש... בא דוד וגזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם, ואפילו בזמן שאין מקדש... לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם. (שם שם כב והלאה)

כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם, ואלו המצרים שבמצרים עתה אנשים אחרים הם, וכן האדומים, והואיל ונתערבו ד' אומות האסורים בכל העולם שהן מותרים הותר הכל, שכל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפירש מהרוב... (שם שם כה)

וכן לדורות, כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר "ככם כגר". ומהו קרבן הגר, עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה, ושניהם עולה. ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה, וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן. (שם פרק יג ג וד)

גר שמל ולא טבל, או טבל ולא מל, אינו גר עד שימול ויטבול, וצריך לטבול בפני שלשה, והואיל והדבר צריך בית דין אין מטבילין אותו בשבת וביום טוב ולא בלילה, ואם הטבילוהו הרי זה גר. גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, שזכות היא לו. מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה. טבל בינו לבין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו ואפילו בפני שנים אינו גר. בא ואמר נתגיירתי בבית דינו של פלוני והטבילוני אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים. (שם שם ו וז)

גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד, כגון שתטבול לנידתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצוות הרי אלו בחזקת גר צדק, ואף על פי שאין שם עדים מעידים לפני מי נתגיירו. ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים, או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו עכו"ם. אבל מי שבא ואמר שהיה עכו"ם ונתגייר בבית דין נאמר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. במה דברים אמורים בארץ ישראל ובאותן הימים, שחזקת הכל שם בחזקת ישראל, אבל בחוצה לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראלית, ואני אומר שזו מעלה ביוחסין. (שם שם ט וי)

ובמקוה הכשר לטבילת נדה שם מטבילין את הגרים... וכל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגרים. (שם שםיג)

אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן. אלא סוד הדבר כך הוא, המצוה הנכונה כשיבא להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת. ואם הוא איש בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה והטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו. אם קבלו ולא פרשו וראו שחזרו מאהבה מקבלין אותן.

לפיכך לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו הרבה גרים מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתיראה אחריתם. ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון, והדבר ידוע שלא חזרו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום, חשבן הכתוב כאילו הם עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחילתן שהן עובדות כו"ם שלהן. (שם שם יד והלאה)

גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושין קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף על פי שגלה סודן.

ומפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הנסיונות האספסוף היו בהן תחלה. (שם שם יז ויח)

כיצד מקבלין גירי הצדק? כשיבא להתגייר ולא ימצאו לו עילה, אומרים לו מה ראית להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דויים ויסורין באין עליהם? אם אמר יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד.

ומודיעין אותו עקרי היהדות, יחוד השם, ואיסור עכו"ם, ומאריכין בזה, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר שני, ועונשן של מצוות. כיצד, אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה... ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים, וכן הוא אומר חבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה.

וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות, כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען.

ואומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל, וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, כענין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט".

ואין הקב"ה מביא עליהן רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל העכו"ם כלין והן עומדין. ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן. אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו, ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד. ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו.

ושלשה עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה והוא עומד במים, ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים אחר כך טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. (שם פרק יד א והלאה)

עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר, ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל. 

דין תורה שמותר עכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו, אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת...

כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר. אם היה נשוי כשהוא עכו"ם לאמו או לאחותו ונתגיירו מפרישין אותן כמו שביארנו, ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן. גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מדברי סופרים, ומותר בשאר האב אף על פי שיודע בודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה, אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו... (שם שם יא והלאה, וראה שם עוד)

ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת מותרת לגר, והבנים משניהם ממזרים, שהולד הולך אחר הפגום, שנאמר "בקהל ה'", וקהל גרים אינו קרוי קהל ה'.

גיורת שנשאת לגר והולידו בן אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה הרי זה מותר בממזרת, וכן בן בן בנו עד שישתקע שם גירותו ממנו ולא יודע שהוא גר ואחר כך יאסר בממזרת...

גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת. (שם פרק טו ז והלאה)

גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו אחר כמה דורות, הואיל ולא יתערב בהן זרע ישראל הרי אותה בת אסורה לכהן, ואם נישאת לא תצא, הואיל והורתה ולידתה בקדושה. (שם פרק יט יב)

הנודר מישראל אסור בגרים, מן הגרים מותר בישראל... (נדרים פרק ט כג)

כל גר האמור במתנות עניים אינו אלא גר צדק... ואף על פי כן אין מונעין עניי עכו"ם ממתנות אלו... (מתנות עניים פרק א ט)

ישראל וממזרים מתוודים (וודוי מעשר) אבל לא גרים ועבדים משוחררים מפני שאין להם חלק בארץ. (מעשר שני פרק יא יז)

הגר מביא (בכורים) וקורא, שנאמר לאברהם "אב המון גוים נתתיך", הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי השכינה, ולאברהם היתה השבועה תחילה שירשו בניו את הארץ (והגר יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו). (בכורים פרק ד ג)

גר שנתגייר והיתה לו עיסה, נתגלגלה עד שלא נתגייר פטורה (מחלה), ואם משנתגייר חייבת... (שם פרק ח ט)

...אבל גר שנתגייר ביום ארבעה עשר (בניסן) ומל וטבל אין שוחטין עליו שאינו אוכל לערב, והרי הוא כפורש מן הקבר, שצריך שבעה ימים, ואחר כך יטהר, גזירה שמא יטמא לשנה הבאה למת ביום ארבעה עשר, ויטבול ויאכל לערב, ויאמר אשתקד עשו לי כך טבלתי ואכלתי לערב... מפני שאין הגר מתחייב במצות עד שימול ויטבול, ואינו טובל עד שיתרפא, לפיכך העמידו דבריהם במקום כרת כאן... (קרבן פסח פרק ו ז)

וגרים שאינן מכירים חייבים להכין לבם ולהקשיב אזנם (בקריאת הקהל) באימה ויראה וגילה ורעדה כיום שניתנה בו בסיני... (חגיגה פרק ג ו)

גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו, אף על פי שאסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה, שקרבנו עיכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל, ומפני זה אינו אוכל בקדשים... (מחוסרי כפרה פרק א ב)

וכן הגוזל את הגר ונשבע לו, וחזר והודה לו וזקף עליו במלוה, ואחר כך מת הגר, אף על פי שזכה בגזילה חייב להוציאה מתחת ידו.

במה דברים אמורים כשהודה בינתים, אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר, ומביא אשמו ואחר כך יתכפר לו.

מפי השמועה למדו, שזה שנאמר בתורה "ואם אין לאיש גואל" בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר, ואשם זה האמור כאן הוא הגזילה או דמיה, לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא, שהרי אשם קראו הכתוב, ואין מקריבין בלילה, ואין הכהנים חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר כדרך שאין חולקים בשר אשם נגד בשר אשם אחר... (גזלה פרק ח ד והלאה, וראה שם עוד)

כשם שהוניה במקח וממכר כך הונייה בדברים... ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות יבא וילמוד תורה...

כל המאנה את הגר בין בממון בין בדברים עובר בשלשה לאוין, שנאמר "וגר לא תונה" זה הוניית דברים, "ולא תלחצנו" זה הוניית ממון, הא למדת כל המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, משום "לא תונו איש את עמיתו", ומשום "אל תונו איש את אחיו", ומשום "וגר לא תונה".

וכן אם לחצו והונהו בממון עובר בשלשה לאוין, משום "אל תונו איש את אחיו", ומשום "ולא תונו איש את עמיתו", ומשום "ולא תלחצנו".

ומפני מה עובר בגר על הוניית דברים אף בהוניית ממון, ועל לאו של הוניית ממון אף בהונאת דברים, מפני שהוציא הכתוב את שניהם בלשון הונייה סתם וכפל לאוין בגר בשני הדברים בפירוש, לא תונו ולא תלחץ. (מכירה פרק יד יב והלאה)

גר שמת ולא הוליד ישראל אחר שנתגייר, אין לו יורשין, אלא כל הקודם והחזיק בנכסיו זכה... (זכיה ומתנה פרק א ו, וראה שם עוד)

גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה, הואיל ואינו יורשו כך אינו יכול ליתן לו כל נכסיו במתנת שכיב מרע, שלשון ירושה ומתנה לגבי יורש אחד הן, ואם תאמר יקנה זה נמצא יורש את אביו, לפיכך אם נתן לגר משאר גרים מתנתו קיימת. (שם פרק ט ז)

עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק, והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו, מפני שהוא שפל רוח יותר מהגר... (עבדים פרק ח יא)

ישראל שתקף עכו"ם קטן והטבילו לשם גר הרי זה גר... גר שקדמו עבדיו וטבלו לפניו קנו את עצמן בני חורין. (שם שם כ וכא)

והגר אינו יורש את אביו העכו"ם אלא מדבריהם תיקנו לו שיירש שמא יחזור למרדו. ויראה לי שתנאי מועיל בירושה זו, הואיל ואין העכו"ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים. ואין העכו"ם יורש את נכסי אביו הגר. (נחלות פרק ו י)

בית דין של ג' שהיה אחד מהן גר הרי זה פסול, עד שתהיה אמו מישראל. (סנהדרין פרק ב ט)

הגרים אינם בדין הקרובים, אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה, שהגר שנתגייר כקטן שנולד הוא חשוב. (עדות פרק יג ב)

כל אלו שמעיד הגדול במה שידע כשהיה קטן, אם היה עבד או עכו"ם כשראה דברים אלו והעיד אחר שנתגייר או שנשתחרר אינו נאמן. (שם פרק יד ד)

הגר אסור לקלל אביו עכו"ם ולהכותו, ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה... (ממרים פרק ה יא)

...וכן מי שנתגייר הוא ובניו או נשתחרר אין מתאבלין זה על זה... (אבל פרק ב ג)

ראה גם יפת תואר מלכים פרק ח ז.

משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל, שנאמר "מורשה קהלת יעקב", ולכל הרוצה להתגייר משאר אומות, שנאמר "ככם כגר". אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות. וכן ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם נקרא גר תושב, וצריך לקבל עליו בפני ג' חברים. וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי זה כמן האומות. (מלכים פרק ח י)

בן נח שנתגייר ומל וטבל ואחר כך רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר תושב בלבד אין שומעין לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג. ואם היה קטן כשהטבילוהו בית דין יכול למחות בשעה שיגדיל... (שם פרק י ג)

ספר חסידים:

מצוה לאהוב את הגר הנכנס תחת כנפי השכינה, ובל"ו מקומות הזהירה תורה עליו, וגדולה אהבתם מאהבת ישראל. (קטז)

כל שיש לו לב טוב ולוקח גיורת שיש לה לב טוב וצנועים וגומלי חסדים ונעימים במשא ומתן, מוטב להתחתן בזרעם מבזרע ישראל שאין בהם אלה המדות, לפי שהזרע של הגר יהיו צדיקים וטובים. (שעז)

הרי משה רבינו בראותו שלא היה יכול לחזור למצרים לקח גיורת... (תקד)

אף על פי שאמרו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל מקום משלם מה שחייב לשלם, ואם הרג הנפש צריך כפרה. (תרצא)

...וגר המבקש על אביו ואמו לא יועיל להקל מדינם... (תשצ)

רבינו בחיי:

...וצריך אתה לדעת כי משם באות הנשמות לישראל דרך הקו האמצעי הוא התפארת הוא מזרחו של עולם כשישראל עושים רצונו של מקום... והענין הזה לישראל בלבד, מה שאין כן בעו"ג שהן באין משם דרך שמאל, היא מדת הגבורה הנקראת האש הגדולה, ולכך אמרו רז"ל שחיטת עכו"ם נבלה ומטמאה במשא, לפי שהם מצד שמאל, ולפי שלא קבלו התורה שכתוב בה "מימינו אש דת למו" (דברים ל"ג)... וזוהי מעלת נשמותיהן של ישראל על נשמת העכו"ם... ומי שנתגייר מן העו"ג ומקבל התורה שנתנה מתוך השבעה הרי הוא נצול מדין גיהנם כי הוא נכנס תחת קו האמצעי ומשם ישוב לשרשו העליון... (שמות כ ז)

ולא תתחתן בם - אפילו אחר שנתגיירו שהם מקולקלים בעבירות יותר משאר אומות. (דברים ז ג)

ועל דרך הקבלה צדק צדק תרדוף צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך... ומטעם זה מצינו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה גר צדק. (דברים טז כ)

...ולמדנו מתוך סמיכות פרשיות אלו שעבירה גוררת עבירה, שהרי נשואין הללו אינן ראוין ואף על פי שנתגיירה אין זה גירות שלמה שלא עשתה כן אלא מיראה ומפחד החרב, שאפילו מי שבא להתגייר מעצמו אמרו רז"ל שבודקין אחריו שמא בשביל ממון הוא מתגייר או בשביל שררה שיזכה בו או בשביל הפחד או בשביל חשק, ואם הוא איש שמא נתן עיניו באשה יהודית ואם היא אשה שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, זה דרך תורתנו לא כשאר התורות שמחזרין אחר האומות ורוצים להרחיב אמונתם בהם, זו באה לנצח ולהתגבר בכח החרב, לכל מי שימאן להאמין וזו באה לנצח בכח הדברים ודברי חלקות ופתויין... ולכן דרשו רז"ל קשים גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהן אחר שנתגיירו, ובכל מקום מצינו שהיו הגרים לישראל סבה למכשולות ונזקים, במדבר במעשה העגל ערב רב היו סבה... (דברים כא יג)

דרשו רז"ל בסוף פרק הזהב (נ"ט) רבי אליעזר אומר בל"ו מקומות הזהירה תורה על הגר, וכל אחד מישראל ההולך מעירו לעיר אחרת יקרא "גר", וכן הבא מהאומות לאמונת ישראל נקרא "גר צדק", לפי שבא להסתופף תחת כנפי השכינה, וגוי שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ובא להתיישב בינינו יקרא "גר תושב", גר מלשון גרגיר הנפרד מעיקרו, ונצטוינו בגולה מעירו להאכילו ולהשקותו ולהסביר לו פנים שהיא חשובה לו מהכל, דרך אהבה וחבה ולא דרך חנופה.

וכשם שהגולה מעירו נקרא גר, כן מצינו שהצדיקים נקראים גרים, לפי שאינם מחשבין העולם הזה לכלום, ואין דירתן אלא ארעי, ויודעין שנפרדו מעיקר קדוש, ונכספים לחזור לשורשם שהוא כסא הכבוד שם שורש הנפש השכלית. ועל כן מצינו כל האבות שנקראו גרים, וכן דוד המלך קרא עצמו גר.

גר צדק חייב בג' דברים, מילה, טבילה וקרבן, שבשלשה אלו נכנסו ישראל לברית במעמד הר סיני, מילה שכשיצאו ממצרים היו נימולים, טבילה שכתוב "וקדשתם היום ומחר", קרבן דכתיב "ויעלו עולות" וגו'. ובית דין חייבין למולו ולהטבילו, ולכשיבנה בית המקדש יקריב קרבנו. ודרשו ז"ל שמודיעין אותו תחלה מקצת מצות ועונשין שבהן, כדי שלא יתגייר, שאין הגרים תועלת לישראל כלל, שהם היו סבת העגל וקברות התאוה, וכל שהם מתחברים לישראל יש בדבר נזקים הרבה, לפי שהם שורש פורה ראש, ואין חיבורן ממנו עולה יפה, ואין התולדות היוצאות מהן ראויות ברוב. וכן דרשו ז"ל שכל מי שבא להתגייר בודקין אותו... ומפורש אמרו קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר "ונספחו על בית יעקב". והטעם לפי שאינם בקיאין בדקדוקי מצות, וישראל למדים ממעשיהם.

ויש שפירשו מודיעין אותן מקצת עונשין, שלא יאמרו כאשר יאשמו אילו היינו יודעין העונש לא נתגיירנו, ונמצא גירותן בטעות. ומה שאמרו קשים גרים אין זה נאמר לגנאי הגרים, אלא לגנאי ישראל, כיוון שהקב"ה רואה מחשבתן שעזבו משפחתם ומולדתם ובאו להדבק בשכינה הם מחייבים את ישראל כשאין עובדין ה' בלב שלם, ובמדרש אמר ריש לקיש גדולים גרים בזמן הזה מישראל כשעמדו בהר סיני, שהם ראו הקולות והלפידים וכו', והגרים לא ראו מדבר זה כלום, ובאים.

ובדין הוא שיהיה להם השכר הגדול כשהם חוזרין לתורת משה בזמן הגלות והשעבוד, ושיהיו מכלל ישראל המעולים והנבחרים שבהם, כי האומות שיתגיירו לימות המשיח מתוך שיראו את ישראל בגדולה אין להם שכר כזה, שאין גירותם לשם שמים, ואין אנו מקבלים אותם ברצוננו, ומכל מקום עתידין כל האומות שיהיו לעתיד לבא גרים, שיתגיירו מעצמם... (כד הקמח גר)

ספר החינוך:

שלא להאכיל מן הפסח לגר ולתושב, שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו, והתושב הוא אדם מן האומות שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות, ושכיר הוא גר שמל ולא טבל... (בא מצוה יד)

שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתנו שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים... הוסיף לנו הכתוב אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו, דכתיב "לא תוננו" פעם אחרת, לפי שענין ההונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעין עלבונו, ועוד טעם אחר בו, שיש חשש בו שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות.

משרשי המצוה מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכחנו לעשות לרעה... ומתוך גדרים כאלה נקנה נפש יקרה... (משפטים מצוה סג)

שנצטוינו לאהב את הגרים, כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר, אבל נעשה להם טובה ונגמול להם חסד כפי הראוי והיכולת. והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות, שהניח דתו ונכנס בדתנו, ועליהם נאמר ואהבתם את הגר וגו'... הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת באהבתנו, וכמו כן במניעה מלרמות אותו...

משרשי המצוה, כי השם בחר בישראל להיות לו לעם, ורצה לזכותם, ולכן הדריכם אל דרכי החנינה והחמלה, והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה... וכמה היא דרך נעימה להתחסד ולגמול טובה למי שהניח אומתו וכל משפחת אביו ואמו, ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה, ובבחירתו באמת ושנאת השקר... (עקב מצוה תלא, וראה שם עוד)

...וכמו כן שאר המינויין אין ראוי שנמנה אלינו בדבר מהדברים לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות איש שיהיה מקהל הגרים, עד שתהא אמו מישראל... שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש להכניע לכל בכל, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם, ויאהב האמת והצדק והיושר, כידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל הטובות האל... (שופטים מצוה תצח)

וראה עוד מצוה סד וריא ותקס.

בעל הטורים:

אני ה' - וסמיך ליה "וכי יגור" אתך גר", לומר כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של הקב"ה. (ויקרא יט לב)

הולידו - ב' במסורה, כאן וביחזקאל מ"ז כ"ב לענין חלוקת הארץ שציוה לתת לגרים חלק בארץ, שאף על פי שבביאת הארץ לא נטלו חלק, לעתיד לבא יטלו חלק. (שם כה מה)

אלה הדברים - ...והזהיר מ"ח פעמים בתורה על הגר שבא לידבק בתורה שנכרתו עליה מ"ח בריתות. (דברים א א)

אף חובב עמים - בגימטריא הגרים, שאף הגרים שעתידין להתגייר עמדו בסיני. (שם לג ג)

עקדה:

אברהם הוליד - ולא יתייחסו כלל לאבות הקודמים כתרח, כי מאברהם יתחיל שרשם, שהקודמים עכו"ם שאין להם אבות, ואמרו גר כקטן שנולד (יבמות כ"ב), שרוצה לומר כי הוא תחילת יחוסו. (בראשית כה יט)

אור ה':

ומה שהתרשלו הנביאים לקרא ליתר האומות לעבודת ה' היתרו ממה שאמרו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת, כי אינם מוכנים לשלימות הזאת, עד יבא ויורה צדק, שבאמצעות גלותנו יתפרסם שמו באומות, ויזכרו מופתי ה', ובהגלות האמת יבואו כולם לעבדו... (מאמר ב כלל ד פרק ג)

אברבנאל:

וגר לא תלחץ - להכריעו במדת הדין, ואפילו בדברים הראויים לישראל, רק ינהג עמו לאט ובנחת, כי נפשו מצירה, ויחשוב כי מפני שהוא גר אתה מכריחו. (שמות כג ט)

וכי יגור - הזהיר שלא יכלימים על מעשי אבותיהם המנויים לעיל, לא תעשו עוול - ושלא יעשו עוול לגרים... (ויקרא יט לג ולה)

כל יוצא צבא בישראל - להוציא הערב רב שאינם נלחמים. (במדבר א ב)

ועשה אשה - לחז"ל ללמד שגר אינו אוכל בקדשים עד שיעשה אשה, רוצה לומר מילה, טבילה והרצאת דמים. (במדבר טו יד)

הקהל - נתן ג' טעמים להשוות הגר לישראל, שישראל גוי אחד והשי"ת אחד לכל המאמינים בו, ושהתורה משפט ונימוס אחד. (שם טו טו)

ויתחתן שלמה - נראה שאיסור החיתון היה רק בז' עממין, ומהאחרים מותר אם נתגיירו, ודור שלישי במצרים ולא במצריות, כביבמות ע"ז, אף על פי שאין ההלכה כן. אך יש אומרים שההרחקה היתה רק עד דור שלישי ליציאת מצרים. ואומר שלפי הפשט לא נאסרו כלל אם נתגיירו, והרי ראינו שהרבה גרים יצאו אתם ממצרים, ונשאו ישראליות ולהיפך (?), והנביא עובדיה מאדום, ודוד נשא את מעכה בת מלך גשור. ונראה שהאשים את שלמה רק בזה שאהבם אהבה יתרה, וזה הביאו להטות לבבו, ומה שהוכיחם עזרא היה על שנשאום בלי לגיירם... כך יורה השכל הפשוט, אך חז"ל קיבלו אמיתת המצוות התוריות, ואמרו שבכל האומות איסור לא תתחתן בם, ואם יתגיירו הם בכלל ישראל לכל דבר, חוץ מעמוני ומואבי האסורים לעולם ונקבותיהם מותרות, מצרי ומצרית אסורים עד ג' דורות, ואם כן עבר שלמה על כך ושגג בזה... (מלכים א ג א)

ונלוה הגר - בזמן בית שני, ובפרט בימי החשמונאים. ונספחו - ענין חיבור, ולרז"ל מלשון מספחת, ואמרוהו על הגרים הבלתי אמיתיים באמונתם. (ישעיה יד א)

הבדל יבדילני - הגר לא ישתדל למען הגאולה, כי בגלות הוא וישראל שוים, ואחר יובדל מהעם בבנין בית המקדש והדיבוק האלוקי. (שם נו ג)

מי אלה כעב תעופינה - על בני הגולה השבים, ובפסיקתא על הגרים. (שם ס ח)

ולהגרים - יקבלו נחלה כי סבלו בגלותם, מה שאינו כן בחלוקת יהושע שהערב רב לא נשתעבד אתם במצרים וגם היו להם למכשול, וכן לא ינחלו הגרים שיתווספו רק אז על ישראל. (יחזקאל כז כב)

אלשיך:

וכי יגור אתך - ואם תאמר אחר שהעבודה זרה מגונה כל כך יגנה בה את הגר, אך הגר בהתגיירו כקטן שנולד, מקנים לו נשמה חדשה מתחת כנפי השכינה, והנפש הלא טהורה העדירו ממנו, ואם כן בארצכם האמיתי יש לו חלק כמוך. (ויקרא יט לג)

כגר כאזרח - בל יאמרו שמפני שהוא גר החמיר בדינו, אלא כגר כאזרח, ונפש הגר כנפש ישראל ולא כנפש הבהמה שהמכה אותה רק ישלמנה. (שם כד טו)

וגרך - גרי הצדק, בקרב מחנך - שהענן קולטם. (דברים כט י)

לכנה שובנה - או ידענו שנפש הגר מלבוש לצדיק גדול, ושנעמי אשה גדולה ובעלת רוח הקודש... ורמזה לגירות באמרה לכנה גם שובנה, שישובו אתה. בית אמה - שאין גירות לזכרי מואב. יעש ה' - נכתב חסר על שיסורין באים על הגרים. (רות א ח)

פן אשחית את נחלתי - שהגרים מעונים בעולם הזה, ואולי על ידה יתענה ויפסיד נחלתו. (שם ד ו)

רמ"ע מפאנו:

ונתבארו בכתוב הזה ד' עילויים לגר שער הבא להיות גר צדק, הראשון, יעלה כפשוטו להתקבל בשם טוב בעדת ישראל עליך מעלה מעלה יש כאן ג' כתרים עליך זה כתר מלכות דכתיב ביה "שום תשים עליך מלך", לא שתפסיק המלכות מבית דוד לעולם חס ושלום אלא כל משימות שאתה משים ואפילו ריש גרגותא אינן אלא מקרב אחיך, וכיון שאמו מישראל קרינן ביה מקרב אחיך. מעלה זה כתר כהונה לבן בתו כאמו שהיא כשרה לכהונה לכתחלה כרבי אלעזר בן יעקב במשנה בפרק עשרה יוחסין, או אפילו כרבי יוסי, ובדיעבד, ומזה נתבשרו בני יונדב בן רכב מפי ירמיהו, וגם הוא כא' מהם מבני בנותיה של רחב שנשאת ליהושע כנודע ורחבה ונסבה עמו למעלה כאמור לאות ולמופת על עולם, כי מה' היתה לו להעמיד ממנה ח' כהנים ונביאים, כזווגו של משה עם צפורה להעמיד מרחביה בן אליעזר לבדו למעלה מס' רבוא, שכל דבור לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. וכזווגן של רות ונעמה לממלכות ישראל. מעלה שניה זה כתר תורה שהוא גדול משניהם, והנה שמעיה ואבטליון לפנינו בבית המדרש עדים נאמנים. (מאמר אם כל חי חלק ב סימן ז)

...ואלה הדיוקנין מתפשטין מבריאה יצירה עשייה לכל האזרח בישראל ולגר צדק הגר בתוכם אשר בא לחסות תחת כנפי השכינה דוקא ואין לו חלק במערכה ראשונה עד ישובו יושבי בצילו להיות עמוסים מני בטן בזכות הצדיקים המטפלין בהם, כגון משה ביתרו ונעמי ברות... (מאמר עולם קטן סימן ב, וראה שם עוד)

מהר"ל:

ומפני שכל אשה עזר לאיש ובת גילו, כדכתיב "אעשה לו עזר כנגדו", ולא יתכן שתהיה זו אחת מס' רבוא, כי משה לבד שקול נגד ס' ברבוא, אבל הגרים שהם חוץ לישראל יותר מזדווג למשה בעבור השווי הזה, כי משה נבדל מישראל, ואינו נכנס תחת מספר ס' רבוא מישראל, וכן הגיורת אינה נכנסת במספר זה, וכאשר נפש הגיורת זכה היא ראויה למשה, והבן הדברים כי נפלאים מאד. ולפיכך נשא משה אשה מאומה אחרת, אף על פי שישראל הם עיקר העולם יש באומות העולם תוספת על ישראל, הם הגרים... (גבורות ה' פרק יט)

...כי הגירות שהיא הצטרפות לישראל היא מעלה עליונה, שכותי אינו יכול לעשות עצמו לאומה אחרת, שאם היה אחד מז' אומות אינו יכול להעשות בעל אומה אחרת, או מואבי להעשות אדומי, וישראל שהמיר עדיין ישראל הוא. אבל ישראל מפני שהם נבדלים מהאומות ואינם בכלל שלהם, והם עליונים וקדושים על האומות, בשביל זה אפשר להתדבק בהם, כי מעלין בקדושה ואין מורידין, ולכך אפשר לכותי להתעלות להתחבר לקנות קדושה עליונה... (שם פרק מב)

דע כי מה שספרו כאן מהרשעים שזרעם נתגייר בישראל ולימדו תורה ברבים הוא ענין נפלא. כי יש לך לדעת כשהרשעים מופלגים ברשעות יש להם כח גדול מאד, כמו שהיה לאלו שזכר, ואי אפשר שלא יהיה מצורף כח שלהם לכח עליון, רק שהיה זה אצלם בטומאה, אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו נצרף ונזדכך, ולפיכך היו בניהם גדולים ומלמדים תורה ברבים... ואם אצל האב היה בטל כח הקדושה אצל הטומאה, בבנים נתלבן כח זה. רק מזרע טיטוס לא היה השי"ת מכניס תחת כנפי השכינה, שאין לו חלק בו יתברך, והוא נבדל מן הקדושה לגמרי, שהיה כח שלו משחית ומקלקל, ולכן נקצץ ונפרד מן השי"ת... (נצח ישראל פרק ז)

ומזה תבין הטעם שמלך המשיח יהיה נולד מאומה אחרת, שהרי דוד ממואביה, ושלמה מעמונית, שכאשר השי"ת רוצה להוציא הויה חדשה, לזה צריך הרכבה מנטיעה אחרת, שאם היה זה הנטיעה הראשונה אין כאן דבר חדש... ולא היה שיבא ענין חדש והויה חדשה לעולם כי אם על ידי עכו"ם, וכל אשר רחוק יותר מישראל ראוי שיהיה ממנו הויה חדשה, ולכך באה ההויה החדשה מעמון ומואב, שלא תמצא שום אומה רחוקה מישראל מהם, שנמצא עליהם שלא יבואו בקהל, ומהם ראוי שיהיה נולד המשיח שהוא הויה חדשה.

ואל יקשה בעיניך שאם כן ראוי שיהיה בכל גרים דבר זה, וזה אינו, דבפרק הערל אמר ר' חלבו קשים גרים לישראל כספחת, כי הספחת הגדלה באדם הוספה לאדם השלם, וכל יתר כנטול והוא חסרון, וכן הגר תוספות על ישראל שהם עם אחד בני אברהם יצחק ויעקב כמו אדם אחד, וכאשר נתחבר הגר עליהם הרי יש תוספות, וכל תוספות מבטל השלימות, אבל אלו שני הגרים (רות ונעמה) אינם תוספת אבל משלימים את ישראל, ואינם נחשבים רק מתחברים להם, כמו בריכה שאינה תוספת רק לקנות הויה חדשה... (שם פרק לב)

...ואל יקשה אם כן איך אפשר שהגר יקבל התורה כאשר יש לו תכונה נפשית שאינה טובה. אין זה קשיא כלל, כי מאחר שבא להתגייר הנה יש לו תכונה ישראלית, וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית והרי הוא כמוה. ועם כל זה אמרו קשים גרים לישראל כספחת, כי הספחת אינו טוב ומקלקל את הבשר שיש לו מזג טוב... (תפארת ישראל פרק א)

ורבים מעמי הארץ מתיהדים - דבר זה לא נמצא בשאר גאולות, רק כאן שהוא ניצוח עמלק, לפי שגורם עמלק לבטל אחדות השי"ת, ולכן כאן שהפילו עמלק היו רבים מתיהדים כאשר בטל כח המן. (אור חדש ד"ה ובכל מדינה)

ואף על גב שלא היתה קפידא בערב רב שהיו בתוכם אין ענין יתרו דומה לזה כלל, כי לכך נקראו ערב, שנתערבו ביניהם ולא נקראו בשם בפני עצמם, והיו בטלים אצל ישראל עד שלא נחשבו לכלום, כאילו היו ישראל לבדם. אבל יתרו לא היה בטל אצל ישראל כי היו צריכים לו, והיה שמו יתרו על שם שהיה יתור ותוספת עליהם. והשם הזה ראוי לו כי הוא הגר הראשון שהיה בישראל שקבל עליו תורת משה, ונקרא שמו יתר בשביל שהיה יתר על ישראל. וביבמות (מ"ז) אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישעיה י"ד), ופירש רש"י כי קשים גרים לישראל מפני שאין בקיאין בדקדוקי מצות וישראל לומדים מהם. ובמס' נדה (י"ג) פירש משום דכל ישראל ערבים זה בזה. והתוספות כתבו משום שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות. ויש מפרשים משום שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ולא יוכלו להזהר מהם. ולפי דעתי אין צריך לכל זה, כי באין ספק כל הטוב שזוכים ישראל אליהם זוכים מצד שהם בני אברהם יצחק ויעקב או מצד שהם אשר בחר בם א-ל. והגרים מבטלים דבר זה, לכך נקרא הגר ספחת, שהוא דבר תוספת וטפילה על האדם והיא מבטלת עיקר תואר צלמו עד שאינו נחשב אדם שלם, כי האדם בצלמו ובתבניתו אין תוספת עליו ואין גרעון בו כלל. וישראל נקראים אדם והגר הוא תוספת עליהם וזהו חסרון גמור עצמיי ומוחלט בישראל שנקראו אדם, כי כל יתר כחסר דמי, לכך כאשר ימצאו גרים בישראל הם נוספים עליהם כאלו ישראל חסרים, כי הם מבטלים צורת ישראל ממה שהם ראויים מצד עצם צורתם שבחר בהם השי"ת. ולכך נקרא הגר הראשון יתרו, שהוא יתר ותוספת על ישראל... (דרשות הקדמה, וראה שם עוד)

גער בו והוציאו בנזיפה. מפני שלא היה מאמין בתורה שבעל פה. ולא דמי להנהו דלקמן, שלא שייך לגעור בהם. ומכאן יש ללמוד שהקראים אינם בכלל מינים, כי אם היו בכלל מינים אין סברא שהיה (הלל) מקבל מין להתגייר. והטעם הוא, כיון שגוף התורה מקבל, רק הפירוש אינו מקבל, בודאי יבא לקבל גם כן הפירוש... (חדושי אגדות שבת לה א)

קשים גרים לישראל כספחת וכו'... וכאשר יש גרים בישראל נעשה תוספות ושנוי על ישראל וגרם להם דבר זה ענינים זרים כמו שגורם כאשר יש ספחת באדם, וזה ברור בהרבה מקומות שכך הוא פירושו... (שם יבמות מז ב)

ועוד תדע להבין דברים אלו, כי תחלת גירות כאשר היה מיראה אין כאן דבוק גמור, כי האהבה הוא חבור ודבוק, אבל ישראל דבקים בעצמם בהקב"ה שהם בניו, והצדיק שבישראל אף שהוא עובד מיראה זהו צדיק גמור. אבל הגר שבאומות שתחלת גירות שלו מיראה, אם כן אינו דבוק בו ית' כמו שראוי, כי זהו ענין היראה, כי הירא מאחר אינו מתדבק בו, רק העושה מאהבה מתדבק בו לגמרי... ולפיכך יסורין באים עליהם, כי היסורין מנקין ומזכין האדם עד שיהיה לאדם דביקות בו לגמרי, והם מסלקים מה שמונע הדביקות... ומה שפסק ואמר שעושים מחמת יראה, דמשמע דסתם גר עושה מיראה, דבר זה גם כן כי הגר מאומה אחרת, ואין דרך שיהיה האומה אוהב השי"ת, כי דוקא הקרובים כמו ישראל, שנאמר עליהם עם קרובו שייך בהם אהבה, כי אהבה הוא בין שנים שיש להם חיבור ביחד כמו שיש לישראל, אבל האומות אין להם קירוב כלל אל השי"ת ולכך אין רגיל שיבא להתגייר ולעשות מאהבה, רק מיראה... (שם שם מח ב)

ונראה גם כן לומר דדייק מדכתיב "ותהי משכורתך שלימה", שלא ינכה לך דבר משכר שלך, שבאת לחסות תחת כנפיו, וזה כי ראוי שיבא יסורים בשביל ששהו לבא תחת כנפי שכינה, ומכל מקום משכורתך תהא שלימה, אף אם יהיה לך יסורין מפני ששהתה מלבא, מכל מקום אין הקב"ה מנכה העונש כנגד השכר רק השכר שלך יהיה שלם והחטא מנכה על ידי יסורין... כי ראוי היסורין לקרב את הגר לגמרי, כי הגר ששהה מלבא אם כן הוא רחוק מן השי"ת, שאם היה קרוב לא שהה עצמו מלבא... (שם)

שתי בריכות טובות, רות וכו', פירוש כי אלו דוקא נקראו שתי בריכות טובות, אף על גב דכמה וכמה גרים טובים נתגיירו בישראל, לא חשיב רק אלו, שאלו ב' בריכות נברכו להוציא פרי חדש בישראל אשר לא היה. ותבין מאד איך היו אלו ב' בריכות סיבה להוציא פרי חדש, וזה כי האומות עם כי יש בהם פחיתות הרבה מאד, יש בהם ענין זה שהם זולת ישראל, ולכך לא היה ראוי שיבא ענין חדש והויה חדשה לעולם כי אם על ידי האומות, וכל אשר יותר רחוק מישראל, שלא תמצא שום אומה יותר רחוקה מישראל מן עמון ומואב, שנצטוו עליהם לא יבואו בקהל השם לעולם, ומהם ראוי שיהיה נולד המשיח. וכל זה מפני התחדשות הויה החדשה... וכן הגרים שהם תוספות על ישראל הם קשים לישראל, אבל אלו שנים אינם תוספות כי הם יהיו משלימים את ישראל ואינם נחשבים תוספות רק בעצמם הם מתחברים להם, כמו הברכה שאינה תוספות כלל רק שהוא מוציא פרי חדש... ודבר זה אינו שייך בגרים אחרים. (שם סב ב)

נבוזראדן גר צדק וכו', דע כי מה שספרו כאן מן הרשעים שזרעם נתגייר בישראל ולמדו תורה ברבים הוא ענין נפלא, כי יש לך לדעת שהרשעים כאשר הם מופלגים ברשעות ויש להם כח עליון, ובאותו כח היה פועל רק מה שהיו פועלים (היה בטומאה), וכל כח עליון הוא רוצה בקדושה כמו שראוי לעליונים, ולכך אף אם אצל האבות שהיו רשעים דכח הזה היה בטומאה, מכל מקום היה הכח הזה בטהרה אצל הבנים, ולכך היה להם זרע קדוש, ולפיכך היו גדולים ומלמדים תורה ברבים. ואי אפשר שלא יהיה כך, שכל כח עליון כמו זה הוא מאת השי"ת, יש בזה צד בחינה של קדושה, ואם באביו היה בטל הקדושה הזאת אצל הרשע, אבל בבניו נתגלה כח זה... רק מזרע טיטוס לא היו מבנים שלו תחת כנפי השכינה כי כחו כח סמאל הרשע שאין לו חלק בו יתברך, והוא נבדל מן הקדושה לגמרי... (שם גיטין נז ב)

שהעביר חרב חדה וכו' כי מילה גמורה היה לו, שהיה מסלק עצמו מפחיתות האומות היא הערלה, שהם מאוסים, והוא היה מעביר חרב חדה על בשרו להסיר עצמו מפחיתות הערלה, ולא כשאר גרים שהם מסלקים הערלה, ומכל מקום נשאר פחיתותם אצלם... (שם סנהדרין צד א)

ולא קבלוה, נראה כי אברהם יצחק ויעקב לא קבלו לתמנע שמפני חשיבות ומלכות תמנע לא תהיה נכנסת בגירות כאשר ראוי, ואין שם גירות על אחד רק כאשר הוא מתחבר לגמרי אל אותו שמתגייר. ואברהם יצחק ויעקב היו משפילים עצמם לפני השי"ת, ותמנע שהיתה חשובה מכל מלכות לא תחשיב עצמה גיורת, לכך לא קבלוה, ונתרחקה יותר, כי כל דבר שנדחה נדחה לגמרי... (שם שם צט ב)

מה שמועה שמע וכו' ביאור זה כי לדעת ר"א דוקא שמע קריעת ים סוף ובא להתגייר, כי הגירות שהיא הצטרפות והחבור אל ישראל הוא מעלה עליונה לישראל, שגוי אין יכול לעשות עצמו לאומה אחרת, שאם היה אחד משבעה אומות רוצה להיות נעשה בעל אומה אחרת אינו יכול, או שהיה מואבי רוצה להיות אדומי אינו יכול, אבל יכולים האומות להתגייר, וישראל שנשתמד עדיין ישראל הוא, כי אי אפשר לשנות עצמו, אבל ישראל מפני שהם נבדלים מכל האומות ואינם בכלל שלהם, והם עליונים וקדושים על כל האומות, בשביל זה אפשר להתדבק בהם, וזה כי מעלין בקודש ואין מורידין, ולכך אפשר לגוי להיות גר להתחבר לקנות קדושה עליונה, ומי שנתגייר בעבור שהוא רוצה להיות דבק במעלה העליונה הוא כקטן שנולד דמי, לכך כאשר שמע קריעת ים סוף בא להתגייר, כי אז כאשר קרע להם הים קנו ישראל מעלה אלקית המיוחדת להם, ובשביל אותה מעלה אלקית ידע שאפשר להתדבק בישראל, וכאשר יתגייר הוא קונה עוד מעלה יותר עליונה, אבל אין מורידין, לכך ישראל שנשתמד הוא ישראל, ואם קדש את האשה מקודשת. (שם זבחים קטז א)

עמדה וחלקה כל נכסיה וכו', דבר זה כי הגר שמתגייר ובא לחסות תחת כנפי המקום ב' חלקים מסתלקים ממנו, והמעוט, דהיינו חלק אחד נשאר. כי ישראל נקראים חלק שלישי לאומות, וכדכתיב (זכריה י"ג) והיה פי שנים בכל הארץ יכרתו והשלישית תשאר והבאתי השלישית באש וצרפתים כצירוף הכסף וגו', והשלישי הם ישראל, וזה מפני כי ישראל הם כנגד חלק האמצעי שיש לו היושר, והאומות הם כנגד הקצות היוצאים מן היושר, ולכך יכרתו שהם נוטים אל הקצה... (שם מנחות מד א)

של"ה:

...כי יש כאן קושיא, מנין ומאין לגרים נשמה, בשלמא לזרע ישראל באים מצד הזיווג אב ואם, אבל בגרים קשה. אלא אלו הנשמות הנשפעות מכח ביאת הצדיקים מתפשט בהם, וזהו ענין אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, רצה לומר מכח קדושת מחשבת אברהם בביאה נשפעים נשמות של זכרים, ומכח מחשבות קדושת שרה בביאה נשפעים נשמות של נקבות, ואז יובן "את הנפש אשר עשו בחרן"... (שער האותיות סדר ברכת נשואין)

עוד יש חקירה לדעת על מה זה רוב נתינת התורה היה על ידי אחיזה בגרים, משה רבינו ע"ה היה מתדבק ליתרו שהוא גר, אונקלוס הגר תרגם התורה, בתורה שבעל פה אמרו רז"ל סתם משנה רבי מאיר, סתם ספרי וכולה סתימתה על ידי רבי עקיבא. על זה אקדים ב' הקדמות, א', נשמות ישראל הן למעלה ממדרגת המלאכים, כי נשמות ישראל חצובות מכסא הכבוד... ב', נשמות ישראל הוא רוחניות התורה, ורמזו זה רז"ל כשם שיצירתו של אדם כך תורתו... ומאחר שהיה נתינת התורה על ידי האדם להתייחד עליון ותחתון, להראות היחוד לבל ידח ממנו נדח, היתה השגחה להיות ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ושלום לרחוק שנתקרב שהן הגרים להכניסם תחת כנפי השכינה. ופרק קמא דעבודה זרה שני אלפים תורה מתחילים מן "ואת הנפש אשר עשו בחרן", פירשו רז"ל אברהם מגייר את האנשים וכו', והגרים נכנסים תחת כנפי השכינה, וזה לשון תולעת יעקב בסוד המילה דף פ': כי נכנס תחת כנפי החיה אשר תחת אלקי ישראל הנקראת צדק, ומשם נפשות הגרים... אבל נפשותיהם של ישראל מעלתם גבוהה מאד... (מסכת שבועות ועיין שם עוד)

ומרוב טובו וחסדו ית"ש גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משרשם, ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה אם ירצו. והוא מה שעשהו ית"ש לאברהם אבינו ע"ה אב לגרים. ואולם אם לא ישתדלו בזה ישארו תחת אילנותיהם השרשיים כענינם הטבעי. (דרך ה' חלק ב פרק ד ד)

...וכיון שלא רצו אומות העולם לקבל התורה, אז נגמר דינם לגמרי, ונסתם בפניהם סיתום שאין לו פתיחה, ואך זה נשאר לכל איש מן הענפים בפרטיהם, שיתגייר בעצמו ויכנס בבחירתו תחת אילנו של אברהם אבינו ע"ה. (שם שם ה)

...והוא סוד שאין מקבלים גרים לימות המשיח, אלא גרים גרורים הם (יבמות כ"ד), נמשכים אחר עליית המדרגות, וזהו שאמר "נהוגים", כי הלא כל הרע יבלע, ובאבוד השורש למעלה לא ישארו ענפים למטה. והנה צריך שתדע כי אף על פי שגם האומות יתוקנו, הנה יבחנו תמיד בני ישראל מהם, ועל זה סוד הכתוב הגדיל ה' לעשות עם אלה (תהלים קכ"ו ב'), כי אף בחזור עובדי כוכבים אל תחת הקדושה, עוד תגדל מעלת ישראל עליהם הרבה...

ועתה הבן, כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, כי כבר נגלל הספר ונסתם, על כן לא יהיה מקום לבא אל הקודש פנימה, כי בתחילה היו כנפי השכינה פרושות לקבל את כל הבא לחסות תחתיהן, אך עתה "ונגולו כספר השמים", ורק הטוב שישאר יהיה גרים גרורים... (מאמר הגאולה)

כלי יקר:

ואת העם העביר לערים - פירש"י להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יאמרו גולים המה, ורחוק הוא שבעבור תועלת קטן זה יבלבל יוסף כל הארץ... ויותר נכון לפרש כל הבלבול הלזה לפי שנאמר "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", כי כל מי שלא היה גר מימיו אינו מרגיש בצערו של הגר, ואינו חס על נפש הגר... על כן העביר יוסף העם לערים כדי שיהיו כולם גרים בארץ לא להם... (בראשית מז כא)

ואהבת לו כמוך - ארז"ל זה כלל גדול בתורה. ובמסכת שבת מעשה בההוא גר שאמר למדני כל התורה כשאני עומד על רגל א', ולמדו הלל הפסוק ואהבת לרעך כמוך, וכו', וכפי הנראה שהגר היה גר צדק ולא היה מהתל התולים אלא ודאי בקש ממש שיעמיד לו כל מצות התורה על יסוד א', דהיינו רגל א' אשר עליו יעמיד לו כל המצות, כדי שלא יבא לידי שכחה המצויה בגר אשר לא למד מנעוריו כלום ממצות התורה, על כן בקש ממנו שימסור לו כלל א' הכולל כל התורה... (ויקרא יט יח)

לכה אתנו - ...וזה הוא שאמר "ויאמר משה לחובב", העלים ממנו שם יתרו, כי אולי יחשוב שקשים גרים לישראל כספחת, כי כל יתר כנטול דמי, על שם זה הוא נקרא יתרו, ואם כן מסתמא לא יקבלוהו כראוי, ועל כן שינה שמו מן יתרו לחובב, לרמוז לו על מה שנאמר "ואהבתם את הגר", שיהיה חביב עליהם, על כן שאל ממנו שילך אתם... (במדבר י כט)

הן לה' אלקיך השמים וגו'... ולסברת הרמב"ם יש מקום לפרש פסוק זה שכל הסיפור נמשך למה שאמר "ואהבתם את הגר" וגו', כי חפץ ה' שיתדבקו בגרים אף על פי שהם נמוכים, מכל מקום ממנו ית' תראו וכן תעשו, כי הן לה' אלקיך השמים וגו', ועם גודל רוממותו ית' מכל מקום רק באבותיך חשק וגו'... (דברים י יד)

אור החיים:

וישלח יצחק - ...ויש לך לדעת כי דוקא בימים ההם שעדיין לא נתבררו הנשמות הקדושות ממקום שבייתם והוכרה משפחת אברהם כי שם קנתה לה הקדושה מקום, והיה לך לאות עולם אברהם ושרה כי הם גרים ראשונים וכל אשר יתגייר מהאומות בכל זמן יקרא אברהם ונקבה שרה, לזה מין הקדושה יחפש אחר מינו, כי א' היה אברהם ולא הושלם בנין הקדושה בזכרים ובנקבות כי לא הוליד אלא את יצחק, ולא הוליד נקבות עמו... כי ניצוצות הקדושה הנקובות עודם בארץ שבי, לזה שלחו יצחק לחזר אחר אבידתו, אך זה היום שקוינוהו כי פרחו שורש הקדושה הן בני ישראל ופרח מטה עוז תפארה... ואם נשאר מניצוצי הקדושה בתוך העמים הרי הם ביציאתם לעולם מתאספים ובאים, ואחר גרותם יאמנו כי אובדים היו ולנו הם... (בראשית כח ה)

גור אריה - אכן יתבארו הכתובים על פי הקדמה אחת אשר האירה עינינו בדברים נחמדים מאור תורתינו והוא כי אדם הראשון הוא אילן שבו היו תלויים כל הנשמות של הקדושה שיצאו לעולם מיום היות עולם ואשר עתידין לצאת, וכשחטא אדם שלט חלק הרע וישב ממנו שבי לאין מספר... והן עם ה' משתדלים מיום היותם לברר ולהוציא בלעו מפיו, והולכים ומבררים ומוציאים מידו באמצעות מקור הקדושה אשר נטע ה' בתוכנו, היא התורה והמצוה גם לפעמים באמצעות דביקות הנפש הקדושה בנפש הטומאה מאונסה תוציא נפש חיה למינה, והוא סוד "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב", ששאבה נפש דינה הקדושה לנפש קדושה מינה שהיתה נתונה תוך שכם. ואמרו ז"ל כי היא נפש ר"ח בן תרדיון, והוא רמז "רחב"ת ידים". ולפעמים תצא הנפש מעצמה לעולם לצד השרצת נפשות הקליפה בעולם תצא גם היא, ובצאתה תהיה מובדלת מאוצר הקליפה טבעה ותתאוה ללכת בדרך הטוב, והוא סוד נשמות הגרים המתגיירים בעצמם וחושקים להסתופף בצל הקדושה...

והוא סוד אמרם ז"ל בעקבות משיחא, כוונתם בזה כי לצד שאנו מבררים כל תפיסת הקליפה מהקדושה כשיגיע הבירור לסוף דבר שהוא העקב, וכינו התכלית לעקביים, כי הוא סוף אברי האדם, ולזה תמצא כי בזמנים הראשונים היו מתבררים מהקליפה נפשות גדולות, וצא ולמד מהאדם הגדול בענקים אבינו ועטרת ראשונה הוא אברהם גר צדק ראשון שבגרים ושרה אמנו ורות המואביה, ובדורות אחרונים שמעיה ואבטליון, אונקלוס הגר, והן היום הגם שמתגיירים להיות שספו תמו ניצוצי הקדושה מתוך הקליפה, ולא נשארו כי אם בעקבות, גם כח המברר בבחינה עצמה קטנה... (שם מט ט, וראה שם עוד)

וגר לא תונה - ...ונראה לומר על פי הקדמת הידוע כי נשמות בני ישראל הם שורש הקדושה בני אברהם יצחק ויעקב חבל נחלתו ית', וכל זולתם הם חלק רע, ולזה לא יקפידו בזלזול אדם שאינו מהם ובאונאתו לצד שיחשבוהו שפחות הוא מהדרגות הקדושה, ומזה יולד ענפי האונאה, לזה כאשר צוה עליהם לבל יונום ולא ילחצום אמר הטעם שאני מצוך לבל תונהו, שאין לך לומר שהוא בחינת שורש הרע או כיון שהוא מוטבע בבחינת הקליפה הרי נגרע מערכך, כי אתם גרים הייתם במצרים, כפירוש על דרך מ"ש "כי לגוי גדול אשימך שם", ובפסוק "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" בפרשת יתרו, שנשמות ישראל עצמם היו טבועים בקליפה, ואם כן יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל, ולזה לא תונהו ולא תלחצנו. (שמות כב כ)

ויאמר ה' אל משה - ...עוד ירצה לפי דבריהם ז"ל שאמרו שקבלת ערב רב היתה מצד משה ולא הסכים ה' עליהם ונתרצה לעשות רצון משה, ולזה אמר לו שחת עמך אלו ערב רב, והוא מה שרמז באומרו "ועתה" שעליו לעשות תשובה וחרטה על מעשה בלתי הגון, ואולי כי הוא מתקן הדבר לעתיד לבא, שאמרו ז"ל אין מקבלין גרים לימות המשיח, ומשה הוא שיהיה הגואל ויתקן הדבר. (שם לב י)

ואיש איש - טעם כפל איש איש בתורת כהנים דרשו ישראל אלו ישראל, גר אלו גרים, הגר לרבות נשי הגרים, בתוכם לרבות נשים ועבדים... צריך לדעת למה הוצרך הכתוב לפרט כל הפרטים... ונראה לומר בהקדם לדעת טעם איסור זה כפי מה שהאירו חכמים את עינינו בפנימיות התורה, כי כל נפשות עם בני ישראל הם ממדריגה שאין למעלה ממנה בסוד חלק ה' עמו, גם אמרו שהגם שהם בעולם התחתון ורחוקים ממקום גבוה אף על פי כן ישנם דבוקים בחוט של חסד עד מקום שורשם בסוד אומרו יעקב חבל נחלתו. ונפש הבהמה היא ממדריגה התחתונה אשר יתיחס מקומה אל קליפת נוגה, והנה באכול אדם מדם בהמה שהנפש יוצאה בו שעליו בא עונש כרת, קונה נפש הבהמית מקומה בנפש אדם... וכיון שכן תבא הסברא לומר לצד שנפש בהמה זו לא טמאה היא, שהרי היא בהמה טהרה הנאכלת, לזה לא תעשה נפש הלזו פגם ודופי אלא דוקא בהדרגה הגדולה שבישראל, ועונש שיחד ה' לעבירה זו אינו אלא להאזרחים זכרים ולא נקבות, וכשירבה הכתוב איזה ריבוי אין לנו בו אלא חידושו... אשר על כן נתחכם א-ל נורא עלילה וריבה כל הריבויים, ואמר כי קטן וגדול ישנו בהכרת באוכלו דם הנפש... והנה לפי ההדרגות זו למעלה מזו, ראשון שבקדושה זכרי ישראל, ב' נשיהם, לצד שהאשה אינה במידת האיש, ג', גר הבא מישראל וגיורת. ד', גר הבא מגר וישראלית, ה', גיורת כיוצא בשני ההדרגות. ו', גר הבא מגר וגיורת, ז', גיורת הבאה מגר וגיורת, ח', גר עצמו... (ויקרא יז י)

וכי יגור אתך גר - אמר לשון יחיד אתך, וחזר לומר לשון רבים בארצכם, לצד כי המשכת הגרים תהיה באמצעות הצדיק כאברהם אבינו ע"ה, גם לצד טהור אף הקדושה תגרר נפשות השבויות לזה אמר אתך, לשון יחיד, לרמוז אל הצדיק כי לא כולן הם בגדר המשכת ענפי הקדושה. ואמר בארצכם לרמוז למעשה הארץ שגם היא ישנה בגדר פעולה טובה זו... (שם יט לג)

...אכן לצד שיש לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים, ואין מקום למעשה פסח אצלו... חידש הכתוב דין זה כאן, ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח, הוסיף בו תוספות... (במדבר ט יד)

וראית בשביה - ...ולישב הכתוב צריך להעיר בענין למה יצו ה' כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל נכר... אכן יסוד הדבר וסודו הוא על פי דבריהם ז"ל, שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא, והם נשמות הגרים, וצא ולמד כמה גדולי עולם באים מהאומות ורות המואביה תוכיח וכמה גדולי עולם שמעיה ואבטליון ואונקולס הגר וכאלה רבות. עוד אגלה לך סוד אחד תמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה ואין כח בטהורה להטות הטמאה להטיב, והיא מונחת שם עד עת דרור וצא ולמד כיוצא בזה מנשמת ר' חנינא בן תרדיון, שהיה דבוקה בשכם בן חמור... 

ויש נפש קדושה בין הקליפה שבמקום שכונתה תטה לב השוכנת בתוכנו להטיב ויגרשו חלק הרע או ימתקוהו והם הגרים המתגיירים מן האומות מעצמן, כרות המואביה וכנעמה, וכמו שראינו בעינינו גרים שמעצמם באים ומתגיירים... והנה כבר כתבתי כמה פעמים כי באמצעות מעשה המצוה יתלבש באדם אור השכינה ויגרש ממנו חלק הרע, כאומרו שומר מצוה לא ידע דבר רע... והוא לפי שהקדים כי תצא למלחמה וגו', שיציאתו היא לדבר מצוה, כמו שפירשנו למעלה, אמר עוד אם ראה בשביה, כפירוש בשעת שביה, כי באותה שעה עודנו עוסק במצוה, אם יראה אשה יפת תואר... שבאמצעות היותו עוסק במצוה יגלה ה' את עיניו להכיר באשת גוי שיש בה יפת תואר, שהיא נשמה קדושה... והכרתה היא על ידי שאתה רואה שאתה חושק בה בזמן שאתה דבוק בשכינה באמצעות היותך עסוק בשליחות מצוה... וזאת האשה אין ידוע אם חלק הדבוק בה הוא דבר היוצא בדביקה ראשונה כנזכר, ונשארה האשה חלוטה בחלק הרע ונתרוקנה מחלק הטוב, או אפשר שכולה נחלטה בחלק הטוב כרות וכנעמה. לזה יצו ה' והבאתה אל תוך ביתך וגו', וירחיק ממנה חלק דביקות בחינת הרע, ואז תדבק האשה אחר ל' יום אם נתגיירה אשתו זו, והרי הוא כרות וכנעמה... ואם לא יחפוץ וגו' זה לך האות כי חלק הטוב שהיה בה יצא על ידי מעשה הראשון ונחלק הרע... (דברים כא יא, וראה שם עוד וערך יפת תואר)

...וסדר טפכם וגו' בפני עצמם, כי אלו אחרים נתפסים עליהם שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים... כמו כן הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל, וכמו שדרשו ז"ל בפסוק שום תשים עליך וגו', כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא גרים. אבל ישראל חייבין עליהם, כאומרם ז"ל קשים גרים לישראל כספחת, ופרשוהו לפי שאינם מלמדים אותם ככל הצורך, הא למדת שנתפסים עליהם... (שם כט ט)

והם תכו לרגליך - ...יש להם הפרש להתגדר על קדושיו של הבאים מן שאר הגוים שישראל תוכו לרגליך, פירוש כאומרם ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, וזה היה מצד מה שתוכו, פירוש נתמרקו על ידי כח הדיבור המופלא שמעו דברי האלקים... מה שאינו כן הגרים שהגם שנתקבלו כאחד שבטי ישראל לא פסקה זוהמא מהם כידוע מדבריהם, וגמר אומר ישא מדברותיך, פירוש לשון ממשלה, שאין נותנים שום ממשלה על ישראל אלא למי שהוא מזרע ישראל ולא ממשפחת הגרים... (שם לג ג)

הכתב והקבלה:

והגר הגר - כל לשון גר הוא אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא מארץ אחרת לגור שם (רש"י), ולרד"ק מנחי ע"ו שרשו גור, וענינו שהוא גר אתנו... או שרשו גרר מן הכפולים מלשון חכמים גורר אדם מטה... כי כלי המגרה נמשך מצד לצד, וכן הגר מתגורר מפה לפה. ויש ג' מיני גרים, הא' שגר בעיר איזה ימים והולך לו, והב' שהתיישב בעיר ונוהג במנהגיו הראשונים, וזה הנקרא גר תושב, והג' שהתיישב וקבל עליו תורה ומצוה והיה כאחד מאזרח הארץ וזהו גר צדק, ועליו נאמר "והגר הגר בתוככם", להבדילו מן הגר המתגורר על איזה ימים ומגר תושב... (ויקרא טז כט)

מלבי"ם:

וכי יגור אתך גר בארצכם - כבר בארתי שיש הבדל בין הגר אתך ובין הגר בתוככם, שהגר בתוככם הוא שנתגייר מכבר, והגר אתך הוא המתגייר עתה... שמתגייר בפניך שבזה ידעת שהוא גר, ובמה שכתב בארצכם מורה שהתגייר בארצכם הגם שלא בפניכם, והוא אם מוחזק אל כלל ישראל לגר על ידי שבאו עדים ואומרים שמענו שנתגייר בבית דין פלוני. והנה יש לטעות שרק בארץ ישראל מקבלים גרים, בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר אתכם... (ויקרא יט לג)

לא תונו אותו - ...אמר ר' אליעזר הגדול (בבא מציעא נ"ט) שהזהירה התורה בל"ו מקומות בגר, ואמרי לה במ"ו מקומות, נראה לי שהסופר ל"ו מקומות חשב כל מקום שהזהירנו על הגר והם כ"ו מקומות, וכל מצות עשה ומצות לא תעשה שכלל הגר עם בני ישראל והם עשרה מקומות סך הכל ל"ו. והסופר מ"ו מקומות חושב גם עשרה מקומות שנכלל הגר עם בני ישראל בעונשים כרת או חטאת... (שם, וראה שם המקומות)

ועשה אשה - פירשו חז"ל שמלמד שגר הבא להתגייר אינו כשר לאכול בקדשים עד שיעשה אשה לה'. אמנם לא פירש איזה אשה יעשה, כי גם מנחה נקראת אשה שניתנה על גבי האשה, לכן פירש "כאשר תעשו כן יעשה", וישראל נכנסו לברית במילה וטבילה ובהרצאת דמים, וכן אשה של הגר צריך להיות מין הדמים... ועל זה אמר ככם כגר יהיה, שאינו מציין שישוה כמעשה שעשיתם בשעת מתן תורה רק שישוה לכם במה שיש הרצאת דמים של עוף, שתביא היולדת ומועיל אל הנולד, וזה שאמר לכם הקשתיו במה שגם לדורות יש הרצאת דמים של עוף. ורבי למד שהוא של עוף ממ"ש "יעשה אשה לה', היינו דבר שכולו עולה לאישים ואין כהן נהנה ממנו, דבעולת בהמה עורה לכהנים. (במדבר טו יד)

הקהל חקה אחת לכם ולגר - ...עדיין יש לומר שנשים גיורות דינם משונה, כי הם אין מילה נוהגת בם, והגר הוא שם זכר, ולמד ממ"ש "חקה אחת יהיה לכם ולגר", ובישראל אין הבדל בין אנשים ונשים, והוא הדין גבי גרים... (שם)

רש"ר הירש:

גר - גור, היות מחוסר קרקע, גר מי שאינו שרוי על אדמתו, גר ותושב - אין לי זכויות בארצכם, אך יושב אני בקרבכם זה זמן רב. (בראשית כג ד)

וישימו עליו - שורשה של התעללות מזעזעת זו היה נעוץ במצב הגירות, התפישה המוטעית של גר, מכוח מעמדו, אין לו זכויות. משום כך מראה משפט הגר שבחוק היהודי ניגוד מוחלט לכל חקיקה לאומית אחרת עד היום הזה. עשרים וארבע פעמים, כל מקום בו קבעה התורה את משפט האיש ומשפט החפץ מועמד הגר תחת חסותו המיוחדת של החוק. רמת המשפט במדינה נמדדת - לא לפי זכותו של האזרח, העשיר, ושל מי שקשריו עומדים לו, ומייצגים אותו בשעת הצורך - אלא לפי קב הצדק המגיע לגר מחוסר ההגנה. והשוואה גמורה של הגר לאזרח היא תכונת יסוד במשפט העברי. במשפט העברי לא המולדת מעניקה זכיות אדם אלא זכויות האדם מעניקות מולדת. המשפט העברי אינו מבדיל בין זכויות האדם ובין זכויות האזרח, כל מי שקיבל על עצמו את חוקי המוסר של האנושות, את שבע מצות בני נח, היתה לו יהודה למולדת... (שמות א יד)

...גרות נתגשמה במצרים בחסרון גואל, כי זהו טיבו של מעמד הגר, וכן יגודר הגר אחר כך בחוק "ואם אין לאיש גואל" (במדבר ה' ח'), הגואל הוא קרוב המשפחה, הרואה בצרת שאר בשרו את צרתו הוא ומתייצב לימנו, ואילו הגר, במדינה רגילה, אין לו מצד עצמו תומך וסועד... "הגר אין לו זכויות במקומנו", ועל כן לא ימצא גואל בין "האזרחים בעלי הזכויות", שיאמרו הם לא יתכן כי יעשה כאן עוול במשפט הגר, כי הלא משפט אין לו כאן. אדרבא, כל אשר לא יאונה לו כאן, וכל אשר מרשים לו כאן, כולו חסד הוא. זוהי צרתו של הגר מחוסר המולדת, משולל הזכיות, ומכאן מפני ש"גרים" היו במצרים, נבעו כל יסוריהם כמאליהם... (שמות ו ו)

וכי יגור - ...לעומתו האדם שהפך ליהודי, גר הצדק, יכול לעשות את הפסח עבורו ועבור בני ביתו, הגם שאבותיו לא יצאו ממצרים, כי בעבורו סבלו וקיבלו את חירותם מיד ה' אבות ישראל... (שם יב מח)

...הקשר שבין הפסוקים האלה מציין את הכלל הגדול, שהתורה חוזרת עליו בכמה מקומות, כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם אלא הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני המוסרי של אישיות האדם. והטעם המיוחד "כי גרים הייתם בארץ מצרים" בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה... (שם כב כ)

וכי יגור - אתך בארצכם, פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים, ולמדנו מכאן שאתך מתייחס לאומה באחדותה, לנציגות האומה, אין רואים אותו כגר אלא אם כן מוחזק לך שהתגייר בפני בית דין של שלשה, המייצג את כלל האומה. בארצכם - והנה עתה הוא רק בארצכם שלכם, שאדמותיה נתחלקו לבעליהן האזרחים ודיני יובל אינם מאפשרים לגר בדרך כלל לקנות אחוזת קרקע לצמיתות, נמצא שלעולם הוא גר מחוסר קרקע בארצכם. אך אתם לא תונו אתו - והרי זו בעיקר אזהרה למדינה, שלא תיכשל באונאת הגר...

כאזרח מכם - הרי כאן שוויון גמור לגר, מבחינת מעמדו והיחס אליו, לא רק בחוק ובמשפט, אלא גם ברגשות אהבה ובמעשי אהבה, עד כדי מצות "ואהבת לו כמוך", שהיא כעין "ואהבת לרעך כמוך" המתייחס לכל אדם מישראל. כי גרים הייתם בארץ מצרים - מבשרכם חזיתם לאיזו אכזריות תגיע אומה המתנכרת לזכויות האדם של הגר... (ויקרא יט לג)

ולגר הגר - הכתוב מזכיר כאן ביחוד ולגר הגר, כי גר זה כבר פרש מן האליליות ונכנס לכלל ישראל, ולפיכך אפשר היה להעלות על הדעת שפנייתו לע"ז תידון בחומרה יתירה, שהרי נראה הדבר כאילו חזר לסורו, משום כך מדגיש הכתוב שגם הוא ראוי לסליחה ולכפרה על שגגת ע"ז... (במדבר טו כו)

העמק דבר:

המול לו כל זכר - התוספות ביבמות מ"ח א' ד"ה אלא נדחקו לפרש דמיירי בבנים שנולדו בקדושה, דאי נולדו בגיותו הא אינן בניו כלל... אבל לפי הפשט מיירי שנולדו כבר, והכי פרש"י ביבמות שם, דבן קטן אביו מטבילו בעל כרחו. ומזה באמת למדנו דבית דין יכולין לגייר קטן בעל כרחו...

ואז יקרב לעשותו - יקרב מיותר, לרמז על הא דאיתא בפסחים צ"א ב' אין עושין חבורה שכולם גרים, משום הכי כתיב יקרב, פירוש לחבורה אחרת. (שמות יב מח)

לקראת חותנו - שכך הדין לכבד חמיו, גם לחבב את הגר ולכבדו בישראל... (שם יח ז)

וכי יגור אתך - משום דדרך גר להיות נדבק עם יחיד מאזרחים, משום הכי כתיב בלשון יחיד. גר בארצכם - דאי הוא גר בארץ נכריה במקום שאתם גרים גם כן הדבר מושכל שתאהבו אותו כמנהג גרים שאוהבים זה את זה, ותחושו לצערו כדי שלא יגיע לכם כאלה. אבל אי יגור בארצכם מכל מקום לא תונו אותו - בלשון רבים הכל מוזהרים על אונאתו אפילו מי שאין עמו באונאת ממון למען כחש ולהשיג ריוח באונאתו, והוא לא ידע איך להזהר בארץ נכריה. (ויקרא יט לג)

ואהבת לו כמוך - ...דבאמת קשים גרים לישראל כספחת, כדאיתא בקידושין פ"ד, והיה עולה על הדעת לשנוא אותו ולדחהו, משום הכי הזהירה רחמנא דאחר שנעשה ישראל הוא הדין כגופו בכלל נפש אחת, והרי מי שיש לו ספחת בבשרו אף על גב שהיא שנואה לו מכל מקום לא יכול לשלוט בעצמו ולתלשו אלא סובל ממנה ושומרה מכל נזק... (שם שם לד)

וגם מבני התושבים - התנה הכתוב בני והתושבים, לאפוקי התושבים עצמם, ולאפוקי בני גרי צדק, ואם כן תושבים עצמם כבר אינם עובדים עבודת כוכבים ואף על גב שעדיין אוכלים נבלות, וכאשר יהיה עבד כנעני יהא נכנס לכלל איסור כמו אשה, מכל מקום זה אינו מצוה כלל, כדאיתא ביבמות פרק החולץ שאין שום מצוה לעשות גרים... (שם כה מה)

לעם סגולה - אוצר שבו נקבצים כל דבר, כך בישראל יהיו נקבצים כל גרי הצדק שנמצא בכל העמים ולא יהיו עובדי ה' בפני עצמם אלא יהיו נכללים בקרב ישראל עם ה'. (דברים ז ו)

ואוהב גר - נזקק לפרנסת גר שהוא הדיוט שבישראל, ונדרש להשגחה פרטית להשיג לחם ושמלה שהרי אין לו אחוזה ונחלה. (שם י יח)

ואהבתם את הגר - קאי על המתברך בלבבו כי הקב"ה ישא פניו בעשרו ובהליכות עולמו, אשר מכל מקום יאהוב את הגר. כי גרים הייתם - ומכל מקום הרי אתם היום רבי הארץ, כך הגר השפל הזה מי יודע הכח הצפון בו ובתולדותיו לימים יוצרו. וכתיב כאן "את הגר" ולא כמו בספר ויקרא "ואהבת לו כמוך", דשם מיירי במעשה, וכאן מיירי ברעיון. (שם שם יט)

מטה משפט גר יתום - כבר ביארנו דהכונה דיתום של גר ואינו בר מוסר וצריך מוסר והדרכה, מכל מקום יש להזהר בו כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות... (שם כז יט)

משך חכמה:

וכי ימוך אחיך וגו' וחי עמך, הנה בגר תושב כתיב וחי עמך, ובאחיך כתיב וחי אחיך עמך בצירי, והכונה, דחי בפתח הוא מורה על עצמיות הדברים, שהחיות הוא העצמיות אל החי, וכמו שכתב רבינו בהלכות יסודי התורה פ"ב... לכן כתוב שהגר תושב חיותו העצמיות הוא רוחניותו, שהוא דבוק בד' חי העולמים אינו רק עמך, ואם לא תקרבו ותחייהו אז יחזור לסורו, אחרי שהוא אינו גר צדק ואינו נפרד מן הנבלות, אבל גבי אחיך חיותו העצמיות זה דביקותו בה' אלקי ישראל לא יסור ממנו נצח... והיא החיות הזמני המקריית לו זה תלוי עמך, כי תראה אשר בל ירד לשחת עבור חסרון מזונותיו והחזיקהו והחייהו, כי באמת החיות הזמני הוא נפרד ומקרי אל האדם, והחיות העצמי הרוחני הוא דבוק אל האדם ומתעצם עמו, לכן בגר תושב גם דביקותו בה' אינו רק עמך, לא כן אחיך רק חיותו הזמני תלוי בך. (ויקרא כה לו)

שובו לכם לאהליכם - החתם סופר בחידושים לע"ז כתב, כי נתקשה כל ימיו מהיכן הוציאו רז"ל הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ולדעתי פשוט דיצא להם דמסתמא היה ליוצא מצרים נשים הרבה שהיו אותן שהין בני נח מוזהרין עליהם, ועמרם יוכיח, שגדול הדור היה ונשא דודתו... ואיך אמר רחמנא שובו לכם לאהליכם, ואין אהלו אלא אשתו, הלא אלו שנשאו קרובותיהם צריכין לפרוש מהם, ועל כרחך דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי... (דברים ה כז)

לא תדרוש שלומם וטובתם... המושכל דגר תושב מצוה לקרבו ולהושיבו באחד שעריך ולהחיותו, שאם יראה מעלות עם ה' ידבק בהם ויתן לבבו להתגייר, אבל עמון ומואב שכשתמגירים אסורים לבא בקהל אל יתנו לבם להתגייר, ובפרט למאן דאמר דבקהל גרים נמי קהל הוא, אם כן לא יכול לישא עמונית שנתגיירה דהיא כשאר גרים, שעמוני ולא עמונית, לכן אסור לקבל גר תושב מאתם ולהושיבו בקהל. ובזמן שאין כל יושביה עליה דאז אין היובל נוהג, אסור להושיב גר תושב בארץ ישראל שמא ירבו הגרים מישראל תושבי המדינה, ושלא כהראב"ד בהשגות פ"ד מאיסורי ביאה... (דברים כג ז)

מוהר"ן:

...נמצא זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה מקרבין את עצמן לפנים מהקדושה, הן גרים שמגיירין הן בעלי תשובה שגם הם היו מבחוץ, וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים זהו כבודו... ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה אלא על ידי תורה, כמ"ש (משלי ה') "יפוצו מעינותיך חוצה", שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה... ואי אפשר לבא להתעוררות התשובה הן לרשעי ישראל, הן לגרים, אלא על ידי התורה שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמ"ש יפוצו וגו' חוצה, חוצה דייקא... (יד ב וג)

ולהשלים פגם המזבח הוא על ידי גרים, כי כל הע"ז אין להם כח כי אם מפגם המזבח, וז"ש (מלאכי א') "בכל מקום מוקטר מוגש לשמי", כי אף שהם עובדי ע"ז כל כוחם הוא בא מפגם חלקי המזבח, ועל כן אמר השי"ת מוקטר ומוגש לשמי, כי כוחם הוא מהניצוץ הקדוש של המזבח דקדושה שנפל לשם. ועל ידי הגרים, על ידי שכל אחד משליך אמונתו והולך אחר אמונת ישראל, על ידי זה מכניע הע"ז שנעשה מפגם חלקי המזבח, ואזי חוזרין ניצוצי חלקי המזבח למקומם ונשלם המזבח.

וזה בחינת (במדבר כ"ג) "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה", ותרגומו ונכסי עממיא יירת, יאכל טרף זה בחינות שלימות המזבח, בחינת מזבח בחלקו של טורף כנ"ל, וזה נעשה על ידי ונכסי עממיא יירת, היינו על ידי גרים, כמו שאמרו חז"ל (בב"ב מ"ב נ"ג קמ"ט) לענין ירושת הגר כל הקודם בנכסי הגר זכה.

אך איך אפשר לעשות גרים והלא הם רחוקים מאד מקדושת ישראל, ומאין בא זאת שיבא להם על הדעת שיתגיירו. אך דע, שזה נעשה על ידי בחינות (משלי י"ט) "הון יוסף ריעים רבים", היינו על ידי צדקה שנותן לתלמיד חכם שהוא כלול מכמה נפשות ישראל. כי באמת איך אפשר לעכו"ם לבוא לאמונת ישראל, והלא הם רחוקים מאד מישראל, ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה, אך כמו כשאחד רחוק מאד מחבירו ואי אפשר לדבר אליו שישמע, צריך לכתוב לו כתב, כן צריך לשלוח בחינת כתב להם עד שיוכלו לשמוע אף שהם רחוקים... ועל ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו ריעים ואוהבים... ועל ידי זאת האהבה שקונה על ידי הצדקה על ידי זה נזדכך האויר, וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים על ידי זה נתרבה יותר האויר הנח והזך, כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהיינו רוח האוהב ברוח הנאהב... שעל ידי זה נשמע הדיבור למרחוק, וזה נעשה על ידי צדקה בחינת הון יוסיף ריעים רבים, שעל ידי צדקה הוא לוקח לו ריעים ואוהבים...

כי מחמת שהאויר נח וזך, יכולים לשמוע למרחוק, ואזי זה הדיבור נכתב בספריהם של העכו"ם, מדינה ומדינה ככתבה, ואזי מוצאים העכו"ם בספריהם היפך אמונתם, כמו שמצינו כמה גרים שנתגיירו מחמת זה, מחמת שמצאו בספריהם היפך אמונתם. ומאין בא זאת שימצאו עתה מה שהוא מתנגד לאמונתם, אך זה בא על ידי הדיבור של הצדיק, שנחקק ונכתב בהאויר בבחינת לשוני עט סופר מהיר...

אך מאין בא, שאלו דייקא ימצאו בספריהם היפך אמונתם, ויחזרו ויכירו אמונת ישראל, והאחרים אינם מוצאים כלל ונשארים באמונתם. אך דע שזה מחמת בחינת הטוב הכבוש תחת ידם, היינו בחינת חלקי נשמות ישראל הכבוש אצלם, כי כל הטוב, הוא רק בחינת נשמות ישראל, היינו כשמתגברים העכו"ם ואינם מניחים לישראל לעשות מצות, כמו שהיה נמצא שגזרו שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת, נמצא שהטוב שהיו ישראל צריכין לעשות, הוא כבוש תחת ידם, וכן כשמונעין את ישראל מעבודת השי"ת על ידי גרמא שגורמין על ידי המסים וארנוניות שמטילין עליהם. וכן על ידי שמונעין טובות מישראל, שעל ידי כל זה נכבש הטוב תחת ידם, דהיינו חלקי נשמות ישראל. ובתחלה זה הטוב הכבוש אצלם, זוכר שבא ממקום קדוש ועליון מאד. אך אחר כך הם מתגברין על זה הטוב, וכובשים אותו תחת ידם עד שנתפס ונקשר אצלם, עד שהטוב בעצמו שוכח מעלתו, ועל ידי הדיבור הישראלי שיוצא ונכתב בספריהם כנ"ל, אזי זה הטוב הכבוש שם מוצא אותו בספריהם, דהיינו שמוצא שם היפך אמונתם, ואזי נזכר זה הטוב את מעלתו, איך שבא ממקום עליון מאד, דהיינו שהוא חלקי נשמות ישראל, שכל העולמות נבראו בשבילם... ואזי תחיל זה הטוב להצטער ולהתנענע על אשר נפל ממקום גבוה כזה ועתה היא כבושה בידם, ויבא חס ושלום לכליון והפסד ורוצה להמשיך ולחזור למקומו. ומחמת שכבר נקשר ונתפס מאוד הטוב אצלם בקשרי קשרים על כן כשמתחיל הטוב לחזור, אזי מושך ותולש עמו עוד מהרע שלהם, וזה הוא בחינת הגרים שבאים להתגייר, שהם בחינת הרע שנתלש מהם עם הטוב על ידי שחזר הטוב למקומו...

וזהו (יחזקאל י"ג) "בכתב ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבואו", היינו כשאין בחינת כתב ישראל, שעל ידו נעשין גרים כנ"ל, על ידי זה ואל אדמת ישראל לא יבואו, היינו שאין זוכים לשלימות המזבח, שנקרא מזבח אדמה ששלימותו על ידי גרים כנ"ל. וזהו (דהי"א כ"ח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", כי שלימות השכל הוא על ידי כתב כנ"ל, כי על ידי כתב הנ"ל בחינת "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל, על ידי זה נעשין גרים, ועל ידי גרים נשלם המזבח, ועל ידי שלימות המזבח נשלם השכל כנ"ל... (יז ד והלאה)

דע שכשהקב"ה מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים, אזי הוא ית' בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת עליו, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה (יבמות כ"ד) משום שולחן מלכים, כי אז אינן מתגיירין מאהבה, רק מחמת שרואין גדולת ישראל, ועיקר הגרים הוא כשמתגיירין בעת שישראל סחופים בעוני ודוחק, כמ"ש (ישעיה נ"ד) "מי גר אתך" בעניותך וכו' (שם בגמרא), ועל כן בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגייר גרים, כדי שלא יהיה לו שום שלוה, כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת, ואזי יכול לגייר גרים באמת, לא משום שלום ונחת כנ"ל. וזהו "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואיתא במדרש (בראשית פ"ד) מגורי אביו, שהיה מגייר גרים כמו אבותיו... וזה שאמרז"ל (שם) וישב יעקב, ביקש יעקב לישב בשלוה, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, היינו לא היה יכול לישב בשלוה כדי שיהיו הגרים באמת, ואם יהיה לו שלוה לא יכול לעשות גרים, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח. (רכח)

ודע שעל ידי נפילת האמונה על ידי זה נעשה ונתחזק אמונות כוזביות... כי עיקר קיום וחיזוק אמונות כוזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה, וכשמעלין האמונה הנפולה מזה נעשין גרים, כי על ידי שנלקטין ונבררין נפילת האמונה שמשם יניקת אמונתם, על ידי זה נחלש כח אמונתם, ואזי הם חוזרים לאמונתינו הקדושה ונעשין גרים. ולפעמים נעשין גרים בכח, ולפעמים נעשין גרים בפועל, היינו או שנעשין גרים ממש בפועל, שבאין עכו"ם ומתגיירין, או שנעשה רק בכח שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה ונחלש אמונתם על ידי זה נתגלה להם במקום שהם האמונה הקדושה ומאמינים שם במקום שהם שיש יחיד קדמון ית' בבחינת (מלאכי א') "בכל מקום מוקטר מוגש לשמי", וזה תלוי כפי חוזק האמונה כזביות שהיה מתחילה, היינו כשהאמונה כזביות היתה חזקה בתחילה, אזי אחר כך שכשמשברין אותה ומעלין האמונה הנפולה דקדושה משם, ונעשין גרים, אזי נעשין גרים בפועל ממש, וכשהאמונה כוזביות לא היתה חזקה כל כך בתחילה אזי כשנשברת ומהפכין אותה אל הקדושה אזי אין נעשה ממנה רק גרים בכח.

והנה הכלל שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה על ידי זה נעשין גרים, ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה, על כן הם מזיקין לישראל, בבחינת (קידושין ע' ב') קשים גרים לישראל כספחת, ספחת היינו מכות, בחינת מכות מופלאות הנ"ל, שנעשין על ידי נפילת האמונה כנ"ל, ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה, על כן הם קשים כספחת כנ"ל.

ואלו הגרים הם המכניסים גאוה בישראל, כי אמרז"ל (חגיגה ח' ב') במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, מפני גאותן של ישראל שניתנה לעכו"ם. נמצא שהגאוה דקדושה של ישראל נפלה אליהם, ועל כן כשחוזרים עכו"ם ומתגיירין הם מביאין עמהם גאוה שהיתה אצלם כנ"ל, ומכניסין בישראל גאוה.

ועל ידי זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור, שמתגאים על הדור בחנם, כי יש מנהיגים שמתנהגים ברבנות, ומושלים על עם דל, והם מתגאים על הדור בחנם, כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל... שהם מכניסין גאוה בישראל כנ"ל ומושלים על עם דל בחנם... ובאמת אין זה נקרא מעניש אלא מזיק, כי הן מזיקי עלמא, וזה קשים גרים לישראל כספחת, בחינת ספיחים שגדילים מאליהם, היינו שעל ידי הגרים נוטלין גאוה מנהיגי הדור, שגדילים מאליהם ומתגאין מעצמן על הדור בחנם... ועל כן נקראים גרים, על שם (תהלים ס"ג) "יגירוהו על ידי חרב", כי על ידי הגרים נעשה חרב הגאוה כנ"ל.

ועל ידי הגאוה של אלו המנהיגי הדור, על ידי זה הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם, בבחינת (משלי ו') "ואשת איש נפש יקרה תצוד", שעל ידי גאוה מתגבר תאוות ניאוף שהיא בחינת חותם דסט"א... (תנינא ה ד והלאה)

שפת אמת:

איתא אברהם בירר לו את הגלות, כי אמרו לא גלו ישראל רק שיתוספו עליהם גרים, היינו המשכות כל הברואים לתורה, שזה היה בחירתו של אברהם שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם... וזה בחר לו אבינו אברהם מאהבתו את השי"ת הכניס עצמו במקומות מסוכנים לתקן אליו כל הבריאה, וכן הוא לדורות, בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית, על ידי שמקרבין כל הבריאה אליו ית' ומעוררים כח הראשית בעולם... (וירא תרמ"א)

בפסוק וירא אליו... ולכן הוליד ישמעאל קודם המילה, ויתכן כי מצד ישמעאל יש התקרבות מכל האומות כשמתגיירין יכולין להיות עם אחד, וגם קודם הגירות ע"כ נמשך על ידי בני ישראל קיום לכל האומות, וצריך להיות ממוצע ביניהם... (שם תר"נ)

וירא אליו ה', במדרש, ואחר עורי שכשמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, כי אדם הראשון ונח נולדו מהול, ואברהם ניתן לו מצות המילה, והיה זה הכנה לקרב את הגרים שאברהם אע"ה היה כחו יפה לפעול במעשיו להסיר הערלה ולגלות האור מתוך החושך... (שם תרנ"ח)

ויוסף אברהם וכו'... אבל הרבותא של הצדיק התוספת, והוא בחינת תוספת מחול על הקודש... וכמו כן היה בחינת בן הגר קודם לידת יצחק, ובני קטורה אחר לידת יצחק, ובאמת היה זה הכנה שיוכלו בני ישראל להתקיים בין האומות, כמ"ש רז"ל אברהם בירר לו המלכיות, והכין למצא הארת ונצוצי קדושה בהאומות, והם בחינת הגרים שנתוספו אחר כך לבני ישראל, ונקראו ספיחים שאינם עיקר הזרע... (חיי שרה תר"מ)

עם לבן גרתי, פרש"י הייתי גר, דבר אחר תרי"ג מצות שמרתי, וב' הפירושים ענין אחד להם, להודיע כי בבחינת הגירות העצה על ידי תרי"ג מצות... (וישלח תרמ"ח)

עם לבן גרתי... כתב רש"י ב' פירושים, שהיה גר ושמר תרי"ג, כי תיקון בחינת אחור הנ"ל הוא להיות בעולם הזה כגר שלא יתדבק באלה הדברים הגשמיים, ועל ידי זה הגירות בעולם יכול לשמור התרי"ג מצות. עוד פירוש הגירות שכל הירידה בעולם הזה למשוך ניצוצי קדושה שנתפזרו באלה המקומות, וכל זה בחינת ואחר עד עתה... (שם תרנ"ב)

בפסוק גוי וקהל גוים יהיה ממך, נראה לפרש על התקרבות הגרים, כי בני ישראל יצאו מן הכלל להיות עבדי ה' ובכח זה יכולין גם מן האומות להתקרב על ידי המילה להיות בכלל ישראל, ובחינה זו התחיל מיעקב בחינת התורה, כי הגם שהמילה ניתנה לאברהם מכל מקום לא היו אחרים יכולים להתקרב, ואפילו מצות מילה לא היתה רק לזרע אברהם ומקנת כספו, אבל כשניתנה התורה גר הנימול מתקרב לכלל ישראל, והרמז גוי וקהל גוים יהיה סופי תיבות מילה, ולכן נאמר זה בלידת בנימין שהוא סוף השבטים, שאחיזת הגרים בסופן של ישראל. ואיתא בזוהר הקדש כי גר נקרא גר צדק ואין לו התקשרות כמו אזרח שבישראל, וגם איתא בזוהר הקדש כי בנימין אקרי גם כן צדיק כמו יוסף, ומילת בני ישראל הוא בבחינת יוסף ומילת הגר נראה שהוא בחינת בנימין, ולכן הרמז "מי יעלה לנו השמימה" אמרו ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי"ה ואמצעות התיבות עולה ישראל, שבני ישראל על ידי המילה מתעלים עד לשמים, אבל הנימול מן האומות אין לו עליה כזו, וגר צדק אקרי... (שם תרס"א)

ובמדרש ה' עוזי ומעוזי וכו'... והנה באמת בני ישראל מצד עצמם מוכנים להתדבק בבחינת עזי וזמרת י-ה שהוא דביקות עליון ממש בלי עצות תורה ומצות, והוא בחינת האבות כנ"ל, ה' עוזי. אמנם השי"ת רצה לזכות כל העולם באמצעיות בני ישראל, ולכן היה סיבה שיהיו בעולם הזה ושיתדבקו במעוזם על ידי התורה ומצות כנ"ל, כדי שעל ידי זה יתקרבו גם הרשעים, וזה שאמר ומעוזי וכו' אליך גוים יבואו, וכ"כ שמן תורק שמך, על כן עלמות וכו', פירוש שעל ידי כח תורה ומצות שמביאין הארה גם במעשים גשמיים, על ידי זה מריחים אנשי אמת שבאומות גם כן כח הקדושה ומתגיירין. (יתרו תרל"ח)

בפסוק וישמע יתרו וכו'... ויש לומר הפירוש שבכח יציאת מצרים נפתח הפתח לגרים, כמ"ש עד עתה אין עבד יכול לברוח וכו', ובכח יציאת מצרים מתרחב כח הקדושה וניתוספו גרים, כמ"ש וגם ערב רב עלו, לכן היה בכח יתרו לשמוע ולאתכפיא לסטרא דקדושה. ובמדרש הסמיכות דיתרו למלחמת עמלק לץ תכה ופתי יערים וכו', כי הנה על ידי יציאת מצרים נתברר התערובות של טוב ורע, והיה נמצא גם באומות ניצוצות הטובים רק שהיו מעורבים, וביציאת מצרים שנבדלו בני ישראל להיות קודש לה' ממילא כל מי שהיה בו רצון טוב לשמים יכול להתקרב על ידי בני ישראל... (שם תרמ"ד)

במדרש ה' עוזי... והקב"ה ברא העולם להיות מדריגות זו אחר זו, וכמו שיש התחברות מדומם לצומח ויש ממוצע ביניהם... וכן ממדבר (אדם) לבני ישראל שנקראו אדם, והגרים המה הממוצעים בין האומות לבני ישראל, ובשעת קבלת התורה שנתרוממו בני ישראל הוצרך לביאת יתרו, כדי שיהיה על ידו קצת התקשרות להעולם בשורש שהם נפשות בני ישראל. ולכן כתוב מיד ביציאת מצרים "וגם ערב רב עלה אתם", שנתן הקב"ה עצה שיוכלו להתערב בהם, ושעל ידם יהיה עליה לכל האומות כפי מה שיכולין לקבל. (שם תרמ"ה)

בענין שמיעת יתרו אחר יציאת מצרים, נראה כי זה היה שכר הגלות, כמ"ש ז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, ולכן בכח גלות מצרים הוציאו ערב רב, ויתרו על כולם. ובזה נתקיים בכל עצב יהיה מותר, וזה הרמז ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, שתכלית הגלות היה בעבור הגרים. ויתכן שזה רמזו חז"ל באמרם קשין גרים לישראל כספחת, שצריכין להתערב בין האומות בעבור הגרים, ולכן כתבו חז"ל שאת ספחת בהרת צרעת נגד ד' מלכיות, שכל הד' גליות הוא כדי להוציא הניצוצי קדושה שמעורבין בסט"א, ועל ידי הגלות מתבררין ועולין... (שם תרנ"ב)

במדרש לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו... כי בני ישראל נבראו לתקן כל העולם ולקרב הכל תחת כנפי השכינה, כמ"ש במדרש ה' וכו' ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו, כי כל הגליות וצרות שבני ישראל נכנסין לשם כדי לקרב הניצוצי קדושה שנתפזרו בין העמים... והנה אברהם אבינו ע"ה פתח זה הפתח להכניס הגרים תחת כנפי השכינה, ועמלק עומד לסתום זה הפתח, ולכן בכל מקום שיש מחיית עמלק יש התקרבות הגרים, וכן במפלת המן כתב אחר כך "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". (שם תרנ"ט)

איש יהודי במדרש איתא שנדמה לאברהם שגייר גיורים, דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', דכתיב אם מזרע היהודים מרדכי, פירוש שהאדם עץ השדה, כמו שיש באילנות מזריע זרע כן יש בצדיקים שבכחם להמשיך נפשות לזרע צדיקים בארץ, ופירוש איש יהודי, שעושה יהודים בעולם, ועל זה כתיב "אור זרוע לצדיק", שהצדיק יש בו אור להזריע ולהוליד פרי עץ חיים... (פורים תרנ"ח)

במדרש נכונו ללצים שפטים וכו', משל למטרונה וכו' הנגעים לאומות העולם וכו'... וענין הוא דכתיב "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד" וכו', היינו שהנגעים הם שמירה אל הפנימיות שלא יתערב בו פסולת, וכמו בכלל ישראל כשהם נבדלין מן העכו"ם מתגלה בהם הקדושה, וכשנתפזרו בגלות הקדושה אינה יכולה להתגלות, ולכן אמרו חז"ל קשין גרים לישראל כספחת וכו' שעל ידי הגרים מתמעטת התגלות הקדושה, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול... (תזריע תרנ"א)

עוד בענין מגילת רות בשבועות, להראות אם כי הקב"ה בחר בנו ונתן לנו התורה מכל מקום אנו מוכנים לקרב כל מי שבא להתגייר, כמ"ש "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". נראה לפרש כי הגר נקרא על זה שהיה עד עתה מגורש ומעורב בסט"א שבודאי כשנתגייר מוכן הוא להיות בכלל ישראל, רק שהיה עד עתה מובלע במקום אחר, ועל זה נאמר "ה' שומר את גרים", שהקב"ה שומר הנשמות שהם מובלעים בסט"א, וכן היה כלל ישראל במצרים שהוציאו משם הנשמות שהיו מובלעים תחת יד הסט"א. ואיתא ג' מציאות מצא הקב"ה, "מצאת את לבבו נאמן", שהוא אברהם אע"ה ראשון לגרים, "כענבים במדבר מצאתי ישראל" הם עיקר הגירות, שזכו להיות נבחרים להשי"ת לעם נחלה, "מצאתי דוד עבדי" הוא מלך המשיח שהוא סוף הגרים, שבימי משיח אין מקבלין עוד גרים, והטעם כי כבר יהיה מתוקן ונבדלין כל נשמות הראוין להתדבק בקדושה. (שבועות תרמ"ז)

תקנו מגילת רות בשבועות, לומר כי על ידי שנבחרו בני ישראל במתן תורה הם כלים לקרב כל הגרים, כי בני ישראל נקראו ראשית תבואתו, שהיא הפרי שבשבילו נברא הכל... ובאמת כפי מה שמעלין בני ישראל גם מן האומות מתרוממים הם ביותר, וזה עצמו פירוש הקדמת נעשה לנשמע, כי בני ישראל הבינו זאת שנבחרו כדי לקרב הכל, ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה... כמו כן בכלל כפי תיקון כלל ישראל לקרב מן האומות כך מאיר בהם התורה, וכתיב "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", כי בני ישראל הם באמת חלק ה' ותורתו, אבל גם זאת ממדת האמת לעשות חסד לקרב גם את הרחוקים הבאים לשם שמים... (שם תרס"ד)

שם משמואל:

דהנה קודם שבא אברהם אבינו ע"ה היה החושך גובר בעולם, והענין האלקי היה בהסתר מאד מאד, וכשבא אברהם התחיל להאיר לעולם, והיה קורא בקול גדול ופרסם האלקות בעולם והסיר את החושך וההסתר וגלה את פני הלוט עד שהקריא את שמו של הקב"ה בפי כל בריה. ובא יצחק והוסיף להאיר, ובא יעקב והוסיף להאיר... והם הורידו את השכינה מרקיע לרקיע עד שהורידוה לארץ, היינו התגלות מלכותו ית"ש בעולם. וההמשכות שמשכו את האלקות בעולם לא היו בסתר אלא בפרסום גדול. אך משניתנה תורה שוב אין נדרש מישראל שיהיו קוראים בקול גדול לכל באי העולם לבא ולהתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה, אדרבא גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, כבש"ס יבמות מ"ז, ואף שבודאי הכונה האלקית לקרב את כל באי העולם, כמו שיהיה לעתיד לבא... מכל מקום אין הכונה שיעשה זה על ידי פרסום האלקות בקול גדול, אלא לאחר שניתנה התורה נטמון הענין האלקי בתורה, ותעודת ישראל להוציא לאור את האלקות שנטמנה בתורה על ידי מה שמתיגעים בתורה ומסירים את ההסתר שמסתיר את חכמת התורה. וכמסת שמברר את ההלכה ומוציא לאור תעלומה הן בחידושין דאורייתא והן בבירור ויושר הלכה, באותה מידה נתגלה פני הלוט והמסכה הנסוכה על פני כל הארץ... ומעתה אין צריכין לפרסם את האלקות בקול קורא אלא אף כשיושב בחדרי חדרים ומתיגע בבירור הלכות התורה זה גורם התגלות האלקות בעולם, אך קודם שניתנה תורה לא היתה נוהגת מדה זו... (חיי שרה תרע"ו)

והנה בהא דיעקב אע"ה הקפיד על שמעון ולוי במעשה שכם... ומעתה נאמר דכוונת יעקב והשבטים היתה שיקבלו עליהם ברית מילה שהיא דבר גבוה מעולם הטבע וניתנה לשמונה, שהוא למעלה מהטבע, והיא אות ברית בין השי"ת וישראל, ואם הם מתגיירים באמת ובלבב תמים יהיו באמת ראויין לקבלת ברית כמו כל גר, שמאחר שנתן דעתו להתגייר נעשה באמת ראוי לקבלת הרוחניות. ויש לומר עוד דגר שנתן דעתו להתגייר ולהטפל לכלל ישראל הרי הוא שפל רוח ודכא, וכבש"ס (יבמות מ"ז) אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלים אותו. ומאחר שנעשה דכא ושפל רוח שוב הוא יכול לקבל רוחניות כנ"ל על ידי מתנות עניים, ויהיו גרים בכלל אנשי בית אברהם, אבל אם דבר בליעל יצוק בהם ואינם מתגיירים רק עבור תועלת גשמית, אז בודאי יתהפך להם הברית לרועץ, ומזה עצמו יבא להם החורבן, כענין מאמר מנוח "מות נמות כי אלקים ראינו"... (ויחי תער"ב)

אך ישראל מלבד כל המתנות הטובות ניתנה להם גם מתנה זו היינו מדת העוז, ומחמת העוז כל הנטפלים אליהם מקבלים מהם מדה זו, ועל ידי כן יכולין לבוא ולהתגייר... ומחמת שלבשנו עוז באה גם רחב ודבקה בך, אף שהיא היתה לילית הרשעה, כמ"ש האר"י ז"ל, ובודאי הפירוש שבה מצאה לילית הרשעה קן לה, על כן היתה טמאת השם רבת המהומה, עד שאמרו ז"ל (זבחים קט"ז) שלא היה שר ונגיד שלא בא עליה, וזנתה ארבעים שנה, ומכל מקום כשעלה על דעתה להתגייר לא היתה כמתיאשת אלא לבשה עוז, עד שהגיעה למדריגה גבוהה מאד דגיירה ונסבה יהושע, וכל זה בא לה מצד העוז שבישראל, ומאחר שנתנה דעתה להתגייר לבשה גם היא מדת העוז, וכענין שאמרו ז"ל ברות, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי... (יתרו תרע"ה)

ומעתה יובנו דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, דהנה מובן שכחות הטומאה המושלים על כל הגוים אינם מניחים אותם לבא ולהתגייר, וכמו אבן כבדה האוטמת את סגור לבם ואפילו כשבאין להתעורר אינם יכולין, וזהו עיקר המניעה יותר מכל יסורי המילה וסכנתה. אבל מאחר שנימול אברהם שהיה אב המון גויים נחלש כח הטומאה ואינו אוטם כל כך את סגור לבם של כל הגוים, ומעתה הרבה גרים באין להדבק בזאת הברית מפני שנסתלק האוטם, וזה שמסיים "ומבשרי אחזה א-לוה", אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה אלי... ועל כן בהסתלק ממנו האוטם נסתלק נמי עמו האוטם של כל העולם וכנ"ל. (תבוא תרע"ח)

ובזה יובן מה שהיה גדול כל כך כחו של אברהם אבינו לגייר גיורים שנולדו מטפה טמאה, שכמו שהיה מהפך את גופו של עצמו לקדושה כנ"ל, כן היה יכול להפוך את גופות הגרים. והנה בזהר הקדש... והנה משמע שזה היה ראשית המעשה לקבל הגרים, היפך עץ הדעת טוב ורע שנתערבו חלקי הרע באדם, ועץ החיים מהפך שיהיה כולו חיים, ועל כן האוכל ממנו חי לעולם, ואברהם תחילה היה משפיע בהם מעץ החיים, שבזה היה מהפך גופם הטמא לטהור, ונעשו כלים לקבל הגרות. (סוכות תרפ"א)

 

 

ר' צדוק:

...ומזה נמשך טעות מלך מצרים, כשראה מתולדותיו יצא אור התורה בעולם וחשב כי הוא תולדה טבעיית, ובאמת משה רע"ה מלידה מבטן היה מזרע ישראל ושרשא וגזעא קדישא דלהון, רק שעל ידי ההשתדלות של בתיה זכתה שיהיה נקרא בנה, היינו שמצד ההשתדלות יוכל בן הנכר להתחבר כאלו הוא המוליד אותו האור אבל לא מצד הטבע תולדתו בלי השתדלות זהו רק בישראל. (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד טו)

ובסבא דמשפטים (צ"ט ריש ע"א) איתא וידעתם את נפש הגר הוא מלה מנרתיקא, ואחר כך סיים כי גרים הייתם בארץ מצרים חזר וכיסה, עיין שם. היינו כי בתורה הזהירה כמה פעמים על הגר והשוותו לאזרח בכל מקום, רק חכמים בתורה שבעל פה גילו הסוד ואמרו בבא מציעא מפני מה הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע, ובברכות לא תנסב גיורתא, ואמרו קשים גרים לישראל כספחת, ואמרו רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים, ואמרו גיורא עד עשרה דרא לא תבזי וכו', (שעדיין יש לו שייכות עם הגוי ולא נדבק בקהל ה' ובשר קודש לגמרי). ועוד טובי שגלו בתורה שבעל פה את הסתום בתורה שבכתב בענין הגרים. שמצד התורה שבכתב שהוא תורת ה' היא נתונה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה יבא ויטול, אבל תורה שבעל פה מאי איכא למימר כמו שאיתא בקדושין, ודבר זה נקרא תורתו כמו שכתבתי לעיל. ומצדה אין מקום לגרים אל התורה כי התורה נבוע רק מלבות בני ישראל, ומאן דהוא משרשא וגזעא קדישא, ולכן אמרו ז"ל אין מקבלים גרים לימות המשיח כמו שכתבתי לעיל, דאז הוא שלימות תורה שבעל פה, ואין עוד מקום לקבלת גרים, וזר לא יבוא בגבולם להיות לו אחיזה בתורה, דאז הוא הסוף שנקרא תורתו תורת ישראל שהם נתנוה וחדשוה... (שם עמוד טז, וראה עוד ר' עקיבא)

וכבר כתבתי במקום אחר שמ"ש מבני בניו של המן וכו' לא על ידי שנתגייר אחד מזרעו, דהרי אין מקבלים גרים ממנו, רק שגוי אחד מזרעו בא על בת ישראל באונס ונתעברה ממנו והוא נקרא מבני בניו... וכן מ"ש מבני בניו של סיסרא וכו' לפירוש רמ"ע היה מביאתו על יעל בגיותו... וענינים כאלו שתאנס בת ישראל מעכו"ם אף שיצאו נפשות גדולות אין נמשך מאמיתות רצון השי"ת ברצונו, דאם כן היה ממעשה ברצון רק על צד האונס וההכרח שאי אפשר להוציא הניצוצות קדושה בענין אחר, ועל כן בא על ידי אונס ובביאה האסורה לבת ישראל ברצון... (שם פוקד עקרים עמוד לו)

...וגרך ידוע דהם מקליפות נוגה ובכחם להיות נקיים מן הרע עצמו וג' קליפות הטמאות, אבל לזכך גם דברי הרשות ולבטל מחשבות זרות, שזהו עזר השי"ת זהו רק לישראל לבד, וכמ"ש ביום השבת אות היא ביני וביניכם לבד, כמ"ש בזוהר פרשת ויקהל (ר"ג א') דאפיק ערב רב מביניהו בנתינת שבת. ומחוטב וגו' הם הנתינים שהם עבדים, דאיתא כמה פעמים דפרוצים בעבירות וחשודים כמ"ש בברכות מ"ה... והכתוב מדבר בנצבים לפני ה' ונקיים במעשה, וכאותם שנחשבו בשם בספר נחמיה ועזרא מן הנתינים ועבדי שלמה, ואיתא במדרש (במד"ר פ' ט"ז) יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים עולי גולה בני סיסרא וכו' עיין שם, והם מן הנתינים ומעשיהם נאים, רק מכל מקום לא יצאו גם מג' קליפות הטמאות כולם, דלכן אסורים לבא בקהל, וחוטב עציך היינו שנקי בתאוה שבלב רק שאין לו חכמה שבמוח שהרי אסור ללמד עבדו תורה, ומצד שהוא דכורא ויש בו חכמה הוא שופע בו לרע, דלכן אסור ללמדו תורה כמו לאשה, (סוטה כ') שאין לה דעת, וזה יש לו רק שהחכמה אינה מבוררת כלל בעבד... והשתעבדות לישראל הוא מצד מעלתם עליו בתורה וחכמה, ולכך נקרא חוטב עציך דתורה נקרא עץ החיים, ובזה הוא שימושו ועבדותו. ושואב מימך ידוע דמים רומז לחשק ותאות, וזהו שגם הלב אין נקי מחמדת רע רק שמוגדר במעשה לבד, והשתעבדותו לישראל גם כן מצד מימיך, דהיינו שהחשקות של הישראלי אין דומה לו, דהקב"ה לבן של ישראל, והוא שואב מימיך היינו רוצה ומשתדל להיות לבו כן, שזהו העבדות שהעבד נטפל לאדון אבל מצדו אינו כן... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קח)

...וזהו החילוק שבין ישראל לגרים, שאמרו (קידושין ע' ב') זו מעלה יתירה דבישראל כתיב והייתי להם וגו', ואחר כך והמה וגו', והיינו שהשי"ת הוא על כרחך להם לאלקים רוצים ולא רוצים, וכמו במתן תורה שכפה הר כגיגית, וכן לעתיד ביד חזקה וגו' אמלוך וגו', וזהו רק בישראל מצד הקדושה שלהם בתולדה מאבותם, מה שאינו כן בגרים... (שם ישראל קדושים עמוד צא)

...והגוים לעולם לא יתעוררו דלא עשה כן לכל גוי רק לישראל עם קדושו שבהם נטע השי"ת קדושה מלידה מבטן על ידי שלשמך נימולים, ואף ערלי ישראל קרוים מולים (נדרים ל"א), שהקדושה שלהם בתולדה, מה שאינו כן בגוים, ואפילו הבא להתגייר אם אין בו נפש הגר בתולדה שיהיה ראוי להתכנות בשם ישראל אי אפשר שיכנס בו קדושת ישראל כלל, והיינו שאי אפשר שיהיה כונתו לשם שמים כלל, כי אי אפשר להיות קדושה נכנסת בנפש אלא באותו נפש שהוא חלק א-לוה ממעל כענין חלק ה' עמו, וכן כל מי שמתקהל ביעקב להיות נקרא עמו ויש לו שייכות לקדושת השי"ת שממנו בא הקדושה לאדם... ולאפוקי פרוש שכמי, שרצה גם כן לימול ולהתגייר ולהיות לעם אחד עם זרע יעקב, אבל כמו שבזרע ישראל יש שורש קדושה שאפילו יגדיל וירבה עונות לאין שיעור לא יכול לנתק שורש קדושת ישראל ממנו, דאפילו חטא ישראל הוא, כן יש באומות שורש רע שאפילו הטיבו מעשיהם ויגדילו לעשות כענין בלעם שבנה ז' מזבחות כנגד כל שקדמו לו והעלה הרבה קרבנות לה'... מאחר ששרשו ברע שאי אפשר לינתק כלל, שהרי גם אחר שנתגלה לו בנבואה מעלת ישראל לאין לשיעור... לא די שלא רצה לידבק בהם ולהתגייר אלא שיעץ עוד לבלק להכשילם... כי הרע שבהם אי אפשר להתהפך ולהשתנות ואי אפשר שיהיה להם כונה לשם שמים כלל אם לא אותם שיש בהם איזה שורש מקדושה והם הגרים, (וכן חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא הם המאמינים בתורת משה ובקדושת ישראל... (שם שם עמוד קיח)

וכן לעולם ענין החטא עטיו של נחש שהוא מהשי"ת כמ"ש ואשר הרעות (ברכות ל"ב א'), הוא כדי שעל ידי זה יהיה ההוספות לקלוט מתוך הקליפה לקדושה כנודע, וכטעם זדונות נעשו זכיות, וכן אמרו לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים פ"ז ב), והם חשבו בגלות הם יקלטו מישראל ותהיה להיפוך, ואיתא מי גר עתך וגו' בעניותך, כי עיקר הוספות גרים הוא דוקא בעניותך על ידי החטאים ועטיו של נחש ולא לעתיד לבא, ולכך אז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון כי אז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון. וגם במ"ש לאנשי שכם כשימולו יהיו לעם אחד מאחר שנכתבו בתורה אין זה שקר גמור, רק מצד זה הוא קבלת הגרים אלא שהם לא נתגיירו לשם שמים, ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רע"ה משבט לוי, והם נטעו בתוך שבט שמעון, כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם, כי שניהם נקראים אחי דינה שיש להם שייכות לה, רק לוי שנבחר לחלקו של השי"ת נתקן ויצא מתוך הקליפה לגמרי, ולכך לא נסבה לוי רק שמעון... (חלק ג דובר צדק עמוד עט)

וגרים נתרבו מה' דהאזרח שאינם בפירוש אזרחיים רק מרבויא (דה' הרומזת לשכינה כנודע, וכידוע דמקורם תחת כנפי השכינה, והיינו ראש לשועלים ולא זנב לאריות, כי ההתנשאות מצד שחושב עצמו והשתדלותו לכלום, וזהו מהשכינה כידוע שמצידה היא השתדלות בני אדם). וכמ"ש ובשם ישראל יכנה אלו הגרים, אבל בפירוש אינו, וכמ"ש התוספות בפסחים דגרים הרבה מדקדקים במצות יותר מישראל, פירוש כי גר לא הורגל בדברי תורה ומצות אנשים מלומדה רק הוא מבחירתו בחר בטוב, ומזה חושב שבחירתו והשתדלותו הטובה פעל כל זאת ולכך מדקדקים במצות ומרבים בהשתדלות, וכן אברהם אבינו ע"ה היה תחילה לגרים היינו במדריגה זו דהשתדלות בני אדם... (שם עמוד צא)

...וכך דרגא דיריחו דלכן ניתנה לבני יתרו הגרים שמשם מדרגתם כנ"ל, שלכן אז"ל (פסחים פ"ז ב') לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף גרים, שהגלות הוא שרצה השי"ת שגם במחשכים והעלם מראה פניו ימצאו אמיתותו ית' ויכירוהו גם מאחוריו בכי', ומצד הזה ניתוספים גם כן גרים ומכל מקום הם קשים לישראל כספחת (יבמות מ"ז ב'), כמ"ש במקום אחר... (שם עמוד קמו)

...וכן אמרו בכמה דוכתי הלשון עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו', ועל כן היה בן גרים, כי אהבת התורה בהתגלות הוא אצל הגרים ביותר, כי בני ישראל הקב"ה הוציאם מעבדות לחרות ועשאם ממלכת כהנים ואחר כל זה קרבם לפני הר סיני שהוא קירבם וכפה הר כגיגית (שבת פ"ח א'), וגם כשהדר קבלוה מאהבה בימי אחשורוש היה מאהבת הנס וההצלה. אבל הגר הניח שלות עולם הזה והפקרות שהיה לו בין האומות בתאוות ובא לגדור עצמו מרצון עצמו ולהדבק בישראל הדויים ושפלים וסחופים בעולם הזה דרך בעניותך עליך יפול, ואין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה, והמתגייר לאהבת איזה דבר (יבמות כ"ד ב'), רק בשביל אהבת התורה מקרב את עצמו ומכניס עצמו תחת עול מלכות שמים, וכמשז"ל דעל כן הזהירה תורה על אהבת הגר לאהוב אותו גם כן... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קסח)

...והוא כגר שמתגייר דאף שהוא כקטן שנולד מכאן ולהבא מכל מקום אין נעקר הקודם לגמרי להיות כאזרח בישראל. וביבמות (מ"ח ב') מפני מה גרים מעונין וכו' מפני ששיהו וכו', וזה לא פליג אדר"י שם דהוא כקטן שנולד להעניש אעבירות הקודמים, וגם לא יועיל זה הגר שנתגייר בבית דין בקטנותו, אבל לענין דיני שמים הכונה על שרשו, דאף דבאמת גם נפשות הגרים היו במעמד הר סיני כמ"ש בשבת קמ"ו א' מזלייהו הוו, ומזל הוא שורש האדם כמו שכתבתי במקום אחר... אבל מכל מקום לא נכנסו תחת כנפי השכינה מיד בלידה רק אחר כך, ויש להם חסרון זה בשורש ששיהו וכו', וזה החסרון לא נתרפא בם כלל, ועל כן הזהירה התורה על אונאת הגר כמה פעמים שלא יאמר פה שאכל נבילות וכו' כמ"ש בב"מ נ"ח ב', ומדהוצרך להזהיר משמע דהוא דבר שניתן ליאמר דיש בו משום אונאה, דמה שאינו כלל לא איכפת לאדם אם יאמרו עליו... ואמרו בב"מ נ"ט ב' מפני מה הזהירה תורה על הגרים שסורן רע, רוצה לומר שרשן ויסודן באמת רע על כן צריך הזהרה על אונאתו שיש בו אונאת דברים גדולה, דעיקרה הוא כאשר אומר דבר אמת שבו אז פועל בו הרבה עד שיכול לפעול בו על ידי זה שינוי בעצמותו גם כן על ידי שמזכיר החסרון שהוא באמת כן בעצם, וכך קבלתי... (חלק ה תקנת השבין עמוד ג)

...ומי שנתקרב היינו שאין צריך השתדלות וזה היה רק ביתרו ורחב שקרבו אבל לא בחרו, והקירוב שלהם היה שיבואו להתגייר וליטפל לאומה ישראלית, שזה לא היה בהשתדלותם כלל רק יתרו על פי סבה שהיה חותן משה רע"ה, ורחב בסבת המרגלים שהיו בביתה, וזה קירוב מה' בלא השתדלותם, וישנו בגרים דעל תחלת ההתגיירות שייך קירוב ואחר כך צריך השתדלות להיות בשם ישראל מתכנה כיון דלא נבחר כלל, אבל מי שהוא נבחר ונתקרב אם כן אין צריך השתדלות, וזה אי אפשר בעולם הזה רק גבי אהרן הכהן שנבחר לעבודה... (שם עמוד כ)

...והוא בחר בטוב והוליד תמנע דבעיא לאגיורי, שזהו תכלית השתדלות דטוב דעכו"ם כשרוצים להתגייר, אלא דאצלה שבאה מאליפז שכחו למשול על כל כחות עולם הזה, אין זה ביטול הכח מה שמואסת בעולם הזה ובוחרת בטוב, ולכך לא קבלוה כמו שאין מקבלים גרים לימות המשיח דכשרואה שזה טוב לכך בוחר בו, וכן היא היה לה הכרה זו מאליפז דזה טוב, ועיקר ישראל הוא שלא לבחור זה כלל רק מה שהשי"ת נותן ולמסור הכל להשי"ת, וכח זה הוא שורש שם ישראל, מה שאינו כן הגר הוא בא מכח השתדלות ובחירה בטוב, והיא ראשית גוים בחשק דהשתדלות לטוב, וזה אין נקלט בישראל, כי התכלית אינו השתדלות לטוב שזה התכלית מצד עולם הזה, וזה נקרא ראשית גוים שהוא תכלית עולם הזה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד סד)

חכמה ומוסר:

וכן אנו רואים גר כשבא להתגייר מקבל על עצמו יסורין קשים בתחלתו, ואחר כך כשמתרגל עובר עבירות ברצונו, וקשה לו לכבוש אפילו רצון קל. ולמה כבש מתחילה הרבה? כי קשה הישן מהחדש. מתחילה ראה כי אמונתו מוטעית, והתחקה בשכלו להבין כי דרך ה' היא האמת, ואחר כך שהתרגל נעשה הדבר עתיק, ואינו מתפעל מזה להרגיז את יצרו. אבל אמרתי שאדם צריך להיות כל יום כגר הבא להתגייר מהתפעלות של התבוננות... וזו היתה מדרגת יצחק אבינו ע"ה... (חלק ב ריט)

...וגדולה מזו מצינו, (סנהדרין צ"ו) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים וכו'... רשעתם של אלו נוראה מאד, ולמה זכו לזה? אנו למדים מזה הטבתו של הקב"ה בלי תכלית, יען כי על ידם נתקדש שם שמים, ואף שאדרבא הם כיוונו לרעה, סוף כל סוף היה על ידם קידוש שם שמים, ושילם לסוף לבני בניהם שיתגיירו... (שם שלז)

מכתב מאליהו:

איתא בגמרא (ב"מ נ"ח) אונאת דברים כיצד... אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשי אבותיך, כי הגרים סורם - פירוש שרשם - רע, כי לא תקנו את העבר שלהם, ותשובתם היא רק מכאן ולהבא, לידה חדשה, אם כן צריך להבין למה חייבו אותנו חז"ל להזכיר את גנותנו בסיפור יציאת מצרים...

על הגרים אמרו ז"ל (יבמות מ"ח) גרים מפני מה מעונין... אחרים אומרים מפני ששיהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. ששיהו - זהו העבר הרע שלהם, שלא תיקנו על ידי גירותם, לכן גם לבעל תשובה אל יאמר זכור מעשיך הראשונים, כי שמא לא השיג עדיין את הדרגה השלמה בתשובתו שכל זדונותיו נעשו לו כזכיות, ולא תיקן לגמרי את העבר שלו. (חלק ב עמוד פא)

מצאנו דבר נפלא בספר ברית הלוי לר"ש אלקבץ ז"ל: איתא בספר הזהר כי נפשות הגרים הם מלבושים לנפשות הצדיקים, כי נפשות הצדיקים פוגעות בנשמות הגרים ואוחזות בהם ומתלבשות ועומדות באותו הלבוש לפי שאינן יכולות לשבת בגן עדן בלי לבוש...

אבל נראה לבאר כך, "גן עדן" פירושו מדרגה רוחנית השייכת גם בעולם הזה, וענין "מולידים רוחות" פירושו שהצדיקים שהם במדרגה גבוהה משפיעים השפעה רוחנית על סביבתם ומעוררים את הניצוץ הקדוש גם באותם שהם רחוקים מתורה. והנה עבירות שבלב - השקפות כוזבות אצל מקבלי ההשפעה, מונעות את ההשפעה מלחול ומעכבות את התוכחות, והיינו אמרם ז"ל תמיהני אם יש וכו' מי שיכול לקבל תוכחה (ערכין ט"ז). ואי אפשר להשפיע על נפש כזו אלא באופן צדדי, כלאחר יד, היינו להראות לו, לגר או לזה שרוצה להתקרב לתורה, את הדר תפארתה של שלימות הזיווג דקדושה, כגון בית הבנוי על שלימות החסד, כעין אברהם ושרה, או כגון ישיבה קדושה, שבה יכול לראות את יחס האהבה והדרת הכבוד שבין רב לתלמיד... (חלק ד עמוד רמט)