(ראה גם: איש-אשה, נשואין)
כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. (דברים כד א)
ראו עתה כמה גדולות וחשובות הגבורות שלו, למדנו מי שמגרש אשתו הראשונה, המזבח מוריד עליו דמעות. המזבח למה, אלא אני אומר שכל הנשים שבעולם עומדות בצורה של המזבח הזה (שהוא מלכות, שכל אשה יש לה שורש במלכות), ועל כן הן יורשות שבע ברכות שכולן מכנסת ישראל הן. ואם הוא מגרש אותה חוזרת האבן (של מזבח העליון, שהיינו השורש של האשה הזאת שהוא במלכות) לגרעון, מהו הטעם, משום שמתחברות הגרושות יחד, (כמו שנגרשה מבעלה כן נגרשה משורש שבמלכות)... (משפטים קסא, ועיין שם עוד)
אלו הם שופכי דמעות על כל אלו שמגרשים נשיהם הראשונות, משום שאלו שבע ברכות (שמברכים תחת החופה) שנמסרו לה, הוסרו ולא נתקיימו, כי נגרשה, ולא נדבקו בעל ואשה יחד, ועל זה כולם שופכים דמעות, שהגירושין מראה, שאלו שבע ברכות הם כמו שנסתלקו ממקום אחר, (דהיינו המלכות העליונה, שהאשה שלמטה היא כנגדה), אז באותה שעה קול יוצא ואומר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. (פקודי תרפה)
דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, מאי ערובתם, תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה. (שבת נו א)
... אמר לו (הושע) רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציא ולא לגרשה... (פסחים פז ב)
...לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה... (שם קיב א)
ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן... ויש אומרים אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה ומחזירה, ותנא קמא, זימנא דכתובתה מרובה, אי נמי יש לו בנים הימנה ולא מצי מגרש לה. (שם קיג ב)
...גרושין דשכיחי גזרו בהו רבנן. (יבמות לא א)
תנא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה, משום שנאמר אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. (שם לז ב)
אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה, דכתיב גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה בצדה... אשה רעה צרעת לבעלה, מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו. (שם סג ב)
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל, גירשה מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים... (שם סד א, וראה שם עוד)
חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת אם רצה להוציא יוציא ואם רצה לקיים יקיים, כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה... אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין ומאי שנא דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין... שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, לא תקינו רבנן נשואין... (שם קיב ב)
אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהווי אפקחת בעל כרחה, ומה טעם אמרו אינה מגורשת, שלא ינהגו בה מנהג הפקר. היכי דמי, אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר, אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת, והא אמר דבי רבי ינאי ונתן בידה, מי שיש לה יד לגרש עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה, ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו, מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת... (שם קיג ב, וראה שם עוד)
אלמא קסבר רבא אין אונס (טענת נאנסתי) בגיטין... (כתובות ב ב, וראה שם עוד)
קא משמע לן דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה ודמגרשי בצנעה... (שם כג א)
האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, אמר רשב"ג במה דברים אמורים במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא... ואלו שכופין אותן להוציא, מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי, בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו, ועל כולן אמר רבי מאיר אף על פי שהתנה עמה יכולה שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל, וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו... (שם עז א, וראה שם עוד)
וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח... בני גרושת הלב... (נדרים כ ב)
והילכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש. (שם פז א)
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם... מאי טעמא, רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה, רבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו... (גיטין ב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים, שוו למוליך ולמביא, וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, וכל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים כשירין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים... (שם ט א, וראה שם עוד)
כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים... (שם י א)
נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום כשר, ביום ונחתם בלילה פסול, רבי שמעון מכשיר, שהיה רבי שמעון אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. איתמר, מפני מה תיקנו זמן בגיטין, רבי יוחנן אמר משום בת אחותו (שיחפה עליה), ריש לקיש אמר משום פירות... (שם יז א, וראה שם עוד)
בכל כותבין, בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקתום ובכל דבר שהוא של קיימא, אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה, על יד של עבד ונותן לה את העבד, רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים... (שם יט א, וראה שם עוד)
כל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול, כיצד היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו... (שם כד א, וראה שם כל הפרק)
המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, משום נדר לא יחזיר... אמר ר' יוסי בר' יהודה מעשה בצידון באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשיך וגרשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם... (שם מה ב, וראה שם עוד)
העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאת בגט... אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת, מי לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה, הכא נמי לא בעינן דעתה... (שם נה א, וראה שם עוד)
פתח אידך ואמר מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה כתובתה מרובה, מה עשה הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן על מיטה אחת, והביא לובן ביצה והטיל ביניהן, והעמיד להן עדים ובא לבית דין, היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו, אמר להן כך מקובלני משמאי הזקן לובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע דוחה מן האור, בדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לבית דין והלקוהו והגבוהו כתובתה ממנו. (שם נז א)
אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו, אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו... (שם עא ב, וראה שם עוד)
הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת, זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו הוא עמה במטה אינה מגורשת, לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת... (שם עז א, וראה שם עוד)
המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים, כיצד יעשה, יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול... (שם פב א, וראה שם עוד)
גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהלך להתנסבא לכל גבר דיתצביין... (שם פה א, וראה שם עוד)
כתנאי, אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק בכולן ר"מ אומר תצא, ר"ע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה, אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, והתורה אמר כי מצא בה ערות דבר, ולהלן הוא אומר כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור... (שם פט א)
בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר כי מצא בה ערות דבר. ר' עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו... אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטוה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם, עם בני אדם סלקא דעתך, אלא במקום שבני אדם רוחצין, זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר כי מצא בה ערות וגו' ושלחה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר, הכתוב קראו אחר, לומר שאין זה בן זוגו לראשון, זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, זכה שני שלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון ואם לאו קוברתו...
כי שנא שלח, ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח, ולא פליגי, הא בזוג ראשון הוא בזוג שני, דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. (שם צ א)
ואקיש נמי יציאה להויה, מה הויה בכסף אף יציאה בכסף... רבא אמר אמר קרא וכתב לה, בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף... ולרבי יוסי הגלילי... מנא ליה, אמר קרא ספר כריתות, ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה, מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה, כדתניא, הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות, כל שלשים יום הרי זה כריתות... (קדושין ה א, וראה שם עוד)
דתנן, היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו, רבי יהודה אומר צריך לפרש... ואלא הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם, אפילו לא שמע הא דרב הונא אמר שמואל, אמר ליה אין הכי נמי. וכן בגירושין, נתן לה גיטה ואמר לה הרי את משולחת, הרי את מגורשת, הרי את מותרת לכל אדם הרי היא מגורשת... (שם ו א, וראה שם עוד)
...דרב מנגיד (מכה) על דמקדש בשוקא, ועל דמקדש בביאה, ועל דמקדש בלא שידוכי, ועל דמבטיל גיטא ועל דמסר מודעא אגיטא... (שם יב ב)
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות, אלא מיתת הבעל מנלן, סברא הוא, הוא אסרה והוא שרתה... אלא מדאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה... ועוד כתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון... (שם יג ב)
תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה, אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחד, אלא אביה מקבל את גיטה, וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש... (שם מג ב, וראה שם עוד)
מתיב רב יהודה גט המעושה בישראל כשר, ובעכו"ם פסול, ובעכו"ם חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך, ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומגרש, הוא איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר, ומה טעם אמרו בעכו"ם פסול כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה... (בבא בתרא מח א)
גט פשוט עדיו מתוכו, מקושר עדיו מאחוריו, פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין... (שם קס א, וראה שם עוד)
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירן, והבעל נותן שכר... (שם קסז א, וראה שם עוד)
דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה, עמדו כתבו כולם ונתנו לה... (סנהדרין יא א)
אמר רב שמן בר אבא בוא וראה כמה קשין גירושין, שהרי דוד המלך התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש... (שם כב א)
אמר רבי יוסי קשייתא קמי שמואל הרי גיטין אין כתיב בהן מחשבה, ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, דתנינן הכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן, אמר רב הונא והוא שיהא פיקח על גביו, רבי יוחנן בעי והיינו וכתב לה לשמה, חזר רבי יוסי ואמר תמן זה כותב וזה מגרש, ברם הכא הוא חושב והוא תורם... (תרומות א א, וראה שם עוד)
האשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעליך או גירשך... רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר... ניחא מת בעליך, גירשך, רבנן אמרי כמשנה ראשונה, שכן ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל את גיטה... תפתר שאמרה לו הבא את גיטי ממקום פלוני והיה דרכו להביא לה בי' ימים ומצא סוס רץ והביא לה לה' ימים... (שם לח ב, וראה שם עוד)
מהו צריך לפרש, זה גיטיך וזה קידושיך, והכא זה פדיון מעשר שני. רבי זעירא חייא בר בון אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין, כשהפליגו דעתן לעניינות אחרים, אבל אם היו עסוקים באותו ענין גט הוא... (מעשר שני כד ב, וראה שם עוד)
(דבר שיש בו רוח חיים) כותבין עליו גיטי נשים, רבי יוסי הגלילי פוסל... מה טעמא דרבי יוסי הגלילי, ספר, מה ספר מיוחד שאין בו רח חיים, אף כל דבר שאין בו רוח חיים, מה ספר דבר מיוחד שאינו אוכל, אף כל שאינו אוכל, מה טעמא דרבנן, מה ספר מיוחד שהוא בתלוש, אף כל דבר שהוא בתלוש... (עירובין ט ב, וראה שם עוד)
רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט... וחכמים אומרים יש גט אחר גט... כמה דרבנן אמרין המאמר קונה ומשייר, כן אינון אמרין הגט פוטר ומשייר... (יבמות ל א, וראה שם עוד)
רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' לעזר כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך חס על כבוד גרושתו. דאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר מבשרך לא תתעלם זו גרושתו. איתתיה דר' יוסי הגלילי הוות מעיקה ליה סגי, סליק ר' לעזר בן עזריה לגביה, א"ל ר' שיבקה דלית היא דאיקרך (גרשה כי אינה מכבדתך), א"ל פורנה רב עלי (כתובתה רבה), א"ל אנא יהיב לך פרנה ושבקה. יהב ליה פרנה ושבקה. אזלת ונסבית לטבורא דקרתא, איתנחת מן ניכסוי ואיעביד בסגיא נהורא (ירד מכנסיו ונעשה סגי נהור), והוות מחזרא ליה על כל קרתא ומדבר ליה, חד זמן חזרתיה כל על קרתא ולא איתיהב ליה כלום, אמר לה לית הכא שכונה חורין, אמרה ליה אית הכא שכונה דמשבקי ולית בחיילי עייל לה לתמן, שרי חביט לה, עבר ר' יוסי הגלילי ושמע קלון מתבזיי בשוקא, נסבון ויהבון בגו חד ביתא מן דידיה והוה מסיק לון מזונין כל יומין דהוון בחיין, על שם ומבשרך לא תתעלם זו גרושתו... (כתובות סב ב)
דרבי אליעזר כבית שמאי, דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה, מצא בה דברים כאורין, לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה, לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורין, לפום כן הוא אומר חובה (לקנא). והא תני משום בית שמאי מניין היוצאת וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר... (סוטה א א)
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם... רבי יהושע בן לוי אמר שנייא היא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין, אמר רבי יוחנן קל הקילו עליה שלא תהא יושבת עגונה... שאם בא ועירער עררו בטל... גיטין א א, וראה שם עוד)
המגרש את אשתו לא תדור עמו באותה חצר ולא באותו מקום... (שם מח א, וראה שם עוד)
הרי למדנו גוים אין להן קידושין, מהו שיהא להם גירושין, רבי יהודה בן פזי ורבי חנין בשם רבי חונה רובה דציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה. רבי יוחנן דציפורין רבי אחא רבי חיננא בשם רבי שמואל בר נחמן כי שנא שלח (מלאכי ב') עד את ה' אלקי ישראל, בישראל נתתי גירושין, לא נתתי גירושין באומות העולם... דתני רבי חייה, בן גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שניהן, אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה... (קידושין ב א)
...ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע... (פרק לד)
...ולא לכתוב גיטא והדר לחתוך מגילתא משום דכתיב וכתב ונתן. שיעור מגלת הגט זרת וגודל, והכותב אל יערב אות באות, ואל ימחוק בו אות, ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה, ובשתים שורות יכתוב הזמן ושם האיש ושם האשה ושם המדינה, ועיקר הגט יכתוב בשורות אחרות, הכל שנים עשר שורות, וחורט שנים עשר שורות... ויצאה מביתו - מלמד שהאשה נדחית מפני האיש, והלכה והיתה לאיש אחר, שלא תנשא בשכונתו... (תצא, וראה שם עוד)
כי מצא בה ערות דבר - מצוה עליו לגרשה שלא תמצא חן בעיניו. (דברים כד א)
לאיש אחר - אין זה בין זוגו של ראשון, הוא הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה. (שם שם ב)
אין האשה מתגרשת אלא בכתב שיגיע לה, וכתב זה הוא הנקרא גט. ועשרה דברים הם עיקר הגירושין מן התורה, א', שלא יגרש האיש את האשה אלא מרצונו, ב', שיגרש בכתב ולא בדבר אחר, ג', שיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקנינו, ד', ושיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה, ה', ושיהיה נכתב לשמה, ו', ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה בלבד, ז', ושיתנהו לה, ח', שיתנהו לה בפני עדים. ט', ושיתנהו לה בתורת גרושין, י', ושיהיה הבעל או שלוחו שנותנו לה. ושאר הדברים שבגט, כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים... (גירושין פרק א א, וראה שם עוד הלכות גירושין)
אב המצוה בנו ליתן גט בחנם אינו מצוה לעשות רצונו אם אינה מכעסת בעלה והוריו. (תקסא)
ספר כריתות - על דרך הפשט הספר הזה כורת בינו לבינה, שלא תהא אגודה עמו בשום דבר כל ימי חייה, שאם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי אין זה כריתות, ואם אמר כל ימי חיי הרי זה כריתות הואיל ואפשר שימות הוא תחלה ותהיה פטורה מתנאו...
ועל דרך המדרש ספר כריתות צריך שיהא בו י"ב שיטין כעין ספר תורה שבו צריך אדם לשייר בסוף בראשית ד' שיטין ובסוף אלה שמות ד' ובסוף ויקרא ד' ובסוף במדבר סיני אינו מן המנין, שהוא חשוב ספר אחרון, לפי שאלה הדברים ענין חוזר הוא, ואם כן הרי י"ב שיטין בספר תורה. ותרגם אונקלוס ספר כריתות גט פטורין, ומפני שהגט דינו כספר לכך נקרא ספר וצריך י"ב שיטין כמנין ג"ט. ואם תשכיל בענין הגט הנקרא ספר תמצא חייבה חכמת התורה לגרש האיש את אשתו בספר לפי שהקב"ה ברא עולמו בכ"ב אותיות מעלה ומטה וזווג האותיות ושקלן והמירן וצרפן וצר בהן את כל העולם ואת כל היצור ואת כל הדבור ואין שקלו אלא על ידי זווג ועל ידי שקול האותיות שקל הקב"ה את הנבראים כלם זה ראוי להיותו בן זוגו של זה, וכיצד יהיו הנמצאין כלן זה לעומת זה בין בעליונים בין בתחתונים, בין בנפשות בין בגופות, וכמו שדרשו רז"ל בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים. וכיון שהיה חבור הנבראים וזווגן על ידי אותיות, לכך צותה תורה שיהיה הפרידה באותיות להודיע ולפרסם שעקר הזווג והחיבור מימי קדם בבריאת העולם באותיות היה. (דברים כד א)
דבר וכתב - שצריך עוד דיבור עם הכתב. (שם)
וכתב לה - המצוה נסמכה לדלעיל, כי דרך ההולכים למלחמה לכתוב גט.
סבת הגירושין: פעולות האדם מורות על אחת מה' תכליות, ממון, כבוד, להנאת הגוף, לשלמות הנפש ולטובת הבנים, והאשה תעזור לו בכל אלו אם מסכימים יחד בטבע ובמזג, שלכן נבראה האשה מן האדם עצמו, ואם לא יסכימו יחד טוב לאדם לשבת יחידי ולא בחברת הנחש הצפעוני, ומוטב שיגרשנה. וזכר הפילוסוף שלכן הסכימו באירוסין שבזמנם יבחנו שניהם. ולא יגרש בדברים, בכסף או ביציאה כדי שלא יהיה נקל בעיניו, ולא תוכל לשקר ולומר מגורשת אני ולנאוף... ומה שאסר חזרת המגורשת לבעלה הראשון כדי שלא יחליפו נשותיהם וירבה הזנות. ולרלב"ג שלא תנשא לאחר ותעשה מעשים רעים שיגרשנה ותחזור עם הממון לבעל הראשון. או חיבור איש ואשה הוא כצורה וחומר, ואם פשט החומר צורה ולבש אחרת לא יכול לחזור לצורה הראשונה, אבל אם רק זנתה בינתים עוד לא לבשה צורה חדשה.
ויש מחכמי האומות האומרים כי הגירושין נגד הטבע להפריד דבר מעצמותו, ולא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כדי שלא יהרגנה, שלא מצינו גירושין באבות וכו', חוץ מהגר שהיה על פי הדיבור. והשבתי כי הגירושין מהסדר הטבע ופירוד הדברים בהפסדם, ואם הטבעים והמזגים שונים מצוה לגרש. ולדבריהם היה צריך גם להתיר הגזל כדי שלא יבא לידי רציחה... ואין הגירושין רק בדבר ערוה, שכתב "אם לא תמצא חן בעיניו" וגו'... (שם)
ערות דבר - לפי מהלך הלשון היה ראוי לומר דבר ערוה, כמו "דבר פשע", וכלשון המשנה (גיטין צ') לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה... נתאמת אצלו ממנה מעשה מערוה על ידי דבור והגדה שהעידה עליה... שאינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה... ספר כריתות - ...מדלא כתיב בספר אלא ספר, לספירת דברים הוא דאתי, שיכתוב ספירת דברי כריתות ועל כל מה דבעי מצי למכתב. ואמרינן בסוטה בג' מקומות הלכה עוקרת המקרא, רחמנא אמר ספר והלכה אמרה בכל דבר, ומכל מקום אין המקרא נעקר מפשטיה לגמרי, כי באמת שם ספר פי שנים בהוראתו, פעמים שם לאותו הדבר שכותבין עליו, כמו "ספר המקנה", ופעמים הוא תואר הפעול לספור דברים כמו "זה ספר תולדות אדם"... (דברים כד א)
ושלחה - מדלא כתיב וגרשה אלא ושלחה דרשו רבותינו שהוא עושה שליח להוליך גט לאשתו, ודרשו גם כן שהאשה עושה שליח לקבל גטה, דקרינן ושלחה בלא מפיק ה"א... דכבר מצינו פעלים המתמצעין בין פועל למתפעל... (שם)
אם לא תמצא חן - (לר"ע) שהחן שהיה לה מקודם לא יספיק עתה, מפני שראה אחרת נאה הימנה, וזה שאמר "בעיניו"... ולהסביר הדבר מה שיתכן שבנות ישראל יהיו קלות הערך אם יראה אחרת נאה הימנה או שהקדיחה תבשילו שתתיר התורה לגרשה, אבל משפטי ה' אמת, וראה השי"ת שבני ישראל יחיו יחד עם נשותיהם חיי רצון ולא חיי הכרח, ואם לא היה יכולת בידו לגרשה היה כל אחד מתאונן על חייו שבהכרח יחיה עם אשה אשר לא תמצא חן בעיניו, אבל כשיש לו היכולת לגרשה כל זמן שלא תאבד כל החן שהיה לה תספיק למנעו מזה, בחשבו שאם ישא אחרת גם היא לא תהיה טובה הימנה... (שם)
ערות דבר - "דבר" מורה על טענה תביעה או קובלנה המוטחת בפני בית דין, ואמרו בירושלמי בסוף גיטין, אי אפשר לומר כדעת בית שמאי שהעילה המשפטית של הגירושין כאן הוא "דבר ערוה", פשע ממשי כלפי הנישואים, שהרי פשע מסוג זה היה אוסר את המשך הנישואים, ומחייב את הבעל לגרש את האשה, אולם בפסוק ד' נאמר שהיא אסורה לחזור אל הבעל הראשון רק אחרי שנישאת לאחר, ואלמלא נישאה לאחר היה המשך הנישואים הראשונים מותר. משום כך אמרו גם במסכת גיטין צ' א' אילו היה רק "דבר ערוה" נותן זכות לגירושין לא היה נאמר כאן "ערות דבר" אלא "ערוה", ומכאן שהרשות לגרש נתונה על ידי כל "דבר", כל התנהגות האשה המצדיקה את טענת הבעל שאי אפשר להמשיך את הנישואין. לבית הלל אפילו הקדיחה תבשילו" של הבעל במזיד...
כבר הראנו במקום אחר (ישורון כרך י') שעצם האפשרות המשפטית של הגירושין השפיעה לטובה על קירבת הלבבות במסגרת חיי הנישואים בישראל, והיא העמיקה את הטוהר ואת האושר של חיי המשפחה היהודית. ביחוד עמדנו על ההערכה היתרה שהאשה זכתה לה בקרב העם, ואין ספק שהתורה סמכה על ההערכה הזאת, ולפיכך בלב שקט מסרה לבעל את ההחלטה על הגירושים. הלכה זו נתקיימה במשך יותר מאלפיים שנה, ובדרך כלל לא נתגלו מקרים של ניצול לרעה, ולפיכך לא היה בכך משום התקדמות כאשר הכירו אחר כך בצורך להגביל את זכות הבעל כדי למנוע ניצול לרעה... דין גירושין נסמך כאן למצות "כי יקח איש אשה חדשה" (לעיל ה'), וסמיכות זו נובעת ממחשבה מעמיקה, שכן מצוה זו, אולי יותר מכל מצוה אחרת, מעידה על הערך הנעלה שהתורה מייחסת לאשה ולחובת הבעל לדאוג לאושרה ולשמחתה, ודומה שלא היה ועדיין אין חוג אחר בעולם היכול להתפאר בהתחשבות כזו בטובת האשה... (שם)