(ראה גם: טל, מטר)
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה. (בראשית ב ה)
ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. (ויקרא כו ד)
והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים. (דברים יא יא)
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם. (שם יא יז)
יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר, מן השמים ירד עליך עד השמדך. (שם כח כד)
כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. (ישעיה נה י)
וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו, ולא שבתם עדי נאם ה'. (עמוס ד ז)
כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. (איוב לז ו)
הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה... מי פילג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו... היש למטר אב, או מי הוליד אגלי טל, מבטן מי יצא הקרח וכפור שמים מי ילדו... (שם לח כב)
אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ... (עזרא י יג)
בהעצר השמים ולא יהי מטר כי יחטאו לך, והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך מחטאתם ישובון כי תענם... (דברי הימים ב ו כו)
תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות, קול חיה... קול גשמים, דכתיב קול ה' על המים... (וירא תכא)
ומשום שאלו הגבורות אינם יורדים אלא על ידי עננים (שהם דינים) וביום המעונן, אין הרוח של עמודי העולם מתיישב בהם, אלא (כך צריך להיות) משום שהעולם צריך להם... (צו קיז)
ובשעה שהעולם צריך לגשמים מתאספים אליה כל שאר החיות (אל האילה), והיא עולה לראש הר גבוה, ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם... (פנחס תרצז)
ונתתי גשמיכם - ברביעיות, אתה אומר ברביעיות, או אינו אלא בערבי שבתות, אמרו אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה... מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות, בשחרית זרחה חמה ונשבה רוח ונתנגבה הארץ, והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים.
ונתתי גשמיכם בעתם, בלילות שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמצו המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות, ושעורים כגרעיני זיתים, ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם חכמים לדורות הבאים, להודיע כמה חטא גורם... (בחקותי פרק א)
...יכול יהיו מים גורשים את העפר ממקום בקעה, ותהיה בקעה מחוסרת מים, תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הר לפי משהו, בקעה לפי משהו, כן הוא אומר שאלו מה' מטר בעת מלקוש. או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהיה גלוי שותה שאין גלוי אינו שותה, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, וכן הוא אומר אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסיבות מתהפך, שהיו עננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח. או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שותה מי שלחים, תלמוד לומר ארץ נחלי מים. או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים, וכן הוא אומר כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים... או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, אף מי טללים... (עקב לט)
וכן לענין מדה טובה, באיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם, להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה, אלא הקב"ה מורידן בזמנם על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד, הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם, לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקב"ה מורידן על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג, שאול חטאו, מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות, מנעו מכם את הגשמים... (שם מ)
ונתתי מטר ארצכם, אני ולא על ידי מלאך ולא על ידי השליח. מטר ארצכם, ולא מטר ארצות, וכן הוא אומר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. רבי נתן אומר בעתו, מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הליני המלכה, וכל כך למה, כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, אם שמע תשמעו אל מצוותי וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו'... הא למדת שניתנה ברכה לישראל שכל הברכות כלולות בה.
יורה - שמורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צורכם. דבר אחר שמתכוון לארץ ואינו יורד בזעף. דבר אחר שמרוה לארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר תלמיה רוה נחת גדודיה. יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר, תלמוד לומר בעתו, וכן הוא אומר והורדתי הגשם בעתו. אי מה יורה שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות, תלמוד לומר ומלקוש, מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה, או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקי, תלמוד לומר יורה ומלקוש, מה יורה לברכה, אף מלקוש לברכה, וכן הוא אומר ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה וגו'... (שם מב)
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים... מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבועה בתחיית המתים. ושאלה בברכת השנים מאי טעמא, אמר רב יוסף מתוך שהיא פרנסה, לפיכך קבעוה בברכת פרנסה. (ברכות לג א)
ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך, והאמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה, (כשטפה נופלת טפה מהמים הנקוים בולטת לקראתה). מאי מברכין, אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ורבי יוחנן מסיים בה הכי, אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלקינו עד תשתחוה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות... (שם נט ב)
בעוון תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים, ואם נותנין מתברכין... (שבת לב ב)
דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת... (שם סה ב)
...ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת. (שם פח ב)
אמר רב יוסף תא שמע, גשמים שירדו מערב יום טוב יש להם אלפים אמה לכל רוח, ביום טוב הרי הם כרגלי כל אדם (לטלטול)... (עירובין מה ב, וראה שם עוד)
דרש ר"ש השילוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש, אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ... (פסחים קיח א)
והאמר ר' יצחק בר אבדימי במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין, נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין, נטה כלפי מזרח הכל שמחין... (יומא כא ב)
...אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת הטבת היתה וירד עליו (על הלל) שלג מן השמים... עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג... אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. (שם לה ב)
מאי מצלי (כהן גדול), רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרווייהו משמיה דרב אמרי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה, שחונה מעליותא היא, אלא אימא אם שחונה תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה... ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.
רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, שרא מטרא עליה, אמר רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, פסק מיטרא, כי אתא לביתיה אמר רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, אתא מיטרא. א"ר יוסף מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי ר' חנינא בן דוסא. (שם נג ב)
במערבא מתנו הכי, א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא (ד' המינים) כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים... (סוכה לז ב)
מאימתי מזכירין גבורות גשמים, רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג, רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג... אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים, רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר... מאי גבורות גשמים, אמר רבי יוחנן לפי שיורדין בגבורה, שנאמר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, וכתיב הנותן מטר על פני ארץ וגו'...
אמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח, ואלו הן מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים, מפתח של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו... (תענית ב א, וראה שם עוד)
...אמר רבי חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו... ואמר רב יהודה זיקא (רוח) דבתר מיטרא כמיטרא (מועיל כגשם), עיבא דבתר מיטרא כמיטרא, שימשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי, למעוטי מאי, למעוטי גילהי דליליא ושמשא דביני קרחי (שבין העבים). אמר רבא מעלי תלגא (השלג מועיל להרים) לטורי כחמשה מטרי לארעא... ואמר רבא תלגא לטורי, מטרא רזיא לאילני, מטרא ניחא לפירי, עורפילא (גשמים דקים) אפילו לפורצידא דתותי קלא מהניא... (שם ג ב)
עד מתי שואלין את הגשמים, ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח, ר' מאיר אומר עד שיצא ניסן, שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון... יורה במרחשון ומלקוש בניסן... (שם ד א)
תנו רבנן יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן ולעשות כל צרכיהן. דבר אחר שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום, שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. דבר אחר יורה שיורד בנחת ואינו יורד בזעף, או אינו יורה אלא שמשיר את הפירות ומשטיף את הזרעים, תלמוד לומר מלקוש, מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה... דכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון... מלקוש אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל דבר שמל קשיותיהן של ישראל. דבי ר' ישמעאל תנא דבר שממלא תבואה בקשיה. במתניתא תנא דבר שיורד על המלילות ועל הקשין...
דתניא איזו היא רביעה ראשונה, הבכירה בשלשה במרחשון בינונית בשבעה בו, אפילה בשבעה עשר בו, דברי ר"מ, ר' יהודה אומר בשבעה ובי"ז ובעשרים ושלשה, ר' יוסי אומר בי"ז ובעשרים ושלשה ובראש חדש כסליו... (שם ו א, וראה שם עוד)
אמר רבי אבהו מאי לשון רביעה, דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה דאמר רב יהודה מיטרא בעלה דארעא הוא, שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. ואמר רבי אבהו רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח, שניה כדי לגוף בה פי חבית (ששותת מן המים עד שנעשה תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת חבית בלא תוספת מים). אמר רב חסדא גשמים שירדו כדי לגוף בהן פי חבית אין בהן משום ועצר... ואמר רב חסדא גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהן משום ועצר, איני והכתיב וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וגו'... לא קשיא הוא דאתא טובא הא דאתא כדמבעי ליה. אמר רב אשי דיקא נמי דכתיב תמטר, תהא מקום מטר.
אמר רבי אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה (שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה, ל"א שהשווקין מקלחין מים, שוק מקלח וזה מקלח כנגדו). מאי מברך, אמר רב יהודה אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ור' יוחנן מסיים בה הכי, אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו וכו' עד אל יעזבונו רחמיך ה' אלקינו ולא עזבונו ברוך רוב ההודאות... אמר רבא אימא א-ל ההודאות, אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרווייהו, א-ל ההודאות ורוב ההודאות.
אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים, ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים... אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין לקח אלא תורה... רבא אמר יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול. (שם ו ב)
אמר רבי חמא בר' חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו, בראתים לא נאמר אלא בראתיו. אמר רב אושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו, שנאמר תפתח ארץ ויפרו ישע.
אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה... אמר ר' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו.... אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות... אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. אמר רב סלא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים, שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו'... אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה, בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, ואין מקרה אלא הקב"ה, שנאמר המקרה במים עליותיו...
אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר על כפים כסה אור, בעון כפים כסה אור, ואין כפים אלא חמס, שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם, ואין אור אלא מטר, שנאמר יפיץ ענן אורו, מאי תקנתיה, ירבה בתפלה, שנאמר ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפלה... וא"ר אמי מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל, אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מה תקנתן, יתגברו ברחמים, שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא. (שם ז ב)
אמר ריש לקיש מאי דכתיב ועצר את השמים, בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד טל ומטר דומה לאשה שמתכלת ואינה יולדת, והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא, נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה... נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר לידה באשה, דכתיב ותהר ותלד בן, ונאמר לידה בגשמים, דכתיב והולידה והצמיחה. נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים, נאמר פקידה באשה, דכתיב וה' פקד את שרה, ונאמר פקידה בגשמים, דכתיב פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלקים מלא מים. מאי פלג אלקים מלא מים, תנא כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאים.
אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאהו, אם לשבט בהרים ובגבעות, ואם לחסד ימציאהו לארצו בשדות ובכרמים, אם לשבט לאילנות, אם לארצו לזרעים, אם לחסד ימציאהו בורות שיחין ומערות...
אמר רבי יצחק אפילו שנים כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה, היינו דאמר רבה בר שילא קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא. אמר אמימר אי לא דצריך לברייתא בעינן רחמי ומבטלינן ליה... ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך... אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות, שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, ואין אפיקים אלא מטר, שנאמר ויראו אפיקי ים. ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו, שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה. ואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (שם ח א וב)
א"ר יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבים. מטר בשביל יחיד דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך, פרנסה בשביל רבים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם. (שם ט א)
ואף ר"ל סבר מטר בשביל יחיד, דאמר ר"ל מנין למטר בשביל יחיד, דכתיב שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה. יכול לכל, תלמוד לומר לאיש, ותניא אי לאיש יכול לכל שדותיו, תלמוד לומר שדה, אי שדה יכול לכל השדה, תלמוד לומר עשב. כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא, כל יומא הוה אזיל לוסייר לה, אמר הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא, ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא.
מאי ה' עושה חזיזים, א"ר יוסי בר חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חזיז בפני עצמו, מאי חזיזים, אמר רב יהודה פורחות. אמר ר' יוחנן סימן למטר פורחת. מאי פורחת אמר רב פפא עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא. אמר רב יהודה נהילא (גשמים דקים) מקמי מיטרא אתי מיטרא, בתר מיטרא פסיק מיטרא... עולא איקלע לבבל חזא פורחות, אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא, לסוף לא אתי מיטרא, אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו.
תניא ר' אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחין הן, אמר לו ממתקין בעבים. ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים, אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר, שנאמר יזקו מטר לאדו, ומנוקבות הן ככברה ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע, שנאמר חשרת מים עבי שחקים, ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא, ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר עושה גדולות עד אין חקר, וכתיב הנותן מטר על פני ארץ, וכתיב להלן הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' אין חקר לתבונתו... (שם ט א וב)
תנו רבנן... ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'. ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'...
א"ר יוחנן כתיב חשכת מים עבי שחקים, וכתיב חשרת מים עבי שחקים, שקיל כף ושדי אריש וקרי ביה הכשרת. ור' יהושע בהני קראי מאי דריש בהו, סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי, חשוך ענני סגיין מוהי... אריב"ל כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר ונהר יוצא מעדן... (שם י א)
בג' במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר בשבעה בו, ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. תניא חנניא אומר ובגולה עד ששים בתקופה... הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים ג' תעניות... (שם י א, וראה שם עוד)
סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה, אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד, וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת. ירדו לצמחין אבל לא ירדו לאילן, לאילן ולא לצמחין לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות מתריעין עליהן מיד, וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו', אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות...
על כל צרה שלא תבא על הציבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים, מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו, רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, התחילו גשמים מנטפין, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, התחילו לירד בזעף, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, וירדו כתיקונן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להם, אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין... (שם יח ב)
בשלמא לצמחים ולא לאילן משכחת לה דאתא ניחא ולא אתיא רזיא, לאילן ולא לצמחים דאתיא רזיא ולא אתיא ניחא, לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות משכחת לה דאתיא רזיא וניחא מיהו טובא לא אתייא. אבל לא לזה ולא היכי משכחת לה, דאתיא בשפיכותא...
תנו רבנן פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים, ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא, בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו עדיין יש לי שהות ביום... לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים. נכנס לבית המרחץ בשמחה, עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב, נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלא שתים עשרה מעינות מים והותירו. עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש, כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך, אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי, שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו, רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה, באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי... (שם יט ב)
תניא נמי הכי, שנה שגשמיה מרובים אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם. שאלו את רבי אליעזר עד היכן גשמים יורדין ויתפלל שלא ירדו, אמר להם כדי שיעמוד אדם בקרן אפל וישכשך רגליו במים. והתניא ידיו, רגליו כידיו קאמינא. אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קרן אפל דקם ההוא טייעא כי רכיב גמלא ונקיט רומחא בידיה מתחזי איניבא (תולעת).
תנו רבנן ונתתי גשמיכם בעתם, לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית, שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות. דבר אחר בעתם, בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות... וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש והיו יורדין גשמים בלילה... (שם כב ב, וראה ההמשך כבספרא לעיל)
אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא. זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למיבעי רחמי דניתי מיטרא, אזול לביתיה ולא אשכחוהו, אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק, יהבו ליה שלמא ולא אסבר להו אפיה... אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו, ניסק לאיגרא וניבעי רחמי אפשר דמרצי הקב"ה וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין. סוק לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא, קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו. כי נחית אמר להו אמאי אתו רבנן, אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא. אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו ליה ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן, מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה, אמר להו שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר (לא אתבטל ממלאכתי)... ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוית קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה, משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה. אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיבותא ואהדרו.
חנן הנחבא בר ברתיה דחוני המעגל הוה, כי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה ונקטי ליה בשיפולי גלימיה, ואמרו ליה אבא אבא הב לן מיטרא, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא...
תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל, חסידי דבבל רב הונא ורב חסדא, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא אמרי ניכניף הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקב"ה דייתי מיטרא. תקיפי דארעא דישראל כגון ר' יונה אבוה דרבי מני כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא. כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא, דכתיב ממעמקים קראתיך ה', וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשקא ובעי רחמי ואתי מיטרא. כי הוה אתי לביתיה אמרי ליה אייתי מר עיבורא, אמר להו אמינא הואיל ואתא מיטרא השתא רווח עלמא. (שם כג א וב)
ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא, בעי רחמי ולא אתא מיטרא, אמר כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל, אוי לו לדור שכן נתקע, אוי לו למי שעלתה בימיו כך, חלש דעתיה ואתא מיטרא... דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, משל לכלה שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות כל גופה צריכה בדיקה. אתו עבדיה ורמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה, אמרו בני מאתיה שבקיה דהא נמי מצער לן, כיון דחזינן דכל מיליה לשם שמים לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה, אתון נמי שבקוהו.
רבי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה אילפא, ואמרי ליה רבי אילפי, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא, טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו. רב אילקע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי.
רב נחמן גזר תעניתא, בעא רחמי ולא אתא מיטרא, אמר שקלוה לנחמן חבוטו מן גודה לארעא, חלש דעתיה ואתא מיטרא. רבה גזר תעניתא בעי רחמי ולא אתא מיטרא, אמרו ליה והא רב יהודה כי הוה גזר תעניתא אתא מיטרא, אמר להו מאי אעביד, אי משום תנויי אנן עדיפינן מינייהו, דבשני דרב יהודה כל תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדירה... אמר הוייה דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא, ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן... אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה... נפק לשוקא חזא כנופיא, אמר להו מאי היא, אמרו ליה אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן, אמר שמע מינה כפנא בעלמא, אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאניי, שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא, כי מטא למישלף אחרינא אתא אליהו ואמר ליה אמר הקב"ה אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא.
...אישתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא, אמרה לי איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי, דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו. אמר לה מאי היא, בעין רחמי ואתי מיטרא, אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא, אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא, שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא, בעי רחמי ולא אתי מיטרא, אמר לפניו, רבונו של עולם אלקים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו. אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת. אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה, ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי, שני דוכתיך, שני דוכתיה, למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני.
רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, חלש ליביה שרף פינכא דדייסא, ובעי רחמי ולא אתא מיטרא, אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא, איכסיף וחלש דעתיה ואתא מיטרא... (שם כד ב)
ר' חמא בר חנינא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמרו ליה והא רבי יהושע בן לוי גזר תעניתא ואתי מיטרא, אמר להו הא אנא הא בר ליואי, אמרו ליה דניתי וניכוין דעתין, איפשר דתברי ציבורא לבייהו דאתי מיטרא, בעון רחמי ולא אתי מיטרא, אמר להו ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו, אמרו ליה הן, אמר רקיע רקיע כסי פניך, לא איכסי, אמר כמה עזין פני רקיע, איכסי ואתא מיטרא.
לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמר לפניו רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך, אתא מיטרא ואיטלע (נעשה צולע)... רבי חייא בר לולייני שמעינהו להנך ענני דקאמרי ניתו וניתבי מיא בעמון ומואב, אמר לפניו, רבונו של עולם כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל אומות העולם ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר, שדו הכא, שדיוה אדוכתייהו. (שם כה א)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים, באחרונה התחילו הצבור לצאת, אמר להם תקנתם קברים לעצמכם, געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים. שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן, יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו.
תנו רבנן עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם, כמלא ברך המחרישה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בחרבה טפח, בבינונית טפחים, בעבודה שלשה טפחים. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים... א"ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך, קול שני ריעים אני שומע, שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'. אמר רבה לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה... (שם כה ב)
...מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים... (חגיגה יב ב)
...דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה, שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו', בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו', בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר... (יבמות עח ב)
מיתיבי השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד, הרקיע, ומאי ניהו, מטר. (כתובות ה א)
ואמר רב חנא בגדתאה מטר משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך. אמר רבא בר רבי ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא מאי קרא, תלמיה רוח נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. (שם י ב)
אמר רבין אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת. (נדרים מ א)
(הנודר) עד הגשמים עד שיהו הגשמים עד שתרד רביעה שניה, רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה, עד שיפסקו הגשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח. (שם סב ב, וראה שם עוד)
העיד ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות. (סוטה מח א)
כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא, דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא, ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה. (בבא מציעא פה א)
...הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלא שתי טיפין יוצאת מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (בבא בתרא טז א)
...והאמר מר רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים לא קשיא, הא דאתי מטרא בניחותא הא בשפיכותא... ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדין מאוצר טוב, בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב. (שם כה ב)
...שלח להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא, שלחו ליה תא אשינא דטורא... (סנהדרין צו ב)
נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא... (שם קא א)
...אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן, אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם, שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים... (שם קח א)
בעי (אליהו) רחמי והבו ליה אקלידא (מפתח) דמיטרא וקם ואזל... אמרי ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח, של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב... (שם קיג א)
א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה האיכא עבודת כוכבים באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לה גברא ואתי מטרא... (עבודה זרה נה א)
...ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה... (אבות ה ה)
בעי ר' זירא חיטין שירדו בעבים מהו, למאי, אי למנחות אמאי לא, אלא לשתי הלחם, מאי, ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי או דלמא ממושבותיכם דוקא ואפילו דעבים נמי לא... (מנחות סט ב)
...טרח שיתא ירחי דסיתוא (להכין הסעודה), אתא מיטרא טבעיה בימא, א"ל מאי האי, אמר ליה הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה...
רב אסי רמי, כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא, וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא, מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו... רב נחמן בר פפא הויא ליה ההוא גינתא שדי ביה ביזרני ולא צמח, בעא רחמי אתא מיטרא וצמח, אמר היינו דרב אסי. (חולין ס א וב)
כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם, רבי חייא בר אבא משמע לה מן הדא, יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו וגו'...
כתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, רבי ברכיה א"ר יסה ורבנן חד אמר בין על הטל ובין על המטר נשמע לו, וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו... א"ל הקב"ה לאליהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית...
אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, מה טעם, כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב... (ברכות לח א, וראה שם עוד)
וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים, רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם מים קרים על נפש עייפה שמועה טובה מארץ מרחק. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך, רבי חייא בשם רבי יוחנן בתחילה כדי רביעה, ובסוף כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בשם רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש, בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה... רבי יוסי בשם רבי יהודה ורבי יונה ורבי יהודה בשם שמואל בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא להפסיק תענית נאמרה... וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה, מלא כלי מחזיק שלשה טפחים דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בתחילה טפח, ובשניה שני טפחים, ובשלישית שלשה טפחים... ואמר רבי לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, מה טעם, תפתח ארץ, כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר... (שם סה א)
רבי יוסי אומר כל דבר שהוא תלוי ברביעה עד שתרד רביעה שניה, ושאינו תלוי ברביעה עד שיגיע זמנה של רביעה. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שבעת ימים שירדו בהן גשמים ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניה... (שביעית כו ב)
...וברך את עמך ישראל בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתת לנו בטל וברוחות ובמטר ובוולדות בהמה... (מעשר שני לב ב)
מאימתי מזכירין גבורות גשמים... טעמיה דרבי אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים... (תענית א א, וראה שם עוד)
א"ר סימון כתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש, זכותא דחלקה עבדא. מפני ארבעה דברים יורדין מלמעלן, מפני בעלי זרוע, ומפני טללים הרעים, ושיהא העליון שותה כנמוך, ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים. בזכות ג' דברים הגשמים יורדין, בזכות הארץ, בזכות החסד בזכות היסורין. ושלשתן בפסוק אחד, אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו. בעון ד' דברים הגשמים נעצרין, בעון עובדי עכו"ם, מגלי עריות, ושופכי דמים ופוסקין ברבין ואינן נותנין...
חמשה שמות נקראו לו, אד עב ענן נשיא חזיז. אד מניין ואד יעלה מן הארץ, עב שהוא מעבה את הרקיע, הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו, נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים, מעלה נשיאים מקצה הארץ, חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חיונות, ה' עושה חזיזים. (שם יד ב)
אמר רבי יוחנן ג' דברים ניתנו מתנה לעולם, ואלו הן, המאורות והגשמים... שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי גשמיכם בעתם... (בראשית פרשה ו ז)
אמר ר' חלפאי כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך הוא מזכיר שם מלא בירידת גשמים. אמר רבי שמעון בר יוחאי ג' דברים שקולים זה כזה, ואלו הן, ארץ אדם ומטר. אמר רבי לוי בר חייא ושלשתן מג' אותיות, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם. (שם פרשה יג ג)
אמר רבי הושעיא קשה היא גבורת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעמא, (איוב ה') עושה גדולות עד אין חקר וגו', במה, הנותן מים מטר על פני ארץ וגו'... אמר רבי יצחק שהוא מרצה כקרבנות, שנאמר (תהלים פ"ה) רצית ה' ארצך, ולהלן הוא אומר (ישעיה נ"ו) לרצון על מזבחי, רבי סימון אומר אף מכנסת את הגליות, שנאמר (תהלים פ"ה) שבת שבות יעקב, רבי יוחנן בר מריה אומר שהיא אוספת את העבירה, שנאמר (שם) אספת כל עברתך, רבי תנחום בר חנילאי אומר אף מכפרת על החטאים, שנאמר (שם) נשאת עוון עמך...
גוי אחד שאל את ריב"ק אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות... ואימתי אנו ואתם שמחים בירידת גשמים... (שם שם ד)
...דכתיב (איוב ל"ז) אשר יזלו שחקים, היכן הן נוזלים בשחקים, ר"י אומר מן העליונים, שנאמר (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים, והעננים מתגברים מן הארץ ועד הרקיע ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב (איוב ל"ז) יזקו מטר לאדו, וחושרים אותן כמין כברה, ואין טיפה נוגעת בחברתה, דכתיב (שמואל ב' כ"ב) חשרת מים עבי שחקים. למה הוא קורא אותן שחקים, רשב"ל אמר שהן שוחקין את המים. ר' אבא ב"כ אמר כהדין מסוסא ר' שמואל ב"י אמר כדקין הללו של בהמה. (שם שם ט)
א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, והן אומרים אלו לאלו קבלו אותנו, אתם בריותיו של הקב"ה ואנו שלוחיו, מיד הם מקבלים אותן, הה"ד (ישעיה מ"ה) תפתח ארץ, כנקבה זו שהיא פותחת לזכר. ויפרו ישע (שם) שהן פרין ורבין, (שם) וצדקה תצמיח יחד, זו ירידת גשמים, (שם) אני ה' בראתיו, לכך בראתיו לתקונו של עולם ולישובו. (שם שם יד)
א"ר ברכיה יעלה שבר מן הארץ מיד והשקה את כל פני האדמה, היא דעתיה דר' ברכיה, דאר"ב (דברים ל"ב) יערוף כמטר לקחי וגו', שברו בריות את ערפן מיד מטר יורד. (שם שם טו)
כמה גשמים יורדים ויהא אדם צריך לברך, ר' יוסי בשם ר' יהודה ור' יונה בשם ר' שמואל אמרין מתחלה כדי רביעה, ובסוף אפילו כל שהן... (שם שם טז, וראה שם עוד)
כיצד הוא צריך לברך, כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, ר' ברכיה בשם ר' לוי מייתי לה מהכא, (משלי כ"ה) מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו', מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב, אף מים קרים הטוב והמטיב. ר' יהודה אומר כדי מברך יחזקאל אבא, יתברך יתרומם יתגדל שמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו, שממנו אתה זן אלו מאלו. ר' יהודה ב"ר שמעון אומר שהוא מורידן במדה, שנאמר כי יגרע נטפי מים... (שם שם יז)
והשקה את כל, ר' אליעזר בשם ר' יוסי בר זמרא אמר הכל מתברך, משא ומתן מתברך, והפרגמוטוטין מרויחין, ר' יוחנן בר לוי אמר אף מוכי שחין מרויחין. ר' חייא בר אבא אמר אף החולין מרויחין ואבריהן רפין עליהם... ר' אבא אומר אף אבן טובה מרגשת, רבנן אמרי אף דגים מרגישים. א"ר פנחס עובדא הוה בהדה עכו וצדו חד נון ושמו יתיה ש' לטרין, ותקלו יתיה ר' ליטרין, הוה תמן חד סב צייד, א"ל דלא נחת רביעתא, וכיון דנחת צדו חד נון ושמו יתיה מאתן לטרין ותקלו יתיה ואשכחוניה ש' לטרין. (שם שם יח)
אמר ר"א בר"ש אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכו... א"ר יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד הוא עושה פנים לאדמה. (שם שם יט)
אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר (תהלים ס"ה) פקדת הארץ ותשוקקה. (שם פרשה כ טז)
ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית... יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מיטרא. עאל דרש להון אמר להו בני התמלאו רחמים אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליכם רחמים. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו... אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו רבי, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר, רבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך חנון ורחום, ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם. (שם פרשה לג יג)
...אמר לו הקב"ה טל ילדותך, מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם. (שם פרשה לט ט)
ונברכו בך, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך... (שם שם יט)
א"ר חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה, אתיבון והכתיב (תהלים קמ"ח) אש וברד שלג וקיטור, א"ל רוח סערה הוא שעושה דברו. מילתא דרשב"ל פליגא הא דא"ר חנינא בן פזי דאמר רשב"ל (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, מכאן שיש לו אוצרות אחרים... (שם פרשה נא ה)
אמר ריב"ל עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירה של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת. (ששם שם ו)
...אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך בטל, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים. (שם פרשה סו א)
ר' לוי אמר אומה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינן יורדין אלא בזכותה, הטללים אינם יורדים אלא בזכותה, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים, לך בזכותך ובך הדבר תלוי. (שם שם ב)
דבר אחר ירעם א-ל בקולו נפלאות, א"ר לוי ג' קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהן ואינן שומעות כלום, ואלו הן, היום והגשמים והנפש בשעה שיצאת מן הגוף... הגשמים מנין שנאמר (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, כיצד יש אילן ששרשיו יורדים כ' אמה, ויש ל' ויש נ' ויש שאינן יורדין אלא ג' טפחים, והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא ג' טפחים אותן של נ' אמה הן מתים, אם שותין של נ' אמה טורף אותן של ג' טפחים, אלא זה תהום העליון קורא להתחתון ואמר לו עלה ואני יורד, והתחתון אומר לו רד ואני אעלה, עד שהעליון יורד ומשקה של ג' טפחים, והתחתון עולה ומשקה אותן של נ' אמה... (שמות פרשה ה י)
א"ר אלעזר כתיב ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו, יהיב לכון כולא ולית אתון צריכין ליה מן הדין, שבועות חקות קציר ישמור לנו, ישמור לנו מרוחות רעות ומטללים רעים, ואימתי באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת... הוא שדוד אמר, גשם נדבות תניף אלקים, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אם גשם היא צריכה נדבות, ואם טל היא צריכה תניף אלקים... (ויקרא פרשה כח ג)
...ר' סימון בר' יהודה אמר מוליך ומביא (העומר) כדי לבטל רוחות קשות, מעלה ומוריד כדי לבטל טללים רעים... (שם שם ה)
...ועכשיו שאמרתי לכם ולקחתם לכם ביום הראשון כדי לזכותכם, כדי שאוריד לכם מטר, לכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון. (שם פרשה ל יב)
ונתתי גשמיכם בעתם, א"ר יונתן ג' נתנו מתנה לעולם, התורה והמאורות והגשמים... הגשמים מנין, שנאמר ונתתי גשמיכם בעתם. (שם פרשה לה ז)
עד כמה גשמים יורדים והארץ עושה פירות, ר' מאיר אומר עד ב', ר' יוסי אומר עד ג', על דעתיה דר' מאיר דאמר עד ב' יורה ומלקוש, יורה במרחשון ומלקוש בניסן... א"ר אבהו עבר הוינא קומי כנשתא דטרסיא דלוד ושמעית קליה דר' שמואל בר נחמן יתיב ודריש, רבנן בשם חזקיה אמר בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה פקידה אחת הוא פוקד הארץ ומיד היא עושה מה טעמא, פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה, שהיה עושה לכם אחד לעשרה... (שם שם ט)
לפי שבעולם הזה הגשמים טורדות לעולם, יוצאי דרכים מצירין בהם, מפרשי ימים מצירין בהם, ודורכי גתות וטחי גגות, אבל לעתיד לבא הקב"ה עושה אותן ברכה, מה טעמא, ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו. (שם)
דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים דגל ראובן שהוא בעל תשובה, שבזכות התשובה הגשמים יורדין, וכן השרה הקב"ה לאותו רוח דרום בני קהת שהיו נושאין הארון שבו התורה, שאין הגשמים תלויים אלא על התורה, שנאמר (ויקרא כ"ו) אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם... (במדבר פרשה ג יב)
דבר אחר מי עלה שמים וירד, מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר מי אסף רוח, זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, הוי בחפניו... (במדבר פרשה יב יג)
דבר אחר יפתח ה' לך, ראה כמה גדול ירידת הגשמים, רב יהודה בר יחזקאל בשעה שהיה רואה הגשמים יורדים היה מברך יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר והיה העולם, שהוא ממנה אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכים על כל טפה וטפה שיורדת, למה, מכאן ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה, והגשמים יורדים, ואין כל טפה מתערבת בחברתה. דבר אחר גדולה ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים, כיצד, בזו כתיב פתיחה ובזו כתיב פתיחה... (דברים פרשה ז ז, וראה שם עוד)
א"ר איבו שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה ושאלו שלא כהוגן, עמדו הנביאים ותקנו על ידיהם. ישראל אמרו ויבא כגשם לנו, אמרו להן הנביאים לא שאלתם כהוגן, שהגשמים הללו סימן טרחות הן לעולם, יוצאי דרכים מצירים בהם מפרישי ימים מצירין בהם... ועמדו הנביאים ותקנו, (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל. (שיר השירים פרשה ח ה)
...ורבי יהושע אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ובארץ ברייתו מן השמים, השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוא ארץ, אין ברייתו אלא מן השמים, שנאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו'. רבי חייא בר יוסף אומר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן הארץ, אף הגשם אף על פי שכתוב בו כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, ומה טעם (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ. (קהלת פרשה ג כו)
אמר הקב"ה לא בראתי פרקליט טוב לגשמים כיום שמיני עצרת, הדא הוא דכתיב ביום השמיני עצרת. (שם פרשה ז לא)
...אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה בית המקדש בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם, שנאמר (מלכים א' ו') בירח בול, ירח שבחרו (גרסא אחרת שנחסרו) ארבעים יום של מבול. (נח יא)
סילונות עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, העבים משמיעין את קול צנורותיהם לתהומות, ותהום קורא אל תהום להעלות מים וליתן לעבים, שנאמר (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, והעבים שואבין מים מן התהומות, שנאמר (שם קל"ה) מעלה נשיאים מקצה הארץ, ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם מגשימים, מיד הארץ מתעברת וצמחה, כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ, שהן מים זכרים ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון, וצמחה זרע של ברכה, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים... (פרק ה)
מי עלה שמים וירד, מי הוא שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים, זה שמחלק מעשרותיו בחפניו... (פרשה ה)
דבר אחר אלו טל ומטר וגשמי רצון ברכה ונדבה שנתן הקב"ה משמי מרום בעולם בכל שנה ושנה, שנאמר ונתתי מטר ארצכם בעתו (דברים י"א), שאלמלא אין גשמים יורדים לעולם אין כל בריה יכולה להתקיים, שנאמר (ישעיה מ"ה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק... (גימ"ל ד"ל)
אמר רבי פנחס שאל פוליפוס אחד את רבי יהושע בן חנניה אי זה יום שכל העולם שוים והאומות משתחוים להקב"ה, אמר לו יום אחד הכל שמחים אימתי, כיון שהגשמים עומדים להן הכל מצירין, וכיון שיורדין הכל שמחין ומקלסין להקב"ה... אמר רב תנחום בר חייא גדולה ירידת גשמים ממתן התורה, שמתן תורה שמחה לישראל, וירידת גשמים שמחה לכל העמים ולכל העולם לבהמה לחיה ולעופות. (מזמור קיז)
אמר רבי הושעיא קשה היא ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם דכתיב עושה גדולות עד אין חקר, וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ... אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם שופת קדרה ואחר כך נותן מים לתוכה, והקב"ה נותן מים בקדרה ואחר כך שופת אותה, דכתיב לקול תתו המון מים בשמים, ואחר כך מעלה נשיאים... רבי יוחנן אמר אין עננין אלא מלמעלן, שנאמר וארו עם ענני שמיא, וריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטן, שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ... (ירמיה פרק י, רפז)
דבר אחר זה שאמר הכתוב אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, פסוק זה על העתיד נאמר, כשם שטל זה אין מזיק לכל בריה, כך צדיקים לעתיד לבא ניזונין מזיו השכינה ואינן נזוקין, שנאמר שובע שמחות את פניך. (תהלים מה, תשמח)
ואמר רבי חנין אילו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים דיו, דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינו אלא בירידת גשמים. (איוב פרק ל תתקיח)
דבר אחר דודי ירד לגנו, בכל יום הקב"ה נגלה על הצדיקים בגן עדן ונמלך בהם אם הוא זמן טל מוריד טל לעולם, ואם הוא זמן גשם מוריד גשמים לעולם. (שיר השירים פרק ו, תתקצא)
יתן ה' את מטר ארצך - שאין מהן הנאה. אמר ר' חנינה בזמן שהגשמים נעצרין לא הבריות בלבד מצטערין אלא אף השמים והארץ מצטערין, שנאמר בשמים ועצר את השמים, וכתיב באשה (בראשית כ') כי עצר עצר ה' בעד כל רחם, מה עצירה האמורה באשה אינה אלא לשון צער, אף עצירה האמורה כאן אינה אלא לשון צער. אמר ר' יוחנן אין הגשמים נמנעין אלא בשביל בני אדם שפסקו מעצמן צדקה ואינן נותנין, שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כ"ה), מפני מה, מפני איש מתהלל במתת שקר... אמר ר' תנחום בר נחילאי אין הגשמים נמנעין אלא בעת שיתחייב הדור כולו כלייה, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו (איוב כ"ד)... וכן הוא אומר אם ישוך הנחש בלי לחש (קהלת י') אם ראית דור שהשמים בו משותכין כנחשת מלהוריד טל ומטר, בלי לחש, שאין מי יתפלל. (דברים כח כד)
אמר טוביה בר' אליעזר זצ"ל על שראו בני קרח כח הגשמים שהם טובים לישראל בקשו עליהן רחמים, שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב (תהלים פ"ג), ואומר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה (שם) ללמדך שגדול יום הגשמים כיום קיבוץ גלויות שהקישום בני קרח במזמור אחד. אמת מארץ תצמח זו תורה, שנאמר (שם קי"ט) צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, וצדק משמים נשקף אלו הגשמים כענין שנאמר (ישעיה מ"ה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו. גם ה' יתן הטוב אלו הגשמים, שבזמן שישראל עוסקין בתורה שנקראת טוב, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, גם ה' יתן הטוב, הם העוסקים בטוב גם הקב"ה שולח להם הטוב מדה כנגד מדה. ומנין שהגשמים נקראו טוב, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך... (כי תבא)
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, יש אוצרות שלג ואוצרות ברד לרשעים, שנאמר (ירמיה ב') פתח ה' כלי זעמו וגו', אבל לישראל אינו מוריד גשמים אלא מאוצר הטוב, וכדאיתא בתענית, קובה אחת יש בשמים ופלג שמו, ומשם גשמים יורדים תחלה לארץ ישראל, שנאמר (תהלים ס"ה) פלג מלא מים, ומתמציתה שותות כל הארצות, שנאמר (איוב ה') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. (שם)
אם היו ישראל שומרים המצות לא היה הארץ צריך המטר, אלא השגחת אלקות היה משפעת על הארץ מעט גשמים היה מספיק, אבל בעונות ישראל המטר בא מצד הדין מצד הגבורה, והגשמים הם להגבורה חשובה, לכן היה השלחן בצפון שיתגבר בו הברכה בלחם שהוא עיקר כל המזונות וממשלתה לבנה. (תרומה)
וגשם מטר - בקיץ לבשל הפירות ולהצמיח העשב בחורף. (איוב לז ו)
אם לשבט - מטר לעונש העמים ובמדברות, מטר דק לאילנות והרים או גשם נוח של חסד לשדות פירות וכרמים. (שם שם לז)
על הארץ יריקו - בזכות הצדיקים, ואם אין זכות בדור ירדו בים ובמדבר. (קהלת יא ג)
טרם יהיה - ...וכשבא אדם וידע שהגשמים צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. ואד יעלה - לענין בריאתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר, ונברא האדם כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש העיסה, אף כאן השקה ואחר כך וייצר. (בראשית ב ה וו)
ונתתי מטר - עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי. יורה - היא רביעה הנופלת אחר הזריעה שמרווה את הארץ והזרעים. מלקוש - רביעה היורדת סמוך לקציר, למלאות התבואה בקשיה, לשון דבר מאוחר, או שיורדת על המלילות והקשין. (דברים יא יד)
הגשם - כי מצות החג (סוכות) על הגשמים, ד' מינין וניסוך המים, שהחג זמן גשמי שנה, ולמפקפקים לא יהיה גשם. (זכריה יד יז)
יורה - בתחילה, המורה על שנה טובה. (דברים יא יד)
הבנהרים - יספר גבורתו שדורש תמיד את ארץ ישראל להשקותה. סוסיך - העבים, שיצוום להמטיר במקום רצונו. (חבקוק ג ז)
המשלח - כי האיד יעלה מהים, ומהמטר המעינות ומהם הנחלים. (תהלים קד י)
עשה ירח - הזכיר את אלו שהם סבת הגשמים כפי תנועתם וכפי מבט המשרתים (הכוכבים) עליהם. (שם שם יט)
יחתום - שהגשם ימנע בני אדם לצאת, והקרוב אשר זרעו יחתום ה' מעשיהם על ידי הגשם. (איוב לז ז)
היאור - כי יאור ונהר מלשון אורה, וכן הגשם נקרא אור, ואולי כי הגשם יתייחס למאורות והנהרות לגשם. (בראשית מא א)
גשמיכם בעתם - כי בבואם בעתם האויר זך, והמעינות והנהרות טובים, ועל ידי זה יתברך היבול והגופים. (ויקרא כו ד)
השולח מטר - הנפסק לפעמים, ואם ימנע ימותו השפלים, אבל שמש וירח והגלגלים לא יפסקו במהלכם, על כן מביא מהגשם ראיה על ההשגחה. (איוב ה י)
אשר יבין - כאילו שם בינה בעבים להמטיר במקום שרוצה. (שם לו כט)
אורו - הוא הגשם, וכן אור עננו. ובדברי רז"ל אמר ר' יוחנן כל אורה הנאמרת באליהוא בירידת הגשם מדבר, ויתכן שנקרא הגשם אור כי ברדתו יאיר היום וחשכת העננים תסור... (שם לו לא)
אם יש עצירת גשמים וצריכים למטר, וכן תפלת הגשם של יום עצרת ובהושענא רבא לא יתכן לירד לפני התיבה אלא אדם צעור וביתו ריקן ממזונות... שנאמר "וצווחת ירושלים עלתה" וגו', וסמוך ליה "מקוה ישראל" וגו' (ירמיה י"ד), שצריך טבילה וטהרה למתפלל. (רמח)
ועצר את השמים - זהו שהזכיר למעלה "למטר השמים תשתה מים", כי לכך לא נתן לך ארץ משקה כארץ מצרים, כדי שלא תהיה ההשקאה בידך, ויהיו תמיד עיניך נשואות עליו למפתח גשמים שבידו.
ודע כי נחלקו ר"א ורבי יהושע במסכת תענית פרק קמא המטר מאין בא, ר"א אומר כל העולם כולו ממי אוקיאנוס הוא שותה... רבי יהושע אומר ממים העליונים הוא שותה... וכל אחד ואחד יש לו ראיות חזקות... דברי החכמים האלה דברי אלקים חיים הן, ואפשר להיות כי נאמנו דברי שניהם, כי לפעמים המטר יורד מן השמים כלומר ממים העליונים, ולפעמים ממי אוקיאנוס שהן מים תחתונים, ואותו שהוא ממי אוקיאנוס אינו נקרא מטר אלא גשם מלשון גשמות ודבר גופני, ואותו שהוא ממים העליונים נקרא בשם שניהם בלשון מטר ובלשון גשם, נקרא בלשון גשם (ישעיה נ"ה) "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים", ונקרא בלשון מטר, "למטר השמים תשתה מים"...
ויש לך להתעורר בשם מטר שהוא מיוחס לשמים ברוב המקומות שבתורה, כי יש הפרש גדול בין המלות ויש בחלוקי הלשונות ידיעה מופלאה וחכמה מפוארה. ותן אל לבך מהו (איוב ל"ז) "וגשם מטר" כי לשלג שתחת כסא הכבוד אמר שיחזור ארץ ולגשם שהוא הגוף שיחזור מטר... (דברים יא יז)
כשהמטר נעצר אין צרה גדולה מזו, ומתוך צרה זו חוזרים למוטב ומתפללים בלחש, והקב"ה נותן מטר בזכות התפלה, שהרי בידוע שהוא יתברך אב למטר, כמו שאמר לאיוב, וכן דרשו חז"ל ג' מפתחות לא נמסרו לשליח, מפתח של גשמים וכו', וכתיב עוד "כי יגרע נטפי מים", שאפילו טפה אחת לא תרד, ופעמים שירצה יזוקו מטר לאידו שהשחקים יורידו מטר מזוקק אל העב. עצירת המטר אות ועד על העונות, שכן מצינו בירמיה שהודיע לו הקב"ה שיהיה רעב בארץ... (כד הקמח מטר)
מעלה נשיאים - הטבע יעלה איד לח הנקרא איד, ויבש הנקרא קיטור, והיבש היותר קל עוזר ללח לעלות עד מקום הקרירות ששם יתהוה ממנו מטר, וכינה האיד "נשיא" לקלותו והתנשאו. וכשיגיע האיד לעב המקובץ יסתער לתוכו להמלט מהקור, עד שיבקע העב, שזהו הרעם, וישוב בכח תנועתו שזהו הברק... (תהלים קלה ז)
ועשית כיור - סמך כיור לשקלים לומר שהגשמים נעצרים בשביל פוסקי צדקה ואינם נותנין. (שמות ל יח)
ועד אחרית שנה - לומר אם תשמעו עד אחרית השנה יתן הגשמים בזמנם ובמקום שצריך להם... בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר - לומר שאין נענין על המטר אלא אם יכוונו להתפלל בכל לב. (דברים יא יב ויד)
יהי רקיע - ...ומה שאמר בתענית ט', ר' אליעזר הגדול אומר כל העולם ממי אוקינוס שותה, ור' יהושע אומר ממים העליונים, שנאמר "משקה הרים מעליותיו", פירוש לר' אליעזר סיפוק המטר מבלי סיוע תנועת הגרמים השמימיים, ור' יהושע סבר כהפילוסופים הטבעיים, שתנועת הגרמים השמימיים ורוכביהם יניעו היסודות כגון המים לעלות ולרדת כגשם... (בראשית א ו)
...ולפי שהגשמים באים כללים בארץ אחת ובמלכות אחת ומדינה אחת, ואף על פי שכשבאים בשינוי הטבע בהשגחת השי"ת בזכות הצדיקים מתפרנסים בם אף הרשעים, ואף יותר מן הצדיקים, לפי שהם בני העולם הזה ועוסקין יותר בעבודת האדמה... (נר ד כלל ב חלק ג פרק א)
פקדת הארץ - שהגשם יהיה בזכות בני אדם עושים רצונו, או בזכות הארץ או בזכות הבהמות. כמאמרם אדם ובהמה תושיע ה', וזו חרפה גדולה, ואם הוא בזכות האדם שנתפתח השפע הכל מתרווח, שהוא מקור השפע המושך כל מיני ברכות, ואם בזכות הארץ ישפיע רק על הדגן. (תהלים סה י)
כי יגרע - מה לך ללמוד מקריעת ים סוף, למד מנפלאות המטר, שכאשר אין עושין רצונו של מקום האיד שואב כנוד מהמים וממטיר, והארץ כאשה הרה לזנונים, אשר יזלו שחקים - לישראל כאשר צדיקים מאוצרו הטוב, ואז האדמה כמו מעוברת מלמעלה. (איוב לו כז וכח)
עוד שם: ג' דברים קולם הולך מסוף העולם עד סופו... ויש אומרים אף רדיא, כי השקאת המטר יוצאת אל הפועל להשקאת כל העולם, ואף אם אינו משקה כל העולם, מכל מקום כח הפועל הוא מסוף העולם עד סופו. כלל הדבר, הדבר הכחני היוצא אל הפועל נקרא קול, לפי שהקול יוצא אל הפועל... והגשם גם הוא בגבורה, שמביא המטר מעליונים לתחתונים... (באר הגולה באר ו)
...והגשמים גם הם נבדלים מן האדם, ועם שהגשמים הם מעולם התחתון, מכל מקום נחלקים מעולם התחתון, שהרי גשמים ממים עליונים, והקב"ה הבדיל בין מים עליונים לתחתונים, ומפני זה כאשר נתנו הגשמים על הארץ דבר זה נקרא מתנה... (תפארת ישראל פרק נ)
...ולפיכך בשביל עזי פנים שמצחם נחושה נעשים השמים כנחושת מלהוריד מטר, ויש בהם המדה הזאת של קושי ועזות, כי כאשר המטר בא לעולם כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ושייך בזה פתיחה, וכל פתיחה צריך שלא יהיה שם קושי, כי הקשה אינו מתפעל ואין כאן פתיחה. וכל ענין המטר שאין בו קושי, והוא בא מן הענן שאין בו קושי כלל, ודבר זה ידוע למבינים, וכאשר יש בדור עזי פנים נוטים למדת עזות וקושי ואינם מקבלים התפעלות, וכך השמים שהם משמשים להוריד מטר, הם אל האדם כנחושת ואינם מקבלים התפעלות דהיינו פתיחה... (נתיב הבושה פרק ב)
שנה ראשונה וכו', פירוש כי הגשם בא מן השי"ת אשר הוא המטר על פני הארץ, ולא נתן מפתח זה ביד השליח, וכאשר יחטאו ישראל בע"ז אין בה מן השי"ת הגשם. אבל שאר חטאים אף על גב שהם בישראל כיון שהחטא אין מתיחס אל העונש הזה שהוא סלוק המטר לפעמים לא יבא העונש, רק אם החטא מתיחס לגמרי אל עונש כמו זה שהם עובדים אלהים אחרים, ובזה הם מסולקים מן הפועל אשר נותן להם יורה ומלקוש, ואז אין כאן גשם... (חידושי אגדות יבמות עח ב)
ויש לפרש גם כן הוא דאמר דהוו מנפצא לגלמייהו והוי מכסי יומא, כי כאשר היו מנפצין לגלימייהו והיה האבק הזה מכסה השמש עד שלא היה נראה אור, ומפני זה היה גם כן מביא דבר זה שהיה הענן מכסה השמש כאשר היו צריכין למטר על הארץ, וכל זה בשביל תלמידי דרב הונא שהיו מנפצין גלימייהו, וזהו כבוד התורה... (שם כתובות קה ב)
ואמר כל זמן שהיו יסורין של רבי לא אצטריך עלמא למטרא, ודבר זה גם כן ידוע, כי המטר הוא שיורד בגבורה, ולפיכך מזכירין מוריד הגשם בברכת גבורת השם, כי הגשמים מצד הגבורה. וכל זמן שהיו יסורין שולטין ברבי מדת הדין היה מכפר, והיו הגשמים באים בגבורה, והיה הברכה, שהיה התהום עולה ומשקה הארץ עד שלא היה העולם צריך למטר, ודבר זה עוד יתר מן המטר, כמו שאמר ר' עקר פוגלא ממשרא (צנון משדה) קיימא בירי מליא מיא. (שם פה א)
לא הוגשמה רוח דרומית, הוא המעולה שברוחות, וכאשר חרב הבית אין ספק שבאה קללה וחסרון בעולם ונתבטל. וכן מה שאמר אחר זה שלא ירדו גשמים מאוצר הטוב הוא ענין זה בעצמו שבטל הטוב כשחרב הבית... (שם בבא בתרא כח א)
אשר חלק ה' לכל העמים וכו', עיקר הקושיא שלא היה ראוי להיות המטר בא כאשר הם שוחטים אדם לע"ז, שהרי המטר הוא ביד השי"ת. ועל זה השיב שהחליקן בדברים, כלומר שהשי"ת עושה להם רצונם כמו שמביא אחר כך הבא לטמא פותחין לו, ובודאי המטר הזה הוא פעולה זרה מן הפעולות, והוא כמו כשוף וכיוצא בזה מן אוב וידעוני, ולכך כאשר שוחטין האדם בא מטר, אלא שעיקר השאלה כי המטר שהוא ביד השי"ת שנותן מטר על פני חוצות, ולמה הקב"ה מביא המטר אחר שהם מכוונים לע"ז... ואין הפירוש שהשי"ת מטעה אותם ונותן להם מטר כדי שיטעו... אבל מניחם לטעות ואין מוחה בידם. וזה לשון "החליק", כי המחליק לשון לאחר אינו מוחה על אשר רוצה לעשות, כך הקב"ה אינו מוחה בהם מלעשות... (שם ע"ז נה א)
והבן זה מאד כי על כן בהסגר הפתחים והדרכים יהיו נסתמים בזמן הסתיו, הקב"ה מגביר הימין, ונפתחו הפתחים ויצאו הגשמים, ועל כן ברדת הגשמים בסתיו לא יהיה הקור כל כך, כי משליטת החסד הם יוצאים, אף על פי שנמשכו בתוך הגבורה הקשה, ומהם יתבסם העולם, וגם בתוך החום הגדול לפעמים ימטיר הקב"ה, וכבר אמרתי שמשליטת החסד הוא יורד, ועל כן יתקרר הזמן בקיץ בבא הגשם... (מאמר הגאולה)
ואני הנני מביא את המבול מים - ...לפי שכל גוזל נכנס לתוך תחום חבירו, על כן דין הוא להביא עליהם שטף מים רבים, כי אז כל טפה נוגעת בחברתה ונכנסת אל תוך גבולה, לפי שבגשמי ברכה נאמר (איוב ל"ח) "מי פלג לשטף תעלה" מכאן למדין שלכל טיפה יש דפוס בפני עצמה... (בראשית ו יז)
נשיאים - בגמרא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים הגשמים נעצרים. כי הגשם צדקה ממש, שהארץ אין לה משלה כלום, והעננים מפרסמים שתכף יבא גשם, והרוח הוא כדיבור והבטחה ליתן. (משלי כה יד)
דאמר רב יוסף מתוך שיום הגשמים שקול כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים. הטעם שגבורת גשמים שקולה כתחיית המתים, כי הגשמים אינם על פי הטבע כלל, כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שעל פי הטבע, אבל על הגשמים גם הם מודים שאינן על פי הטבע כלל, כאשר אנו רואים שפעמים לא ירדו כלל, ופעמים ירדו כל יום, ולכן נקראת "גבורת" גשמים, שבזה ניכרת גבורת השי"ת יותר מבכל הדברים, וכן תחיית המתים מודים הכל שאינה על פי הטבע. (דברי אליהו תענית ז)
לא נתך - פרשוהו לשון יציקה, והנה באמת אין נתך ויצק ענין אחד והפוכים הם זה מזה... ולפי האמת יתורגם התכה, כי אדי המים הדקים והקלים העולים תמיד למעלה על ידי חום השמש, בבואם אל האויר העליון משתנה צורתם מצורת מים כי מתקשים מאד, והאש מתיך אותן האדים הקשים והוא גורם להם המסה ונזילה... ומטעם זה קראו גם כן רבותינו ענין הגשם בשם גבורות, לפי שנעשה על ידי גבורת אש, כי כל לשון גבורה נופל על דבר המתגבר על דבר זולתו ומחלישו ומדכאו... (שמות ט לג)
גשמיכם - ולי נראה בהנחת שם גשם, לפי מה שהודיעונו מחקרי הטבע בענין התהוות הגשם, כי אידי המים הדקות והקלות העולים תמיד למעלה על ידי חום השמש, בבואם אל האויר העליון משתנה צורתם מצורת מים כי מתקשים שם מאד, והאש היסודי הוא מתיך האידים הקשים האלה ויזלו מים... ועל שם סמיכות ודבקות חלקי האדים האלה יחד להיות אדוקים זה בזה ביותר עד שיתקשו נקרא בשם גשם, מלשון הכתוב (דניאל ג') בגושמיהון. ואמר גשמיכם בלשון רבים לפי שהמטר מינים רבים, יורה ומלקוש, לדשאים שאינם מזריעים זרע וגדלים על כל מים די להם בגשמים דקים, והעשבים המזריעים זרע צריכים רביבים... (ויקרא כו ד)
...ועל זה אמר במדרש שמים - אש ומים, שמים - שא מים, שמים - שם מים, אש ומים הוא החום והאש והעלעקטרי הצפון בהאדים, ועל ידי כן שא מים יתנשאו לעלות לרום, ועל ידי כן שם מים, יעמדו שם ברקיע שהוא מקום הסגריר שלא יעלו משם והלאה, עד עת שיתפשט החום מהם שאז יתעבו האדים ויהיו לטפות מים הכבדים מן האויר ויפלו למטה... (בראשית א ו)
וכל שיח - ...ובא להראות איך האדם הוא ראש פנה ויסוד העולם, וזולתו היה הכל תהו ובהו. הביא דוגמא מן העשבים והאילנות שנעשו ביום השלישי, שהגם שביום ההוא נתהוו בלא מטר ובלא אדם, בכל זאת לא היה אפשר שיתקיימו לעתיד אם לא היה נברא האדם משני טעמים, א', כי רוב הצמחים אינם גדלים מאליהם רק על ידי עבודת האדם שיחרוש ויזרע, וכן האילנות צריכים לעבודת האדם... ב', לא יגדלו בלא מטר, והמטר הוא ענין השגחיי ויורד בזכות האדם ובתפלתו. וכבר בארתי שיש מטר טבעי הבא בסבת האדים העולים מן הארץ, וזה נקרא בשם גשם ואין בו ברכה, ויש מטר השגחיי הבא מלמעלה ממים העליונים, שזה נקרא בשם מטר, וזה יש בו ברכה. ומטר זה לא ירד רק על ידי זכות האדם ועל ידי תפלתו... (שם ב ה)
ולא נכרית מהבהמה - ועל ידי הבהמה לא יכרתו בני האדם, שאם אין בני אדם ראויים יורד הגשם בשביל הבהמה. (מלכים א יח ה)
הרעיפו - עכשיו מבאר שאין הרע פעולת השי"ת כי אם של המקבלים, כמו הגשם היורד, שאם אין האדמה מוכנה לכך מלכלך אותה, והגם שירידתו כשלעצמה צדק, ורק אם תפתח ארץ - בחרישה והכנה אז יפעל שיפרה ישע. (ישעיה מה ח)
יהיה הגשם - כי השפעת הגשם מירושלים, ואם לא ימצאו הגוים האלה שם לא יזכרם לטובה. (זכריה יד יז)
לעבוד - בעבודת האדמה באה האדמה לידי יעודה, ולכך נותן השי"ת את הגשם, הנוצר אמנם לפי חוקים פיסיים, אך מקום וזמן ירידתו נקבעים בהשגחת השי"ת לפי מוסריות העולם, וזה שאמרו רז"ל כי מפתחות גשמים לא נמסרו לשליח, לכוחות הפועלים בשליחות השי"ת בעולם הטבע, כי אלו "לא יסבו בלכתן", אך לא כל המציאות פועלת לפי חוק זה. (בראשית ב ה)
גשמיכם - גשם קרוב לשורש גזם, המרבה... (ויקרא כו ד)
ונתתי גשמיכם - הגשם הוא מדי פעם בפעם מתנת השי"ת, ולא רק פעולת טבע אלמנטרית, מפתחות גשמים לא נמסרו לידי שליח, והסבות האקלימיות שהיו ידועות היטב לחז"ל כבגמרא תענית ט', הן רק משניות. יורה - החשוב ביותר בארץ ישראל, ובהעדרו מתענים. יורה - נכנס לתוך האדמה כחץ, או מלשון מורה, או אולי על שמורה לעבודות האדם. (דברים יא יד)
וחגותם חג - ...שמנהג ישראל היה להביא חגיגה בכל יום, וביחוד היו רגילים להביא תודה, כמו שאמר עמוס ד' "וקטר מחמץ תודה וגו' כי כן אהבתם בני ישראל, וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם" וגו', הרי שהיו אוהבים להביא לפני ה' בחג תודות, כדי שיהיה בזה לחמי תודה, ולהשפיע על ידי זה ברכה על גשמי השנה, וכמו בחג השבועות לעצור טללים רעים ורוחות רעות היה המצוה להביא שלמי צבור ולחמי חמץ, כך בסכות לכל יחיד, אבל בסכות בא בשביל הגשם, וזה היה בא לכל יחיד לפי מעשיו... (במדבר כט יב)
אך דע, כי גם על ידי מי שאומר תורה ברבים ושומעים תלמידים שאינם הגונים, על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים, כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת (שמות ט"ז) "וכבוד ה' נראה בענן", ועל ידי הענן בא גשמים, וזה בחינת (תהלים כ"ט) "א-ל הכבוד הרעים ה' על מים רבים", היינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה. והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, ארז"ל (חולין קל"ג) שהוא כזורק אבן למרקוליס... ועל כן בא על ידי זה עצירת גשמים היפך הכבוד, שעל ידו באין גשמים, וזה בחינת (משלי כ"ו) "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד", היינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון... (תנינא ס)
במשנה ובחג נידונים על המים, לכן מתפללין על הגשם. ומסתמא עיקר הכוונה על התורה שנאמר "כל צמא לכו למים", וכמו המים הם מזון וקיום העולם לפתוח הקרקע ולעשות פירות, כן התורה בלב האדם, וכתיב "וכל שיח השדה וכו' כי לא המטיר וגו' ואדם אין" וגו', פירש"י שאין מי להכיר טובת הגשמים ולהתפלל. ובודאי זה הסדר נוהג בכל שנה, שבראש השנה מתחדשת הבריאה, ואחר כך צריכים לבקש פרנסת וקיום העולם, ושזה תלוי בתפלת התחתונים, וזהו טעם הפשוט של מצות סוכה לצאת החוצה מן הבית ולידע כי הארץ צריכה מטר מן השמים, וכמו כן בפנימיות לשפוך שיח לפני השי"ת להריק דעת ללב האדם, שגם השפעת דעת התורה תלוי כפי השתוקקות ורצון האדם... (לסוכות תרמ"ג, וראה שם עוד וערך פרנסה)
איתא בגמרא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. דאיתא בפרשת בראשית כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין, פרש"י שקודם שנברא האדם להכיר טובת הגשמים והפרנסה לשם שמים כדי שיהיה להם מנוח לעסוק בתורת ה' ועבודתו, ולכן רוצין משמים שירדו הגשמים על ידי בקשת בני ישראל. ואיתא במדרש ג' דברים שכתוב בהם מתנה, גשמים אחת מהם, ועוד דרשו הנותן מטר בעצמו בארץ ישראל, ושולח מים על פני חוצות בחוצה לארץ, והיינו שבני ישראל זוכין לקבל הגשמים מידו של הקב"ה בעצמו, כדדרשו חז"ל יפתח ה' לך וגו', אבל בגלות כשיבוא השפע על ידי כמה צמצומים מתערב בהם תערובות אחרים, לכן בני ישראל מבקשין זכות האבות ומשה רבינו וי"ב שבטים, "זכור אב וכו' בעבורו אל תמנע מים" וכו', שמבקשין שירד השפע על ידי כלים ודרכים שהכינו אבותינו הקדושים, ואז היא לברכה ולחיים ולא לקללה... (שם תרמ"ח)
במדרש רבה ג' דברים ניתנו מתנה לעולם, התורה והמאורות והגשמים... הנה מתנה נקראת מה שהיא תוספת לאדם שמציאותו גם בלעדיו, דאם לאו הכי אין לומר מתנה לעולם, דבלעדי זה אין עולם כלל... והגשמים אף שמבלעדי הגשמים אין מזונות בעולם, ואין לעולם מציאות בלעדיו, מכל מקום יש לפרש על פי דברי ב"ר (פרשה י"ג) בתחילה לא היתה הארץ שותה אלא מלמטה, ובשביל ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה. וכן יש לפרש גשמים שמתנה לעולם דבלעדי מתנה זו היתה הארץ שותה מלמטה, והגשמים יש בהן כח מים עליונים, והנה היא תוספת מעלה.
ובזה יש לפרש דברי המ"ר (סוף פרשה ל"ה) בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה פקידה אחת הוא פוקד את הארץ ומיד היא עושה פירות, כי עיקר הגידול הוא מחמת כח מים עליונים שבהן, והגשמים הם לבוש לכח ההוא, ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין הכח ההוא בא בריבוי לבושים כל כך... (בחקותי תרע"ג)
ובזה יובנו דברי המדרש (ויק"ר פרשה ל"ה) בשעה שישראל עושין רצונו של מקום פקידה אחת הוא פוקד הארץ ומיד היא עושה פירות, כי באם עושין רצונו של מקום הרי הוא חיבור עליונים לתחתונים, והמים העליונים יש להם חיבור למים התחתונים ונמצאים בגשמים הרבה חלקי מוצא פי ה' מן המים העליונים, על כן מיד היא עושה פירות, כי מעט גשמים שנמצא בהם חלק גדול ממים עליונים מועילים יותר ממרבית הגשמים בלתי חיבור למים עליונים. ועל כן ניסוך המים שנתקרבו המים המים התחתונים על גבי המזבח ונתעלו לשרשן זה גורם התחברות המים התחתונים למים העליונים, וזהו כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, היינו שתהיה בגשמים האלה ברכה, כלומר שיהיו בהם חלקי מוצא פי השי"ת מהמים העליונים הרבה מאד. וכן ד' מינים הגדלים על המים באים לרצות על המים כי "ולקחתם לכם" הוא לשון הגבהה, והיינו שמגביה אותם לשרשן, ובאמצעות מינים אלו נתחברו המים העליונים לתחתונים, וזהו הלשון שבאין לרצות על המים, היינו שיהיה בגשמים רצון השי"ת, מפני ששואב זה מן המים העליונים, ואם כן אין מכאן קושיא שהגשמים סימן קללה בחג, שהרי אין זה מביא או מוסיף גשמים רק שבגשמים שיהיו בכל השנה תהיה בהם ברכה כנ"ל, אבל כשמזכירין מוריד הגשם הרי זה זכרון שיוריד גשמים, על זה שפיר מקשה ר' יהושע.
וממוצא הדברים הנ"ל שגם בגשמיות הגשמים אין ריבוי הגשמים עיקר רק הרצון שבהם, יובן למשכיל דורש אלקים בדרכי העבודה, שהעיקר הוא בעבודה מלמטה למעלה, גם כן הרצון והדביקות בתורתו ועבודתו, ומעט עבודה ברצון ודביקות מועילה יותר מהרבות שלא בכונה. (שמיני עצרת תער"ב)
הענין שמברכין גשם, והפייטן מאריך כל כך בענין המים ונקראים גבורות גשמים, יש להבין מה רבותא היא זו מכל סדר הטבע. ונראה דהנה מים הם חומריים, כמ"ש מהר"ל בספר הגבורות כמה פעמים, מכל מקום נתעטף בהם כח שלמעלה מן הטבע מן המים העליונים, כמו שדיברנו בזה הרבה פעמים... שחומר המים הם מימי אוקינוס, כמו שנראה בחוש, והכח הפנימי שבהם הוא מן המים העליונים, ועל כן הוא רבותא יותר מכל סדר הטבע, שמים שהם חומריים ביותר יהיה עטוף בהם כח עליון ביותר, עומק רום מלובש בעומק תחת, וזה נקרא גבורות הגשמים שיורדין בגבורה, שמאמר ה' גובר עליהם ויורדין על כרחם שלא בטובתם, כי מטבע הרוחניות שאינה רוצה לירד ולהשפיל עצמה לגשמיות.
והנה ימי החג שמרצין על המים יש לומר שזה על חומר הגשמים וכמותם, אבל הכח הפנימי שבהם מן המים העליונים מתפללין עליהם בשמיני עצרת, ועל כן בכל ימי החג שהריצוי הוא על חומר הגשמים וכחותם יש לאומות העולם גם כן חלק, כמו שמקריבין עליהם שבעים פרים שלא יצדה העולם מהם, אך הכח הפנימי שבהם מן המים העליונים, הוא רק לישראל בלחודייהו, וכמו בכלל כן הוא בכל פרט משיגים כח עליון מאד להחליף כח להתחיל בעבודה מחדש. (שם תרע"ז)
ונראה לפרש, דהנה ההפרש בין הזכרה ובין שאלה, דשאלה שמבקשים ומתפללין על הגשמים, היא מעוררת השפעת הגשמים וירידתם בפועל, וכענין מ"ש (בראשית ב') כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, שפירש"י מאי טעמא לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וכו'. אך ענין הזכרה הוא לעורר רצון השי"ת להוריד גשמים, וכענין שאמרו ז"ל (ר"ה ט"ז) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, שאיתא בספרים הקדושים הפירוש, לעורר למעלה הרצון למלוכה... וכן נמי יש לומר שזהו ענין הזכרה של גשמים, לעורר הרצון להוריד גשמים. ועל כן סבירא ליה לר"א דלולב ונסוך המים בחג והזכרה כולם ענין אחד הם שבאין לרצות על המים, היינו לעורר הרצון להוריד גשמים, וכשם שלולב וניסוך המים באין בחג לרצות על המים, אף דגשמים סימן קללה בחג, משום דהרצון להוריד גשמים אין זה הורדת גשמים עדיין...
וכדמיון זה יש לומר בענין ריצוי על המים שהוא אינו מעורר אלא המחשבה להורדת המים, ובזה נבראה פנימיות הגשמים לבד, אבל הגשמים בפועל לזה צריכין לעורר בתפלה ושאלה על הגשמים. ולפי זה מובן תירוצו של ר' אליעזר לר' יהושע, אף אני לא אמרתי אלא להזכיר, שזה אין לו ענין להורדת גשמים אלא לרצון ומחשבת הורדת גשמים, שבזה נבראה פנימיות ענין הגשמים, וזה אינו סימן קללה בחג, כי הרצון להוריד הגשמים הוא בעונתן, וכמו מחיה מתים...
אך ר' יהושע סבירא ליה דאינה דומה לארבעה מינים וניסוך המים שבהם אין אומר ואין דברים אלא מחשבה ורמז שבמעשה ההוא מרמזין על הכוונה, ומחשבה מעוררת למעלה נמי מחשבה להוריד גשמים, אבל בהזכרה בדיבור מעורר נמי דיבור שבו נבראו הגשמים בפועל ושוב הוי סימן קללה בחג... (שם תרע"ט, וראה שם עוד)
...וכן כתוב במ"ר (אחרי) אורי בראש השנה, שאז מתחיל התחדשות בדברי תורה אור עד שמיני עצרת, שהוא נביעו דאורייתא, כמ"ש בתיקונים, שאז נקבע אור תורה שבעל פה התחדשות בדברי תורה, ומאז הזמן מ' יום לקבל ההשפעה והתחדשות בדברי תורה בקביעות. וכן זמן הגשמים איתא (תענית ו') יורה במחרחשון, יורה שמורה את הבריות להטיח וכו', ומרמז גם כן שמורה את הבריות לקבל עול תורה באמת, וכן כתב המ"מ דקאזניץ זצוקלה"ה דמה שכתב בפרק קמא דתענית במעלת יום הגשמים קאי על שמיני עצרת, שהוא נביעו דאורייתא. וזה שאמר שמן אותה שעה עד שבנה שלמה בית המקדש היו עושין מ' יום גשמים לשום מי המבול, והיינו שאם יזכו יוקבעו דברי תורה בלבם בהתחדשות בהמ' יום מיום שמיני עצרת שהוא נביעו דאורייתא, ואם לא יזכו חס ושלום יהיה מי מבול, עד שבנה שלמה בית המקדש, וכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה... (בראשית לר"ח מרחשון)
...והנה בסוכות אנחנו מתפללים על הגשם ובפסח על טל, והיינו כי התורה שבכתב ניתנה בתשרי ביום הכפורים, כדאיתא בגמרא (סוף תענית), לא היו ימים טובים לישראל כיום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות, ונקרא יום חתונתו במשנה, מצד דהלוחות הראשונות נשתברו, דאמר משה מוטב שתידון כפנויה, ולכן מתפללין אנחנו אז על הגשמים שמרמז על השפעת דברי תורה שבכתב. ובפסח אנו מתפללין על טל, שמרמז על תורה שבעל פה שנקראת תורת חסד, (כמ"ש סוכה מ"ט) וכי יש תורה שאינה של חסד, אלא זו תורה ללמדה, והיא תורה שבעל פה, שצריכה ללמדה. וחג הפסח שהוא כנגד אברהם אבינו ע"ה, שמדתו חסד אנו מתפללין בפסח על הטל שהוא השפעת דברי תורה שבעל פה, כי בפסח זמן השפעת טלא דעתיקא כמ"ש (שבת פ"ח) טל שעתיד בו הקב"ה להחיות את המתים, ומזה אמרו בת"ז (י"ט) כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו... ומבקשין על הטל שיזכו בשבועות על ידי טלא דעתיקא לתקן הכל ויזכו לקדושת מתן תורה... (פסח ט)
ענין ברכות גשמים ביום הזה, כי גשמים הוא השפעת חיות הנבראים וביום הזה אחר יום הכפורים וחג הסוכות נקלט חיות חדשה בלב נפשות ישראל להיות נקלטים כל השבע מדות שבקדושה בלב בהתחדשות קבלה של דברי תורה בלב, וזהו ענין ירידת גשמים ביום הזה השפעת טיפה של חיים בלב, ועל יום זה רמזו חז"ל (תענית ז') גדול יום הגשמים. ויש לומר שעל זה רמזו חז"ל שבעה פעמים גדול יום הגשמים כתחיית המתים הוא נגד בחינת מדת חסד לאברהם, שתחיית המתים הוא מבחינת חסדים גדולים, ולזה קורין בחג הפסח שהוא מבחינת חסד במתי יחזקאל, כי תחיית המתים יהיה בפסח על ידי מדת חסד. ואיכא מאן דאמר שגדול יום הגשמים יותר מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים וכו', כי תחיית המתים הוא התחדשות חיות לגוף לאחר שמת, ואין זה רבותא כל כך, מפני שבמתים חפשי מן המצות ואין לו בחירה, אבל יום הגשמים הוא השפעת חיות הקדושה גם לרשעים שבחייהם קרויים מתים, והוא עודנו עומד בבחירתו להרע, ועם כל זה השי"ת מטיף לו טיפת חיים של התחדשות בקדושה, הוא רבותא יותר מתחיית המתים בגוף... (שמיני עצרת לד, ועיין שם עוד)