(ראה גם: אלדד ומידד, בית דין, דיין, זקנים, משה-וישראל)
ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתך... (שמות יח יז)
ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל, והשתחויתם מרחוק. ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו, והעם לא יעלו עמו. (שם כד א)
ויראו את אלקי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו... ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם, והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם. (שם שם י)
ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך. וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך. (במדבר יא טז)
ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה', ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבות האהל. וירד ה' בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו... (שם שם כד)
איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשי חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם. ותענו אותי, ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות. ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו... (דברים א יב)
כתיב ויבחר משה אנשי חיל וכו' כי הסימנים האחרים (חוץ מאנשי חיל) בקש ולא מצא. וכן הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים, מהו ידועים, היינו שנודעים באלו הסימנים, ומצא, חוץ מנבונים שלא מצא. (יתרו רו)
תא חזי, בשעה שנדב ואביהוא ראו ושבעים זקנים, מה כתוב בהם, ויראו את אלקי ישראל, ונתגלתה עליהם השכינה. ר' יהודה ור' יוסי אמרו, את (שכתוב את אלקי) הוא מדויק, ואת הזה (יורה) שהוא מרחוק, את הוא כולל מה שיש בתוכו, שראו מה שיש בפנימיות (השכינה). (משפטים תקעז)
אז ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, הרי הם לתת להם מאכל אחר, (שאינו מן השמים, שהוא מדרגת משה), ולא תהיה נפגם במדרגה שלך, ועל כן ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, מהו הטעם, הוא משום שהם נתאחדו בלבנה (שהיא הנוקבא), וצריך השמש, (שהוא מדרגת ז"א ומדרגת משה), להאיר לה, ועל כן ושמתי עליהם, כדי שיאירו מן השמש, (שהוא מדרגת משה) כאור הלבנה (שהוא מן השמש), ומשום זה מאכל זה (בשר) לא בא על יד משה, (אלא על ידי שבעים איש), כדי שלא יופגם, (שלא יוצרך לרדת ממדרגתו כנ"ל). (בהעלותך קמח)
תא חזי, בתחלה היו אלו שבעים זקנים יונקים ממשה, ואלו הם הזקנים שבקצה המחנה שנשרפו באש שורפת, וכבר העירו מי גרם להם שישרפו, כיוון שראה משה שאינם יכולים להתקיים בלי זקנים, בקש עזרה להאיר לישראל, ואמר לו הקב"ה אספה לי שבעים איש ואצלתי מן הרוח אשר עליך, זה הרוח של המראה המאירה, ששורה במשה ולא באחר, משום זה היו צריכים להאיר ממנו... (זהר חדש תרומה כט)
ויאמר אליהם, חלק כבוד לזקנים, וכן הקב"ה אמר למשה, משה חלק כבוד לזקנים, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל... (בא פרשה יא)
ואתה תחזה, בנבואה. אנשי חיל, אלו עשירים ובעלי ממון. יראי אלקים, אלו שהם יראים מן המקום בדין. אנשי אמת, אלו בעלי אבטחה. שונאי בצע, אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר, ואתה תחזה, באספקלריא, כמחזית זו שחוזים בה המלכים. אנשי חיל, אלו בעלי אבטחה. יראי אלקים, אלו שעושים פשרה בדין. אנשי אמת, כגון רבי חנינא בן דוסא וחביריו. שונאי בצע, ששונאים ממון עצמם, קל וחומר ממון אחרים... נמצאו כל שרי ישראל שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות.
ושפטו את העם בכל עת, רבי יהושע אומר בני אדם שהם בדלים ממלאכתם ועוסקים בתורה, והיו דנים את העם בכל עת... אם את הדבר הזה תעשה - צא והמלך בגבורה, וצוך אלקים ויכלת עמוד - אם מודה לך ויכלת עמוד, ואם לאו אי אתה יכול לעמוד. וגם כל העם הזה - אהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל... (יתרו פרשה ב)
והאספסוף אשר בקרבו... רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אם כל כך היו הזקנים, קל וחומר לשאר בני אדם... (בהעלותך פו)
אספה לי, למה נאמר, לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי, אמר לו המקום מה שבקשת נתתי לך. אספה לי, שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים... שבעים איש, שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים... ובכל מקום שאתה מוצא זקנים, המקום חולק כבוד לזקנים... אשר ידעת כי הם זקני העם - אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני. כי הם זקני - מלמד שאין אדם יושב בישיבה שלמטה, אלא אם כן יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו אומרים איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר. כמה שנאמר ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע, ואמרת הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצרים, יבואו ויראו בריוח עמהם. ולקחת אותם - קחם בדברים תחילה אמור להם דברי שבח, אשריכם שנתמניתם, וחוזר ואומר להם דברי פגם, היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם, על מנת כן תהו מקבלים עליכם שיהו מקללים אתכם וסוקלים אתכם. והתיצבו שם - הכניסם עמך אל אוהל מועד. ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו שנוהגים בך, ויהיו אומרים חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמע דיבור מפי הקב"ה. (שם צב)
וישארו שני אנשים במחנה - יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה מה אני עושה... איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה, עשה משה תקנה, נטל פיתקים וכתב עליהם זקן, ונטל שני פתקים חלקים ובללן והטילם לתוך הקלפי, אמר להם בואו טלו פתקיכם, כל מי שנטל פיתק וכתוב עליו זקן, היה אומר לו משה כבר קידשך המקום, וכל מי שהיה נוטל פיתק שלא היה כתוב עליו זקן, היה משה אומר לו מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך... (שם צה)
ותאמרו טוב הדבר אשר דברת, היה לכם לומר משה רבינו, ממי נאה ללמוד תורה, ממך או מתלמידך או מתלמידי תלמידך, ולא ממך שנצטערת עליהם, כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו', אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם, הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שהם שמונים אלף חסר פרוטרוט, אם אינו שומע אנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין, לכן נאמר ותענו אותי, כשהייתי מתעצל הייתם אומרים יעשה מהרה. (דברים יד)
ואקח את ראשי - משכתים בדברים, אמרתי להם אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים וריעים, חבל נחלתו... אנשים חכמים - זה אחד מז' מדות שאמר לו יתרו למשה, ולא מצא אלא ג', אנשים חכמים וידועים - שיהיו מכובדים עליכם, ראשיכם - במקח, במכר, במשא ובמתן, ראשיכם בכניסה וביציאה, נכנס ראשון ויוצא אחרון... (דברים טו)
תנו רבנן, וישארו שני אנשים במחנה, יש אומרים בקלפי נשתיירו, שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמר משה כיצד אעשה, אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה, בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פיתקיכם... רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה... (סנהדרין יז א, וראה עוד אלדד ומידד)
ואחר באו משה ואהרן - היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם? אמרו רבותינו הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים, והלכו להן. כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא אחד... אמר להם הקב"ה כך עשיתם, חייכם שאני פורע לכם, אימתי בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה החזירן הקב"ה, שנאמר (שמות כ"ד) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. (שמות פרשה ה יז)
ויקרא משה לכל זקני - הדא הוא דכתיב (איוב י"ב) בישישים חכמה וגו', למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהן? אלא בשעה שנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמר לו (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל, כיון שבא משה מיד ויאספו את כל זקני בני ישראל (שם ד'), ואומר (שם) ויאמן העם, אמר הקב"ה הריני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי... אמר הקב"ה אף אני עושה להם כבוד ויהיה גאולת ישראל על ידיהן, שהיו ישראל שוחטין פסחיהם על ידיהן של זקנים, שנאמר ויקרא משה לכל זקני ישראל וגו'. (שם פרשה טז א)
שבעים שקל, אלו ע' זקנים שמינה משה, כולם נביאים, מאותן שאמר לו הקב"ה (שמות ג') ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך וגו', וכן הוא אומר (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש וגו', שניהם מלאים וגו', והם נתמלאו רוח הקודש מרוחו של משה, ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק מנר, הנר דולק וחבירו אינו חסר... (במדבר פרשה יג יט)
אספה לי - וכי לא היו זקנים לשעבר, והלא כבר נאמר במצרים (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל, אלא מפני מה אמר לו הקב"ה למשה אספה לי וגו', ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שם א') הבה נתחכמה לו, וישימו עליו שרי מסים, קיבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה... מינה את הנוגשים של מצריים על השוטרים של ישראל, והשוטרים ניתמנו על יתר העם, וכשאמר להם לא תוסיפון לתת תבן לעם, היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים, והיו השוטרים מוכים על יתר העם, ולא היו מוסרים אותן בידי הנוגשים, ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם... אמר ליה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, יבואו ויטלו בגדולה הזאת. (שם פרשה טו טז)
אספה לי - והיכן היו הראשונים? זה שאמר הכתוב (איוב ל"ד) ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, עד שהיו במצרים היו להם ע' זקנים... נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן, משה התנה עמנו שירד לסוף ארבעים, והרי ו' שעות יותר ולא ירד... כיון ששמעו כך, אמרו להם מה אתם מכעיסין לפני מי שעשה לכם כל אותן נסים ונפלאות, ולא שמעו להם והרגום... ומנין שהרגו לזקנים ולחור, שכן ירמיה מוכיח את ישראל, (ירמיה ב') גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים... כי על כל אלה, מהו על כל אלה, בשביל אלה אלהיך. אחר זמן כשסלח להם, אמר למשה אספה לי שבעים איש תחת אבותם שנהרגו על קדושת שמי. (שם שם יז)
אספה לי שבעים איש... למה לא אמר לו אספה לי שבעים אנשים, אלא שבעים איש מיוחדים, שיהיו דומין לי ולך, ה' איש מלחמה, והאיש משה ענו מאד. וכי לא היה להם זקנים קודם לכן, והכתיב בהר סיני (שמות כ"ד) ויעל משה ואהרן וגו', אלא בשעה שבאו ישראל לאותן דברים והיה העם כמתאוננים, נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני וכשראו את השכינה (שם) ויחזו את האלקים ויאכלו... מהו והאספסוף, רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא, אחד מהן אומר אלו הגרים, ואחד מהן אומר אלו סנהדרין, שנאמר (במדבר י"א) אספה לי, מה כתיב שם ותאכל בקצה המחנה, בקוצים שבמחנה, ומנין שאותן זקנים שעלו לסיני נשרפו, שנאמר (תהלים ק"ו) ותבער אש בעדתם, ואין עדה אלא סנהדרין...
באותה שעה אמר הקב"ה למשה מנה תחת אותן זקנים זקנים אחרים תחתיהם, וירדתי ודברתי להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקב"ה כיום מתן תורה, שכתוב בו כי ביום השלישי ירד ה'... (שם יט)
ולזקני ישראל, אמר רבי עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה עוף זה אינו יכול לפרוח בלי כנפים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר בלא זקנים... (שמיני יא)
ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - אמר רבי פנחס מכאן שהיו ראויים להשלחת יד. אמר רבי הושעיא וכי קלורין עלתה לסיני, דאת אמרת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה, כאדם שהוא מביט בחברו מתוך מאכל ומשתה... אמר רבי תנחום מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה.
ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, שקל כבודן ככבודו, שהיו חכמים וצדיקים... דבר אחר לא לכם אתם יושבים אלא לנו, ראו לאיזה מקום אנו הולכים, למקום שרפים ואופנים וחיות ומלאכים, בקשו עלינו רחמים שנעלה לשלום ונשוב לשלום. (שמות פרק כד, שסב)
וריבכם - שהיו מריבין עם הדיינים, אם לא היו אומרים כרצונם. ואשימם בראשיכם, מלמד שהדיינים משימין ידיהם על בעלי דינים אם אינם מוציאין דין לאמיתו. ותענו אותי, היה לכם לומר חלילה שידין אותנו אחר אלא אתה, שאתה לא תשא פנים לאחד ממנו, אלא כך עניתם טוב הדבר אשר דברת לעשות, לפי שחשבתם מעתה יהיה מקצת השופטים קרובים לנו וישאו לנו פנים בדין. (דברים א יב)
...ולמה שבעים, כנגד שבעים אומות, שיהא מעשה שבעים זקנים כובש עצת שבעים אומות. ורבנן אמרי שבעים זקנים כנגד שבעים ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל בכל שנה ושנה. ואלו הן שבעת ימי הפסח... דבר אחר כנגד שבעים אמות שיש במשכן... וכן את מוצא כשמינה משה שבעים זקנים הכניסן לאהל מועד והעמיד כל אחד ואחד לתוך אמתו, שנאמר ולקחת אותם אל אהל מועד, למה, שאם יצא הקצף מאהל מועד הן עומדין ועוצרין אותו... (במדבר יא טז, וראה שם עוד)
ויש אומרין כיון שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, עמד משה והלך לו אצל בצלאל, אמר לו, בצלאל, כך וכך אמר לי הקב"ה, מה אתה ממליכני, אמר לו עשה כחכמתך, אמר לו היאך אעשה... אמר לו עשה פטקין וכל מי שיעלה בידו ששה הוי ידוע ששרתה עליו שכינה... מיד עשה כן ועלו ששה מכל שבט ושבט חוץ משבט לוי שעלו ממנו ארבעה, אמר משה ברוך המקום שהנהיג שררה לשבטו, וחזר ונישקו לבצלאל על ראשו... (שם שם כו)
ואל אצילי בני ישראל, אלו הזקנים והכהנים הנגשים אל ה', לא שלח ידו, לא היה בהן היזק, כענין שנאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב (שמות י"ט), ויש אומרים לא שלח ידו, לא חלה עליהם עדיין נבואה. ויחזו את האלקים, חזו מלאכי השרת וחיות הקודש, ויאכלו וישתו, אלו קרבנותן שהן מתקרבין ומתקבלין לפני המקום, ונדמה להם כאלו אכלו ושתו... (שמות כד יא)
ויראו - נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין... לזקנים עד ויהי העם כמתאוננים וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקצינים... ויחזו את האלקים - היו מסתכלים בו בלב גס, מתוך אכילה ושתיה. (שמות כד י ויא, וראה עוד דור המדבר-כללי דברים א יד)
אנשי חיל - אנשים ראוים להנהיג עם גדול, כי כל קבוץ ואוסף יקרא חיל, ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד... והנה יקרא איש חיל במשפטים, כי החכם הזריז הישר, ובמלחמה הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה... והנה יתרו דבר בכלל ופרט, אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים, ופרט שיהיו יראי אלקים אנשי אמת ושונאי בצע, כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו, ולא הוצרך להזכיר חכמתם ובינתם כי הדבר ברור שהוא בכלל אנשי חיל... (שמות יח כא)
ואל אצילי בני ישראל - הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים, וקראם כן כי נאצל עליהם רוח אלקים... וטעם לא שלח ידו, בעבור שאמר "והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם", הודיע בכאן שנזהרו בכך ולא פרץ בהם פרץ, כי היו אצילי בני ישראל ראויים למה שחזו במחזה והטעם כי חזו את האלקים ולא הרסו לעלות אל ה'... (שם כד יא)
אספה לי שבעים איש מזקני ישראל - כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת מזל ברקיע ושר למעלה... ולכן היה המספר הזה ביורדי מצרים שבעים, וצוה המספר הזה בשופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם דבר, וכן במתן תורה "ושבעים מזקני ישראל", כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר הוא במחנה העליון, כי ישראל צבאות השם בארץ... והנה משה על גבי שבעים זקנים רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ. וקבלו רבותינו כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר כן יהיה מנינם שבעים והנשיא על גביהם... (במדבר יא טז)
וירדתי ודברתי עמך - ...כי הענין בכאן כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם, ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא, וזה טעם "ויתנבאו ולא יספו", שלא יספו להתנבאות מעצמם... ולפיכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה, משל למלך שמסר פרדס לשומר ונתן לו שכר השמירה, אחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמרו כלו לבדי, הבא עוד אחרים שישמרו עמי, אמר לו המלך נתתי לך הפרדס שלי לשמרו וכל פירות שמירתו נתתיו לך, ועכשיו אתה אומר הבא עוד אחרים שישמרו עמי, הריני מביא אחרים שישמרו עמך, והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הם נוטלין שכרן. כך אמר לו הקב"ה למשה, אני נתתי לך רוח ודעת לפרנס את בני, ולא היית מבקש אחר כדי שתתיחד אתה באותה השמירה, ועכשיו אתה מבקש אחר, תדע שמשלי אינן נוטלין כלום, אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך... ואף על פי כן לא חסר משה כלום. והקרוב אלי כי כל ימי הזקנים נעשה להם כן, שידעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה בצרכי שעתם והמקרים אשר יבא להם במדבר, וזה טעם "ונשאו אתך במשא העם", כי כל מה שיאמר משה לעם ידעו הם ויתנבאו בהם לעם כל אחד בשבטו ואלופו, ומפני זה לא ישא משה לבדו תלונותם. (שם יא יז)
...במעמד ההוא השיגו משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל וכל ישראל מידיעת אמתתו ועצם כבודו, וכל אחד ואחד (השיג) לפי שלימותו, ומתוך הידיעה ההיא האמיתית נתנה התורה הקדושה... ובעת ההיא קבלו הנביאים העומדים בכל דור נבואתם, והחכמים העתידים לעמוד בגודלם עקרי תורתם במשפטיהם ובמחלקותם... (שיר השירים הקדמה)
...אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבתם והשיגו, אבל השגה בלתי שלימה, ולזה אמר עליהם "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו" וגו' (שמות כ"ד), ולא אמר ויראו את אלקי ישראל לבד, כי כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם, לא לתאר איך ראו, ואמנם דקדק עליהם תוכן השגתם, אשר כללה מן הגשמות מה שכללה, חייב זה הרסם קודם שלימותם, והתחייבו כליה, ויעתר לעם ע"ה והאריך השם להם עד שנשרפו בתבערה. כל שכן בדיננו אנחנו הפחותים... ואמר שאצילי בני ישראל עם המכשולים שאירעו להם בהשגתם נתבלבלו גם כן מפני פעולותיהם ונטו לענינים הגופיים להשתבש ההשגה, ולזה אמר "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו"... (חלק א פרק ה)
...ויש לומר דמתחלה היו בוררין לשרי עשרות ו' רבוא, ומן החשובין שבהן היו בוררין י"ב אלף לשרי חמשים, וגם משרי חמשים היו בוררין החשובין שבהן ו' אלפים לשרי מאות, ומהם בוררין ו' מאות לשרי אלפים, והא דאמרינן התם נמצאו דייני ישראל ז' רבוא וח' אלפים ושש מאות שם דייני קא חשיב. אי נמי שרי עשרות היו מן הששים רבוא של ישראל שהיו מבן עשרים ועד בן ששים שנה, אבל שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים היו מן הזקנים שהיו מבן ששים ומעלה. (שמות יח כא)
ותחת רגליו - על דרך הפשט יבאר הכתוב כי משה ואהרן ובניו ושבעים הזקנים ראו עתה במעמד הר סיני אלקי ישראל על הכסא והכסא על הרקיע... ושבעים זקנים אלו הם השוטרים המוכים על הצבור להקל מעליהם עול הלבנים, ולכך זכו מדה כנגד מדה להשיג כמעשה לבנת הספיר. ועל דרך החכמה כמעשה לבנת הספיר היא השגה במראה הנבואה אמתת החומר הראשון התחתון שהיה משלג שתחת כסא הכבוד... (שמות כד י, ועיין שם עוד)
ואל אצילי בני ישראל - נקראו אצילי מלשון אצילות, כלומר שנאצל עליהם רוח נבואה במעמד הקדוש הזה... ויחזו את האלקים - הוא מה שנזכר למעלה "ויראו את אלקי ישראל", שחזו את האלקים ולא הרסו לעלות אל ה'. ויאכלו וישתו - על דרך הפשט עשו יום טוב מפני שזכו ונכנסו לאותו המראה הנכבד ונצולו ויצאו בשלום... (שם שם יא, ועיין שם עוד)
אספה לי - ...ונראה כי אף על פי שהזכיר עתה אספה לי כבר היו עם ישראל במצרים שבעים זקנים, כי מאז מיום שירדו למצרים שבעים נפש ונשתלחה הברכה בזרעם מנו עליהם שבעים זקנים להנהיגם וללמדם חקים ומשפטים צדיקים, כי היו חכמים גדולים מקובלי האבות, ויודעים כי שבעים נפש היו דוגמא, ולכך מנו עליהם במצרים שבעים זקנים, והוא שכתוב "לך ואספת את זקני ישראל", והם היו במתן תורה, הוא שכתוב "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל", ומה שהזכיר כאן אספה לי שבעים איש היו אחרים שנבחרו עתה מחדש, כי אותן שבעים זקנים של מתן תורה מתו בתבערה, ולכך הוצרך לומר שיאסוף אותם מחדש... (במדבר יא טז)
...וזה כענין מה שאמר השי"ת למשה בשבעים הזקנים לא היו ראויים שתחול עליהם הנבואה בעת ההיא מצד עצמם, אבל מצד שהיתה שופעת על משה היתה נמשכת גם עליהם, אף על פי שלא היו כולם מוכנים אליה...
ואני סובר בזה עוד ענין, שידוע שתועלת הנהגת הכלל וטוב סידורו הוא, שתעלה ההנהגה אל ראש אחד, ומפני זה נצטוו ישראל להקים עליהם מלך, שלא תופסד ההנהגה בריבוי הראשים. ולכן מסר השי"ת הנהגת כל ישראל למשה, עד שנלאה משה מזה ובקש שיצטרפו עמו בהנהגה אנשים אחרים. והשם חשש להפסד שיקרה מזה, שאפשר שלא יסכימו דעותיהם בהנהגה וימשך מזה בילבול סדר, שאם היות שתבא נבואה אחת לכולם, אם לא היה רוחם בענין אחד, יהיה בענין נבואתם איזו התחלפות, שכבר הודיעונו חז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד... ונשמר מזה על ידי שלא השפיע לכל אחד מהם רוח מיוחד, אבל עשאם כולם כענפים יונקים משורש אחד נבחר הוא משה רבינו ע"ה, וזו סבה להשואת דעותיהם, ולכן אמר יהושע על אלדד ומידד "כלאם", שראה שהיו חולקים על הכונה האלקית... (דרוש ח)
כל הדבר הגדול - נגד טעות הדיינים יביאו הדבר הקשה אליך, ולפי מצבם ועסקי חנייתם היו צריכים דיינים רבים כל כך. (שמות יח כב)
ויראו את אלקי ישראל - יש שפירש לשבח על השגתם, ויש שפירש לגנאי שהשיגו השגות קצרות וחשבום לשלמות, וכן במורה. ותמהנו, שהרי נאמר "ויעל משה וגו' וע' מזקני ישראל", ונכללו כולם במראה. אלא נראה שספר שבחם, שהשלמים האלה השיגו שהוא נקרא אלקי ישראל, והנהגת העולם תהיה על פי פעולתם, כמו שמנהיג אותו על ידי השרים שבשמים... ואל אצילי - שאר האצילים של העם חוץ מאלו לא התנבאו, כי אם ויחזו - בהשגה כוללת על אמיתת מציאותו יתברך ולא במראה כי אם במחזה, ויאכלו - חוזר על סעודת מצוה דלעיל. (שם כד י ויא)
ושבעים מזקני ישראל - לתת הודאה ולהשתחוות למלך עלו זקני העם, ומשה כעבד נאמן המכניסם אל אדוניו, ועוד כדי שלא יטעו לעבוד את המלאך השיגו את ה' בנבואה, וזכו לנבואה באמצעות משה. והיו בהם מדרגות שונות, ויראו את האלקים נאמר על אהרן ובניו, ועל השאר אמר "לא שלח ידו", ולא היתה אם כן טעות במה שראו במקום הקדוש ובמעמד משה, וגם לא הסתכלו בחומר הראשון כדעת המורה, כי לחקירה עיונית-מדעית אין צורך שיעלו אל ההר. ומה שהשיגו הזקנים נראה שהיה זה שה' ברא ג' עולמות, ובכל אחד חלק מושלם שינהיגו בעצמו... (שמות כד י)
וירד ה' בענן - כדי שיתפעלו לבבות הזקנים, כי משה היה שומע הקול בלי הענן. ויאצל - כח משה התחזק כל כך עד שהושפעו הזקנים ממנו בשער המעשי הנקרא עצה, ובכח המתעורר להנהיג ולמחות הנקרא גבורה. כנוח עליהם - להמורה היה רק רוח הקדש, ולא יספו - לעלות לנבואה גמורה, או לא פסקו מכך. (במדבר יא כה)
וידועים - לרש"י לא מצא נבונים, והטעם כי קשה להיות נבון בהנהגה המדינית יחד עם חכם בשכל העיוני וחכמת התורה, כי כשיתעסק במושכלות לא יכול להשכיל במפורסם, רק בבצלאל נמצא הכל בדרך פלא. או שנבונים נכלל בחכמים... (דברים א טו)
ואתה תחזה - תברור ותמנה, כי באלה הג' ענינים צריך שתהיה אתה בעצמך ולא יספיק זולתך, אבל בעניני פסקי דינים פרטיים יספיקו שרי אלפים שרי מאות וכו', כי אמנם כשיהיו ב' מדרגות זו למעלה מזו הנה ישפוט הקטן ראשונה, והצועק על פסק דינו יצעק אל הגדול ממנו ומן השני אל השלישי... ובכן יהיו מעטים הבאים לפניך לדין. (שמות יח כא)
ויבחר משה אנשי חיל - אחר שבקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו, בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, יותר מיראי אלקים בלתי אנשי חיל... (שם כה)
אנשי חיל - שלמים במצות עשה, שעל ידם יש לו חיל מלאכים גדול. יראי אלקים - ממצות לא תעשה, שבהיותם אנשי מדות כאלה ה' יעזרם שתתגלה להם האמת, כי אינו מביא תקלה על ידי הצדיקים. (שמות יח כא)
ויראו את אלקי - דרך ב' מסכים האחד כמעשה לבנת הספיר, והשני כעצם השמים תכלת. ואל אצילי בני ישראל - נדב ואביהוא לא מתו כאן, אף שויחזו - נסתכלו אחרי הראיה הראשונה ונתכוונו ליהנות ממנה. (שם כד י ויא)
אשר אתה בקרבו - ויחידי סגולה מהעם יראו הנפלאות שאני עושה עמך ביחוד, שהוא קירון עור הפנים, כמו שכתוב אחר כך "וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים", שרק הם נבהלו מפניו. (שם לד י)
כי הם זקני העם - ראוים לנבואה כחכמים, ושוטריו - במצרים, והיו ממנים עליהם רק עשירים שיהיו חשובים בעיניהם, וגם היו גבורים. והתיצבו שם - שתועיל להם הכנת המקום וההתבודדות עם משה. ואצלתי - מקצת משתלשל עליהם ולא שידמו לנבואתך ממש. שבעים איש - במדרש נגד ע' ימים טובים, י"ח ימים טובים ונ"ד שבתות, רוצה לומר נגד ע' יום שהם צנורות קדושה להוריק שפע, וכן אלה. או בחוץ לארץ יורק השפע על ידי ע' שרים ועד עתה הוריק על ידי משה, ומעתה לא רצה לשומם תחת החיצונים, ועל ידי עצמו אינם זכאים, על כן צירף זכות ע' זקנים שיורק עליהם משמים שלא על ידי שרים ועל ידם קיבלו מזון גשמי, מה שאינו על פי מעלת משה... (במדבר יא טז ויז)
...והנה חשב משה בדמיונו שלא יאות אליו הוספות הדיינים מפני שדבר זה נחשב כאלו הוא יוצא מקו המשפט ומדתו. כי כל זה הוא בכלל "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז), הלך אחר בית דין יפה, אשר אין לצאת ממנו אף כחוט השערה, ומי יחוש וידון יותר ממשה המיוחס לכך אין עוד מלבדו. אבל יתרו אשר שמו נאה לו והוא נאה לשמו העלה בדעתו כיון שלא יוכל משה לעמוד בזה שיהא דן כל היום מבקר עד ערב, ראוי להוסיף דיינים ולהתלבש במדת יוצרו, אשר ראינו כי הוא ית' בשעה שעלה לפניו במחשבה לברא את עולמו במדת הדין, וראה שאין העולם יכול להתקיים בו, ויתר ושיתף מדת הרחמים עמו... ואמר יתרו כי גם כן בזה כאשר אי אפשר למשה לעמוד בשורת הדין הראוי היותו יושב בדין לבדו תמיד, יתכן לשתף המדה שאינה על פי דין גמור, להוסיף דיינים, ודבר זה הוא יתר על עיקר הדין, ולכך נתייחסה עצה זאת ליתרו בהחלט... (דרשה על התורה הקדמה)
על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים... ודע כי מה שהיה ממנה באותה שעה שבעים זקנים דבר זה היה מורה לישראל שימשלו על גוג ומגוג, שיהיה ראש כל האומות שהם שבעים אומות, ועמו יבאו כל האומות למלחמה על ישראל, ומכח מעלה זאת שקנו ישראל להיות להם שבעים זקנים יהיו מושלים עליהם לעתיד... (חידושי אגדות סנהדרין יז א)
אנשי חיל - לפי שארז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו כי אם על גבור חכם עשיר ועניו, וכולם במשה, על כן הזכיר כאן כל ארבע תוארים אלו, כי הדיין צריך לכולם. לכך נאמר "ואתה תחזה" ברוח הקדש שעליך, כי ממנו יוקח להאציל על כל הזקנים יושבי על מדין, וצריכין המה שיתדמו אליך בכל התוארים שבך, כי המאציל והמואצל צריך שיהיה דמיון ויחס אחד ביניהם. אנשי חיל - גבורי כח אשר ככחם אז כן עתה לשבר זרועות רמות, כי כל דיין תש כח מסתמא הוא עובר בלא תגור ממנו. יראי אלקים המה הענוים, כי ענוה מביאה לידי יראה... וכל הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. אנשי אמת, המה החכמים שיודעים להבחין בין אמת לשקר... שונאי בצע אלו העשירים אשר יש להם כל ובצע לא לקחו, וכל דיין עני יש לחוש פן יקח שוחד להטות דין... (שמות יח כא)
ואתה תחזה - פירוש לא שהעם ימנו עליהם אלא הוא יחזה. עוד רמז כי לצד זה יחשב כאלו הוא השופט, כיון שהם שלוחיו ויטול חלק במצוה... מכל העם - פירוש הגם שימצא בני אדם שיראה בעיניו כי הם ראוים לדבר, אף על פי כן לא יהיה מתרצה בהם עד שיבקש כל העם ויקח הגדול שבכולם בכל בחינה מבחינות הטובות המנויות.
אנשי חיל - אמר ד' הדרגות כנגד ד' מינוים המוזכרות בדבריו, כנגד שרי אלפים אמר אנשי חיל, תיבת חיל תגיד עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות, כי כן צריך להיות שר האלף. וכנגד שרי המאות אמר יראי אלקים, כי לצד פרט זה לא יצטרך כל כך אלא כשיהיה ירא אלקים ראוי להתמנות שר למאה. ודקדק לומר יראי אלקים, שצריכין להיות יראים יראת העונש... שתמצא שכל גדולי עולם יראים מדקדוקי המשפט, הגם כי יודעים שמעשיהם ישרים ונכונים... ובחינה זו ישנה גם כן בשרי האלפים, אלא שנוסף בהם פרטים אחרים שאין צורך להם בשר המאה. וכנגד שרי חמשים אמר אנשי אמת, שיספיק לגדר זה, הגם שלא השיגו לבחינה זו של יראת עוצם הדין... וכנגד שרי עשרות אמר שונאי בצע, די להם גדר זה, ובזה יהיו ראוים להיות שרי עשרות...
והנה פשיטא שאם ימצא ממין המשובח שבכולן לכל המנויים מה טוב ומה נעים, ולזה כשבקש משה בישראל מצא ממין המשובח אנשי חיל שיעור שיספיק לכולם, ולא הוצרך לפרט שאר הפרטים כי ישנם בבחינת אנשי חיל... ואין לומר חס ושלום כי לא מצא בישראל יראי אלקים אנשי אמת וגו'... (שמות יח כא)
לא שלח ידו - ...וזה הוא שיעור הכתוב, ויראו את אלקי ישראל, פירוש ראו אור גדול של אלקי ישראל, אבל לא נסתכלו אלא תחת רגליו, ואחר כך לצד שלא שלח ה' ידו, פירוש כחו ורשיונו למנוע מהם, ובזה היה להם כח לחזות בנועם ה' ונהנו זו אכילה זו שתיה ושבעה בטוב נפשם. ולא יקשה למה למשה שם כפו עליו ומנעו מהביט ולאצילי ישראל לא שלח ידו, כי מה שהוצרך ה' לשום כפו על משה לא לשלול ממנו ההשגה שהשיגו אצילי ישראל, כי השגה זו היתה למשה בתמידות, אלא להביט בהשגה מופלאה אשר כל מחזה עליון יחזה... (שם כד יא)
אספה לי - ...ואמר תיבת לי שיתכוין בדבר לשמו יתברך, כדי שלא יטעהו השטן בזקן שאינו נכון, וכשיהיה לשמו ית' שומר מצוה לא ידע דבר רע. עוד נתכוון שאסיפתם תהיה לה' שיקבלו המינוי והשררה מה' על ישראל ולא ממשה. עוד ירצה שיאמר להם הגם שהזקנים הראשונים נהרגו, לא ימנעו עצמם מגשת אל המינוי, הגם שיהיו נאספים פירוש נהרגים לי לשמי. זקני העם ושוטריו - פירוש שהם בעיני העם נחשבין ויכולין לרדות בהם, ויחרדו למאמרם, והוא מאמר ושוטריו. (במדבר יא טז)
ואתה תחזה - ...וחשב ד' אנשי מעלה, כי המעשה כולל ד' דברים תורה עבודה אהבה ויראה, אנשי חיל הם בעלי אהבה, כי איש חיל הוא מי ששוקד על מעשיו בזריזות בכח וגבורה ובמדות היושר, ואין לך שקידה לעשות מעשיו בזריזות כי אם העושה מאהבת הדבר. יראי אלקים הם בעלי יראה, אנשי אמת הם בעלי תורה, כמ"ש אמת קנה. שונאי בצע הם בעלי עבודה, כי אין מקום לעבודה רק אחר שהמית תאות העולם והנאתו, ובצע הוא הנאה.
ואמר שרי אלפים - כי ד' מנהיגים היו לישראל, שופטים ושוטרים, ועוד היה עליהם ראשים שהיו מנהיגים את העם בכל דבר לצאת ולבא. ועוד היו זקנים והם המלמדים תורה ברבים. וזה סידרם: שרי האלפים היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. שרי המאות היו השופטים ממש, שרי עשרות היו השוטרים הרודים לקיים פסקי הדיינים, ושרי חמשים הם הזקנים המלמדים תורה ברבים. ואף שכתוב על כלם "ושפטו את העם בכל עת", שהיו כלם דיינים, מכל מקום היה לכל אחד עיקר התמנות לבדו...
ודע שהראב"ע פירש שרי אלפים שהיו להם בבתיהם אלף משרתים... ור"י אברבנאל פירש שר הממונה לשפוט סך ממון אלף... והרא"ש השיב עליהם ופירש שרי מאות היינו מאות אלפים שרי חמשים היינו חמשים אלפים... הנך רואה כי כל רודפי הפשט שרצו למעט כמות השרים הפך דעת רבותינו נפלו במהמורות השבושים... (שמות יח כא)
ואל אצילי - ...לדעתי כי כאן העיד הכתוב על משה ואהרן הדומים להם לשון "ויראו את אלקי ישראל", רוצה לומר שזכו להשיגו במדה זו אשר בשם אלקי ישראל יכונה, והיא ההנהגה הנסית והנפלאה מדרכי הטבע. אמנם אל אצילי בני ישראל, רוצה לומר אל המובדלים והמופרשים ממדרגת הראשונים לא שלח ידו, רוצה לומר לא נתן להם כח השגת הנבואה להשיגו דרך הנהגתו הנסית והנפלאה... ולא זכו כי אם להשיגו בדרך ההנהגה הטבעית, ולזה אמר בהם לשון וחיזו ולא ויראו כמו שנאמר בראשונים, וגם לא אמר באלה כי אם שם אלקים לבד ולא אלקי ישראל... (שם כד יא)
שרי אלפים - כל ארבעה מינים האלה היו נצרכים אל המשפט, ומכל מקום כל מין מן השרים היה לו התמנות מיוחדת אליו לבד, וזה שרי האלפים היו המנהיגים במלחמה לצאת ולבא, ושרי המאות היו מיוחדים גם להיות שופטי העם ממש... אמנם שרי החמשים היו מיוחדים ללמד תורה לישראל, והם הנקראים בכל מקום זקנים, והם המעולים שבכולם... וכנגדם סידר יתרו ארבע מדרגות, אנשי חיל הם שרי אלפים, שיש להם כח לסבול טורח המלחמה ולא יפחדו מאויב ויודעים בטוב הנהגת אנשי חיל המלחמה. יראי אלקים הם שרי מאות שיראתם על פניהם מפני השי"ת ולא יגורו מפני איש מלשפוט כפי האמת. אנשי אמת הם שרי חמשים העוסקים תמיד בתורת אמת, שונאי בצע הם שרי עשרות שלא יטו אחרי בצע כסף ברדותם את בעלי דינים לקיום הספק... (דברים א טו)
ויאמר ה' - ה' הסכים אל דבריו שמן הנמנע שהוא כפי מדרגתו הגבוהה יוכל לערוך להם שלחן עם בשר, אך צריך להעמיד לו על זה עזר ממנהיגים הקטנים ממנו במדרגה, שהם מצד קורבתם אל הארץ יותר מאל השמים יוכלו להנהיג את העם בצרכיהם הגשמיים, ולא זאת לבד, כי גם המנהיגים האלה אם תגדל מעלתם בין מצד עצמם בין מצד שיקבלו נבואה באופן נשגב, ימנע זאת מכחם להנהיג בענין טבעי בפרט להוריד להם בשר הזה אשר היה מוכן לפורענות, וצד זה הוצרך שתהיה נבואת הזקנים הללו במדרגה חלושה מאד מכל הצדדים. ועל זה אמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל - ולא מן הזקנים המיוחדים לנבואה, רק מן אותם אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו - המיוחדים להנהגת העם בלבד... ולקחת אותם אל אהל מועד - בפתע פתאום מבלי שיכינו את עצמם לזה כלל, ובצד זה תגרע כח נבואתם... (במדבר יא טז, וראה שם עוד)
שרי אלפים - שר אלף היה איש שנבחר מתוך אלף אנשים, שר מאה מתוך מאה... בדברים א' י"ג נאמר "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" וגו', מסתבר אפוא כי כל האנשים שעתידים היו להתמנות הוצעו על ידי העם עצמו, ומשה רק אישר ומינה אותם... וכשם שבימי משה רבינו היו מתחתיו ארבע בתי דין זו למעלה מזו, כן היו גם בדורות המאוחרים ארבע סוגים של בתי דין זה למעלה מזה. תחת הסנהדרין הגדול שני בתי דינים של עשרים ושלשה על פתח הר הבית ועל פתח העזרה, בית דין של עשרים ושלושה ישב בכל עיר גדולה, ובית דין של שלשה בכל מקום ומקום... נראה כי בחירי עם אלה לא נתמנו רק לשבת בדין, אלא הוטל עליהם גם להפיץ תורה בעם, כך שהמצות שניתנו למשה הובאו באמצעותם לידיעת העם. וכך מפרש הרמב"ם את הברייתא "כיצד סדר משנה" (עירובין נ"ד ב') וישוטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בגרסא המצוה ההיא וירגילו לקרותה... (שמות יח כא)
מזקני ישראל - עוד מראשית ההסטוריה הישראלית היו זקנים בעם, זקנים אלה תפסו עמדה חשובה ומכרעת בעם (ראה שמות ג' ט"ז, ד' כ"ט, וכן ויקרא ט' א'). גדולה מזו, הם כבר שימשו בתפקיד פעיל, הם היו "שוטריו", שהשגיחו על חיי החובה של העם, והיתה להם השפעה על הציבור מכח האימון הטבעי שהעם רחש להם. אספה לי - לא כדי לספק צורך שאתה חש בו אישית, אלא בזקנים אלה ייווסד מוסד קבוע כדי להגשים מטרה נצחית שלי. (במדבר יא טז)
וידבר אליו - תוכן דבר ה' אל משה לא נמסר בכתוב, שמא בקש ה' להזכיר לסנהדרין שבכל הדורות, שלא כל דברי ה' אל משה נמסרו בתורה שבכתב, שמא ביקש לרמוז להם שהפעילות שנתמנו לה באותה שעה יסודה בתורה שבעל פה... (שם שם כה)
המקנא אתה לי - הופעת אלדד ומידד בשעת מינוי הזקנים לסנהדרין הראשונה, וכן דברי משה שנאמרו באותה שעה, הם בעלי חשיבות עליונה לכל הבאים אחריהם, כי נתגלה כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא באה לייסד מונופולין של הרוח, כי הכשרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד... כאשר אמר משה "המקנא אתה לי" הוא שמט את הקרקע מכל מחיצה אפשרית בין "כהני דת" לבין "הדיוטות" אנשי חול... (שם שם כט)
אנשי חיל - אינם יראים מבני אדם להעמיד על הצדק. יראי אלקים - אחר שהמה מהמון העם יש לדקדק אם המה יראי אלקים, מה שאינו כן אם המה תלמידי חכמים תלמידיו של משה. אנשי אמת - עוד יש לבדוק אם שכלם ישר ונוכח עם האמת, דיש אדם ירא אלקים ומבקש את האמת אבל אינו מוצא לכוין דעתו אל האמת. שנאי בצע - מלבד ששכלו אמת, יהא טבעו לשנוא עולה, שהטבע מסייע הרבה לעשות מה שהדעת נותנת.
ושמת עליהם - לא שמשה בעצמו יבחר עד שרי עשרה שהוא מלאכה רבה, אלא ישים בצויי, הוא יבחר שרי אלפים, והמה כל שר האלף יבחרו עשרה באלפיהם לשרי מאות, ושרי מאות יבחרו שנים לשרי חמשים וכן לשרי עשרות. ועל מה שכתבנו בדברים א' י"ג דמתחלה בקש משה שהכל יבחרו מהעם מביניהם, ואחר כך בעצמו ראשי העם. (שמות יח כא)
אנשי חיל מכל ישראל - באשר ידע משה שיש הרבה תלמידי חכמים בישראל שאפשר לסמוך עליהם בדברי תורה, על כן בחר רק מישראל שהם תלמידי חכמים, ושוב לא נצרך לבדוק אחריהם אם הם יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע, שאחר שהוא תלמיד חכם מתלמידיו של משה הרי התורה מדרכתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. אבל מכל מקום נצרך לבדוק שיהיו אנשי חיל דעתן ויכול להנהיג שררה על הצבור. (שם שם כה)
ישפוטו הם - דאפילו הדבר הקשה לכולם והיה מגיע למשה, מכל מקום כמו שלא היה משה שומע הטענות ותשובות כן לא היה הוא גומר את הפסק אלא מודיע הפסק לדיינים והמה גומרים את הפסק... (שם שם כו)
מזקני ישראל - היינו גדולי המעלה שיהיו ראויים לעמוד לפני בקבלת רוח הקדש. כי הם זקני העם - שבהנהגה של העם גם כן המה זקנים והעם יהיו נגררים אחרי דבריהם, ושוטריו - שיכולים להראות עוז ומורא במקום שנדרש, כמו שוטרים שרודים את העם. (במדבר יא טז)
ואצלתי - ...וכאן היה האצלה מרוח משה על הזקנים בשני דברים, חדא בכח הדיבור ולקחת נפש שומעיו, ובזה ישאו במשא העם, שנית בכח הנבואה ממש... משום הכי ודברתי עמך, היינו שידבר עמו תורה בעל פה, ומכח הדבור של משה שמדבר לפני ה', אצל על הזקנים, ובזה ונשאו אתך וגו'... (שם שם יז)
סביבות האהל - לא פתח האהל כפי שהיה המנהג אפילו בהקהל, אבל כאן עשה בכוון להגיד להם שלא יהיה כח כל אחד לכל ישראל אלא איש לשבטו, והעמיד אותם כל אחד לנכח שבטו... וזקני העם היה משום כח הנהגה לעם, אבל במה שהיה כחם להיות נביאים ובעלי רוח הקדש אין נפקא מינה, ונביא לשבטו נביא לכל ישראל. (שם שם כד)
ולא יספו - הודיע הכתוב דהזקנים הללו נתנבאו מה שאמר משה בשם ה' אבל ולא יספו מאומה, והיינו משום שנבואתם לא באה אלא מהאצלת רוח משה... (שם שם כה)
אספה לי שבעים - יתכן כי כאשר הבדיל השי"ת בני אהרן ושבט הלוי לעבודתו, היו מהאומרים אחרי אשר אנו רחוקים משלימות מופלגת דביקות באלקות, למה נזדכך בפרישות מבשר ומתאוות הבשריות, כיון שאין לנו יתרון מזולתנו, לכן היה מהתחבולה האלקית לעשות שבעים אנשים מזקני ישראל מעון לשכינת השי"ת, וכל אחד מישראל אשר שאר רוח לו ומתנהג בפרישות ובהתבודדות ראוי לזה... ואולי הוא על דרך שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (במדבר יא טז)
בפסוק אספה לי שבעים איש וכו'... וזה שאמר כי אותן הזקנים שסבלו העבודה במצרים ומוכין בשביל בני ישראל, זכו עתה לתקן מה שגם משה רבינו ע"ה אמר לא אוכל וכו', שהוא איש האלקים בחינת שמים ממש, ועל ידי האסיפה בחינת ואגודתו על ארץ, נתיסד הפלטין וחזקו כביכול כחו של משה רבינו ע"ה, כמשל המדרש, שהפלטרין תלוי בקשירת הספינות. (בהעלותך תרמ"ג)
בפסוק אספה לי שבעים איש, ובמדרש שהיו אותן השוטרים שבמצרים, דכתיב בשבעים נפש ירדו וכו', וזהו המספר בשבעים הוא בחינת נפש, ובזה היה בגלות מצרים, אחר כך נתעלו לבחינת רוח, זהו בחינת י"ב שבטים, ד' דגלים לד' רוחות, ובבחינה זו כתיב בהתאסף ראשי וגו' יחד שבטי ישראל. ואחר החטא נפלו ממדריגה זו ואמרו נפשנו יבשה, שלא היו יכולין להמשך אחר מדריגת משה רבינו ע"ה שהוריד להם המן מאכל מלאכי השרת, דכתיב בהם עושה מלאכיו רוחות, וירדו לבחינת נפש, והוצרך להיות הנהגתם בבחינת שבעים איש הנ"ל... (שם תרנ"ז)
ולפי דרכנו זה יתפרש לנו מה שנזדמן להם אחר קריעת ים סוף והשירה שתים עשר העינות מים כנגד י"ב שבטים, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים... על פי דברי המשנה דקרו להם שבעים זקן, משום דבחד שיטתא הוי יתבו, ונראה דבאשר הם כנגד שבעים נפש, דכתיב בהו לשון נפש לשון יחיד, כן נמי שבעים הזקנים שהם לעומתם נאמר בהו לשון זקן, והטעם משום התאחדותם כאיש אחד, ולפי דרכנו זכו ישראל בהו על הים, דלעומת בחינת אמונה שהיא התאספות וקיבוץ כל כחות הנפש הן בפרט והן בכלל, זכו ישראל לשבעים זקנים המתאחדים כאיש אחד, והם המאחדים לעולם את כל קהל ישראל... (בשלח תרע"ח)
ויאמר משה וגו'... וכבר תמהו כל המפרשים מה תועלת תהיה למשה בשיתוף הזקנים, כי הזקנים לא יכלו לעזרהו בנתינת הבשר, והעם לא יתאוננו אלא על משה שהוציאם ממצרים... והנה כבר אמרנו כי שאלת הבשר היתה שיהיה אמצעי בין מה שהיו ניזונים מן המן לבד לבין המזונות מתבואות הארץ, וחשבו שבמקום תבואות הארץ שהיא מדת הדין רפה יהיה להם בשר ששרשו מדת הדין, וזה היה להם בצירוף המן למען יתרגלו להיות ניזונים אחר כך מתבואות הארץ לבד... והם חשבו ליכנס תיכף בעוד שלשה ימים לארץ, על כן דחקו את השעה לאכילת הבשר. והנה משה היה סבור שהוא יכנס לארץ, אף שבודאי ידע שארץ ישראל במדרגה למטה הימנו, כמ"ש בזהר הקדש, מכל מקום חשב שיתוקן זה במינוי הזקנים, שהם יהיו כמו לבנה וכוכבים המקבלים מאור השמש ומאירים לארץ, ואם כן יותר טוב למנותם תיכף, וכאשר תהיה ההנהגה באמצעות הזקנים אז בודאי גם המזונות יהיו באופן אחר לא כל כך רוחניים כמו שבשעה שהיתה ההנהגה בלתי אמצעית, ואולי המן עצמו יתגשם יותר, או אולי בפשיטות יהיה להם בשר ששרשו ממדת הדין כנ"ל על ידי ההנהגה שעל ידי האמצעי... (בהעלותך תרע"ג)
ונראה דהנה ידוע דכל מצוה ומצוה יש לה סגולה מיוחדת, ויש לומר דמצות מינוי הדיינים מסייעת נגד יצר הרע הצפוני זה, שמספיקין ביד האדם להיות נמי דיין נאמן לעצמו ולהבחין הראוי מהבלתי ראוי, וזה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט) "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי". ועם דברינו אלה יובן מה שמלכות הרשעה אינה מניחה לישראל לשפוט דיני ממונות... שמצות מינוי הדיינים מפלת כחות החיצוניים הבאין לעשוק את ישראל, ומובן שלכיבוש ארץ ישראל מיד שבעה מלכי כנען וכחות הרע, שהם השרים של מעלה, וכנעני ויצר הרע הצפוני ששקול כנגד כולם כנ"ל, נחוצה מצות מינוי הדיינים ביחוד, שעל ידי זה עוקרים את היצר הרע מלב ישראל, שזה גורם מפלת השרים והאומות למטה...
ולפי האמור מובן אשר כלל התוכחה שבמשנה תורה, ומצות מינוי הדיינים שהוזכרה בין הדבקים, כוונה אחת להם שהוא צורך כניסתם לארץ. ולפי האמור יש לומר נמי דלר' חייא שאמר בעת ההיא זוהי עת מתאוננים כוונה אחת היא, דהנה ישראל שהיו בתכלית הביטול להשי"ת, ולא היו משגיחין על צורך עצמן כלל אלא כל מעשיהן היו צורך גבוה, לא היה מקום לשום מין ממיני יצר הרע להתגנב לתוך לבם, וממילא היו הולכין וכובשים את מלכי כנען בלי שום חשבון ותחבולה, אך מחטא מתאוננים שהתחילו לחשוב צורך עצמן ונסתלק מהם הביטול להשי"ת כנ"ל, שוב היו צריכין להשית עצות בנפשם ובתחבולות יעשו מלחמת היצר הרע למעלה והאומות למטה, על כן הזכיר להם דבר הדיינים שלא יפחדו, אלא בכח מצות מינוי הדיינים יעלו ולא ייראו... (דברים תרע"ה)
ועוד יש לומר על פי דברי המדרש שצריכין הדיינים להיות בהם שבע מדות, ויש לומר טעם מספר שבע היות ידוע כי שבע מדות הן, וכולן כמו שיש בקדושה כן יש כנגדן בתמורה... וכל מדה ומדה צריכה שמירה שלא יסתעף ממנה לחיצוניות, ועל כן לעומתם שבע מדות הדיינים שמשפיעים בעם מדת המשפט להיות דן את כל מדה ומדה שתהיה כראוי ובמקום הראוי ובזמן הראוי שלא יסתעף ממנה לחיצוניות, ובזה גורמים ריחוק סטרא אחרא מסטרא דקדושה. ויש לומר עוד על פי מה שהגדנו לעיל מענין שבעה מלכי כנען שהם תמצית הרע ועישור של שבעים אומות, וכל חיותם היא מניצוצי קדושה שנפלו ביניהם. ועל כן יש לומר ששבע מדות הדיינים מעוררין המשפט שלא יהיו הניצוצין האלו נותנים חיות לכחות האומות, אדרבה מדת המשפט נותנת שלא יהיו ניצוצות אלו עוד במאסר כח האומות ונמשכין מהם, והם נשארין פגרים מתים... ועל כן מאחר שנתמנו הדיינים שוב אין לכם פחד מהם. (שם תרע"ו)
והנה ידוע שכל מצוה יש לה סגולה מיוחדת כענין מהותה. ועל כן יש לומר דמצות מינוי הנעלמים (הדיינים?) אף שממש דומים זה לזה, מה גם מסוגלת להפריש גם בין דברים הנראים דומים, כמו כן מעורר גם באדם הפרטי בירור מעשיו הראויים מהבלתי ראויים, אף שכמעט גם בעצמו אינו מרגיש ונעלם ממנו מחמת הגשמיות שהיא כעין השוחד יעור עיני פקחים... ועם זה שמסוגלת מצות מינוי דיינים להיות דיין ושופט נאמן לעצמו, מעורר למעלה נמי מדת המשפט לברר דברים נעלמים לגלות מה בין המדות הטובות בעצמו באמת, שהן בישראל זרע אמת לבין מדות אומות העולם שנראים טובים רק לפנים ותוכם נחר... ולפי האמור יובן מה שהכניס משה רבינו ע"ה ענין מינוי הדיינים באמצע הציווי לרשת את הארץ, באשר בא להוכיחם דבר המרגלים שלא שמעו בקול ה' לרשת את הארץ, הציע לפניהם מצות מינוי הדיינים שזה מסלק טענותם ויראתם כנ"ל, ושוב אין להם התנצלות כלל. (שם תרע"ז)