ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר... (בראשית יא א והלאה)
אשר בנו בני האדם, מהו שאומר בני האדם, בניו של אדם הראשון שמרד ברבונו וגרם המות להעולם, אשר בנו בני האדם ודאי הוא שבנו בנין, כי אמרו וגרמו להבנות למעלה, כלומר שאמרו השבעות בפיהם ועל ידיהם נבנו העיר והמגדל.
תא חזי, מה שכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים... ואחר כך מה כתוב ויהי בנסעם מקדם, שנסעו מקדמונו של עולם, (כלומר שהמשיכו הארת קו השמאל ממעלה למטה אשר קדמונו של עולם אסר להם את זה, ועל כן) וימצאו בקעה בארץ שנער, (שמשם מתפשטים הדינים לכל הצדדים, והוא הראש וההתחלה של המלכות להפרד מהקדושה, כי עליה נאמר אנת הוא רישא די דהבא, כי זה לעומת זה עשה אלקים, ויש בהקליפות ג"כ ד' בחינות חו"ב תו"מ וקליפת בבל, היא בחינת חכמה דקליפה והיא ראש לכל הקליפות)...
ויהי כל הארץ שפה אחת וכו', כי אז היה העולם ביסוד ועיקר ושורש אחד, (דהיינו בבחינת הנקודה דמדת הרחמים), והיו באמונה אחת בהקב"ה (שלא לחטא לפניו). מה כתוב, ויהי בנסעם מקדם, שנסעו מקדמונו של עולם, אמונת הכל, וימצאו בקעה, מציאה מצאו, ויצאו מחמתה מתחת האמונה העליונה... (נח שלה ועיין שם עוד)
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו', רבי חייא פתח והרשעים כים נגרש וגו', וכי יש ים נגרש, הן, כי כשהים יוצא ממקום תקונו והולך לבלי גבול, (כלומר שרוצה לעבור את החול שהוא גבולו ולהשתפך על היבשה), אז הוא נגרש ויוצא ממקומו, כמו השכור מיין, ואינו יושב על היכנו אלא עולה ויורד, מהו הטעם, משום כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, שמימיו מוציאים כל טיט הים וכל טנופת מקרקע הים אל שפתו.
כעין זה הם הרשעים (היינו דור הפלגה), שיצאו מדרך המתוקן (מקדמונו של עולם), והלכו בלי תקון כשכורי יין, (דנתדבקו בבינה דקליפה כנ"ל עיין שם), ויצאו מדרך הישר לדרך מעוות, (היינו להבקעה בארץ שנער, שהיא הפגם שמצאו שם כנ"ל), מהו הטעם, משום כי השקט לא יוכל, כי העקמימות שבדרכם (שהיא הפגם שמצאו בה) גרמה להם ללכת בלי תקון ובלי השקט, עד שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו', דהיינו שבנו את חו"ב של הקליפות כנ"ל.
ולא עוד אלא שנתמלאו בכעס שאמרו הדבר בפיהם, (דהיינו בשעה שאמרו הבה נבנה לנו וגו' כי נתכוונו בזה למלאות תאותם, וכל גרגרן כועס), דבר ההוא שאמרו, הוא רפש וטיט, (שהכתוב אומר עליהם ויגרשו מימיו רפש וטיט, דהיינו בחינות הקליפות הנקראות רפש וטיט, כולם הוציאו טנוף וגיעול מפיהם לחוץ, (דהיינו הזוהמא דחויא שהמשיכו באמירתם הבה נבנה וגו', עד שנטמאו (בטומאת הנחש), והנחש טימא אותם.
תא חזי, ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, אין הבה אלא הזמנה בלבד, דהיינו רק דיבור בלי מעשה, אלא שהדיבור שאמרו, גרם בנין עיר ומגדל למעלה, כולם באו בעצה הרעה למאן בהקב"ה, ובאו בשטות בטפשות הלב.
אמר ר' אבא, שטות לקח לבם, אבל באו בחכמה דקליפה, כדי לצאת מרשות העליון הקדוש לרשות אחר, (להקליפות), ולהחליף כבודו ית' בכבוד אל זר, ובכל ענין יש סוד חכמה העליונה.
הבה נבנה לנו וגו', תא חזי, כאשר באו לבקעה הזו שהיא רשות נכרי, (דהיינו בפגם הבינה דקליפה וישבו שם, שפירושו) שנגלה להם שמקום זה תקוע בתוך דגי הים, (כלומר שנגלה להם שלימות הכלים של בינה זו שראויה לישוב בני אדם, דהיינו לקבל חכמה), אמרו הנה המקום לשבת ולחזק הלב, ושיהנו בו התחתונים, (כלומר להמשיך ממעלה למטה, שזהו מקום הקליפות), מיד אמרו הבה נבנה לנו עיר, נתקן במקום הזה עיר ומגדל.
ונעשה לנו שם, מקום הזה יהיה לנו לאלהים, (דהיינו מקום הקליפות), ולא מקום אחר, ונבנה למקום הזה עיר ומגדל, (דהיינו להמשיך חו"ב דקליפות הנקרא עיר ומגדל כנ"ל), למה לנו לעלות למעלה (דהיינו להמשיך ממטה למעלה), שאין אנו יכולים להנות משם, הנה כאן מקום מתוקן (להמשיך ממעלה למטה), ונעשה לנו שם, (פירושו אלהים לעבוד שם), פן נפוץ למדרגות אחרות ונתפזר לארבע רוחות העולם.
מקימי העיר והמגדל, היו מדברים בלשון הקדש, שמלאכי השרת מכירים אותו. ולא היו מדברים בלשון אחר, משום זה כתוב ועתה לא יבצר מהם וגו', ואם היו מדברים בלשון אחר, שמלאכים העליונים אינם מכירים אותו, היתה נמנעת מחשבתם שחשבו לעשות, משום שמעשה שדים אינו אלא לרגע אחד, רק למראה בני אדם ולא יותר. (פירושו שבשביל שדברו בלשון הקדש היו משביעים המלאכים העליונים שיסייעו אותם בבנינם)...
ודברים אחדים, שהיו יודעים מדרגות העליונות כל אחת ואחת על היכנה, ולא היתה נחלפת להם מדרגה... ומשום זה נועצו בעצה רעה עצה של החכמה, שכתוב, הבה נבנה לנו עיר ומגדל, (שהוא בחינת חכמה דקליפות כנ"ל).
הכל הוא בסוד החכמה, שרצו להגביר את הסטרא אחרא בהארץ, ולעבוד העבודה של הס"א, משום שידעו כי כל דינים הרעים יורדים משם להעולמות, ורצו בזה לדחות מדרגת הקדושה...
וירד ה' לראות וגו', ירד שם הקדוש הזה, להסתכל במעשיהם בהבנין שבנו, והם היו מדברים בלשון הקודש אל כל מדרגות הקדושות, שעשו השבעות כנ"ל, והיו מצליחים, כיון שירדה הקדושה נתבלבלו כל אלו מדרגות, מדרגות העליונות ירדו, והתחתונות עלו, ולא היו עומדים בדרך הישר כמו שהיו, (ועל כן לא יכלו עוד לעשות השבעות, כי השמות נחלפו להם), ואחר כך בלבל לשונם בע' לשון ונתפזרו לכל רוחות העולם...
ומקום מוכן ומוכשר מצאו באותה בקעה, (והוא) סתר שבסתרים, וימצאו בקעה, פירושו מקום מוכשר לצד הרע הזה שרצו להגבירו ונמנע מהם תוקפו של אותו הצד נשאר תלוי באותה הבקעה להפרע, עד שנסעו ובאו שם צבאות ומחנות כעין אלו שבנו העיר והמגדל, (דהיינו בני אפרים כמו שמסיים), וניתנו כולם בידי אותו הצד ונהרגו שם... (נח שלה, ועיין שם עוד)
וירד ה' לראות וגו', זה הוא אחת מאלו עשר פעמים שירדה השכינה לארץ, וכי מה היה לו לראות שלא היה יודע מקודם לכן, אלא לראות (פירושו) להשגיח במדת הדין.
את העיר ואת המגדל וגו', יש כאן להסתכל כי לא כתוב לראות את בני האדם, אלא לראות את העיר ואת המגדל, למה, אלא בשעה שהקב"ה משגיח (לפעול) בדין, בתחלה הוא משגיח בהמדרגה של מעלה, (שהוא השורש), ואחר כך בהמדרגה של מטה, (דהיינו בהענף), בתחילה בהעליונים, ואחר כך בהתחתונים, ומשום שדבר זה (העיר ומגדל) מגיע עד למעלה, דהיינו בעולמות העליונים, ההשגחה של מעלה היה בו בתחילה, שכתוב לראות את העיר ואת המגדל, דהיינו עיר ומגדל שבעולמות העליונים.
אשר בנו בני האדם, מהו שאומר בני האדם, (שהכתוב מרמז) שהם בניו של אדם הראשון שמרד ברבונו וגרם המות להעולם, (כלומר שנמשכו אחר מעשיו). אשר בנו בני האדם, ודאי הוא שבנו בנין, (אף על פי שאמרו הבה נבנה, שהוא רק הזמנה), כי אמרו וגרמו להבנות למעלה, כלומר שאמרו השבעות בפיהם, ועל ידיהם נבנו העיר והמגדל. (נח שנח, ועיין שם עוד)
ר' יצחק היה יושב לפני רבי שמעון, אמר לו, מה ראו הללו, שעשו שטות זה למרוד בהקב"ה, וכולם עמדו בזה בעצה אחת. א"ל הרי למדנו, שכתוב, ויהי בנסעם מקדם, נסעו מלמעלה למטה, דהיינו שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל, אמרו הנה כאן המקום להדבק, (שפירוש שמקודם היו בארץ ישראל ששם ה"ס שפה אחת ודברים אחדים, שאין שם שום מקום מגע לחיצונים, כי בששת ימי המעשה השער סגור ומבריח החיצונים, וביום השבת המוחין דחכמה מעבירים החיצונים מהעולם, ועל כן לא יכלו בני הפלגה לעשות שם כלום, כי לא היה להם מקום להדבק אלא בהנסעם מקדם, שנסו מארץ ישראל לבבל לחוץ לארץ ששם שולטים ימות החול, אמרו כאן המקום להדבק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה, כדי שיאירו גם בששת ימי המעשה, כי אין כאן התיקון שיהיה שער הפנימי סגור בששת ימי המעשה כמו בארץ ישראל).
ונעשה לנו שם, והעזרה מלמטה יתחבר במקום הזה בחוץ לארץ, (פירוש כי בארץ ישראל אין הארת החכמה רק ביום השבת, שאסור בו שום עזרה מלתתא, שה"ס איסור מלאכה, כי אין המוחין נמשכים אלא בבחינת הנוקבא, שאין בה מעשה כלל), אבל אנו ונעשה לנו שם, ונמשיך המוחין בבחינת דבר, שיתכן בו אתערותא דלתתא, וז"ש יתדבק סיועא דלתתא באתר דא. משום כי כשיבא דין לשרות בהעולם, יהיה מקום זה כנגדו, כלומר שעל ידי המשכתם האורות למקום זה, דהיינו ממעלה למטה, יבטלו כל הדינים מהעולם, ומכאן העולם נהנה וניזון, כי למעלה, דהיינו מההארות שממטה למעלה, בדוחק העולם ניזון ממנו). ולא עוד אלא שאנו נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה שלא יוריד מבול לעולם כבתחילה...
ויאמר ה' הן עם אחד וגו', משום שהם כולם כאחד ביחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם, לפיכך יפוצו המדרגות כל אחת לעברה, ומשום זה יפוצו גם כל אלו העמים של מטה, שהם ענפים של אותן המדרגות, מה כתוב ויפץ ה' אותם משם, כלומר שהקב"ה עשה הדין בשרשיהם העליונים, שהענפים נגררים אחריהם.
ואם תאמר לשונם למה נתבלבל, אלא בשעה שכולם היו מדברים בלשון הקודש, היה לשון ההוא עושה להם עזרה, (דהיינו על ידי ההשבעות שעשו למדרגות העליונות כנ"ל). מפני שבמעשה ודבור פה תלוים דברים הללו כדי להשיג כוונת הלב, ובזה (בכח הכונה) עשו עזר וחזוק למקום ההוא שרצו להקים...
ועל כן נתבלבל הלשון שלהם, ולא יכלו עוד לחזק את כוונתם בלשון הקודש, כיון שנחלף לשונם לא הצליחו במעשיהם, משום שהכחות העליונים, אינם יודעים ואינם מכירים חוץ מלשון הקודש, (לכן) כאשר נתבלבל הלשון שלהם נחלש כחם ונשבר העצמה שלהם, כלומר שבלבול הלשון החליש כוחם למטה, שלא יכלו לכוון לבם, וכן שבר עצמתם למעלה.
תא חזי כי הדבר (דהיינו ההשבעה), שאומרים התחתונים בלשון הקודש, כל צבאות השמים יודעים בו ומתחזקים בו, (דהיינו שמקבלים תוספת כח), ולשון אחר אינם יודעים ואינם מכירים בו, ועל כן הללו כיון שנתבלבל הלשון שלהם מיד ויחדלו לבנות העיר, כי נשבר כחם, ולא יכלו עוד לעשות משהו בהכונה שלהם... (נח שסו, ועיין שם עוד)
פתח ר' חייא ואמר, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, תא חזי מה כתוב, ויהי בנסעם מקדם, מהו מקדם, מקדמונו של עולם, וימצאו, היה לו לומר ויראו, מהו וימצאו, שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דהיינו דור המבול, שהתנערו שם, (שעל כן נקרא המקום שנער), ובחכמה זו שמצאו השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי למרות בהקב"ה, והיו אומרים בפיהם (השבעות לשרים העליונים), ועשו את העבודה, דהיינו בנין העיר והמגדל.
ראה מה שכתוב, הן עם אחד ושפה אחת לכולם, ומשום שהם בלב אחד ורצון אחד, ומדברים בלשון הקדש, על כן ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם. אבל אמר הקב"ה מה אעשה אני אבלבל את המדרגות של מעלה ואת הלשון שלהם למטה ואז תמנע העבודה שלהם...
א"ר יוסי, מכאן נשמע, שכל אלו בעלי המחלוקת אין להם קיום, שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ולב אחד אף על פי שמורדים בהקב"ה לא שלט בהם דין העליון (כמו שאירע בדור הפלגה), וכיון שנחלקו מיד כתוב עליהם ויפץ ה' אותם משם וגו', הרי שלבעלי מחלוקת אין להם קיום... (שם שפד, ועיין שם עוד)
...וכן אתה מוצא באנשי דור ההפלגה שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' וישבו שם, ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, היא גרמה להם שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו'... (עקב מג)
אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממני שאינו עומד בדבורו. (בבא מציעא מד א)
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, מאי עבוד, אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו. מחכו עלה במערבא, אם כן ליבנו אחד בטורא (יבנו אתו על אחד ההרים), אלא א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחרת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה, זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, זו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו, כתיב הכא נעשה לנו שם, וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים. אמר רבי יוחנן מגדל שליש נשרף, שליש נבלע שליש קיים. אמר רב אויר מגדל משכח. (סנהדרין קט א)
אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו, שנאמר הבה נבנה לנו עיר... (עבודה זרה יח ב)
חטאת פימו, מחטייה שהוציאו מפיהם, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, בואו ונעשה לו סמוכות, אחד מהצפון ואחד מהדרום ואחד מהמערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח... (בראשית פרשה לח א)
שפה אחת, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אומר מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלקינו ה' אחד, ועל אחד היה אברהם בארץ, אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד. ועל ה' אלקינו אמרו, לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל, ונעשה ע"ז בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמה...
אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה, ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנאמר (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה... (שם שם ו)
ויאמרו איש אל רעהו, מי אמר למי, ר' ברכיה אמר מצרים אמר לכוש. הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה, עתידין אלין עממיא משתרפה מן גו עלמא. ותהי להם הלבנה לאבן וגו', ר' הונא אמר הוות מצלחת בידן, אתי למבני חדא הוא בני תרתין, אתי למישויע תרתין והוא מישויע ארבע.
ויאמרו הבה נבנה לנו וגו', א"ר יודן מגדל בנו עיר לא בנו. אתיבן ליה והכתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, א"ל קרון דבתריה, ויחדלו לבנות המגדל אין כתיב כאן אלא ויחדלו לבנות העיר. א"ר חייא בר אבא המגדל הזה שבנו שלישו נשרף, ושלישו שקע ושלישו קיים, ואם תאמר שהוא קטן, ר' הונא בשם ר' אידי אמר כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאילו חגבים. ונעשה לנו שם, תני ר' ישמעאל אין שם אלא ע"ז. פן נפוץ על פני כל הארץ, אמר ר"ש ב"ר חלפתא (משלי י"ח) פי כסיל מחתה לו.
...אשר בנו בני האדם, א"ר ברכיה וכי מה נאמר בני חמריא או בני גמליא, אלא בנוי דאדם קדמאה, מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו אמר, האשה אשר נתת עמדי וכו', כך שנתים מדור המבול עד דור הפלגה ויהי כל הארץ שפה אחת.
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, ר' יהודה אומר הואיל הן עם אחד ושפה אחת אם הן עושין תשובה אני מקבלן. ר' נחמיה אומר מי גרם להם שימרדו בי, לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת.
ועתה לא יבצר וגו', א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר ועתה, ואין עתה אלא תשובה... והן אמרין לא, אמר הקב"ה יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו, מגממין אותו.
ונבלה שם שפתם, א"ר אבא ב"כ משפתם אעשה נבלה, הוה חד מנהון אמר לחבריה אייתי לי קולב, והוא הוה יהיב ליה מגרופי, הוה מחי ליה ופצע מוחיה... (שם שם י והלאה)
ויפץ ה' אותם משם, ר' יהודה אמר הלכו להם בני צור לצידון, ובני צידון לצור מצרים תופשת לארצו. ר' נחמיה אמר כל אחד ואחד תופש ארצו שהיה תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר, אלא מהו ויפץ, שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים, והיתה כל אחת ואחת בולעת אנשי מקומה. רבנן אמרי אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהם הים והציף ל' משפחות מהן... (שם שם טז)
וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק, בע"ז, כל מקום שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה, שכן מצינו בדור המגדל, שנאמר (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ומה תקלה היתה שם, ויאמרו הבה נבנה לנו עיר. (שמות פרשה מא יא)
...אמר הקב"ה אני עושה שלום בעולמי, ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה, ממה שקראו בענין, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. (נח טז)
...רבי אליעזר אומר אמר דוד כנגד דור הפלגה אל תהרגם פן ישכחו, בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הנעימו בחילך (תהלים נ"ט), טלטל אותם בעולם, והורידמו על שאמרו הבה נבנה לנו עיר, למה, כי מרו בך. (שם יז)
...דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונות, הוי אם תכתוש את האויל במכתש, מהו בתוך הריפות, אלו דור הפלגה שהיו מרפין בפיהם אחר יחידו של עולם. שפה אחת, שי"ן כתיב, ששפו פורעניות לעולם, אמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים, נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות...
למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה, לשני בני מלכים, האחד אומר למלך איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך, והשני אמרו לא כל הימנך אלא אומר הבה נבנה לנו עיר, ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו נעשה עמו מלחמה, ואף על פי כן הניחם ואמר להם עשו, שנאמר ועתה לא יבצר מהם. יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב'), שאלולי לא בנו היו אומרים אלו בנינו היינו עולין לשמים והיינו נלחמים כנגדו, והצליח להם ועשו, הביט בהם והפיצם, שנאמר ויפץ ה' אותם משם. אמר להם אתם אומרים פן נפוץ, תהיו נפוצים על פני כל הארץ, הה"ד (משלי י') מגורת רשע היא תבואנו. (נח יח)
הבה נרדה ונבלה שם שפתם, בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חבירו, שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקדש. (שם יט)
דבר אחר זכרוניהם משלי אפר, איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו... אתם מתעים את הבריות שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם, שנאמר בו ואנכי עפר ואפר, ואתם לגבי חומר גביכם כדור הפלגה, שכתוב בהן והחמר היה להם לחומר. (תצא ה)
אוהב את הבריות כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות, שכן מצינו באנשי דור הפלגה, מתוך שאוהבין זה את זה לא רצה הקב"ה לאבדן מן העולם, אלא פזרן בארבע רוחות העולם, אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאים זה לזה אבדן הקב"ה מן העולם... (פרק יב ז)
והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת, ומאסו בארץ חמדה, שנאמר ויהי בנסעם מקדם, הלכו לארץ שנער ומצאו שם ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור, רבי עקיבא אומר השליכו מלכות שמים מעליהם, והמליכו עליהם נמרוד, עבד בן עבד, לפי שכל בני חם עבדים היו, ואוי לארץ שימלוך עליה עבד, שנאמר (משלי ל') תחת עבד כי ימלוך... אמר נמרוד לעמו באו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה מגדל גבוה בתוכה ונעלה לשמים, שאין כחו של הקב"ה אלא במים, ונקנה לנו שם גדול בארץ, שנאמר ונעשה לנו שם.
רבי פנחס אומר, לא היו שם אבנים, מה היו עושין, היו מלבנים לבנים ושורפין אותן ביוצר חרש, עד שבנו אותו גבוה ע' מיל, ומעלות היו לו ממזרחו ומערבו, אלו שהיו מעלים את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים היו יורדים במערבו, ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכין ואומרים אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה.
ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלקיו, ואמר (תהלים ל"ה) בלע ה' פלג לשונם, ומאסו את דבריו כאבן מושלך על גבי קרקע... ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ואמר להם, באו ונבלבל את לשונם. ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר (בראשית י"א) הבה נרדה, ארדה אין כתיב אלא נרדה, ומנין שהפיל גורלות ביניהם, שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו, שנאמר (שם) כי חלק ה' עמו וגו', אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי, שנאמר (תהלים ט"ז) חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים לשון, כל א' וא' כתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל לשון ולשון. ומנין שירד הקב"ה, שנאמר (בראשית י"א) וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל, זו ירידה שניה. והיו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקדש ולא היו מכירין איש לשון רעהו, מה עשו, לקחו איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית, וחצי העולם שם נפלו בחרב, ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. (פרק כד)
...כך עמדו דור ההפלגה והכעיסו אותו, ופרע מהם הקב"ה במים, ויפץ ה' אותם משם (בראשית י"א), שהפיצם במים, אלא שכתב ב' פעמים הקורא למי הים וישפכם, אחת דורו של אנוש, ואחת דורו של הפלגה... (הוספה פרשה א שור או כשב)
ובמושב לצים זה דור הפלגה, שהיו כולם ליצנים... (מזמור א)
בח' דברים העולם חרב, על הדינין, ועל ע"ז, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל חילול השם, ועל דברים מכוערים שאדם מוציא מפיו, ועל גסות הרוח, ועל לשון הרע, ויש אומרים אף על החימוד... ואנשי דור הפלגה לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' (בראשית י"א), ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם. (פרק טו)
...וכן אנשי מגדל גסות רוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם, שנאמר (שם) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' ונעשה לנו שם וגו'. בא וראה בחסד הגדול שעשה הקב"ה עמהם בה מרדו בו, משל לאדם שהוא גולה ממדינה למדינה, כיון שהוא רואה את חברו שהוא מדבר עמו בלשונו נתקררה דעתו עליו, והם מרדו בה, שנאמר ויאמרו איש אל רעהו וגו'... (פרק לא)
והיה כעץ שתול על פלגי מים, כנגד מי אמר דוד מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד אברהם אבינו, שאנשי דורו שהוא דור הפלגה לא היו יודעים שמו של הקב"ה... אבל כיון שנולד אברהם היה אברהם מודיע לבריות שמו של הקב"ה... (פרק כה)
...כך מדור המבול עד דור הפלגה ש"מ שנה... הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אמר רבי אבא בר כהנא משפתן אעשה עמהון נבלה, הוה חד מנהון אמר לחבריה אמטי לי מים, והוא ממטי ליה עפר, הוה מחי ליה ופצע מוחיה... (בראשית פרק יא, סב)
לא ישבתי עם מתי שוא, מדבר באברהם, לא ישבתי עם מתי שוא אלו אנשי מגדל, באו ואמרו לאברהם סייע לנו שאתה גבור ונבנה מגדל וראשו בשמים, אמר הנחתם מגדל עוז שם ה' ואתם אומרים נעשה לנו שם... (תהלים כו, תשג)
להיות גבור - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה. (בראשית י ח)
פן נפוץ - שלא יבא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן. בני האדם - בני אדם הראשון שכפה את הטובה, ואמר האשה אשר נתתי עמדי וגו', אף אלו כפו במי שהשפיע טובה ומילטם מהמבול. (בראשית יא ד וה)
ומשם הפיצם - למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם? אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, ללמדך ששנאוי המחלוקת וגדול השלום. (שם שם ט)
יצא אשור - וזה אחר ההפלגה, ולסדר עולם בימיו של נמרוד שמלך על בבל תחלה נפלגה הארץ כי הוא מלך על ע'. (שם י יא)
שפה אחת - ...וההפלגה היתה משיקול הדעת ק' שנה אחר המבול בהוולד פלג, וגם דברי סדר עולם נכונים, ואם כן היה אברהם מבוני המגדל, וגם נח ושם היו שם. שפה אחת - קרוב שהיתה לשון הקודש, ושמות אדם, חוה שת וכו' עדים לכך. (שם יא א)
לאבן - ולא היו טפשים שיחשבו לעלות לשמים, ולא פחדו ממבול מפני שבועת ה', אלא המגדל היה כדי לדעת מקום העיר מרחוק, ויעמוד שמם אחריהם. וראשו בשמים - כן דבר גם משה "בצורות בשמים". (שם שם ג)
ונבלה שם שפתם - ...ויש אומרים כי המלמד לאדם דעת שכחם דעת לשונם, ונכון בעיני שנפוצו משם ואחר שנפצו מלך נמרד על בבל וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון, ומשם הפיצם והוא טוב להם, וכן אמר "ומלאו את הארץ". (שם שם ז)
הוא החל - כתב רש"י להמריד כל העולם... ואם כן הוא החל אחר המבול, כי בימי דור אנוש הוחל, ואפשר שנאמר כי הוחל בדור הפלגה מרד, ובימי אנוש לא היו במורדי אור אבל עבדו גם אלהים אחרים. (שם י ח)
בנסעם מקדם - ...ואנשי הפלגה על דברי רבותינו מורדים בבוראם, ורודפי הפשט אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברים, כי הגיד הכתוב דעתם "פן נפוץ", ולא ספר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם יהיו טפשים, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם. או שמא היו חושבים שלא יפרו ושלא ירבו וזרע רשעים יכרת.
אבל היודע פירוש "שם" יבין כוונתם מה שאמרו "ונעשה לנו שם", וידע כמה השיעור שיזמו במגדל לעשותו, ויבין כל הענין, כי חשבו מחשבה רעה, והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצים בנטיעות. והנה חטאם דומה לחטא אביהם. ושמא בשביל זה דרשו "אשר בנו בני האדם", אמר רבי ברכיה... אלא בנוי דאדם קדמאה וכו'. והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר השם אלקים, ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ והפלגה בעבור שקצצו בנטיעם, והנם ענושים בשמו הגדול. וזה טעם הירידה. והמשכיל יבין. (בראשית יא ב)
בימיו נפלגה - כשנולד פלג הכינו את ההפלגה. (שם י כה)
ודברים אחדים - הסכמה אחת היתה להם, והסכמתם היתה ללכת בארץ ולבקש להם מקום רחב ידים וישכנו שם כלם ולא יפוצו הנה והנה בהיותם עם רב. והיה זה שלש מאות וארבעים שנים אחר המבול. ובהסכמתם זאת בנראה לא היו נח ובניו כי חכמים וצדיקים היו, וכן היו באמת חכמים רבים בדור, כי החכמות כמו שכתבנו חוברו בזמנים ההם עם אורך שנות האנשים היחידים ההם, וספרי החכמות אשר חברו עד המבול היו ביד נח ובניו... גם אברהם אבינו היה אז בדור הפלגה בן ארבעים וחמש שנים, ובאמת חכם גדול היה ובן ארבעים שנה הכיר את בוראו כדברי קצת רז"ל... אם כן ההסכמה ההיא היתה בטלה בעיני חכמי הדור ההוא, אלא שעל כרחם נטו אחר הרוב שלא היו חכמים לבנות העיר והמגדל... (שם י א)
הבה נבנה לנו עיר - העיר לשבת והמגדל להיות צופים משם למרחק לראות ענין מקניהם ובהמתם, וגם יהיה אור לרועים שינהגו מקניהם לרעות במדברות רחוק מהעיר, ויהיה להם המגדל לאות ולסימן שידעו לשוב אל העיר... (שם שם ד)
בני האדם - באמת בני האדם שהולכים אחר תאות לבם ולא יפנו למעשה הא-ל, כי הוא ראה לישב הארץ ממזרח למערב, והם חושבים לישב במקום אחד מן הארץ לבד ולבטל רצון הא-ל... (שם שם ה)
ונעשה לנו שם - למלוך על כל הבריות, וכל יושבי העולם ידעונו מפני המגדל שידברו בו, ובקשו לבטל מה שגזר ה' שיישבו כל הארץ, ולפיכך ויפץ אותם בגזירתו. (בראשית יא ד)
ונבלה שם שפתם - כל אחד ישכח כל השפות חוץ מאחת, ואין לפרש שאז נבראו ע' לשונות שהרי אין כל חדש תחת השמש. (שם שם ז)
...אבל בדור הפלגה כפרו בשם המיוחד לכך נענשו בו, שנאמר "וירד ה'", ולא נענשו בנטיעה לפי שהנקמה לשם הגדול היתה, וכמו שאזכיר שם בע"ה... (בראשית ב ט)
ונעשה לנו שם - ...ועל דרך המדרש זו ע"ז, כתיב הכא ונעשה לנו שם, וכתיב התם (שמות כ"ג) "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". עוד דרשו במדרש תהלים "הבה נבנה לנו עיר", אין הבה אלא עצה, שנאמר (שופטים כ') "הבו לכם דבר ועצה הלום", ואין עיר אלא א-לוה, שנאמר (דניאל ד') ואלו עיר וקדיש... והיה באותו מגדל שבעים מעלות למזרח וכנגדם ע' מעלות למערב, והקב"ה ירד שם עם ע' מלאכים ובלבל לשונם ודבריהם.
ועל דרך השכל ונעשה לנו שם, היו אנשי הפלגה רשעים משכילים בכל חכמה, ועשו העיר והמגדל כדי להנצל מהמבול של אש, מפני שכבר ראו אבדון העולם במבול של מים פחדו לנפשם והוצרכו לעשות בנין מקום שאם ירצה להביא מבול של אש ולשרוף העולם שינצלו מהם ולא תקרב האש בגבולם. וזהו ענין המלחמה המוזכר במדרש, כלומר להעזר עם הכחות העליונים בההיפך רצונו ית' ולקשור חלק מיסוד האש שלא יכול להתקרב אל העיר, כשם שמצינו אף בדורנו זה קצת החכמים שיודעים כח לקשור חלק אחד מן הברק שלא יבא אלא בגבול ידוע.
ועוד לטעם אחר, כי מפני שראו שגזר הקב"ה מיתה על אדם הראשון, והיו רואים עצמם בעלי כח וגבורה עצומה וגדולים בחכמה ובקומה והיו חייהם ארוכים ולא יבצר מהם לעשות כל דבר, והנה הם בני תמותה ענפים מקולקלים בקלקול השרש, לכך חשבו תחבולה שיעשו בנין ולהגביה למעלה עד שיעור ידוע כדי להנצל מן המיתה... והנה הפסוקים סוגרים הדלת בעד המחשבות הרעות שהיו חושבים בלבם ולא רצו לפרסמם... ושמעתי כי בוני המגדל היו שבעים, ואין ספק כי היה להם בזה כוונה ידועה.
ועל דרך הקבלה, ונעשה לנו שם, היה חטאם חטא אביהם הראשון שקצץ בנטיעות, כן האנשים האלה קצצו בנטיעות והפרידו הפרי מן האילן, זהו שאמר "ונעשה לנו שם", כלשון הכתוב בדור אנוש שהיו עובדי ע"ז, שהזכיר בו שם, שנאמר (בראשית ד') אז הוחל לקרא בשם ה' והוחל לשון חלול ה', וכן הזכיר בכאן "וזה החלם לעשות" כי המעשה ההוא היה חלול השם, או נאמר כי אז הוחל והחלם מלשון התחלה ואין להוציאם מפשוטם. והענין בשניהם כי היו עושים התחלה מן הסוף, וזהו הקצוץ, על כן הזכיר לשון וזה החלם לעשות, כלומר עושים התחלה מן הסוף הנקרא זה... והנה זה מדה כנגד מדה, חטאו באלקים ונשחתה להם הארץ שהיא מאלקים, אבל דור הפלגה כפרו בשם המיוחד ולכך הענישם בשמו הגדול והראה להם כחו, וזהו לשון "וירד", הרי שכל אחד נענש במה שחטא בו. והיה ענשם מדה כנגד מדה, כשם שהפרידו הם מה שהיה מחובר ומיוחד, כן השי"ת הפריד חבורם והפיץ אותם על פני כל הארץ. ועוד כי חשבו מחשבה רעה מתוך חכמה שבהם בשיעור קומת המגדל ידוע אצלם בהיותם מחזיקים בכבוד האיקונים וכופרים בשלטון... (שם יא ד, ועיין שם עוד)
הקים אפסי ארץ - ...או נאמר על החכמים, כי יש שהאדם אינו משיג, כדור הפלגה שהשיגו עולם התחתון ונשתבשו בהשגת עולם הגלגלים, והנפרד לא ידעו כלל... (משלי ל ד)
...וכבר נודע שנתפשטו בזמנים הקדומים דעות כוזבות, לא האמינו רק המושג בחוש או דבר מפורסם ומושכלות ראשונות. דעת זו מיוחסת לדור ההפלגה, ולכן היה כל נפרד (מחומר) אצלם נעדר המציאות, והביאם זה לכפירת מציאות השם וכל נבדל, והיו עובדים לצבא השמים, ואם ראו סולם מוצב ארצה לא ראו את ה' ניצב עליו. (חבור התשובה מאמר ב פרק ב)
ודברים אחדים - ב' במסורת, כאן ואידך "והבלים ודברים הרבה" (קהלת ה'), לומר שהרבו לדבר הבלים. שפה אחת - בגימטריא לשון הקדש. (בראשית יא א)
איש אל רעהו הבה - סופי תיבות שלוה, מפני שלוה יתרה שהיתה להם חטאו. (שם שם ג)
ויחדלו - ב' במסורה, ויחדלו הקולות וגו', ויחדלו לבנות העיר, מלמד שגם בדור ההפלגה הממם ה' בקולות ועירבבם עד שחדלו לבנות... (שמות ט לג)
וזה ענין דור ההפלגה ועונשם, שהניחו אותנו המפרשים באפלה, כי אלו האנשים מה פשעם אם רצו להיות כאיש אחד חברים, הלא ראוי להם בזה שכר טוב. ולדברי האומר שהיתה הסכמתם לעלות לרקיע, תימא איך הסכימו כל בני העולם בשטות כזו, והיה ראוי שפתיותם תציל אותם מהעונש. ועוד כי לו פשטו יד בעיקר איך יספיק ענשם להפיץ אותם לבד? ועוד שמפשט הפרשה נראה שלא היה עונשם על מה שעשו כבר, אלא על מה שאפשר שימשך ממעשיהם, "וזה החילם לעשות" וגו'.
כל זה נוסד על השורש שאמרנו, כי חברת הרשעים מזיקה, בין אם ישתדלו בפעולת רעתם בין אם לאו. זה היה ענין דור ההפלגה, כי בעת ההיא היו כל בני העולם נוסדים על אמונות נפסדות, ואשר הסכימו כולם הוא ענין עבודה זרה, מלבד אנשים מעטים, והם לא היה ספוק בידם לקרא בני האדם לעבוד השם מיראתם את העמים שהיו בארצם ומושלים עליהם, עד שאברהם שהתחיל בכך קרה לו מה שקרה עם נמרוד, והוצרך לעזוב את ארצו.
והסכימו כולם להיות להם ראש אחד מנהיג ומושל, ושלא יהיו נפוצים לממשלותם, ולכן בחרו בקעה רחבת ידים, כי רוב בני האדם יבחרו להיות קרובים אל המושל. והסכימו לבנות מגדל גבוה מופלג, כי כן ראוי למושל עד שבראיית מגדלו יתלבש כל רואהו פחד ומורא.
והנה לא חטאו בדבר, לא במעשה ולא במחשבה, אלא השי"ת צופה למרחוק, ירד למה שימשך מקיבוץ האנשים רעה, ועל זה אמר, "וירד ה'" וגו', כי אין ספק שהדורות ההם היו משתדלים כולם לקומם ע"ז שלהם ולהשכיח שמו של הקב"ה, ולא עלה הדבר בידם מפני חילוק הממשלות והארצות, כי היה לעובדי השם מפלט... (דרוש א)
שפה אחת - כשהרגישו עצמם בשפה אחת וברצון מוסכם חשבו שהתכלית היא הקיבוץ המדיני, כדי שימשכו ביניהם השיתוף והחברה, ולא שמו דרכם להשיג התכלית האמיתית, העסק בהצלחה הנפשית, והסיחו דעתם מהסבה הא', ותלו עיניהם לגרמים השמימיים, ומשם לקחו ראיה על ענין האחדות. ואמר ה' נרדה ונבלה - שמבטל את הסבה המאחדת אותם, ואז בטל גם המסובב ממנה, וידעו שאין הקבוץ המדיני התכלית של האדם, כי אם הדיבור השכלי הפנימי, ולא היו חייבים עונש אחר. (בראשית יא א)
חטא דור הפלגה: מה שפירשו המפרשים שרצו להלחם בה' קשה, כי איך יחשבו שטות כזו. ולהאומר שכפרו בעיקר וקיצצו בנטיעות מדוע ענשם קל כל כך. ובודאי בדרשות רז"ל כוונות ורמזים אחרים. ויש מפרשים שרצו להנצל במגדל ממבול, ואם כן מדוע לא יקימוהו במקום גבוה ומאבנים? לאחרים רצו רק שתתמיד ישיבתם יחד, וה' רצה שיפוצו כדי שלא ישמדו כולם ברעש וכו', ואם כן מדוע לא הפיצם כבר קודם? להר"ן רצו רק להקים מלך לכולם, ובהיותו נמרוד היה הדבר רע, אך זה לא נזכר כלל, וגם אין בלבול הלשונות סבה להפרדת המלכות, ועוד.
ונראה שחטאו בחטא אדם הראשון וקין, שבראו הקב"ה בעל נפש משכלת, והכין לפניו כל הדברים ההכרחיים בלתי היותו מצטרך למלאכה האנושית כלל, כדי שיתעסק רק בידיעות ההכרחיות. ואדם חטא שלא הסתפק בדברים הטבעיים, ונמשך אחר התאוות, ונתקלל שלא יספקוהו הדברים הטבעיים, וכבהמורה. וכן קין בחר לעסוק בדברים המלאכותיים, ושכלו נכנע לחלקו הבהמי, והבל נמשך אחר הדברים הטבעיים. לכן היו האבות ודומיהם רועי צאן, וכל בני קין רדפו אחרי המותרות והרבו חמס ושוד.
וכן דור ההפלגה רצו לעשות עצמם מדיניים עם כל השמות והמינויים וכדומה הנמשך מזה, והדיחום לכך בני חם, כבמדרש רבה, וענשם היה גירוש כאדם הראשון, כי לא הרעו כדור המבול, והיה להם בלבול תחת הקיבוץ.
עונשם: יש אומרים שעל ידי השנאה חדשו לעצמם לשון, וזה רחוק, וכן מה שפירשו שה' השכיח מהם לשונם כי אינו כתוב. להר"ן חידש בהם רצון לבחור לשונות חלוקות כדי שיתפזרו...
ואמיתת הענין: אחר שרצו לשנות מנהגם הטבעי הוצרכו לבדות שמות לדברים החדשים שבחרו, וסיבב ה' שלא יבחרו בלשון אחת, ונתבלבלו הלשונות, וזו היתה סבת פירודם. ומשראה ה' שבני האדם נשתקעו במותרות אלו לא אסרם לישראל, אבל הזהירם שישתמשו בהן בכף היושר ובדרך נאות. אמנם במדבר על פי ההנהגה האלוקית סיפק להם רק ההכרחי.
וזה שאמר במדרש שאמרו נעלה לשמים ונעשה ע"ז, או נעשה עמו מלחמה, כי המלאכות האנושיות עוזרות לטבע, כגון הרפואה, או שרוצים להשתתף בגרמים השמימיים הפועלים את הטבעים. ויש שהן זרות לטבע, ועל זה אמר נעבוד ע"ז. ואמר שאלו נעשו קופים ושדים וכו', כלומר מלאכי החבלה ההורסים הטבעי. ולא פירש את חטאם כי כבר נמשך ונעשה כהיתר...
ובבלבול הלשונות השליכם ה' מלשונו ומאחדות השגחתו, ושרי מעלה החזיקו בהם להנהיגם ולהשפיע עליהם לשונם המיוחדת. ואמנם אמר רב בסנהדרין מגדל משכח הלמוד, רוצה לומר התעסקותם בבנין המגדל והענינים המלאכותיים היתה הסבה שנשתכחה מהם לשונם וחכמתם... (שם יא א)
פלג - להודיע מעלת עבר שכוון ברוח הקודש מה שהיה עתיד אז להיות בימי בנו וקרא שם בנו פלג להודיע סבת קיצור שני חיי האדם מפלג והלאה, כי אמנם סבת זה היה חטא בני הפלגה וענשם שקלקל מזגם בהשתנות הפתאומי מאויר לאויר. (בראשית י כה)
הן עם אחד - כי אמנם הבטול המפר עצת גוים ומניא מחשבות הוא המחלוקת הקורה ביניהם, אם לסבת הדתות ואם לסבת הלשונות, והנה אלה היו עם אחד בענין הדת כי היו כלם מסכימים בדעת אנשי הצאב"ה, ועם זה היו כלם מסכימים בלשון. וזה החלם לעשות - וגם כן נמצא לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם. ועתה לא יבצר מהם - אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם, ותהיה אותה ע"ז אשר יבחרו כללית לכל מין האדם ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא ית' ולהבין כי יוצר הכל הוא, והפוך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בין האומות בעניני אלהי הנכר, כי כל אחד מהנה תחשוב שיש אלקי האלקים שכל האלהות מסכימים לדעתו, ובו ישלם סדרם וסדר המציאות... (שם יא ו)
ויהי כל הארץ - נקדים כי הקדושה היא אחדות וכחות הטומאה שלעומתה הם עולם הפירוד. נשמות ישראל הם מהקדושה, ולכן הם גוי אחד, ונפשות עכו"ם מהחיצונים ומתייחסות לריבוי. לכחות החיצוניים אין קיום ומציאות, אלא שיש באיכותם ובפנימיותם מציאות מאור קדוש, כי כל כח חיצוני שואב משפע עליון...
ואנשים אלו ידעו שהם מהחיצוניים, ושעתיד השי"ת להביא את אברהם בנפש מהקדושה, ואותם תשא רוח, לכן התחכמו לעשות דרך שיהיה העולם לחיצוניים לבדם, ולשם כך היו צריכים אחדות, ומצאו לשם כך בקעה המוכנה לקבל כל כחות הטומאה ליחדם, ויחודם יהיה לבנות בנינים בצירופי חכמת טומאות. ואמרו לבנות עיר ומגדל נגד ירושלים וציון, שהוא מגדל דוד, כדי לשלשל שפע למקומות ההם. וראשו של המגדל שכולם יתייחדו אליו הוא סמאל, וכולם יעבדוהו, עד שלא יהיה מבא לשכינה בארץ, כי אינה קשורה במקום טומאה.
ונעשה לנו שם - כי אי אפשר בלי ישראל, ועל ידי אחדותם ימשכו גם נפשות רבות מהקדושה לתוך הקליפות ההן... (שם יא א והלאה)
אל עין משפט - לרז"ל רצו לסמות עין שעשתה מדת הדין בעולם, פירוש כי בבנותם המגדל עבר אברהם ואמר להם, על ה' אתם מורדים, לא תצליחו. אמר נמרוד: אברהם פרדה עקרה שאינו מוליד. עמד אברהם ויקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות וגו'. רוצה לומר נמרוד וחבריו רצו להגביר כח החיצוניים, ואברם מקריא שמו של הקב"ה ומוריד שכינה לארץ מה שמבטל מחשבותיהם, ולכן רצה נמרוד להרגו מתחילתו, כי השיג בחכמתו שיהפוך מחשבותיו על ידי הדבקו בה', ואמר אברם פרדה עקרה, פירוש שכל הגרים שגיירו אברם ושרי לא עמדו בניהם באמונתם. ואז קללם אברם והעיר עליהם מדת הדין, שבלעדיו לא היה מתעורר, ועתה בא אמרפל לנקום... (שם יד ז)
וראשו בשמים - לאו כל הימנו וכו', בואו ונעשה עמו מלחמה. פירוש כי זה המגדל היו בונים להיות דבקים עם מערכות עליונים שהיו עושים בפעולות הידוע להם לבנין ההוא, ובבנין ההוא נכנסו למעלה להיות עם המערכות העליונים, וזהו המלחמה שעושים עם העליונים, כי היה כל פעולתם לבטל כמה דברים הבאים בגזירת ה', וזה שהיו אומרים לא די שיבור לו העליונים להיות גזירתו על התחתונים גזירות, בואו ונעלה השמים בפעולותינו להתחבר עם מערכות השמים, ונעשה עמו מלחמה לבטל מעלינו הגזירות שהם באים על התחתונים... כי המגדל הזה במה שהיה ראשו בשמים הוא דוגמא משמים, שהמגדל הוא נבדל מן הארץ בגבהותו כמו השמים, להיות רוצים להתנגד אל השי"ת, כי האדם ראוי שיהיה למטה והוא ית' למעלה. וכאשר עשו להם מגדל לדוגמא היו רוצים בפעולתם הזרות לכנוס בדברים השייכים לעליונים בהוראות המגדל הזה, שהוא נבדל מן המטה, ודבר זה הוא התנגדות אל השי"ת, והוא המלחמה... (גור אריה בראשית יא א)
...וכאשר נברא אדם הראשון, אף על גב שהיה אחד היה בכח על הריבוי, שיצאו מאתו אומות מחולקות, וזה שאני אומר שלכך נכתב נעשה אדם בצלמנו, שנמלך עם המלאכים, כי בא לומר שכל המלאכים שהם כחות של מעלה והם שבעים נשתתפו באדם הזה, שכולם יש להם חלק בו, וחלק ה' בתוכם, ולפיכך כאשר נתפלגו זה מזה כתיב "הבה נרדה", כלומר שאמר למלאכים שיקח כל שר חלקו, ומאז נפלגו ונפרדו האומות... (גבורות ה' פרק סז)
...וכאשר חטא אדם נתערב החול בקודש, ולא היו עוד זה לעומת זה בלבד, כי כבר נדבקו מדרגות החול במדרגות הקדושה, ומשם והלאה נתחזקה הרבה להתפשט בכל העולם, ובכל י' דורות שמסוד אדם נתחזקה הרבה, ובדור המבול היה הזמן שנתגבר יותר, והקליפה היתה מתפשטת בעולם כולו, ולא היתה נותנת מקום לקדושה כלל, ועל כן בסוף י' דורות הוצרך לתת לקליפה חלקה, עד שכמעט חזר העולם לתוהו ובוהו. וכיוון שלקחה חלקה הגדול, לא היתה לה עוד שליטה כבראשונה לכל דבר, אך עדיין נמצא לה כח גדול, ועל כן גם דורות נח לא הצליחו, אלא שלא הוצרכו לכליה. אבל שם נעשה ענין ההפלגה, כי ניתן מקום וגבול לטומאה, והקדושה לקחה לה מקום וגזע מיוחד, והוא שורש אברהם אבינו... (מאמר הגאולה)
ויהי כל הארץ - ...ואפשר כי להיות שכאשר ברא הקב"ה עולמו בראו שיהיה שליש ישוב שליש מדבר, ותמצא הן היום כמה מקומות של ישוב שאם תסמוך אותם אחת אל אחת לא יהיה אפילו חלק ממאה בשליש ישוב הנזכר ויהיה הכל מדבר... ובצירוף הכל תמצא שליש ישוב, לזה נאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, רצו שיהיו כולם מקובצים במקום אחד ולא יתפזרו... ולזה אמר כי הדבר הזה איננו נכון בעיני... ולזה גמר אומר להפר עצתם ולבלול שפתם שאז בהכרח יהיו נפרדים וכל אחד יבקש לו מקום... ובזה נעשה שליש העולם ישוב לסיבה נודעת לו יתברך שמו, ויש בזה סוד כידוע ליודעי חן, וכמעט יהיה דומה למקצץ בנטיעות ומפנים השפעה ממקום למקום... (בראשית יא א)
ויהי כל הארץ - לרבב"ח היו ע' ובתרגום קהלת שהיו אלף. נבנה לנו עיר - משגיח, מלשון "ולבי ער". ומגדל - להעמיד שם הצורה שנקראה עיר. וראשו בשמים - נגד השמים ירים הנהגה נגד ההנהגה השמימית, ולא יונהגו עוד התחתונים על ידי המזלות. ונעשה לנו שם - אלהות, או מלשון שיקוץ משומם... (שם)
ויהי כל הארץ - מעשה דור הפלגה היה בימי פלג שנולד מאה ואחת שנה אחר המבול... שמימי נח עד העת ההיא חיו חיי המשפחה בהשקט ובטח, ולא רבו הצרכים והקנינים כל כך, ועניניהם היו מועטים ושוים, שכל זה נכלל במלת ודברים "אחדים". (שם)
ויהי בנסעם מקדם - אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה, שזה נכלל במה שאמר "בנסעם מקדם", מן ההנהגה הקודמת... וימצאו בקעה - רצו להתישב ולכונן ממלכה גדולה ולחיות חיי המדיניים ומלך בראשם מושל ממשל רב. ומ"ש חז"ל שנמרוד היה ראש עצתם והוא המרידן על המקום. (שם שם ב)
ויאמרו - תחלה התחילה החדשות בבנות להם בתי חומה, תחת שעד עתה היו יושבי אהלים... ויאמרו - אחר זה צמחה מחשבתם ראש ולענה לבנות עיר גדולה ולכונן ממלכה אדירה ובתוכו יבנו מגדל וראשו בשמים, שאז שכחו את השם, והתחילו להאמין שהשפע יורד מן כסילי השמים, ורצו לעשות מגדל גבוה להעמיד ע"ז, ושיהיה ראשו בשמים עשוי לפי מחשבתם להוריד שפע השמים, כאילו דרך המגדל תרד השפע מן המזלות.. ואמרו ונעשה לנו שם - בשיהיה כל בני אדם כפופים תחתם ומוכרחים להאמין באמונתן כחשו בה' ויאמרו לא הוא. (שם שם ג וד)
...עיקר הכונה להודיע שפלוג הלשונות היה מעשה אלקים, ובזמן קרוב שבע מאות שנה לפני תורה, שבלי ספק חקרו ודרשו אז אחר הדברים הלאה ולא מצאו שום מכתב ושום מצבת אבן בשום לשון מקודם שבע מאות שנה, ונתאמתו דברי משה ודעת אלקים נפרצה בארץ. בפרט למה שכתוב בסדר עולם, שמעשה דור הפלגה לא היה בתחלת ימי פלג, רק שאברהם היה אז בן מ"ח אם כן ממשה עד דור הפלגה היה רק תנ"ב שנה, ואברהם היה עד ראיה... (שם שם ז)
שפה אחת - ומה שכתב למעלה "נפרדו איי הגוים ללשונותם" רוצה לומר לניבים של אותה לשון שהשתנתה במשך ארבע מאות השנים שבין המבול להפלגה.
בנסעם מקדם - הזקנים נשארו שם, אך נפש הצעירים קצה במקומם, כנפיהם כבר גדלו, והם נסעו - כלשון חז"ל - מקדמונו של עולם, אילו נאמר כאן ויסעו וימצאו היה ויסעו רק הקדמה לוימצאו, אולם הרי הוא אומר בנסעם, הם היו בעיצומה של הנסיעה, הם ביקשו להתרחק מן המולדת הישנה, וזו היתה כל שאיפתם ומטרתם... (שם שם א וב)
ונעשה לנו שם - אם הכלל אומר כך הוא יכול לומר זאת כלפי שני גורמים בלבד, כלפי הא-ל שעל גביו, וכלפי היחיד הכפוף לו, כי מלים אלו נאמרו על ידי כלל האנושות על סף ההסטוריה. פעלם היה צריך להמחיש לדורות את כח הכלל לעומת היחיד.
הציבור התאסף בבקעה, שם ביקשו ליצור יש מאין, בכח אדם ובעוצם ידו. שם ראו מה רב כוחו של ציבור, יש לאל ידו להשתלט על הטבע... והנה הקב"ה השתית את עולמו על הציבור, "ואגדתו על ארץ יסדה" (עמוס ט'), רק בצבור נאמר "אין ציבור מת ואין ציבור עני". ערכים גדולים וקיימים נוצרים רק בכוחות משותפים. אכן הציבור הוא השלמה ליחיד, במה דברים אמורים, אם מעמד הציבור כלפי ה' איננו שונה ממעמד היחיד, אם גם רצון הציבור משועבד לה'... אולם כאן טמונה הסכנה, בסופו של דבר - היחיד יזכור בעצמו את מגבלותיו אך הציבור הוא חזק באמת, בנקל יציג את עצמו כמטרה עליונה, כאילו אין ערך ליחיד אלא בציבור, כאילו תפקיד הציבור איננו להשלים את היחיד אלא היחיד בטל בציבור...
אם הציבור מציג את עצמו כמטרה, ולא כאמצעי בלבד, כי אז יאבד כל עתידה המוסרי של האנושות... כסבור הוא שהציבור פטור מעבודת ה' ומשמירת חוקי המוסר. "הקדמונים היו זקוקים לאבנים - אנו נבנה כאן גם באין אבנים". אז נוצר האליל של מטרות נבובות שאינן מביאות ברכה. היחיד חייב למסור להן את נפשו, והציבור את שמירת המוסר... אין מספר לקרבנות האדם הנופלים על מזבח הציבור...
שאיפת אומה "לעשות לה שם", ולהרבות את כבודה הלאומי, היא קץ לכל ייעוד מוסרי. מידת רדיפת הכבוד נחשבת חסרון ליחיד ומעלה לציבור, והיא החותרת תחת אשיות כל מוסר, של הפרט ושל הכלל. כל תאוה תגיע לידי רויה - פרט לרדיפת הכבוד... ההיסטוריה יודעת לספר בדרך כלל רק על בניית מגדלים של כבוד מדומה, נמרוד ויורשיו רכשו לה את לב האומות, ואילו ערכים אנושיים טהורים, מעשי אדם בתוך אהלו, על כך לא יסופר בספרי היסטוריה... חטא זה הוגדר יפה בפרקי דר' אליעזר, אם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבינה היו יושבים ובוכים, אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה!
...דור אדם אבד על ידי קנאת קין באחיו, דור המבול על ידי תאותו, ודור הפלגה על ידי יצר הכבוד... (שם שם ד)
וירד ה' - ...השחתה גופנית ומוסרית כזו של דור המבול אינה רק סכנה לחברה האנושית אלא היא מאיימת רק על הטבע וסדרי הבריאה. אך חטא דור הפלגה לא היה גופני... אך עתיד האנושות תלוי במעמד הפרט, בערכו המוסרי ובכבודו שלא ניתן לערעור, ולעתיד זה היתה צפויה סכנה ממחשבת לבו של הדור ומנהיגיו. משום כך נזכר כאן שם ה', הקב"ה התערב במידת שם הוי"ה, בהנהגה האלקית המבטיחה את עתיד האדם... (שם שם ה)
ונבלה שם שפתם - ...עד כה היתה הארץ "שפה אחת ודברים אחדים", השויון הפיסי והאקלימי הביא לידי התאמה אורגנית של השפה ואחדות הדעות וההשקפות שמרה על "דברים אחדים", על מטבע אחידה להבעת המחשבות. אחדות הדעות יכלה להשתמר אם המלה המדוברת לא נוצרה על ידי הפרט אלא נמסרה לו במסורת. כל זמן שהאיש קרא לאשתו "אשה" כפי שנברא העולם בלשון הקודש, היו המינים שוים בערכם, ולא שאחד כרע ברך לפני אשתו, והשני רתם אותה לפני מחרשתו. על פי זאת ידעו בדיוק את משמעות החפצים והענינים כפי דעת הבורא אותם. עתה נתעוררה הסוביקטיביות האנוכיות, היחיד מול השעבוד לטובת הכלל, ועל ידי כך ניתקו גם מהמסורת הכללית ומרצון ה', וכמו להכעיס קראו לדברים שמות אחרים... אם השפה היא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, אז אינה משקפת את דעתו של הפרט אלא את תוכיות הדברים שלא תשתנה. שפה מעין זו תשמור על אחדות הדעות וכל חכמת החיים תשתקף בה...
והנה עתה, יסוד זר חדר אל השפה, היתה טבועה במטבע אחיד... תודעתו העצמית של הפרט התעוררה והחלה להביע התנגדות, והיא העמידה את השרירות הסובייקטיבית מול ההשקפה האובייקטיבית הגלומה בשפה...
נמצאת אומר לא ריבוי השפות הביא לידי מחלוקת, אלא היפוכו של דבר, חילוקי הדעות גרמו לפילוג השפה... (שם שם ז, וראה שם עוד)
שפה אחת - נראה שעד ההפלגה היתה לכל גוי לשון, כדכתיב "ללשונותם", ולשון הקדש משותפת לכולם, ובבנין הסכימו לדבר רק בה, ואז נשכחה מהם. (שם יא א)
במדרש החמס קם וכו'... ודור הפלגה ידעו שהכל מהשי"ת, ונקראים יודעים רבונם וכו', רק שרצו שיתנהג השי"ת אתם כרצונם על פי כחות נפרדים, וניטל מהם בחינת האחדות כמ"ש עם אחד, שמעתי מא"ז אדומו"ר ז"ל כי זה על בני ישראל, ותמוה, והפירוש נראה כי מה שהיו מתיחדין כאחד וזה שייך רק לישראל... וכן היה האמת שנפרדו מהשי"ת רק רצונם היה להיות נשאר באחדות לרעה, וניטל מהם האחדות... (נח תרל"א)
אתה יצרת וכו'... וכ"כ בזוהר הקדש קל וחומר מדור הפלגה, דכתיב בנסעם מקדם מקדמונו של עולם, והוא כנ"ל שלא רצו להתדבק רק בגשמיות ולא בפנימיות החיות, ועל ידי שהיו בעצה אחת ובלשון הקודש אחר הקב"ה לא יבצר וגו', מכל שכן בני ישראל שרוצין להתדבק בפנימיות בקדמונו של עולם... ובאמת נראה שהתדבקות זה נשאר לבני ישראל שדור הפלגה נפרדו זה מזה וניטל מהם האחדות, כיון שלא רצו להתדבק בשורש החיות שהוא האחדות, ולכך נקרא דור הפלגה, אבל בני ישראל נשארו באחדות... (שם תרל"ג)
מצוה לזכור מעשה דור הפלגה, כמ"ש זכור ימות עולם וגו' בהפרידו בני אדם וגו', נראה כי מ"ש ועתה לא יבצר וגו', וקשה כי ודאי השי"ת יכול לבטל מעשיהם אף שהם עם אחד וכו', אך נראה כי על ידי שכח בני ישראל הוא זה האחדות מכח לשון הקודש שניתן להם, לכן לא רצה השי"ת לבטל כח זה, ופירד אותם שישאר קיים כח האחדות ולשון הקודש לעולם... (שם תרל"ה)
הג' משניות באבות בעשרה מאמרות נברא וכו'... ואנשי דור הפלגה כבר היה להם אחיזה בשורש השבת שהוא בחינת תולדות נח, כמ"ש לעיל, רק מרדו בהשי"ת וסמכו על חכמתם ורצו לבנות בנין, אבל כתיב אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו וגו', אם ה' לא ישמור עיר וגו', וכתיב וירד ה' לראות וגו' אשר בנו בני האדם, נראה שהיה איזה בנין בהשכל, וכמ"ש בזהר הקדש, רק באמת אי אפשר לעשות זה הבנין רק בעזר עליון... והרשעים של דור הפלגה מרדו בהשי"ת, ונקרא חילול שבת שכשמשיגין בחינת הדעת שהיא הארה העליונה בש"ק צריכין להתבטל מכל מלאכה, והם אדרבא הרבו לבנות ולעשות, ושכחו בה' וסמכו על מעשיהם... (שם תרמ"א)
בענין דור המבול והפלגה ההפרש ביניהם שדור המבול היו נמשכים רק אחר הגשמיות והגוף ולכן נאבדו לגמרי, כמ"ש ימותו ולא בחכמה. ודור הפלגה היו מתחכמין יותר מדאי ולא החזיקו באמונה מחמת החכמה, והיה החטא בשכל ונפש, דכתיב "הן עם אחד" וגו', שהיה להם כח האחדות ולשון הקודש, ובאמת כל החכמה תלויה ביראת ה', כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת וכו', ועל ב' אלו נשאר בבני ישראל ב' אותות, אות המילה שחתם בבשרינו הוא שלא להיות נמשך אחר הגוף לגמרי, ואות תפילין ושבת קודש הוא להתקשר ולבטל אליו ית' כל החכמה והשכל. (שם תרמ"ה)
בענין דור הפלגה שעל זה נאמר "זכור ימות עולם וגו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שבאמת כח האחדות גדול מאד לעורר כח השורש מן השמים, אך שצריך להיות לשם שמים, וזה נמצא רק בבני ישראל, שהרי דור הפלגה התאספו כולם ולא עלתה בידם, רק לבני ישראל חלק ה' עמו, ניתן כח האחדות. וזהו הבנין ודאי היה דבר גדול, רק דכתיב ונעשה לנו שם, ולא היה כנסיה לשם שמים ולא נתקיים... (שם תרמ"ו)
בענין דור הפלגה... והענין הוא כמ"ש בסידור הבריאה והארץ היתה תהו וגו', אחר כך יהי אור ויבדל, הבדילו לצדיקים, וכל זה נתקיים בדורות אלו, כי דור המבול היו רעים גמורים ומעשיהם תהו ובהו, ובדור הפלגה כבר התחיל האור להאיר, אך שלא היו הרשעים כדאי לקבל האור, ועליהם דרשו בזהר הקדש וימנע מרשעים אורם, עיין שם פרשת לך, והיינו האור שהיה צריך להתגלותו, וזכה אברהם אבינו וקיבל שכר כולם. והנה הרשעים הבינו כי נמצא בהם האור הזה ורצו להתחכם באומרם פן נפוץ וגו', אבל השי"ת רצה שיהיה לו אומה מיוחדת, ושיתבטלו כל עובדי האלילים לאומה זו, וממילא היה לכולם שייכות להקדושה, וזה האחדות שהיה נמצא בהם היה אברהם אבינו ע"ה, רק שלא זכו להתחבר עמו והבדילם השי"ת לרשעים, ונטל האחדות מהם ונשאר לבני ישראל... ודור המבול היה מחלוקת שלא לשם שמים, והפלגה כנסיה שלא לשם שמים... ואברהם אבינו ע"ה היה מכניס ומאחד מהם כל הארות, כדאיתא שקיבל עליו שכר כולם, ונתקיים בו כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. (שם תרמ"ח)
והנה בפרשה זו נאמר ענין דור המבול ודור הפלגה, והם ענין ב' הבריתות שניתן לבני ישראל, ברית המעור וברית הלשון, וכיון שנקראו בריתות הם דברים שיש להם התקשרות באחדות הנ"ל, ולכן צריכין סיוע להוציאן לפועל, וצריכין שמירה, ולא לחנם נכשלו דורות הראשונים בזה... ודור הפלגה היו שפה אחת והיה להם כח הלשון שנקרא מדבר מלשון מלכות והנהגה, שיש בכח הפה לגזור ולעשות התחדשות, וכתיב "הבה נבנה" וגו'... וכוונתם לא היתה לטובה, לכן ניטל מהם כח הלשון וניתן לבני ישראל בכח התורה... וכמו שכתוב "ואשים דברי בפיך" היפוך מ"נבלה שם שפתם"... (שם תרנ"ד)
בענין דור הפלגה שהיה בכח הדיבור שהוא עיקר מעלת האדם המדבר... ודור הפלגה שלא היה כוונתם לשם שמים ניטל מהם כח הדיבור ונתבלבלו הלשונות, מוכח מזה כשהיה הלשון מסודר דברים אחדים היו יכולין לבנות הבנין להיות ראשו בשמים, ובני ישראל בכח התורה כתיב "ואשים דברי בפיך", שימה הוא לשון סידור, שבני ישראל יכולין בכח התורה להוציא הדיבור בשלימות מכח סייעתא דשמיא... (שם תרנ"ו)
בענין דור המבול ודור הפלגה... ודור הפלגה חטאו בחכמה וניטל מהם החכמה, עם כל זה נשאר זה בחינה לבני ישראל, כמ"ש "זכור ימות עולם" וגו', ואור החכמה המוכן לאדם חופף עליו, והמבקש החכמה לשמה זוכה בה... (שם תרס"ב)
במד"ר אשרי האיש זה נח... ונראה דשלשה דורות אלו דור אנוש ומבול והפלגה היו כנגד שלשת הדברים קנאה, תאוה וכבוד... ודור הפלגה היה ענינם קנאה שחששו פן נפוץ וגו', וחשש נמרוד פן ימלוך עליהם מלך אחר כנמצא בספרים... (נח תרע"א)
במד"ר אשרי האיש זה נח... ונראה דבג' דורות אלה שלטו כוחות חיצונים שהיו מושכים לע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, וזה שבח לנח שלא היה נמשך אחריהם... ובדור הפלגה שלטה קליפה המושכת לשפיכות דמים, והיינו דהנה הריגת אדם מכונה בכל מקום שפיכת דמים, והטעם מפני שחיבור הנפש שהיא מהעליונים עם הגוף שהוא מהתחתונים הוא על ידי אמצעות הדם... והנה אדם זה התחתון הוא עולם קטן, והוא דוגמא לכלל העולמות, שהשי"ת מחובר להנבראים התחתונים על ידי אמצעי, והוא מדת מלכותו יתברך שמו... והנה נאמר בשל"ה וביתר המפרשים שדור הפלגה באשר היו רשעים הולכים אחרי שרירות לבם הרע לא רצו לקבל השפעה עליונה על ידי מדת מלכותו יתברך שמו, כי לזה היו צריכים לבטל עצמם למאמר וציווי השי"ת, ורצו לבטל את האמצעי הזה כנ"ל, על כן הוא בדוגמת שפיכות דמים... (שם תער"ב)
...וכמו שבדור המבול היה הזמן שתנתן תורה על ידי נפש משה רבינו, והיינו תורה שבכתב שהיה כלול בה גם תורה שבעל פה, כן בדור הפלגה היה הזמן להתגלות התפשטות תורה שבעל פה, ועיקר התפשטות תורה שבעל פה היה בבבל, כמו"ש (סוכה כ' א') ועל כן כשהרגישו בשנער מקום הראוי להתגלות התפשטות תורה שבעל פה עשו הם מגדול לעומת בית המקדש שהוא מקום שמשם יוצאת תורה לכל ישראל, ועשו הם בזה לעומת זה מגדול להתפשטות הבליהם... וזה שאמר עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם, והיינו ניצוצות הקדושה והחיים שלהם שהוא קדושת תורה שבעל פה, וזה בא אברהם אבינו ע"ה... (נח א)
...ועל ידי העבדות והעינוי תקנו חטא המבול, וכמ"ש האריז"ל שמנפשות דור המבול נגזר עליהם היאורה תשליכוהו... ומהנפשות שבדור הפלגה עבדו בהם בחומר ובלבנים, ואחר שנתבררו במצרים ונגאלו וזכו לקבל התורה לא נצרכו עוד לעבדות ועינוי רק להיות עמלים בתורה... ונגד המגדול זכו לירושלים ובית המקדש, ומה שעשו אז בדור הפלגה אחדות ושלום למרוד במקום זכו אחר כך כשנתבררו לפלפולה של תורה, דכתיב בה "את והב בסופה", שבשעת הפלפול נראים התלמידי חכמים כאויבים זה לזה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה אחר שנתברר להם ההלכה... (שם ב)
...ונפשות מדור הפלגה איתה מהאריז"ל שהיו משורש תורה שבעל פה, שנמסר לישראל ולא בשמים היא, עד שאיתא (בבא מציעא נ"ט) נצחוני בני, וכן (שם פ"ו) פליגי במתיבתא דרקיעא עם הקב"ה, ומאן נוכח נוכח רבה בר נחמני... ומזה בא להם הקליפה להלחם עם השי"ת, ואמרו נעלה לרקיע לאו כל הימנו שיבור לו העליונים, כמ"ש (סנהדרין ק"ט), ואחר זה היו נפשותם במצרים ונגזר עליהם בחומר ובלבנים, דאיתא בזהר הקדש בעבודה קשה זו קושיא, ובחמר זה קל וחומר, ובלבנים בלבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה זה ברייתא, ואיתא בדור הפלגה שחטאתם קשה מדור המבול, אבל אלו על ידי שאוהבים זה את זה לפיכך נשתיירה מהן פליטה, והענין הוא, דכיון שהיה דור הפלגה כנגד תורה שבעל פה, ועז"ד על הפסוק בספר מלחמות ה', שעל ידי הספר אפילו הרב ותלמידו נעשים שונאים זה לזה... ומזה נסתעף שנאת חנם, אף שבאמת בתורה שבעל פה כתיב "את והב בסופה", שנעשו אחר זה אוהבים זה לזה... מכל מקום נסתעף קליפתה שנאת חנם שנחרב המקדש על ידי זה ועדיין מרקד בינינו... אבל הפיצם השי"ת שהראה בזה שכינוס רשעים רע להם ורע לעולם, ושורשה הוא היפך שנאה ואיבה ומלחמה והרגו איש את רעהו... (חג הסכות כג)
דור ההפלגה עמדו לעשות מגדל וראשו בשמים, וכי שוטים היו? לא דבר הכתוב בשוטים! ועוד, הכתוב אמר שאמרו "נלבנה לבנים", ואחר כך "נבנה עיר", למה מזכיר הלבנים הלא לא היו חטא?
הענין הוא, כי יש יראה חושית - על עונשי העולם הזה, שהמביט על עצמו ימצא עונשי מדה כנגד מדה, והחסרון בה הוא שהיא מוסיפה תאוה, כי יסודה על טובת עצמו של האדם, ויש לה גבול, כי אם יצליח במעשיו לא תועילנו יראה זו.
ויש יראה שכלית מעונש שאחר מיתה, שהיא מתנגדת לכל תאות העולם הזה, ואין זו אלא שטות שבאדם שלא לרחם על עצמו מעונשי עולם הבא.
דור הפלגה היו בעלי דעות והתבוננו בענין הלז, אך היתה להם רק יראה חושית ולא שכלית הבאה על ידי לימוד, ולהשיגה צריך להתפשט מתאוות העולם הזה להשיג קצת הרגש מזה. והם היו משוגעים בתאוות ויראו פן יענשו בעולם הזה. לכן בחרו להם דרך ללחום, כביכול, בהשי"ת, ולקחת הצלחות עולם הזה בעל כרחו. כי הלא ברית כרותה (פאה א' א') "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה", ונחשבו שם רוב דברים שבין אדם לחברו, ובאמת הם מועילים מאד להצלחת עולם הזה.
אכן במדות שני דברים, להיות מטיב לזולתו, ולקנות לעצמו תכונות טובות בנפש, שלא לאהב עצמו ולהתרחק מתאוות. אבל אצלם היה קוטב תאוותם למלא משאלות לבם, וזה ענין הכתוב, "הבה נלבנה לבנים", שהיו בעלי תאוות שהעולם הזה אצלם אינו ארעי אלא קבע. ואם כן מה שרצו לבנות מגדל עד לשמים, היינו מגדל התחברות כדי להשיג הצלחת עולם הזה המכונה "תחת שמים", לא היה תפארת לעושיה אלא גנאי, ולכן נגזר עליהם הפירוד, כי כינוס לרשעים רע להם ולעולם.
ולפי זה היטב דימו חז"ל מי שחוזר מקנין כסף לדור ההפלגה. כי כונת תקנת חז"ל "שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה" (בבא מציעא מ"ז) היתה לחזק שלום המדינה, ואם האיש הזה אינו מקיים דבריהם כתפארת לעושיה, אלא כשמוצא מקום לתאוותו, הוא כאנשי דור ההפלגה... (חלק ב רט)
...כן מצינו בענין דור ההפלגה, שגם שם נראה כי מהפכה גדולה יזמו לעשות כלפי פמליא של מעלה עד שהופרה מחשבתם על ידי שבלל ה' את לשונם. כן מראים לנו המקראות שנאמר "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשו לנו שם וגו' וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם" וגו'. וגם שם קשה מאד להבין, מה כל החרדה? במה היתה הסכנה כה גדולה פן יבנו את המגדל? ועוד, האיך היו יכולים לבנות מגדל וראשו בשמים, הלא אף אם היה להם כלי המלאכה לבנות מגדל גבוה מאד עד כמה יגיע? וסוף סוף הלא בהתרוממם מעל לאויר הארץ והשיגם קור או חוסר אויר וחדלו ממעשיהם. הרי הפרשה מוכחת כי כחות נעלמים, נסתרים ונפלאים היו בידם, עד אשר בדרך הטבע לא נבצר מהם לעשות כל אשר יזמו והחשש היה גדול ורב מאד. כי לא רק מגדל רצו לבנות אלא יזמו לעשות מהפכה גדולה בהנהגת העולם, ורק באורח פלא הפיר ה' את מחשבתם. אמנם אנחנו איננו מבינים זאת כלל. ועוד פעם מוכיח לנו הכתוב את גדלם של האנשים הקדמונים ואת גודל ענין הע"ז שלהם. ובספרי חכמת אמת מוצאים אנו דברים נפלאים אודות ענין דור ההפלגה, כי "שטותא נסיבו בלבייהו אבל בחכמה דרשיעו אתו, בגין נפקא מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקיריה ליקירא נוכראה ובכלא אית רזא בחכמתא עלאה (זהר נח). ונמצא עוד בספרי קבלה כי רצו להגיע לספירת מלכות, שבה נכנס קו התורה ומתאחד עם האין סוף ובה מצטיירים כל הברואים, כל הכחות וכל הנהגת העולם ורצו להפרידה משרשה האלקי, וזהו ממש ענין קיצוץ בנטיעות. מה המה כל הסודות האלה איננו מבינים, ואף מה שזכינו לדעת אי אפשר לבאר כן. אבל רואים אנו פה חכמה נפלאה... (חלק א שעור קומה עמוד קב)
ואחרי שהרגשתי והתבוננתי בזה נתבאר אצלי ענין סתום וכמוס בתורתנו הקדושה, ענין דור ההפלגה וחטאם. והנה מפשטות הכתובים לא נתבאר לנו שום חטא... אולם בפשטות התורה לא נתברר גם כן שהיה כאן עונש על מעשיהם, רק נאמר "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם וגו' הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו', ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ". לא נתפרש שהענישו אותם על חטאם, כי אם משמע שהיתה כאן איזו סכנה במעשיהם, כשאומר "ועתה לא יבצר מהם" וגו', ולכן בלל ה' שפתם והפיר עצתם...
אמנם יודעים אנחנו כי בפשטות התורה אינו מספר עוד כל הענין כפי מה שהוא, כי לזה יש עוד חלק הדרוש המבואר במדרשי חז"ל שדרשו בתורה על פי כללי הדרוש שהיו בידם. ועוד יש חלק הסוד הטמון בדברי תורה, כידוע, שכל התורה כולה הן הן שמותיו של הקב"ה. אבל הלא כבר למדנו לדעת כי לעולם גם בחלק הנגלה והמפורש מוכרח שתהיה תורה שלמה לנו שצריכים אנו להבין וללמוד הימנה. ובאמת בפשטות הכתובים מבואר כל הענין לפי פשוטו, ויש לזה קשר ושייכות גם להדרוש והסוד הנדרש ומרומז בו, כי יחס הפשט להסוד הוא כיחס הגוף לנשמה המתלבשת בו, וכל חלקי התורה אחידן ומתקשרין דא בדא כגופא ונשמתא ונשמתא דנשמתא. וגם לכאורה אין לו שייכות וקשר עם הדרושים שנאמרו בענין דור ההפלגה. דהנה בדברי חז"ל מצינו בענין זה דרשות מופלאות מאד על הכתוב "ודברים אחדים" (רש"י) באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה... עוד מצינו ברש"י ז"ל שם, דבר אחר אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט כמו שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות (ב"ר). והנה מלבד שמהמפורש בכתוב לא נראה כלל שהיו כאן ענינים כאלה, דברי המדרשות כשהן לעצמן נפלאים מאד. א', כי מי פתי יאמר לפרש דברי המדרש כפשוטן שדור הפלגה היו טפשים כאלו לדמות כי אפשר לעלות לרקיע ולעשות אתו מלחמה בקרדומות וכדומה. הלא ידענו ונוכחנו כי דורות הראשונים היו גדולים בחכמה, ונמרוד שהיה בתוך דור הפלגה ומנהיגם... נאמר עליו "יודע את רבונו ומכון למרוד בו", הרי תארו אותו חז"ל כיודע את רבונו והיה נמצא במדרגה כל כך גבוהה...
ב', ואם אמנם היו בורים כאלה מה צורך יש להתחשב עמהם ומה דרוש היה לשנות הטבע בשבילם ולבלבל שפתם, יבנו להם מגדל וידעו ויוכיחו מה יפה כחם. ג', ועוד יתר יקשה שהלא כתוב מפורש בתורה (שם י"א) "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", משמע שכחם היה גדול ואפשר היה להם לפעול מה, לולא יתערב הקב"ה, כביכול, ויבלול שפתם. וזה פלא הוא, איזה ענין יש בדמיוני שטות כאלו?
והרמב"ן ז"ל אחרי שמשיג על רודפי הפשט מבאר לנו על פי הסוד, כי כונתם היתה לקצץ בנטיעות, ועל זה כתב שם וזה לשונו: "והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלקים, ובכל ענין הפלגה הזכיר שם המיוחד, כי המבול עבור השחתת הארץ והפלגה עבור שקצצו בנטיעות, והנם ענושים בשמו הגדול, וזהו טעם הירידה, והמשכיל יבין". והנה גם הוא ז"ל לא גלה לנו ענין החטא ועונשו, ואיזה שייכות יש לבנין המגדל עם ענין "קצוץ בנטיעות" ויחס ענין החטאים לפי הסוד עם פשט הכתוב.
כן מצאנו בספרים הקדושים ענין דור הפלגה על פי חכמת האמת, כי חטאים היו במה שרצו להפריד ספירת מלכות משאר הספירות ולהשתמש בה כרצונם, וגם זה אינו מובן כלל, כי הלא ידוע על פי חכמת האמת, כי כל הספירות הם מעצם אלקות ואיך שייך להפריד ספירה אחת מספירות הקדושות שהם עצם אלקות, כל הענינים האלה קשה להולמם והיה ענין זה בעיני תמיד מופלא וסתום יותר משאר עניני התורה...
אולם בהרגישי אותו הרגש שהזכרנו הואר לפני כל הענין בע"ה והכל מתבאר בהתאם לפשוטי הכתובים. "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו' וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם" וגו', והיינו כי בהיותם מחוברים יחד בדעה אחת ובאשר כבר גדל ורב מספרם בהכרח היה עליהם להתפשט בארץ, וממילא להיות נפרדים כל אחד לעברו, וידעו והבינו כמה סבות לפורעניות מוכנות לו לאדם היחידי מפגעי העולם השונים, עלה בדעתם שצריכים המה למצא עצות ותחבולות למען תשלט ביניהם אחדות גמורה, ושתהינה כל משפחות הארץ מאורגנות ללחום בכחות משותפים עם פגעי העולם וכחות הבריאה העליונים והתחתונים המריעים לו לאדם... וגם חשבו והבינו בחכמתם שאם תשלט ביניהם אחדות מוחלטת וארגון גמור וכל אחד בכחותיו המיוחדים ישתדל למצא תחבולות בעד האנושות בכלל אפשר למצא אמצעים כנגד הפורעניות הרבות המוכנות לו לאדם היחידי מחלאים ומשאר פגעי העולם, בידעם כי אצורים בעולם כחות נפלאים לאין שעור וערך אשר רק אם ימצאו וישכללו אותם יכולים להשתמש בהם לכמה ענינים... ובאמת הלא יודעים אנחנו, כי בדורות הראשונים ידעו הרבה מאד ענינים וכחות נפלאים שנשתכחו במשך הדורות, וכענין שמצאנו (ברכות י') חזקיהו גנז ספר הרפואות, ופירש"י כדי שיבקשו רחמים, לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאים מיד (רש"י פסחים נ"ו), משמע שהיו להם רפואות בדוקות לכל מיני החלאים בדורות הראשונים שהיו קרובים לראשית הבריאה... ועוד רבתה ידיעתם משלנו בטבע הנסתר כמו עניני שדים וכשפים וכדומה. ובאמת נראה, כי יש בטבע הבריאה עצמה תרופות ואמצעים כנגד כל הפגעים הנמצאים והסכנות הכרוכות בה, ולכן בידעם את הסכנות והרעות הרבות המוכנות לו לאדם חפצו להתאחד ולהתארגן, "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים", שישמש להם בתור מרכז וסמל להתאחדות למען לא יהיה כל איש פונה לעברו ולא יפוצו על פני כל הארץ כל משפחה לבדה, אלא כולם יהיו מאוחדים לעזור איש לאחיו במלחמת החיים.
והנה לפי הנגלה אין כאן שום חטא ועוון בבקשם תחבולות איך להנצל מפגעי העולם, אבל הבורא ב"ה ראה וידע, שבבקשת האמצעים האלה טמון רגש רע החפץ להשתחרר מההשגחה ושלא להיות מוטל תחת הנהגת ה' רק להנהיג את חייהם בעצמם בכחות המסורים לידם בהיותם טועים לחשוב כי אחרי שנסדרה הבריאה נמסרה היכולת להם להשתמש בכחות הנתנים בטבע הבריאה כפי רצונם ויוכלו להיות על ידי זה בלתי תלויים בהשגחה האלוקית. ובמחשבתם ורצונם זה שלא להיות קשור עם הנהגת השם כי אם להפרד ממנו ולהיות בעולם בעצמם, נמצא חטא של כפירה ומרידה בהן. אמנם זאת היתה כונה נסתרת שלא נתגלתה בבהירות גם להם בעצמם, והיתה רק טמונה בעמקי לבבם, ולכן בפשטות הכתובים ספרה לנו התורה המעשה הנגלית כפי שהביאו בדבריהם המפרשים... נסתכל הקב"ה במעשה ידיהם וירד לסוף דעתם וכונתם מהו, "ויאמר ה' וגו' ועתה לא יבצר מהם" וגו', כי לפי ידיעת העליון ברוך הוא לולא שעכבום מן השמים על ידי בלבול שפתם והיתה יוצאת לפועל כונתם בבנין העיר והמגדל היה אפשר להם על ידי השתדלות מרובה בכחות משותפים למצא אמצעים כנגד כל מיני הפורעניות ולהוציא מזימת מחשבתם הפנימית הרעה - להשתחרר מעול ההשגחה. ולכן ירדה ההשגחה העליונה והפרה את מחשבתם על ידי בלבול שפתם...
ולפי האמת, ענין "וירד ה' לראות וגו' הבה נרדה" וגו' מראה על ענין יותר עמוק, דהיינו כי בלבול השפה נעשה על ידי ההנהגה היותר עליונה, הנהגת שם הוי"ה, שהיא למעלה מהנהגת שם אלקים. שם "אלקים" מורה על ההנהגה התמידית המסודרת ומוגבלת במערכות הטבע, ולפי מערכה זו אפשר היה להם להוציא מזימתם. אבל כאן נתגלה אור הנהגת שם הוי"ה המראה על עצמיות רצון הבורא בבריאה המשדד כל מערכות ההנהגה הטבעית, והמתראה בעולם כשנצרך לתכלית המכוונת, ונקראה בתורה בלשון "וירד", "נרדה" וכדומה. וענין ירידה היינו שההנהגה העליונה מתגלית בתחתונים, ועל ידי זה עכב ובטל מחשבתם. והנה הם לא ידעו ולא הבינו... וכי ענין הנהגת שם "הוי"ה" נסדר גם הוא בחוק הבריאה מבראשית, וזאת הידיעה נעלמה מהם, כי בהתבוננם בהנהגה התמידית של "אלקים" נדמה להם כי יש ביכולת בני האדם על ידי כח הבחירה שנתן להם להשתמש בכחות הבריאה שלא כחפץ ההשגחה, והם חפצו להעמיד עניני חייהם כרצון עצמם ולהלחם עם ההשגחה. וזהו כונת המדרש שאמרנו "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה", כלומר, שברצונם הפנימי היה לצאת מתחת יד ההשגחה, ולהשתמש בכחות הטבע הנפלאים שנתנו בבריאה שלא כתכלית המכוונת לפי רצונו יתברך... וכן יש להבין המדרש אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה לו סמוכות, דהיינו שחפצו למצא אמצעים גם כנגד פורעניות המבול, בהבינם כי אפשר למצא בכחות הנסתרים של הבריאה אמצעים גם כנגד פורעניות זו...
וכשנתעמק עוד בדבר יובן לנו גם מה שכתב הרמב"ן על פי סוד, המתאים גם כן למה שבארנו על פי הפשט והדרוש, כי הנה בכונה זאת להשתחרר מעול ההשגחה, בחשבם שאפשר להשתמש בכחות הנתנים בבריאה שלא כחפץ ההשגחה והכונה התכליתית המכוונת בבריאה, היתה טמונה מרידה וכפירה באלקות, והיינו שחשבו כי מסבב הכל אחרי שברא כל הבריאה ונתן שליטה לכחות וממונים שונים, אפשר להשתמש בהם ולהפרידם משרשם, וזהו ענין "קצוץ בנטיעות", כי הם ידעו מא-ל אחד מסבב כל הסבות ושורש הכל, אבל טעו במרדם לאמר כי אחרי שברא הכל והשליט כחות עליונים ותחתונים על פי חוק וסדר קבוע, הרי כאלו כביכול עזב חס ושלום מוסרות ההנהגה מידו וארץ נתנה ביד רשע, כי על ידי כח הבחירה שנתן לו לאדם אפשר להשתמש בכחות ההם שלא ברצון הוי"ה ב"ה המכוון בבריאה... וזהו שכתב הרמב"ן "והנה ענושים בשמו הגדול וזה טעם הירידה", דהיינו שבלבול לשונם היה מכח הנהגת שם הוי"ה היא ההנהגה היותר עליונה הנמצאת במערכות ההנהגה המשדדת כל הכחות המוטבעים בבריאה, ושאורה מתגלה בתחתונים כשדרוש זאת למען להביא את הבריאה לתכליתה, והמשכיל יבין.
וכן מתבאר מה שהובא לעיל בשם ספרים הקדושים שדור הפלגה רצו לנתק ספירת מלכות ולהשתמש בה כחפצם, שזה מתאים באמת לכל מה שאמרנו, אלא שחכמי האמת כינו לאותם הדברים עצמם בשמם כפי ענינם האמיתי. כי הנה למשל כשהאדם רוצה שביתו יהיה מואר הוא עושה חלון בכותל הבית, ומתבטא הדבר אלינו שהחלון מאיר, ואנו אומרים פלוני עשה חלון המאיר לו בביתו. אולם לפי האמת הלא אין החלון מאיר לו כלום, אלא שעל ידי פתיחת החלון קוי אור השמש בוקעים דרך החלון לתוך הבית ומאירים בו... בדומה לזה הוא ענין מה שדברנו, כי הנה כל כחות הטבע וכל הענינים הפועלים בבריאה נדמה לנו שכחם נמצא בהם בעצמם והפעולות הנעשים על ידם מיחסים אנו להם, אבל לפי האמת לאמת כל כחות הבריאה אין להם מגרמייהו (מעצמם) כלום, וכל כחם אינו אלא מרצון האלקות המאיר בם, וכל עניני הטבע אינם רק כחלון שדרך שם מאיר לנו שפע רצון האלקי. והנה ספירת מלכות היא ספירה האחרונה מספירות הקדושה, מורה על אור האלקות המתקשר עם הבריאה להנהגת העולמות, ושעל ידה נכרת מלכותו ית' בבריאה, ולפי מה שנתבאר לפנינו ענין חטא דור הפלגה היה שחפצו להשתמש בכחות הנתנים בבריאה לפי טבע הנהגתה התמידית ולפעל עמם לבדם, וזהו לפי האמת שחפצו לפעול בכח האלקות הנמצא בהנהגת הבריאה התמידית ולהמשיך השפעת אור האלקי דרך הנהגה זו לבד. וקוראים לזה חכמי האמת שרצו להשתמש בספירת מלכות ולנתקה משאר הספירות... (חלק ג דור הפלגה עמוד נג והלאה)
בני דור ההפלגה אמרו "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ". הם רצו להיות מאוחדים, לא מפני שאהבו זה את זה אהבה אמיתית, אהבה פנימית, אלא מטרתם באיחוד בני אדם היתה "לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". הרצון להשיג את מילוי התאוות והרצונות, הוא שהביא אותם לידי אחדות. מטרת התאגדותם היתה להתחבר נגד ה', כביכול, כאמרם רז"ל (ילק"ש ס"ב) "אמרו נבנה מגדל, ונעלה לרקיע, ונכהו בקרדומות... נעלה ונעשה מלחמה" וכו'. הפירוש הוא, שרצו לסלק מעליהם לגמרי את עול מלכות שמים, ולחיות חיים גשמיים נוחים לפי דמיונם, בלי זיקה רוחנית כלשהי.
ואכן, אישר השי"ת את הסכנה שבמזימתם, כמו שנאמר "הן עם אחד ושפה אחת לכולם... ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", כי על ידי חסד, אפילו כשהוא שלא לשמה, קונים שכר עולם הזה. השי"ת "משלם לשונאיו", שעושים מצות רק שלא לשמה, בבחינה חיצונית, "אל פניו" - מיד בשכר העולם הזה, שמרבה להם כלים עבור מדרגה חיצונית זו...
אולם כשהצבור כולו בוחר בדרך של חסד שלא לשמה, כשכל האנושות מתאגדת ומתאחדת אך ורק כדי להשיג טוב העולם הזה, ולפרוק עול מלכות שמים, אז אורבת בזה סכנה לתכלית הבריאה, כי כח גדול ניתן על ידי הבורא יתברך לרצונות המאוחדים של בני אדם...
ביאור הדבר הוא, השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם, וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל, מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יכול לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו, אבל אילו כל בני אדם היו מאוחדים בשאיפה אחת, לא היה דבר עומד בפני רצונם. נמצא שאילו היו מאוחדים כולם במטרה להשיג כל טוב העולם הזה בלי שום זיקה לרוחניות, היו משיגים זאת, ואז היה מתבטל כל תוכן הבריאה, כי הרי תכליתה היא גילוי כבודו ית'. לכן גזר ה' שלעולם לא יוכלו כל בני האדם להתאגד שלא לשם שמים... לא יכול להיות שלום של קיימא בין האומות, ותמיד יהיה ריב בין הלאומים, מאחר וכל מגמתם ושאיפתם היא למטרות גשמיות פחותות. רק בביאת משיח צדקנו, כשיתגלה כבודו יתברך, ויכירו כל הגויים את מטרת הבריאה ותכליתה, רק אז יהיה שלום בעולם... (חלק ג עמוד צו)
...אך דבר זה נשתנה בדור ההפלגה, (עיין ריקנטי ד"ה מאלה נפרדו). דור ההפלגה רצו לירש העולם הזה בשלימות על ידי התאחדות כל בני אדם ועשיית חסד זה עם זה. אם גם שאיחוד וחסד זה היה שלא לשם שמים, ויותרת מזה - נגד השמים, להתבסס בעולם הזה ולנתק מהם כל עסק עבודת ה', בכל זאת נאמר על זה "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", כי כך היא המדה, כשעושים חסד כדי לבקש העולם הזה, מן הראוי ליתן להם מה שלבם חפץ, ולשלם את כל שכרם בעולם הזה. אך חסד שאין לו בסיס רוחני אין לו קיום... ועל כן נפרדו זה מזה ונסתר איחודם. ומאז ועד עתה העולם במצב מלחמה תדירית, וכן מוכרח להיות על פי ההשגחה העליונה, כי לולא כן, היה האיחוד הגשמי מעכב את השגת התכלית הרוחנית של הבריאה.
כאשר דחו האומות את תכליתם הרוחנית הסיעם הקב"ה לצד אחר, להיות כולם מעתה רק כלים לתכלית, בלי שייכות ישירה לעבודת ה', ויוכלו להתעסק רק בעולם הזה לבד כרצונם. וביאר שם הלבוש, "וטעם לא יבצר מהם מ'עתה' כלומר, שאמר ועתה כאשר חשבו כן יהיה להם באמת... כי כאשר חשבו להפריד מלמעלה כן יפרדו הם". ועיין שם בריקנטי, כי בדור הפלגה נתן לכל אומה חלקה מן הארץ ושר אחד למעלה עליה... השר כל כל אומה למעלה הוא מדתה המיוחדת, תפקידה המיוחד בהכנת הכלים... והיה חלקם של כל אחד ואחד כענינו רק לסייע לעובדי ה'... (שם עמוד ר)