(ראה גם: יעקב-ובניו, שבטים, שמשון)
ותהר בלהה ותלד ליעקב בן. ותאמר רחל דנני אלקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן, על כן קראה שמו דן. (בראשית ל ה)
דן ידין עמו, כאחד שבטי ישראל. יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח, הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. לישועתך קיויתי ה'. (שם מט טז)
ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. (דברים לג כב)
למטה דן למשפחותם יצא הגורל השביעי. ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש... ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו. ויצא גבול בני דן מהם, ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה ויכו אותה לפי חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם... (יהושע יט מ)
גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות, אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון. (שופטים ה יז)
בימים ההם אין מלך בישראל, ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת, כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה... והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבואו על ליש על עם שוקט ובוטח ויכו אותם לפי חרב, ואת העיר שרפו באש... ויבנו את העיר וישבו בה. ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם... ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ... (שופטים יח א, וראה שם עוד וערך מיכה)
רבי חייא אמר, מקרא זה היה לו לומר כך, דן ידין שבטי ישראל... מהו שאומר דן ידין עמו, ואחר כך כאחד שבטי ישראל. אלא דן הוא שכתוב בו מאסף לכל המחנות, שהוא ירך השמאלית, (דהיינו הוד), והולך לאחרונה, תא חזי, כיון שיהודה וראובן נוסעים הלוים והארון פורשים דגלים... ירך הימנית נוסעת על פי הסדר, (שירך ימנית קודמת לירך שמאלית שהוא דן), ועל כן נוסע דן לאחרונה... (ויחי תרצה, ועיין שם עוד)
דן ידין עמו, מתחילה ידין עמו, ואחר כך שבטי ישראל. כאחד (פירושו) כיחודו של עולם, (כלומר שדן ביחידות כמו יחודו של עולם), כמו שהיה בשמשון שהוא ביחידות עשה דין בעולם, ודן והרג ביחיד ולא הוצרך לעזרה.
דן ידין עמו, ר' יצחק אמר דן היינו נחש האורב על אורחות ושבילים, ואם תאמר שעל שמשון בלבדו (נאמר זה, לא כן, אלא) אף למעלה הוא כן, זהו נחש הקטן המאסף לכל המחנות, (דהיינו שהוא בסיום כל המדרגות דקדושה), ואורב על אורחות ושבילים, ואחר כך, צבאות ומחנות (מחבלים) יוצאים מכאן, הם האורבים לבני אדם (להענישם) על העבירות שמשליכים אותם לאחור אחר כתפיהם, (כלומר שאינם מרגישים בהם ואומרים שלא חטאו). אמר ר' חייא הוא נחש הקדמוני למעלה מטרם שנמתק ביין המשמח... (ויחי תשג, ועיין שם עוד וערך שמשון)
...ואם תאמר הלא דן אין מדרגתו לשמש (בנחש ושפיפון), כן הוא ודאי אלא שנתמנה על מדרגה זו (לשלוט עליה לצרכי הקדושה), להיותו בחינה אחרונה והוא לשבחו, כי יש ממוני המלך על זה ויש ממונים על זה, וכבוד הוא לכל הממונים (להיות ממוני המלך מבלי להתחשב על מה הוא ממונה), שכסא המלך מתתקן בכל הממונים יחד. ותחת כל אלו הממונים מתחילים דרכים ומדרגות הן לטוב והן לרע, וכולם ביחד מתאחדים בתקוני הכסא (שהוא הנוקבא), ומשום זה דן לצד צפון הוא, (דהיינו בירך שמאל הנוקבא שהיא הוד), ובנקב של תהום הגדול (הנמצא בסיום ירך שמאל, שהוא בינה דקליפה), כמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים שם שכולם שרים ממונים להרע לעולם.
משום זה התפלל יעקב ואמר, לישועתך קויתי ה'... משום שראה לו תוקף עצמת הנחש בהתעוררות הדין להתגבר (על הקדושה, לכן התפלל לישועתך וגו'). (שם תשיא)
פתח ר' יוסי ואמר, יהי דן נחש עלי דרך, מתי היה דן נחש, בימיו של ירבעם, שכתוב, ואת האחד נתן בדן, כי נחש הוא ע"ז, ולמה ניתן שם, עלי דרך, היינו עלי דרך ההוא, שימנעו מלעלות לירושלים. ודן זה היה נחש לישראל עלי דרך, עלי דרך ודאי, כש"א ויועץ המלך (ויעש שני עגלי זהב, ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים, נמצא שעשה הנחש על הדרך של ירושלים למנוע עליית הרגל). שפיפון עלי ארח, שנשך לישראל. וכל זה לא היה אלא עלי דרך ועלי ארח, למנוע את ישראל שלא יעלו לירושלים לחוג חגיהם ולהקריב קרבנות ועולות ולעבוד שם.
תא חזי, בשעה שהגיעו הברכות ליד משה לברך את כל השבטים ראה את דן שהיה קשור בנחש, חזר וקשר אותו באריה, (שהוא חסד), זה הוא שכתוב ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. מהו הטעם, הוא כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד' הדגלים קשורים ביהודה שהוא מלך, כש"א גור אריה יהודה, והוא התחלה של הדגלים, ובסוף הדגלים שהוא דן, שכתוב דן גור אריה וגו' כדי שיהיה ההתחלה והסוף קשורים במקום אחד, (באריה שהוא חסד). (שם תשכג)
ולדן אמר, למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם. גור אריה, מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות. יזנק מן הבשן, מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות. (ברכה שנה)
ההוא דאמר דוני דיני, אמרי שמע מינה מדן קאתי, דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. (פסחים ד א)
אמר אביי תא שמע ובני דן חושים, א"ל רבא דלמא כדתנא דבי חזקיה שהיו מרובין כחושים של קנה. (בבא בתרא קמג ב)
כאחד שבטי ישראל, כמיוחד של שבטים. אמר רבי יהושע בן נחמיא אילולא שנדבק למיוחד שבשבטים, אפילו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד, ואיזה זה, זה שמשון בן מנוח. כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך סיוע, אלא (שופטים ט"ו) וימצא לחי חמור טריה וגו'... (בראשית פרשה צח יח)
דן ידין וגו', כמיוחד שבשבטים זה יהודה... נחש עלי דרך וגו' כל החיות מהלכות זוגות זוגות והנחש אינו מהלך בדרך אלא יחידי. דבר אחר כשם שהנחש נקמן כך היה שמשון... (שם פרשה צט יב)
יהי דן נחש, מה נחש זה מצוי בין הנשים כך שמשון בן מנוח... לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה שמת אמר אף זה מת, לישועתך קיויתי ה'. (שם שם יט)
ויזנב בך... ורבנן אמרי שבט דן שפלטו הענן היו כולם עובדי ע"ג, שנאמר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים... (תצא י)
דבר אחר יזנק קופץ עם הר הבשן, כשם שהאריה קופץ על הבהמה, כך היו בני דן קופצין על האנשים במלחמה, וכן הוא אומר (דה"א י"ב) ומן הדני עורכי מלחמה עשרים ושמונה אלף ושש מאות... (וזאת הברכה)
ובני דן חושים וגו' שהיה לו בנים כחושים של קנה, ואף על פי כשירד למצרים עדיין לא היה לו בנים רק חושים בלבד, מכל מקום נקרא כן על שם העתיד. (ויגש)
ובני דן חושים - זריזין ואמפורין ולית סכום למינינהום. (בראשית מו כג)
דן ידין - מדבית דן עתיד דייקום גברא וידון ית עמיה דינין דקשוט כחדא ישתמעון ליה שבטיא דישראל... (בראשית מט טז)
ויבא עמלק - ...והוה נסיב וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוה עננא מקביל יתהון מן בגלל פולחנא נוכראה די ביניהון. (שמות יז ח)
יזנק מן הבשן - ארעיה שתיא מנחליא דנגדין מן מתנן, ותחומיה יהי מטי עד בותניי. (דברים לג כב)
ודן למה יגור אניות - עברו הירדן ושמו נכסיהם בספינות. (שופטים ה יז)
יהי דן - יהי גברא דיתבחר ויקום מדבית דן אימתה תתרמי על עממיא ומחתה תתקף בפלשתאי כחיוי חורמן ישרי על ארחא וכפתנא יכמון על שבילא יקטל גברי משירת פלשתאי פרשין עם רגלאין יעקר סוסון ורתיכין וימגר רוכביהון לאחורא. (בראשית מט יז)
מאסף לכל המחנות - בירושלמי, לפי שהיה דן מרובין באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. (במדבר י כה)
יזנק מן הבשן - כתרגומו, שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייאס, והיא לשם. דבר אחר ששבטו נטל חלק בשני מקומות. (דברים לג כב)
וילחמו - בימי עתניאל בן קנז, כדלקמן. (יהושע יט מז)
לא נפלה לו - ירושה כראוי להם בארץ מכובשת, ואף מכאן יש ללמוד שהיה בתחילת ימי השופטים. (שופטים יח א)
על ליש - וביהושע שמה לשם, שמצאו בה אבן לשם לחושן למטה דן, וידעו שבאמת היא נחלתם. (שם שם כז)
...ודע כי לא היו גבורים בשבטים כשבט יהודה הנמשל לגור אריה וכשבט דן הנמשל כן בדברי משה, על כן היו הם בראשונה ובאחרונה. (במדבר א יט)
דן ידין עמו - ...כי דן יקום נקמת עמו כל שבטי ישראל כאחד, והטעם כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים... ולא היה בשופטים מי שהכניעם או שנצחם כלל... על כן כתיב בשמשון "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים", ולקח נקמת ישראל מהם, כי הרג מהם עם רב וכל סרני פלשתים המית. והזכיר "ידין" כי היה הנוקם הזה שופט לא מלך... (בראשית מט טז)
דן ידין עמו - אמר כי מדן יהיה שופט כמו מאחד שבטי ישראל, והוצרך לומר זה מפני שהיה בן השפחה אף על פי כן יהיה כאחד שבטי ישראל בגדולה. וכן היה ראש דגל ושפט את ישראל. ואמר זה על שמשון... (שם)
ויצא גבול - היה פחות מהם ולא הספיק. ולשם היתה מנחלתם וכבשוה רק אחר כך, או שהיתה חוץ מנחלת כל השבטים בסוף תחום ארץ ישראל. (יהושע יט מז)
לא נפלה לו - כל נחלת ארצו. (שופטים יח א)
שרפו באש - להבהיל התושבים, או שהיתה מלאה עבודת גלולים, ובפסל מיכה היתה כוונתם לשמים. ואמרו חז"ל "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" שהצליחם במלחמתם אף על פי שפסל מיכה בידם. (שם שם כז)
עד יום גלות - נראה שהוא על גלות הארון משילה, כמו שכתב "כל ימי היות בית אלקים בשילה", ושמואל לא מיחה כי לא התפרסם בשררה בימי עלי, ועלי התרפה בזה, כי אין הדעת סובלת שהיה הפסל בימי דוד ושלמה. (שם שם ל)
דן ידין - המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל, וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו... אך על שבטו של דן נתנבא שהוא מאסף לכל המחנות וכן ביהושע כתיב "והמאסף הולך אחר הארון", ולפי שהיה הולך כל הימים אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם ולהנקם מן האומות כי גבורים היו, לכך אמר יעקב דן ידין עמו, ינקום נקמת עמו... (בראשית מט טז)
דן גור אריה - שהיה עומד על הספר ושומר על ישראל שלא יכנסו אויבים לארץ. יזנק מן הבשן - ששותה מי הירדן שמקלח מן הבשן, שהירדן יוצא ממערת פמייס שהיא מארץ דן, שלכך נקרא שמו ירדן, יורד דן, והוא מפסיק בין ארץ הבשן שארץ עוג לשפת הירדן היתה לצד ארץ ישראל, והארץ עומדת על הירדן טובה מאד... (דברים לג כב)
נחש - גבורתו משונה, כנחש הממית בדבר קל, כן מצינו שמשון שהרג בלחי החמור. לישועתך קיויתי - קיויתי ה' שיושיעך, או לישועתך שתושיע את ישראל. (בראשית מט יז ויח)
ותאמר רחל דנני אלקים וגו' על כן קראה שמו דן, השם הזה מבואר שהוא ממדת הדין, ועל כן הזכיר שם אלקים, זהו "יהי דן נחש עלי דרך" וגו', וצרף בו הרחמים באמרו וגם שמע בקולי, כי השמיעה רומזת לרחמים. (ויצא)
יהי דן - אינו כיהודה לעשות גבורתו ברוב עם, כי אם כלסטים מזוין שאינו נלחם פנים אל פנים. או דן מאסף לכל המחנות במדבר ומגין עליהם, כנחש המכניס זנבו באמצע ומגביה ראשו לראות אם אין אויב. (בראשית מט יז)
לישועתך - דן המאסף בטח בישועת ה', כי שאר המחנות כבר נסעו. (שם שם יח)
גור אריה - שעזר בכיבוש הארץ, ואחר כך לכד לבדו את דן. מן הבשן - ששם אריות, ולרלב"ג על שמשון שנלחם לבדו. ובבראשית רבה: זה משיח בן דוד שאביו מיהודה ואמו מדן. (דברים לג כב)
יזנק מן הבשן - הנה האריה לא יזנק מן הבשן שהוא מקום מבחר המקנה זולתי בהיותו בטוח לטרוף איזה טרף שיזדמן לו חוץ לבשן. וכן יהיה דן בטוח לכבוש סביבותיו ויצא עליהן בטח. (שם)
וכמוהו שבט דן הושוה ליהודה להקרא אריה על שם המשיח שאביו מיהודה אמו מדן, כדאיתא במדרש רבה. (מאמר אם כל חי חלק א סימן ה)
מלמד שהיו בניו מרובים כחושים של קנה. דבר זה יש לך להבין, מפני כי שמו נקרא דן, ולכן תמצא בדן מה שלא היה לדן רק בן אחד ונתרבו בניו בפעם אחד ולא נתרבו מעט מעט כמו שהיה אצל אחרים, לכך אמרו שהיו בניו כחושים של קנה שהרבוי בא ביחד, כי מדתו הוא הדין. ומזה תמצא יוצא הרבוי בפעם אחד... ולפיכך בני דן שנקראו דן על שם הדין כדמוכח בפ"ק דפסחים האי דאמר דון דינא אמרי מדן קאתי, שתראה מזה כי היה דן מיוחד לדין, ולפיכך היו לו בנים כחושים של קנה, ודי בזה למבין דברי חכמה. (חידושי אגדות בבא בתרא קמג ב)
ולדן אמר דן גור אריה - לפי שיעקב אמר דן ידין עמו וכל דיין צריך להיות גבור כארי... על כן אמר לדן שיהיה גור אריה יזנק מן הבשן, בשן הוא מקום החיות רעות הטורפים, כך הדיין כל קילוסו מן פרות הבשן להציל טרף מידם... (דברים לג כב)
והמים להם חומה - ולקמן כתב חמה חסר, ויש לומר הטעם משום דאיתא שפסל מיכה עבר עמהם בים, ובבני דן היה מיכה שהיה לו תחת כנפיו הפסל, וידוע ששבט דן הלכו באחרונה מאסף לכל המחנות, וכאשר באו מצרים בים היו עדיין מישראל בתוכו, ואלו שבט דן ופסל מיכה עמהם, והיה קיטרוג איך יעשה הקב"ה להם הנס, והיה להם המים חימה מרוב הקיטרוג. (קול אליהו בשלח)
יהי דן - מפני שהנופלים על המחנה מאחוריהם הם רוכבי סוסים שהם מגיעים ברדיפה בראשונה, יצייר שמלומד ללחום את רוכבי סוסים, הגם שהם ילכו רגלי. וידמו כנחש ערום בדרך - הגדול ידמו כנחשים גדולים, ובאורח - שהוא ההולך אל הצד ילכו כשפיפון קטן ההולך בהסתר, ושניהם ינצחו רוכבי סוסים במה שנושך עקבי סוס - כן יהיו מלומדים לקצץ בחרבם רגלי הסוסים ויפלו הרוכבים בידיהם. ובאשר ציור זה שיבא האויב מאחורי המחנה הוא בעת שירדוף שזה בעת שהם חלשים נגד האויב, אמר לישועתך קיויתי ה'. (בראשית מט יז)
יהי דן - דכמו שכח התורה הוא מסוגל למלחמת ישראל כך כח הדין שהוא מכונה בשם משרת התורה, כדאיתא בש"ר פרשת משפטים דמתן תורה כתוב בין דינין לפניה ולאחריה... על כן היה גם כן כח הדינין של שבט דן מועיל מעין כח התורה ללחום מלחמתן של ישראל, אבל בזה האופן שיהי כנחש עלי דרך שהורג הרבה בני אדם כשהוא בפני עצמו... (בראשית מט יז)
...ולא תקשה מאין בא לשבט דן כח הדין, אחרי שלא היה לו כח התורה, דכבר הראה הכתוב בפרשת יתרו לדעת שאם אין דיינים על פי התורה אז יש להעמיד ערכאות שבסוריא, היינו אנשים שאין להם דעת במשפטי התורה רק בדעת נוטה של בני אדם ולהביא בזה שלום על ישראל, ולא עוד אלא אפילו מה שהיו שבט דן על פי רוב הזמנים עובדי ע"ז כידוע, מכל מקום לא גרע זכות הדין לעשות שלו... (דברים לג כב הרחב דבר)
ויהודה שהוא רישא דאריה על כן אחיזת ניצוחו בעורף שהוא בראש, אבל דן הוא זנבא דאריה ובמדרגות התחתונות היורדות מות לגמרי, דעל כן איתא בספרי על פסוק פן יש וגו' או שבט וגו' זה שבטו של דן שבו יש מקום לשורש פורה ראש שפולטם הענן, כמ"ש דתדא"ר מיכה בעט באנכי שזהו שורש היהדות... ועל זה אמר בברכת דן דידין עמו (רוצה לומר המיוחד לו, ועם בכל מקום מורה על הגרועים ומוקצים שבישראל, והם עמו שיש בהם שורש החסרון הנזכר הנמצא בשבטו) כאחד שבטי ישראל, שדרז"ל כמיוחד שבשבטים זה יהודה שיכול לדון לכף זכות ולקרב גם הרחוקים ביותר... (חלק א פוקד עקרים עמוד כג)
וזהו הענני כבוד שבזכות אהרן שהקיפו כל הכנסת ישראל להבדילם מכל העמים ולהעלים ולהחשיך בפניהם כל חיזו דהאי עלמא ותאות גופניות חוץ מעטים שפלטן הענן, שהם מעין דוגמת מותרות הצפרנים והשערות שאף על פי שגם הם גדילים מכלל הקומה דאדם מכל מקום הם נגזזין ונשלכים לחוץ, והם משבט דן שעליהם נאמר בפרשת נצבים "פן יש בכם וגו' או שבט וגו' שורש פורה" וגו', ואז"ל בספרי זה שבט דן שהיה בו פסל מיכה, דאיתא בתדא"ר עליו שבעט באנכי, היינו שורש היהדות. ועל כן במצרים שהיה בירור בנין אומה הישראלית והבדלתם מהעמים להיות גוי אחד מיוחדים לשמו ית' על ידי שהיו גדורים מעריות שבזה הוא שורש הקדושה שעל ידו ההבדלה, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שלא נבדלה מהעמים והיא למטה דן, וזהו עיקר חילול הקדושה כמ"ש (מלאכי ב') "כי חלל יהודה קודש ה'" וגו' על לקיחת הנשים נכריות, שזה בא לעשות דיבוק בין דברים הנבדלים ומסיר ההבדל שבין קודש לחול וחילול, ומכל מקום בישראל באמת אין ד' מלבר ושבט דן עצמו הוא המאסף לכל המחנות אותן שפלט הענן להחזירם אל הקודש. כאשר נתברר בשמשון דאתי מדן והלך אחר עיניו לקחת מבנות פלשתים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד טז)
...וזהו קדושת שבט דן המאסף לכל המחנות ומחזיר כל האבדות והאובדים והנדחים למקורן ואף על פי שהוא הירוד שבשבטים והיה הענן פולטן (תנחומא תצא), כאלו הם חוץ למחנה ישראל ושאין להם אחיזה גם באור המקיף שהוא מקיף לכל הכנסת ישראל, והיינו לפי שבהם היה מושרש גם כן ענין ההסרה מאחר השי"ת, וכמשז"ל (שוח"ט ק"א) על פסוק פן יש בכם משפחה או שבט וגו' זה שבט דן שהם התחילו בפסל מיכה... והבועט באמונה נראה כיוצא מכל הכנסת ישראל וכאלו אינו מזרע ישראל, אבל זהו רק למראית העין בעולם הזה, שהוא עלמא דשקרא שאין האמת ניכר, אבל השי"ת שומר אמת לעולם דלא ידח מהם נדח, ולפי שמקום היצירה לחוץ היא מצד היושר שבמקום הירוד וסוף הקומה יש אחיזה לחיצונים, ועמלק הוא שהלך והוציאן מחוץ לענן... כי כמו שמצד שליטת אדם הבליעל יש שם כח ההסרה מיהדות לגמרי, כך זה לעומת זה בקדושה שם כח ההכנסה לקדושה לגמרי, אפילו מקומות היותר ירודים כשיתגבר כח האדם דקדושה דיבורר שהכל בקדושה, וכל שליטת האדם דבליעל היה לרע לו, וזה כל כח שמשון... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכו)
...כי בשבט זה היה חסרון שלא נתברר עדיין במצרים והתחיל להתברר אחר מתן תורה וחטא העגל במלאכת המשכן שנתחבר אהליאב מדן ליהודה שנקרא גור אריה כמוהו, כי גם הוא דבוק באמת בשורש קדושת כנסת ישראל ויראה דקדושה, וכן עם שלמה המע"ה במלאכת בית המקדש ולעתיד עם משיח כמ"ש בזוהר... (שם מחשבות חרוץ עמוד טז)
ובשבטים גם כן מצינו (שמו"ר מ') אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן וכו', והיינו דשבט יהודה יצא ממנו משיח בן דוד, ושבט דן איתה (מד"ת תצא י') שבט דן שפלטו הענן היו כולם עובדי ע"ג וכו', והיינו שפלטם הענן חוץ למחנה ישראל שמורה דחס ושלום אין להם חלק לעולם הבא, שאינם בכלל כל ישראל יש להם וכו' והם הקימו פסל מיכה, ואיתא (סא"ר כ"ו) אנכי בעט מיכה, והיינו שבעט בשורש, וחשבו קודם ירבעם שא' לא יהיה בעט ירבעם, ומיכה בעט עוד תכף ביציאת מצרים, כמ"ש (סנהדרין ק"ג) ועבר בים צרה זה פסלו של מיכה, והיינו שהעביר הכסף שעשה מיכה ממנו הפסל. ומיכה הוא שנתמכמך בבנין והוציאו משה רבינו ע"ה כמו שכתב רש"י, והוא בעט בשורש אנכי, ולכן נקרא שבט דן ירוד שבשבטים... (פרי צדיק שקלים ד)
...ראשית עלינו לדעת שהמניע לע"ז בישראל לא היה מעולם חס ושלום הרצון לכפירה, אלא נקודה של תאוה, כרז"ל בסנהדרין ס"ג. וכבר מוצאים אנו נקודה זו באופן דק מן הדק במצרים, נאמר במקלל שהיה בן איש מצרי ואמו משבט דן, ואמרו חז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב, ועיין רש"י שם שהמצרי רימה אותה, וכסבורה שהוא בעלה, ואף על פי כן מכיוון שאין אונס בא אלא למי שיש לו שייכות לעבירה זו בדקות, על כן פירסמה הכתוב כשייכת לענין זה. ובמשפטה החריף לפי רום ערכו של דור דעה אמרה תורה על שבט הדני, "פן יש בכם שורש פורה ראש", נתגנה שבט שלם, "או משפחה או שבט" וגו', משום שהיתה בו אחת שלא היתה נקיה לגמרי משייכות לעבירה. והשבט עצמו, אדרבא, נאמר עליו "מאסף לכל המחנות", שהיה עוסק בהחזרת הנפלטים אל תחת כנפי הענן, להביאם למדרגת הקדושה הרמה. ונאמר בשבט דן בברכת משה רבינו ע"ה "דן גור אריה" וגו' ממש כברכת יעקב אבינו ע"ה ליהודה. וברכה זו יש בה בחינת משיח, כבבראשית רבה פרשה צ"ח שיעקב אבינו ע"ה היה סבור שמשבט דן יהיה משיח עד שהתברר לו אחרת.
והנה מתגלה לנו דבר עמוק, שדווקא משום שהיתה בשבט דן קצת בחינה דקה של ירידה (במדרש נקרא ירוד שבשבטים), היה ראוי להציל ולהחזיר נפלטי הענן. מאידך גיסא הרי יש בזה סכנה גדולה למי שאיננו נקי. לכן ניכרת בזה גדולתו של שבט דן, שהקב"ה יעד להם תפקיד כזה. (חלק ב עמוד רסח, וראה עוד שמשון)