ד

(ראה גם: אותיות)

אותיות דר' עקיבא:

דבר אחר דל"ד אמר הקב"ה ד'ברתי ל'הקים ד'ל, ד'ל ל'הקים ד'ברתי, מפני שכל בני אדם שונאים לדל, ואין מי שאוהב לדל אלא אני בלבד...

אחר כך נכנס דלי"ת ועמד לפני הקב"ה ואמר, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין באי עולם לספר גדולתך לדורותם, שנאמר דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמ"ה), ולא עוד אלא שבי דברך נצב בשמים, שנאמר לעולם ה' דבריך נצב בשמים (שם קי"ט), השיב הקב"ה וא"ל לאו, א"ל למה, א"ל מפני שבך נידונין ישראל בין דין לדין בין משפט למשפט, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'...

דל"ת מפני מה דומה למקבל ופניו כלפי ה"י מפני שאדם דל אינו מסתכל אלא לטובתו של העולם הזה שנברא בה"י, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם...

מדרשים:

דל"ת יש לה שני זיינין לעיל, לפי שביום רביעי נבראו שני מאורות, ולפעמים דל"ת מזוינת בשלשה זיינין כנגד שני מאורות גדולים והכוכבים. (מדרש ר"ע על התגין)

ר' צדוק:

ד' יבא תמורת האותיות טי"ת למ"ד נו"ן תי"ו אשר חמישתם בני מוצא אחת. ובארמית יבוא תמורת ה"א, כמו שותא דינוקא, קריינא דאגרתא... ב', תמורת שי"ן אסא דקאי, פירוש שקאי... ג', תמורת תי"ו התפעל, הזדמנתן תמורת התזמינתן. (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד מג)

...וכן הד' שהוא המשכה לאורך ורוחב הוא העולם והמקום, והנפש הוא הי' שהוא הנקודה והעובר שבתוך הד' כמו שיתבאר, ובהמשכה זו נעלם היו"ד כל עיקר, שעדיין בוי"ו הוא גלוי בראשו שהי' הוא היש מאין וכאן נתגלה יש גמור מכל צד, ולכך היא נקראת דלה דלית לה מגרמה כלום פירוש שעיקר קבלת האור והחיות הוא מן האין ועל ידי היש מאין. דרך משל באדם כשנופל לו איזה מחשבה במוחו והיא קשורה וסתומה תחילה עדיין רק מתגלה במוחו ראשית הגלוי היינו מחשבת כך וכך ואחר כך הוא ממשיכה לאורך וגם לרוחב, פירוש שמתפשטת ומתרחבת בכמות שהוא האורך וגם באיכות וכמות שהוא הרוחב, ואז נפסקה המחשבה ואין לה עוד להמשך, רק שהיא מולדת מחשבה אחרת, ואז היא נקראת ה"א כמ"ש בזוהר, שהוא לאחר שקיבלה העובר בתוכה שהוא הי' תוך ד'... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רטו, וראה שם עוד)