(ראה גם: דבש)
ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים, ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה. (דברים א מד)
האי בר שתא דטריק ליה זיבורא (עקצתו דבורה) ביומא דמישלם שתא לא חיי, מאי אסותיה, אצותא דדיקלא במיא נשפייה ונשקייה. (כתובות ג א)
דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בר ברוקה אמר, תנאי בית דין הוא יורד לתוך שדה חברו וקוצץ שוכו של חברו להציל נחיל שלו, ונותן לו דמי שוכו של חברו... (בבא קמא פא ב)
תא שמע מרחיקין... ואת החרדל מן הדבורים... רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי, הרחק דבורך מן חרדלאי, שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי... (בבא בתרא יח א)
...אמר רבי יוסי פרה דרכה לחזור, נחיל של דבורים על ידי שאין דרכו לחזור עשו אותו כגופו... (כתובות עא א)
מהו הדבורים, מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה את האדם מיד היא מתה, אף אותם כיוון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאת, מה הדבורה הזו פורחת, כך היו פורחים עליכם... (במדבר פרשה יז ו)
אלה הדברים - אמר רבי שמואל בר נחמן אמר הקב"ה כדבורים היו בני מתנהגים בעולם על ידי צדיקים ועל ידי נביאים. דבר אחר מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר, כך הם דברי תורה כל מי שעובר עליהן נוטל אפופסין... וכל מי שמקיים אותה זוכה לחיים, שנאמר למען יאריכון ימיך. דבר אחר מה הדבורה הזו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים, כך הם דברי תורה סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם. אמר רבי יהודה ברבי סימון מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת היא מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלים מצות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים. (דברים פרשה א ה)
הדבורים - מי שיגיע אל ביתם ירדפו אחריו וינשכוהו. (דברים א מד)
הדבורים אינן ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים, ואף על פי כן יש בהן קניין מדבריהם, והגוזל נחיל דבורים או שמנעו מבעליו אם בא לרשותו הרי זה גוזל מדבריהם. לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים מרשותו ושכן ברשות חבירו יש לבעל הנחיל להלך בתוך שדה חבירו עד שיטול את נחילו, ואם הזיק משלם מה שהזיק, אבל לא יקוץ את שוכה על מנת ליתן דמים. (גזלה פרק ו יד)
הדבורים - שמכים ואין ממיתים, תדע שלא מנה כאן מנין הנופלים. (דברים א מד)
תעשינה הדבורים - המבריחות רק בקול הברתן. (שם)