(ראה גם: דוד-כללי-וגלית)
ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישימהו שאול על אנשי המלחמה. (שמואל א יח ה)
ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלותיהם וימלאום למלך להתחתן במלך... ויצאו שרי פלשתים, והיה מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול ויקר שמו מאד. (שם שם כט)
ותוסף המלחמה להיות, ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינוסו מפניו. (שם יט ח)
ויגידו לדוד לאמר, הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות... וילך דוד ואנשיו קעילה וילחם בפלשתים וינהג את מקניהם ויך בהם מכה גדולה. ויושע דוד את יושבי קעילה... ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול, ויאמר ה' יסגירו. ויקם דוד ואנשיו כשש מאות איש ויצאו מקעילה... (שם כג א והלאה)
וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל... ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו... כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה. (שם ל ח והלאה)
ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד, ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים. (שמואל ב ג א)
...וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד, על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית. (שם ה ו)
וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד, וישמע דוד וירד אל המצודה... וישאל דוד בה' לאמר האעלה אל פלשתים התתנם בידי, ויאמר ה' אל דוד עלה כי נתן אתן את הפלשתים בידך. ויבא דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ ה' את אויבי לפני כפרץ מים, על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים. ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו.
ויוסיפו עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים. וישאל דוד בה', ויאמר לא תעלה, הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים. ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ, כי אז ה' יצא לפניך להכות במחנה פלשתים. ויעש דוד כן כאשר צוהו ה', ויך את פלשתים מגבע עד בואך גזר. (שם ה יז והלאה)
ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם, ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. ויך את מואב וימדד בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות, ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.
ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובה, בלכתו להשיב ידו בנהר פרת. וילכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי. ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב. ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובא, ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש. וישם דוד נציבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה, ויושע ה' את דוד בכל אשר הלך... ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף... (שם ח א והלאה)
...ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף איש. וישמע דוד, וישלח את יואב ואת כל הצבא הגבורים... וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור, ויבחר מכל בחורי ישראל ויערוך לקראת ארם, ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון. ויאמר אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה, ואם בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו. ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו, ובני עמון ראו כי נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר, וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלים.
וישלח הדרעזר ויוצא את ארם אשר מעבר הנהר ויבואו חילם ושובך שר צבא הדרעזר לפניהם. ויוגד לדוד ויאסף את כל ישראל ויעבר את הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו אתו. וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים, ואת שובך שר צבאו הכה וימת שם... (שם י א והלאה)
ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחיתו את בני עמון ויצורו על רבה ודוד יושב בירושלים... (שם יא א)
וילחם יואב ברבת עמון, וילכד את עיר המלוכה. וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים. ועתה אסוף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה, פן אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה... ויקח את עטרת מלכום מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד, ושלל העיר הוציא הרבה מאד. ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלבן, וכן יעשה לכל ערי בני עמון. (שם יב כו)
ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל, וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשתים ויעף דוד. וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה, ויאמר להכות את דוד. ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו, אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תבא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. ויהי אחרי כן ותהי עוד המלחמה בנב עם פלשתים, אז הכה סבכי החשתי את סף אשר בילידי הרפה. ותהי עוד המלחמה בנוב עם פלשתים ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים. ותהי עוד מלחמה בגת, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם הוא יולד להרפה. ויחרף את ישראל, ויכהו יהונתן בן שמעי אחי דוד. (שם כא טו, וראה שם עוד)
...מלמד ידי למלחמה, ונחת קשת נחושה זרועותי... ארדפה אויבי ואשמידם, ולא אשוב עד כלותם. ואכלם ואמחצם ולא יקומון, ויפלו תחת רגלי... (שם כב לה, וראה שם עוד)
אלה שמות הגבורים אשר לדוד, יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחד. ואחריו אלעזר בן דודו בן אחוהי, בשלשה גברים עם דוד בחרפם בפלשתים נאספו שם למלחמה ויעלו איש ישראל. הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב ויעש ה' תשועה גדולה ביום ההוא, והעם ישבו אחריו אך לפשט. ואחריו שמה בן אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים. ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלשתים ויעש ה' תשועה גדולה... ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלישי והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל ולו שם בשלשה... ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל, הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר ביום השלג. והוא הכה את איש מצרי אשר (איש) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט, ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו... (שם כג ח, וראה שם עוד)
ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים, ויך כל זכר באדום. כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל, עד הכרית כל זכר באדום. (מלכים א יט טו)
למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם, באחז אותו פלשתים בגת... (תהלים נו א)
למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד. בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף... (שם ס א)
לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה... הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר... (שם קמד א)
ראה דוד-כללי מקץ קנ.
ואם תאמר מפני מה כבש דוד נהריים וארם צובא ואין מצוות נוהגות שם, אמרו, דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה משיכבשו לארץ יהיו רשאים לכבוש חוצה לארץ, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובא, ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש... (עקב נא)
...וכשמלך דוד ורצה להכנס לעיר היבוסי לא הניחו אתו, שנאמר (ש"ב ה' ו') ויאמר לדוד לא תבא הנה וגו', והלא היו ישראל כחול הים, אלא מכח ברית שבועת אברהם, ראה דוד וחזר לאחוריו שנאמר וישב דוד במצודה, אמרו לו אין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שתסיר כל הגלולים הללו, שכתוב עליהם אות שבועת אברהם. אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הגלולים הללו יהיה לראש. ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש... (פרק לו)
ותאמר שיויתי עזר על גבור, רבי אבא בר כהנא אמר י"ג מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרי י"ח ולא פליגי, מאן דאמר י"ג לצרכיהן של ישראל ומאן דאמר י"ח לצרכי עצמו... (ויקרא פרשה א ד)
וראה עוד דוד-כללי במדבר פרשה יד ג.
תם - שהלך בתמימות עם קונו, ללמד - ללמדו הדבר, אימתי, בהצותו את ארם, מהו, כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים יצאו לקראתו אמרו לו את מבני בניו של יעקב, ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב עד הגל הזה וגו'. כששמע יואב כך חזר אצל דוד, אמר לו מה אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב, מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד, למדוהו ואמרו, באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחילה, בלעם הרשע לא כך אמר מן ארם ינחני בלק וגו', וכושן רשעתים לא שעבד בנו, הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות. כיוון שהורו להם סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא.
וישב יואב ויך את אדום, והלא עם ארם עשה מלחמה? כשבא יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום ואמרו לו לא כך אמר להם הקב"ה אל תתגרו בם וגו', השיב יואב לא כך אמר לנו, אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, הניחו אותנו לעבור לארצנו. אמר יואב אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אתם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם... (דברים ג)
תרחיב צעדי תחתי וגו', רבי יהושע בן לוי אמר מכח החרב שהניף ישבי דחה את דוד י"ח אמה ונפל לארץ, היו שניהם מתייראים זה מזה, ודוד מקלס להקב"ה תרחיב צעדי תחתי, מיד הצמיח הקב"ה לאבישי, שנאמר (ש"ב כ"א) ויעזור לו אבישי, אמר להם ישבי שנים על אחד, אמרין ליה הא אנן קטלין לך, עול אימא בקרתא עשרה קטלין לך... (מזמור יח)
דבר אחר נר לרגלי דברך, אימתי אמר דוד הפסוק הזה, כשהיה מהלך לעמק רפאים לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים, ועשה אתם מלחמה עם אותם בני מנשה שנפלו עליו, והם עזרו את דוד והרגו אותם, שנאמר (דהי"א י"ב) ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתו, ומי היה מאיר להם, זיקים וברקים היו מאירים לו, הוי ה' אורי וישעי... (מזמור כז)
ויצאו שרי פלשתים וגו', רבי יודן בר סימון אמר נתייקר שמו מאד בהלכה, כיצד, כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה, אמרו כתיב בתורתכם כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא, הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם, והם אינם יודעים שדוד חכם ודורש, במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו. (שמואל א פרק יח, קכט)
ויהי כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים, אמר לו הקב"ה אל תעלה אלא מאחוריהם, ואין לך רשות לפשוט בהם יד אפילו קרובים לך, עד שתראה את ראשי הבכאים מתנענעים... כיון שיצא היו פלשתים קרבין ובאים, וישראל רואין אותן שלא היו רחוקים מהם אלא ד' אמות, אמרו לו ישראל, דוד מה אנו עומדים, אמר להם מצוה אני מאלקים שלא יפשוט בהם יד עד שאראה ראשי האילנות מנענעים, אמרו לו ואם פושטים יד בהם אנו מתים, אמר להם מוטב נמות זכאים וצדיקים ולא נמות רשעים, אלא אני ואתם נתלה עינינו אל הקב"ה, כיון שתלו עיניהם נינענעו האילנות, ומיד פשטו יד. אמר הקב"ה למלאכים ראו מה בין דוד לשאול, שאול עומד ונשאל באורים ותומים והפלשתים באים עליו, והניח את האורים ותומים וברח, ואמר לכהן אסוף ידיך. (שמואל ב פרק ה, קמב)
כי דמים רבים שפכת, כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש, אמר רבי יהודה בר רבי עלאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר שפכת ארצה, ואין ארצה אלא צבי ואיל, שנאמר על הארץ תשפכנו כמים, ואין לפני אלא קרבן, שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה'... (שם פרק ז, קמה)
הואל וברך את בית עבדך וגו', אמר רבי יוחנן אמר לו הקב"ה לדוד, אין הבור מתמלא מחולייתו אלא אם כן מושכין לו אמה ממקום קרוב, אם אתה פושט ידך בפלשתים אתה מתברך, הדא הוא דכתיב ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים. (שם קמו)
ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים, לפי שכרת יצחק עם פלשתים ברית, מה עשה יצחק כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא לארץ פלשתים ולא היה יכול מפני השבועה, עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק.
וימדד בחבל השכב אותם ארצה... כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת, רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו לאביו ואמו ועינו לרות. (שמואל ב פרק ח קמו)
כי בכה ארוץ גדוד וגו', רבי חייא בשם ר' לוי בשעה שהלך דוד לגמזו לעשות עמהם מלחמה, התחיל אומר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, מה עשה יואב הביא ברוש רענן אחד וקבעו בצד החומה, וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד, וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש, אמר דוד יהלמני צדיק חסד, מה עשה הקב"ה, קצר החומה ועלה אחריו דוד, שנאמר באלקי אדלג שור. (שם פרק כב, קסא)
ואף לדוד העמיד הקב"ה גלגל חמה במלחמות שעשה בבעל פרצים והיתה קשה עד למאד, שהרג כל אותן האוכלוסין, שנאמר ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש (ש"א ל'), וכי בלילה היה עושה מלחמה, אלא מלמד שהעמיד לו הקב"ה גלגל חמה ולבנה כדרך שהעמיד ליהושע, וכן הוא אומר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעיה כ"ח), מהוא כי כהר פרצים, זה חמה ולבנה שהעמידן במקומן, כמו שנאמר שמש בגבעון דום (יהושע י')... (דברים ב כה)
זה הוא שאמר הכתוב אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח (תהלים כ"ז), אמר דויד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אם יתכנסו עלי אומות העולם מחנות מחנות אין אני מתירא מהן ולא מזדעזע מפניהן, מפני מה, מפני ההבטחה שהבטחתני ואמרת מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו (תהלים פ"ט). דבר אחר מפני מה, מפני שאני בוטח בזאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה, ומנין שכן הוא, הרי הוא אומר ויהי המלך דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח'), וסמיך ליה ויואב בן צרויה על הצבא, לפי דרכינו למדנו שכל העוסק בתורה ומוציא הדין לאמתו הקב"ה לוחם מלחמתו ומפיל אויביו לפניו...
וכן דוד לפי שהיה מוציא הדין לאמתו הפיל הקב"ה שונאיו לפניו, שנאמר ואויבי תתה לי עורף (ש"ב כ"ב). את מוצא עשרה אויבים היו לו לדויד, חמשה מאומות העולם וחמשה מישראל, חמשה מאומות העולם, גלית ושלשת אחיו, והן ישבי בנוב, וסף ובעל אצבעות, ושובך שר צבא הדד עזר... (דברים כא י, וראה עוד דוד-וגלית)
קול צעדה - מלאכים הצועדים בראשי האילנות, שאני שולח לעזרתך. אז תחרץ - תקים קול מלחמה וצוחה. (שמואל ב ה כד)
לקבר את החללים - שהיו הכל מקלסים אותו שהוא חסיד שקובר הרוגיו, וכן במלחמת גוג ומגוג. ויונתן תרגם לקחת את חליצתם. (מלכים א יא טו)
ולמה ישב - להיות עליך למשא בעיר, ודוד רצה שלא ירגישו בו בפשטו על המקומות. אשר מעולם - יושבות בארץ, ולכן יושבות לבטח ולא נשמרו. ולא ידעו מי עושה להם הרע, כי דוד לא החיה מהם איש. (שמואל א כז ה וז)
וירד אל המצודה - מגדל חזק למטה מירושלים, ופלשתים היו בבעל פרצים והיו המון רב שהתפשט עד עמק רפאים. פרץ ה' - מה' היתה זאת, שבמעט עם הכיתי עם רב. (שמואל ב ה יז ויט)
וישאום - ברז"ל בדברי הימים כתוב וישרפום וכאן וישאום, שהתחילו לשורפם, ובאמצע בא אליהם אתי הגתי ממחנה פלשתים ובטלם ולקחום. (שם שם כא)
וילכד דוד - ולא אמר ויך, שלכדם עד שפדו את עצמם. ויעקר - ולא המיתם, שאסור להשחית דבר אם לא היה מזיק, או כדי למחות זכר עמלק או שאסור בהנאה. והעיקור בסוסי האויב מארכובה ולמטה מותר שלא ישובו להלחם. (שם ח ד)
במגרה - ציוה לשפטם בהם. במלבן - שרפם במקום ששורפים הלבנים. כתיב במלכן - במקום ששורפים הבנים למלכם שהוא המולך. (שם יב לא)
וישב בנוב - כך שמו. ובדרש: שבא על עסקי נוב שנהרגו הכהנים בסבת דוד, ואבישי עזרו בתפלה, ומהם אמרו שאבישי היה במלחמת בני עמון, וקפצה לו הדרך, כי באה לפניו יונה מטרפת בכנפיה, (וידע שדוד בסכנה). (שם כא טז)
מה שדוד הסכים ללכת עם פלשתים נגד ישראל היה כי הוכרח על ידי אכיש, שחשב כי הוא פושט תמיד על ישראל. ודוד חשב להיות לשטן לפלשתים. (שמואל א כט ה)
ממול בכאים - יבואו שלא ירגישו בהם פלשתים. קול צעדה - שיניע הרוח ראשי האילנות ולא יחשבו פלשתים שדוד בא, אלא שהוא רעש האילנות. וציוהו בתחבולה זאת, כי לפי המערכה היה ראויה אז שפלשתים ינצחו, וה' לא יעשה מופת לשנות המערכה כי אם במקומות הכרחיים. (שמואל ב ה כד)
וישם במגרה - ליירא את שאר האומות. (שם יב לא)
אז תחרץ - אחשוב שהשי"ת עשה כל זה להראות כי דוד שומר מצותו, ולא כשאול בגלגל ובעמלק. (שמואל ב ה כד)
אחרי כן - שנאמר לו שאינו בונה הבית, חשב שאין חפץ ה' שימנע עצמו ממלחמות אלא יתמיד בהם, ולכן לא שאל באורים ותומים, ועתה לא באו אויביו עליו אלא הלך לבקשם. שני חבלים - בפשט לא רצה להחיות רבים מהם לעבדים שלא ימרדו, ולא רצה להשמידם כדי שיהיו לו עבדים. (שם ח א)
עוד מלחמה - לדעתי הפרשיות כסדרן, ומלחמות אלו היו אחרי מות אבשלום וענין הגבעונים, ולכן ויעף דוד - נחלש מהצרות ומהזקנה. (שם כא טו)
תחכמוני - תאר חכמתו, ואם כן התעסק בחכמה אף על פי שעסק במלחמות, וכאן ספר חכמתו ובדברי הימים גבורתו. לכן הוסיף "והוא עורר חניתו" וגו', שאחרי שהרג ש' עוד לא התעייף. ואלה הגבורים היו לדוד - היו אתו תמיד ג' לשמרו... (שם כג ט)
מהלל אקרא ה' ומן אויבי איושע - לא אמר אנצל אלא איושע לגמרי, שהשי"ת הרעיש העולם יותר ממה שהיה צריך להצילנו, ובזה נפל פחדו על אויבי שלא יקומו עוד להזיקני... (תהלים יח ד)
עוזי ומגיני - כ הפסוק הפליג בכלי מלחמתו של ישבי בנוב, שנאמר (ש"ב כ"א) "ומשקל קנו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד", ולכן אמר הוא היה עזי - נגד כחו, ומגיני - נגד קנו, ונעזרתי - כמו שאמר (שם) "ויעזר לו אבישי בן צרויה", ויעלז לבי - כשנשבעו אנשיו ואמרו (שם) "לא תצא עוד אתנו למלחמה", והנה אמר דוד אך זה היום שקוינוהו לבלתי צאת למלחמה, אלא שיראתי את העם פן ירך לבבם, ועתה כשנשבעו הם עלז לבי בה', כי ידעתי ידיעה ברורה כי אנצח יותר בשירותי מבכלי מלחמה. וזה טעם "ומשירי אהודנו". (שם כח ז)
והיה בשמעך - עשה לנסותו, והמתינו עד שבאו חרבות פלשתים אליהם ממש, ואז שמעו הצעדה ונחרצו. והטעם שזה היה במלחמה השניה ולא בראשונה, כי אז אמר דוד "פרץ ה' אויבי לפני", ובדברי הימים הוסיף "בידי", ולכן כשחזרו פלשתים בפעם השניה למקום ההוא הביאו לנסיון להראות כי יצא ממש לפניו להכותם. (שמואל א ה כד)
וישם באדום - תחלה שם נציב, אחר כך שם בכל מקום נציבים, ובסוף היו עבדים לדוד. (שמואל ב ח יד)
ד' מאות ילדים וכו', פירוש זה כי הכח והזרוע יותר לאומות, וכמו שאמרו בגיטין נ"ז אין מלחמה נוצחת אלא אם כן יש בה מן זרעו של עשו. ולכך היו לו ד' מאות ילדים בני יפת תואר נולדו מן האומות, והם הם היו בעלי אגרופין של דוד, שהם יותר מוכנים לזה, כי כח ישראל היה להם מצד אביהם, וכח האומות מצד אמם, ובזה היו נוצחים. ועוד נראה כי לכך היו בני יפת תואר מפני שבאו מכח מלחמה, שהרי במלחמה לקח הנשים ומכח זה נולדו, לכך מצליחין יותר במלחמה משאר בני אדם. וקאמר ופליגי דרבי אבא בר כהנא וכו', דלרבי אבא בר כהנא לא היה סומך דוד על אנשי מלחמה כלל, כי זה מעשה הגוים, אבל דוד היה סומך על תורתו ועל הצדקה... (חידושי אגדות סנהדרין מט א)
איש שבא על עסקי נוב... כי מה שהגיע דוד לרשות פלשתים היה זה מעשה שטן, כאשר מגיע לאדם הכוסף והחמדה מחמת יצר הרע והוא שטן הוא יצר הרע, ועל ידי זה נמשך האדם אל ההעדר. ומפני שאין דבר יותר שהכוסף אליו כמו צורת חיות, אמר שאדמיה לי כטביא וזרק ביה גירא הוא כוסף, כלומר שהיה נכסף לדבר עד שבא אל ארץ פלשתים, פירוש שהגיע לרשות פלשתים. וכל ענין זה הוא שכלי בלבד לא מורגש ומוחש, והכונה כי השטן היה מגיע את דוד לרשות פלשתים. ומה שאמר דאותביה תותי ביה סדיא, נראה אם היה מתעורר פלשתי להרוג דוד היה הורגו, רק כי חפץ היה למשול עליו, כי מי שהורג את אחר שוב אינו מושל עליו, ואתעבד ליה ניסא ומכא ליה ארעא, פירוש שיצא מרשותו, וזה שאמר דוד תרחיב צעדי תחתי עד שלא יוכל למשול עליו. (שם שם צה א)
עתה אספה - חשב שכלו זכויותיו בשני הנסים הקודמים. אל אכיש - וכשבא עם ת"ר איש לא נחשד עוד כמרגל, וחשב אכיש שיועיל לו במלחמה. (שמואל א כז ב)
אתי תצא - כשומר ראשי מפני האויבים ומפני מרד במחנה. אתה תדע - ודוד כאילו לא הבין הרמז שמפחדים פן יבגוד עם ישראל, ואמר לו שיראנו גבורתו. (שם כח א)
להשיב ידו - הדדעזר בנה שם ציון גדול ודוד החריבו, ועתה שב לבנותו. ושבע מאות פרשים - ובדברי הימים מנה ז' אלפים, שלכל רכב י' סוסים, וכאן מנה המרכבות ושם הסוסים. (שמואל ב ח ד)
וירא יואב - הארמים חנו במידבא ועמון לפני מבצרם, ופחד יואב שאם יערוך נגד ארם יבואו העמונים מאחור, לכן חלק העם עם אבישי למשמר. (שם י ח)
ראה דוד-כללי.
ויתבאר יותר על פי מה שאמרנו... מתחילה התפרנסו ישראל על ידי שופטים לשמור שלא יבואו חיצונים בגבול הקדושה, ואחר כך באו מלכים להרחבתו והתפשטותו של גבול הקדושה, והיינו טעמו של דוד המלך שכבש תחילה סוריא בעוד שנשארה שארית הכנענים בארץ, כי להדוף את הכנענים זו היתה מדת השופטים בראשונה, אלא באשר ישראל שאלו מלך לפני הזמן, לא הספיקו להדוף את כל הכנענים, ונשאר גם ענין זה למלך, כי המלך יש לו נמי לעשות משפט אלקים בארץ, ומכל מקום עיקר מדתו היא התרחבות גבול קדושה... (מקץ תרע"ד)