(ראה גם: ישראל-מנין, דוד-כללי-חטא)
ויוסף אף ה' לחרות בישראל,ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה. ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו, שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם. ויאמר יואב אל המלך ויוסף ה' אלקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך רואות, ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה. ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל, ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל... וישוטו בכל הארץ, ויבואו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלים. ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש חיל שולף חרב, ואיש יהודה חמש מאות אלף איש. ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם. ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה' העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד.
ויקם דוד בבקר ודבר ה' היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמר. הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה' שלש אני נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך. ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך, ואם שלשה חדשים נוסך לפני צריך והוא רודפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה.
ויאמר דוד אל ה' בראותו את המלאך המכה בעם ויאמר, הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו, תהי נא ידך בי ובבית אבי. ויבא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו הקם לה' מזבח בגרן ארנן היבוסי... ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנה אקנה מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלקי עולות חנם, ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. ויבן דוד שם מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. (שמואל ב כד א והלאה).
ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל... ויאמר יואב יוסף ה' על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים, למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל... ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף... ולוי ובנימין לא פקד בתוכם, כי נתעב דבר המלך אל יואב. וירע בעיני האלקים על הדבר הזה ויך את ישראל. ויאמר דויד אל האלקים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד.
וידבר ה' אל גד חוזה דויד לאמר. לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר ה' שלוש אני נוטה עליך, בחר לך אחת מהנה ואעשה לך. אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויביך למשגת ואם שלשת ימים חרב ה' ודבר בארץ ומלאך ה' משחית בכל גבול, ועתה ראה מה אשיב את שולחי דבר... ויתן ה' דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש. וישלח האלקים מלאך לירושלים להשחיתה, ובהשחית ראה ה' וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך ה' עומד עם גורן ארנן היבוסי. וישא דויד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים ויפול דויד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם... ויתן דויד לארנן במקום, שקלי זהב משקל שש מאות. ויבן שם דויד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים, ויקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה... (דברי הימים א כא א והלאה)
אמר רבי אבא הרי למדנו שבכל מקום שצד הקדושה שורה עליו אף על פי שעומד בחשבון אין הברכה נמנעת משם, אמר ר' אלעזר ודאי כך הוא. אמר לו והרי ישראל הם קדש ובאים מצד הקדש, שכתוב קדש ישראל לה', וכתוב והייתם קדושים כי קדוש אני, למה כשעשה דוד חשבון לישראל היה בהם מות, שכתוב ויתן ה' דבר בישראל מן הבקר ועד עת מועד.
אמר לו משום שלא לקח מהם שקלים שהוא פדיון, שכתוב ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם, משום שקדש צריך לתת פדיון הקדש, ופדיון ההוא דקדש לא נלקח מהם. תא חזי, ישראל הוא קדש העומד בלי חשבון, ועל כן צריך לקחת מהם פדיון, ופדיון ההוא עומד בחשבון, והם אינם עומדים בחשבון.
מהו הטעם, הוא משום שקודש הוא סוד עליון של כל המדרגות (שה"ס או"א עלאין), מה קדש ההוא עולה על הכל, ויש לו בחוץ קדש אחר למטה העומד תחתיו, (דהיינו ישו"ת המלבישים מבחוץ על או"א עלאין), והוא עומד בחשבון ובמנין, אף כך ישראל הם קדש, שכתוב קדש ישראל לה', והם נותנים קדש אחר פדיון שלהם העומד בחשבון. וזה סוד ישראל הם האילן העומד בפנים, (כנגד או"א עלאין), פדיון שנותנים הוא קדש אחר העומד בחוץ ועולה בחשבון, (שהוא כנגד ישו"ת), ומגין זה על זה. (פקודי צ)
אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לדוד מסית קראת לי, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו', מיד ויעמוד שטן על ישראל, וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל, וכיון שמנינהו לא שקל מינייהו כופר, דכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, מאי עת מועד, אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת התמיד עד זריקתו, רבי יוחנן אמר עד חצות ממש. ויאמר למלאך המשחית בעם רב, אמר רב אלעזר אמר ליה הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם, שיש בו ליפרע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. ובהשחית ראה ה' וינחם, מאי ראה, אמר רב ראה יעקב אבינו, דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם, ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה, שנאמר אלקים יראה לו השה, רבי יצחק נפחא אמר כסף כפורים ראה, שנאמר ולקחת את כסף הכפורים וגו', רבי יוחנן אמר בית המקדש ראה, דכתיב בהר ה' יראה. (ברכות סב ב)
רבי אבא אומר תדע כח התשובה מדוד המלך ישראל, אמר לו הקב"ה בשבילך ניתנה הצאן הזה למאכל, ובשלש שעות נפלו מישראל ע' אלף איש. רבי שמעון אומר לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה בלבד שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו כע' אלף איש, שנאמר (דהי"א כ"א) ויפול מישראל ע' אלף איש, אנשים אין כתיב כאן אלא איש. וישמע דוד ויקרע בגדיו ולבש שק ואפר ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' והיה מבקש תשובה לפני הקב"ה, ואמר רבון העולמים אנכי הוא שחטאתי העבר נא חטאתי, ונרצה תשובתו, ואמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידיך, ומה הוא רב, אמר לו רב נפל מישראל. מה עשה המלאך, לקח את חרבו וקנחו בטלית של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המות והיה מרתיע בכל אבריו עד יום מותו, שנאמר (שם) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרש אלקים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'... (פרק מג)
ויוסף אף ה' לחרות בישראל, מה כתיב למעלה כשבא דוד למנות את גבוריו היה מונה והולך, כיוון שהגיע לאוריה החתי נאמר כל שלשים ושבעה, ואתה מוצא שלא מנה עוד שבעה עשר גבורים, ובדברי הימים תמצא עוד שבע עשר, אלא כיון שהגיע לאוריה מיד ויוסף אף ה'...
ויסת את דוד וגו'... אמר יואב מנין שהוא לצורך אין בו חסרון, מנין שאין בו צורך יש בו חסרון, ויואב היה ראש סנהדרין יושב בשבת תחכמוני, ויחזק דבר המלך, א"ל דוד או אתה מלך ואני שר הצבא או אני מלך ואתה שר הצבא, כיון שראה כן יצא שלא בטובתו, אף על פי כן הלך לשבט גד אמר יודע אני שהם קשים שמא יזרקו עלי אבנים ונמצא הדבר בטל, אף על פי כן לא סייעה אותה השעה. אחר כך הלך לו לשבט דן, אמר יודע אני שהם עובדי אלילים שמא תפגע השעה בעובדי אלילים, כיון שלא עמד אחד בפניו הלך לו אצל כל ישראל, ולפי שלא היה חפץ בדבר נשתהה, דכתיב ויבואו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום...
ויתן יואב את מספר מפקד העם, אם מספר למה מפקד, אלא אמרו רבותינו שתי אנפוראות עשה, אחת גדולה ואחת קטנה, והניח את גדולה בפונדתו, אמר הריני נותן את הקטנה, אם יעלה חמה הריני נותן לו את הגדולה... דבר אחר מספר מפקד העם, כיון שהלך למנות היה משלח למי שהיו לו חמשה בנים לך והטמן וספור מה שאתה מבקש, ומה שהוא אומר הוא כותב.
ותהי ישראל, למה אמר בלשון נקבה, אמר הקב"ה לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי, אלא עשיתם עצמכם כנשים. ותהי ישראל שמונה מאות אלף וגו' ובדברי הימים כתיב אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף, א"ר יהושע בן לוי אין הכתובים מכזבים, מה שחסר כאן מתו באותה שעה.
ולוי ובנימין לא פקד בתוכם, למה כן, אלא אמר יואב אם יאמר לי למה לא ספרת אותם, אומר לו משה רבינו לא ספר את לוי, אך את מטה לוי לא תפקוד. ובנימין אתמול הלך מהם כמה אלפים בפלגש בגבעה ואני מונה אותם. דבר אחר לוי שמשו של הקב"ה ובנימין בעל אכסניא שלו ואני מונה אותם...
באותה שעה בא גד הנביא אצלו וא"ל מה אתה מבקש שלש שנים רעב... ולמה שלש, אמר לו שלשה דברים אמרת על שאול, אם ה' יגפנו, או יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה, לכך שלש כנגד שלש. דבר אחר כתוב אחר אומר שלש שנים וכתוב אחר אומר שבע שנים, אלא אמר לו מה אתה מבקש שלש למהומה או שבע לבצורת, אמר דוד אם אני אומר רעב יאמרו ישראל מפני שהוא מלך ואוצרותיו מלאים, אם אומר אני אנוס מפני צרי, ישראל אומרים מפני שיש לו גבורים שיעמדו עליו, אמר הריני שואל את המות שמשוה גדולים וקטנים, נפלה נא ביד ה'... ושלשה ימים עושים ל"ו שעות, באו סניגורים טובים לישראל ובטלום, באו שבעת ימי השבת ושמנה ימי המילה הרי ט"ו, וחמשה חומשי תורה ושלשה אבות הרי כ"ג, א"ר תנחומא עוד עשר דברות ושני לוחות הברית הרי ל"ה כנגד ל"ה שעות, ור' אבין הלוי אמר שנים עשר שבטים, נשתייר שם שעה אחת. בא וראה כמה אוכלוסין מתו באותה שעה.
ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, ר' חייא הגדול אומר משחיטת התמיד עד זריקת דמו, ורבותינו אומרים משהאיר המזרח ועד הנץ החמה. רשב"ג אומר משהתחיל גלגל חמה לעלות עד שיגמור כולו. ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, רבי יוחנן אמר עד חצות ממש... וכהשחית ראה ה' וינחם, אמר רב מה ראה יעקב אבינו ראה, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם, ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה, שנאמר אלקים יראה לו השה, ורבי יצחק אמר כסף כפורים ראה, שנאמר ולקחת את כסף הכפורים, ור' יוחנן אמר בית המקדש ראה, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה.
ויתן ה' דבר בישראל, באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה עונותיהם של ישראל גדודים ועומדים מן הארץ ועד לרקיע, שנאמר וישא דוד את עיניו, באותה שעה ירד מלאך מן השמים והרג את גד החוזה ואת ארבע בניו של דוד והזקנים שהיו עמו, וכיון שראה את חרבו נכנסה בו רתת ושוב לא היה בו כח, שנאמר והמלך דוד זקן וגו'.
ויאמר דוד אל ה' וגו' הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו. א"ר נתן מצינו שהאבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל... אמר ר' אבהו בא וראה כח התשובה מדוד מלך ישראל, שנשבע הקב"ה לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים לרוב, ובא דוד למנות מספרם, אמר לו הקב"ה דוד אני נשבעתי לאבות להרבות את זרעם ואתה בא לבטל את דברי, בשבילך נתנה הצאן למאכל, ובשלש שעות נפלו שבעים אלף איש, ר' שמעון אומר לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף איש... ושמע דוד וקרע בגדיו והיה מבקש תשובה, שנאמר העבר נא חטאתי, ונתרצה לו, שנאמר ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך... ולא יכול דוד ללכת מפניו לדרוש אלקים מפני שלקח המלאך חרבו וקנחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך והיו כל אבריו מרתתין עד יום מותו.
ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה וגו', למה דוד דומה באותה שעה, לאחד שהיה מכה את בנו ואינו יודע למה מכהו, באחרונה אמר ליה אל מקמתא פלוני מחיתך. כך כל אותם אוכלוסין שנפלו על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש...
ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כתוב אחד אומר שקלי זהב משקל שש מאות... הא כיצד גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות, ר' אבא אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית כלו בשש מאות... (שמואל ב פרק כד, קסה, והסוף בזבחים קטז ב)
...ובדברי הימים כתב שכל ישראל אלף אלפים ומאה אלף, ג' מאות אלף החסרים כאן הם הכתובים בנימוסו של מלך כ"ד אלף לכל חודש, וי"ב אלף נשיאים ואינם צריכים להמנות. (שמואל א כד ט)
כי תשא - ...יש אומרים שהמגפה בימי דוד על שלא נתנו הכופר, אם כן זו תשובה להגאון שכסף הכפורים חובה בכל שנה אם לא יספרם... (שמות ל יב)
כי תשא - ...ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצוה לדורות טעה דוד ומנאם בלי שקלים... (שם)
...וכאשר צוה למנות את ישראל ואמר "תפקוד אותם" לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל, ובהם ישגיח ויזכור מספר העם. ואמר בדוד "מספר מפקד העם", כי ידע מספרם בפקידת הכופר, כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במה שאמר הכתוב "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", ואם אולי טעה דוד למה לא עשה יואב שקלים והיה דבר המלך נתעב אצלו, והוא אמר לו "למה יבקש זאת אדני" כי למה יהיה לאשמה על ישראל ולמה לא ימנם בשקלים שלא יחטא. אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך, כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא, רק לשמח לבו שמלך על עם רב, והוא מאמר יואב "ויסף ה' אלקיך על העם כהם וכהם מאה פעמים וגו' ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה"...
ויתכן עוד שנפרש ונאמר כי דוד צוה למנות כל איש ישראל, רצונו לומר מבן שלש עשרה שנה ומעלה שהוא איש, כי לא נזכר במנינו מבן עשרים שנה ומעלה בשקלים, אבל אמר לכו ספרו את ישראל ואדעה את מספרם, וזה היה ענשו, כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן עשרים שנה ומעלה לשקלים, ומפני שזה איננו מפורש בכתוב טעה בו, כי חשב במה שאמר "ולא יהיה בהם נגף" שהוא בשקלים שהם כופר להם, אבל יואב נתן לבו וחשש לכך. והכתוב מעורר לבי בזה כמ"ש ולא נשא דוד מספרם למבן כ' שנה ולמטה כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים, יואב החל למנות ולא כלה, ויהי בזאת קצף על ישראל, היה נראה שמנין יואב היה למטה מבן עשרים והוא היה הקצף, שאין ה' חפץ שיהו כל ישראל בגדר מנין, שהוא ירבם ככוכבי השמים, כאשר אמר "אם תוכל לספור אותם" וגו', והכתוב שאמר במנין ההוא "ויהי כל ישראל וגו' איש שולף חרב" אין ענינו שהיו יוצאי צבא בישראל אבל פתרונו שהיו בריאים וחזקים למלחמה, הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים מפני שהיה דבר המלך נתעב אצלו, וזה ענין הגון מאד. ועל דעת מדרש אגדה שהיה שם מנין ממש טעו כלם, ולכך אמר לך מנה את ישראל, וכתיב אחרי ספור את העם, כי בתורה לא נזכרה בהם ספירה כלל, כי טעם "במספר שמות" יגידו כל אחד שמותם בפקוד אותם בכופר. (במדבר א א)
...וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים. וכן אמר דוד "הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו, תהי נא ידך בי ובבית אבי", והיה העונש ההוא על העם גם בחטאם שהיה להם לתת השקלים מעצמם, אם העונש הוא על זה כדברי רבותינו, כי לא צוה אותם המלך שלא יתנו השקלים... ועוד כי מלבד המנין היה עונש על העם, מתחלת דבר, כדכתיב "ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם", ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו... ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול או גם בימי דוד כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים... אבל כאשר העם לא השגיח ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא המכין הכל הוא היה בונהו, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל... (במדבר טז כא)
לחרות בישראל - לא ידענו למה, אם היה רע בישראל היה דוד מבערו, ואולי היו עובדי ע"ז בסתר, ולפי שלא היה בגלוי הענישם על ידי סבה. והיה קשה בעיני יואב למנותם שלא לצורך, שלא יחסרו, והיצר שהיה בלב דוד למנותם הוא השטן שנאמר בדברי הימים. (שמואל ב כד א)
כי תשא - לא הזכירו הכתוב בלשון ציווי, כדי שיכלול בזה עתה ולדורות. ודוד טעה שאינה מצוה לדורות. (שמות ל יב)
ויסת - ההסתה מיוחסת לה', שהוא סבה כוללת לכל, לא שהסיתו בפועל, שאם כן לא היתה אשמה על דוד אלא שבהשגחתו על דוד היה מסיר תשוקה זו מלבו, לולא כעסו על ישראל. והחטא היה שדוד שם בשר זרועו ולא בטח רק בה' לבדו. ועוד שהתורה ציותה שיתנו איש כופר נפשו בפקוד אותם. (שמואל ב כד א)
מדברי רש"י לתורה משמע, כי כשימנו את ישראל יהיה על ידי שקלים, וכן דעת הרמב"ן כי מחצית השקל תחבולה להנצל מנגף, כדי שימנו את השקלים ולא את ישראל. וקשה כי ה' ציוה למנות את ראש בני ישראל ולא את השקלים? ועוד. לכן נראה א', שאין מצוה כלל למנות העם, ב' העין הרעה מזיקה, ולכן לא ימנו הפנים. ג' היזק טבעי ימשך ממה שיעשה האדם ולא ממה שיעשה במצות ה', כי הדברים האלקיים למעלה מהטבע ולא יזיקו. אם כן כשרצה משה רבינו ע"ה למנות העם נתן לו ה' למנותם, על ידי שקלים שיתנו צדקה לכופר, ולא יזוקו אף על פי שיספרם לגולגלות...
ומה שחטא דוד במנין אמרו המפרשים לרש"י ולרמב"ן על שמנאם לגלגלותם ולא על ידי דבר אחר, וכן בברכות ס"ב, וכבר הוכחתי שגם במדבר מנאום לגלגלותם, ועוד שדוד פקד על יואב מנה, ויואב שהיה אב בית דין היה צריך לדעת מעצמו איך למנות. ולרמב"ן החטא שדוד מנאם שלא לצורך אלא לשמח לבו, ולזה נטה רד"ק, וכן בבמדבר רבה ב', אך התורה לא אסרה מנין שלא לצורך. דעת ג' ברמב"ן שמנאם מבני י"ג ולא מבני כ', אך אין על זה איסור בתורה, וגם לא ציוה ליואב למנות מבני י"ג, אלא נראה כהרלב"ג כאן שהחטא הוא ששם בששר זרועו, וכמדרגת החוטא העונש.
ויחר אף - להמפרשים על חטא נסתר, ולהרמב"ן על שלא התעוררו לבנות בית המקדש, שטעם זה מובא במדרש תהלים י"ז. ונראה שהחטא היה שנמשכו אחר שבע בן בכרי ולכן נענשו על ידי דוד. (שם שם א)
נוטל עליך - שישראל חייבים, ולמען תפלתו יגביל את העונש באופן שיוכלו שאת. שבע שנים - כברד"ק והטעם שהעונשים משולשים כי מרדו בדוד ג' פעמים, בתחלתו בחברון, ובאבשלום, ובשבע בן בכרי, והראשונה קשה מכולם, שנאמר טובים היו חללי חרב וכו', ולכן בחר באחרונה. (שם שם יב ויד)
עד עת מועד - למחרת למועד שדבר הנביא עם דוד היום. שבעים אלף - שהיו עם שבע בן בכרי. וה' ניחם על גזירת ז' ימים מפני תפלת דוד, או שהיה ג' ימים דבר, ולרז"ל היה הדבר רק זמן מועט, וכברד"ק. ודעת רלב"ג נפסדת, כי הנביא לא יהרוג בעם. וכבר כתבתי שבדרך נס נראה המלאך באויר וחרב בידו, שידע דוד מקום המקדש. ואפשר לפרש שהמלאך הוא המגפה שהתפשטה עד ירושלים, ועל זה אמרו רז"ל שכשראה דוד את המלאך נצטנן דמו בקרבו מיראתו. (שם שם טז)
אולי היו ג' דברים לבחר לעונש נגד מה שדוד גרם הריגת נוב, ועוון אוריה, וספירת העם, ולכן יחסר לחם בארץ נגד הלחם שנתן לו אחימלך, או מלחמה על דבר אוריה, והדבר על המנין. ואמר לו הלוך ואמרת על המהירות, ודוד היה מתפלל בבוקר, כמו שאמר "ויקם דוד בבוקר", ואמר לו שעת רחמים היא, ויכול לבחר עתה כי העביר הקטרוג. ודוד בחסידותו בחר בעונש שהכל שוים בו וגם המלך... (שם שם יד)
תהי נא ידך - ולא המשחית שאינו מבחין בין זכאי לחייב... (שם שם יז)
...ודוד שהיה מונה את ישראל נראה שהיה סובר כי לא היתה מצוה זאת רק כשהיו יחד במדבר והשטן יותר שולט כיון שנמנו ביחד והם ביחד, אבל בימי דוד לא היו נמנים ביחד ואינם ביחד אין הנגף שולט, ולפיכך כתיב "כי תשא את ראש" שהמצוה למשה דוקא, כך סבר דוד וטעה, דאף על פי כן אין למנות רק על ידי חצאי שקלים ולמנות השקלים, רק שיתנו כופר נפשם ואז לא יהיה בהם נגף. והשתא אתא שפיר שמנה דוד את ישראל, כי ישראל היו נותנים חצאי שקלים מידי שנה בשנה באדר כופר נפשם, ואין צריך לתת בשעת המנין דסוף סוף נתנו כופר נפשם... (שמות ל יב)
כי תשא - ...ועוד שם שרק במנין כל ישראל הקפידה תורה על נתינת כופר ולא במנין מקצתם, שאז יכול למנות בטלאים וכדומה. ואולי מפני זה נשמט יואב ולא מנה שבט לוי ובנימין. (שמות ל יב)
שלש אני נוטל - נתחייבת בג' אך כשתבחר בעצמך כמקבל באהבה די באחד מהם. (שמואל א כד יב)
שבע שנים - בדברי הימים כתב ג' שנים, שהיה ג' שנים לפני מותו והיו באים רק ג' שנים בחייו. (שם שם יד)
בסוף ספר שמואל ב' כתוב "ויך לב דוד אותו אחרי כן ספר את העם" וגו', מה היה חטאו? כמה דעות נאמרו בזה, מפשטות הכתוב משמע שהחטא היה במניית העם, ונחלקו חכמים בדבר, יש אומרים במה שמנאם בלי שקלים, ויש אומרים שמנאם שלא לצורך... אולם בתחלת הפרשה כתוב "ויוסף אף ה' לחרות בישראל", הרד"ק כתב שאולי היו בהם חטאים נסתרים, ועין ברמב"ן שהיה עונש על ישראל שנתאחרו בבנין בית המקדש... הרי חטא שני. ועוד שם בילקוט אמר לו שלשה דברים אמרת על שאול, (ש"א כ"ו י') כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה, לכן שלש נגד שלש... במשפטם של חז"ל דנו את זה לפי עוצם מדרגתו, שהוא כאילו כבר הסכים לזה בלבו, והוא כעין קללה בלב ותוכל לפעול... הרי חטא שלישי.
ובגמרא ברכות אנו מוצאים סיבה אחרת, שדוד אמר לשאול (שם) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה", ועל זה אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה לדוד מסית קרית לי, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא ונתנו... הרי חטא רביעי. ועוד חטא הוזכר שם בילקוט, כשבא דוד למנות גבוריו היה מונה והולך, כיון שהגיע לאוריה החתי נאמר כל שלשים ושבעה... שמנה את גבוריו ולא התבייש להזכיר שמו של אוריה החתי, הנה חטא חמישי. וצריך עיון האם אפשר למצא קשר ביניהם, ועוד, מה בא כל זה ללמדנו?
אלא באור עומק הענין הוא על פי מה שהזכרנו בקיצור... שמה שאמרו ז"ל לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה (חטא העגל) אלא כדי להורות תשובה וכו'. פירושו שכבר היו צריכים לתשובה על כמה דברים שקדמו, כמו "וימרו על ים בים סוף", אלא שלא הרגישו בעצמם, לכן הגיע אליהם כמעשה הנ"ל. ויש להוסיף שדבר זה הוא חסד גדול לצדיק, כי בלי זה היה נשאר בלי תיקון על החטא הדק שלא הרגיש בו. ולכן הקב"ה מביא את הצדיק לידי נסיון ומונע ממנו סייעתא דשמיא, דבר זה מביא לערוך בעצמו בדיקה יסודית וביקורת חריפה עד שמגלה את החסרונות הדקים שנמצאים בו בעומק נפשו והוא מתקן אותם.
לפי מה שהבאנו לעיל יש לומר שכך היה גם חטא מניית ישראל כי זה שלא התעוררו מעצמם לבנות בית המקדש, היה חטא נסתר שלא הרגישו בו לא דוד ולא ישראל ולכן מחסדי ה' היה להוריד נקודת בחירתם עד כדי להכשל בחטא "שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו", כי מתוך כך יבואו לחטט עד השורש ויגלו את החטא הנסתר...
...כי הרי הסכנה במניית ישראל שלא לצורך, היינו שלא בקשר עם מצוה, היא בזה שגם המלך המונה גם העם הנמנה יש להם הרגשה של עוצמה גשמית וביסוס מדיני בידעם על ריבוי האוכלוסיה, (ועל כן בא הנגף כדי למעט את האוכלוסיה ולהורות שהגבורה והחיים ביד ה' המה). והרגשת הקביעות לגשמיות היא שמונעת את הדרישה לקביעות מקום לשכינה.
וכאשר נדקדק בענין נראה שגם שאר החטאים הדקים שנאמרו כאן לגבי דוד גם להם קשר עם קביעת המקדש. המהר"ל כתב (נצ"י ד') שבית ראשון נתקיים בזכות שלשת האבות, ועל כן נחרב כשעברו ישראל שלש עבירות גדולות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים, כי בכל אחת מאלו ביטלו זכותו של אחד מהאבות... ושלשת החטאים הקשים שהזכירו חז"ל כאן לגבי דוד מקבילים הם, בצל צלו של דמיון לשלש אלה, "אם ה' הסיתך בי" כלפי השי"ת, אוריה החתי מזכיר ענין בת שבע, מה שאמר על שאול "אם ה' יגפנו" וגו' כנגד שפיכות דמים. ועל ידי חטא מניית ישראל ועונשו נתעורר לתקן כל אלה עד הנקודה האחרונה, ועל ידי זה נפתחה הדרך לקביעת מקום המקדש... (חלק ד עמוד קפה, וראה שם עוד)