דוד ואבשלום

(ראה גם: אבשלום, אמנון, דוד-כללי-חטא)

 

...ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור מלך גשור, ויתאבל על בנו כל הימים. ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים. ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום, כי ניחם על אמנון כי מת. (שמואל ב יג לז)

ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה, ולך השב את הנער את אבשלום. ויפול יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך... ויאמר המלך יסוב אל ביתו ופני לא יראה, ויסב אבשלום אל ביתו... וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים, ופני המלך לא ראה. וישלח אבשלום אל יואב לשלח אותו אל המלך ולא אבה לבא אליו, וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא... ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אותך אל המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עוד אני שם, ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמיתני. ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום. (שם יד כא)

...ויאמר אבשלום מי ישימני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו. והיה בקרב איש להשתחות לו, ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו. ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט על המלך, ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל.

ויהי מקץ ארבעים שנה, ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון... ויאמר לו המלך לך בשלום, ויקם וילך חברונה. וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמר, כשמעכם את קול השופר ואמרתם מלך אבשלום בחברון. ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלים קרואים והולכים לתומם ולא ידעו כל דבר. וישלח אבשלום אל אחיתופל הגילוני יועץ דוד מעירו מגילה בזבחו את הזבחים, ויהי הקשר אמיץ והעם הולך ורב את אבשלום. ויבא המגיד אל דוד לאמר היה לב איש ישראל אחרי אבשלום. ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום, מהרו ללכת פן ימהר והשיגנו והדיח עליו את הרע, והכה העיר לפי חרב... וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עוברים והמלך עובר בנחל קדרון וכל העם עוברים על פני דרך המדבר... ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה. ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו. ויאמר לו דוד אם עברת אתי והיית עלי למשא. ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך, והפרתה לי את עצת אחיתופל... (שם טו ד והלאה)

...ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו. ויאמר המלך מה לי ולכם בני צרויה, כי יקלל וכי ה' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן. ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי ואף כי עתה בן הימיני הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'. אולי יראה ה' בעיני והשיב ה' לי טובה תחת קללתו היום הזה...

ויאמר אחיתופל אל אבשלום בא אל פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית, ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך. ויטו לאבשלום האהל על הגג, ויבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל. (שם טז ט והלאה)

ויאמר אחיתופל אל אבשלום, אבחרה נא שנים עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי דוד הלילה... ויישר הדבר בעיני אבשלום, ובעיני כל זקני ישראל. ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא... ויאמר חושי אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורים המה ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה, ואביך איש מלחמה ולא ילין את העם. הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים או באחד המקומות, יהיה כנפול בהם בתחלה ושמע השומע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום. והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס, כי יודע כל ישראל כי גבור אביך ובני חיל אשר אתו... ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל, וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה...

ויהי כבוא דוד מחנימה, ושובי בן נחש מרבת בני עמון ומכיר בן עמיאל מלא דבר וברזילי הגלעדי מרוגלים. משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי. ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול, כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר. (שם יז א והלאה)

ויפקד דוד את העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות. וישלח דוד את העם השלישית ביד יואב והשלישית ביד אבישי בן צרויה אחי יואב, והשלישית ביד אתי הגתי, ויאמר המלך אל העם יצא אצא גם אני עמכם... ויאמר אליהם המלך אשר ייטב בעיניכם אעשה, ויעמד המלך אל יד השער וכל העם יצאו למאות ולאלפים. ויצו המלך את יואב ואת אבישי ואת אתי לאמר לאט לי לנער לאבשלום. וכל העם שמעו בצות המלך את כל השרים על דבר אבשלום... וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף. ותהי שם המלחמה נפוצת על פני כל הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד, ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר. וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה... ויאמר יואב לא כן אוחילה לפניך, ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה. ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתוהו. ויתקע יואב בשופר וישב העם מרדוף אחרי ישראל כי חשך יואב את העם... (שם יח א והלאה)

וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני. ויוגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום... והמלך לאט את פניו ויזעק קול גדול, בני אבשלום אבשלום בני בני. ויבא יואב אל המלך הבית ויאמר הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך ובנותיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך. לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך, כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך. ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך, כי בה' נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעוריך עד עתה. ויקם המלך וישב בשער, ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער, ויבא כל העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו... (שם יט א והלאה)

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי... (תהלים ג א)

זהר:

רבי יהודה פתח ואמר מזמור לדוד בברחו וגו', מקרא זה העירו החברים, אבל למה אמר שירה, אם משום שבנו שקם עליו ולא זר, היה צריך להיות יותר גדולה, כי אדם מתמרמר יותר על רעה מועטת מיד קרוביו, משמתמרמר על רעה מרובה מידי אחרים. אלא מזמור לדוד שכן רצה דוד, שמקודם חשב שהקב"ה יענישו על חטאיו בעולם הבא, כיון שראה שבעולם הזה רוצה להפרע ממנו היה שמח ואמר שירה.

עוד טעם כי דוד ראה שחשובים ממנו שהיו בעולם היו בורחים, וכלם לבדם, יעקב ברח וברח לבדו... וכל אלו גבורי הארץ וראשי ישראל היו בורחים עמו ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו לשמרו מכל הצדדים, כיון שראה עצמו בשבח הזה אמר שירה.

ואמר רבי יהודה כולם פגשו בבאר הזה בשעת הבריחה, ודוד למה לא פגש בה בעת שברח. אלא דוד היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא היתה נפרעת ממנו אז בעד החטא של בת שבע, אבל ליעקב ולמשה הבאר קבלה אותם בשמחה ורצתה להתקרב אליהם... (ויצא פח)

עתה יש להסתכל, שמעי תלמיד חכם היה, וחכמה רבה היתה בו, למה יצא אל דוד ועשה לו מה שעשה, אלא ממקום אחר היה הדבר, וכל זה לתועלת דוד, כי ההוא שעשה לו שמעי, גרם לו לחזור בתשובה שלמה, ושיבר לבו בשבירה רבה, ושפך דמעות רבות מתוך לבו לפני הקב"ה, ועל כן אמר כי ה' אמר לו קלל, ידע שממקום אחר עליון ירד הדבר... (משפטים רנא)

אמר רבי יהודה מהו שהקב"ה העניש את דוד על ידי בנו, שכתוב הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי הרי העמדנו שהוא משום שאם יקום עליו אדם אחר לא ירחם עליו. אמר לו, והרי אבשלום רצה להרוג את אביו בכמה עצות רעות עוד יותר מאדם אחר, אמר לו אני שמעתי דוד חטא בבת שבע סתם, אמר הקב"ה יבא בן של בת אל נכר וינקום נקמה, הוא אבשלום שהיה בן יפת תואר שנשבית במלחמה. (ויקרא תז)

תלמוד בבלי:

ראה דוד-כללי ברכות ז ב.

ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז, שנאמר והנה דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים, ואין ראש אלא ע"ז, שנאמר והוא צלמא רישיה די דהב טב. והנה לקראתו חושי הארכי, אמר לו לדוד, יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה. אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו, מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר ליה מאי טעמא נסיבת יפת תאר. אמר ליה יפת תאר רחמנא שריה, אמר ליה לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה... (סנהדרין קז א)

תלמוד ירושלמי:

...ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה, כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים שנה, אלא בשעה ששאלו ישראל מלך. כי נדר נדר עבדך, אמר ליה ומה את בעי כדון, אמר ליה כתוב חד פיתק דתרין גוברין דנסיבנון עמי. אמר ליה אמור לי למאן את בעי ואנא כתוב, אמר ליה כתוב לה סתם ואנא למאן דבעי אנא נסב. כתב ליה סתם, אזל וצמת (קיבץ) ליה תרין תרין גוברין עד דצמת ליה מאתן גוברין... הולכים לתומם ולא ידעו כל דבר מעצת אחיתופל... (סוטה ז ב)

מדרש תנחומא:

כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו ושכב עם עשר נשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל מישראל כמה אלפים וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף... (שמות א)

ילקוט שמעוני:

...וכן מצינו על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור יצא ממנו אבשלום, ועל ידו נהרגו כמה רבבות ונהרג שמעי, ושבע בן בכרי ואחיתופל... (דברים פרק כא, תתשכה)

ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וכתיב מזמור לדוד בברחו וגו', אם בוכה למה מזמר. אמר רבי אבא בר כהנא למה הוא דומה למלך שכעס על בנו וטרדו, שלח המלך פדגוג שלו אחריו, הלך ומצא אותו בוכה ומזמר, אמר לו בוכה אני על שהקנטתי את אבא, ומזמר אני שאין דיני להריגה אלא לטרידה, ולא די שלא הרגני אלא שטרדני אצל דוכסין ואיפרכין. כך אמר דוד, יעקב ברח, משה ברח... ואני בורח כמותם, התחיל אומר זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם, זכרתי מדת הדין שבה נהגת את הראשונים והתנחמתי. ואימתי אמרו דוד, בשעה שאמר לכל עבדיו קומו ונברחה. רב ורב יודן, רב אמר שלא ידון אותנו כעיר הנדחת, רבי יודן אמר נטל בעל הבית הכוס להדיחו ואינו זז משם עד שימרקנו. כך כיון שראה דוד שמירק הקב"ה עונותיו התחיל מזמור...

וילך דוד ואנשיו בדרך, וכי באויר היה להם לילך? אלא שהלכו בדרך ענוה, ושמעי הולך בצלע ההר, שהזכיר מעשה צלע, והוא שדוד אמר כי אני לצלע נכון, אמר לו הנך ברעתך, מהו והנך, אמר רבי אבא בר כהנא איסקופי של בת שבע מהלכת לפני דוד...

בוא אל פלגשי אביך, אחיתופל התעה אותו המזל, והיה סבור שהוא מלך, והיה נותן עיניו באבשלום, ואמר לו בא אל פלגשי אביך, אמר לו וכן אתה אומר אלי שאענה פלגשי אבי, אמר לו אחיתופל גזירת אלקים היא, שאמר לאביך הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ושכב את נשיך. ואחיתופל יעץ לאבשלום שיהרוג לאביו, והוא ישב עליו בדין על שעינה נשי אביו, ואני הורגו ומולך אני. ולא היה יודע שהמלכות עומדת מבת בנו, שנאמר ואת בת שבע בת אליעם, ואליעם בן אחיתופל הגילוני... (שמואל ב קנא)

...כיון שגמר תפלתו הוא אומר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים, והיה לקראתו חושי הארכי, כיון שראה אותו אמר יש ארוכה למכתי... (תהלים מזמור נה, תשעא)

ילקוט המכירי:

ראה דוד-כללי תהלים מזמור ג.

רש"י:

ותכל דוד - רוצה לומר נפשו נכספה לאבשלום, שקבל תנחומין על אמנון. (שמואל ב יג לט)

בני - ח' פעמים, אמרו רז"ל ז' להעלותו מז' מדורי גיהנם, ואחד להביאו לעולם הבא. (שם יט א)

ספר חסידים:

דוד נצטער על אבשלום כי לא עשה תשובה, דבר אחר שאמר עווני גרם, וירא שיביאוהו לדין על זה. (קצה)

רלב"ג:

לאט לי - דוד חשב שכל זה בעוון בת שבע, ואבשלום היה רק כלי להביא גזירת המקום. (שמואל ב יח ה)

ויבך - כי ידע שעונותיו סבבו את זה. (שם יט א)

אברבנאל:

ותכל דוד - כלה מלצאת לבקש את אבשלום לנקום בו כי ניחם. (שמואל ב יג לט)

יסוב אל ביתו - דרך עקלתון, ולא בכבוד וביד רמה. וכאבשלום - ויפי הבן סבה לאהבת האב, ובכל זאת לא רצה דוד לראותו שכל כך היה עצב על הריגת אמנון. וילדו לאבשלום - וגם מפני בני בניו לא רצה דוד לראותו. (שם יד כד והלאה)

והדיח עלינו את הרעה - שסבל בברחו מפני דוד על דבר אמנון, והיה ירא פן יכה את העיר, ורחם על נחלתו. (שם טו יד)

וחזקו ידי - שאבשלום היה ירא חטא ונזיר עולם, וכך תמנע ההשלמה בין דוד ואבשלום. (שם טז כ)

במעלה הזיתים - לא להשתחוות כי אם לראות מה בעיר ולהחבא שם, ולרז"ל אמר אז מזמור בברחו מפני אבשלום בנו. (שם טו ל)

אשר ישתחוה שם - בתפלתו לה' לסכל עצת אחיתופל, ובהיותו בזה בא אליו חושי, ולכן התעורר שהוא יעלה ארוכה למכתו, ובדרש שבקש דוד לעבוד שם ע"ז ובא חושי ומיחה בידו. (שם שם לב)

ושובי - במדרש אמר דוד מאלו הייתי מתיירא ועתה השלימו, אינו מהם אלא מהקב"ה. ואמרו שהיה ביום הכפורים, ולכן אמר עיף מנעילת הסנדל ורעב וצמא. (שם יז כז)

ליד השער - לרז"ל אמר אז "יענך ה' ביום צרה". (שם יח ד)

המלך הצילנו - ואינו מפחד, ומה שברח מעל אבשלום היה שלא יהיה לו מקום לחטא נגדו, ושלא ילחם בו, אם כן הוא לשלימות טבעו. (שם יט י)

ספורנו:

זלעפה אחזתני - עלוף, מרשעים עוזבי תורתך - מפני אחיתופל שיעץ את אבשלום לבא אל פלגשי אביו, ואבשלום שבא עליהם לעיני השמש, ובכל זאת זמירות היו לי חקיך בבית מגורי - בהיותי בבית ברזילי הגלעדי. באופן כי זכרתי בלילה שמך ה' - ולא שכחתי בטרדתי... (תהלים קיט נג)

אלשיך:

וכאבשלום - היה יפה שראוי לברך עליו לה', ובכל זאת לא רצה דוד לראותו, והגם שהיה נזיר, כי לא היה להכניע את לבו כנזיר דשמעון הצדיק, אלא אדרבא היה להתגאות, ולא גלח כדי להשחית את יפיו אלא מפני שכבד עליו, ולא היה מעשה נערות כי כבר נולדו לו בנים, ולא היה לו להתגאות ביפי עצמו כי אם ביפי בניו. (שמואל ב יד כה)

פן ימהר והשגנו - קרוב לעיר, וילחמו בני העיר בעבורנו ויכם. והדיח עלינו - שבוטח במאמר הנביא "הנני מקים עליך רעה". (שם טו יד)

גבורים המה - ולא ינוחו ולא יבהלו בנפול עליהם פתאום וינוסו, כי הם מרי לב, ולהיפך אנו נהיה עייפים מהרדיפה ולא הם. (שם יז ז)

מלבי"ם:

ולא אבה לבא - ומזה הבין אבשלום גם כן גודל שנאת המלך, שיואב יודע כי לא יכול לפעול שיראה המלך פניו, וכל זה עוררו למרוד. הציתוה - ורוצה לומר שהרע לו במה שהוציאו מגשור לירושלים. (שמואל ב יד כז)

והדיח עלינו - יעליל שאנשינו הם שהכו בעיר על שמרדו בדוד. (שם טו יד)

הרואה אתה - נראה שדוד שאל באורים ותומים אם אמצא חן בעיני ה', היתה התשובה שובה העיר בשלום, ואמר לצדוק הרואה אתה התשובה, ושוב גם אתה. (שם שם כט)

ויאמר אחיתופל - היו שם שתי מפלגות, חושי שרצה להשלים עם דוד וכן אבשלום ואחיתופל שרצה להרגו, ולפני שאמר את עצתו רצה שאבשלום יבא אל הפלגשים, שאז לא יכול להשלים עם אביו עוד. לשמור הבית - וגם זה סימן שדוד נטה להשלים, ולא פחד שאבשלום ישמיד כל הנשאר. (שם טז כא)

ואסיבה כל העם - שלא יהיה מי שיטור לך איבה על שנהרג קרובו במלחמה. האיש אשר אתה - ואתה תקצוף רק עלי שהרגתי את אביך, אלא שתתן פקודה לחמול עלי בחסד. ויישר - אבל לא הוטב בעיניהם להרוג את המלך, לכן אמר שישאלו את חושי אם יש לו עצה אחרת. (שם יז ג)

והלא עמך - ספר חכמת דוד שגם בהתהפכות המסבות נודע לו מי אתו, ועורר רחמים בלב רבים שבכו לו, והכין יועצים ומרגלים בבית אבשלום וכו'. (שם שם לו)

כבוא דוד - ספר שעתה רבים השלימו אתו אחרי שאבשלום בא אל פלגשי אביו, ודוד ברח מן הארץ. (שם יז כז)

בני - היית ולא כאכזר שירצה להרגני, ובני העקרי שימלוך תחתי. ויתאבל - יואב ידע שהמלך יעצב, אך לא חשב שיתאבל, כי נהרג כדין, והרוגי מלכות אין מתאבלים עליהם, ואם מתאבל רוצה לומר שלא כדין הרגו. (שם יט א)

היום אני מלך - ואם אסלח יקבלו מלכותי, ועוד שראוי לעשות חסד ביום ההכתרה. (שם יט כג)