(ראה גם: טבע לפני המבול, מבול, נח)
ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה... וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתים.... ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס. וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ... (בראשית ו א והלאה)
ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגוע... (שם ו יז)
בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ, ארבעים יום וארבעים לילה... (שם שם יא)
ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ, וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ, וישאר אך נח ואשר אתו בתבה... (שם שם כג)
ואלו הם שנשארו, מאלו שנאמר עליהם במבול וימח את כל היקום, ואלו נשארו מקליפת עמלק בגלות הד', דהיינו גלות אדום המה ראשים בהעולם, בכח רב, והוא משום שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות כנ"ל. והם נעשים כלי חמס לישראל, ועליהם נאמר בהמבול, כי מלאה הארץ חמס, ואלו הם העמלקים, ונתבאר מין הראשון של החמש מינים דערב רב שהם העמלקים, והם כתר דקליפות... (בראשית רכה)
ר' אלעזר אומר, בימי אנוש היו בני האדם חכמים בכשפים וקסמים, ובהחכמה איך לעצור כחות השמימיים (שלא ימשלו על העולם), ומיום שיצא אדם מגן עדן והוציא עמו החכמה של עלי תאנה, (שהיא כשפים) לא היה עוד איש שיעסוק בה, כי אדם ואשתו ואלו שנולדו ממנו מטרם שבא אנוש עזבו את החכמה הזאת, ולא התעסקו בה.
כאשר בא אנוש ראה אותם (עלי תאנה), וראה שחכמתם מכחשת העליונים, דהיינו שמכחשת הקדושה ועסקו בהם ועשו פעולות וכשפים וקסמים ולמדו מהם (לאחרים) עד שנתפשטה חכמה ההיא בדור המבול, וכולם עשו בכחה את מעשיהם להרע.
והיו מתחזקים כלפי נח בחכמתם זו, במה שהזהירם בהמבול, ואמרו, ששום דין שבעולם לא יכול לשרות עליהם, כי יעשו בחכמה לדחות מעליהם את כל בעלי הדין. ומאנוש ואילך התחילו כולם לעסוק בחכמה הזו, וזהו שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה', והוחל פירושו, שעשו חולין את קריאת שם ה', על ידי חכמת הכשפים שעסקו בה.
ר' יצחק אמר, כל אלו הצדיקים שהיו בהם אחר אותו הדור של אנוש, היו כולם משתדלים למחות בהם, כמו ירד, מתושלח וחנוך, ולא יכלו, עד שנתפשטו בעולם רשעים המורדים ברבונם, ואמרו מה ש-די כי נעבדנו.
וכי שטות זו אפשר שיאמר, אלא משום שהיו יודעים כל אלו החכמות שלהם, וכל ממוני העולם שנפקדו על הנהגת העולם והיו בוטחים בהם, (כלומר שהיו בוטחים בחכמתם שעל ידי השבעות שישביעו ממונים הללו לא יארע להם כל רע, עד שהשיב הקב"ה את העולם כמו שהיה, (שהביא עליהם מבול מים), כי מתחילה היה העולם מים במים, (דהיינו כמו ביום ב' לבריאת העולם, מטרם שנראה היבשה), ואחר המבול החזיר העולם לתקונו כבתחילה ולא נחרב כולו, כי השגיח עליהם אז ברחמים, שכתוב ה' למבול ישב, שהוא מדת הרחמים, ולא כתוב אלקים למבול ישב, שהוא מדת הדין, הרי שדן אותם ברחמים, ומשום זה לא נחרב כולו על ידי המבול.
בימי אנוש אפילו התינוקות שבאותו הדור היו משגיחים כולם בחכמות העליונות, והיו מסתכלים בהם, כלומר (שהיו מתבוננים בהם). א"ר ייסא אם כך טפשים היו, שלא היו יודעים שעתיד הקב"ה להביא עליהם מי המבול וימותו בהם.
אמר ר' יצחק יודעים היו, אבל אחזו טפשות בלבם, שהם היו יודעים את המלאך הממונה על האש, ואת המלאך הממונה על המים, והיו יודעים לעצור אותם, שלא יוכלו לעשות בהם דין, ועל כן לא פחדו מעונש, והם לא היו יודעים שהקב"ה הוא השולט על הארץ, וממנו יבא הדין על העולם...
והמתין להם הקב"ה כל אותו הזמן שהצדיקים, ירד מתושלח וחנוך היו חיים בעולם, כיון שנפטרו מהעולם, אז הוריד הקב"ה עליהם את הדין, ונתאבדו, כמו שאתה אומר וימחו מן הארץ. (בראשית ב שעט)
כי רבה רעת האדם, פירושו כל העבירות היו עושים ולא נשלם עוונם, עד ששפכו דם לבטלה על הארץ, ומי המה, הם המשחיתים דרכם על הארץ, (דהיינו שמוציאים זרע לבטלה), וזהו שכתוב רק רע כל היום, כתוב כאן רק רע, וכתוב שמה ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', ויליף גזירה שוה... (שם שצד)
תא חזי, כל הדורות שהיו בימי נח כולם הפשיטו, היינו שגילו את עונותיהם בעולם, בגלוי לעיני כל. ר"ש היה מהלך יום אחד בשערי טבריה, ראה בני אדם שהיו מקשרים חצים בקשרי הקשת ויורים לתוך כדי חרס, (כלומר שהיו מוציאים זרע לבטלה בפרהסיא), אמר למה הם עושים עון זה בגלוי, הוא רק להכעיס את רבונם, נתן עיניו בהם והושלכו תוך הים ומתו.
תא חזי, כל חטא הנעשה גלוי דוחה את השכינה מן הארץ ונעלה משכנה מן העולם, אלו שבדור המבול היו מהלכים בראש זקוף (בלי בושה), ועשו עונם בגלוי ודחו את השכינה מן העולם, עד שהקב"ה דחה אותם והעבירם מעל פניו, כמ"ש הגו רשע לפני מלך וגו', הגו סגים מכסף וגו'. (שם תיז, ועיין שם עוד וערך עזא ועזאל)
תא חזי, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וגו', הודיע אותם זה על ידי נח, והתרה בהם כמה פעמים ולא שמעו, ואחר שלא שמעו הביא עליהם את הדין והאביד אותם מעל פני האדמה. (שם תיז)
ותשחת הארץ, אמר ר' יהודה כיון דכתוב ותשחת הארץ למה כתוב לפני האלקים, (שהוא מובן מאליו), אלא כיון שעשו את חטאיהם בגלוי לעיני כל, כתוב אז לפני האלקים.
רבי יוסי אמר, אני אומר להיפך, ותשחת הארץ לפני האלקים, מתחלה היה לפני האלקים, שפירושו שלא חטאו בגלוי כי לפני האלקים עשו מעשיהם ולא לפני בני אדם, ולבסוף עשו מעשיהם בגלוי, ובב' אופנים אומר הכתוב שחטאו, דהיינו בסתר ובגלוי. (נח כח)
וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, וכי הארץ בת עונשין היא, ומשיב משום כי השחית כל בשר את דרכו כמו שאמרו. ר' חייא פתח קרא ואמר, וירא אלקים את מעשיהם וגו', תא חזי, בשעה שבני אדם צדיקים ושומרים מצות התורה, אז הארץ מתחזקת וכל חדוה נמצאת בה, מהו הטעם, משם שהשכינה שורה על הארץ, ואז העליונים והתחתונים כולם הם בחדוה.
וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצות התורה, וחוטאים לפני רבונם, אז כביכול, דוחים את השכינה מהעולם, והארץ נשארת נשחתה... משם שרוח אחר שורה עליה המשחית העולם... (נח לט)
א"ל מפני מה דן הקב"ה את העולם (היינו את דור המבול) במים ולא באש ולא בדבר אחר, א"ל סוד הוא, כי הם השחיתו דרכם, בזה שמים עליונים ומים תחתונים לא נתחברו זכר ונקבה כראוי, כי כל מי שמשחית דרכו הוא משחית כמו זה מים דכירין ונוקבין, (כלומר שפוגם במ"ד ומ"נ העליונים, וגורם שלא יתחברו), ועל כן נדונו במים במה שהם חטאו.
והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים, דין כנגד דין, (דהיינו שנפרע מהם מדה כנגד מדה). וזה שכתוב נבקעו כל מעיינות תהום רבה, זה מים תחתונים, וארובות השמים נפתחו זה מים עליונים, הרי שלקו על ידי מים עליונים ותחתונים.
ר' חייא ור' יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים הגדולים ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול, ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחד, תמהו ואמרו, היינו שאמרו החברים שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה, כמ"ש ויאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה עשו, היו סותמים עם רגליהם את מעיינות התהום, אבל המים יצאו רותחים ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ ומתים. (נח נח)
רבי חייא אמר, שלש מאות שנה עד שלא בא המבול היה נח מתרה בהם על מעשיהם, ולא היו שומעים לו, עד שנשלם הזמן שהקב"ה המתין להם, (דהיינו כמ"ש והיו ימיו מאה ועשרים שנה), ונאבדו מהעולם.
תא חזי מה כתוב למעלה, ויהי כי החל האדם וגו', והיו הולכים ערומים לעיני כל, מה כתוב, ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', וזה היה להם יסוד ועיקר, (שגרם להם) להמשיך בחטאיהם, עד שגרם להם להשמד מהעולם, ומשום זה נמשכו אחר יצר הרע בגזעו ובשרשיו ודחו אמונה קדושה מביניהם, ונטמאו, כמו שאמרו, ומשום זה קץ כל בשר בא לפני, ללמד שטנה עליהם. (נח עד)
אלא תנינן, בכל מקום שכתוב וה' הוא ובית דינו, (דהיינו ז"א שהוא רחמים ביחד עם נוקביה שהיא דין, ואם כתוב) אלקים סתם (יורה) על הבית דין בלבד, (דהיינו הנוקבא בלבדה בלי ז"א), כי בסדום נעשה הדין שלא לכלות העולם, ועל כן נתערב הוא (ז"א) עם הדין... אבל בהמבול השמיד כל העולם, וכל הנמצאים בעולם, (על כן כתוב בו השם אלקים שיורה על מדת הדין בלבדו בלי שיתוף מדת הרחמים). (נח קיב, ועיין שם עוד וערך נח)
ועל כן מיום שנשלמו עונותיהם של בני העולם, דהיינו שנעשו ראוים לקבל עונשם, המתין עוד להם הקב"ה, עד שנשלם נח בשש מאות שנה, ונשלם מדרגתו כראוי, והיה צדיק שלם, ואז נכנס להתיבה, והכל כעין של מעלה...
כיון שאמר מביא את המבול, אין אנו יודעים עוד שהוא מים, (עד שהוצרך לומר המבול מים), אלא את המבול הוא לרבות מלאך המות, שהיה שם, כי אף על פי שהיו רק מים היה המחבל הולך בעולם להשחיתם במים האלו... (נח קלג, ועיין שם עוד)
תא חזי, משום שכל בני דורו של נח חזקו את לבם ובקשו להראות עונם בגלוי, הביא עליהם הקב"ה את הדין באותו האופן... וכמו כן נמחו הרשעים הללו מן הארץ בגלוי, (דהיינו דור המבול), ואיך נמחו, אלא שהיו המים יוצאים ועולים מן התהום והם רותחים, והפשיטו מהם את עורם, וכיון שנפשט מהם העור נפשט מהם אחר כך גם הבשר ולא נשארו אלא בעצמותיהם בלבד, לקיים הכתוב וימחו מן הארץ, וכל עצמותיהם נפרדו זה מזה, ולא נשארו יחד, ומהכל נעברו מהעולם. רבי יצחק אמר, וימחו מן הארץ מהו וימחו, הוא כמו שאתה אומר ימחו מספר חיים, מכאן למדנו שאין להם תחיה לעולמים ולא יקומו בדין. (נח קנא)
אמר ר' שמעון אין לך דבר בעולם שהקב"ה מקנא אותו כמו עון הברית, כמו שאתה אומר חרב נוקמת נקם ברית. ותא חזי, לא נשלם עון דור המבול אלא משום שחטאו בהשחתת דרכיהם על הארץ. ואף על פי שהיו חומסים זה את זה, כמו שכתוב, ותמלא הארץ חמס, וכתיב כי מלאה וגו', מכל מקום כתוב, ותשחת הארץ וגו' והנני משחיתם, אשר יורה מדה כנגד מדה, הנני משחיתם בשביל החטא של השחתת זרע, הרי שלא נחתם גזר דינם אלא על פגם הברית.
ויש אומרים שלא נשלמה סאתם אלא בעון החמס, שהיו חומסים זה את זה, (מטעם שבזה) היו רעים לשמים ולבריות. תא חזי, כמה ממונים הם למעלה, שנתמנו על הקולות של מוסרי דין על חבריהם לשמים, על מה שנעשו להם, ועל עון זה כתוב כי מלאה ארץ חמס מפניהם, דהיינו שכל אחד ואחד מסר דין לשמים על חבירו, ומשום זה כתוב עליהם והנני משחיתם את הארץ. (נח קסב)
ואמר ר' יהודה באותה שעה שהרשעים נאבדים מהעולם, הקב"ה מסתכל בהעולם ואינו רואה מי שיגין עליהם, ואם תאמר הנה נח שהיה לו להגין על דורו (בזמן המבול), ולהוציא תולדות אל העולם, (למה לא הגין עליהם), על כן כתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, בדור הזה הוא בדיוק, ללמד שבדור אחר לא היה צדיק, ועל כן לא הספיק זכותו להגין על דור המבול.
ר' יוסי אמר בדור הזה, זהו לשבחו, שהיה בדור החייב ההוא, ונמצא בכל זה איש צדיק תמים, ודאי לאו דוקא בדורו, אלא אפילו בדור של משה, אבל לא היה יכול להגין על העולם משום שלא נמצאו עשרה (צדיקים) בעולם... (נח קעד וראה עוד ערך נח)
ר' יוסי היה מצוי לפני ר"ש יום אחד אמר לו, מה ראה הקב"ה לכלות כל חיות השדה וכל עוף השמים ביחד עם הרשעים, אם בני אדם חטאו, בהמות ועוף השמים ושאר הבריות מה חטאו. אמר לו משום שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כולם היו משחיתים את דרכם, עזבו את מינם ונתדבקו במין אחר.
תא חזי, רשעי העולם האלו גרמו כן לכל הבריות (שיתדבקו באינו מינם), ובקשו להכחיש מעשה בראשית, (דהיינו לערבב המינים זה בזה ולהכחיש צורתם), והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם כמו שהם השחיתו. אמר הקב"ה אתם רוצים להכחיש מעשה ידי, אני אשלים רצונכם, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה, אחזיר העולם למים כמו שהיה העולם מתחלה מים במים, מכאן ולהלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי. (נח קצב)
תא חזי, כי למדנו שאפילו בני המבול לא נדונו אלא באש ומים, מים קרים ירדו מלמעלה, ומים רותחים מלמטה מן התהום, ונדונו בב' דינים, משום שהדין של מעלה כן הוא, משום זה היה בסדום גפרית ואש, שגפרית הוא ממים, כנודע. (וירא רסא)
...ועוד העמידו חכמים, שעתיד היה משה לקבל תורה בדור המבול, אלא משום שהיו רשעים (לא קבל אז)... (פנחס ס)
ואם תאמרו אם בני אדם עושים אותם לאלוהות, ולא מרצון עצמם, למה נענשו. אלא כשהיו דור המבול ודור ההפלגה יודעים בהם, והיו מקטירים להם ומשתחוים להם, ובכח ההוא שהיו מקטירים להם ומשתחוים להם היו יורדים אליהם ועושים רצונם, והיו מדברים באלו הצורות, הרי נעשו אלוהות ועבודת כוכבים ומזלות, ומשום זה עמד הקב"ה עליהם להעביר אותם ולמחותם מהעולם... (תצא מ)
ואמר רבי יהושע בן לוי, בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כארזי הלבנון, ולא היו זורעים וקוצרים אלא הרוח מנשבת ומנשר החטים למטה, ואוספים אותם, וכן בכל שנה ושנה. לאחר שחטאו אמר, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו'. ואמר רבי יהושע לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר ותמלא הארץ חמס.
ובימי דור המבול היו פריה ורביה הרבה, ומשעה שהאשה יולדת היו הולכים ושולחים אותם כצאנם, שנאמר ישלחו כצאן עויליהם, ולאחר כל זה מה כתיב בהו, ויאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, עד שנגזר דינם... (זהר חדש נח נו)
אמר רבי יהודה דור המבול היו חכמים ביותר, שהיו יודעים מה עתיד להיות, אבל לקחו שכל בלבם, ואמרו אם הקב"ה יביא מבול, אנחנו אנשים גבוהי קומה ונשוט על פני המים וננצל, ואם יביא מים מן התהום נשים רגלינו על נקב המים, והמים לא יצאו וננצל. כשבא המבול הרתיח הקב"ה מימי התהום, וכשהיו שמים רגליהם על עין המים נפשט עורם מהם ונפלו, והמים שלמעלה היו מתגברים עם מי התהום והיו מתגלגלים ויורדים ונמקים ברתיחת התהום לבבל... (שם סג)
דבר אחר כי גאה גאה, מתגאה הוא על כל המתגאים... שכן הוא אומר בדור המבול שורו עבר ולא יגעיל וגו', מה נאמר שם, מה ש-די כי נעבדנו, אמרו לא טפת גשמים הוא, אין אנו צריכין לו, אלא ואיד יעלה מן הארץ והשקה. אמר להם הקב"ה, שוטים, בטובה שהשפעתי עליכם אתם מתגאים בה לפני, בה אני נפרע מכם, שנאמר ויהי הגשם על הארץ וגו'. ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונים בתחתונים כדי לעשות תאותם, והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה לאבדם, שנאמר ביום ההוא נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. (בשלח-שירה פרשה ב)
...אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. (בבא מציעא מד א)
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא דין ולא רוח... תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, וימח את היקום בעולם הזה, וימחו מן הארץ לעולם הבא, דברי רבי עקיבא, רבי יהודה בן בתירא אומר לא חיין ולא נידונין... דבר אחר לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה. ר' מנחם בר יוסף אומר אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם, שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.
תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד ולא שבט א-לוה עליהם. וכתיב שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון. וכתיב ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב, וכתיב יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים, וכתיב וכרגע שאול יחתו, והיא גרמה שאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה ש-די כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. ר' יוסי אמר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין, שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו. א"ר יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו, ברבה קלקלו, שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם, וברבה נידונו, שנאמר כל מעינות תהום רבה. א"ר יוחנן שלש נשתיירו מהם, בליעה דגדר, וחמי טבריא ועיניא רבתי דבירם.
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, א"ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל. א"ר אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי (עוף שאוחז עדיין תרבות רעה שמזדווג עם הכל).
ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני, א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ, וכתיב החמס קם למטה רשע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם, א"ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם. תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה'. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, כי אתא רב דימי אמר, אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ. מאי משמע, כתיב הכא וינחם ה', וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם...
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, תנא משום רבי יהושע בן קרחה, משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה, לימים מת בנו, עמד ופזר את חופתו, אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת חופה למה לי. אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי. מכל אשר בחרבה מתו, ולא דגים שבים.
דרש ר יוסי דמן קסרי, מאי דכתיב קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה, ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני מים, ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים, מלמד שהיו מפנים דרך כרמים, אמר לו ומי מעכב, אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם, אם כן לא נפנה דרך כרמים (אלא כל שעה נלך בהם, כלומר לא נחזור מסורינו).
דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו, אמרו לו זקן תיבה זו למה, אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול, אמרו מבול של מה, אם מבול של אש יש לנו דבר אחר ועליתה שמה, ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו, ואמרי לה עקש שמו. אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר נכון למועדי רגל.
תניא מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר נכון למועדי רגל. אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו, כתיב הכא וישכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה. ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ, מה טיבם של שבעת הימים, אמר רב אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא. דבר אחר לשבעת ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא, כדי שידעו מה טובה מנעו מהן.
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, אישות לבהמה מי אית לה, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותם שלא נעבדה בהם עבירה, מנא ידע, אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בה עבירה. רבי אבהו אמר מאותן הבאין מאליהן... (סנהדרין קז ב, וראה עוד ערך מבול ונח)
מיומם חתמו למו, כך היו אנשי דור המבול עושין, היו רושמין באפסולוסמין ובאין וגונבין בלילה (לפי הריח). (מעשר שני כח ב)
...ומקין עלו ונתיייחסו כל הדורות הרשעים המורדים ופושעים במרום, ואומרים אין אנו צריכין לטפת שמיך, שנאמר (איוב כ"א) ויאמרו לא-ל סור ממנו... (פרק כא)
רבי מאיר אומר גלוי בשר ערוה היו הולכים דורו של קין האנשים והנשים כבהמה, ומטמאין בכל זנות, איש באמו ובבתו ובאשת אחיו בגלוי וברחובות, ביצר הרע ובמחשבת לבם, שנאמר (בראשית ו') וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהן... רבי צדוק אומר מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים...
רבי לוי אומר היו מולידין בניהן פרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, באותה שעה היו עומדים על רגליהן ומדברים בלשון הקדש ומרקדים לפניהם, שנאמר (איוב כ"א) ישלחו כצאן עויליהם. אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים שלא יבא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע האדם. אמרו לו הרי אנו מונעים עצמנו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם... היו משחיתים מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע אדם... (פרק כב)
רבי יונתן אומר כל המתים עולים חוץ מדור המבול, שנאמר (ישעיה כ"ו) מתים בל יחיו וגו', אלו רשעים שיקומו ליום הדין אבל לא יחיו, אבל דור המבול אף ביום הדין אין עומדים, שנאמר (שם) רפאים בל יקומו וכל נפשותיהם נעשו רוחות, ולעתיד לבא הקב"ה מאבדן מן העולם... (פרק לד)
עשרה דורות מאדם ועד נח... ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא הקב"ה עליהם את מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שבהם. ויש אומרים כל זמן שמתושלח חי לא ירד מבול לעולם, וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים אחרי מיתתו, שנאמר (בראשית ז') ויהי לשבעת הימים וגו'. דבר אחר ויהי לשבעת הימים, מלמד שקבע להם הקב"ה זמן לאחר ק"כ שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו. דבר אחר מלמד ששינה עליהם הקב"ה סידרו של עולם, והיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח שמא יבינו ויתייראו ויעשו תשובה. דבר אחר מלמד שערך להם הקב"ה את שולחנו והראה להם את טובו מעין עולם הבא, כדי שידקדקו הן בעצמן ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו וששיחתנו זרענו מן הארץ. (פרק לב א וב)
אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון כך היו אנשי דור המבול עושין, היה אחד מהם לוקח לו שתים (נשים), אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאילו אלמנה בחייה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עיקרים שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה... (בראשית פרשה כג ג)
לרוב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים, ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם בנקיבות, דכתיב (בראשית ו') ובנות יולדו להם. (שם פרשה כו ו)
כי טובות הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחילה. כי טבת הנה אלו הבתולות, ויקחו להם נשים אלו נשי אנשים, מכל אשר בחרו זה זכר ובהמה. רבי הונא בשם רב יוסף אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה. (שם שם ט)
א"ר יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין. א"ר איבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שלא שיגמתי אותם ביסורין. (שם שם יג)
רב ביבי בריה דרבי אמי בשיטת רבי אליעזר, (בראשית ו') לא ידון רוחי, א"ר מאיר הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הה"ד (איוב ד') הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה... (שם שם יד)
דבר אחר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, כתיב (קהלת ב') כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא, כי כל ימיו מכאובים זה דור אנוש ודור המבול שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהן הרעים, וכעס ענינו שהיו מכעיסים להקב"ה במעשיהן הרעים, גם בלילה לא שכב לבו, מן העבירות, ומנין אף ביום, תלמוד לומר רק רע כל היום. דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה, דכתיב וימח את כל היקום. (שם פרשה כז ב)
וירא ה' כי רבה וגו'... רב ברכיה בשם ר' יוחנן שאמר שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומיים שנדונו באש, ומנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר רבה רבה לגזירה שוה. (שם שם ג)
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ר' יהודה אומר תווהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. ר' נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים. א"ר איבו תווהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי... (שם שם ה)
...דאמר ריב"ל ז' ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שלא יבא מבול לעולם, מאי טעמא ויתעצב אל לבו... (שם שם ז)
ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפילו אצטרובולין של רחים נמחה. ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן אמר אפילו עפרו של אדם הראשון נמחה... (שם פרשה כח ג)
ר' יודן ור' פנחס, ר' יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד הוא וזה קיים, לפיכך מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים... (שם שם ו)
א"ר אלעזר (איוב כ"ה) אם לא נכחד קימנו, בתחלה אבד הקב"ה את ממונן, שלא יהיו אומרים לממונינו הוא צריך, ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלריות של זהב נתכות באש... (שם שם ז)
ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו... רבי לוליאני בר טברין בשם ר' יצחק אמר אף הארץ זינתה, הוו זרעין לה חיטין והיא מפקא זונין... (שם שם ח)
א"ר יוחנן משפט דור המבול י"ב חדש, נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא. דאמר ר"י כל טיפה וטיפה שהקב"ה מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהנם ומוציאה ומורידה עליהם, הה"ד (איוב ו') בעת יזרבו נצמתו, זריבתם לחלטנית היתה. גם אהבתם (קהלת ט') שהיו אוהבים לע"ז שלהם, גם שנאתם, שהיו שונאים להקב"ה... (שם שם ט)
אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים, הה"ד (משלי י') כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם, כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח... (שם פרשה ל א, וראה שם עוד)
דבר אחר אלה תולדות נח, כתיב (איוב כ"ד) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים, קל הוא על פני מים, גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים, תקולל חלקתם בארץ, מי שפרע מדור המבול כל כך למה, לא יפנה דרך כרמים, שלא היתה כונתן אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים, שנאמר אלה תולדות נח. (שם שם ב)
ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני, (איוב כ"ד) בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו, בין שורותם יצהירו, שהיו עושים להם בדדיות קטנות, יקבים דרכו ויצמאו אפילו יקבים דרכו ויצמאו, א"ר איבו למה יקבים דרכו ויצמאו, לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בזימה וגזל נימוחו מן העולם. (שם פרשה לא ב)
ויאמר אלקים, (עמוס ה') שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו, דהוה אמר להון רקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש... (שם שם ג)
...וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאן ממנו בדין. א"ל הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה... (שם שם ה)
דבר אחר כי מלאה הארץ חמס, א"ר לוי חמס זה ע"ז, חמס זה גילוי עריות, חמס זה שפיכות דמים... (שם שם ו)
הנני משחיתם את הארץ, ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו, משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה... (שם שם ז)
והקימותי את בריתי אתך... ברית אתה צריך, הגבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו, נותן ידו על החלון וסותמה, היה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות, הה"ד (איוב כ"ו) הרפאים יחוללו מתחת מים ושכוניהם, ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שיניו קהות... (שם שם טז)
ויסגור ה' בעדו, בקשו להפוך התיבה והקיפה אריות שלא יגעו בה. (שם פרשה לב יד)
דבר אחר הה"ד (קהלת ט') עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וגו', עיר קטנה זה העולם, ואנשים בה מעט זה דור המבול... ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח... (שם פרשה לג ב)
דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו, וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כ"ד) ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. ישכחהו רחם הם שכחו רחמים מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם... (שם שם ז)
...א"ר יצחק מי גרם להם שימרדו בי, לא על שהן זורעין ולא קוצרין, דא"ר יצחק אחת למ' שנה היו זורעים, ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה, ומתלשין ארזי לבנון בהליכתן, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו, הא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת. (שם פרשה לד יג)
...כך אמרו דור המבול (איוב כ"ב) עבים סתר לו ולא יראה, א"ל דייך מאיר, אמר להון ומה הוא דכתיב והוא ישקיט ומי ירשיע וגו', אמרו נתן שלוה לדור המבול, ומי בא וחייבן. ומה שלוה נתן להם, (שם כ"א) זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם, (שם) ישלחו כצאן עויליהם וגו'. ר' לוי אמר לג' ימים היתה אשתו מעוברת, שנאמר כאן נכון, ונאמר להלן היו נכונים, מה נכון שנאמר להלן לג' ימים אף נכון שנאמר כאן לשלשה ימים. ורבנן אמרין ליום אחד היתה אשתו מעוברת ויולדת, נאמר כאן נכון ונאמר להלן נכון (שמות ל"ד) והיה נכון לבוקר... וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם. ישלחו כצאן עויליהם, א"ר לוי בערביא צוחין לינוקא עוילה. וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא... כשהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טבורך, בלילה היתה אומרת לבנה צא הדלק לי נר לחתוך טברא דילך... בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין, ולא שבט א-לוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו שלא עשית כשורה, ומה הסתיר פניו מהם, שהביא עליהם מי המבול... (שם פרשה לו א)
יהודה ב"ר פתח (ישעיה מ"ד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם... לא הוה להון למילף מן קמאי, אתמהא, דור המבול מדור אנוש... (שם פרשה לח ד)
...אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה, ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנאמר (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה נשתיירה מהן פליטה... (שם שם ז)
דבר אחר מקום המשפט שמה הרשע מדבר בדור המבול, מקום שנעשה בהן מדת הדין בדור המבול, כדתנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין, שמה הרשע, שם וימח את כל היקום... (ויקרא פרשה ד א)
א"ר לוי נימוס קלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר היא העולה על מוקדה. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו מה ש-די כי נעבדנו וגו' לא נדונו אלא באש, שנאמר בעת יזורבו נצמתו. א"ר יהושע ב"ל זריבתן לחלוטין היתה, כד"א לצמיתות לקונה, בחומו נדעכו ממקומם, מהו בחומו, ברותחין, א"ר יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מביא על דור המבול היה מרתיח בתוך גיהנם, הה"ד בחומו נדעכו ממקומם. (שם פרשה ז ו)
דבר אחר מעוות לא יוכל לתקון, משנתעוותו דור המבול במעשיהם הרעים שוב לא נתקנו, וחסרון, משחסר הקב"ה שנותיהם, שנאמר (בראשית ו') והיו ימיו מאה ועשרים שנה, עוד לא נמנו. (קהלת פרשה א לז)
עיר קטנה זה העולם, ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון, ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח, שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ומלט הוא את העיר בחכמתו, דהוה אמר להווי קרייא למחר מבולא אתי עבדון תתובא, והוו אמרין ליה אן משרייא (מתחילה) פורענותא מן בייתיה דההוא גברא משרייא... (שם פרשה ט טו)
עשה לך תבת עצי גופר, א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים, והיו אומרין לו ארזים אלו למה, אמר להן הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם, ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו... ואמר להן כך והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול, שנאמר וימח את כל היקום. (נח ה)
ורחמי רשעים אכזרי (נחום א'), אלו דור המבול שהיו אכזרים. אמרו רז"ל בשעה שהעלה הקב"ה עליהן את התהומות והיו רואין את המעינות עולות עליהן, מה היו עושין, היו להן בנים הרבה, כמ"ש (איוב כ"א) זרעם נכון לפניהם עמם, שהיתה האשה מתעברת ויולדת... היו בהם בני אדם שהיו נוטלין את בניהם ונותנין אותם על התהום וכובשין עליהם ואינן מרחמין עליהם. ומנין שהיו עושין כן, שכן איוב אומר, ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה (איוב כ"ד), עוד לא יזכר הרחם שלו שהיו בניו. מה עשה להם הקב"ה הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן, שנאמר ותשבר כעץ עולה. א"ר ברכיה קשים היו מאד ובעלי קומה שכך כתיב בהן (בראשית ו') המה הגבורים, ואלולי שפרע מהם באש מלמעלן אין בריה יכולה להן... כיון שראה הקב"ה שלא נשטפו קומתן בתהומות שלמטן הוריד עליהם אש מן השמים, שנאמר ויתרם אכלה אש. ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה והן גועו אותם, שנאמר ויגוע כל בשר הרומש וגו', במה, בעוף ובבהמה ובחיה. כיון שהיו רואין עצמן שהן אובדין היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה הקב"ה הקיף את התיבה אריות, שנאמר ויסגור ה' בעדו, ואין ויסגור אלא אריות, כד"א (דניאל ו') שלח מלאכיה וסגר פום אריותא. (נח ז)
...ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן, ראה מה כתיב בהן, ויראו בני האלקים וגו', ולכך אבדו מן העולם. ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן, הסוס על החמור, והחמור על הסוס, והנחש על הצפור, שנאמר כי השחית כל בשר, כל אדם לא נאמר אלא כל בשר, לפיכך וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו'... (נח יב)
דור המבול בא איוב ופרשן, שנאמר גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כ"ד), שהיו נכנסין זה בגבולו של זה, עדר גזלו וירעו שהיו גוזלין זה צאנו של זה, חמור יתומים ינהגו, שהיו רואין חמור של יתום באים ונוטלין אותו ממנו, יחבלו שור אלמנה, אלמנה שמת בעלה והניח לה שור באין ונוטלין אותו ממנה, כיון שרואים שאר בני אדם כך, מפשיטין בגדיהם והולכין ערומים, שנאמר (שם) ערום הלכו בלא לבוש ואין כסות בקרה, על שאמרו לא-ל סור ממנו מה ש-די כי נעבדנו (שם כ"ב). למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה, לשני בני מלכים, האחד אומר למלך איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך, והשני אומר לא כל הימנך אלא אומר הבה נבנה לנו עיר, ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו נעשה עמו מלחמה... (נח יח)
...דור המבול לא אבדו מן העולם אלא על שעברו על המשפטים, א"ר אלעזר בן פדת מה כתיב בהם (איוב ד' ) מבקר לערב יכתו מבלי משים, הוי ואלה המשפטים אשר תשים. דבר אחר דור המבול על שלא עשו את המשפט כתיב בהם (בראשית ו') לא ידון רוחי באדם לעולם... (משפטים ה)
רבי חלבו אמר, שוכבי קבר כמו חללים, אלו דור המבול. אמר רבי אחא אמר הקב"ה הן קראו עכו"ם בשמי, אף אני קורא למי אוקינוס והוא פורע להם בשמי, שנאמר (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על הארץ ה' שמו. (מזמור פח)
אמרו רבותינו בשעה שעלה עליהן כל התהום דכתיב נבקעו כל מעיינות וגו', והיו רואין את המעיינות עולות עליהן מה היו עושים, היה להם בנים מרובין והיה כל א' וא' מהם נוטל את בנו ונותנו על התהום וכובש עליו טלאין, ועלו עליהם את המים. ושוב היו המים מתגברין והיו נוטלין בניהם אחרים נותנים על התהום, ראה ורחמי רשעים אכזרי. ומניין שהיו עושין כך, שכן איוב אומר (איוב כ"ד) ישכחהו רחם וגו' לא נזכר הרחם שלו שהיו בניו. ומה עשה להן הקב"ה הוריד עליהן מבול מלמעלה ושברן, דכתיב (שם) ותשבר כעץ עולה. א"ר ברכיה קשים היו יותר מדאי ובעלי קומה היו, ואילולי שפרע מהן מלמעלה לא היה יכול להן, שנאמר (שם כ"ב) אם לא נכחד קימנו וגו', מהו כך, אלא כשראה הקב"ה שלא מתו בתהומות שלמטה הוריד עליהן אש מלמעלה ושרפן, דכתיב (איוב כ"ב) ויתרם אכל אש, כיון שהיו רואין את עצמם אבודין היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה להן הקב"ה הקיף את האריות והיו הורגין אותם ואוכלין אותם... (אגדת בראשית פרק ד)
כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו, ודרך רשעים תאבד זה דור המבול... (תהלים א, תריד)
דבר אחר תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול, הם ודבורם כזב הן, רבי פנחס אומר הן ומדבורתיהם. (שם ה, תרלא)
רבי אומר אילולא לא בא איוב אלא לפרש לנו מעשה דור המבול דיו... (איוב פרק ל, תתקיח)
...ומפני שהרשיעו לפני בני דור המבול הם גרמו להיות מלכות בארץ, שמתחלה הוא היה שליט בביתו ובכל עמלו, ולא היתה אימת מלך ולא אימת ייסורין ולא כל דבר קשה, אלא אוכלים ושותים ויושבין בטח בעולם, ומתוך שלוה ואותה הטובה מרדו ובאו לידי חמס וגזל, ובאו לידי גילוי עריות ובאו לידי שפיכות דמים... אמרתי כלום באו בני דור המבול לידי אותה השחתה אלא על ידי שלא היתה עליהם אימת מלך ואימת יסורין, ומניתי מלך בארץ ואף על פי שבא נמרוד ונתן אותה עצה לעלות למרום... אף על פי כן לידי אותן דרכים מכוערין לשום עצמן כבהמה לא באו ולא הריעו זה לזה, לפי כך עשה הקב"ה מלך... (שמות כא א)
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו', לא נאמר על דור המבול שהרי רשעים היו ולא היה להם נשמת חיים רק נפש חיה, אלא אמר הכתוב לא היה להם מי שיגין עליהם, כי נח ובניו לא היה זכותם כל כך גדול ודי להפקיע עצמם והצדיקים הגדולים שהיה להם נשמת חיים שהם חנוך וירד כבר מתו בחרבה לפני בא המבול, ולא היה להם מי שיגין עליהם לכך נענשו. (נח)
ויזכור אלקים את נח וגו', דור המבול נתגלגלו במצרים, שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו'. יצחק תיקן דור המבול, ויעבר אלקים רוח וישוכו המים זה רוחו של יצחק, והגין עליהם בדור המבול וכו'. (שם)
לא ידון - לא יתדנון כל דריא בישיא דעתידין למיקם בסדר דיניא דדרא דמבולא למובדא ולמשתצי מגו עלמא הלא יהבית רוח קדש בהום מן בגלל די יעבדון עבודין טבין והא אבאישו עבודיהון, הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל דיעבדון תתובא ולא עבדו. (בראשית ו ג)
והוה לזמן שבעה יומין מן בתר דשלים אובליה דמתושלח חמא ה' והא לא תבן בני נשא ומוי דטובענא הוו נחתין רתיחין מן שמיא עלוי ארעא... בירחא תנינא הוא ירח מרחשון... (שם ז י)
קץ כל בשר - כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודת אלילים אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים... את הארץ - עם הארץ, שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו. (בראשית ו יג)
עשה לך - הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו. (שם ו יד)
מהעוף למינהו - אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכן ומאליהן באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה. (שם שם כ)
ארבעים יום - כנגד יצירת הוולד, שקילקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים. (שם ז ד)
בחודש השני - רבי אליעזר אומר זה מרחשון, ר' יהושע אומר זה אייר. תהום רבה - מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעת האדם, ולקו בתהום רבה. (שם שם יא)
בעצם היום - ללמדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כולם, ונראה דבר מי יקום. (שם שם יג)
המה - דור המבול היו במורדי אור - בשביל שהמטר עלה מהארץ ולא הצטרכו לכלום, ועין נואף - אנשי דור המבול היו חשודים על הגזל ועריות. יומם חיתמו - החלשים מלסטם ביום והיו חוזרים בלילה. כי יכיר בלילה - אינם מפחדים משדים המבהילים, והכירו אותם. ולרז"ל ביום היו מסמנים היכן מרתפו של בית וגנזיו של עשיר, שהיו מפקידים אצלו אפרסמון, והולכים ומריחים בלילה. קל הוא על פני המים - שהיו נח ומתושלח מוכיחים ומתרים בהם, ומשיבים קלים אנו לשוט באניות... (איוב כד יג והלאה)
ויהי כי החל האדם לרוב - כאשר הזכיר הכתוב נח ובניו ורצה להתחיל בענין המבול, אמר כי מיד כאשר החלו בני האדם לרוב החלו לחטוא ועמדו בחטאם ימים רבים עד שהיה נח בן ד' מאות ושמנים שנה, ואז גזר עליהם הקב"ה שלא ידון רוחו בהם לעולם אבל יאריך עוד להם שנים עד שתמלא סאתם, כי כן משפטי האלקים. (בראשית ו א)
בשגם הוא בשר - והנכון בעיני, כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ, ואיננו ראוי להיות רוח אלקים בקרבו. והענין לומר, כי האלקים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו, ולכן לא ידון עוד רוח אלקים בקרבו, כי הוא גופני לא אלקי, אבל יאריך להם אם ישובו... (שם שם ג)
חמס - הוא הגזל והעושק, ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו שעליו נתחתם גזר דינם, והטעם מפני שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות...
והנני משחיתם את הארץ - כמו מן הארץ... ועל דרך האמת הוא כמו את השמים ואת הארץ, כי הארץ תהיה בהשחתה, שבהשחתת הארץ ישחתו, והנה נשחתים בעולם הבא... (שם שם יג)
וכל האדם - כולל אנשים נשים וטף. ואם תאמר למה נענשו אחר שלא נצטוו על המצות, ויש לומר שיש כמה מצות שבני אדם חייבים לשמרם מסברת הדעת, אף על פי שלא נצטוו... או שמא נצטוו על הגזל.. (בראשית ז כא)
קץ כל בשר - רמז לו לימי המבול שהם כמנין ק"ץ, מ"ם יום של מטר וק"ן של תגבורת. כי מלאה הארץ חמס מפניהם - בגימטריא גלוי עריות... משחיתם - בגימטריא היא שלשה טפחים. (שם ו יג)
...אבל דעת קין היה מתפשט מאד בתולדותיו, ובעבור זה מלאה הארץ חמס מפניהם, כי לא היו חושבים שהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים, אלא כל דאלים גבר, ולזה היו משחיתים דרכם כבעלי חיים, ובעבור זה נגזרה גזרה למחות שמם מן הארץ בימי המבול. וכאשר נמחו כלם ונשאר אך נח ואשר אתו בתבה רצה השי"ת לשרש זה הדעת ולעקור אותו מן העולם, וכשיצא נח מן התיבה הקריב קרבן לה' מן הבעלי חיים, מדעתו כי האדם יש לו יתרון כח שכלי להכיר ולעבוד בוראו יותר מהם, ולהודות לשם על זה... (מאמר ג פרק טו)
רבה רעת - שנתקלקלה בהם התאוה. וגם וכל יצר מחשבות - גם השכל התקלקל ואין להם תקנה. (בראשית ו ה)
ועוד יורינו הספור על הכבדות והקושי בהם בא האלקים להענישם, מה שיודיענו טובו בהנהגת העולם... וגם השחית את דור המבול רק על רעתם זה עם זה, כמו שאמר "כי מלאה הארץ חמס", ולא על מה שנשחתו לפני האלקים, להודיע ארך אפיו. ועוד המציא להם ריוח והצלה במעשה התבה אולי ישמעו ויחדלו. ועל זה אמר (תהלים כ"ט) "ה' למבול ישב", כי המבול מורה על עצם יכלתו ועל מלכותו שאינה בעריצות... (שם ז א)
ויראו בני האלהים - ...ונראה לפרש שיקרא בני שת השלמים כך, ובנות האדם הן בנות קין עובד האדמה. וספר סבת השחיתות שהיו להם בנות רבות ולא רק אחת לאחד, ונשאו כל אשר בחרו מבלי להסתכל בת מי היא או אם היא פנויה, כי אם לפי יפין... וכל זה כי נעשה שכלם חמרי... ואמר לא ידון רוחי - מה אוחיל להם עוד אחר שהם ואבותיהם חטאו, ולא ידון להם ששאור שבעיסה מעכב. ולר"ן לא ישפוט כעסי לעולם כי אם לזמן המבול... (שם ו ב)
ותשחת הארץ לפני האלקים - בין אדם למקום, ותמלא הארץ חמס - בין אדם לחברו, והוא שגבר חמרם על רוחם לא שחטאו מתאוה, וזה היה בכולם כך שנשחתו רק לפני האלקים ולא אחד בפני חברו, והם היו אשמים בכך, כי הגבירו את חמרם כל כך עד שלא יכלו לתקן עוד. (שם שם יא)
כי מלאה הארץ חמס - שכלם גוזלים זה את זה, הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה, באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים. והנני משחיתם את הארץ - אשחיתם יחד עם הארץ, שאשחית מזג הארץ ואויר בנטיית גלגל חמה מקו המשוה, ולכן נתמעטו חיי המין האנושי תכף אחר המבול, כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלימותם, ולזה הותרה להם אכילת בעלי חיים. (בראשית ו יג)
כי השחית - על הזמה לא נחתם גזר דינם, כי גם הנפילים חטאו בה, מה שאינו כן בגזל. מלאה הארץ - אין אחד מוחה בידם, ואם כן ממדת הדין שכולם ישחתו, ולתקנתו של נח יתמרק בתבה י"ב חדש ביסורין, ולכן לא הצילהו בדרך אחרת, וזה מדה כנגד מדה על שנסתגר בתוך ביתו ולא נדד שינה מעיניו להוכיח דורו. מלאה הארץ חמס - צעקו על החמס שנגזלו ולא על הזנות, שהורגלו בו כדבר טבעי. (שם שם יג)
...ומזה תבין דברי חכמים במדרש, "בשגם הוא בשר", בשג"ם בגימטריא משה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה בזכות משה רבינו. וטעם המדרש כמו שכתבנו, כי היה משה רבינו ע"ה הצורה הנבדלת, לכן נתן הקב"ה אריכות לצורת העולם שהיו בדור המבול, שלא יהיו נמחים במים הבאים לאבד הצורה, ונתן אריכות לאותו דור. רוצה לומר שיש לצורת העולם מעלה גדולה מאד, שיש צורה הגוברת על המים והיא צורה של משה רבינו ע"ה, ובשביל אותה מעלה שיש בעולם לא היו קלים לאבד על ידי מים צורת העולם... (גבורות ה' פרק יח)
חמס - אף על גב שחילוק גדול יש בין גזל לחמס, דאמרינן מה בין גזלן לחמסן, גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי... אלא האי חמס הוא שגזל ממנו בלא דמים ומה שכתוב בקרא חמס, היינו שלפי האמת היה חמס, שמכח שכל האחד היה גזל את חבירו, ואם גזל אחד מן חבירו וחבירו היה גם כן גוזל אותו הרי היה לו דמים תחת מה שלקח ממנו, והרי הוא חמס... (גור אריה בראשית ו יב)
אשר בחרבה - ולא דגים שבים, כי האדם החוטא ממריד את כל השורים במחיצה שלו, והדגים אינם עם האדם, ולכך לא חטאו הדגים. (שם ז כב)
דור המבול וכו', כבר אמרנו כי חטא שלהם מצד רוב הטובה שיש לאדם תאותו הגופנית, ודבר זה מסלק אותו מן השי"ת, כי הגוף אין לו חבור ושיתוף עם השי"ת, ולכך אמרו ומה ש-די כי נעבדנו, וזהו חטא שלהם. ולכך דין שלהם בדבר שהוא רוב טובה. ור' יוסי סבר כי חטא שלהם היה בזנות, כי כאשר היה להם תאוה הגופנית באו לידי זנות וזימה. ולדברי שניהם היה חטא שלהם מצד הגוף, ולפיכך דנם במים, כי עיקר הזנות הוא לאדם מן המים הוא הזרע, שהוא כמו מעין הנובע... ור' יוחנן אמר כי חטא דור המבול היה ברבה רעת, ודבר זה כי הזנות נקרא רבה ביותר מכל החטאים, כי הוא אחד מן החטאים שנקראו גדול, כדאיתא בערכין (ט"ו ב'), דכתיב "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת"... (חידושי אגדות סנהדרין קח א)
דור המבול וכו', בא לבאר למה נדונו במים, כי לפי הסברא לא היה ראוי שיהיו נדונים במים רק באש שהוא יותר קשה. ולכך קאמר משום שעיקר החטא של דור המבול בשביל רוב טובה שהשפיע השי"ת להם... ובשביל כי חטא שלהם בשביל רוב טובה ראוי לדונם במטר שהוא טוב בעצמו ויהיה ברבוי, כמו שהיה מחשבתם שיש להם רבוי טוב, ובזה הם נאבדים. ור' יוסי סבר בשביל שהלכו אחרי עיניהם, וכדכתיב "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו", וכל אשר שאלו עיניהם הלכו אחריו, ולפיכך לקו בדבר שהעין דומה לו, כי העין דומה למים שיש בו לחלוחית כמו מים... (שם)
זקן תבה זו למה וכו', נראה דכך פירושו, שהיו אומרים כי דבר זה אי אפשר שיביא מבול לעולם, שהרי השי"ת נתן בעולם דבר שיעמוד כנגד המבול, כמו כל אלו שהם הצלה על שלא ישטוף העולם, ועתה יביא הקב"ה המבול לעצמו. והשיב להם נח כי אין הדבר כך... כי העולם דבק בו ההעדר בבריאה, וזה שאמר כי יביא המבול לעולם מבין עקבי רגליכם, יש לך להבין, כי ההעדר דבק באדם בעקב, כמש"ה (בראשית ג') "ואתה תשופנו עקב", כי הוא סוף האדם שבו כרוך הנחש אשר הוא נושך וממית... (שם)
וכאשר חטא אדם, אז נתערב החול בקודש, ולא היו עוד זה לעומת זה בלבד, כי כבר נתדבקו מדריגות החול במדריגות הקדושה, ומשם והלאה נתחזקה הרבה. והנה היצר הרע מתחילה לא היה רע באדם, ונעשה רע אחרי כן, ובדור המבול היה הזמן שנתגבר יותר, ושם נאמר (בראשית ו' ה') "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". והנה הקליפה היתה מתפשטת לכל הצדדים בכל העולם, ולא היתה נותנת מקום לקדושה כלל, ועל כן בסוף י' הדורות הוצרך לתת לקליפה חלקה, ואז נטלה כל חלקה בבני העולם וגם בעולם עצמו, כי כמעט שחזר העולם לתוהו ובוהו. וכיון שלקחה חלקה זה הגדול, הנה לא היתה לה עוד שליטה כבראשונה בשום דבר, אך עדיין נמצא לה כח גדול... (מאמר הגאולה)
ונמצא שמחשבת המאציל ית"ש היתה שיוכל האדם לתקן העולם בראשונה רק בסוד קבלת הקדושה, ובסוד זה ברא את האדם. וכשחטא הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זאת רצה הקב"ה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים. ולא ציוום התורה, אלא רצה שבכח הגלגול יהיה תיקון הנשמות, בכח המיתה שסובלות, ועל ידי הגלגול עצמו, שהוא התהפכות משרש לשרש, מתחת מקור אחד אל מקור אחר, והכל בכח רוב אור הקדושה אם לא היו מונעים, ולכן היו להם ימים ארוכים. ובאמת הכל נמשך בסוד המדרגה העליונה והיה להם להשיג מדרגות של הקדושה בסוף ימיהם וחכמה רבה, עד שבכל זה יהיו מתוקנים. וסוף הכל היה בימי נח, שהיה ממש כמו סוד משיח, שבו היו נחים מהגלגול, והיה יכול העולם להתקן ברוב הקדושה, ונתגלה באותו זמן אור גדול מאד שהיה יכול לתקן כל העולם, והוא סוד אור הגנוז שגלה להם ז' ימים, ואם אז לא היו מונעים היה נתקן הכל, וכיון שלא רצו, כי החזיקו בטומאה, אזי אדרבא, זה האור הגדול עשה להם שבירת הכלים ממש, שלא יכלו לסבול האור הגדול, ונפלו, והוא סוד המבול... וגם נח לא נתקן הרבה, כי חטא ביין, ואז נתקן העולם בדרך אחר... (אדיר במרום דף יא)
והנה נשחתה - זה הע"ז שאין רואה בלתי ה' לבדו, כי הכפירה עיקרה בלב... כי השחית כל בשר את דרכו - זה גילוי עריות, שנקרא דרכו, כדרך גבר בעלמה, ולדעת רז"ל חטאו בהוצאת זרע לבטלה, לכן נאמר "על הארץ", כמו שכתוב "ושחת ארצה"... (בראשית ו יב)
ואני הנני מביא את המבול מים - טעם לדינם של דור המבול לפי שחטאו בע"ז וזנות וגזל, כי בע"ז כתיב אותי עזבו מקור מים חיים... בעבור גילוי עריות כי הבא אל אשת איש מיתתו בחנק, ואמרז"ל אף על פי שבטלו ארבע מיתות בית דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר וכו', נמצא שדור המבול שנכשלו באשת איש שמיתתם בחנק דין הוא שיטבעו במים... בעון גזל לפי שכל גוזל נכנס לתוך תחום חבירו, על כן דין הוא להביא עליהם שטף מים רבים, כי אז כל טיפה נוגעת בחברתה ונכנסת אל תוך גבולה... (שם שם יז)
לא ידון רוחי - ונראה שיכוין לומר להיות שהיה ה' מתנהג עם ברואיו להוכיח ולהתדיין עמהם בנגלה, "ויאמר ה' אל הנחש", "ואל האשה אמר" וגו'... וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעולם רוחי באדם פנים בפנים להשפט עמו יחד... ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה... ותחלת קללה זו התחילה מדור המבול, ונתן ה' טעם לדבר זה "בשגם הוא בשר", פירוש בשביל שהוסיף להתעיב בתיעוב מוסרח בעון הניאוף הוא בשר, כאמור בענין ה' שונא זימה ומאס מדבר אליו... (שם ו ג)
ותשחת הארץ - ...פירוש קודם שנגמר דינם נשחתה הארץ, פירוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם, ודקדק לומר הארץ, הכונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם... חמס - פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו ע"ז, וכמו שהוכיחו רז"ל מהכתובים... ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס, והוא שהודיע הכתוב לנח באומרו "קץ כל בשר בא לפני", פירוש אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפורש בדברי הזהר בא לפני וקובל למהר לאבדם. כי זולת זה היה ה' מאריך אפו זמן מה... וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלקים, כי גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים.
הארץ חמס - במדרש א' היה מביא קופה תורמוסים וכל אחד לוקח תורמוס אחד ואינו יכול להוציאו בדיינים. וכבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח נהרגו על פחות משוה פרוטה. ונראה לומר כי המדרש מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז' מצות עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכניית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אתו ולא פחות משוה פרוטה, והיו מתחכמים לגזול באופן שלא יתבעו אותן גם כפי הדין, כי לא חייבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה, אבל בהקפה לא יתחייבו... (שם שם יא, וראה שם עוד)
כי מלאה הארץ חמס - בשלמא אם נפרש אומרו חמס כמו שאמרו רבותינו שהוא ע"ז גילוי עריות וכו' יש טעם בדבר, אבל להאומר שהוא חמס ממש למה נענשו הנגזלים כגוזלים, הגם שיש לומר שכולן היו גוזלים כל אחד כפי שיש יכולתו ממושלל יכולת, עם כל זה יתבאר הדבר על פי דבריהם שאמרו ז"ל במקום שאתה מוצא זנות וכו' והורגת טובים ורעים. ולפי דבריהם יכוין הכתוב לתרץ קושייתנו, שהגם שנחתם גזר דינם על הגזל, עם כל זה כיון שבאותן עבירות שידונו עליהם היה זנות נהרגו גם אותן שלא היו גוזלים. ואם תאמר ולמה לא מחלו זה לזה ולא יחתם דינם, ואולי כי ה' לא רצה לגלות סוד זה אלא לנח, ונח אינו יכול לומר הדבר כי כל מה שאינו באמור הוא בבל תאמר. וטעם כי הקב"ה היה יודע שלא יחוסו על הדבר, או אפשר שידעו ולא חשו לו... והעיקר הוא שהגם שימחלו לא יועילו, כיון שהיה בהם דין גזל וחייבים מיתה הם עליו, ואינו בדין מחילה בשום אופן... (שם שם יג)
הנפילים וגו' המה הגבורים - שכל גבור שעמד בימים ההם או איש שעשה לו שם על ידי חכמתו ומעשיו היו מיחסים לו אלהות, והיו אומרים שנפל משמים והיו מספרים עליו נפלאות והבלים הרבה. וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת שוא, אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה. (בראשית יא ד)
וירא ה' - אמנם ה' ראה שגם מה שהמעיט מספר שנותיהם לא הועיל. וכל יצר - כי החוטא מצד התאוה יש תקוה שיחדל מלחטא כשלא יתאוה או לעת זקנתו, ורשעים כאלה מלאים חרטה, לא כן החוטא בעצת השכל שזה יוסיף תמיד ברשע... (שם שם ה)
וינחם ה' - ראה שטבע הארץ שהיתה עכורה וחזקה מאד קודם המבול שלכן היו האנשים אז ענקים וגבורי כח ומאריכים ימים ושטופים בזמה, ועל ידי כן גבר החומר מאד והצורה היתה חלושה. ועל זה אמר כי רבה רעת האדם בארץ - שהארץ גרמה כל זאת, והיה החרטה על שעשה אותו בארץ הזאת, כי כפי טבע הארץ עתה אי אפשר שיגבר בו הכח הנפשי... אבל אחר שמה שעשה ה' היה טוב מאד ולא היה מצטרך שבירה ותיקון, רק שהאדם שניתן לו הבחירה והחפשיות הוא קלקל את כל סדרי הבריאה אשר היו טובים... אין זה מטיל פגם וחסרון בחכמת הפועל... (שם שם ו)
ונח מצא חן - שאם נח לא היה מוצא חן לא היה שם לב להחריב את העולם, שאז לא היה החורבן לצורך תקון... וראה שאם יניח את העולם כמו שהוא יתקלקל גם נח, לכן השחית את הכל כדי שיעמוד נח בצדקו... (שם שם ח)
ותשחת הארץ - לעומת זה אמר שבני דורו נשחתו בשלשה חלקים אלה, נגד החלק הרוחני האלקי שנח התהלך את האלקים, נשחתה הארץ לפני האלקים בהשחתת הדעות והאמונות, ונגד החלק שנקרא חי מדבר, שאמר על נח צדיק תמים היה, שעשה משפט וצדק, ותמלא הארץ חמס, שהוא עשות עול נגד חברו וגזל ומשפט וצדק במה שנוגע בין אדם לחברו. וירא - ונגד החלק הבהמי שבזה על כל פנים צריך שישמרו הדת הטבעי ומצות שהטבע מחייבן, כמו הרציחה ולקיחת נשי חבריהם בחזקה וכדומה, אמר שראה אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר אף את דרכו הטבעי... (שם שם יא ויב)
ויהי כי החל - פסוקים אלה מראים לנו את סיבת הירידה של המין האנושי. בני האלהים התערבו עם משפחת בנות האדם... בני קין ביקשו לבנות את חייהם על יסוד המצאה ותעשיה, שאיפה זו היא מוצדקת כשהיא לעצמה, אך בני קין נפרדו מאת ה', וסופם היה יאוש ואבדן דרך. לא כן משפחת בני שת, בראשם חוזר הכתוב על כל מעלות המקוריות של האדם "דמות", "צלם" וכו', כמו כן הוא חוזר על השויון הגמור של מעלת האשה והאיש "זכר ונקבה בראם" (לעיל ה' ב'). בנות האדם היו ממשפחת בני קין ובני האלהים ממשפחת בני שת, במשפחת בני קין נמחו ערכים אלקיים, "מחוייאל", ואילו במשפחת בני שת נשתמר הצלם האלקי... משהחל האדם לרוב "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה", כנראה טובות מראה, הם לא נתנו עיניהם במשפחה אלא בנוי, הם לא חשבו על עתיד בניהם שיתחנכו על ידי נשים כאלה... (בראשית ו א)
הנפילים היו בארץ - ...במשפחת בני קין אבדו ערכים רוחניים, וכוחות הגוף התפתחו לממדי ענק, אילו הצליח מיזוג המשפחות, היו כוחות הרוח של האב מתגברים על כחות הגוף של האם ומשעבדים אותם לצרכיהם, היו נולדים גיבורי רוח, שכן עבודת הרוח זקוקה לגבורה גופנית... אך לא כן היה, הנפילים היו בארץ גם אחרי כן, גם אחרי שבנות האדם ילדו להם, היתה גבורת הרוח משועבדת לתאות הגוף... (שם שם ד)
ותשחת הארץ - "שחת" מורה על קלקול ולא על השמדה, המשחית הורס מצב מתוקן, הוא מעכב עצם שנועד להצליח... ותשחת הארץ לפני האלקים - תחילה היתה זו השחתה מוסרית, פשעים שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין, כך סבורים הבריות, יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם משנשחתה הארץ לפני האלקים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. החברה תתגונן מפני גזלנים בכח ענשים ומאסר, אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, ועמו נהרס גם השלום האזרחי. (שם שם יא)
מכל אשר בחרו - ...ובני אלהים אלה פתו או חמסו האשה את אשר בחרו אחרים, בזה הטענה, באשר אותם האנשים אשר בחרו לא היו בני האלהים והיו לוקחים הנשים כי אם לפריה ורביה, וזה אפשר באחרת, מה שאינו כן בני האלהים לקחו אותם לעזר. והנה בב"ר והובא בפרש"י מפרש "טבת", שהיטיבו כלות לבעליהן, ובאו חז"ל ללמדנו דאף על גב שהם באו לזה החמס בהיתר, כי הוא לכבוד האשה וטובתה, בכל זאת היה בזה רק תאוה מגונה... אך למראית עין בני האדם אמרו שעושין כן בשביל תכלית הכרחי להם שטובות הנה לעזר. (בראשית ו ב)
רק רע - ידוע דרע הוא בין אדם לחבירו, העיד הכתוב איך שהאדם אבד כל כך דעת אנושי עד שכל מחשבותיהם היה איך להרע לאחרים, וממילא היו גרועים גם מחיות באשר אין בהם דעת כל כך להזיק כמו אדם... ולהלן ביארנו דהשחתת הדעת בתאוה מביא אחר כך גם להיות רע בין אדם לחבירו. (שם שם ה)
לפני האלקים - בדברים שבינם לשמים היינו בע"ז וגילוי עריות שנקרא השחתה... והיינו לפני האלקים משמעו ביחוד כפירה בה' וזנות שהוא בין אדם לשמים. ותמלא הארץ חמס - השחתה הקודם גרם שנתמלא הארץ חמס ושוד, דזנות גורם כליון תבואת השדה... ואותו הדור לא הגיעו מחמת עונש הרעב לידי תשובה אלא להיפך זה גרם חמס, וגזל וזעקת אנשים, וגרם להעיר דין שמים הרבה כידוע, וזה גרם גזר דין הקשה של המבול. (שם שם יא)
לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ובפסוק נראה כי עיקר החטא היה גילוי עריות, ונראה כי ודאי כן הוא, רק כי לא היה עולה קטרוג החטא כל כך לולי חטא הגזל, דכתיב "ותמלא הארץ חמס וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה"... ועל ידי שהיו רעים לבריות בגזל על ידי זה הסכימו הכל לכף חוב, ועל ידי זה נחתם גזר דינם שעלה כל החטא לפני אלקים. (נח תרל"ו)
הג' משניות באבות... הענין הוא בכל אלה הסיפורים שנתבארו בתורה שהיה מקודם תהו, ודור המבול שנמשכו אחר תאוות הגופניות שעליהם נאמר התאוה מוציאה את האדם מן העולם, שהם היו חומריים ממש כבהמות, אחר כך נתקן העולם, ונאמר "ויברך אלקים את נח וגו' פרו ורבו" וגו', פירוש שבזמן המבול ניטל כח הבריאה והיה צריך אחר כך לתת מחדש חיות לכל הברואים... (שם תרמ"א)
ברש"י הרבה ריוח והצלה לפניו... וכן היה עשיית התיבה חיבור מכל הבריאה כדי שיוכלו גם הרשעים לבא להתדבקות על ידי תשובה, ואף שלא מצינו שפעל בהם לשוב, נראה שהיה בהם הרהורי תשובה על ידי התיבה, ואם כי לא יצא מכח אל הפועל, הועיל על הגלגולים שנתגלגלו אחר כך, כידוע בספרי קודש. גם יתכן לומר שכמה מהם עשו תשובה על ידי מעשה התיבה והם בכלל "מכל אשר בחרבה מתו"... (שם)
בענין דור המבול והפלגה, ההפרש ביניהם שדור המבול היו נמשכים רק אחר הגשמיות והגוף ולכן נאבדו לגמרי, כמ"ש "ימותו ולא בחכמה". ודור הפלגה היו מתחכמין יותר מדאי ולא החזיקו באמונה מחמת החכמה, והיה החטא בשכל ונפש... (שם תרמ"ה)
בענין דור הפלגה... וכל זה נתקיים בדורות אלו, כי דור המבול היו רשעים גמורים ומעשיהם תהו ובהו, ובדור הפלגה כבר התחיל האור להאיר, אך שלא היו הרשעים כדאי לקבל האור... וזכה אברהם אבינו וקיבל שכר כלם... ודור המבול היה מחלוקת שלא לשם שמים, והפלגה כנסיה שלא לשם שמים... (שם תרמ"ח)
במדרש אלה תולדות נח... דכל הצדיקים היו מתפללין ומצילין בני דורם, ונח לא הצילם, והתירוץ הוא כי הצדיקים שבני דורם מקבלים מהם עבודת הבורא ית' כמו שלימד משה רע"ה בני ישראל התורה ובזה נתקשרו בו ונקראו תולדותיו.. ודור המבול לא קיבלו תורה מנח, כדאיתא במדרש שנאו בשער מוכיח, שלא רצו לשמוע לו, מה שפסל הדור המבול שלא היה בכלל תולדות נח רק בניו ולכן לא היה יכול להצילם... (שם תרנ"ה)
כתיב ונח מצא חן בעיני ה'... כי באמת זה הצלם אלקים נשאר בבני ישראל, כמ"ש אדם אתם, ולכן דור המבול הוסר מהם זה הצלם, ולכן שלטו עליהם החיות והבהמות, ולכן כתיב אחר כך "ומוראכם וחתכם" כדפרש"י... ואמו"ז ז"ל הגיד בשם הרב המגיד מקאזניץ ע"ה כי נכתבו פרשיות קין ודור המבול והפלגה, כי כל אדם יש בו מאלה הדורות, וצריך לתקן עצמו, והם בחינת קנאה תאוה וכבוד, קין קנאה, דור המבול תאוה, דור הפלגה כבוד... (שם תרנ"ו)
בענין דור המבול ודור הפלגה ומקודם היה משונה האדם בגוף ובחכמה, ועל ידי חטא דור המבול בהתפשטות הגופניות והתאות נתמעט כח הגוף ואריכות השנים בעולם הזה... (שם תרס"ב)
זכרתי לך חסד נעוריך וגו'... ובדורות גם כן היה דור המבול הערלה לכן נאבדו ונתגלה אחר נח הצדיק תמים... (לך לך תרמ"א)
במד"ר (כ"ו) אשרי האיש זה נח אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' רבי יהודה אומר בג' דורות, בדור אנוש, ובדור המבול ובדור הפלגה, ונראה דבג' דורות אלה שלטו כחות חיצונים, שהיו מושכים לע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, וזה שבח לנח שלא היה נמשך אחריהם, והיינו דבדור אנוש שלטה קליפה המושכת לע"ז, ודורו של אנוש נמשכו אחריה וחידשו אז ע"ז... ובדור המבול שלטה קליפה המושכת לגילוי עריות, שזהו שורש החטא של דור המבול... (נח תער"ב)
ברש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ויש להבין הרי היו שם עבירות חמורות מגזל, ע"ז וגילוי עריות שבהן הדין בישראל יהרג ואל יעבור, וגזל בישראל אינו אלא לאו? ...ויש לומר עוד דהנה עולם הזה הוא צל ודוגמא לעולם העליון והגשמיות היא צל ודוגמא להרוחניות... אך על ידי עון גזל משל אחרים ענשו שגוזלין ממנו ההתעוררות לפרנסת נפשו ורפואתה, ועל כן שוב אין בו תקוה לתשובה, ולא עוד אלא שהסט"א גוזלין את ההתעוררות לדרכם, ומזה באה עוד התעוררות לדברים רעים, ונהפכות ההתעוררות והתשוקה להקדושה לתשוקות חיצוניות, וההתעוררות והתשוקה וההשפעות לקיום העולם הולכות לאיבוד ולחורבן העולם. ומזה באה לדור המבול התאוה להשחתת זרע, והזנו ולא יפרוצו, וכל זה מפני הגזל, ואין בהם עוד תוחלת, על כן זהו גזר הדין שלהם, כי גזר דין הוא שאין לו עוד השתנות ואין אחר מעשה בית דין כלום. מה שאינו כן מחמת שאר עבירות אפילו שהן חמורות מגזל עוד בו נשמתו יקו לתשובת יציר אדמתו, כי מזונותיו ורפואת הנפש כנ"ל הם המזכירים אותו, אבל מחמת הגזל נגזל ממנו הכל, זולת אם מצד עצמו יתאמץ מאליו להזכיר לעצמו את מצבו הרע בודאי לא ננעלו ממנו דרכי התשובה. ועל כן כל מ' יום שהגשם היה על הארץ אם עשו אז תשובה היתה להם עוד תרופה... (שם)
קץ כל בשר... ולפי מה שאמרנו במקום אחר, שכל אדם נברא שתהיה לו תשוקה להשי"ת, והמשתוקק לזנות שהוא היפוך האלקות, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ג) אלקיהם של אלו שונא זמה, הרי הוא גוזל את התשוקה ממקום שראויה להיות... ובכן הכל הוא דבר אחד, וכאשר הגיע עונם לידי פועל שהוא הגזל נחתם גזר דינם, ומקודם שלא הגיע הרע לפועל כל כך לא היה ראוי שיחתם גזר דינם, כי ענין החתימה הוא הוצאת גזר הדין לפועל, ושפיר יצדק הלשון קץ כל בשר בא לפני, שזהו קץ וסוף עונם, כי מלאה חמס מפניהם, שזה סוף העונות הקודמים, ע"ז וזנות... (נח תרע"ג)
בשמות רבה (ל') דבר אחר מלך במשפט יעמיד ארץ אלו ישראל, ואיש תרומות יהרסנה אלו דור המבול. א"ר אחא ביקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים, תורה ויסורין ועבודת הקרבנות ותפלה ולא בקשו, שנאמר ויאמרו לא-ל סור ממנו אלו היסורין, ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה, ומה ש-די כי נעבדנו אלו הקרבנות, ומה נועיל כי נפגע בו זה תפלה.
ויש להבין דזה ניחא אם היו מקיימין את שבע המצוות שנצטוו, אבל מאחר דגם שבע המצות לא קיימו והרעו לעשות עד מאד, איך יתכן ליתן להם עוד את כל אלה...
ונראה דהנה ידוע בכתבי האר"י ז"ל דכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון, ובחטאו נתערבו טוב ורע, הנשמות הטהורות בטמאות... ובאו בגלגול יחד בדור המבול כדי למרקם ולהפריד ביניהם, ואך הוסיפו לחטא עד שנמחו במבול... והנה מה שהוסיפו לחטא בגלגולים הקודמים היה מפני תגבורת צד הרע, ומכל מקום אילו היו מתאמצים לשבור את הקליפה הקשה שהיתה דבוקה בהם ונתפרדו מן הרע לא היו צריכין להתמרק בעונש המבול, אך כאשר לא התאמצו להתגבר על חלק הרע, אדרבה התגבר חלק הרע והוסיפו עוד לחטא... וכמו שיש צלם אלקים בקדושה יש לעומתו צלם טמא, כי את זה לעומת זה עשה האלקים. ועל כן כשבאו בגלגול דור המבול שהיתה הכוונה שיתאמצו כנ"ל, בקש הקב"ה ליתן להם ד' דברים הנ"ל לעומת ד' חלקי האדם שיהיו להם למירוק כל חלק וחלק, כדי שיתפרדו מהם חלקי הרע שלעומתם. והנה תורה היא מירוק השכל כמובן, ויסורין הם מירוק הגוף... כח שהיה ביכולתם לשים אל לבם מרדות והתמרמרות לקרוע בשרם מעליהם כדי למרק את גופם. עבודת הקרבנות היא מירוק הנפש, שקרבנות מתיחסים לנפש... תפלה זוהי השלמה ומירוק של צלם אלקים, הוא המחבר כל שלושת החלקים גוף ונפש ושכל... ועל כן על ידי התפלה שאדם מתדבק ומתחבר לצד הקדושה נעשה מירוק וטהרת צלם אלקים. ואם היו מתאמצים לשבור את הקליפה הקשה והיו מקבלים עליהם את ארבעה דברים אלו היו מתמרקין בגוף ונפש ושכל וצלם אלקים, והיו זוכין למה שזכו אחר כך אחר המירוק במצרים, אך באשר לא התאמצו כנ"ל היה הדבר להיפוך... השתלטו עליהם לעומתם ד' כחות טומאה והם שמשכו אותם לע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ופגם צלם אלקים... גזל זה פגם בצלם אלקים הנבחר כנ"ל, וגזל הוא חיבור רע לאמרו שלך שלי ולחבר אליו מה שאינו שייך לו...
ויש לומר שמזה נמשך עוד שהיו נזקקין לשאינן מינן, שבזה אבדו לגמרי את צלם האלקים שהיה עליהם, ועל כן הופקרו למאכל חיות...
ועם מה שאמרנו יש לפרש דברי המדרש (ל') לא יפנה דרך כרמים - שלא היתה כונתם אלא למטעת כרמים, (למלאות תאותם), אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים... אך לפי דרכנו יש לומר שבעל המדרש מדבר מתחילת קילקולם מאין התחילו כל כך להתקלקל, ולמה באמת לא בקשו ד' הדברים שבקש הקב"ה ליתן להם כנ"ל... על זה מדייק המדרש שתחילת קילקולם היה מחמת שלא היתה כוונתם אלא למטעת כרמים, והיינו דבענינים אלו צריך האדם להתקדש שלא יהיה כסוס וכפרד אין הבין, והעושה למלאות תאותו זהו מעשה בהמה, ועל כן הם שהיתה כוונתם רק למלאות תאותם פרחה מהם מעלתם ושלט במקומה כח חיצוני רע היפוך הקדושה, עד שנעשו כבהמה שלא רצו להתקן, ועל כן לא בקשו ד' הדברים שבקש הקב"ה ליתן להם... (נח תרע"ד)
במשנה (עדיות ב') משפט דור המבול י"ב חודש, ויש להבין שהרי מעיקרא כתיב ויגוע קודם שכלו החמשים ומאת יום ומה שייך משפט לגופם אחר הגויעה והמחיה. ואם לומר שהמשפט היה לנפשות, אין ראיה משנת המבול, ומי יימר שכלה משפט נפשם אחר שנת המבול... ונראה לפרש דהנה ידוע שבדור המבול באו בגלגול נשמות גבוהות מאד שנפלו בקליפות מימי אדם הראשון, ואיתא בזהר הקדש שעם מי המבול היו מלאכי חבלה ומלאכי משחית, על כן יש לומר שאותן הנשמות סבלו יסורין בידי מלאכי משחית אלה כל י"ב חודש עד שנתמרקו לבא בגלגול שנית, וזה היה מעין משפט הרשעים בגיהנם לזככם ולמרקם... (נח תרע"ה)
והנה במדרש כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר בהם אינו כדאי אלא שמצא חן... דבאמת יש לתמוה איך באו דור המבול לתכלית קלקול כזה, ולמך ראה את אדם הראשון, ובודאי היו הרבה מן הדור ההוא שראו את אדם הראשון והנם עד מפי עד שראה עד היצירה, ובודאי סיפר להם מחטאו ומעונשו ומהגן עדן שראה בעיניו, ואיך יתכן להתקלקל כל כך. אך יש לומר דהנה ברש"י נח היה צריך סעד לתומכו, והיינו שלפי מהותו היו הרשעים מושכין אותו לרע חס ושלום, אלא שהשי"ת תמכו... ועל כן נח לא סמך על הנס והיתה עצתו להיות נבדל ונפרש מהם לגמרי, כדי שלא יפגמו גם אותו. והנה לעיל אמרנו שפירות אור הנברא ביום הראשון שיורדים לעולם הצדיק שואב מהם פנימיות ההשפעה שהיא אהבה, וחיצוניות ההשפעה ממנה ניזון העולם. אך נח באשר היה מתיירא להיות לו שום חיבור עמהם מחל על פנימיות השפעה זו, למען לא יהיה לו חיבור עם דורו באמצעות פנימיות ההשפעה שהוא שואב מהם, וממילא נשארה גם פנימיות ההשפעה באנשי דורו ולקחוה לחיצוניות, על כן היו משוקעים באהבות חיצוניות ביותר, עד שירדו כל כך פלאים. ועל כן אחר שהרגיש נח מה שנעשה באנשי דורו שבאו לתכלית הקילקול בסיבתו כנ"ל, שלא רצה לשאוב מהם פנימיות ההשפעה, האשים את עצמו שהוא חייב בכל זה באשר הוא הגורם, וזהו שאמר כאשר עשו כן עשיתי... (נח תרע"ז)
יש להתבונן בדבר דור המבול שהיו בהם נשמות גבוהות כידוע בספרי המקובלים, ולמה לא עצרו כח לעמוד נגד יצר הרע עד שבאו לכלל קלקול כל כך עד לא יוכלו להרפא... וכנראה שהוא מחמת הנשמות הגבוהות שהיו בהם, אך כאשר לא רצו נשתאבו בהם כחות אחרים לעומת ארבעה אלו... והם משכו אותם לע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים ואל החמס... (נח תרע"ח)
ונראה דהנה נח הוא שבת, והגדנו שכמו שבת בעולם שהביאה רוח חיים בכל מעשה בראשית, והשיגו התחתונים כח רוחני באמצעות השבת, כך היה נח מעותד להיות אמצעי בין העולם העליון לעולם התחתון, שישיגו כח רוחני, אלא המניעה היתה מה שהיו אנשי דורו כל כך רחוקים מנח, והיו מבזים אותו, על כן היה הקשר נפסק. אבל גם זה צריך טעם למה היו כל כך רחוקים עד שהיה מבוזה בעיניהם. ואף כי יצרם תקפם לעשות כל תועבה, מכל מקום מה שמץ מצאו בו עד שהיה מבוזה בעיניהם?
ונראה בהקדם מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענין שתי האותות שצריכין ישראל, אות מילה ואות תפילין, דהנה האדם בעולם הזה החומרי והמגושם הוא כמו אבידה, אבל הוא כמו אבידה המתבקשת שמחזירין בסימנים, ושני סימנים הם כסימן מובהק שמחזירין מדאוריתא, ושני האותות הם הסימנים. ויש להוסיף ולומר דשבת לאו מכח סימנים אתי עלה, אלא כמו תלמיד חכם שמחזירין לו בטביעות עין, כן שבת מוציאה את אבידת האדם אם עוד הוא ניכר לשבת בטביעות עין. ויש לומר שבדוגמא זו היה נח שהוא כעין שבת, שהיה בכחו להחזיר את דורו שהיו כאבידה ממש להיותם כאבידה המתבקשת, אף שלא היה בהם אות מאותות הנ"ל, ואדרבה שהיו להיפך, מכל מקום היה יכול להחזירם בטביעות עין הטובה, אף שנשתקעו בשלש העבירות היותר חמורות. אך מחמת עבירת הגזל, דכל מאן דאזיל בתר דלאו דיליה אף דיליה אזיל מיניה, על ידי זה נפסק לגמרי הקשר וטביעות עין של נח עליהם, וזהו עצמו גרם גם להיפוך שנעשה נח מבוזה בעיניהם, ושוב לא היה יכול להושיעם אפילו בתפילתו כנ"ל.
ומעתה יובן הלשון שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שלא נאמר שהעונש היה על הגזל, שהרי העונש היה על שלש העבירות החמורות מזה, אלא מכל מקום עדיין היתה להם תקוה על ידי נח צדיק יסוד עולם שיחזירם בטביעות עין כנ"ל, ועדיין לא היה נחתם גזר דינם... (נח תרפ"א)
...והיו עשרה דורות מאדם ועד נח לתקן כל פגם קלקול אדם הראשון, ולהתברר בכל המדות, ואז בדור המבול היה ראוי למתן תורה כמו"ש במ"ר (שמות ל') ובזהר הקדש, והיה אז נפש משה רבינו כמו שנרמז בשג"ם גימטריא משה, והיו זוכין לתורה שבכתב ותורה שבעל פה שנרמזו במה שנאמר "נבקעו כל מעינות תהום רבה" מבועי דחכמתא לתתא, "וארובות השמים נפתחו" תרעי דחכמתא לעילא, ואז היו מתקנים כל פגם הנחש כמו שיהיה לעתיד. ועל ידי שהיו מכעיסין לפניו נהפכו למים הזדונים ונשטפו כולם במי המבול ולא נשאר מהם רק נח... (נח א)
...אמנם איתא (שמו"ר ל') שביקש הקב"ה ליתן להם לדור המבול ארבעה דברים, תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה ולא בקשו וכו'. והיינו שהשי"ת רצה להחזירם למוטב ולתת עצות נגד יצר לב האדם הרע מנעוריו, ויסורין הם כפרה על העבר... וגם לעורר אלהבא... וקרבנות גם כן מכפרין על העבר... ואלהבא... והשי"ת מוכן לעזור לכל אחד רק שהאדם יתפלל לו על זה. ואם היו עושין תשובה היה משה רבינו מוריד להם התורה והיה נהפך להם מי המבול למים דתורה, והם לא רצו לקבל הד' דברים...
והנה מה שגרם לדור המבול להיות רבה רעת האדם בארץ היה מרוב טובת עולם הזה שהיה להם ולא היה עליהם עול מלכות שמים ולא עול דרך ארץ, כי לא נצרכו גם לעבוד בשדה, וכמו"ש (ב"ר ל"ד) דאחת לארבעים שנה היו זורעים, ורוב השלוה הביאם שימרדו ויחטאו... והנה ידוע שעיקר חטא דור המבול היה ביותר בענין פגם הברית, ואברהם ידע שזרעו יהיו מהנפשות מדור המבול שנכשלו בעון פגם הברית, וארץ ישראל איננה סובלת אנשים חוטאים כאלה... ועל כן כשאמר לו הקב"ה "אני ה' וגו' לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", שאל במה אדע כי אירשנה, במה אדע שיתקיימו בה, באיזה כח יתגברו שלא יכשלו עוד בעון דור המבול, ועל זה השיבו השי"ת "כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם", ועל ידי העבדות והעינוי יתבררו ויתלבנו מחטא דור המבול... (נח ב, וראה שם עוד)
מה היה הענין של דור המבול, אותו דבר שהזכרנו, הם שכחו את התכלית, לשם מה נברא העולם, וכיונו את חייהם בשאיפה לעולם הזה, וכל הבהמיות הכרוכה בו. לא היה בעולם חוץ מנח מי שהוא שידע את תכלית הבריאה, הרי שלא היה שום זכות קיום לעולם בלי התכלית הזו, וכתוצאה מ"השחית כל בשר את דרכו על הארץ", כי לא זו הדרך, ולא לזה כיון הקב"ה בבריאת העולם - בא החיסול של העולם, בכדי שתנתן האפשרות לבריאה כולה שוב לעלות על הדרך לתכלית, על ידי נח. (חלק א עמוד סח)
ועיין תרגום יונתן נח ז' י"א "אתבזעו כל מבועי תהום רבא, והוון בני גבריא משווין תמן בניהון וסתמין יתהון"... וכן בתנחומא ובאגדת בראשית... ביאור המאמרים התמוהים הללו כך, כל אשר ישתדלו בני אדם בהתפתחות העולם הזה הנה ישובו על ראשם צרותיהם במדה מרובה יותר, ותחת אשר עליהם לראות שהם טובעים בהתגשמות, מחפשים עצות להתפתחות הגשמיות יותר ומקווים שעל ידי זה יגיעו לחיי עולם הזה מאושרים, וכשרואים שגם זה אינו, מחפשים עצות אשר לכל הפחות לבניהם יהיה אושר בעולם הזה. פלא הוא עד כמה בני אדם לא יבינו כי הולכים הם אל החורבן... (שם עמוד רעג)