(ראה גם: דור המדבר-כללי-בים סוף-חטא-עגל)
ושמעו לקולך, ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו. (שמות ג יח)
ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. (שם ד לא)
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו. (שמות יד לא)
ובשלח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר, עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם, ותמרו את פי ה' אלקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו. ממרים הייתם עם ה', מיום דעתי אתכם. (דברים ט כד)
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. (ירמיה ב ב)
רבי חייא פתח אחריו ואמר, אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וגו', מהו הראת, אלא כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים כלום בסוד אמונת הקב"ה, משם שכולם היו עובדים בגלות עבודה זרה, ושכחו כל שורשי האמונה שהיו להם מתחילה, שירשו י"ב השבטים מאביהם יעקב. וכשבא משה לימד אותם שיש א-לוה עליון בעולם, ואחר כך ראו כל הנסים והגבורות שעל הים ושעשה להם במצרים, ואחר כך ראו כמה גבורות במן ובמים, וניתנה להם התורה, ולמדו דרכי הקב"ה עד שבאו לעת ההוא.
אמר להם משה, עד עתה הייתי צריך ללמד אתכם כמו שמלמדים הילד, וזהו אתה הראת לדעת, לידע ולהסתכל ולכנס בסוד האמונה, ומהו, כי ה' הוא האלקים. (תרומה תרלא)
וגם צדה לא עשו להם, להודיע הקב"ה שבחן של ישראל, עד שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה... (בא פרשה יד)
ויעשו כן - להודיע חכמתן של ישראל, שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב נשים וטף שעמם. דבר אחר אמרו רוצים או לא רוצים, אין לנו אלא דברי בן עמרם. (בשלח פרשה א)
אחרים אומרים דבר גדול עשו ישראל, כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר שאין בידינו מחיה לדרך... (שם פרשה ג)
וייראו העם את ה', לעבר לא היו יראים את ה', אבל בכאן וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו... ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר וידבר העם באלקים ובמשה (במדבר כ"א), אם באלקים דברו קל וחומר במשה, אלא זה בא ללמדך שכל מי שמדבר ברועה נאמן כאילו מדבר במי שאמר והיה העולם. גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם בשכר האמונה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה... (שם)
אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ו) ויאמינו בדברו ישירו תהלתו. אמר רבי אבהו אף על פי שכבר כתוב (שמות ג') ויאמן העם, שכבר האמינו בו עד שהיו במצרים, חזרו ולא האמינו, שנאמר (תהלים ק"ו) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים ושיקע את מצרים בים, מיד ויאמינו בה', ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה... (שמות פרשה כג ב)
...אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לירש את התחומין אמר לו הקב"ה (דברים א') ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, זהו שאמר עזרא (נחמיה ט') ולא שמעו אל מצותיך וגו'... אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו, שלא האמינו. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק"ו) ולא האמינו לדברו, וכתיב (שם ע"ח) בתורתו מיאנו ללכת. (במדבר פרשה טז ו)
...ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו, שעד שלא ישתו מן הבאר מה היו אומרים (שמות י"ז) היש ה' בקרבנו, מששתו אמרו (שם י"ט) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, בשתי נחילות נחלו אותך ונחלנו את התורה... (מזמור ה')
דבר אחר מהו בעטרה וגו', כשיצאו ממצרים למדבר על חררה אחת יצאו ולא הרהרו אחר דבריו של הקב"ה, ולא אמרו שום דבר אלא היו תמימי דרך בדבר... (פרק יז)
מי כמוכה באלם ה', כיון שראו ישראל שכלו המצרים ובטלה ממשלתם וכל אלהיהם נשחתו, מיד כפרו בע"ז ואמרו מי כמוכה באלים ה'... (שמות טו יא)
ויאמינו בה' - שהוא אמת, והאמינו במשה שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצונו. (שמות יד לא)
ויצעקו בני ישראל אל ה' - איננו נראה כי בני אדם שצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם שם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, אבל הנכון שנפרש שהם כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כלם... ועל זאת כתיב "וימרו על ים בים סוף", ולכך יחזור הכתוב בני ישראל פעם אחרת, "ויצעקו בני ישראל אל ה'", כי הטובים בהם צעקו אל ה'... (שם יד י)
ויאמרו אל משה - ...ואפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בה' ומתפללים אליו להצילם, אבל במשה נכנס ספק בלבם פן יוציאם למשול עליהם... כי אילו חפץ השם ביציאתם לא היה פרעה רודף אחריהם... (שם שם יא)
בעבור ישמע העם - אמר ר"א כי היו בישראל אנשים שהיתה להם הנבואה בספק, ואף על פי שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו... ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם, וכבר אמר עוד "ויאמן העם וישמעו", "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"... (שם יט ט)
וידוע שנבואת משה רבינו ע"ה נתאמתה בשני דרכים, א' מצד האותות שהודיע בהם לישראל שפקד ה' אותם, והוא הקדמת הידיעה במה שיקרה להם, והספיקו האותות להאמין בו במצות שעה, והוא הפסח שעשו על פיו, ומשה נתייחד בהתאמת נבואתו ממה שראו אבותינו על הר סיני, והיה זה כדי שלא יהא אפשר לנו להסתפק בנבואתו כלל... (דרוש יא)
ראה גם דור המדבר-כללי, שמות יז יב.
...וגם דור המדבר אמרו "היש ה' בקרבנו" (שמות י"ז ט'), שחשדו כי מרוב רוממותו אינו משגיח בהם, ולכן סירבו לצאת ממצרים... ולכן דבר עמם דברים המסוגלים להשקיט פחדם, ולוותר אצלם על דקדוקי הפילוסופיה, ולתאר הענין כולו בדעות צודקות, אמונות אמיתיות, עם הצנע לכת עם אלקיהם, כדי שהדבר ישאר ברעיוניהם... (שם כ א)
...וכן במדבר, משה מבקש לדעת דרכיו יתעלה, ובני ישראל המנסים את ה' בעגל, כי ישראל היו מורגלים במצרים להכחיש פמליא של מעלה ולעבוד ע"ז ולכשף, וגם אחר שראו האותות המרו ואמרו "אשר הבאשתם את ריחנו" (שמות ה'), וכן על ים סוף, ואחרי קריעת ים סוף עוד אמרו "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים" (שמות ט"ז), אם כן ייחסו יציאת מצרים למשה שעשאה מעצמו בחכמת מצרים יתרה, וכאשר בושש לבא יצאה מחשבתם הרעה לפועל אם יוכלו לעשות כמוהו... (שם לב א)
...והנה בשני הפעמים שהתלוננו על המים אמרו "ולמה העליתנו ממצרים" וגו', כי למדו ממעשה מצרים המכחישים פמליא של מעלה, וחשבו שמשה בחכמתו הוציאם, ובקשו למצא ראיות לכך, כי אם הכל יכול הוציאם, מדוע יביאם למקום בו יחסרו הצרכים ההכרחיים ביותר. אלא ודאי משה טעה והביאם לשם, ורבו אתו, ולבער דעה רעה זו עשה נס המים... (במדבר כ ח)
בחודש השלישי - ...וג' החדשים היו לרפואתם מהמומים שהם האמונות הכוזבות, שנתרפאו מהם על ידי הנסים... (שמות יט א)
...כוונת המעמד האלוקי לא היתה להודיעם דרושים פילוסופיים, כי ידיעות אלו לא יביאו את האדם אל ההצלחה האמיתית להדבק בה', ויכניסוהו בספקות ואמונות זרות, אלא רצה להשרישם בשרשי אמונת אלקותו, כי היו כופרים ביכלתו לשנות הטבעים ובידיעתו הדברים הפרטיים ואת האפשר, ובהשגחתו, כמו שאמרו "היש ה' בקרבנו", ועל זה אמר "פוקד עוון אבות וגו' ועושה חסד לאלפים" וגו' ומשגיח על מכבד אביו ואמו... (שם כ יד)
ראה עוד דור המדבר-כללי שמות לד יא וכב.
ויאמינו בה', פירוש שהיו מאמינים כי הוא יתברך כל הנמצאים תחת רשותו, ולכך יוכל לפעול בהם כרצונו, מאחר שהכל תחת רשותו, והוא יתברך פועל ועושה שליחותו על ידי משה. והאמונה הזאת קנו על ידי קריעת ים סוף, כי הים אינו דבר פרטי, וידוע שיש כחות מושלים על דברים פרטיים מה שהוא בחלקם, אבל הים אינו נחשב פרטי, ולפיכך דבר זה מיוחס אל מי שהוא כל יכול ומושל על הכל, ולכך אמרה רחב, "שמענו את אשר הוביש ה'" וגו', כי עיקר הוא קריעת ים סוף שעל ידו קנו האמונה בה'.
ועוד כי מה שהיה השי"ת משנה הים ליבשה, שהוא דבר אל הפכו, בזה נראה כי הוא יתברך בידו הכל, ואין חוץ ממנו, שמושל על דבר והפכו. ושלשה פעמים נאמר "ויאמינו", כאשר בא משה לגאול אותם, נאמר "ויאמן העם", ובקריעת ים סוף נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואצל הר סיני כתוב "וגם בך יאמינו לעולם", הרי ג' אמונות שנתבררו ביציאת מצרים, והן יסודי הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהן תפול הדת בכללה. האחת היא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים, והשנית שהכל ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו, וזהו אמונת מציאות ה', והשלישית שידבר השי"ת את האדם ויתן לו תורה, וזו אמונת תורה משמים. ולכך כאשר בא משה לגאול אותם וראה ה' את ענים ולא עזב אותם, זהו אמונה בהשגחה, ובקריעת ים סוף נודע להם אמיתות מציאות השי"ת, שאין דבר יוצא ממנו יתברך, והכל ברשותו וביכלתו, ולכך נאמר ויאמינו בה', ובמתן תורה כתיב "גם בך יאמינו".
והרי ביציאת מצרים רצה השי"ת להקנות להם כל אמונות אמיתיות, שזהו עיקר המופתים שעשה הקב"ה במצרים כדי שיאמינו האמונות האמיתיות... (גבורות ה' פרק מז)
אז ישיר - לא היה צריך לומר אז אלא וישר משה וגו'... אכן יכוין הכתוב להודיענו הכנת המושג, כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה אז זכו לומר שירה ברוח הקודש... (שמות טו א)
בעב הענן - ...ואם ידבר כסדר הראשון באספקלריא המאירה אין כח בישראל לשמוע הדברים לעוצם רוחניותם, וה' חפץ שישמיע המאמרים לישראל ואמר לו שמלבד תכלית זה שישמע העם המצוה מפי הבורא ויש בזה חיזוק האמונה בלבם, עוד יש תועלת שיאמינו במשה לעולם בשאר מצות כשיצוה אותם על פי ה'...
ונראה לומר כי האמונה שהאמינו ישראל במשה היתה שהוא עבד ה' וה' חפץ בו ועושה תפלתו ורצונו, אך לא האמינו שיהיה ה' מדבר עמו, כי יש סברא מחכמי אומות שמוכיחים בהרבה הוכחות כפי פילוספיותם כי מן האי אפשריות שידבר ה' עם אדם וחי... ולצד שיש סברא זו בעולם נוכל לומר כי הגם שהאמינו ישראל במשה עבדו, פירוש שהוא עבד ה' וישמע ה' תפלתו ויעשה חפצו ורצונו, אבל לא מפני זה יצדיקו כי ידבר ה'... לזה אמר ה' אליו בעבור ישמע העם בדברי עמך, ובזה יצדיקו כי ידבר ה' עם האדם וחי... (שם יט ט)
...וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים, שמתחלה אמרו "כי חזק הוא ממנו", שלא האמינו ביכולת ה', ואחר כך חזרו ואמרו "הננו ועלינו" וגו', ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה', הרי לא הראה להם משה רבינו ע"ה שום מופת על זה בינתים, רק אמר להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ, ומה הועיל להם כל זה אם לא היו מאמינים ביכולת ה' חס וחלילה לכבוש ל"א מלכים. אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים, רק שהסט"א המלובשת בגופם הגביהה עצמה על אור קדושת נפשם האלקית בלי טעם ודעת, ולכן מיד כשקצף ה' עליהם והרעים קול רעש ורוגז נכנע ונשבר לבם בקרבם, וממילא נפלה הסט"א וממשלתה וגסות רוחה... (ליקוטי אמרים פרק כט)
ויאמינו בה' - אמונה שאחריו למ"ד מציין שמאמין אל מה שאומר לו לפי שעה, ואמונה שאחריו ב' מציין שמאמין בהעצם עצמו ובכחו, שהיא האמונה לעולם, כמ"ש "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות י"ט), ועד עתה נמצא בין העם ההמוניים שלא הכירו גדולת ה' וחשבו שעקרי הדברים נעשו על ידי משה וחכמתו, והאמינו במשה ולא בה', גם נמצא ביניהם מי שהאמין בה' ולא במשה, שחשבו שדברים רבים מוסיף משה מדעתו, ועתה גם העם ההמונים כלם יראו יראת הרוממות והאמינו בה' ושמשה הוא עבדו נאמן ביתו. (שמות יד לא)
ויורהו ה' עץ - ...וחז"ל אמרו במכילתא ובב"ק שהלכו ג' ימים בלא תורה, באור הדבר, שהנביאים יכנו מי החכמה והדעת בשם מים חיים, כמו שכתוב "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים", שהיא מליצה על מי ההשגה והמושכלות שיתרבו בעת ההיא מידיעת האלקות ודרכיו, וישראל אחרי שראו כל הגדולות האלה היה ראוי שיקנו לב טהור ורוח משכיל וישתו מי החכמה ודעת אלקים ממקור מים חיים, והם בנסעם מים סוף לא שמו לב לדרכי ה' ולא שתו מי הדעת, וכן נמנע מהם מים הגשמיים לרוות צמאונם. ועת באו מרתה התחילו להתמוטט מן האמונה ולחשוב מחשבת און, וכמ"ש במדרש שהשטן התעם שם במחשבות רעות, וזה מליצה על המים הרעים והמרים... וירהו ה' עץ - הוא עץ החיים, שהוא מה שנתן להם מצות... וכמו שנתקנו מי הדעות כן נמתקו המים הגשמיים... (שם טו כה)
עודנו בין שניהם - אז כבר נודע שלא בקשו עבור תאוותם כי אם למרדם בה', כי אספו הרבה מאד, אף שאמר להם שהשלו יתמיד חדש ימים, וגם שהנאסף לימים הרבה ונמלח יצא מתורת בשר כי נפסל טעמו, ולכן הכה בהם תכף. (במדבר יא לב)
לחטא לו - היו משוקעים בדיעות מצרים שאינו כל יכול, וחשבו שאין כחו בציה, או שאין כחו בלחם ובמים וניסוהו. הגם לחם - חשבו שהפסיק לתת בשר אחר השלו הראשון, כי לא יוכל לתת לחם וגם בשר. (תהלים עח יז וכ)
ויוסיפו - למרות הראות להם השגחתו חטאו שוב ושוב. וינסו - בנפלאות ה' לא ראו את הצד הטוב ביותר עבורם, אלא חשבו שזה מקוצר ידו, ולכן למשל לא נתן בשר כי אם מן. (תהלים עח יז)
ראה עוד דור המדבר-כללי שמות יד יא.
ויאמינו בה' וגו' אף דגם במצרים כתיב ויאמן העם וגו', רק שיש ב' אמונות, א' אף שאין האדם יודע כלום ועם כל זה מאמין בהקב"ה, וזה מביאו שיכול להשיג גם כן, ואחר כך צריך להאמין על ידי ההשגה עצמו שידע שאי אפשר להשיגו כלל... ויש לומר שזה ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כי למה צוה ה' וישובו וגו', ויש לומר שהיה חסרון מה שנצמח יציאת מצרים על ידי פרעה הרשע, שהוא העלם הראשון, עבודת חומר ולבנים וכו', והיה נצרך אחר כך להיות ישועה בהעלם ב', וזה שהיה על ידי בני ישראל עצמם וישובו, ולא היה על ידי פרעה ומצרים כלל, והיה הצרה גם כן על ידי הדעת שהרי חזרתם היה בדעת והשכל, והוא העלם הב' כנ"ל, ואחר כך ויאמינו בה' ובמשה כנ"ל... (בשלח תרל"ג)
במדרש, לזכור בכל יום יציאת מצרים וקריעת ים סוף...ולמה מזכירין קריעת ים סוף, שכיון שקרע להם הים האמינו וכו' אף שכתוב מקודם ויאמן העם וכו'. אך ביאור ענין אמונה להיות כולו נמשך אחר הנהגת הבורא ית', כי זה שמשבחין האבות והאמין בה' וכו', היתכן שלא היה לו להאמין באלקים אמת, רק פירוש אמונה להיות נמשך אחר הנהגת הבורא, וביציאת מצרים לא היו בני ישראל נמשכין אחר הנס, כי לא היו מוכנים אל הגאולה עדיין, וזה ענין חפזון, וזה היה טענת בני ישראל עם משה רבינו ע"ה "חדל ממנו" וגו' כי ידעו שאין נמשכין אחר הנס... כי כל נס שאינו בזכות מעשה האדם הוא בסכנה, כי הקיטרוג מתעורר עליו ביותר, ולכן היה צריך אחר כך להיות קריעת ים סוף לתקן הנ"ל להיות הגאולה שנית על ידי אמונת בני ישראל שמסרו נפשם והאמינו לדבר ה' וחזרו לצד מצרים, ואז כיון שנקרע להם הים האמינו... שנמשכו אחר הנס... (שם תרל"ז)
בפסוק דבר אל בני ישראל וישובו וגו', ויש לדקדק כי על פי הענן היו הולכים ולמה הוצרך לצוות למשה רבינו ע"ה, אבל נראה כי השי"ת רצה שיאמינו בני ישראל למשה רבינו ע"ה לחזור לאחוריהם ולא הראה להם על ידי הענן, רק האמינו למשה רבינו ע"ה... (שם תרל"ח)
אז ישיר משה וגו', פירוש אחר יציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים להעיד על הבורא... וזו האמונה שהאמינו בני ישראל כי הישועה היא לדורות, כמ"ש ויהי לי לישועה, אמרו חז"ל היה לי ויהיה לי לעתיד, וזו השירה והדבקות היה נטוע בנפשות בני ישראל מעולם, אך קודם יציאת מצרים לא היו יכולין להוציאו מכח אל הפועל... (שם תרס"א)
כתיב ויאמינו, וכי לא היה להם להאמין וכו' ע"ש במדרש. אמנם אדרבה, בהיות שהיה נגלה להם הנפלאות האמינו כי אינם משיגים מעשי ה' על בוריין, וזה ויאמינו בה', שנמשכו אחר השי"ת ויצאו מן הטבע ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, וזהו משכני ביציאת מצרים אחריך נרוצה בקריעת ים סוף, גם יש לומר שהאמינו למפרע על כל הגלות שהיה לטובה, ובזה תקנו אשר לא האמינו מקודם, וז"ש במדרש חזרו ולא האמינו וכו', ועל ידי אמונה זו תקנו חסרון האמונה של מקודם... (פסח תרל"ז)
עוד במדרש ויאמינו בדבריו ישירו וכו', אף על פי דכתיב ויאמן, חזרו ולא האמינו וכו'. וצריך ביאור היתכן שאחר יציאת מצרים נפלו בני ישראל בחסרון אמונה יותר מה שהאמינו במצרים. ויתכן לפרש כי ענין האמונה אין לה שיעור, ויש אמונה גדולה ביותר, והכל כפי מדרגות האנשים, ולכן אחר הגאולה שנעשו בני ישראל מוכנים להיות עבדי ה' לא היה נקרא אמונה ראשונה בכלל אמונה עד אחר זה שבאו לכלל אמונה שלימה, שנאמר בה ויאמינו בה', ואז ישירו תהלתו... (שם תרמ"ד)
ראה עוד דור המדבר - בים סוף.
ראה דור המדבר-כללי תזריע תע"ר.
פן ינחם העם וכו', כל מתבונן יתפלא מאד, היאך זה היה אפשר שכל הנסים והנפלאות שהראה ה' בארץ מצרים, וישועתו הגדולה לישראל לא הביאו את עם ישראל לידי בטחון גמור בה' ועדיין היה מקום לחשוש שמיראת מלחמה ינחם העם ושבו מצרימה...
נדמה, שאם נראה דברים שלמעלה מהטבע נבא לידי אמונה, כי הורגלנו רק לראות טבע, דורות הראשונים הכירו היטב גם את הכחות שמעל הטבע ולא התפעלו מהם, ולהיפך, היה להם יתר מקום לטעות מפני רוחב אופק ידיעותיהם. ועוד כפי שביארנו שאפילו הנפלאות היותר גדולים מסודרים בבריאה בסדר מדויק ועל פי חוקים קבועים... והנה ראינו שי' המכות היו על ידי בריות ידועות כצפרדעים וכו', ובצירוף פעולות אנוש כהרמת המטה וכו', והיה מקום לתלות בכשפים, שאילו התהוו בריות חדשות לגמרי, שאין להם מציאות בחוק הטבע של בראשית, אי אפשר היה כלל שנשיגם בדעתנו...
אם כן ראינו שכל הנפלאות היו על פי סדר ומשטר, והיה עדיין מקום לטעות בהם ולקצץ בנטיעות להפריד הענינים האלה ממציאות אין סוף ב"ה ולחשבם לענינים טבעיים עומדים ברשות עצמם. ואולי כל זה כדי להניח לאדם הבחירה, ולכן בדור המדבר ככל שנתעוררה התמרמרותם ועל ידי זה נתעוררו המדות וכחות החומר, מיד נחלשה הכרתם ואמונתם ומצאו מקום לטעות, כפי שהיה גם בלוט שנתחנך ונתנסה עם אברהם, ובהתעורר ענין הרכוש אמר אי אפשי באברהם ובאלקיו. (חלק ה נסים וטבע ב עמוד קיח והלאה)