שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה. זה ארבעים שנה. (דברים ח ד)
ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. (שם כט ד)
מהו לא בלו שלמותיכם מעליכם, אמר רבי יוסי בר חנינא מה שהיה עליהם לא בלו, אבל מה שהיה להם בתוך התיבות נתבלו. רבי אליעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי שאל את רבי שמעון בן יוסי חמיו, כלי קוריים יצאו עם ישראל במדבר? אמר לו אותן הבגדים שהיו עליהן מה שהלבישו אותן מלאכי השרת בסיני, לפיכך לא נתבלו. אמר לו ולא היו גדלין והיו הבגדים קטנים להם, אמר לו אל תתמה על זו, החלזון הזה כשגדל מלבושו גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת, אמר לו הענן שף בהן ומלבנן. אמר לו ולא היו נשרפים מן הענן שהוא אש, אמר לו אל תתמה על זו, אסיטון הזה (בגד מצמר סלמנדרא) אין מגהצין אותו אלא באש, אף בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן. אמר לו ולא היו עושים מאכולת (כנים ופרעושים), אמר לו במיתתן לא נגעה בהן רמה בחייהם על אחת כמה וכמה. אמר לו ולא היה ריחן רע מכח הזעה, אמר לו היו מתענגים בנאות דשאים של באר, והיה ריחן מפעפע בכל העולם... (דברים פרשה ז יא)
ענני כבוד היו שפין וכו', דהא כתיב שמלתך לא בלתה מעליך, משמע שלא היו מסירים את הבגדים, דאם לא כן הוי למכתב אלא שמלתך לא בלתה, אלא שעליהם היו ולא בלו... ואם תאמר למה היה זה הנס בחנם, שהרי היו יכולים לעשות בגדים ולא מצאנו נס בחנם. ויראה כי הקב"ה נתן להם כל פרנסתם וכל הנהגותיהם בידי שמים, כמו שהקב"ה נתן להם המזון, והיה ענין אלקי ולא היה אנושי כלל, כך היה מלבושיהם גם כן דבר אלקים ולא על ידי בשר ודם... אך קשה דמאי שנא שהיה תחלת לבישת הבגדים על ידי האדם עצמו, שהיה מלביש עצמו ואחר כך היה הבגד מוסיף וגדל מעצמו, אם אנו באים לדמות לחומט שמלבוש שלה גדל עמו הרי הוא נברא עמו מתחלה, וכאן היה לבישת הבגד מתחלתו על ידי האדם עצמו. ובפרשת תבא באלה דברים רבה מוכח דהיה להם מלבושי כבוד שהלבישו אותם מלאכי שרת ולא מלבושי בשר ודם... (גור אריה דברים ח ד)