דור המדבר   בים סוף

(ראה גם: דור המדבר-אמונה-חטא, קריעת ים סוף)

 

ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים. הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. (שמות יד י)

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים... (שם שם כט)

אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רוב חסדיך,וימרו על ים בים סוף. ויושיעם למען שמו, להודיע את גבורתו... ויאמינו בדבריו, ישירו תהלתו. (תהלים קו ז)

זהר:

תא חזי, כאן כשקרב פרעה לעשות מלחמה עם ישראל, בעת ההוא לא רצה הקב"ה שיעוררו ישראל התעוררות מלמטה כלל, כי התעוררות מלמעלה היה, כי האבות הקדימו ועוררו התעוררות זה מלמעלה... ועל כן לא רצה הקב"ה שיעוררו ישראל דבר בעולם מלמטה, כי אם היו מעוררים לא היה מתעורר שם הרחמים ולא נעשה הדין ברחמים, זה שאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, שלא תעוררו כלום, כי השם של רחמים צריך להתעורר עליהם, כדי לעשות הדין ברחמים, ועל כן צריך שלא תעשו פגם ותעוררו דבר אחר, (דהיינו דין בלי רחמים כי התעוררות שלמטה היה מפעיל רק דין בלבד (בשלח עה, ועיין שם עוד וקריעת ים סוף)

ועל כן וירא ישראל וגו' ויאמינו בה' וכי עד עתה לא האמינו בה', והרי כתוב ויאמן העם וישמעו, והרי ראו כל הגבורות שעשה להם במצרים, אלא מהו ויאמינו, שהאמינו בדבר ההוא שאמר אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. (שם רג)

כיון שהמחנות האלה עברו את הים, וראו כל הנסים והגבורות שעשה הקב"ה על הים, אז נאוו לחייך בתורים, (בב' תורות), כי ישראל נתקנו בסוד האמונה, שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו... (זהר חדש שיר השירים תקמב)

מכילתא:

סגר עליהם המדבר, כיון שראו ישראל את הים סוער הפכו פניהם למדבר, והקב"ה זימן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור, שנאמר סגר עליהם המדבר, ואין סגירה אלא חיה רעה, שנאמר אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא. (בשלח פרשה א)

ויעשו כן, להודיע חכמתן של ישראל, שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב נשים וטף שעמם. דבר אחר אמרו רוצים או לא רוצים, אין לנו אלא דברי בן עמרם. (שם)

וייראו מאד, מיד תפסו אומנות אבותם, אומנות אברהם יצחק ויעקב, באברהם אומר... ויקרא שם בשם ה'... (שם פרשה ב)

המבלי אין קברים במצרים, מאחר שנתנו שאור בעיסה באו אל משה ואמרו לו, הלא זה הדבר וגו'... מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפילה, שאחינו נספדו ונקברו, ואנחנו תהיה נבלתנו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, מיד אמר להם משה אל תיראו, להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות והיו נשמעים לו. (שם)

אחרים אומרים, דבר גדול עשו ישראל, כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים במדבר שאין בידנו מחיה לדרך... רבי יוסי הגלילי אומר, כשנכנסו ישראל לים כבר נעקר הר המוריה ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו, ויצחק כאילו עקוד עליו... (שם פרשה ג)

שאל ר' נתן את רבי שמעון בן יוחאי, אתה מוצא מלאך ה' בכל מקום, וכאן אומר ויסע מלאך האלקים, אמר לו אין אלקים בכל מקום אלא דיין, מלמד שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך הענן אל ישראל והחשך אל מצרים, ישראל באורה ומצרים באפלה... שהיו מצרים באפילה רואים את ישראל באורה אוכלים ושותים ושמחים, והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא והיה הענן והמלאך מגין עליהם... (שם פרשה ד)

זה א-לי ואנוהו, רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שנאמר בהם וביד הנביאים אדמה, וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. משל למלך שבא למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו, וחיילות מלפניו ומלאחריו, הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותו, אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא שאל אחד מהם אי זהו המלך, אבל כשראוהו הכירוהו כולם ופתחו כולן ואמרו זה א-לי ואנוהו... (שם-שירה פרשה ג)

...ומה תלמוד לומר ויסע משה את ישראל, שהסיען בעל כרחן במקל, שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה כולן פגרים מתים מוטלים על שפת הים, אמרו כמדומה לנו לא נשאר איש אדם במצרים, נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים, יכול שאמרו ולא עשו, הרי הוא אומר וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאותיך... רבי יהודה בן אילעאי אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים סוף, והסיעה משה אותה שעה... (שם-ויסע פרשה א)

ספרי:

רבי אליעזר אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים סוף, ואיזה זה פסלו של מיכה... (בהעלותך פד)

תלמוד בבלי:

אמר רבי יהודה עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה, שנים בים, ושנים במים... שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה, בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים, בעליה כדרב הונא, דאמר רב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, כדרבה בר מרי, דאמר רבה בר מרי, מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף, מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים, כשם שאנו עולים מצד זה, כך מצרים עולים בצד אחר... (ערכין טו א)

תלמוד ירושלמי:

ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת ניצווח כנגדן, זו שאמרה ניפול לים אמר להן משה התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן משה, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם וגו', זו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה, ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה, ואתם תחרישון. (תענית י ב)

אבות דר' נתן:

בשעה שעמדו אבותינו על הים, אמר להם משה קומו עברו, אמרו לו לא נעבר עד שנראה את הים נקבים נקבים, שנאמר (חבקוק ג') נקבת במטיו ראש פרזיו. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לו לא נעבר עד שנעשה הים בקעה לפנינו, הכה משה על הים ונעשה בקעה לפניהם, שנאמר (תהלים ע"ח) בקע ים ויעבירם. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים, שנאמר (תהלים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לו לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומר, נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט, שנאמר (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבר עד שיעשה לפנינו מדבר, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (תהלים ק"ו) ויוליכם בתהומות כמדבר. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבר עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים. נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שם ע"ד) אתה פוררת בעזך ים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים. נטל המטה והכה על הים, שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים, הוי אומר ראשי תנינים אין משתברים אלא על הסלעים. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לנו יבשה, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שם ס"ו) הפך ים ליבשה. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו חומות. נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שמות י"ד) והמים להם חומה. אמר להם משה קומו עברו, אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו נאדות, נטל משה את המטה והכה על הים, שנאמר (שם ט"ו) נצבו כמו נד נוזלים, והיו הנאדות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהם, שנאמר (דברים ל"ב) ויניקהו דבש מסלע. ויש אומרים היה יוצא להם מים חיים ושותין בתוך הגזרים, שמימי הים מלוחים הם... רבי אליעזר אומר תהום כפה להם עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו. (פרק לג ב)

פרקי דר' אליעזר:

רבן גמליאל אומר, המצרים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף, והיו ישראל בין המצרים ובין הים, וראו ישראל את המצרים ונתייראו הרבה מאד, ושם השליכו תועבת מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו אל אלקים, שנאמר (שמות י"ד) ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם, וראה משה בצרתן של ישראל ועמד להתפלל עליהם... 

רבי עקיבא אומר הלכו ישראל לבא אל ים סוף וחוזרים לאחוריהם יראים שמא ישובו המים עליהם, ושבט בנימין רצה להכנס שם, שנאמר (תהלים ס"ח) שם בנימין צעיר רודם, יורד ים, התחילו שבט יהודה רוגמין אותם, שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם, וקפץ נחשון תחילה לים... (פרק מב)

מדרש רבה:

ויסע משה את ישראל מים סוף, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) הלה' תגמלו זאת, רבי שישא בנו של רבי אבא... אחר שעשה להם כל הנסים שקרע לכם את הים לי"ב גזרים... והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים, הלה' תגמלו זאת. אמר רבי יהודה בר אילעאי לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה, אלא שהיו מקישים כלפי מעלה דברים... (שמות פרשה כד א)

דבר אחר הלה' תגמלו זאת, אמר להם אחר שעשה לכם כל הנסים האלה אתם מסרבין בו, דכתיב (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף, על ים על שפת הים, בים סוף כמשמעו, באותה שעה נתמלא עליהם חמה שר של ים ובקש לשטפן, עד שגער בו הקב"ה ויבשו, שנאמר (נחום א') גוער בים ויבשהו, כיון שראה משה כך הסיען מחטאין של ים, לכך נאמר ויסע משה את ישראל וגו'... (שם שם ב)

מדרש תנחומא:

רבי אלעזר בן פדת אומר אמרו ישראל למשה מה עשית לנו, עכשיו באין ועושין לנו כמו שעשינו להם, שהרגנו את בכוריהם ונטלנו את ממונם, לא אתה אמרת לנו ושאלה אשה משכנתה וגו', אמר להם אין לכם אלא שתהיו עומדין ושותקין והקב"ה עושה מלחמותיכם...

...כך היו ישראל משועבדים במצרים, תלו עיניהם לשמים, שנאמר (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. הוציאם והיה הקב"ה מתאוה לשמע תפלתם ולא היו מתפללים, מה עשה גירה להם פרעה וחילו ורדף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, שהקריב את בני ישראל לתפלה, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', לכך יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, אותו הקול ששמעתי במצרים. (שופטים יד)

שוחר טוב:

לא זכרו את רוב חסדיך אמר רבי אבהו ברבי כהנא בשם רבי אליעזר שתי המריות המרו, שנאמר וימרו על ים הרי אחת, בים סוף הרי שתים, אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי ואילמלא אילו של הקב"ה שנעשה להם הים טינא... כיון שירדו לים אומרים אלו לאלו בעוט בעיטך ודוש דישך, מטיט ולבנים יצאנו, ובטיט ולבנים באנו, ויגער בים סוף ויחרב... (מזמור קו)

היתה יהודה לקדשו, כשהגיעו ישראל לים היו עושין מלחמה זה עם זה, אי זה שבט ירד לים ראשון, ולא שנתייבש הים אלא בתוך הים ירדו, והיו יורדים עד שהגיעו לאפסי ים... היה בנימין הצדיק יורד נכנס תחילה לים, שנאמר (תהלים ס"ח) שם בנימין צעיר רודם, אל תיקרי רודם אלא רד ים, ומה עשה נחשון בן עמינדב, קפץ לתוך גלי הים וקידש שמו של הקב"ה לעיני הכל, ומרגם לבנימין, ועל ממשלת יד נחשון בן יהודה עברו ישראל, ומפני שרגם לאחיו זכה לארגמן... (מזמור קטו)

מדרשים:

ויושע ה', אמרו חז"ל בשעה שרדפו המצרים את ישראל וראו אותן ישראל אחזם אימה ורעדה, אז נמשלו ישראל ליונה שהיתה בורחת מפני הנץ וכשבאה לקנה מצאה שם נחש... מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר למשה מה תצעק אלי, כבר זוכר אני התפלה שהתפלל אברהם אוהבי בשעה שאמרתי לו לך ושחוט את בנך לפני, מיד קבל באהבה ולמחר השכים לעשות רצוני...

...וכיון שנבקע הים נשמע שמועתו מסוף העולם ועד סופו וגבהו המים אלף ושש מאות מיל, ונבהל כל העולם ואחזום אימה ורעדה. באותה שעה עמדו כל השבטים על שפת הים, זה אומר מי ירד תחלה לים, וזה אומר מי ירד בתחלה, עד שקפץ שבט בנימין וירד תחלה, ואחריו ירדו כל השבטים, לפיכך זכה בנימין שיצא ממנו מרדכי הצדיק שגברו ישראל על ידו מן מות לחיים... (מדרש ויושע, וראה עוד קריעת ים סוף)

ילקוט שמעוני:

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והיו מלאכי השרת תמהין לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה, ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה, שלמעלה הוא אומר והמים להם חומה, חמה כתיב, ומי גרם להם להנצל, מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שהן עתידין לקבל, שנאמר מימינו אש דת למו, ומשמאלם זו תפילין... (שמות פרק יד, רלח)

וירא ישראל את מצרים מת, מה היו עושין, היה כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרים ואומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן הזרועים הללו שלא חסו עלי. אמרו ישראל עשית לנו כל הנסים האלו, אף אנו לא נהיה כפויי טובה, ומה יש לנו לומר שירות ותשבחות וכו', אז ישיר משה... (שם רמ)

...כך ישראל היו נתונים בים בצרה, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, נזף בהם אמר להם הקב"ה בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי? כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה... אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו ישראל תחילה... (שם פרק טו, רמא)

ה' איש מלחמה, רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין, נגלה עליהם כגבור חגור חרב, שנאמר חגור חרבך על ירך גבור, נגלה כפרש, שנאמר וירכב על כרוב, נגלה בשריון ובכובע... (שם רמו)

מדרש הגדול:

ובני ישראל יוצאים ביד רמה, מגיד הכתוב שכשהיו מצרים רודפין אחרי ישראל היו מנעצין ומחרפין ומגדפין, וישראל מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהללין ונותנין שיר ושבח גדולה ותפארת ונצח והוד למי שהמלחמה שלו, כענין שנאמר (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם... דבר אחר ביד רמה בראש גלוי, דבר אחר ביד רמה שהיתה ידן רמה על המצרים. (שמות יד ח)

...כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם בתפלה, ועליהן מפורש בקבלה, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב (שה"ש ב') בתפלה, ומראך נאוה (שם) במעשים טובים. דבר אחר התיצבו וראו את ישועת ה', אמרו לו אימתי, אמר להן היום, אמרו לו אין בנו כח לסבול, התפלל משה באותה שעה והראן המקום טורמאות טורמאות שלמלאכי השרת עוברים לפניהם... וכן הוא אומר מנגה נגדו עביו עברו (תהלים י"ח), עביו כנגד טורמסאות שלהן, ברד כנגד אבני בלוסטא שלהן, ונחלי כנגד טורמנטא שלהן, אש כנגד נפט שלהן, ירעם מן השמים ה' (שם) כנגד הגפת תריסין שלהן... ויהם הממם ערבבם, נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין.... (שם שם יג)

לקח טוב:

דבר אחר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, אמר להם אפילו אתם שותקין ה' ילחם לכם, כל שכן אם אתם מרבים בתפלה ונותנין שבח למקום, באותה שעה היה משה רבינו מרבה בתפלה וישראל נותנין שבח ושיר וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו... (שמות יד יד)

ילקוט ראובני:

דע והאמין כשרדף פרעה אחרי בני ישראל עליו הכתוב אומר ויקח שש מאות רכב בחור, כי המלחמה היתה למעלה ולמטה והמלחמה היתה חזקה בשמים, והסוד ויקח שש מאות רכב בחור, שהרי שר של מצרים נתחבר עם סמא"ל וניתוספו שש מאות רכב בחור מלבד רכב מצרים... ולפי שישראל היו סרבנים על הים היה מלחמת השרים החיצונים, מה עשה מדות ה' לבש ג' מלבושים לבוש מלכו"ת והיינו תפא"רת אדון יעקב, ולבוש החס"ד מצד אברהם להציל ישראל, ולבוש הגבור"ה מדת יצחק להלחם עם מרכבות עליונים של מצרים ושל סמאל וכו', וזהו הסוד ויסר אופן מרכבותיו...

וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים וגו', ורדפו מצראי בתריהון ואדבקו יתהון כד שרן על הים כנשין מרגליין ואבנין טבין דדביר פישון מגינתא דעדן לגו גיחון וגיחון דברינון לימא דסוף וימא דסוף רמא יתהון על גופיה... (בשלח)

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ה' ילחם לכם ראשי תיבות יל"י שם קודש חתום על שרו שבמרכבה, שם שני לע"ב שמות היוצאים מן ויסע ויבא ויט וכו'. ואתם תחרישון, אמר להם שישתקו כי לא יאות להם להתעורר פני השור בהיות עתידים לחטא בהם במעשה העגל ששמטו אחד מטטרמולין שבמרום, אלא איהו דידיה עביד ברחמי שמיא שלא נידונו אלא לפי מעשיהם של אותה שעה... (שם)

רש"י:

ויסעו - כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרע להם הים. (שמות יד טו, וראה עוד בדור המדבר-כללי שמות יד י)

ויסע משה - הסיעם בעל כרחן, שהיו ישראל מוצאים תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחן. (שם טו כב)

מול סוף - על מה שהמרו בים סוף, שאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וגו', וכן בנסעם מתוך הים שנאמר וימרו על ים סוף, כבערכין. (דברים א א)

וימרו - היו קטני אמנה ואמרו אף מצרים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו, עד שרמז ה' לים והקיאם, ואחרי "וירא ישראל את מצרים מת" ויאמינו בה'. (תהלים קו ז)

רמב"ן:

ראה דור המדבר-אמונה, שמות יד יא.

רבינו בחיי:

מה תצעק אלי - על דרך הפשט אלי, כלומר אין הדבר תלוי בי אלא בישראל, דבר אל בני ישראל שהים עתיד ליקרע מפניהם ויבטחו ומיד היו נוסעים. ועל דרך הקבלה מלת אלי כמלת לי הנזכרת בתרומה, וכמו שדרשו עליו בספר הבהיר... והמלה תרמוז שאין התפלה והצעקה כי אם לשם המיוחד ולכך אמר דבר אל בני ישראל ויסעו ממטה למעלה, ואז יקרע הים, אבל התחנה היא למדת הדין, והבן זה. והנה משה עשה כן הודיע לישראל בנס הגדול הזה, ובטחו בו ונסעו מיד. ואמרו רז"ל כי שבט יהודה קדש השם ונכנס לים תחלה, הוא שאמר במדרש (תהלים קי"ד) בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו, מלמד ששבט יהודה קדש השי"ת תחלה, וזהו שכתוב (שם) הים ראה וינוס, מה ראה נחשון בן עמינדב שקפץ תחלה לתוך הים, והיו שאר השבטים מתעצמים עמו ורוצים שיכנסו הם תחלה... ואמרו עוד במדרש כי לכך נקרא נשיא שבט יהודה נחשון על שם שירד תחלה לתוך נחשול של ים. (שמות יד טו)

ואתה הרם את מטך - ...לסלקו מידו, לפי שהיו עמהם מחוסרי אמונה שבישראל אומרים שאין כח ביד משה לקרע את הים אלא בכח המטה שבידו, לכך אמר סלקהו מידך... (שם שם טז)

מאירי:

וימרו על ים - אפילו בתוך הים שדרך אדם לשוב שם בתשובה... (תהלים קו ז)

ספורנו:

ראה דור המדבר-כללי, שמות יג יז ויד ח.

אלשיך:

והנה מצרים נוסע - שר של מצרים כדי שיבהלו ישראל, כי בצאתם היתה להם רק זכות היותם בני האבות, וה' רצה שלא יצאו ברמות רוח ולשבר את לבם קודם מתן תורה, ועל כן גירה בהם את הדוב ויצעקו - שיפול השר לפני האומה. (שמות יד י)

המבלי אין קברים - בראותם שנוסע אחריהם על אף העמודים, אם כן בא בטענות נגדם שהם עובדי ע"ז, ושלא שלמו ד' מאות שנה במצרים, ואם כן טוב להם למות עם אלו שמתו בחושך על עבדם ע"ז ונקברו במצרים. (שם שם יא)

להוציאנו ממצרים - טענתם היתה שהוציאם לפני הזמן... ומשה השיב אשר יעשה לכם היום - שהיום נשלם הזמן. (שם)

וירא ישראל -...והשגת ישראל עלתה למעלה לראות את השר שהוא מלאך של מצרים מת, ומשם עלתה לראות את היד הגדולה הוא הכח הקדוש משכינתו. ויירא העם - והערב רב שלא השיגו זאת באו ליראה ולאמונה, מה שישראל לא הוצרכו לכך. (שם שם ל ולא)

מהר"ל:

כאשר ראיתם את מצרים - אמרו רז"ל שהיו ד' כיתות... פירוש אלו שאמרו ניפול לים לא היתה להם אמונה ובטחון כלל שיהיה מציל אותם אף על ידי הכנה אם יחזרו למצרים, ואלו שהיו אומרים נחזור למצרים היו בוטחים בו יתברך שיצילם על ידי הכנה שיחזרו למצרים שישאר להם חיים, אבל לא יתקיימו דברי משה להביאם לארץ. והאומרים נעשה מלחמה ואף אם יהיו מקצתם נהרגים, סוף סוף יתקיימו דברי משה להכניסם לארץ. ועל זה השיב ה' ילחם לכם, ואין אחד מהם נהרג, כי רק במלחמת אדם מקצתם נהרגין, והיו עוד שאמרו צריכים אנו לכל הפחות לצווח כאילו עושים מלחמה, ומחמת יראה זו יבא פחד על מצרים, שצריך עזר וסיוע למעשה אלקים, ועל זה אמר "ואתם תחרישון", נמצא ב' כיתות רשעים וב' כתות צדיקים... (גבורות ה' פרק מ)

תפסו אומנות דאין לומר שהיו צועקים כדרך הצדיקים שהם צועקים בעת צרה, דהא היו מתלוננים עכשיו לומר הלא טוב לנו עבוד את מצרים, אלא שהוא אומנות אבותם שכך היה מנהג אבותם, ודבר שהוא מנהג אבותיו, נמשך האדם תמיד אחריו אף על גב שאינו עושה בכונת לבו ודעתו, וכמו כן אמרו גוים שבחוצה לארץ אינם עובדי ע"ז אלא שמנהג אבותיהם בידיהם, הוי שהאדם עושה דבר משום המנהג אף על גב שאין עושה זה בכל לבו. (גור אריה שמות יד י)

של"ה:

...ורוצה לומר מאחר שדבר זה שסברנו כי מצרים מקברים מורה על העדר שר שלהם, זה הדבר אינו, רק אין קברים, אין ממש בזה, שהרי עינינו רואות שר מצרים נוסע, היפך "והצלתי אתכם מעבודתם" וגו', אשר הכונה שיציל אותנו מהשר הגדול שהוא עבודתם של מצרים, כלומר שהם עובדים לו, והוא יתברך יקחנו לו לעם וירוממנו על כל השרים ונהיה דבקים בו בלי אמצעי... אז גילה להם משה לא תוסיפו עוד לראות שר מצרים כמו שהיה עתה, כי עתה יבא קיצו באותות ומופתים אשר תיראו... על כן אמר השי"ת למשה מה תצעק אלי, שאם אתה מתפלל עתה אז תחזק החשד שלהם שלקחתם מדעתך, ועתה אתה עומד בתפלה שאבוא אליך בעצמי ובכבודי, אלא דבר ויסעו, ואז ידעו ויאמינו שידך ידי ועשייתך עשייתי... (תורה שבכתב בשלח)

ומצינו מדה זו היתה בנשים יותר מבאנשים, ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, כי האמינו בה' ולקחו תופים ומחולות, ונתהפכו נשים לגבורת אנשים להיותם אמיצי לב, והאנשים לנשים, על כן באנשים כתוב לשון נקבה, ובהנשים לשון זכר... (שם)

אור החיים:

ופרעה הקריב - ...כבר הודיעם ה' כי יחזק לבו לרדוף להכבד בו... אם כן מנין נכנס להם הפחד, לו יהיה שראו שבאו בכח גדול... אף על פי כן כבר הבטיחם ה' כי הוא המחזק לבו להכבד בו, והם סייעו בדבר. אכן יתבאר על פי דבריהם, שאמרו והנה מצרים נוסע אחריהם, זה שר של מצרים מצרים שמו... והנה מן הסתם כי השר היה עומד לימין המלך לא לפני העם, והנה מסדר הרגיל במלחמות שהמלך ביניהם, שהעם יקדמו למלך והמלך לבסוף. וכאן הודיע הכתוב הדבר שממנו בא ההרגשה לישראל לירא ולפחד... לצד שפרעה הקריב והשר היה לפניו, והם לא יוכלו לדעת סיבת השר שאינו אלא לעמוד לפני המלך כנהוג, כי אין מנהג המלך להקדים למחנה... לזה רעשו כי חשבו כי שרי מעלה באו לערוך עמם מלחמה, כי הוא אות כי ה' חזר ממחשבתו הטובה, כי זולת זה לא היה מסכים על מלאכו לבא כנגדם, ולזה צעקו... וטעם ב' אלקים חשבה לטובה כדי שיפחדו ויחזרו בתשובה שלמה ויקרבו לבם לשמים, כדי שבאמצעות זה יעשה ה' להם הנס העצום של קריעת ים סוף... (שמות יד י)

ואתם תחרישון - ...אפילו בתפלה אם אין בכם כח, כמו מאמר חזקיה, תחרישון, והוא ילחם לכם. ולפי מה שפירשנו בפסוק התיצבו שאמר להם יעמדו בתפלה ירצה על זה הדרך ואתם תחרישון למדת הדין, פירוש תרבו בתפלה להשמיע במרום קולכם להחריש למדת הדין עליכם. (שם שם יד)

מה תצעק אלי - ...אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל שישראל היו נתונין בדין מה אלו וכו' אף אלו וכו', ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה אותם האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, ולהיפך בר מינן ימעיטו הכח, והוא אומרו "צור ילדך תשי". והנה לצד שראה א-ל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי, פירוש אין כן הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיון שהם אינם ראויים מדת הדין מונעת, ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל, פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל יתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני עושה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים. ואתה הרם את מטך, פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים, כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה ותמצא שכן היה, וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב... (שם שם טו)

רש"ר הירש:

ראה דור המדבר-אמונה שמות יד א.

העמק דבר:

הרם את מטך - ונטה את ידך - אלא הענין דהמטה היה מיועד לכל דבר נסיי שבנגלה גם כן ועל כן נקרא אותות, מה שאינו כן ידיו של משה היו מועילות כמו ידיו של אלישע הנביא ליהורם המלך שיהיה נס נסתר לישועה, והיה הרצון של הקב"ה לתלות קריעת הים בהכנת ישראל אם יקפצו לתוך הים יהי נקרע פתאום בנס נגלה, ואם לא יקפצו יהי מתייבש בסיבת הרוח מעט מעט, ויהי נס נסתר... (שמות יד טז)

אשר עשה ה' במצרים - ...אלא הענין כמו שדרשו במכילתא והגדה היד הגדולה שהיו חמשים מכות או מאתים מכות, והגיע לכל אחד מרודפי ישראל מיתה משונה לפי מעשיו שהרעו לישראל בהיותם בקרבם, ואנו אומרים בברכת קריאת שמע את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע... ומזה בפרט נודע להם השגחתו ית' בפרטות על כל יחיד אפילו על גוים מכל שכן על עמו, משום הכי וייראו העם. (שם שם לא)

שפת אמת:

ראה דור המדבר-אמונה בשלח תרל"ג.

במדרש מה תצעק... והפירוש כי בני ישראל בעת צרה פונים להשי"ת בטבעם, ולכן אף בצרה גדולה שאינו יכול לצעוק גם כן, הצרה בעצמה הוא לשון תפילה, כי מוכנים הם לתפילה לעולם. ואיתא ויצעקו וכו', תפסו אומנות אבותם, פירוש מו"ז ז"ל כי לא היה להם הכנה לתפילה מרוב צרה רק שתפסו מנהג אבותיהם בידיהם... (שם תרל"ה)

במדרש לזכור בכל יום יציאת מצרים וקריעת ים סוף... רק פירוש אמונה להיות נמשך אחר הנהגת הבורא, וביציאת מצרים לא היו בני ישראל נמשכים לאחר הנס, כי לא היו מוכנים אל הגאולה עדיין, וזה ענין חפזון, וזה היה טענת בני ישראל עם משה רבינו ע"ה, חדל ממנו וגו', כי ידעו שאין נמשכין אחר הנס. אמנם השי"ת בחסדו ראה כי אם יהיו עוד זמן בגלות, יגובר עליהם סט"א, כאשר חכמים הגידו, לכן הקדים ה' הגאולה קודם הזמן, ולא נאמר ויהי בשלח לשון צרה, כי כיון שלא היו מוכנים לזה היו על ידי זה בסכנה עצומה, כי כל נס שאינו בזכות מעשה האדם הוא בסכנה, ולכן היה צריך אחר כך להיות קריעת ים סוף לתקן הנ"ל, להיות הגאולה שנית על ידי אמונת בני ישראל שמסרו נפשם והאמינו לדבר ה' וחזרו לצד מצרים וכו', ואז כיון שנקרע להם הים האמינו... (שם תרל"ז)

בפסוק ויאמרו וגו' המבלי אין וגו', ויתכן לומר שזאת אמרו הערב רב, מה זאת עשית לנו דייקא שמשה רבינו ע"ה קבלם מעצמו, דאם לאו הכי קשה הא בשם ה' דיבר להוציאם ואם לא האמינו בו חס ושלום הול"ל הכי, אבל מה זה הלשון עשית לנו, ולהנ"ל אתי שפיר... ועליהם רמז ואתם תחרישון, כי לא יזכו להיות בכלל השירה על ידי שהתרעמו, דבהשירה כתיב משה ובני ישראל דייקא ולא הערב רב. (פסח תרמ"ב)

שם משמואל:

ונראה דהנה על הים כתיב (שמות י"ד) וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלא יראו מזרוע בשר, שהרי כבר ראו בעיניהם נסים מפליאים ומכת בכורות שברגע אחד מתו רבים, והשי"ת יכול לעשות גם עם כל ההמון הזה להמיתם כרגע, אבל הפחד היה מפני שראו את מצרים נוסע אחריהם, שפירש"י בלב אחד כאיש אחד, שזה ענין של קדושה, כי הסט"א הם ענפין מתפרדין, וכאשר ראום כאיש אחד חשבו שיש להם עתה כח מן הקדושה, ומזה נתיראו. ובאמת כן היה, אבל הכוונה בזה היתה לעורר לבב ישראל לתשובה, על כן ניתן בהם כח קדוש...

ולפי האמור יש לפרש הא דוהנה מצרים נוסע אחריהם בלב אחד כאיש אחד, דהנה בסיני כתיב ויחן שם ישראל וגו', ואמרו ז"ל כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות היו בתרעומות ובמחלוקות... והדבר יפלא מאין היו להם אז תרעומות ומחלוקות, שאז לא היו ביניהם שום מסחר וקנין ודין ודברים, והיה להם לכל אחד ואחד עושר למכביר... ועוד שמחת יציאת מצרים היתה צריכה למנוע מהם כל מחלוקת כידוע, שאדם בעת שמחתו יכול לסבול אפילו שונאו... ומכל מקום היו להיפוך בתרעומות ובמחלוקות, על כן נסתעף מזה שהמצרים לקחו את האחדות... (וישלח תרע"ו)

ונראה דהנה במד"ר יונתי בחגוי הסלע וגו' השמיעיני את קולך, אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, והפירוש שבמצרים היו ישראל נכנעים ונדכאים עד מאד, ולא היו רואין לעצמם שום מקום הצלה בדרך הטבע... והיתה הצעקה יוצאת מתכלית עומק הלב. אבל איש מקוה לישועה אי אפשר שיהיה כל כך לבו מר עליו, ואף מי שיש לו ספק הצלה אי אפשר שיהיה כל כך לבו נשבר בקרבו ושתהיה תפילתו בתכלית העומק כזה שהוא אובד עצות כמובן... ולתפילה כזו שהיא כך כך מעומק הלב לזה היה מתאוה הקב"ה... והסברנו הדברים שגובה רום הוא לפי עומק תחת, ועל כן לעורר קריעת ים סוף שהיא גבוהה מאד נתבקשה תפילה כזו, וזה שהביא המדרש רבה משל לבת מלכים שהיתה ביד הלסטים, ועבר המלך והיתה צועקת בבקשה ממך הצילני... כן הדבר בישראל, מצד מעלת נפשם לא נקל להיות כל כך נכנע והלב יהיה שבור לרסיסים כמו אז שהיו כאיש אחד אובד עצות, מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם ומצאו ישראל את עצמם בתכלית הצרה עד שלא חשבו עוד להנצל, שהיו מוקפין מכל צד, והיתה הצעקה בתכלית עומק הלב ובנפש מרה עד מאד, אבל משה רבינו ע"ה באשר כבר נאמר לו "ואכבדה בפרעה", ואף שחשב שישראל קלקלו הענין כנ"ל במאמר הקודם, מכל מקום ידע שאין ישראל נאבדים חס ושלום, ואם לא מצד הדין יהיה מצד החסד, מכל מקום לגודל בטחונו בה' סמוך לבו לא יירא, ועל כן בלתי אפשר שתהיה תפילתו כל כך בעומק ובשבירת הלב כאיש אובד עצות... על כן "קדמה תפילתם לתפילתך". (בשלח תער"ב)

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון... ויש להבין אם לא יועיל על כל פנים לא יזיק, ולמה מנע מהם מלהתפלל ולזעוק שזהו בעצמו מצוה... ובעניותן יש לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דהענין "אתם תחרישון" להיות בטוח בה' וכענין שבת דצריך להיות כאילו כל מלאכתך עשויה. והנה זה בא ללמד ונמצא למד, דכל מלאכתך עשויה דבשבת הוא משום בטחון בהשי"ת, שבאמת אין צריך עוד למלאכה, ובאמת אם היתה השבת נמשכת והולכת ולא היה היתר לשוב למלאכה, היתה נעשית בפועל כל מלאכתו מאליה, ולא היה צריך לעסוק במלאכה... ועל כן בזה עצמו שאתם תחרישון ותהיו בטוחים בישועת ה' בזה עצמו ימשכו הישועה מעתיקא, ואם כן אתם תחרישון אין זה שלילה אלא מצוה, ובשביל זה זוכין להישועה מעתיקא... (שם תרע"ו)

אך עדיין לא היו כל אלה מספיקים אלא להתכללות כל איש ואיש בפרט, שהרי נסיונות אלו היו לכל אחד ואחד, ועל כן שתהיה נחה על כולם יחד מעלה גדולה כזו, שתהיה שכינה מדברת מתוך גרונם כולם כאחד בדברים אחדים היו נצרכים נמי להתכללות כל ישראל כאחד, ונראה דהנה כתיב והנה "מצרים נוסע אחריהם", וברש"י בלב אחד כאיש אחד, ולכאורה בלתי מובן הלא הם ענפין מתפרדין מאין באה להם ההתאחדות, ונראה שזה היה מפני שהשר של מצרים נסע אחריהם... אך הוא גופא צריך להבין למה ניתנה להשר שלהם רשות לזה, שכל עצמה של רדיפת המצרים לייראם היה כדי לקרב את לבם של ישראל לתשובה, אבל זה שראו את השר נוסע אחריהם שהיה מראה כאילו מן השמים הסכימו לזה, היה גורם עוד יאוש ואיבוד התקוה היפוך התשובה, עד שבאמת גרם לכת אחת שהתריסו נגד משה ואמרו המבלי אין קברים במצרים וגו'.

והנה ידוע שכשישראל נוצחין את אויביהם שבו כל כחות אויביהם לקדושה ויחולו על ראש ישראל... ועל כן זה הענין והכח שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד על ידי השר של מצרים כאשר נצחו ישראל נהפך כח זה לישראל בקדושה ונעשו כולם אחד ממש... ומעתה זכו להתאחדות שלמה, הן בפרט על ידי שלשת הנסיונות, והן בכלל על ידי שזכו לכח הנ"ל שהביא אותו השר של מצרים, ועל כן כמו הדיבור הגשמי שבא באדם אחר התכללות גוף ונפש ושכל, כן הדיבור הרוחני כמ"ש ויתן בפי שיר חדש שהשכינה מדברת מתוך גרונם, בא לישראל בכלל ובפרט אחר התכללות פרט וכלל. (שם תר"פ)

ונראה דלשתי הגאולות היו צריכין לתיקון מחשבה דיבור ומעשה, אלא שלגאולה הראשונה שהיתה רק בחיצוניות היה די מחשבה דיבור ומעשה אף בלתי בתכלית עומק הפנימיות, אך בגאולה השניה שהיתה בפנימיות היו צריכין לתיקון מחשבה ודבור ומעשה בתכלית הפנימיות, ועל כן קודם הגאולה הראשונה היתה מחשבה בתשובה שעשו כל אחד בפני עצמו... אך לגאולה הפנימית שעל הים היו צריכין מחשבה ודיבור בעומק יותר, פנימיות לעומת פנימיות, מחשבה כמ"ש "ופרעה הקריב" את לבם של ישראל לתשובה, מכלל שעדיין היתה חסרה להם תשובה מתכלית עומק הלב. דיבור, כמ"ש "ויצעקו בני ישראל אל ה'", היינו שעלתה תפלתם עד שם הויה ב"ה, מעשה הוא ירידתם לתוך הים והגיעו המים עד חוטמיהם, ובזה נגמר התיקון במחשבה דיבור ומעשה. (שם תרפ"ג)

דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות, הקשה לי בני היניק אהרן ישראל שיחיה, למה נצרך הציווי לבני ישראל, הלא הענן היה הולך לפניהם... אבל נראה דהנה יציאת מצרים היתה בחסד גמור, וקריעת ים סוף היתה צריכה שתהיה על ידי זכותם. ועל כן מצינו שטען עוזה שר של מצרים דין יש לי עליהם, ולמה לא טען ביציאת מצרים. אלא יש לומר שזה הטעם דיציאת מצרים שהיתה בחסד השי"ת ולא בדין לא היה יכול לבא בטענת דין, אלא על הים שהיה נצרך שתהיה זכותם מסייעת לזה בא בטענת דין, כי להוצאה שהיתה להוליכם אל הר סיני לא היה נצרך ללכת אל הים, אבל באשר חפץ ה' להראותם קריעת ים סוף להשריש היראה והאמונה בקרבם, כדכתיב "וייראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו", סיבב השי"ת שילכו אל הים. אבל באשר לא היתה להם זכות עדיין לזה צוה השי"ת "וישובו ויחנו" שיאמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, ובזכות זה יהיו ראויים לקריעת ים סוף, אבל אם היו אומרים איך נקרב אל רודפינו שוב לא היה אפשר להם לשוב ולחנות לפני פי החירות, אלא היו הולכים ישר לסיני. ולפי זה מאחר דכל ההולכה היתה תלויה ברצונם שוב אי אפשר לומר שהענן היה הולך טרם שאמר להם משה ושקבלו עליהם... (פסח תער"ב)

ויסע משה את ישראל מים סוף, ובמדרש (שמ"ר כ"ד) שאמרו ישראל באותה שעה, כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל ה' דברים... נחזור למצרים, אמר להם משה וכו' באו ופרעו את השטר, שכך אמר הקב"ה "תעבדון את האלקים על ההר הזה". והדברים מפליאים, מה היתה דעתם לחזור למצרים לעבוד עבודת פרך? ויש לומר דהם בחכמתם ידעו שבאשר לא התמהמהו במצרים ד' מאות שנה שלמות יצטרכו להשלים בשאר גלויות, ומה שהוציאם קודם הזמן הוא מפני שלא יכלו להתמהמה כי היו חס ושלום אבודים במצרים באשר כבר היו במ"ט שערי טומאה, על כן חשבו שעתה בהתחזק כוחם מוטב לחזור למצרים להשלים הת' שנה, ועל זה אמר להם משה שעדיין אין התחזקות כוחכם שוה כלום, שהרי כל היציאה היתה למען לפרע את השטר,ואם לא תפרעו את השטר נמצא למפרע הכל בטל. ומזה נוכל לראות כמה גדולים וטובים היו האנשים האלה שהיו רוצים מדעתם לקבל עליהם עבודת פרך בשביל הדורות הבאים שלא יצטרכו לשעבוד, כי השכילו מראש שפלות דורות הללו הטובעים ביון מצולה... (שם תרע"ד)

...ולפי האמור מובן, שבעודם במצרים אף שעשו תשובה שלמה במחשבה דיבור ומעשה כנ"ל לא הספיקו לתקן את חטא נח, באשר אז לא היה נחשב לעבירה כלל, ועל כן לא נתמרקו מחטא זה במצרים, אלא אחר היציאה היו נזקקים לנסיון וצירוף מחדש. וכבר אמרנו במאמרים הקודמים, שלעומת חטא נח שלא התפלל על דורו היה התיקון במ"ש ויצעקו בני ישראל אל ה', ולעומת חטאו שלא הקריב קרבן עליהם היה התיקון במה שנכנסו לים עד חוטמיהן, והם בעצמם נעשו קרבן לה' במסירות נפשם. ומעתה מובן מה שאמר לו הקב"ה למשה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", שתיקון חטא התפלה של נח שלא התפלל כבר תיקנו עוד טרם תפלתך, ועתה איננו חסר אלא תיקון הקרבן כנ"ל, על כן אל תתמהמה ודבר אל בני ישראל ויסעו ויושלם גם תיקון הקרבן שנתבקש. (שם תרע"ז)

ולפי הדברים האלה יובן מה שנתייראו ישראל בראותם מצרים נוסע אחריהם, דהנה במדרש ויחן שם ישראל, אבל בשאר כל החניות כתיב ויחנו, מחמת שהיו בתרעומות ובמחלוקות. והנה גם כאן נאמר ויחנו, שמורה שעדין לא היו כאיש אחד, ואולי מחמת שעדיין לא נטהרו מזוהמתן עד מתן תורה... ועל כן לא נתאחדו אז והיו חונים בתרעומות ובמחלוקות ופגמו בצלם אלקים, ועל כן נטלו זה המצרים והיו נוסעים אחריהם בלב אחד כאיש אחד, ועל כן נפל פחדם על ישראל, שהבינו שצלם האלקים שהיה צריך להיות על ישראל נטלוהו המצרים, ובאמת שכן היה, שהרי ישראל נעשו ארבע כתות על הים, הרי שישראל לא היו אז שלימים וראויים שישרה עליהם צלם אלקים, ונטלוהו המצרים. והיו אז ישראל נתונים בדין, והוצרכו לישועה גדולה יוצאת מגדר התמידי עד שנאמר ה' ילחם לכם וגו'... (תצא תרע"א)

פרי צדיק:

ואתם תחרישון... והיינו דלטעם זה לא רצה השי"ת שיתפללו ישראל שבאם היו מתפללין בודאי היו רוצים לעורר מדת הדין על המצרים, ובאם היה מתעורר מדת הדין לא היה המשפט נותן להציל את ישראל, שכן אמרו במ"ר (כ"א) שעמד הס"מ לקטרג עליהם ביציאת מצרים עד עכשיו עובדי ע"ז ואתה קורע להם את הים, וכן קטרג שר מצרים מה נשתנו אלו מאלו, רק שהיה אז התגלות עתיקא שהוא רצון העליון ע"ד שנאמר "הלא אח עשו ליעקב, ואוהב את יעקב" אהבה בלי טעם... (בשלח י)