דור המדבר   מסע

(ראה גם- מחנה ישראל, עמוד אש וענן)

 

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף... (שמות יב לז)

ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים... ויסעו מסכות, ויחנו באיתם בקצה המדבר. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה... (שם יג יח)

דבר אל בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים, לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר. (שם יד ב)

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. (שם שם כב)

ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה... ויבאו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ויחנו שם על המים. (שם טו כב והלאה)

ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני, בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים. (שם טז א)

ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה', ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. (שם יז א)

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר. (שם יט א)

וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה... (שם לג א)

ויאמר, פני ילכו והניחותי לך. ויאמר אליו, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה... (שם שם יד)

ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכן שם העם שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל, ועל פי ה' יחנו, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו... (במדבר ט יח)

עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם, והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות... ותקעתם תרועה, ונסעו המחנות החונים קדמה. ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה, תרועה יתקעו למסעיהם. (שם י ב)

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש, נעלה הענן מעל משכן העדות. ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני, וישכן הענן במדבר פארן... ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה לצבאותם, ועל צבאו נחשון בן עמינדב... והורד המשכן, ונסעו בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן. ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם, ועל צבאו אליצור בן שדיאור... ונסעו הקהתים נשאי המקדש, והקימו את המשכן עד בואם. ונסע דגל מחנה בני אפרים לצבאותם ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד... ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנות לצבאותם, ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי... (שם שם יא והלאה)

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. וענן ה' עליהם יומם, בנסעם מן המחנה. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (שם שם לג)

מקברות התאוה נסעו העם חצרות, ויהיו בחצרות. (שם יא לה)

ואחר נסעו העם מחצרות, ויחנו במדבר פארן. (שם יב טז)

ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותקבר שם. (שם כ א)

ויסעו מקדש, ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר. (שם שם כא)

ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום, ותקצר נפש העם בדרך... (שם כא ד)

ויסעו בני ישראל, ויחנו באובות. ויסעו מאובות, ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש. משם נסעו, ויחנו בנחל זרד. משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי, כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי... ומשם בארה, היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים. (שם כא י)

ויפנו ויעלו דרך הבשן, ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי... ויסעו בני ישראל, ויחנו בערבות מעבר לירדן ירחו. (שם כא לג)

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם, ביד משה ואהרן. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם. ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש הראשון, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים... ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות... (שם לג א, וראה שם כל המסעות)

ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי כאשר ציוה ה' אלקינו אותנו, ונבא עד קדש ברנע. (דברים א יט)

ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו, בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה... ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם, באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם... (שם שם לא)

ותשבו בקדש ימים רבים, כימים אשר ישבתם. ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה' אלי, ונסב את הר שעיר ימים רבים. (שם שם מו)

עתה קומו ועברו לכם את נחל זרד, ונעבור את נחל זרד. והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה, עד תום כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע ה' להם. (שם ב יג)

ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו. משם נסעו הגדגודה, ומן הגדגודה יטבתה ארץ נחלי מים. (שם י ו)

וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, וישב ישראל בקדש. וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא מזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון, ולא באו בגבול מואב... (שופטים יא יז)

זהר:

פתח רבי יוסי ואמר, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו', תא חזי בזמן שישראל היו הולכים במדבר השכינה היתה הולכת לפניהם, והם היו הולכים אחריה, שכתוב וה' הולך לפניהם וגו', ומשום זה כתוב כה אמר וגו' לכתך אחרי במדבר וגו', (הרי שהשכינה הלכה לפניהם והם הלכו אחריה, שזה רומז שהיו מקבלים מאחורים שלה).

והשכינה היתה הולכת וכל ענני כבוד עמה, וכשהשכינה נסעה היו נוסעים ישראל, כמו שכתוב ובהעלות הענן מעל האהל וגו', וכשהיא עלתה עלה הענן עד למעלה, וכל בני העולם רואים, ושואלים ואומרים מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.

הענן ההוא שהשכינה נראתה בו היה עשן, מה הטעם שהיה עשן, משום שהאש שהדליק אברהם ויצחק בנו, היתה אוחזת בה ולא הרפתה ממנה, וכשהאש ההיא היתה נאחזת בה היתה מעלה עשן... (וישלח רכג, ועיין שם עוד והפירוש)

בשעה ההיא אמר משה להקב"ה, בניך מרוב השתוקקות להסתכל בך אינם רוצים לנסוע מן הים, מה עשה הקב"ה הסתים כבודו בחוץ במדבר, ושם נגלה ואינו נגלה, אמר להם משה לישראל, כמה פעמים אמרתי שתסעו משם לא רציתם, עד שהראיתי לכם זיו כבוד הקב"ה במדבר, ומיד היו חושקים.

ולא נסעו עד שאחז בהם משה, והראה להם זיו כבוד הקב"ה במדבר, אז מרוב השתוקקות ורצון להסתכל הסיע אותם משה. זה שאמר ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, מהו מדבר שור, הוא מדבר שהיו רוצים שם להסתכל בו בזיו כבוד המלך הקדוש, ועל כן נקרא מדבר שור, (שפירושו) הסתכלות שם...

אמר רבי שמעון בעוד שהיו הולכין במדבר, נגלה עליהם רשות אחר של שאר העמים, דהיינו אותו שהוא שולט במדבר ופגע בהם שם, ראו ישראל שלא היה ההוא זיו כבוד מלכות, זה שאמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, מה הטעם, כי מרים הם, לא נתבשם נפשם כבתחילה, ולא עוד אלא שבא לקטרג עליהם... (בשלח שמג)

משום שבשעה ההיא שיצאו ישראל ממצרים ונשלמו לששים רבוא, נתחזק המלכות הקדושה ונתעלה על הכל, והלבנה (שהיא המלכות) האירה, ואז נכנעה מלכות הרשעה סטרא אחרא, והוציא הקב"ה (את ישראל) ללכת במדבר החזק, שהוא מקום והשליטה של סמאל הרשע, שהוא שלו ממש, כדי לשבור תוקפו וכחו ולכתת ראשו ולהכניעו שלא ישלוט, ואם לא חטאו ישראל רצה הקב"ה להעבירו מן העולם, ועל כן העביר (את ישראל) בנחלתו וגורלו ממש...

ועל כן כתוב אשר ראית, כי בעיניהם היו רואים את בעל המדבר שהולך אסור לפניהם ולקחו נחלתו וגורלו, מאין לנו, הוא מה שכתוב אז נבהלו אלופי אדום, שאלו הם נחש שרף ועקרב, ואנו גם כן נפרדנו מן הישוב אל המדבר החזק ולעסוק שם בתורה כדי להכניע לצד ההוא... (תצוה פג, ועיין שם עוד)

ויהי בנסוע הארון וגו', רבי אלעזר אמר, כאן יש להסתכל, הנ' שהיא מחזירה (פניה) לאחור כאן בב' מקומות, (דהיינו הנ' העומדת לפני פרשת ויהי בנסוע ולאחריה) למה, ואם תאמר (שרומזת על) נ' כפופה אשר נודע שנ' כפופה היא הנוקבא, (דהיינו המלכות), ן' פשוטה היא כלל דכר ונוקבא, (שהם ז"א ומלכות), והעמדנו במקום זה, בנ' כפופה שעליה נאמר), ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה', (שעל הנ' כפופה אמר קומה ותאמר שעל כן נכתבו ב' הנונין ההפוכות), אבל (אם כן) למה נחזרו שוב פניהם לאחור, כעין זה.

תא חזי, לא נאמר נ' (בהא"ב של) אשרי יושבי ביתך, משום (שהנ' שהיא מלכות) היא בגלות, וכך העמידו החברים שכתוב עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו', אלא מה כתוב למעלה, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, כיון שהארון היה נוסע היתה הנ' נוסעת עליו, (שהיא המלכות), שהרי השכינה ישבה על הארון, תא חזי אהבת הקב"ה לישראל, שאף על פי שהם סרו מדרך הישר, אין הקב"ה רוצה לעזוב אותם ובכל זמן הוא מחזיר פנים אליהם, שאם לא כן לא היתה להם תקומה בעולם.

תא חזי הארון היה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, והנ' (שהיא השכינה) לא היתה נפרשת ממנו, ונוסעת עמו, ומתוך אהבתם של ישראל החזיר פניו (לישראל), ומסבבת עצמה מן הארון, כאותה אילה הצעירה כשהיא הולכת היא מחזרת פניה אל המקום שיצאה משם, ועל כן בנסוע הארון היתה הנ' מחזרת פניה כלפי ישראל וכתפי גופה אל הארון.

ועל כן כשהארון היה נוסע אמר משה קומה ה', היינו שלא תעזוב אותנו החזיר פניך אצלנו. ואז החזירה הנ' פניה אליהם כעין זה, כמי שמחזיר פניו למי שאוהב אותו, וכשהתחיל הארון לנוח אז סובב פניו מישראל והחזיר (פניו) אל הארון ולגמרי החזירם. (בהעלותך קכז, ועיין שם הפירוש)

תא חזי, בשעה שהקב"ה הוציא את ישראל מארץ מצרים, הוציאם בסוד השם דמ"ב אותיות, כמו שברא בו שמים וארץ, (שהשם הזה יוצא מן ב' דבראשית עד הב' של ובהו.

ומשום זה כשיצאו ישראל מארץ מצרים נסעו י"ב מסעות עד שהגיעו להר סיני, זה שכתוב ביום הזה באו מדבר סיני, (כי ז"ה הוא בגימטריא י"ב). ורצה הקב"ה ששלשים המסעות האחרים (להשלים מ"ב מסעות כנגד השם מ"ב) ילכו אותם בג' ימים, זה שכתוב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, (שהיו צריכים ללכת) עשרה מסעות בכל יום.

ומשום שחטאו גרמו שיהיו נוסעים אותם רק בי"ג הראשונים, (כלומר שכל ג' ימים לא נחשבו להם אלא למסע א', וגם י"ב הקודמים היו י"ג מסעות), ומשום זה לא נכנסו לארץ עד שנסעו שלשים מסעות אחרים, ונשלם סוד השם של מ"ב אותיות, כעין מעשה בראשית. (זהר חדש כי תבא לד)

מכילתא:

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, קרוב הוא הדבר שאמר הקב"ה למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי קרוב הוא הדרך לשוב למצרים, שנאמר דרך שלשת ימים נלך במדבר. דבר אחר כי קרוב הוא, קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך... ולניני ולנכדי, ועדיין נכדו קיים. (בשלח הקדמה)

ויסע משה, אמר רבי יהושע זו נסיעה לא נסעו אלא על פי משה, ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה, שנאמר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. רבי אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא מפי הגבורה, וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה, ומה תלמוד לומר ויסע משה את ישראל, להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה קומו סעו, לא אמרו היאך אנו יוצאין במדבר ואין לנו מחיה בדרך אלא האמינו והלכו אחר משה, ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'.

וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלש מסעות, שנאמר ויסעו מפי החירות ויסעו ממרה ויבאו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף. וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמנה מסעות, ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן וגו' שם מת אהרן וגו', וכי במוסרה מת, והלא לא מת אלא בהר ההר, שנאמר ויעל אהרן הכהן וגו', ומה תלמוד לומר שם מת אהרן ויקבר שם, אלא מלמד שחזרו לאחריהם לכבודו של אהרן לקבורתו שמנה מסעות, שנאמר ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן, ויחנו בחור הגדגד, ויסעו מחור הגדגד ויחנו ביטבתה, ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה, ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר, ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש, ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר.

רבי אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות, ומה תלמוד לומר ויסע משה את ישראל, שהסיען בעל כרחן במקל, שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים... (בשלח-ויסע פרשה א)

ויחן שם ישראל, כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו לב אחד, לכך נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר... (יתרו-בחודש פרשה א)

ספרי:

ואחר נסעו העם מחצרות, וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו, אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים, וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות. (בהעלותך קו)

אחד עשר יום מחורב, וכי מהלך אחד עשר יום לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות, והרי אינו מהלך אלא שלשה ימים, רבי יהודה אומר וכי שלשה ימים הלכו ישראל מהלך אחד עשר מסעות, והלא אינו מהלך אלא ארבעים יום, שנאמר באליהו וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה. אחר שאמר אי אפשר חזור לך לענין הראשון. דבר אחר אחד עשר יום מחורב, אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקילקלו מעשיהם גילגל המקום עליהם ארבעים שנה. רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל... רבי בנאה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ, שנאמר היום אתם יוצאים בחודש האביב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני מיד. אבא יוסי בן חנין אומר משום אבא כהן ברדלא, אילו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ, שנאמר עלה רש כאשר דבר אלקי אבותיך לך. (דברים ב)

תלמוד ירושלמי:

ובמדבר מי היה מכוון להם הרוחות. אמר רבי אחא ארון היה מכוון להם את הרוחות, הדא הוא דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש, זה הארון, והקימו את המשכן עד בואם, בני קהת שעליהם היה הארון נתון. כיצד היו ישראל מהלכין במדבר, רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיא חד אמר כתיבה וחרנה אמר כקורה, מאן דאמר כתיבה, כאשר יחנו כן יסעו, מאן דאמר כקורה, מאסף לכל המחנות לצבאותם... (עירובין לג א)

...אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו כנענים להתגרות בהם, הדא הוה דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד וגו', מהו דרך האתרים, כי מת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך, ובאו ונתגרו בהם, ובקשו ישראל לחזור למצרים, ונסעו לאחוריהן ח' מסעות, ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות, אף הם הרגו ממנו ארבע... (יומא ב א)

סדר עולם:

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה הענן, נמצאו עושין במדבר סיני י"ב חודש חסר עשרה ימים, ואומר (במדבר ל"ג) ויכתוב משה את מוצאיהם וגו', נסעו ממדבר סיני ובאו להם לקברות התאוה ועשו שם ל' יום, שנאמר לא יום אחד תאכלון וגו' עד חודש ימים. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות ועשו שם ז' ימים, שנאמר (שם י"ב) ותסגר מרים שבעת ימים. נסעו מחצרות ובאו להן למדבר פארן בכ"ט בסיון, ובכ"ט בסיון שלח משה מרגלים... אחר מרגלים היתה מחלקותו של קורח ובליעתו... י"ט שנה היו חוזרין ומטרפין וי"ט שנה ישבו בקדש ברנע, שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם. (פרק ח)

מדרש רבה:

המוליכך בדבר הגדול והנורא, אמר רבי יוסי בר חנינא אין אנו יודעין למי הוא אומר גדול, אם להקב"ה או למדבר, אמר להם משה גדול ונורא הוא האלקים שהייתם מכעיסין אותו ומהלכין באותו מדבר שהוא מלא נחשים ועקרבים וצמא ושרפים ורעבון והוליך אתכם בשלום בתוכו. ולא עוד אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלו ישראל מפניהם. דבר אחר מהו מדבר שור, אלא עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה העולם מדבר, כיון שיצאו נעשה העולם שור... (שמות פרשה כד ד)

מהו להציל ממות נפשם, אלא ממיתת הארון, כיצד, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא, בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגוע בשונאיהם... (במדבר פרשה ה א)

...כל אותן מ' שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברוח, אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם, במה שהייתי עמכם, ולא עוד אלא כמה נחשים... היו שם, שנאמר (דברים ח') נחש שרף ועקרב, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם, לכך אמר הקב"ה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם. (שם פרשה כג א)

אלה מסעי - זה שאמר הכתוב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן (תהלים ע"ז). מה נחית, נוטריקון הוא, רבי אליעזר אומר, נ'סים עשית עמהם, ח'יים נתת להם, י'ם קרעת להם, ת'ורה נתת להם...

דבר אחר כצאן עמך מהו, אלא מה הצאן אין מכניסין אותה לצל הקורה, כך ישראל כל מ' שנה שעשו במדבר לא נכנסו לצל הקורה, לכך נמשלו כצאן. דבר אחר מה הצאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועים אותה במדבר, כך ישראל כל מ' שנה שהיו במדבר ניזונו בלא אוצרות... דבר אחר נחית כצאן, מה הצאן כל היכן שרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו, כך ישראל, כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעים אותם היו נוסעים אחריהם... (שם שם ב)

אלה מסעי - משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפואתו, כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות, ואומר כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך, כך אמר לו הקב"ה למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי.

דבר אחר למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו, על שקבלו את ישראל. ועתיד הקב"ה ליתן שכרן, דכתיב (ישעיה ל"ה) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה וגו'... (שם שם ג)

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי, כתיב ויסע משה את ישראל (שמות ט"ו) הסיען מחטאו של ים. אמרו לו משה רבינו להיכן אתה מוליכנו, אמר להם לאילים, ומאילים לאלוש, ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני, אמרין לכל הן דאת אזיל ומוביל לן אנן עמך... (שיר השירים פרשה א כז)

כתמרות עשן - אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן יורד, ועמוד אש צומח, ועשן המערכה עולה, כמין שני זוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפין לפניהם נחשים שרפים ועקרבים... (שם פרשה ג ה)

מדרש תנחומא:

...העננים היו על גביהם עד שהיו מתישבין, תקעו חצוצרות הלכו, וכך היו מהלכין על גביהם וכמין קורה יוצאה מתוך הענן שהיו יודעין לאיזה רוח הם יוצאין, כך היה מסע כל דגל ודגל. גמרו להלוך, עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה נראה כמין קורה היה כנוסע עצמו, והם יודעין שבאותו מקום הם חונים. עמדו להם ענני כבוד התחילו מתיישבין באהליהם היכן ישרו, וענן השכינה שהיה על גבי המשכן היה מהלך על גבי מחנה הלוים באמצע המחנות הוא היה עומד לו, והיו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באין, שנאמר והקימו את המשכן עד באם. כיון שהיו מעמידין את המשכן היו מעמידין וחונים כל אחד ואחד עצמו במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו היתה גדולה ביד משה שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, וענני כבוד היו מקיפין אותו ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה יפה את רעיתי כתרצה (שיר ו'), מהו כתרצה, שאני מתרצה לכם... (במדבר יב)

שוחר טוב:

דבר אחר על אילת השחר, זה שאמר הכתוב (שיר ו') מי זאת הנשקפה כמו שחר, מי זאת אלו ישראל, שנאמר (שם ז') זאת קומתך דמתה לתמר, כשהיו ישראל מהלכין במדבר והיה הארון מהלך לפניהם, שנאמר (במדבר י') וארון ברית ה' נוסע לפניהם, רבי אלעזר בשם רבי יוסף בן זמרא כמין זיקוקים של אש היה יוצא מבין שני בדי הארון ושורפין את הנחשים שהיו כקורות בית הבד ועקרבים שהיו כקשתות, שנאמר (דברים ח') המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, שהיו שורפין את הקוצים ואת הברקנים, והיו אומות העכו"ם רואים את העשן ואמרו, (שיר ו') מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן... (מזמור כב)

ילקוט שמעוני:

ויסב אלקים את העם, מפני מה, כדי לעשות להם נסים וגבורות. רבי אליעזר אומר כדי לייגען, שנאמר עינה בדרך כחי. המדבר - כדי לצרפן, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו'. ים סוף - לנסותן, שנאמר וימרו על ים בים סוף, רבי יהושע אומר כדי ליתן להם את התורה... המדבר - כדי להאכילן המן, שנאמר המאכילך מן במדבר, ים סוף - כדי לעשות להם נסים וגבורות... (שמות פרק יג, רכז)

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות, ומסכות לאיתם, ומאיתם לפני פי החירות, נסעו בערב שבת ושבת ובאחד בשבת, שני בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנים את כליהם ומציעים את בהמתן לצאת. אמרו להם האוקטורין הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים, שנאמר דרך שלשת ימים וגו', אמרו להם ישראל וכשיצאנו ברשות מי יצאנו, שנאמר ממחרת הפסח וגו', אמרו להם האוקטורין רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות, עמדו עליהם ישראל הכו מהן, פצעו מהן, והרגו מהן. הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה חזרו לאחוריכם, כין שתקע קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעין לכסותן עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין, לכך נאמר ויחנו לפני פי החירות... (שם פרק יד, רל)

כיון שהיו נוסעין ישראל היה עמוד הענן מקופל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, תקעו והריעו ותקעו, ונסע דגל של יהודה, מיד נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרוכת וכיסו בה את ארון העדות, שנאמר ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה וגו' ותקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של ראובן, שנאמר ונסע דגל מחנה ראובן, מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן וטענוהו בעגלה, והעמידו אותו עד בא בני קהת, שנאמר ונסעו הקהתים וגו', תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל אפרים, שנאמר ונסע דגל מחנה בני אפרים, מיד נכנסו בני קהת ופרקו את הקדש וטענו אותו בכתף, שנאמר וכלה אהרן ובניו וגו', תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של דן...

על פי שלשה נוסעים ישראל, על פי הקודש, ועל פי משה ועל פי חצוצרות, על פי הקודש מנין, שנאמר על פי ה' יסעו בני ישראל, על פי משה, משה היה אומר להם מבערב בהשכמה אתם נוסעים, מיד היו ישראל מוציאין את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת, על פי חצוצרות תקעו והריעו ותקעו שלש תקיעות על כל דגל ודגל, רבי יהודה אומר שלש תקיעות על כל מטה ומטה.

כיון שהיו בני ישראל חונין היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ונקפל נוקפן ומחפה את האהל מבפנים וממלא את המשכן מבחוץ... (שם פרק מ, תכז)

וכן היה נסיעתן, סימן היה למשה בענן אימתי היה מסתלק, כיון שהיה רואה אותו מסתלק היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך וגו', והענן מסתלק, היו כולן מתקעין ליסע ומיישבין את כליהם. מי שהיה לו בהמה היה נושא עליה, ואם לא היה לו הענן נוטל את השאר. כיון שנתיישבו תקעו בחצוצרותיהם, ונסע יהודה ודגלו תחילה נשיאו ושבטו אחריו, וסימן על כל נשיא ונשיא מפה וצבע... וכמין קורה יצאה מן הענן שבו היו יודעין לאיזה רוח הן נוסעין, כך היה מסע של כל דגל ודגל. גמרו להלוך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה על גבי המשכן שהיה מהלך על גבי מחנה הלוים באמצע המחנות היה עומד לו והיו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באין, שנאמר והקימו את המשכן עד בואם. וכיון שהיו באים היו מעמידין וחונים כל אחד ואחד במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו היתה גדולת משה שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, וענני כבוד היו מקיפים אותן, ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה יפה את רעיתי כתרצה, בשעה שאני מתרצה לכם... (במדבר פרק ב, תרפו)

אמר רבי כתוב אחד אומר קומה ה', וכתוב אחד אומר שובה ה', כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, מגיד הכתוב כשהיו ישראל נוסעין היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אומר לו קומה ה', וכשהם חונין היה עמוד הענן מקופל ועומד, ולא היה פורס עד שמשה אומר לו שובה ה'... (שם פרק י, תשלא)

מדרש אגדה:

אלה מסעי בני ישראל, זה שאמר הכתוב לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לא-ל מרשע וש-די מעול (איוב ל"ד), בכל המסעות שהחזיר אותם וסיבב אותם הם גרמו לעצמם, שלא הלכו בדרכיו ולא שמעו למצותיו, כי הקב"ה לא גילה סודיו ומסטיריו אלא לישראל שהם יראיו... (במדבר לג א)

מדרש הגדול:

דבר אחר למה נכתבו המסעות, אלא אמר משה בינו לבין עצמו, אם אין אני כותב המסעות מיציאת מצרים ועד היום הזה, למחר יאמרו אומות העולם כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא ניתן להן קורת רוח, אלא היו מהלכין ביום ובלילה מפני שתעו במדבר. לכך כתב כל המסעות כדי שידעו אומות העולם שאי אפשר שיתעה אדם בכמו מקומות אלו המנויין ארבעים שנה, כל שכן שש מאות אלף, וכדי שידעו שלא נתאחרו ישראל במדבר ארבעים שנה אלא בשביל מה שאירע להן, לכך כתב כל המסעות. ולא היה משה יודע לכתוב את המסעות עד שרמז לו הקב"ה בשני לוחות שהוריד מסיני, שהיה בהן ארבעים ושנים שרטוטין, רמז לארבעים ושתים מסעות, ומנין שהסכים הקב"ה על ידו בכך, שכן הוא אומר, ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'. (במדבר לג א)

לקח טוב:

...ואפילו הכי הוזכרו שמות מסעי בני ישראל ומחנותם מרעמסס עד בית הישימות עד מעברות הירדן, ללמדך שחביבין היו מסעות וחניות בני ישראל במדבר מישיבתן בארץ פתרוס, לפי שכל זמן שהיו ישראל במדבר היו ענני כבוד מסובבות אותם, ומאכלם ומשתיהם לחם אבירים ומי באר... אשר לא עשה כן לכל גוי ולא עתיד לעשות, שנאמר (שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. (מסעי)

ילקוט ראובני:

יש באלה המסעות תועלת גדולה להודיענו כי הכל לפי הכונה, ומטעם זה נמנו המסעות בשמותם להורות שהכל תלוי במחשבתם של ישראל בהקב"ה, כשהיו זכאים ועושים רצונו של מקום והיו נוסעים במחשבתם באותן המסעות ממחשבה רע לטובה, והיתה מדת הרחמים שעליהם מרחמים ומגינים עליהם, ולכך ויחנו בהר שפר, ויחנו במתקה, וכשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה היתה מדת הדין שעמהם מתוחה כנגדם להענישם, ולכך ויחנו בחרדה, ויחנו במרה, ועל זה נאמר בירושלמי כשהיו ישראל מתלוננים במסעות ומסעיות מחשבתם ומשנים אותם היה המדה ההולכת עמהם יומם ולילה פועלת בהן הן לטובה הן לרע הכל כפי מחשבתם... (מסעי)

תרגום יונתן:

והוה כד הוה בעי למיטל ארונא הוה עננא מקפל וקאים ולא הוה נטיל עד דמשה הוה קאי בצלוי מצלי ובעי רחמין מן קדם ה', וכן אמר אתגלי כדון מימרא דה' בתקוף רוגזך ויתבדרון בעלי דבביהון דעמך ולא יהוי לסנאיהון ריגל למיקום קדמך. וכד הוה בעי למשרי ארונא הוה עננא מקפל וקאים ולא הוה פריס עד דהוה משה קאים בצלוי ומלי ובעי רחמין מן קדם ה', וכן אמר תוב כדון מימרא דה' ברחמך טביא ודבר ית עמך ישראל ואשרי איקר שכינתך ביניהן ורחם ית רבוותא דבית יעקב מנין אלפיא דישראל. (במדבר י לה ולו)

ונטלו בני ישראל מן פילוסין ושרו בסוכות אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא. (שם לג ה)

ונטלו מריסא ושרו במקהלת אתר דאתכנשו קרח וסיעתיה על משה ואהרן... ונטולו מטוורא דשפירן פירוי ושרו בחרדה אתר דתווהו על בישתא דמותנא... (שם שם כב, וראה שם עוד)

רש"י:

ויסע משה - הסיען בעל כרחן, שקשטו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים. (שמות טו כב)

ויסעו מרפידים - להקיש נסיעתן מרפידים לביאתם לסיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה. ויחן שם - כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר החניות בתרעומת ובמחלוקות. (שם יט ב, וראה עוד דור המדבר-כללי לכאן)

ראשונה יסעו - כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות, ונוסע מחנה יהודה תחילה וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן, הלוים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ראובן בדרום אפרים במערב ודן בצפון. (במדבר ב ט)

על פי ה' - שנינו במלאכת המשכן כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, תקעו והריעו ותקעו, ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה' וגו', ונסע דגל מחנה יהודה ועל פי ה' יחנו - כיון שהיו חונים היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה, ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה ה' וגו', הוי אומר על פי ה' וביד משה. (שם ט יח)

ולמסע - בשעת סילוק מחנות תתקעו לסימן, נמצאת אומר על פי שלשה היו נוסעים, על פי הקב"ה, משה וחצוצרות. (שם י ב)

בחדש השני - נמצאת אומר שנים עשר חודש חסר י' ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם, ונסעו בכ' אייר לשנה הבאה. (שם שם יא)

והקימו את המשכן - בני גרשון ומררי שהיו קודמים להם מסע שני דגלים, היו מקימין המשכן כשהיה הענן שוכן, וסימן החניה נראה בדגל יהודה, והם חונים ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים, וכשבאים בני קהת מוצאין המקדש על מכונו ומכניסין בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות. (שם שם כא)

מאסף לכל המחנות - לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. יש אומרים שהיו הולכים כמין תיבה, דכתיב "כאשר יחנו כן יסעו", ויש אומר כקורה היו הולכים, דכתיב "מאסף לכל המחנות". (שם שם כה)

אל המקום - מיד עד ג' ימים אנו נכנסים לארץ. במסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים. (שם שם כט)

דרך שלשת ימים - מהלך ג' ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. וארון - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות, ומקדים לפניהם דרך ג' ימים לתקן להם מקום חנייתם. וענן ה' עליהם יומם - ז' עננים כתובים במסעיהם, ארבע מארבע רוחות, אחד למעלה ואחד למטה, ואחד לפניהם מנמיך הנמוך והורג נחשים ועקרבים. (שם שם לג ולד)

דרך ים סוף - כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם דרך ים סוף, הוא הדרך שחזרו כשנגזרה עליהם גזירת מרגלים, וחזרו כאן ז' מסעות מהור ההר עד מוסרה, כדכתיב ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן וגו' וכי במוסרה מת, והלא בהר ההר מת? אלא שם חזרו והתאבלו עליו. ותקצר נפש העם בדרך - בטורח הדרך, אמרו עכשיו היינו קרובים לארץ (דרך ארץ אדום) ואנו חוזרים לאחורינו, כך חזרו אבותינו ונשתהוו ל"ח שנה... (שם שם ד)

ואשד הנחלים - ...אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבנים, והיו הנקעים בהר של צד מואב, ובהר של צד אמוריים היו כנגדם כמין קרניים בולטים. כיון שבאו ישראל נזדעזע ההר של ארץ ישראל כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה ונכנסו הקרניים לתוך הנקעים והרגום, וזהו ונשען לגבול מואב. (שם כא טו)

אלה מסעי - למה נכתבו המסעות, להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע מ' שנה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהן ארבע עשר שהיו בשנה הראשונה קודם הגזירה, מרעמסס עד ריתמה, ועוד הוצא ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, נמצא שכל שלשים ושמונה שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. (שם לג א)

...ולא נחם אותו דרך אלא הסיבן והוציאן דרך דרום אל המדבר, והולכין מן המערב כלפי מזרח עד שבאו לדרומה של ארץ אדום, ובקשו שיניחם לעבור דרך ארצו ולהכנס דרך רוחב ארצו, ולא רצה, והוצרכו לסבוב כל דרומה של אדום עד שבאו לדרומה של מואב, וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, והלכו כל דרומה של מואב עד סופה, ושם הפכו לצפון עד שסבבו כל גבול דרומי שלה, ושם מצאו את ארץ סיחון ועוג שיושבים במזרח ארץ כנען... (שם לד ג)

אחד עשר יום - אמר משה ראו מה גרמתם, אין דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר, ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותו בג' ימים, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקילקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה. (דברים א ב)

פנו לכם צפונה - אמרתי להעביר אתכם דרך רוח ארץ אדום לצד צפון להכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עיכוב. פנו לכם לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף, ותסבבו כל דרום הר שעיר מן המערב למזרח. (שם שם מ)

אבן עזרא:

וטעם ללכת יומם ולילה בעבור כי המחנה היה גדול ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה, ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים כאשר אפרש. (שמות יג כא)

ויסעו - אמר הגאון רב סעדיה כי טעם להזכיר בחמשה עשר לחדש השני, להודיע כי יום חמישי בשבוע יצאו ישראל ממצרים. והנה יום ראשון לחדש ניסן היה יום חמישי, ואייר יום ששי ושבת, והנה ביום השבת באו אל מדבר סין והתרעמו בחנותם... (שם טז א)

ויחן שם ישראל - אחר שאמר ויחנו במדבר כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם, על כן הזכיר ויחן כי מועטים היו, כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני... (שם יט ב)

...לפי דעתי שהמסע הראשון לבדו לא היה כשאר המסעות, והפסוק שאמר "ונסעו הקהתים" אחר נסוע שני הדגלים בכל המסעות חוץ מזה, כי הארון היה נוסע לפניהם, וזה היה שלשת ימים בלבד... ויש אומרים שהלכו מהלך שלשה ימים כנגד המסעים שנסעו בצאתם ממצרים והארון היה רחוק מהם דרך שלשה ימים, וזה טעם וישכן הענן במדבר פארן, ויפרשו ויסעו בראשונה כי על פי משה נסעו, כי הענן נסע מיד, וזה לא יתכן, כי משה לא יסור מהארון... (במדבר י לא)

ויסעו - מארץ אדום שאחרית גבולה פונון, ומשם לאובות, נחל זרד נקרא במקום אחר דיבון גד. (שם כא י)

ובתבערה - יתכן להיות שם מקום, ולא חנו שם כי אם יום א' על כן לא הזכירום באלה מסעי, והוא אחד משלשה מסעים שנסעו מהר סיני עד קברות התאוה, כאשר פירשתי... (דברים ט כב)

משם נסעו הגדגודה - איננו חור הגדגד רק הוא שם כלל לצלמונה גם פונון ואובות, ויטבתה הוא המקום הנקרא באר, כי כן כתוב ומשם בארה, וזה טעם "ארץ נחלי מים"... (שם י ז)

רמב"ן:

ויסעו מאלים - אחז הכתוב דרך קצרה, כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף, ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין, כי המדבר הזה גדול מגיע מאלים ועד סיני, וכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף במדבר ההוא, ונסעו משפת הים ונכנסו בתוך המדבר, ונסעו מסעות דפקה ואלוש, ויסעו מאלוש אשר הוא במדבר סיני ויחנו ברפידים... (שמות טז א)

ויסעו מרפידים - והיה ראוי גם כן שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבואו מדבר סיני לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם... ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, וזה טעם "ויחן שם ישראל"... (שם יט ב)

ובהאריך הענן - לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אף על פי כן לא יעברו על רצון השם, וזה טעם "ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו"... וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וספר עוד כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אף על פי שהוא טורח גדול להם, ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך יום או יומים ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות כמסופר בכאן ולא בענין אחר... (במדבר ט יט)

והורד המשכן - ומשמעות הכתובים בענין הזה כי אחרי נסוע דגל יהודה יתחילו בפרוק המשכן, ותחלת פירוקו שיבא אהרן ובניו והורידו את פרכת המסך, כלומר בנסוע המחנה הראשון, וכאשר ישלימו לכסות הארון וכל כלי הקודש של משא בני קהת יורידו הלוים המשכן כולו ויטענו על העגלות, ויסעו בני גרשון ובני מררי אחרי דגל יהודה, והארון וכלי הקודש עומדים מכוסים ונתונים על המוטות עד שנסע דגל ראובן, ויהיה פירוש "ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות" שיסע אהל מועד וכל מחנה הלוים בתוך המחנות הנזכרות, כי הגרשונים והמררים נוסעים בין דגל יהודה לדגל ראובן, והקהתים נוסעים בין דגל ראובן לדגל אפרים...

אבל בברייתא של מלאכת המשכן ראיתי כלשון הזה, תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל של יהודה תחלה... נכנסו בני אהרן ופרקו את הפרכת וכסו בה את הארון... תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל מחנה ראובן, מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן וטענו אותו בעגלות והעמידוהו עד בא בני קהת, שנאמר "ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם", תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל אפרים, מיד נכנסו בני קהת ופרקו את המקדש וטענוהו בכתף שנאמר "וכלה אהרן ובניו" וגו'. ושמא כך פירושה, תקעו והריעו ותקעו לנסוע דגל ראובן, ומיד מקדימין בני גרשון ובני מררי ופרקו המשכן ונסעו קודם בני ראובן, וכן תקעו והריעו ותקעו שיסע דגל אפרים ומקדימים בני קהת וטוענין כלי המקדש על כתפיהם ונוסעים קודם בני אפרים... (שם י יד)

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים - על דרך הפשט נסע הענן והלך לפניהם שלשת ימים והארון הולך אחרי הענן לפני העם, ולא שכן במקום עד יום השלישי בערב ששכן הענן במדבר פארן, ושם מקום טוב לתחנותם. ולא נתפרש אם הלכו גם בלילה. (שם י לג)

אחרי נקמת ה' במדין, שאמר לו הקב"ה למשה "אחר תאסף אל עמך", אחרי שחלק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות, ונתכוין בזה להודיע חסדיו של הקב"ה עמהם, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלין ממקום למקום תמיד ולא היתה להם מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא ארבעים ושנים מסעות, כמו שכתב הרב רש"י מדברי רבי משה הדרשן, והוסיף הרב במורה הנבוכים... והנה מכתב המסעות מצות השם היא מן הטעמים הנזכרים או מזולתן, ענין לא נתגלה לנו סודו, כי "על פי ה'" דבק עם "ויכתוב משה"... (שם לג א)

ויסעו מהר ההר - היו אלו המקומות צלמונה ופונון בדרך ים סוף סביב ארץ אדום ונתקצר נפש העם בדרך, והנה דברו באלקים ובמשה בדרך, ושלח להם הנחשים השרפים בלכתם בדרך ובחנותם במחנה, ועשה משה נחש נחשת והיו מוליכים אותו על הנס בכל הדרך ובחנותם בצלמונה ובפונון ולא סרה מהם עד שחנו באובות, ועל כן לא הזכיר הכתוב במארע ההוא שם מקום, ואמר שם "ויסעו בני ישראל ויחנו באובות", ולא אמר ויסעו ממקום פלוני ויחנו באובות, כי בכל הדרך הזה היה הענין משנסעו מהר ההר עד שחנו באובות... (שם שם מא)

אחד עשר יום מחורב - יודיענו הכתוב שיעור המדבר, כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחר עשר יום בלבד, כי קרוב הוא בדרך הר שעיר, וקדש ברנע הוא סוף המדבר בגבול הר האמורי שהוא נחלת ישראל, ושם ארץ סיחון ועוג... ואחרי כן אמר שהם הלכו דרך הר האמורי כל המדבר הגדול והנורא, ואחרי כן יספר כי בקדש ברנע שהוא בתחום נחלתם בקשו מרגלים ונשתבש דרכם והלכו דרך ים סוף לאחור ולא לפנים עד מלאת ארבעים שנה... (דברים א ב)

רשב"ם:

מקברות התאוה נסעו העם חצרות - כלומר נתעכבו שם עד האסף מרים, ולכך האריך בלשונו "ויהיו בחצרות". ומדרש אגדה... כי העם נסעו מחצרות ואחר כך ויהיו בחצרות שחזרו לאחוריהם, שכשנסע דגל הראשון מחצרות ועדיין לא הורד המשכן, ומשה ואהרן ומרים היו עדיין במחנה לויה, קרא להם הקב"ה פתאום ונצטרעה מרים, וחזרו לאחוריהם, ונאספה מרים מצרעתה לסוף שבעה, ואחר נסעו העם מחצרות... וגם מ"ש במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה, ופירשתי לשואלים לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סכותה, לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס לסוכות, ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות, וזהו כנפי נשרים. (במדבר יא לה)

אחד עשר יום - ...שהיו הולכין דרך הר שעיר שלשה ימים כמו שכתוב "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", ובשבעה ימים שלא נסעו עד האסף מרים הרי עשרה, וביום אחד עשר נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן הוא קדש ברנע, שמשם נשתלחו המרגלים... (דברים א ב)

חזקוני:

החונים תימנה - יכול תוקע גם למחנה צפון ומערב, תלמוד לומר "למסעיהם", לשני המחנות דוקא, ולכבודו של משכן הנוסע אחר שני דגלים אלו, ויש אומרים שתקע לכל המחנות. (במדבר י ו)

ויחנו במדבר פארן - הוא קדש ברנע, והכי הוה מעשה, בכ' באייר באו מחורב לקברות התאוה, ולא נאמר התקדשו למחר עד כ"ב באייר, ועל זה נאמר "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", כי היכי דתיתי לך חושבנא שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ועד חדש ימים עד ולא עד בכלל, והוו להו כ"ב בסיון, ואכלו השליו שבעת ימים מאייר וכ"ב בסיון, ובאותו יום עצמו כ"ב בסיון באו לחצרות, למחר ביום כ"ג הזמינו עצמם ליסע מחצרות כמו שפירשנו, ונשתהו שם עד האסף מרים ביום השביעי, דהיינו כ"ט בסיון, ובאותו יום עצמו באו לקדש ברנע ושלחו המרגלים, כדאיתא במסכת תענית. (במדבר יב טז)

ויסעו מאובות - מכאן הפכו פניהם שוב לצד צפון, דכתיב "על פני מואב ממזרח השמש". (שם כא יא)

ויסעו בני ישראל - לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר ויחנו בערבות מואב שמארנון ועד יבוק. (שם כב א)

מורה נבוכים:

דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה... ומזה סדר זכר המסעות יראה מפשוטו של ענין שזכר מה שאין תועלת בו כלל, ומפני זאת המחשבה העולה על הלב אמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", ומקום הצורך אליו גדול מאד, מפני שכל המופתים אינם אמתיים רק מי שראם, אך לעתיד ישוב זכרם ספרו, ואפשר שיכזיבם השומע... וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמוד ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום, והמדבר ההוא כמו שזכר הכתוב נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, והם מקומות רחוקים מאד מן הישוב, בלתי טבעיים לאדם... ואלו כלם מופתים גדולים גלוים נראים. וכאשר ידע השם יתעלה שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד, כמו שמפקפקין בשאר הספורים, ויחשב שעמידתם היתה במדבר קרוב מן הישוב, שאפשר לאדם לעמוד בו, כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור... או שמטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד, או שיש במקומות ההם בארות מים, ומפני זה הסיר המחשבות ההם כלם וחזק עניני אלו המופתים כלם בבאור המסעות ההם, שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה... (חלק ג פרק נ)

רבינו בחיי:

על פי ה' יסעו - ...אבל ממה שידעת בפסוק (שמות י"ג) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש", באור הכתוב על פי ה' יסעו זו מדת הדין, וזהו לשון יסעו, כי הנסיעה למלחמה היתה, ועל פי ה' יחנו זו מדת רחמים, וזהו לשון יחנו, כי כל חניה היא מנוחה, וכן כתוב "ויהי בנסוע הארון קומה ה'", שהוא מדת הדין, ולכך אמר קומה בה"א ולא אמר קום ה', ועוד אמר "וינוסו משנאיך מפניך, ובנחה יאמר שובה ה'", מלשון (ישעיה ל') "בשובה ונחת", שכל זמן שישראל נאספים אלפים ורבבות לאגודה אחת מדת רחמים עמהם, ושתי מדות אלו הם כלולות זו בזו, ועליהן אמר הנביא (ירמיה ב') "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר", ועמהם היו נצולים ואויביהם נגפים... ואל תתמה באמרי פי ה' שהוא מדת רחמים בכאן, כי כיון שהמדות כלולות זו בזו הלא כל אחת פי ה' זו לזו, והבן זה. (במדבר י יח, ועיין שם עוד)

אלה מסעי - ...ועוד יש בזה תועלת אחרת להודיענו כי הכל לפי הכונה ומטעם זה נמנו המסעות בשמותם, להורות שהכל תלוי כפי מחשבתם של ישראל בהקב"ה, כשהיו זכאים ועושים רצון השם והיו נוסעים במחשבתם באותן המסעות ממחשבה רעה לטובה והיתה מדת רחמים שעליהם מרחמת ומגינה עליהם, ולכך ויחנו בהר שפר, ויחנו במתקה, וכשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה היתה מדת הדין עמהם מתוחה כנגדם להענישם, ולכך ויחנו בחרדה ויחנו בדפקה. ועל זה אמרו בירושלמי כשהיו מתלוננים ישראל במסעות היו השומרים סובבים במחנה מפחד בלילות, בארו לנו בזה כי כשהיו מתלוננים במסעות ומסיעים מחשבתם ומשנים אותה היו המדות ההולכות עמהם יומם ולילה פועלות בהם הן לטוב הן לרע, הכל כפי מחשבתם, וזהו שאמר (שיר ג') מפחד בלילות, כלומר שהיו ישראל מתפחדים ממדת הדין.

ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת כי ירמזו לעתיד, שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה האחרונה עתידים שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו במקומות האלה, והקב"ה יכלכלם וינהלם שם כמו שעשה לישראל במדבר... והכתוב זה ירמוז זה ממה שהזכיר כאן ב' פעמים לשון מוצאיהם, "ויכתוב משה את מוצאיהם", וחזר ואמר "ואלה מסעיהם למוצאיהם", כי האחד הוא יציאת ישראל ממצרים, והשני יציאתנו מן הגלות החל הזה... (במדבר לג א)

בעל הטורים:

נחית בחסדך - ב' במסורה, כאן, והשני "נחית כצאן עמך" (תהלים ע"ז כ"א), מה הרועה מרעה כל אחד לפי הראוי לו, כך הענן מנחה אותם כל אחד לפי מהלכו, הגדול כגדלו והקטן כקטנו. ומה הרועה מרביץ הצאן בצהרים כך היו מוקפים בעננים שלא יכם השמש. (שמות טו יג)

בכל מסעיהם - וסמוך לו ויקרא אל משה וגו', שבכל מסעיהם קרא למשה לאמר שיסעו, כמו שכתב "על פי ה'". (ויקרא א א)

ויסעו מרעמסס - ואחר כך כתב "ויסעו בני ישראל מרעמסס", מתחילה נסעו בערבוביא, ואחר כך הפרידו הערב רב מביניהם. (במדבר לג ג)

ובמדבר אשר ראית - לשון יחיד, ואחר כך "אשר הלכתם" לשון רבים, שלא היתה לכולם בשוה, אלא לכל אחד לפי הצריך לו הענן נושא אותו. (דברים א לא)

עקדה:

...ואמר בבהעלותך "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", כי רצה להוציאם מההליכה אחר משפטי הכוכבים וזמניהם, שהיו מכוונים מעשיהם על פיהם, ולכן אמר שם "ובהאריך הענן" נגד הכוכבים שבתאי צדק ומאדים העומדים במזל אחד למעלה משנה, ואמר גם "ימים מספר" נגד הכוכבים נוגה כוכב ולבנה שמעמד כל אחד במזלו כמה ימים, ולא פנו אל זה וזה ותלו חנייתם רק על פי ה'. (במדבר ד ה)

אברבנאל:

ויסע משה - שעוד לא הנהיגם הענן עד שנקבעו המחנות. (שמות טו כב)

אלה מסעי - השי"ת ציוה לכתוב המסעות... להודיע שהמדבר הזה נורא מכל המדבריות, וזכר המקומות שכל אחד יראה וישמע זאת, ועוד להודיע שאין אפשרות להתיישב בארץ זו והלכו שם בנס מתענגים ושמחים. ועוד שהמסעות סימן לגאולה העתידה, כביחזקאל, ועל זה כתב "מסעיהם למוצאיהם". ושמות המקומות משתנים, או שבני ישראל שינו השמות ולא הזכיר במקומות האחרים את המקומות שחנו בהם רק זמן מועט. (במדבר לג א)

וראה עוד דור המדבר-כללי שמות יג יז.

ספורנו:

נחית בחסדך - מעת שגאלתם, וזה כשהוצאתם חוץ לגבול מצרים ובאו לסכות התחלת לנחותם הדרך, באמרו "ויסעו מסכות וה' הולך לפניהם". נהלת בעזך - נהלת לאטם ביבשה בתוך הים... אל נוה קדשך - בדרך נכון ללכת אל נוה קדשך לקדשם שם לעבודתך. (שמות טו יג)

ובאלים שתים עשרה עינות מים - ועם כל זה ויסעו מאלים אל מדבר סין, כענין "לכתך אחרי במדבר". (שם שם כז)

ושמרו בני ישראל את משמרת ה' - סיפר שנית שהיו ממתינים את המתנתו זמן ארוך אף על פי שהיה המקום רע מאד, ולא יסעו לתור להם מקום לחנותם טוב ממנו. (במדבר ט יט)

ויש אשר יהיה הענן - סיפר שלישית שלפעמים היתה חנייתם במקום נאות להם ולמקניהם ושם היה שוכן הענן ימים מספר, מכל מקום על פי ה' יחנו - לא מאהבת אותו המקום. ועל פי ה' יסעו - אף על פי שהיו נוסעים מאותו המקום הטוב.

ויש אשר יהיה - סיפר רביעית שהיתה חנית הענן לפעמים זמן בלתי משוער, באופן שהיה לילה בלבד שהוא זמן בלתי מוכן ומספיק לצרכי חניה ולצרכי המסע, אמנם עם זה סיפר שלא היתה תחלת שום מסע בלילה. (שם שם כ וכא)

או יומים - חמשית סיפר שבקצת אלה הזמנים לא היה להם פנאי לסדר ענינם ועניני מקניהם ובקצתם כבר הכינו וסדרו, וכמו רגע היו מסתלקין תכף והורסים כל הכנותיהם. על פי ה' יחנו - גם בזמן הקצר בלתי השגת סדור עניניהם... (שם שם כב וכג)

בחדש השני - אחר שעשו הטמאים פסח שני בי"ד בחדש נעשו חצוצרות ובהם נועדו העדה והנשיאים למשה, והודיענו סדר מסעם על ידי חצוצרות... ובכן נעלה הענן ללכת אל קדש ברנע שהיא העיר הראשונה בארץ ישראל שהיו פוגעים באותו הדרך שהיה דרך המדבר הגדול והנורא... (שם י יא)

דרך שלשת ימים - עד ארץ ישראל, כי אמנם בג' מסעות באו עד נוכח קדש ברנע במדבר פארן, שמשם שלחו המרגלים כמו שבאר משה רבינו באמרו "ותקרבון אלי כלכם", והוא מקום חנייתם במדבר פארן שהזכיר כאן באמרו "ואחר נסעו העם מחצרות" וגו', ששם באו המרגלים בשובם כאמרו "וישובו ויבאו אל מדבר פארן קדשה", והוא המקום שקראו רתמה, כאמרו "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה", ושם הזכיר ג' מסעות ממדבר סיני עד שם, והם קברות התאוה וחצרות ורתמה, כי ענין תבערה היה בדרך לא בעת חנייתם. 

וארון ברית ה' נוסע לפניהם - באותם הג' ימים שהלכו באותן ג' מסעות דרך המדבר הגדול והנורא היה הארון נוסע לפניהם להבטיח הדרך מן הנחשים והעקרבים וזולתם, אבל בשאר המסעות היה הארון נוסע בתוך המחנות... (שם י לג)

ויכתב משה - כתב מקום שיצאו אליו והמקום אשר נסעו ממנו, כי לפעמים היה המקום שיצאו אליו בתכלית הרוע והמקום שיצאו ממנו טוב. ואלה מסעיהם - ולפעמים קרה הפך זה, וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה שהיה זה קשה מאד, ובכל זה לא נמנעו... (שם לג ב)

אחד עשר יום מחורב - וזה כי כל ל"ח שנה שהניעם במדבר אנה ואנה לא הלכו בדרך ישר מכוון אל מקום נודע, וכשהיו מגיעים אל מקום אשר משם היו נעים וחוזרים לאחוריהם או לצדדין ולא בדרך ישר היה משה אומר להם ראו מה גרמתם, שהרי מהלך י"א יום יש מחורב עד קדש ברנע דרך הר שעיר שהוא הדרך היותר קצר אצל עוברי דרכים, והא-ל ית' הוליך אתכם לקדש ברנע בג' ימים דרך המדבר הגדול והנורא, ומפני עונכם אתם נעים כל זה הזמן... (דברים א ב)

אלשיך:

ולפי העלות - נותנים אל לבם סילוק הענן, כי בעוון ישראל מסלקים השכינה מעליהם, ומה שרואים אחר כך שנעשה כמין קורה על מחנה ישראל הוא לרמוז שהם קדשו שם שמים ויהודה קבלו עליהם עול מלכות שמים בים, ולכן נעשה ראשון לנסיעה, ועל ידי זה כולם שבים ונעשים צדיקים ליסע בהרהור תשובה, וזה שאמר במסע "ויפוצו אויביך", כחות הטומאה המקטרגים, ומשנאיך הם העמים.

ובהאריך הענן וגו' ושמרו - אם הענן שוכן הוא סימן שלא חטאו. (במדבר ט יז ויט)

ויהי בנסע - ויהי הוא לשון צער, צער המסע והקימה הטל על אויביך. ובנחה - והרצון והמנוחה על ישראל. (שם י לה)

אלה מסעי - מזכיר זכותם וצערם, והראשון שיצאו בבטחון רב ממצרים אחרי משה ואהרן אל המדבר, ומזכיר שהשי"ת מיצר כביכול בצרת ישראל, ותכף כשאירע להם דבר במקום אחד העבירם אל מקום שלא נטמא. (שם לג א)

מהר"ל:

נמצאת אתה אומר, פירוש למה הוצרך לכתוב יום שנסעו משם אלא לומר שהיו שם שנה פחות עשרה ימים כמשפט הנושא אשה, שנאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח אשתו", כך כל י"ב חדש של מתן תורה היו נחים ולא נוסעים ומטלטלים רק הכל דרך שמחה. ואלו עשרה ימים מפני כי הנסיעה היה נסיעה של כבוד וגדולה עם הדגלים ולא היה כבוד כמהו, לכך היה התחלת נסיעת הדגלים בתוך השנה... (גור אריה במדבר י יא)

אלה מסעי - ארבעים ושתים מסעות, לא תמצא מ"ב מסעות ממש בפרשה הזאת רק מ"א, רק דרש"י חשיב מסעות המקומות שמשם נסעו, שהמקום שנסעו משם נקרא גם כן מסע... (שם לג א)

וה' הולך לפניהם - כיון שיצאו ממצרים ראוי שילך השי"ת בעצמו לפניהם לנחותם בדרך להביאם לארץ, כי אם היתה ההוצאה על ידי השי"ת ומה שהביאם לארץ על ידי הטבע דבר זה אי אפשר, כי אין מעשה אחד לשני פועלים, ולכך כיון שהיתה ההוצאה בשביל להביאם לארץ, היה הכל, גם ההבאה על ידי הקב"ה, והיה הולך לפניהם יומם ולילה, והקיפם בעננים שיהיו נשמרים, ועוד היה מפרנס אותם במן. (גבורות ה' פרק מ)

כלי יקר:

ויכתב משה את מוצאיהם - ואחר כך הפך הסדר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם ולא נאמר בו על פי ה', והנני מפרש זה בג' פנים, הא' שבמקצת מסעות הלכו לפנים ובמקצתם נזורו אחור... נמצא שרוב המסעות אשר הלכו בהם לפנים ולא לאחור והיו על פי ה' נקראו מוצאיהם למסעיהם, כי הפכו פניהם מן המקום אשר יצאו משם ופניהם אל מסעיהם אשר היו לפניהם. אבל מה שחזרו אחור בעבור שקלקלו בחטא לא היה על פי ה', ונקרא מסעיהם למוצאיהם...

פירוש ג' הוא שאלמלא לא חטאו ישראל היו נוסעים בנסיעה א' לארץ, ועל זה אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, כי מן יציאה ראשונה לא היה להם עוד יציאה ממקום חניה, כי רצה ה' לישא אותם כעל כנפי נשרים לארץ מיד, ועל ידי שקלקלו הוצרך לכתוב אלה מסעיהם למוצאיהם, שנסעו אל מקומות שסופם לחזור ולצאת משם ולהיות מטלטל ממסע למסע. (במדבר לג ב)

ויבואו אילימה - ולא כתב ויחנו אלימה לפי שהיה מסע קצרה ממרה לאילים, ולא היה בדעתם לעשות שם חניה, אך לפי שמצאו שם י"ב מעינות מים המתיחסים אל י"ב שבטים אשר ממקור ישראל ישקו לכל העדה, וע' תמרים המתיחסים לע' זקנים, כי הצדיק כתמר יפרח, על כן אמרו סימנא מילתא היא שיעשו שם חנייה... (שם שם ט)

אור החיים:

כל ימי וגו' ובהאריך - בא הכתוב לסדר כל בחינת הנהגות הענן וללמד שבחן של ישראל שהיו חפצים באשר יחפוץ ה'. והתחיל בענין אריכות זמן החניה, ואמר כל ימי אשר ישכון הענן יחנו, פירוש יחפצו לחנות, ולזה לא אמר חנו... והוסיף לומר ובהאריך וגו', לומר שאפילו יאריך כל כך ימים רבים אף על פי כן יחנו. ואומר ושמרו וגו', לומר כי מלבד שהיו חונים כל זמן וכו' עוד מודיע כי לא היו עושים הדבר לצד שהיו חפצים בשבת ולא בהילוך, אלא לצד שמירת דבר ה'. והוא אומרו ושמרו וגו' הגם שהם ימים רבים. ואומרו ולא יסעו ולא אמר ולא נסעו לשלול בחינת החושב, כאלו אמר ולא יחפצו ליסע. (במדבר ט יח)

ויש אשר - ...נתכוון להשוות הנסיעה לחניה, לומר כשם שעל פי ה' יחנו ברצון והשלמת דעת לנוח מהדרך, כמו כן ברצון השלם היו נוסעים, הגם שהיו נוחים זמן מועט... (שם שם כ)

ויש - ...וג' כתובים האחרונים יגידו הדרגות שינוי העכבה שהיו משתנים מגדר לילה אחת לגדר שנה אחת. והטעם בזה לפי מאמר אנשי אמת, שטעם העברתם במדבר הוא לברר ניצוצי הקדושה השבויות ביד שוכן מדבר ציה, אשר על כרחך היודע נסתרות היה משער שיעור אשר יספיק לבירור במקום ההוא, אם מעט ואם הרבה, והיו מתעכבים כפי הצורך, גם לא היו חונים אלא במקום שיש לברר ולא במקום שיספיק בו הבירור במשך זמן הילוכם בו. (שם שם כא)

ויהי בנסוע וגו' קומה - שטעם הליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה. וצריך אתה לדעת כי החיצונים ישנם בב' הדרגות, א' הוא בחינת המסית והמפתה לידבק בו להרע ולהשחית, ב' בחינת המזיק והמחבל ואין בטבעו לפתות. ובא המאמר כאן "ויהי בנסוע הארון", כי כשנוסע מתדבקים בו כל ניצוצי הקדושה, וכשמתבררים ניצוצי הקדושה מתפוצצים ומשתברים הקליפות, והוא אמרו קומה ה' ויפוצו אויביך, שהם הקליפות הנאחזות בניצוצי הקדושה... וכנגד בחינת הרע המפתה את האדם אמר וינוסו משנאיך מפניך, פירוש אותם בחינת המשנאים דרך ה' בלבות בני אדם ינוסו...

וכל זה בנסוע, פירוש בדרך נסיעה, וכשהיה חונה היה אומר באופן אחר, כי ה' כשחונה במקום א' יגיד בזה כי המקומות שלא חנה שם לא היה שם בירור ניצוצי הקדושה שיצטרך לחנות שמה, ויספיק מעבר דרך שם, ובמקום אשר יחנה שם יגיד כי שם יש ניצוצי הקדושה שצריך להתעכב בשבילם. ועל זה היה מכון משה ואומר ובנחה שובה ה' וגו', פירוש שישיב ניצוצי הקדושה לקבץ כל הרבבות ואלפים הנקראים ישראל, כי כל ניצוצי הקדושה יקראו ישראל... (שם י לה)

משם נסעו - יש להעיר למה שינה במסע זה ושלאחריו לומר בדרך זה משם וגו'... ואולי כי ב' מסעות אלו של נחל זרד ושל נחל ארנון נסעו מעצמן ולא על פי העננים כסדר הרגיל... וראיתי להוכיח כפירושינו ממה שאמר הכתוב בפרשת דברים עתה קומו ועברו לכם את נחל זרד, וכתיב קומו סעו ועברו את נחל ארנון, הדברים יגידו שלא נסעו על פי הענן... והטעם אפשר שב' המסעות הללו היו אחר שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. והגם שאמרו ז"ל שחזרו בזכותו של משה, אולי שהענן שהיו נוסעים וחונים על פיו נשאר מסולק בזמן שנסעו ב' מסעות הנזכרים. (שם כא יב)

אלה מסעי - ...ואפשר כי לפי שיש במסעות אלה האמורים בפרשה ב' הדרגות, א' הם המסעות שהיו בשנה א' קודם גזרת מרגלים, ב' המסעות שעשו בשביל גזרת המרגלים שלא היו בדעת ה' עשות זולת מה שעשה בב' שנים ומסעות אלו גרועים מערך שלאחריהם, וכנגדן נתכוון ה' במאמר "אלה" לפסלם...

עוד נראה להעיר למה בחר ה' כתוב למנות המסעות ולא החניות... אכן יתבאר על פי דברי אנשי אמת שאמרו שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם... ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו. והוא הטעם שהיו ישראל חונים במקום א' שנה ובמקום אחר י"ב שעות, שהוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא. ובירור זה אין כח בעולם שיכול עשותו זולת קדושה השלמה ובסוד שלימות מחברת הכללות ומחברת הפרטות, קדושה השלמה היא השכינה וישראל והתורה, ומחברת הפרטות הם ס' ריבוא נשמות קדושות, מחברת הכללות הוא משה רבינו בסוד משה עמו... והסתייעו בעזר אלקי בשכונת שוכן הביר' ושברו מלתעות עול וביררו בירור עצום. וכפי זה תכלית המעשה הוא כשנוסעים היו נוסעים עמהם כל הדומה למין הקודש, לא בזמן החניה שעדיין לא נעשה עמו דבר... והגם שקדמו האבות ודרכו מקומות ועשו חלקם בבירורי ניצוצות לא הגיעו לגדר זה, ואמר הכתוב עצמו טעם עילוי מסעות אלה לפי שהם של בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ונצרפו בכור הברזל... (שם לג א)

הכתב והקבלה:

מוצאיהם למסעיהם - אינם שמות עצם כי אם השמות שהונחו להם על שם המאורע כאשר חנו בני ישראל שם, וזה שאמר את מוצאיהם - המקרים שקרו אותם במסעיהם. (במדבר לג ב)

מלבי"ם:

ויסעו - באר שנסעו למסעיהם, כי במדבר סין היה להם מים ולא היו צריכים ליסע מן המקום ההוא, והיתה הנסיעה על פי ה', שהיתה פקודת ה' שיסעו המסעות האלה, שבכל מסע נזורו מטומאת מצרים והתקרבו אל האלקים, וה' נסה אותם בכל מסע למען ישימו לב וילמדו לקח, והיה כל זה הכנה אל קבלת התורה... (שמות יז א)

ויסעו בני ישראל מרעמסס - ...והמקובלים כתבו שמ"ב מסעות אלה היו מכוונים נגד שם של מ"ב. ובהיותי בחערסאן נשאלתי מאמר פליאה נדפס בשם מהר"ש אוסטערפאלער לאמרו בעת המגפה, וזה תוכן דבריו, כשנסעו מרעמסס לא ידעו אם יסעו לסכות או לקהלתה או למוסרות, ואמר ה' שיסעו לסוכות, לא ידעו אם יסעו לאתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר, וא"ל ה' שיסעו לאתם... ואמרתי פירושו שאחר שהיו המסעות מכוונים נגד שם מ"ב היה כל מסע מצוינת באות א' מן אותיות של שם מ"ב, וכשתסדר מ"ב אותיות של שם של מ"ב נגד המסעות, תמצא שנמצא ג"פ אות ב', וכאשר נאמר להם שיסעו מסע מכוונת נגד אות ב' מצאו שסכות וקהלתה ומוסרות מצוינים באות ב' ולא ידעו לאיזה מקום יסעו... (במדבר לג ה, ועיין שם עוד)

ותשבו בקדש - תשובתם הועילה מחצה, שלא ינודו כל הזמן במדבר אלא ישבו י"ט שנה בקדש וי"ט שנה נסעו כ' מסעות. (דברים א מו)

ראה עוד דור המדבר-כללי במדבר לג א.

רש"ר הירש:

מסעיהם למוצאיהם - להשי"ת היו המוצאות תמיד יציאות לדרך אל המטרה הנכספת, ולעם שהיו תמיד אי שבעי רצון היה העיקר מוצאיהם, לצאת מן המקום שהיו בו. (במדבר לג ב)

וראה עוד דור המדבר-כללי לבמדבר ט יז.

העמק דבר:

ויסע משה - דאף על גב שהיו העננים הולכים לפניהם, ואם כן היה לישראל ליסע בנסוע הענן, מכל מקום כך היה המדה שלא היה הענן זז ממקומו עד שהכינו עצמם לנסיעה, והחלה ההכנה על פי דבר ה' ביד משה. והכא גם כן הכריחן משה תחלה להכין עצמן לנסיעה. ויצאו - ממקום ישוב ודרך כבושה. אל מדבר שור - מקום ציה ושממה. (שמות טו כב)

ויבואו כל עדת - עד כה הלכו מפוזרים שהרי עדיין לא היה סדרי דגלים, משום הכי נבדלו הרבה אנשים מעיקר המחנה והלכו סמוך להם, אבל עתה כשכלה החררה וחסר להם מזון התקבצו כולם למקום אחד... (שם טז א)

ואחרי כן - יבא על פי מה שביארנו סוף ספר שמות בשם ברייתא דמלאכת המשכן, על פי ג' דברים נוסעין ישראל, על פי הקודש ועל פי משה ועל פי חצוצרות וכו'. ונתבאר שם דעל פי משה היינו שהיה הערה ברוח הקדש למשה מבערב למחר בהשכמה אתם יוצאים, והתחילו לקפל הבגדים והמשא ולהניחם על הבהמות לצאת. ועל פי החצוצרות התחילו להתאסף כל אחד לשבטו ולדגלו, דבשעת חניה אף על גב שהיו אהליהם איש על דגלו, מכל מקום המה היו מפוזרים, ובשעת תקיעת החצוצרות החלו להתאסף, ובאותה שעה החל הענן להתקפל ועומד וממתין עד שנגמר עסק אסיפה איש אל מקומו, ואז הורד המשכן וקפלוהו, וכל זה נמשך איזה שעות עד שנגמר הכל הלך הענן בדבר משה קומה ה', וזה נקרא על פי הקודש... (במדבר ט יז)

או יומם ולילה - זהו רבותא יותר, דאם לא היו עומדים אלא לילה ידע משה שילכו למחרת והודיעם ולא פשטו את אהליהם ולא היה טורח כל כך במסעם, אבל אם היה יום ולילה ולא נודע למשה בשעת חנייתם מזה, והחלו להפשיט את אהליהם ובמשך מועט חזרו וקפלו. (שם שם כא)

ויחנו באובות - לפי הכתוב בפרשת מסעי היה בינתים שני מסעות, פונון וצלמונה. מזה יצא הדרש ברבה שנעשו אויבים למקום. ולפי הפשט לפי שהיה מדבר בסבוב ארץ אדום במזרח, ואובות היה קצה ארץ אדום במזרחית צפונית והתחיל מואב, היינו דכתיב ויחנו בעיי העברים וגו' אשר על פני מואב, ומכלל דעד כה היה גבול אדום... אבל לדרומה של מואב לא הלכו כלל, והפלא על פרש"י בפסוק י"ג שכתוב הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה. ואם כן צריך לומר דפונון וצלמונה היה בדרום מואב, ואמאי כתיב בעיי העברים גבול מואב, ועוד... (שם כא י)

ויחנו בנחל זרד - גם כאן מבואר בפרשת מסעי דמעיים נסעו לדיבון גד ועלמון דבלתימה, אבל כאן לא כתיב אלא שהפכו פניהם ממזרחה של מואב לצפונה, וזה היה בנחל זרד וארנון שהיה בצפון מואב ושכבש סיחון מהם... (שם שם יב)

שפת אמת:

בענין קברות התאוה... ובודאי המקומות שעברו בני ישראל במדבר המה מקומות מסוכנים מאד, כמ"ש "במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון", ואם לא היו הדור ההוא מתקנים המקומות היה פגם לדורות. ויתכן שלכן הקדים הכתוב תפלת משה רבינו ע"ה "ויהי בנסוע הארון" וגו', להודיע כי היה במסעות מלחמות גדולות, כמ"ש "וינוסו משנאיך" היינו הסט"א שמביאין לאדם לשנוא מצות ה' וחוקתיו, ונקרא המקום קברות התאוה, ואם רק על העונש הלא בכל מקום שם המקום הוא על שם השבח של המקום, רק הפירוש שתקנו התאוה, ובעבור שהיו מוכנים לתקן זה השורש היה בהכרח קצת נכשלים שם... (בהעלותך תרמ"ד)

בפסוק כמתאוננים רע, פרש"י שאמרו כמה לבטנו בדרך וכו'... והנה רש"י כתב שהקב"ה נתכוין לטובה שיבואו מהר לארץ ישראל, וקשה שהיה יכול להוליכם בדרך נייחא, אך איתא כי ארץ ישראל זוכין על ידי יסורים, ולכן היו מ' שנה במדבר, אכן אם היו מקבלין זה המהירות באהבה, אף שהיה קשה להם, היה זה מספיק לנחול הארץ על ידי אלה היסורים. וכן נראה כי באמת הקב"ה משבח אותם "לכתך אחרי במדבר"... רק כל החטא היה מה שחשבו שהוא לרעתם, וזהו "כמתאוננים רע"... (שם תרמ"ז)

בענין מחלוקת קרח... ולכן צוה המקום ב"ה שיבטלו הלוים אל הכהנים, וכתיב אהרן ובניו יבואו וגו', כי בשעת המסעות נשאו הלוים כלי המשכן והארון, ובשעת החניה היו הכהנים משמשין מבפנים ולוים בחוץ, דכתיב "ויהי בנסוע וגו' ויפוצו אויביך" וגו', כי הנסיעה היתה בחינת מלחמה עם הסט"א, והלוים הם אנשי המלחמה בכלל ישראל והכהנים בחינת המנוחה... (קרח תרמ"ח)

מסעיהם למוצאיהם וגו', הלשונות בתחלת הפסוק ובסוף מהופכים, יש לומר כי הכתוב תולה המסעות ביציאת מצרים, ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים, כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישתו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב... וזהו מוצאיהם למסעיהם, ואחר כך כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות, וכל אחד מהם מסייע לשני. (מסעי תרל"ג)

ויכתוב משה וגו' מוצאיהם למסעיהם וגו' כי אלו המסעות היו בפרטות ענין המ"ט שערי טומאה שיצאו מהם בכלל ביציאת מצרים ואחר כך תקנו בהמסעות בפרט, ועם ז' מסעות שחזרו הם מ"ט. וזה מעלה גדולה למשה רבינו ע"ה שחזר לבני ישראל כל תהלוכות הנהגתו מיציאת מצרים עד ביאתם לארץ, וכן צריך להיות לכל איש ישראל שנקרא מהלך... (שם תרל"ה)

במדרש, הבורח מה שיחלל שבת וכו', הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט"א, כמ"ש "ויהי בנסוע וגו' קומה ה' ויפוצו אויבך", ובודאי באלה הנסיעות היה מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל, ואז היה בשורש, דכתיב אלה מסעי בני ישראל סתם, שהמה המסעות שצריכין בני ישראל לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד. אכן אז היה בדקות, שמרוב קדושה שהיה ביניהם נתבטלו כל כחות החיצוניות שהיו באותן המקומות... כי כל מסע היא שינוי מקום וביטול המנוחה והשביתה, אבל במסעות שלהם היו גם כן אצל המנוחה, וז"ש במדרש הרמז שלא הניחן לברוח וכו', עם כל זה לפי ערך הנהגה שלהם היו המסעות כמו ימי המעשה אצל החניה... שהיו מתעלין משביתה למסע ומשביתה למסע כמו שצריך איש ישראל להיות מתעלה משבת לשבת בנ' שבתות השנה. (שם תרמ"ג)

בפסוק אלה מסעי וגו' אשר יצאו וגו', תלה הכתוב המסעות ביציאת מצרים, להודיע כמו שיציאת מצרים היה גאולה לדורות, כמ"ש למען תזכור וגו' כל ימי חייך, כן כל המסעות הללו היו הכנה לכל הדורות שתקנו מקומות המסוכנים, כמ"ש המדבר הגדול והנורא. וכל מסע היה מלחמה בפני עצמה, לכן כתוב אחר כך ויחנו, והיה הכל לצורך דורות השפלים, ועברו כמה מיני מלחמות, וכתוב מוצאיהם למסעיהם וגו' כי לעולם יש מלחמות לאיש ישראל, וצריכין לצפות לצאת מכל מסע לבא אחר כך למסע ולמלחמה אחרת, וכן לעולם, מוצאיהם למסעיהם ומסעיהם למוצאיהם. (שם תרמ"ד)

תלה הכתוב אלה המסעות ביציאת מצרים, שגם בהם אמר מוצאיהם, שכל המקומות הללו הוצרכו לתשועת ה', ואלה המלחמות שהיו להם שעל זה נקראו צבאות ה'... וכתבו כל המסעות להודיע לעם ה' כי כל עובד ה' לא יפול לבו עליו מכל המפלות שיש לו, כי כך היא המדה להיות עולה ויורד, ומכל מנוחה שהשיגו אחר איזה מלחמה התחילה מלחמה אחרת, וכן לעולם, ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו, כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, שעל זה נבראו ללחום מלחמות ה'. ובודאי מלחמות שהיו לכלל ישראל היו דברים הנוגעים לכל הבריאה... (שם תרמ"ו)

במדרש נחית נוטריקון וכו'. הרמז הוא כי אלה המסעות שכתב משה רבינו ע"ה על פי ה' הוא שבמדבר תקנו בני ישראל כל אלה המקומות לדורות, וכל הדרכים שהיו מסוכנים ומשוקעים תחת הסט"א ובהליכת בני ישראל נתיישרו, וזה שאמר המדרש כי לא הוצרכו לברוח וכו', פירוש שיש מלחמה וישועה לשעה שהיו מסוכנת והשי"ת הציל אותם, וזהו נקרא בריחה, אבל השי"ת בכל מלחמותיהם עשה מזה סדר ותיקון מיוחד לדורות שלא בדרך בריחה, ועשו ממקום מדבר ישוב. וז"ש נחית, שהקב"ה הפך להם מדברות למקום מנוחה בכח נסים ונפלאות שעשה עמהם... ותלה הקב"ה מסעות אלו ביציאת מצרים כמ"ש "אלה מסעי וגו' אשר יצאו" וגו' לומר כמו שיציאת מצרים היה הכנה לכל הצרות מד' מלכיות, כן כל אלה המסעות היו הכנה לדורות, וכמו שהיה בכלל ישראל כן כל פרט צריך לעבור כל התקונים מיציאת מצרים עד לבא לארץ ישראל ובית המקדש... (שם תרמ"ז)

בענין המסעות שנכתבו בתורה, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים,כי הנה הליכות בני ישראל באלה המסעות היה שלא בדרך הטבע, ונכתב לזכור נפלאות השי"ת, כמ"ש "וזכרת את כל הדרך" וגו', והוא גם כן לזכור זכות בני ישראל... ובאמת אין מבוא ללכת באלה המקומות רק בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ונתעלו מדרך הטבע... והשי"ת כשברא העולם הניח מקומות אשר אין הישוב שם בדרך הטבע, וכמו כן עשה הקב"ה בזמן שיש זמנים שאין ההנהגה בדרך הטבע, וכמו כן נפשות שיש נפשות שאין הנהגתם בדרך הטבע, וכל זה הוא עדות על השי"ת, והדברים שיצאו מן הכלל הם להעיד על הכלל כולו.. . וכמו שיש מ"ח שבתות בשנה, כמו כן מ"ח מסעות בעולם שאינו בדרך הטבע... ועל ידי שנמשכו בני ישראל אחריו ית' בארץ לא זרועה זכו לעיקר הישוב, כי יסוד כל דבר הוא הביטול אל הבורא ית', וכמו כן על ידי הש"ק שמבטלין בו כל המעשים ומעידין שקיום כל הבריאה היא מאתו ית', על ידי זה השבת נותן ברכה וקיום לכל ימי המעשה... (שם תרמ"ט)

במדרש, מפני מה זכו המסעות שנזכרו בתורה, שקבלו את ישראל... וכלל ישראל בכח התורה שנקראת דרך ופרשת דרכים תיקנו כל אלה המקומות שהיו חרבין ועתידין להיות ישוב, ועשו הרשע אפילו החלק ישוב שהיה לו עתיד להיות מדבר, ולכן הוצרכו בני ישראל להיות במצרים ובמדבר קודם שבאו לכלל ישוב, והוא הדרך שתחלתו קוצים וסופו מישור, אבל הדרך שניתן לעשו הוא תחלתו מישור וסופו קוצים... (שם תרנ"ג)

במדרש גדולי עולם ברחו ואני לא נתתי אתכם לברוח, לכן אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות וכו', כי הדרך לברוח מן הסכנה, והקב"ה הביא את בני ישראל באותן הדרכים המסוכנים כמ"ש "ימצאהו בארץ מדבר", ויציאת מצרים וכל המסעות היה הכל דרך ולמוד לבני ישראל לדורות להיות נושעים בתוך המיצר עצמו, שלא לברוח רק למצא דרך תוך המיצר עצמו... שכשבא עת צרה צריכין לזכור ביציאת מצרים ובאלה המסעות להיות נושע תוך המיצר, ולכן נקבעה פרשה זו בין המצרים, דאיתא הקב"ה עונה בעת רצון ועונה בעת צרה... שגם מתוך המיצר נמצא דרך דביקות אל הבורא... (שם תרס"ד)

שם משמואל:

ויסע משה את ישראל, וברש"י הסיעם בעל כרחם, היינו שישראל דבקה נפשם באהבה למעלה מהטבע ולא יכלו להפרד, אך אין זה תכלית הכונה, שהנשמה למעלה איננה חסרה מאומה, ולמה נשתלחה לעולם הזה העולם הטבעי אלא כדי לזכך גם את הטבע ולעשותו כולו קודש, ועיקר זכות האדם בהיותו מאיר אף בתוך החושך... וזה ויסע משה על כרחם לילך למדבר שור, היינו שההסתכלות תבוא מכח המדבר, מקום נחש שרף ועקרב, ויגברו וינצחו את כל אלה, וכמו שהיה כל ענין תהלוכות ישראל במדבר. וזה לימוד לכל אדם לזכור שעיקר הזמן לזכות הוא דוקא בימי חושך וההסתרות, ואז נתקיים (ישעיה ט') "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול". (בשלח תרע"ה)

במד"ר הלכה מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת וכו'... והנה ישראל במדבר איתא בזוהר הקדש ואפיק לון קב"ה למיהך במדברא תקיפא דאיהו אתר ושלטנו דסמאל חייבא... ונראה מלשון הזוהר הקדש שהיו יכולין ללכת לארץ ישראל דרך אחרת ולמנוע עצמם מלבוא בגבול הסט"א, אך זהו היתה נקראת בריחה, והשי"ת הוליכם דוקא דרך המדבר הגדול והנורא בכונה הנ"ל.

ונראה דדוקא דור המדבר היו מסוגלים לזה, באשר היו ניזונים ממן ומבאר והיו דור דעה, וכל עסקם היה תורה ועבודה לבד, הם היו יכולין לילך בדרך הזה, כי היו בתכלית הדיבוק להשי"ת, וזו היתה הכנה לזמן שיבואו לארץ ישראל ויעסקו בדברים גשמיים גם כן, לחרוש ולזרוע וכדומה, יהיה צד הרע מוכנע ולא יהיה ביכולת צד הרע לתוקפם ולהסירם מדרך הישר, ושעל כל פנים יהיה ביכלתם לדחות את צד הרע מהם כמו בבחינה הראשונה מסור מרע.... (מסעי עת"ר)

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם. להבין כפל הלשון וההיפוך, הענין, דהנה מוצא נקרא מקום החניה, שחזרו ויצאו משם... והנה כל המסעות במדבר היו לאכפיא סט"א על ידי מלחמת היצר שהיתה להם במקום הזה, שצד הרע היה מתאמץ להכניס בהם מחשבות רעות ולהחשיך עיניהם, והם בכח קדושתם ותורתם ועבודתם התגברו על צד הרע בפרט אחד, מזה נעשה חניה מלשון מנוחה, שהיתה להם מנוחה מצד הרע באותה בחינה הרעה שלא טרדה אותם יותר, והיתה להם מנוחה ממחשבות הרעות האלה. אך לא זו היתה תכלית כונתם, רק בכח הזה שישיגו מחניה זו החליפו כח לעשות עוד מסע ולהכניע את צד הרע בפרט אחר היותר גבוה, וכן היו כל מ"ב המסעות.. וכן הענין בשבת שאחר ששת ימי המעשה, שבכל הטורח בעבודת השי"ת שהיה בששת ימי המעשה כאשר בא יום השבת באה מנוחה ושורה על כל המעשים שפעל בששת ימי המעשה... והוא מחליף כח לעבוד עבודת השי"ת בכל ימי המעשה עד שבא יום השבת השני... וזה הפירוש מוצאיהם למסעיהם, שכל היציאה היתה רק למען לחזור ולהתחיל בעבודה החדשה כדי שיבואו אחר כך לחניה... (שם)

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם... והנה בפרשת ואהבת יש מ"ב תיבות, ובסידור האריז"ל שהוא כנגד שם של מ"ב, וידוע דמ"ב המסעות שבמדבר היו נגד שם של מ"ב, ולכאורה בלתי מובן, שמ"ב המסעות היו בחינת שמאל דוחה כנ"ל, ופרשת ואהבת היא דביקות בחינת ימין מקרבת. אך יש לומר שלעומת שדוחין את חלקי הרע באין לעומתם למדרגות על מדרגות להתדבק באהבה בהשי"ת במספר מ"ב מקביל לפרשת ואהבת, והיינו שלעומת שהתיגעו ביגיעת הנפש לדחות חלקי הרע בכל פרט ופרט, מצאו לעומתה נייחא ומנוחה בדביקות השי"ת... וידועין דברי אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור, שאחר היגיעה אל יחשוב למה שהרויח אחר כך אלא כמציאה, ומעתה יש לפרש לשון "מוצאיהם" לשון מציאה, שהחניה שאחר המסע היא כמו מציאה אחר היגיעה... (שם תרע"ג)

במדרש למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות... דהנה מהות ישראל היא חוץ לדרך הטבע, ועל כן עולם הטבע מתנגד להם, וכל האומות שונאים את ישראל, אבל קיומם הוא בהשי"ת, ועל כן מקומם הוא בארץ ישראל שהיא ארץ למעלה מהטבע... ומכל מקום במדבר מצאו מנוח, ש"זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר", והטעם משום שמדבר גם כן איננו מקום הטבע, על כן מצאו בו ישראל מנוח, וזה שאמר במדרש שזכו ליכתב בתורה מפני שקבלו את ישראל, שכל דבר הנכתב בתורה יש לו דבר רוחני קדוש... ועל כן עתיד הקב"ה ליתן שכרן לעתיד, שנאמר "יששום מדבר" וגו', היינו שלעתיד שכל הטבע יתעלה לשרשו והכל יהיה למעלה מהטבע, אם כן שוב גם המדבר יוציא פירות כמו הישוב, מאחר ששרשו גם כן שורש רוחני קדוש, שהרי כתוב בתורה. (שם)

ענין מ"ב מסעות ישראל במדבר, נראה היות ידוע שכל שני דברים הרחוקין זה מזה בתכלית צריכין לאמצעי, ועל כן ישראל שיצאו ממצרים ערות הארץ כדי לבא לארץ ישראל קדושה עליונה היו צריכין לאמצעי, והוא מ"ב המסעות שבמדבר מקבילים לשם מ"ב... (שם תרע"ו)

ויש להוסיף ולומר, היות ידוע שהסט"א בעצמה היא פגר מובס, אלא שמעט קדושה שנבלעה בה עושה לה פנים ומעלה חן, ומחמת זה יש טועים בה, וישראל היו מוציאים את חלקי הקדושה מן הסט"א, ועל כן מקום שישבו ישראל הוא מקולקל מהכל, שנשארים חלקי רע בלי תערובת טוב, וכה היו מסעות ישראל במדבר כמו אבן השואבת למשוך אליהם כל ניצוץ קדוש, על כן כשישבו וחנו במקום אחד ומשכו משם כל לחלוח טוב ונשאר הרע לבד, שוב היה דומה כדבר מאכל שכח העיכול משך ממנו כל חלקי הזן, והנשאר הוא צואה סרוחה, ונפש היפה תקוץ בה ובורחת ממנה למקום אחר. וכן היו כל המסעות. אך כיצד היו מושכין מן המקום ההוא כל ניצוץ טוב, הוא על ידי אופן השני שהיו דבקים בהקב"ה באהבה ודביקות מאד ובצימאון עד שכל האהבות החיצוניות לא תפסו מקום בערכה להמשך אחריהם, וכך היא המדה אם האבן השואבת איננה מתקרבת אל הברזל מוכרח הברזל להנתק ממקומו ולהתקרב אל האבן השואבת... (שם)

והנה בענין מסעות ישראל במדבר איתא בספרים הקדושים שהם עצמם הם מסעות ישראל בגלויות ממקום למקום. ועיין בצרור המור, וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד בלשון זה, שהכל הוא נסים שנעשין לישראל בגלויות ואין איש מבין בהם, וכמ"ש (תהלים קל"ו) "לעושה נפלאות גדולות לבדו", שאין מבין בהם אלא הקב"ה לבדו, והם נכתבים בשמים ועתיד להיות מהם ספר. ואם כן במסעות האלה נרמזו כל התיקונים שבגלות עד ביאת המשיח, שיהיה תיקון כל ד' הענינים, וכל ד' הגוליירין הבישין יעברו מהעולם, והם ד' השמות שנקרא המדבר, ארץ ערבה שוחה ציה וצלמות... (שם, וראה שם עוד)

ראה עוד דור המדבר-בים סוף לפסח תער"ב.

פרי צדיק:

ובפרשה זו "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", פירש"י מהלך ג' ימים הלכו ביום אחד וכו' וכן הוא בספרי, וצריך להבין הלא אין מעצור לה' להביאם כמו רגע ביום אחד לארץ ישראל, ולמה דוקא הלכו רק מהלך ג' ימים... אך הענין דג' האבות שהם מרכבה למדות והמדות נקראו ימים, ממילא נקראו האבות גם כן ג' ימים, וידוע שהם כנגד ג' מדות הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, והאבות להיפך הם עיקר החיים, אברהם מדתו אהבת הבריות וחסד והוא כנגד קליפת הקנאה... יצחק מדתו היראה פחד יצחק גבור הכובש את יצרו והוא כנגד קליפת ישמעאל חמדות זרות... ויעקב מדתו הענוה והשפלות... והוא כנגד קליפת עמלק שהוא ראשית גוים עמלק וקליפת הגאוה הוא ראשית הקליפה... כל אחד השתדל בכחו במדתו, ועל ידי זה יצא מהם פסולת, ועשו לקח את הגבורה לכבוש את העולם ברציחה, וכן ישמעאל רק לחמדות ותאות רעות, מה שאינו כן יעקב... הוא הכיר שאף ההשתדלות מהשי"ת ולא מכחו כלום, ולכן אף בזרעו לא נמצא שום פסולת... והאדם כל ימי חייו הוא בבחינת נוסע... ועיקר מכוון הנסיעה לזכות לקדושת בחינת הג' אבות שהם כנגד ג' קליפות הנזכרים שצריך לצאת מהם. וזה שאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, היינו שלשת מדות האבות הקדושים שנקראו ימים כנ"ל, שהשי"ת רצה שיסעו שיהיה להם עסק בדרך ג' מדות האלו, כדי שיוכלו לבא לארץ ישראל שהוא הנייחא, שנקרא מנוחה, ששם הבית המקדש שנקרא זאת מנוחתי עדי עד, ועיקר המנוחה השלמה העולם הבא... וזה שאמר אחר כך "וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים", שכח התורה הוא מסייע להאדם להתגבר על ג' קליפות האלו ולבא דרך שלשת ימים שהם ג' מדות האבות כנ"ל... (בהעלותך י)

...אך הענין הוא שהודיענו בזה שנכתב בתורה ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני, וכך בכל מקום, ולכאורה הוא מיותר, דהוה ליה למכתב ויסעו ויחנו במקום פלוני... דענין המ"ב מסעות כתוב בספרים שהם כנגד שם מ"ב, ור' שמשון מאוסטראפאלי ז"ל הביא מדרש פליאה, לא הוי ידעי וכו', ופירשו שנסתפקו על מקומות שהיו באות שוה, כמו ג' משם אב"ג או משם נג"ד וכדומה. והשם מ"ב הוא השם עליות נשמה או לעלות לפרד"ס... והנסיעה היתה להנצל מהיצר הרע, על דרך מה שפירשנו במה שנאמר "וארון ברית ה' נוסע לפניהם" שהנסיעה היתה להתברר מג' הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד... ובמדבר היו נוסעים בכל מסע שבכל מסע היה עסק אחר, ובהחניה היו משיגים קדושה מאות אחד משם מ"ב, ואחר כך היתה נסיעה חדשה, והיתה משונה לפי הקדושה מהחניה שיצאו משם, וזה שנאמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", שכל מסע היה לפי המוצא שיצאו מהחניה הקודמת, והיו הולכים תמיד ממדרגה למדרגה... (מסעי א)