(ראה גם: דור המדבר-נעשה ונשמע-עדי, ישראל-תורה, מתן תורה)
ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. והיו נכונים ליום השלישי, כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת...
ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה. ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה, ויתיצבו בתחתית ההר. (שמות יט י והלאה)
וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ויעמוד העם מרחוק, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. (שם כ יח)
ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש, ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. ותאמרו הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש, היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי. ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת, אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו... קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו, ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו. (דברים ה כ)
ויהי ביום השלישי וגו' ר' אבא פתח, אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. אחות לנו קטנה זה כנסת ישראל שנקראה אחות אל הקב"ה, ושדים אין לה, היינו שלמדנו, בשעה שקרבו ישראל להר סיני, לא היה בהם זכיות ומעשים טובים להגן עליהם, שכתוב ושדים אין לה... מה נעשה לאחותינו, מה יעשה ממנה, בשעה שהקב"ה יתגלה בהר סיני לדבר בדברי תורה ויפרחו הנשמות מהם.
אמר ר' יוסי, בשעה ההיא שקרבו ישראל להר סיני עם לילה ההיא והבוקר היו שלשה ימים שלא נזדווגו עם נשותיהם באו מלאכים הקדושים וקבלו את ישראל באחוה, כי הם מלאכים למעלה וישראל מלאכים למטה, הם מקדשים שם העליון למעלה, וישראל מקדשים שם העליון למטה.
ונתעטרו ישראל בלילה ההוא בע' כתרים, ומלאכים העליונים היו אומרים אחות לנו קטנה ושדים אין לה, שאין בהם זכיות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו, כלומר, מה ירק ותפארת נעשה לאחותנו זו ביום שהקב"ה יתגלה בהר סיני, לתת להם התורה.
ויהי ביום השלישי, כתוב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, והיינו (שכתוב ויהי) ביום השלישי. ר' שמעון אמר, בשעה שהקב"ה רצה להתגלות בהר סיני, קרא הקב"ה לכל הפמליא שלו, אמר להם עתה נער ישראל, שאינם יודעים מצותי, ואני רוצה להתגלות עליהם ברחמים ויקבלו מצותי, ז"ש ויהי ביום השלישי, ביום השלישי ודאי, (שהוא ת"ת), שהוא רחמים, מאין לנו, שכתוב ויט שמים וירד, (ושמים הוא ת"ת שהוא רחמים).
ובזה נגלה הקב"ה לישראל שהקדים להם רחמים בתחלה, ואחר כך נתן להם התורה מצד הגבורה ביום השלישי, (ונמצאים כלולים מרחמים וגבורה), כי כן ראוי להם, ובשביל כך נקראים ישראל, (שהשם ישראל יורה על התכללות רחמים וגבורה). (יתרו רפג, ועיין עוד מתן תורה שם, ושטז והלאה)
אמר רבי יוסי ברבי יהודה פנים בפנים ראו ישראל זיו יקר מלכם, ולא היה בהם עורים ופסחים וקצוצי ידים וחרשים, עורים שכתוב וכל העם רואים, פסחים שכתוב ויתיצבו בתחתית ההר, קצוצי ידים וחרשים שכתוב נעשה ונשמע... (שם של, ועיין עוד מתן תורה שם שמב)
וירד משה אל העם ויאמר אליהם, רבי יוסי אמר, מה אמירה הזו, אמר רבי יצחק תא חזי, דרך העולם הוא כשבא לאדם שמחה או צער בטרם שיבין אותו אינו יכול לסבל, כי לבו פורח ממנו מיד, וכשמבין ויודע אותו הוא עומד בקיומו ויכול לסבול, כל שכן כאן שמשה אמר להם מה שיהיה אחר כך וחיזק את לבם בדברים, ועם זה לא יכלו לסבול, כל שכן אם לא היה אומר להם כלום.
ועם כל זה לא יכלו לסבול, כי למדנו, אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי, כששמעו מלה של הקב"ה פרחה נשמתם ועלו נשמות ישראל עד כסא הכבוד שלו להתדבק שם. אמרה תורה לפני הקב"ה, וכי לחנם הייתי שני אלפים שנה מטרם שנברא העולם... איפה הם בני ישראל. בה בשעה החזיר הקב"ה את נשמות בני ישראל כל אחת ואחת למקומה, זה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש. (שם תשעו)
כך כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה, על המחנה כתוב, ולא כתוב וברדת הטל לילה, אלא על המחנה, הוא משום (שהטל דהיינו השפע) יורד מנקודה ההיא (שהיא חכמה), על אלו (מ"ט) הימים (שבבינה) הנקראים מחנה, והבינה מתחברת (עמהם) במלך הקדוש (שהוא ז"א). ומתי ירד טל הזה, הוא כשקרבו ישראל להר סיני (בשבועות), אז ירד טל ההוא בשלמות וטיהר (את ישראל (ונפסקה הזוהמא מהם, (דהיינו זוהמת הנחש שהטיל בחוה בחטא של עץ הדעת), ונתחברו במלך וכנסת ישראל, וקבלו התורה... (אמור קסה)
ומשום זה, (משום היראה הנ"ל, אמרו ישראל למשה) ואת תדבר אלנו, (שאמרו) אין אנו רוצים בתוקף העליון שלמעלה, (דהיינו מז"א), אלא ממקום הנוקבא, (שהוא המלכות), ולא יותר, (וז"ש) ואת תדבר אלינו וגו', (אשר את רומז על הנוקבא). אמר להם משה, ודאי החלשתם הכח שלי, והחלשתם כח אחר (של המלכות), כי לולא לא נתרחקו ישראל, והיו שומעים כל אלו הדברים (מז"א) כבתחילה, לא היה העולם יכול אחר כך להחרב, וישראל היו חיים לדורי דורות.
כי בשעה הראשונה (אחר ששמעו דבור הראשון) מתו, מהו הטעם, משום שכך צריך, כי אילן המות, (שהיא המלכות), גרם להם, ואחר כך חזרו לתחיה, וקמו ונתגדלו, (דהיינו שהשיגו המוחין דגדלות). ורצה הקב"ה להכניסם לעץ החיים, (שהוא ז"א), העומד למעלה מאילן המות ההוא, כדי שיהיו חיים לעולם, הם נתרחקו ולא רצו, אז נחלש כחו של משה שעליהם, ונחלש כח אחר (של המלכות)...
ועם כל זה, כיון שישראל לא עשו זה אלא מחמת יראה עליונה שהיתה עליהם, לא נאמר עליהם אלא מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו', מכאן למדנו, שכל מי שעושה דבר ואינו משים לבו ורצונו לצד הרע, אף על פי שהדבר הוא רע, כיון שלא עשה ברצון אין עונש שורה עליו... (ואתחנן כז)
לעיני כל העם, מלמד שלא היה בהם סומים, דבר אחר מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראה יחזקאל וישעיה, שנאמר וביד הנביאים אדמה...
ויחרד כל העם, מלמד שנזדעזעו, ויוצא משה את העם, אמר רבי יוסי יהודה היה דורש ואומר ה' מסיני בא, אל תיקרא כן אלא לסיני בא ליתן תורה לישראל, או אינו אומר כן, אלא ה' מסיני בא לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה.
ויתיצבו, נכפפו, מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר... (יתרו-בחדש פרשה ג)
ראה עוד ערך מתן תורה.
יבוננהו - בעשרת הדברות, מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקב"ה, והיו ישראל מסתכלים בו, ויודעים כמה מדרשים יש בו, וכמה הלכות, וכמה קלים וחמורים וכמה גזירות שוות. יצרנהו כאישון עינו - הולכין י"ב מיל וחוזרים י"ב מיל על כל דבור ודבור, ולא היו נרתעים לא מקול הקולות ולא מקול הלפידים. (האזינו שיג, וראה עוד מתן תורה)
בני אם ערבת לרעך, אלו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני, אמר להם הקב"ה אם אני נותן לכם תורתי מקיימין אתם אותה, אמרו לו הן, אמר להם ערבים אני מבקש מכם, אמרו לו שמים וארץ, אמר להם דבר שמתבטל הוא, שנאמר השמים כעשן נמלחו וגו', אבל יש לי ערבים טובים בניכם, אם מקיימים אתם, אני מקיימה בבניכם, ואם לאו אני גוזלה מהן, שנאמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני (הושע ד'), אותה שעה קבלו ונתנו בניהם ערבים, שנאמר בני בכורי ישראל... (משלי פרשה ו)
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר ביום הזה באו מדבר סיני, אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה... (שמות פרק יט, הער)
רבי יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר ויבא משה ויספר לעם, אמר להם אם אתם מקבלין עונשין בשמחה הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלים פורענות, וקבלו עליהם עונשין בשמחה. רבי אומר וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל, או מה אמרו ישראל לאמר למקום, אלא אמרו רצוננו לשמע מפי מלכנו, ולא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך, אמר המקום תן להם מה שבקשו, בעבור ישמע העם בדברי עמך... (שם רעו)
מדוע באתי ואין איש... מדרש שיר השירים עד שהמלך במסבו (שיר א') ר' פנחס בשם ר' אושעיא, עד שהמלך מלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו, ברקיע, כבר הקדים, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות י"ט), למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל אותו הלילה, וכשבא המלך מצאן ישנין, התחיל מעמיד עליהם בקלנין וקול שופר, והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפטני של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין, וכך כתיב ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים... ישנו להם ישראל כל הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר... והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפטני של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הה"ד ויוצא משה את העם לקראת האלקים... זהו שמקנתרן על ידי ישעיהו, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. (ישעיה נ ב)
התורה כוללת ענינים שלא יכול השכל לבארם כגון המצות השמעיות וכללים משרשי השכליות, כי בזמן מתן תורה היו חלשים בשכלם מהבין בשכליות, ועל ידי התורה שבו השכליות והשמעיות להיות כאחת... (שער ג פרק ג)
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד. (שמות יט ב)
ויעמדו מרחוק - היו נרתעים לאחוריהם י"ב מיל, ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירם. (שם כ טו)
ואת תדבר - נצטערתי עליכם, כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני. (דברים ה כד)
ראה מתן תורה לשמות יט ט.
ראה מתן תורה לשמות יט טז.
השאר ראה בערך מתן תורה.