דור המדבר   נעשה ונשמע

(ראה גם: דור המדבר-כללי-עדי, מתן תורה, מצוה-מעשה)

 

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם, ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (שמות כד ז)

זהר:

ותא חזי משום שישראל אמרו נעשה, לא היו יראים מכל עשיה שיכלו מכשפי העולם לעשות, ולא מכל הקוסמים והמכשפים שבעולם... (בלק קנד)

מכילתא:

וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כביכול ונגנב לב בית דין בדין, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם, ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו, ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון. (משפטים פרשה יג)

תלמוד בבלי:

דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום... אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמע. אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו', למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע... (שבת פח א)

פרקי דר' אליעזר:

...אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו כולם פה אחד עד שלא נשמע את התורה אנו שומרים ועושים כל המצות הכתובים בתורה, שנאמר (שמות כ"ד) כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (פרק מא)

מדרש רבה:

דבר אחר שמעו דבר ה', משל למלך שאמר לעבדיו שמרו לי ב' כוסות הללו והיה דיאטריטה (חשוב, אמנות), עד שהוא נכנס לפלטין היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין, נגח העבד ונשבר אחד מהם, והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך, אמר לו למה אתה מרתת, אמר לו שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות, אמר לו המלך, אם כן דע והזהר בשני, כך אמר הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני, נעשה ונשמע, שברתם נעשה, עשיתם לפני עגל, הזהרו בנשמע, הוי שמעו דבר ה'... (שמות פרשה כז ט)

...דאמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקב"ה למלאך המות ואמר לו, אף על פי שמניתיך קיפקליטור קוזמוקרוטיר על בריותי אין לך עסק באומה זו... (שיר השירים פרשה ח ג)

מכילתא דרשב"י:

ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לפי שהקדימו בתחלה עשייה, אמר להן משה וכי אפשר לעשייה בלא שמיעה, שמיעה מביאה לידי עשייה, חזרו ואמרו נעשה ונשמע, נעשה מה שנשמע, מלמד שקיבלו עליהם עשייה ושמיעה קודם מתן תורה, וכן הוא אומר (תהלים מ') אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. (שמות כד ז)

תנא דבי אליהו רבא:

וכיון שקיבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן... (פרק יז)

מדרש הגדול:

ויען כל העם קול אחד, שלא נטלו עצה זה מזה, כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, שהקדימו עשייה לשמיעה, שכל השומע ואין בדעתו לעשות נוח לו שלא נברא, ותנינן כל הלמד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות. (שמות כד ג)

ילקוט ראובני:

כשאמרו ישראל נעשה אמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי. נעשה מצות עשה, ונשמע מצות לא תעשה. אבשלום ודואג קרח ואחאב אלישע בן אבויה כולם ניצולו מגיהנם על ידי שאמרו נעשה ונשמע. מששתו ישראל מי באר אמרו נעשה ונשמע.

מלאה קטורת, שכולם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, קבלו עליהם תלמוד תורה ומעשים. כשאמרו ישראל נעשה ונשמע ניתן להם מזיו של מעלה, וכשעשו העגל נעשו שונאים, שנאמר ועוז פניו ישונא.

בשביל נעשה ונשמע גלו ישראל. כשאמרו ישראל נעשה ונשמע יצא להם שם בעולם, שנאמר ויצא לך שם ביופך. כל טובות ונחמות בשביל דבור נעשה ונשמע. בשעה שהקדימו נעשה לנשמע לא היה בהם זבים ומצורעים. (משפטים)

אבן עזרא:

ופירוש נעשה לשמור מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים, על כן הוסיפו אחר מתן תורה לאמר ונשמע ולא אמרו כן בתחלה... (שמות כ כא)

חזקוני:

נעשה - מה שכתוב כאן, ועוד נשמע אם ירצה לצוות. (שמות כד ז)

עקדה:

בחודש השלישי - ...ולאלה הענינים התכוונו באמרם "נעשה ונשמע", למה שאמר "אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", ובזה כיוונו למעשה הקודם להבנת הלב, וכדלקמן, ועל ידי זה נפרדו מהתחתונים והשתתפו בעליונים, ומצד שיתוף זה נמצאו נביאים שמדרגתם למעלה מהגדר האנושי... (שם יט א)

נעשה - הודו שאי אפשר שיגיע האדם לשלימותו כשהוא יושב בטל, ובפעם שניה אמרו שוב נעשה, רוצה לומר שקיבלו עליהם פועל הנפש כפי המעלה המעשית, ובפעם השלישית אמרו יחידי סגולה אחר שחקרו בתורה שהיא פועל הנפש השכלית כפי מעלתה נעשה ונשמע. (שם שם ח)

שולח מלאך - ...וכן יחוייב שמהאדם המורכב מגוף ומכח שכלי יחויבו ב' מיני פעולות לפי השכל ולפי החומר שהוא מעשה מורגש, ועל המורגש ושאינו מורגש... וזה שאמרו בפעם הראשונה נעשה, על המעשה השלם, והוא תכלית המעשים הקודמים לקנינים, וכשאמרו נעשה ונשמע כיוונו לאופן הגעתם לקנין שלם זה, ורוצים לומר נרגיל עצמנו במעשה המצוה, כדי שנשמעם ונקבלם קיבול נפשי. ומה שאמרו ושמענו ועשינו כיוונו לאופן צאת המעשה השלם... (שם כג כ)

אין ספק שהתורה מייעדת במצוותיה נחלת שני העולמים, ולא ימלט שתהיינה קצת המצוות מיוחדות להצלחת העולם הזה, וקצתן להצלחת העולם הבא, או שיהיה לכל מצוה ב' התכליות... וכדפירשנו שעל זה אמרו "נעשה ונשמע", ואם כן בכל מצוה ב' טעמים מתחלפים, אחד שמתכוון להישיר אל החיים האנושיים, ואחד שמתכוון להשאיר אותנו בהן אחרינו בדברי רוחניות נצחית... (במדבר יט א)

מנורת המאור:

לפיכך הטוב האמיתי שאין בו הפסק ראו שהיא קבלת התורה, שיש בה מעלות המדות שהם נעשה, ומעלות שכליות שהם נשמע, ועל זה הקדימו נעשה לנשמע, שזו היא הדרך הישרה להתחיל בתקון המדות המעשיות, ואחר כך יכנס בשמעיות אם יהגה בתורה הכלולה בה כל חכמה ודעת ומוסר... וכונת מימרא זו היא, כיון שקבלו ישראל קבלה זו עליהם, פיהם ולבם שוים, ונעשה שכל כל אחד כמלאכי השרת... ושבו גופם תשמישי קדושה ונקשר לכל אחד מהם שני כתרים מזיו השכינה, אחד בגופו כנגד נעשה, שבגוף פעולת העשיה במדת המעשיות, ואחד בשכל כנגד נשמע, שבשכל משלמת השמיעה שהיא במצות השמעיות... (נר ד כלל ד חלק ה פרק א)

אברבנאל:

נעשה ונשמע - אחר שהתיישבו כל הלילה בדבר שאלם עוד פעם, ואמרו שישמעו גם עוד מצות, או ישמעו גם בקול המלאך. (שמות כד ז)

...והברית הראשונה היתה בדם, לומר שגופם ונפשם של ה', ועל כן אמרו נעשה בגוף, ונשמע כתלמיד... (דברים כט ט)

ספורנו:

נעשה ונשמע - נעשה לתכלית שנשמע בקולו שלא על מנת לקבל פרס. (שמות כד ז)

מהר"י יעבץ:

אבל הענין כי תחלה לא גלה להם אלא אופן עשיית המצות, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב, וענו כל אשר דבר ה' נעשה, כי העשיה היא עיקר, ולזה לא הזכירו שמיעה, ומשום תן לחכם ויחכם עוד גלה להם טעמי המצות, והוא אומרו ויקרא באזני העם, וכשנכנס באזניהם שמחו לקראת המצות והבינו כי עשייתם שכרם, כאומרו ששכר מצוה מצוה, אז אמרו נעשה ונשמע, טעמו טעם מלאכי עליון, מיד וישכון כבוד ה' על הר סיני... (אבות ג משנה יב)

...ואחר באו משה ואהרן עם כל ישראל וקבלו מלכותו עליהם ואמרו נעשה ונשמע, נשמע הפך כי שמעת לקול אשתך, ונעשה הפך ותאכל מן העץ. והוצרכו להקדים עשייה לשמיעה, לתקן מה שעותו אדם הראשון, כי סבתו לא היה אלא שהקדים שמיעה לעשייה, כי היה דעתו שההתבודדות במושכלות היא עיקר שלמותו, ולכן היה מתבודד בגן עדן כאחד מצבא המרום במרום, מעיין במעשיו ית', ובוראו אשר בראו מאין לא כן יחשוב, כי זאת הסברא נוטה לצד קדמות העולם יותר מחדושו, כי כל הנבראים לא בראם אלא לכבודו, והוא עשיית רצונו... (תהלים כט א)

מהר"ל:

ובמדרש מצאתי: כשבאו ישראל לקבל התורה כפה עליהם הר כגיגית, שיהיו אנוסים לקבל התורה, וכתיב אצל אונס "לא יוכל לשלחה" וגו', מפני שהחיבור מצד עצמו אפשר שיהיה ושלא יהיה, כמו בכל נשואין אפשר שלא ישא אותה או שיתן גט, אבל כאשר היה החיבור הכרחי כמו שאנסה, דבר שהוא מוכרח, אין לו פירוד והסרה. וכן נהג השי"ת בחבור זה עם ישראל, שהרי כפה עליהם הר כגיגית, וקבלת התורה הוא עצם החיבור, לכך אין הסרה לחיבור זה. וכך רמזו חכמים בדבריהם. והתוספות מפרשים שם כאשר ראו האש הגדולה היו חוזרים ממה שאמרו "נעשה ונשמע", ואין דעתנו נוחה בתירוץ זה, שכל זכות ישראל שאמרו נעשה ונשמע, וחס ושלום שהיו חוזרין מדבר זה, וראוי היה שתהיה התורה לישראל שלא באונס ומצד עצמם, שאז בזה זכות גדולה, מכל מקום אף על גב שאמרו נעשה ונשמע קודם, מכל מקום בשעת קבלת תורה באה להם על ידי הכרח... (נצח ישראל פרק יא)

בפרק ר' עקיבא (שבת פ"ח) דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת וכל אחד קשרו לו שני כתרים וכו'... פירוש דבר זה, כי המעשה הוא שעושה מה שגוזר עליו השי"ת, ודבר שגוזר עליו השי"ת הוא קודם מן השמיעה שהוא מצד השכל שמצד המקבל, ולכן המלאכים מקדימים נעשה לנשמע, וכן ישראל, כי גזירת השי"ת על ישראל לעשות מצותיו, וישראל נבראו לדבר זה לעשות שליחות בוראם, ולפיכך מקדימים נעשה לנשמע, דבר שהוא מצד העילה, כלל הדבר: מה שמחוייב ומוכרח הוא קודם לדבר שאינו מחוייב ומוכרח, ולכן קודמת העשיה שהיא גזירה מן העילה ומוכרחת, ואילו השמיעה שהיא מצד המקבל היא אפשרית.

ועוד, כי מה שהיו מקדימים נעשה לנשמע, כי אצל האדם נמשך המעשה מהידיעה, שיודע שדבר זה טוב לו לעשות, ואם לא היה יודע שטוב לו לא היה עושה, ולא כן ישראל במה שעובדים השי"ת, עיקר עצם שלהם שנבראו עליו הוא לעבוד השי"ת במעשה, והידיעה בפעולה זו נמשכת אחר המעשה, אבל אצל כל אדם המעשה בא מן הידיעה, ואם לא ידע אין כאן פעולה, ואצל ישראל שנבראים לעבוד את בוראם, הרי בריאתם הוא המעשה, והידיעה לפועל הזה נמשכת אחר המעשה שיש לו לעשות... ולכך מקדימים נעשה לנשמע, שדבר שהוא עיקר, שהם נבראים עליו, קודם לדבר שאינו עיקרי, שהיא ההשכלה, שהעיקר הוא המעשה שהשי"ת חפץ בו, ועל כך נבראו.

ואמר שקשרו לכל אחד שני כתרים וכו', כי בכל אדם שני דברים, כח הוית הנפש, שהוא פועל המעשה, והשני הוא השכל, וכאשר השכל מוטבע בגוף אינו בן חורין, וגם לא הנפש שהשכל מושל עליה ומנהיגה. וכאשר הקדימו נעשה לנשמע הרי אמרו נעשה מיד בלי הנהגת השכל אם יעשה או לא. וכן אין השכל מוטבע מעתה בחמרי, שכיוון שהנפש היתה בשלימות ואינה צריכה להנהגת השכל, כל שכן השכל בשלימות שהוא יותר במעלה, ולכך שניהם מלכים שאינם צריכים זה לזה, ולכך קשרו כתרים לכל אחד... (תפארת ישראל פרק כט)

...ולכך אמרו ישראל נעשה ונשמע, ואילו אמרו נשמע ונעשה היה להם דעת עצמם כמו כל בריה, ואין להם דבר זה, רק הם נמשכים אחר השי"ת, הוא העילה והכל מצד העילה, וכאילו אינם דבר בעצמם, וכל אשר יגזור עליהם השי"ת יעשו מבלי שיבחנו הדבר בדעתם. ודבר שאין לו מציאות בעצמו רק הוא תולה בו יתברך, לא שייך בו הסרה וסילוק מאתו... (נר מצוה ד"ה ופירשו זה בפ' אין עומדין)

רמח"ל:

וכבר שמעת כי בהיתקן מדריגות הבריאה באור החכמה כבר היתה הקליפה אובדת, ועל ידי אדם היה נעשה זה... והנה לתיקון זה הגיעו ישראל במתן תורה, על כן אמרו "נעשה" על מצות העשה, ו"נשמע" שלא לעבור על מצות הלא תעשה. אבל בשאר זמנים לא זו הדבר, אלא סור מרע ועשה טוב... (מאמר הגאולה)

אלשיך:

כל דברי ה' - ציווי פרישה והגבלה והמשפטים שנצטוו במרה, ועל זה השיבו נעשה, ואחר כך עשה כל ההכנות של כאן, וקרא לפניהם ספר הברית מבראשית עד כאן, וכששמעו שאדם הראשון נתקן חמרו לשמע קול ה', חשבו שגם הם נתקנו עכשיו מזוהמתם עד שיוכלו לשמע קול ה' בעצמם, ואמרו נעשה ונשמע... (שמות כד ג)

הורד עדיך - ביד ישראל נמצאו ב' זכויות, שהקדימו נעשה לנשמע, והיא זכות שנגמרה לשעתה ועל ידה נברא מלאך, וזה שאמר ר' סימאי שבאו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ב' כתרים על קבלת השמיעה והעשיה שהם לעתיד, ונעשה מהם אורות קדושה להתעטר בהם... (שם לג ה)

כלי יקר:

כל אשר דבר ה' נעשה - לא אמרו לאלתר נעשה ונשמע, יתכן לפרש שכל פרשה זו היתה אחר קבלת עשרת הדברות, אם כן בדין אמרו מתחילה נעשה, כי חשבו שלא יצוה להם ה' יותר מן י' דברות אלו, אמנם אחר כך כאשר שמשה לקח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח, אז עלה במחשבתם וחצי השני להיכן יתן, ודאי הכונה שעכשיו לא ניתן לנו כי אם חצי התורה, ועוד יוסיף לנו מצות כהנה וכהנה, ובאותו זמן יזרוק על המזבח חצי השני, על כן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע... (שמות כד ז)

אור החיים:

אם שמע תשמעו - ...נוכל לפרש תשובתם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שכונתם היא על זה האופן, כל אשר דבר ה' חלק ממנו שהוא מה שאמר ועתה אם שמוע, שהוא ענין הנאמר מפי הגבורה אז נעשה, אנו מקבלין עלינו לעשות מעתה קודם שנשמעהו, וחלק ממנו שהוא מה שאמר תשמעו לעתיד, שהוא תורת חכם ונשמע, פירוש לא קבלו ולא מאנו אלא תלו הדבר עד שישמעו לדעת מה יעשה ישראל, כי הם דברים שאין להם שיעור ואין גבול לקבלה זו... לזה תלו שיהיה הדבר ברשות עד שישמעו ויבחנו בכל דבר אם לקבל וכעת לא קבלו עליהם אלא שתורה שבכתב... ועל זה כפה ה' עליהם ההר כגיגית עד שקבלו עליהם תורת חכם, ובאונס היו עד ימי מרדכי שראו פעולת חכם לחיים... (שמות יט ה)

רש"ר הירש:

אם שמע - על התורה הכתובה לפניהם ועל תורה שבעל פה. (שם כד ז)

העמק דבר:

...וצוה ה' למשה שיבאר הדברים בשני אופנים כאשר יבואר, וכך עשה משה כמו שיבואר בכ"ד ג' והלאה, וגם היה שני אופני תשובות, היינו כל העם לפי הבנתם השיבו "כל אשר דבר ה' נעשה", והמבינים באופן היותר גבוה השיבו "נעשה ונשמע... (שמות יט ג)

...אלא הענין להמון העם שיבינו כי הקב"ה מתנה שיעסקו בתורה ובעבודה, ובגמילות חסדים לא דיבר שהרי בטבעם המה בני אברהם יצחק ויעקב גומלי חסדים... ומשום הכי השיבו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, היינו תורה ועבודה. אבל עוד נכלל במאמר הקב"ה תנאי לגדולי ישראל גם לגמילות חסדים, והיינו שיהיו כל מעשיהם לשם שמים ולא על פי שכל אנושי או טבע... ועל זה ענו יחידי סגולה נעשה ונשמע, נעשה על תורה ועבודה, ונשמע על גמילות חסדים, שלא שייך לומר על זה נעשה, שהרי גם בלי דבר ה' היו עושים, אלא נשמע לעשות באופן היותר שלם... (שם כד ז)

מוהר"ן:

ודע כי שני העדיים שהכתירו בחורב מנעשה ונשמע, הם בחינת בראשית ברא, כמובא בספרא דצניעותא (פ"ה), בראשית דא מאמר, ברא חצי מאמר, דא עדן עלאה, עדן תתאה, חכמה עילאה, חכמה תתאה, אב ובן. כי נעשה ונשמע הוא בחינת נסתרות ונגלות, נעשה הוא בחינת נגלות, היינו המצוות שאפשר לכל אחד לקיים לפי מדריגתו, ונשמע היא בחינת נסתרות, מה שהוא גבוה ונסתר ממנו, שאינו יכול לעשות עבודה בזה... כי המצוה בעצמה אנו יכולים לקיים, אך העבודה שיש באלו הדיבורים אין אנו יודעים וזה בחינת נשמע, בחינת נסתר... (כב ט)

 

שפת אמת:

גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שהקדימו נעשה לנשמע, אם כי בודאי יש לבטוח ולהאמין, כי לא יצוה השי"ת רק אשר יהיה בכחם, אך כי קבלו על עצמם לזכות לשמוע על ידי המעשה, וזה הקדמת נעשה לנשמע, וזהו עושי דברו. כי הנה בכל מעשה יש כח דבר ה'... וכשעושין המעשים כראוי זוכין לשמוע הקול שהוא למעלה מהדיבור, כמ"ש בזהר הקדש, ומובן גם לכל אדם כי הקול בפנימיות מהדיבור שמתחלק לפרטי דברים... (יתרו תרל"ב)

ובמדרש שמעו וגו' בית יעקב וגו', אבדתם נעשה הזהרו בנשמע וכו'... וביאור הענין דבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, פירוש שאין התקרבות בני ישראל על ידי השמיעה שנתבטלו כמו יתרו שמע ואתכפיא וכו', אכן בני ישראל הם באמת מיוחדים בשורשם להתורה, אם כן למה אמרו גם כן נשמע, והיה זה כדי לתקן הפחותים שבישראל שצריכין להתקרב על ידי השמיעה, וגם לרבות האומות שיתקרבו על ידי השמיעה. אכן אחר שקילקלו נעשה, והוא שעל ידי החטא נתגרשו משורש אחיזתם צריכין להתקרב על ידי שמיעה כמו האומות. ולהוסיף ביאור על זה כי באמת בני ישראל הם מיוחדים להתורה... אם כן אין להם להתפעל על ידי השמיעה כנ"ל, אמנם אמרו נשמע גם כן, כי בודאי אין שיעור למדרגות התורה, והנה יש גבוה מעל גבוה, והוסיפו נשמע גם כן, פירוש שיוכלו עוד להשיג על ידי השמיעה מה שלמעלה מהשגתם. והנה בזכות זה זכו שגם אחר שחטאו וקילקלו נעשה נשאר להם להתדבק על ידי השמיעה, והגם שבני ישראל צריכין להתדבק מעצמותם לא על ידי השמיעה... רק על ידי שהוסיפו נשמע לשם שמים כנ"ל, וגם כדי לקרב הרחוקים על ידי זה נשאר להם תיקון אחר החטא בנשמע. (יתרו תרל"ז)

במדרש ה' עוזי ומעוזי וכו'... וזה גם כן ענין הקדמת נעשה לנשמע, כי נעשה הוא בחינה ראשונה כמלאכי השרת שהשליחות הוא עצם החיות שלהם, ואין צריך להיות על ידי הכנות, אכן מדרגה של נשמע הוצרכו בני ישראל בעודם בעולם הזה שנשתלחו נשמתן של ישראל לעולם הזה, ונתלבשו בגופות כדי לקיים כל הברואים... (יתרו תרמ"ד)

במדרש ואלה מוסיף על הראשונים... וזה שהקדימו בני ישראל נעשה לנשמע אינו לפי שעה, רק שכן הוא לעולם, שצריכין מקודם לתקן המעשים ואחר כך זוכין לשמוע, ואחר השמיעה הוא הזמן שצריכין לתקן המעשים ביותר על פי התורה, ואז זוכין לשמוע יותר פנימיות התורה. אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם שמים. והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות מוכן לתורה ולעבודת השי"ת אז התורה מסייעת לו שיוכל לגמור המכוון... (משפטים תרמ"ז)

בפסוק אהבתי את אדוני וגו'... והענין הוא דבני ישראל אמרו אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, פירוש שאינם רוצין להפטר מן המצוה, רק מוכנים לעולם לשמוע ולעשות רצונו ית"ש שעל זה נבראו, וכל מגמתם לשמוע ולעשות. ואלו היו אומרים נעשה בלבד היה נראה שמקיימים המצוה בלבד להיות יוצא ידי חובתו כדין, אבל מדת החסיד לפנים משורת הדין, שאין די לו לצאת ידי חובתו, רק שמתלהב בכל עת לקיום מצות הבורא ית"ש... (משפטים תרנ"ז)

מה שקבעו חז"ל לקרות פרשת זכור בשבת... אכן מצינו שבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, וזה עצמו ענין הרמת הידים, כמו שיש נשיאות כפים שהגם שהידים למטה מן הראש, מכל מקום על ידי מסירת הנפש אליו ית', כענין שנאמר "שאי אליו כפיך", יכולין לרומם הידים למעלה מהראש. וזה עצמו פירוש הקדמת נעשה לנשמע, כי אין הכונה על הדיבור לבד שהקדימו נעשה לתיבת נשמע, רק מה שנמשכו במדבר אחר השי"ת קודם שקבלו התורה, זה עצמו הוא הקדמת נעשה לנשמע, וזה הוא כח מלאך... והכלל שעל ידי אמונה במסירות נפש יש נשיאות כפים למעלה מהראש... (פרשת זכור תרמ"ז)

במדרש ויתן אל משה... שראינו בקבלת התורה היו ב' הבחינות, הדברות ששמענו מפיו של הקב"ה וב"ש, ואחר כך ויתן אל משה בכתב, והיה בחינת נעשה ונשמע, דהלוחות מעשה אלקים המה, ולכן כשקלקלו נעשה נשברו הלוחות, אבל בדברות ששמענו מפיו לא נעשה שינוי, והוא בחינת דעת, שהוא התקשרות שאי אפשר להנתק לעולם. וכתיב "ויתנצלו בני ישראל את עדים" הכתרים של נעשה ונשמע, כדאיתא במסכת שבת, ולכאורה קשה כיון שכתר אחד היה בעבור נשמע ולמה פרקו זה הכתר. אך הוא עצמו מעלת בני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע שאין רוצין לשמע רק שיבואו לידי מעשה... וכיון שקלקלו העשיה פרקו גם כתר של נשמע, עד שנתקן אחר כך על ידי מעשה המשכן. אך השבת הוא בחינת נשמע כי אין בו מעשה, לכן בשבת קדש מחזירין לישראל הכתרים, כי בזה לא חטאו... (תשא תרמ"ב)

במדרש ב' ירושות וכו'... וזה פירוש נעשה ונשמע כמ"ש בזהר הקדש עושי דברו לשמוע בקול דברו, שמקודם צריך להיות קבלת עול מלכותו לכוף עצמו לעשות כרצונו ית' לגבור נגד היצר הרע, ואחר כך זוכין לשמע שהוא בלי עבודת האדם כנ"ל, וזה לשון "מתגאה בירושתו" וכו', ויציאת מצרים וקריעת ים סוף הכנה לב' בחינות הנ"ל נעשה ונשמע, דיבור וקול, והוא בחינת ימי המעשה ושבת קודש, כי בחול על ידי עשיה שמותר במלאכה, והוא גם כן לעבודת השי"ת, ובשבת זוכין לשמע בלי יגיעה כנ"ל... (פסח תרל"ג)

ענין שמיטין ויובלות להר סיני... אכן על פי מדרש הנ"ל גבורי כח הם שומרי שביעית, ומסיים עושי דברו על הקדמת נעשה לנשמע, יתכן לפרש כי הקב"ה נהג עמנו מדה במדה, וכשם שבני ישראל קדמו נעשה כן הקדים להם הקב"ה התורה בעבור שעלה לפניו ית' נחת רוח במעשים שיעשו בני ישראל אחר כך, ויהיו שומרי שביעית ויובלות, וזה שאמר "בהר סיני", שכל נתינת התורה סוף מעשה במחשבה תחילה על ידי ושבתה הארץ שבת לה', וזה עצמו ענין שהקדימו נעשה לנשמע, שהעלו לפניו ית' נחת רוח ממה שיעשו אחר כך... (בהר תרמ"ה)

איתא בגמרא מ"ד כתפוח, למה נמשלו ישראל לתפוח, מה תפוח פריו קודם לעליו, כך הקדימו בני ישראל נעשה לנשמע... ונראה דהענין אחד הוא, דענין פריו קודם לעליו הוא כעין דאיתא בשם הבעל שם טוב לראות בכל מעשה לעשות עבודת הבורא ית' תיכף ולא לשם הכנה, הגם דיש דברים שהם כמו הכנה, שאוכל כדי שיהיה לו כח לעבודת הבורא, מכל מקום הצדיק צריך לעשות באכילה עצמה עבודה ותיקון... ובני ישראל שהם מיוחדים לדרך התורה הקדימו נעשה לנשמע, שבאמת השמיעה עצמה, הגם שהיא כדי לידע האיך לקיים מצות ה', מכל מקום מצד עצמה היא עצמה מעשה, שאילו היו אומרים נשמע ונעשה היה משמע שכל השמיעה רק משום הכנה לעשיה, אבל באמת השמיעה עצמה עשיה, וזה עסק בתורה לשמה, שיהיה גוף העסק בתורה עשיות עבודת הבורא ית"ש... (שבועות תרנ"ו)

שם משמואל:

ועשאום ימים טובים... ויש לומר שזהו ענין ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, שנעשה הוא קבלת עול מלכות שמים שאיננו מטיל תנאי אם מבין התועלת או לא, ואפילו נשמע שהוא קבלת הטעם והשגתו נמי בבחינת נעשה שהוא קבלת הציווי כנ"ל, שכך נצטינו להיות נשמע, וזוהי הזכות הגדולה של ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, ומובן שלא בכל זמן יכולין להיות כמו אז במתן תורה, ומכל מקום בעת שנצחו את היונים שכל ענינם היה שלא לעשות מה שאין השכל מחייב, נהפך הדבר וזכו ישראל למעלה זו, שאפילו מה שהשכל מחייב תהיה עשיתם רק מפאת הציווי וקבלת עול מלכות שמים, וזכו לאותה מעלה שהיתה להם בשעת מתן תורה שאמרו נעשה ונשמע, ומאז נשארה הארה לדורות שבאותו זמן מתעורר ענין זה בלב ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים שלימה, וזוהי בחינת נעשה. וזהו שתיקנו שכל מה שיעשו ישראל הלל והודאה שהוא ערב לנפש נמי יהיה בבחינת עשיה בחינת נעשה... (חנוכה תרפ"א)

ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וזה היה בשני בחודש, ובפרשת משפטים שבחמישי בחודש אמרו נעשה ונשמע. ויש להבין הענין שהוסיפו נשמע, דלכאורה נעשה הוא תוספת מעלה... ולמה לא אמרו תיכף גם נשמע, ואם היה כדרך מעלין בקודש היה להם מתחילה לומר נשמע לבד. ונראה דהנה שני הכתרים הם חירות ממלאך המות וחירות משעבוד מלכיות. וחירות ממלאך המות היא מחמת שגם הגוף נתקדש ואיננו נצרך לתיקון מיתה וקבורה שיעמוד בתחית המתים מזוכך, והאי משכא דחויא יתבלה ויתרקב בעפר... ולזה זכו ממאמרם נעשה, שעשייה מתיחסת יותר לגוף. וחירות משעבוד מלכיות היא מחמת שנתעלו להיות שכליים, וכל השעבוד הוא מפאת החומר, והשכל הרי איננו משתעבד... ולפי זה מובן אשר נעשה שהוא שלימות הגוף היינו שגם הגוף ישוב במדרגת הנפש כמו לעתיד בודאי הוא מעלה כוללת יותר מנשמע, שהוא רק מעלת השכל, שזה שייך גם בזמן הזה. אך זה הוא בענין שלימות האדם עצמו, וכאמרם ז"ל (פסחים ס"ח) מעיקרא כי עבד אינש אדעתא דנפשיה קא עביד, ופירש הרב זצללה"ה להשלמת אדם נפשו. אבל יש עוד תוספת מעלה שאינו משגיח כלל על השלמת נפשו אלא בשביל לעשות רצון השי"ת... ומעתה יובן שתחילה אמרו נעשה לבד שהוא השלמת הגוף ונפש, וכמו שיהיה לעתיד כנ"ל, שזה מקביל להבטחת "גוי קדוש", אך אחר כך הוסיפו לאמר נעשה ונשמע, היינו שכל השלימות הוא רק למען נשמע, כאמרם ז"ל עושי דברו לשמוע בקול דברו, שהכל הוא בשביל לשמע... (יתרו תער"ב)

ונראה לפרש ממלכת כהנים שרים, היינו שיהיה כל איש ישראלי שר על עצמו ומושל ברוח... וזה עיקר ממשלה של אדם שיהיה בכוחו להכניע את הכוחות גופו ונפשו לכל אשר יחפוץ שם, והוא מדת אתכפיא. והוסיף לאמור וגוי קדוש, שקדוש פירושו נבדל, היינו שיהיה נבדל מענינים אלו שלא יתאוה להם ולא יחפוץ בהם כלל... והוא כסדר הנכון שמקודם מכניעין את כחות הרע, ואחר כך כשזכה יתיר מהפכין גם את הרע לטוב.

ונראה לומר שזה נמי ענין נעשה ונשמע, כי השמיעה היא בחינת אתכפיא, כלשון כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, והיינו אפילו כשאינו מבין בשכלו ונדמה לו שצריך להיות בהיפוך, הוא כופה את דעתו ורצונו, וכן הוא בלשון הכתוב (ש"ב כ"ג) "וישימהו דוד אל משמעתו"... שכל אלו לשון עבד השומע לכל אשר יצוה... ונעשה הוא מדת אתהפכא, היינו שאינו צריך להכין את לבו ולכוף את אזנו לשמוע אלא עומד תמיד מוכן לעשות כי אין בו עוד פסולת שצריכין לכופהו. אך לפי זה לעולם נשמע קודם לנעשה, שמקודם זוכין למדת אתכפיא להכניע את הכחות הממאנים ואחר כך זוכין להנעשה שהוא מדת אתהפכא, ולמה הקדימו נעשה לנשמע?

אך הנה במלאכי השרת שאין בהם פסולת כלל ולא שייכת בהם לכאורה מדת אתכפיא כלל, למה כתיב בהו שמיעה כלל... אך יובן על פי מה שהגיד לי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ביחוד... שאצלם העול מה שאינם רשאים לגשת לפנים ממחיצתם. ולפי זה יובן ששייכת במלאכים נמי מדת אתכפיא, היינו שכופים את רצונם ומכניעים את תאותם הבוערת כרשפי אש לגשת לפנים ממחיצתם, ומכל מקום מובן שאצלם מדת העשיה מקודם, שעומדים הכן לעשות, ואינם צריכים שום הכנה וכפיפת הרצון...

ולפי האמור יובן הלשון מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, שזה איננו לפי סדר אנושי, שהרי תחילה צריכין למדת אתכפיא והדר זוכין למדת אתהפכא, אך ישראל היו אז באותה המעלה הגדולה שפסקה זוהמתן ולא היתה שייכת בהם מדת אתכפיא, ועל כן הקדימו העשיה מדת אתהפכא כנ"ל... (שם תרע"ה)

ומעתה לפי זה יש להבין שינוי הלשון, דהנה יסוד כל המצות וראשיתן לקבל עליו עול מלכות שמים, והיינו לעשות ככל אשר נצטוה בלי שום התחכמות וידיעת הטעם, ואחת היא לו אם הדבר נראה בעיניו שטוב ונכון לעשות כן או להיפוך, מכל מקום הוא אדעתיה דרביה קעביד. וכן צריך להיות בעשיית המצות שאפילו שכלו יגיד לו שאין הדבר נכון, ושלא יצמח לו מזה רק רע חס ושלום, מכל מקום עושין המצות מחמת צוואת השי"ת... ועל כן תיכף כששמעו ישראל ממתן תורה היו יראים לנפשם לומר נשמע, פן ואולי אם ישמעו הטעמים אולי יגיד להם שכלם שאינו כן, ופן חס ושלום ינטו אף קצת מדרך הישר או אפילו יתקררו מעט, לכן אמרו סתם נעשה ולא רצו לידע שום טעם בדבר רק לעשות בתמימות לרצון ה', אך אחר כך כששמעו שאמר להם משה רבינו ע"ה הרי אתם קשורים תפוסים וענובים, אם כן שוב לא היה להם לחשוש פן ינטו חס ושלום מדרך הישר על ידי שכלם, כי הבינו שכבר נקשרו היטב לרצון השי"ת... לכן אמרו גם נשמע, כי אז כבר מותר לידע הטעם ולחקור בדבר. (משפטים עת"ר)

ונראה דהנה ישראל במתן תורה הקדימו נעשה לנשמע, והיינו שהכניעו את שכלם לרצון השי"ת לעשות אפילו בלי הוראת השכל, ולעומת זה נתעלו במדרגת שכלם עד מאד וזכו לכל ההשגות הגדולות מאין כמוהן... וכמשפט ההשלמה אחר ההעדר, ועדיין היו צריכין להשתלם בגוף ונפש, וזה היה על ידי הלוחות שהיו גוף קדוש מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים דומה לגוף ונפש האדם... כן נמי להשלמת גוף ונפש היו צריכין להכנעת הנפש וביטול הגוף, ועל כן הביא השי"ת אותם בנסיון הזה וניתנה רשות להשטן להטעותם... (תשא תרע"ה)

פקוד את בני לוי וגו'... דהנה ישראל הקדימו נעשה לנשמע, והיינו שאף בלתי שמיעת השכל יהיה הגוף מעצמו נמשך אחר רצון השי"ת, אך איתא במד"ר (דברים פ"ג) שאחר מעשה העגל אמר להם הקב"ה שברתם נעשה שמרו נשמע, והיינו להיות על כל פנים נשמע להוראת השכל, ועל כן נשארה מעלת ישראל מחמת הוראת השכל, ועל כן נמנו רק מבן עשרים ומעלה שאז נתגדל ועמד על מלואו והשכל בשלימות... אבל הלוים שלא חטאו בעגל ונשארו במעלתם שאף הגוף בלתי הוראת השכל נמשך להשי"ת, על כן נמנה מבן חודש משיצא מכלל נפל שאז הגוף הוא בן קיימא... (במדבר תרע"א)

ולפי זה יש לפרש הכתוב הנאמר במתן תורה, "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" וגו'... הקדים שמיעה לעשיה, וישראל הקדימו עשיה לשמיעה, והיינו שהשי"ת תפס לעיקר שלימות ישראל, וישראל תפסו לעיקר צורך גבוה, ובזה יש לפרש מאמרם ז"ל (שבת פ"ח) מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, היינו שהמלאכים אין להם תוספת שלימות שהם נקראים עומדים, ועל כן כל פעולתם אינה אלא לצורך גבוה, כן היו ישראל אז באותה מעלה... (במדבר תרע"ג)

ולפי האמור תתפרש לנו הפרשה בטוב, דהנה בפרשת יתרו אמרו ישראל נעשה לבד, וזה היה בשני בחודש, ובפרשת משפטים בד' בחודש כשסיפר לפניהם את דברי ה' והמשפטים... ענו ואמרו נמי נעשה לבד, אך למחרת אחר שבנה משה המזבח והקים שתים עשרה מצבה... אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ויש להבין למה הוסיפו כאן נשמע מה שלא אמרו עד כה. אך יש לפרש על פי מה שהגדנו בענין מזבח ומצבה שפרש"י שמזבח הוא של אבנים הרבה ומצבה היא של אבן אחת... שמזבח של אבנים הרבה מורה על קיבוץ כלל ישראל... וידוע עוד למבינים שרומז לכנסת ישראל למעלה, אך מצבה שהיא של אבן אחת רומזת לאיש פרטי, והיתה אהובה בימי האבות, שהם היו יחידים ואנשים פרטיים בעולם והיו נרצים בפרט... אך אחר כך נאסרה המצבה, שמצד הפרט לבד בלתי הכלל אי אפשר להתקרב... ויש לומר שישראל היו אז ברום המעלה שפסקה זוהמתן, ועל כן אחר שהיו כאיש אחד בלב אחד נרצים מצד הכלל, הוסיפו לזכות להיות נרצים גם מצד הפרט... אך בה' בחודש שבנה המזבח והקים המצבות הבינו שהכוונה להיותם נרצים גם מצד הפרט, הוסיפו לאמר גם נשמע, והקדימו נעשה כנ"ל, שבראשונה צריך להיות הריצוי מצד הכלל, ואחר כך מצד הפרט... והנה במעשה העגל נפלו ממדרגה זו... (במדבר תרע"ה)

...ומעתה מיושבת קושית כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כשחטאו למה ניטל מהם הכתר שכנגד נשמע, דהנה מובן אם היו ישראל עומדים במעלה זו לעשות הכל צורך גבוה לא היה שייך מעשה העגל, שעשו מחמת פחד המדבר, ואם כן מובן שבעבור חטא זה ניטלו מהם הכתרים ועל כן אף שלא אבדו נשמע היינו השמיעה שמצד עצמה היינו שמירת לא תעשה, שלא יתפגמו, אבל הא דהי' נשמע צורך נעשה אבדו עם אבידת נעשה, ועל כן ניטלו מהם שני הכתרים. ולפי האמור יובן הא דכולן זכה משה ונטלן, שהרי כך היתה מדתו מעולם לעשות הכל לצורך גבוה... (שבועות תרע"ד)

ובזה יש לפרש הא דאמרו נעשה ונשמע, כי נעשה הוא בגוף, היינו שלימות הגוף שלא יהיו נצרכים שהשכל יכריחם, ונשמע הוא הבנת השכל וקבלת הדברים, שהשכל יכריח את החומר לקבל, והרי הם מקבילים לממלכת כהנים וגוי קדוש, נעשה מקביל לגוי קדוש, ונשמע מקביל לממלכת כהנים... (שם תרע"ה)

ונראה דנשמע כולל שני ענינים שמיעה בשטחיות הענין לידע הציווי לנכון, בלי שינוי, ושמיעה בפנימיות הדבר להיות רודף כוונת התורה ותכלית הדבר מה שהתורה דורשת ממנו, וכענין שפירש הרמב"ן במאמר קדושים תהיו, שיכול אדם להיות נבל ברשות התורה, לזה באה מצוה כללית קדושים תהיו, והיפוך מבלעם... והנה השמיעה שקודם העשיה תתכן כפשוטה לידע הציווי לנכון, אך השמיעה שלאחר העשיה היא רדיפת הכוונה, ועל כן הם שהקדימו נעשה לנשמע בהכרח הפירוש רדיפת הכונה, שישראל כל מגמתם לרדוף הכונה, וכמ"ש (תהלים מ') לעשות רצונך אלקי חפצתי, על כן ניתן להם כתר גם בעבור נשמע, אך אחר שבירת נעשה נשארה השמיעה כפשוטה לידע הציווי, וזהו שברתם נעשה הזהרו בנשמע, היינו השמיעה כפשוטה, ועל שמיעה כזו אין מגיע להם כתר, על כן נטלו שני הכתרים... (שם)

ונראה דהנה אמרו ז"ל... ויש לפרש שהאומות הנ"ל בחנו טבען שאין בהן כח לקבל זה, אבל ישראל לא בחנו כלל את טבעם אלא השכילו שבאם יצוה עליהם לעשות מה שהיא יתירה על טבעם בודאי יתוסף להם כח, ועל כן אחת היא להם אם המצוה היא כמסת טבעם או יתר מטבעם, על כן אמרו נעשה ונשמע, כי הם מוכנים תמיד לעשיה, כי עם המצוה יבא להם הכח לעשותה, וזהו הענין רז שמלאכי השרת משתמשין בו, שהמלאך כל מהותו היא השליחות... ואם כן אחד הוא לו דבר קשה או קל, שבאם נשתלח לדבר קשה משתנית מהותו ליתר שאת... (שבועות תרע"ו)

ויש לומר דזהו ענין נעשה ונשמע, נעשה הוא בכללות ברעותא חדא, כי העשיה היא שוה בכולם, וגורמת ריצוי מצד הכלל, ושמיעה היא בפרטות כל חד וחד כמה דמשער בלביה... ולפי זה יובן ענין קדימת נעשה לנשמע, שבראשונה צריך אדם להיות נרצה מצד הכלל בבחינת רעותא דליבא, ואחר כך זוכין לריצוי מצד הפרט בבחינת המוח והשכל, וכענין שתחילה זוכין ועולין לירושלים של עולם הזה, ומחמתה זוכין ועולין לירושלים של עולם הבא. (שם תרפ"ב)

והגדנו שלעומת שני אלה ענו ישראל נעשה ונשמע, נעשה היינו מעצמנו בלי הוראת השכל שיכוף את הלב לטובה אלא מעצמנו נהיה נמשכים לרצון השי"ת, זה בחינת קדוש, ונשמע היינו קבלת דברים, והוא שהשכל יגביר ויכוף את הלב מקביל ליעוד ממלכת כהנים, ולעומת שני אלה זכו ישראל לשני סוגי חירות, חירות משעבוד מלכיות, וחירות ממלאך המות, שלעומת שהם מושלים על לבם ומדחים מעליהם את תאוות לבם, זוכין לסילוק שעבוד מלכיות, ואדרבה כמו שהם שרים על עצמם כך נעשו שרים על זולתם, ולעומת הקדושה וההבדלה מעצמם מדברים שאינם ראויים זוכין לחירות ממלאך המות, שכל עצמו של ענין המיתה הוא שחלקי הרע ויצר הרע שבו ירקבו בעפר ויקום לתחיה נקי ומצוחצח...

והנה במדרש שכשחטאו בעגל אבדו נעשה, היינו אף כי שוגגין ומוטעין היו, מכל מקום לפי מדרגת נעשה שהוא מקביל לגוי קדוש, היה להם להיות נמשכים לרצון השי"ת מעצמם אף בלי הוראת השכל, ומכל מקום עדיין נשארה להם מדרגת נשמע, שהיא כפיית הלב לשמוע מקביל לממלכת כהנים שהיא מדת הטהרה כנ"ל.

ונראה שבחטא המרגלים באשר לא שמעו לתוכחת משה רבינו ע"ה אבדו גם מדרגת נשמע, ועל כן אחר חטא העגל נסתלקה מהם החירות ממלאך המות, באשר אבדו נעשה שבשבילו זכו לחירות ממלאך המות כנ"ל, אבל החירות משעבוד מלכויות יש לומר שעדיין לא נסתלקה מהם, שהרי עדיין היו האומות מתפחדים מהם... אך אחר חטא המרגלים שאבדו גם נשמע כתיב (תהלים ק"ו) וישא ידו להם וגו' ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות... שאחר חטא המרגלים שהוא גמר הטא של העגל... שוב נתגלגל עליהם חטא העגל להעניש גם עליו... (קרח תרע"ט)

פרי צדיק:

...והנה בעת עמדם על הר סיני והיו כלם כאיש אחד בלב אחד כלו לה' חפיצים ומשתוקקים מאד בשמחה רבה לקבל עליהם עול מלכותו והקדימו נעשה לנשמע, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, היינו כי אמרו נהיה כמלאכים שלא נוכל לעשות דבר נגד רצונו ית' כמו המלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות, כי לא יוכל לשנות עצמו מתכלית הבריאה שנברא לאותו שליחות, וכמו כן אמרו ישראל גם כן נעשה רק רצון השי"ת את אשר יצוה לנו ולא נוכל לעשות שום דבר נגד רצון השי"ת, ובכח הדברים האלו ובהתשוקה רבה הזו המשיכו את התורה מן השמים לארץ על ידי משה רבינו ע"ה... (פסח שני ב)

...ובגמרא אמרו שהם הכתרים שזכו אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ואמרנו שעל ידי שלקחו מעשו כוחו שהם הידים ידי עשו ולקחו לקדושה זכו על ידי זה לכתר נעשה, ומישמעאל לקחו כוחו שהוא השמיעה, שכן נקרא ישמעאל על שם שומע א-ל, וכשלקחו כוחו לקדושה זכו על ידי זה לכתר נשמע... (פנחס ב)

חכמה ומוסר:

...והנה איתא בשבת פ"ח שנקשרו לכל אחד מישראל ב' כתרים וכו', ולכאורה ג' כתרים היה להם לקשור, נגד נעשה, ונגד נשמע, ועל שהקדימו נעשה לנשמע? ואמרנו שבאמת אם אדם היה יודע טעמי המצות לא היה לו שום שכר על המצוה, כי היה מבין העונג הנפלא הנמצא בזה, ורץ אחריה כמו אחרי עונגים אחרים. ולכן הסתיר הקב"ה טעמי המצוות למען יעשה אותן באמונה ואז שכרו כפול, עונג הטמון במצוה, ועונג שכר המרובה של אמונה לאין תכלית, כי זה כולל כל התורה, ואם כן אם היו אומרים נשמע ונעשה היה להם רק עונג המצוה ולא עונג האמונה, ולא היה להם כתר כלל, אבל כשהקדימו נעשה מחמת אמונה זכו לב' כתרים לבד שכר שהיה להם מעונג המצוה בעצמה. (חלק א עג)

מכתב מאליהו:

בתוספתא דבבא קמא (פרק ז') מצאנו דבר מבהיל מאד, דאיתא שם שגם באמרם נעשה ונשמע ביקשו ישראל לגנב דעת העליונה, שנאמר "בפיהם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו", דבר זה כמעט אי אפשר לנו להבינו כלל. אבל נראה שרז"ל רצו לרמז בזה, שלפי מדרגתם הנשגבה של דור דעה מקבלי התורה עדיין נבחנה נקודה דקה של חיצוניות באמרם "נעשה ונשמע", ולזה קוראת התוספתא גניבה, כי כל חיצוניות שמדמה האדם שהיא פנימיות יש בה מהטעאת עצמו המכסה על האמת בתוך תוך לבבו, ויש בה מעין גניבה, וכביכול עושה עין של מעלה כאילו אינה רואה. ומסיק בתוספתא שרק בחסד ה' נתרצה להם ולא ריחקם לגמרי, כביכול "נגנב להם הקב"ה"...

מכאן למדנו דבר נורא, שעיקר החוצצים בפני הקדושה והמעכבים בעד האור להתפשט הוא כח ההטעאה והגניבה בו מעוות האדם האמת על פי רצונו. (חלק ג עמוד קמ)