(ראה גם: דור המדבר-מתן תורה-נעשה ונשמע)
וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ולא שתו איש עדיו עליו. ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך. ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. (שמות לג ד)
...וכשעמדו הלוים להרוג הרג, אז חזר ונתעורר נחש הרע, והיה הולך לפניהם ולא יכול למשול בהם, כי ישראל כולם היו מזוינים בחגורות מזוינות, (העדי שקבלו מהר חורב), וכיון שאמר למשה ועתה הורד עדיך מעליך, ניתן רשות להנחש למשול עליהם. תא חזי מה כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, וינצלו היה צריך לכתוב, אלא ויתנצלו יורה שנתנצלו על ידי אחר, כי ניתן רשות לנחש למשול עליהם... (נח צ)
כעין זה מטרם שחטאו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני נעבר מהם זוהמת הנחש, כי אז היה ביטול יצר הרע מן העולם, ודחו אותו מהם. ואז נתאחדו בעץ החיים ועלו למעלה למדרגות העליונות, ולא ירדו למטה. אז היו יודעים והיו רואים מראות העליונות, והאירו עיניהם והיו שמחים לדעת ולשמע, ואז חגר אותם הקב"ה חגורות של אותיות השם הקדוש, שהנחש לא יוכל לשלוט עליהם, ולא יטמא אותם כבתחילה.
כיון שחטאו בעגל נעבר מהם כל אלו המדרגות והאורות העליונים ונעבר מהם חגורות מזוינות שנעטרו מן השם הקדוש העליון, והמשיכו עליהם את הנחש הרע כבתחילה, וגרמו שוב מות לכל העולם. ואחר כך מה כתוב, וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו... (תשא קו, ועיין עוד דור המדבר-עגל לכאן, ודור המדבר-כללי בראשית רצא ושלח קג)
ואשר חרב גאותך, אמר לו הקב"ה, משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שביטל מהם בחורב, כענין שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, ובשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם... (ברכה שנו)
ראה דור המדבר-נעשה ונשמע.
רבי אליעזר בן ערך אומר, כשירד הקב"ה ליתן תורתו לישראל ירדו עמו ס' רבוא של מלאכי השרת כנגד ס' רבוא של גבורי ישראל, ובידם זיינות ועטרות, ועטרו את ישראל בכתר שם המפורש. כל אותן הימים היו טובים לפני הקב"ה ממלאכי השרת... כיון שעשו אותו המעשה כעס עליהם הקב"ה... רבי יהודה אומר כל זמן שאדם לובש בגדי תפארתו הוא יפה במראהו ובכבודו וביקרו, כך היו ישראל כשהיו לובשין אותו השם היו טובים לפני הקב"ה כמלאכי השרת, כיון שעשו אותו המעשה כעס עליהם הקב"ה ואמר להם (שמות ל"ג) הורד עדיך מעליך, ובאותו הלילה ירדו מלאכי השרת ס' רבוא ונטלו מהם כל אחד ואחד מה שנתנו להם, ונמצאו ערומים שלא כרצונם ויש אומרים מאליו היה נקלף. (פרק מז)
באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם, והייתי מוסר לכל אחד ואחד מכם ב' מלאכים, אחד חוגרו כלי זיינו, ואחד נותן עטרה בראשו. רבי יהודה דצפרין אמר זונים אסר להם (חגורות), ורבי סימאי אמר פורפירא הלבישן ושם המפורש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם לא היה דבר רע נוגע בהם, ולא המלאך המות ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה (שמות ל"ג) ועתה הורד עדיך... (במדבר פרשה טז טו)
כיצד נוטל מהם, רבי ייבו אומר מאליו היה נקלף, ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו. (שיר השירים פרשה א כה)
אמר רבי יוחנן בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת ועטרות בידם, ונותנים לכל אחד מישראל עטרה. ורבי אבא ברבי כהנא בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה ששים רבוא קושרים עטרות וששים ריבוא חוגרים אותם בזוניות, ורבי שמעון בן יוחאי אמר זיין היו נותנים להם ושם המפורש חקוק עליו, ורבי חנינא בר נתן דציפרין אמר זונאיות היו נותנים להם, ורבי שמעון אומר ארגוונים היו מלבישים אותם... (פרשה לג)
ועתה הורד עדיך הם המלבושים שנדבק עליהם דם ברית, והוא דם הקרבנות שהקריבו הבכורים בסיני שהם עדי ותפארת לישראל בהיות בהם הדם שהוא אות וסימן על שקבלו בריתו של הקב"ה.
ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב וגו' אלו המתנות שקיבל משה ברקיע, שנאמר לקחת מתנות באדם. (כי תשא)
ואשר חרב גאותך, מלמד שהתפלל משה שיחזור להם הזיין שנטל מהם בחורב, שאמר ועתה הורד עדיך מעליך, ויצילו בני ישראל את עדים אין כתיב אלא ויתנצלו בני ישראל, ומניין שנשבע הקב"ה שהוא עתיד להחזירו להם, שנאמר חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי. (דברים לג כט)
וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים - כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה, ואונקלוס שתרגם כעדי תקון זיין, דעתו כדברי האומר בב"ר זינאות חגר להם, כלומר שחגר להם הקב"ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות, כמו שדרוש חרות על הלוחות, חירות ממלאך המות, והם שמותיו של הקב"ה. והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש עגל, וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם. (שמות לג ו)
הורד עדיך מעליך - ...והר' יוסף קרא ז"ל פירש ולא שתו איש עדיו עליו הם בגדים חמודים ונאים שלבשו בשעת מתן תורה, כדכתיב ויכבסו שמלותם, אבל הורד עדיך הם הכתרים שנתנו להם בשעה שאמרו נעשה ונשמע, ופרקו אותם מלאכי חבלה בשעה שעבדו לעגל... דבר אחר ולא שתו כלי זינין כי אמרו לא נלך להלחם כי אם בלכת הקב"ה עמנו והוא אמר הורד עדיך עד שאדע מה אעשה לך כי אלך עמכם. (שם לג ה))
ולא שתו איש עדיו - כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהוציאו ממצרים. (שם לג ד)
הורד עדיך - אף על פי שמכבר לא שתו עדיים הזהירם, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים. (שם שם ה)
ויקח משה את הדם ויזרוק על העם - הזה הדם עליהם כדי שיכנסו בברית עם הקב"ה בדם, ואותו כתם הדם שעל בגדיהם קרא הכתוב עדי לפי שהיה עדי להם וכבוד גדול, והיה להם עדות ואות שנכנסו בבריתו של הקב"ה, ועל כן כשחטאו בעגל ועברו על הברית אמר להם (שמות ל"ג) הורד עדיך מעליך, כלומר שיסירו מעליהם אותם הבגדים שהיו עדי להם... (משפטים כד ח)
...ולפי מה שדרשו ז"ל שהעדי הזה שם המפורש היה באור הכתובים ולא שתו איש עדיו בגדיהם ממש, הורד עדיך הוא עדי שם המפורש, ולכך לא נאמר הפשט עדיך אלא לשון הורד ולשון מעליך, כי ירדו מאותה עליה ונסתלקה אותה המעלה מעליהם, וכן דרשו רז"ל זינאות חגר להם, והוא כלי זיין של שם המפורש שהיה בידם מהר חורב... כי היו בידם שמותיו של הקב"ה ולא היו ראויין שתשלוט עליהם מיתה... והכוונה לומר כי אותן מעלות ומאורות שהיו להם כל אחד ואחד כמלאכי השרת מהר חורב נסתלקו ואבדו מהם ומשה לקחם... (שם לג ה)
...והעדי הזה פירש רלב"ג שהוא העדי שניתן להם במתן תורה, והוא הנימוס התוריי שהוא עדי ושלימות למי שיתנהג בו, ואמר כאן שהסירו צוארם מתחת עול התורה. והסבה לעזבם היה כי הובטחו בקבלתם עול התורה שהשגחת השי"ת תדבק בהם, וכאשר ראו שנפקד מהם זה התכלית עזבו, והיה להם מרי שני, ולכן אמר השי"ת למשה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף וכו', ועתה הוספת לחטא ולהוריד עדייך מעליך הנה אדעה מה אעשה לך... (דרוש ד)
איש עדיו - קצתם שתו עדיים וקצתם לא שתו, ואחר כך ציוה שכולם יפרקוהו. ולדעתי הכוונה על תפילין, ועל זה אמר ר' שמעון בר יוחאי כלי זיין שנתן להם הקב"ה ושם המפורש חקוק עליו, כי דנו עצמם כאבלים, כי כפסע בינם ובין המות, והאחרים דנו עצמם כמנודים לשמים וחייבין בתפילין. (שמות לג ד)
הורד עדיך - ביד ישראל נמצאו ג' זכויות, שהקדימו נעשה לנשמע, והיא זכות שנגמרה לשעתה ועל ידה נברא מלאך, וזה שדרש ר' סימאי שבאו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ב' כתרים על קבלת השמיעה ועשיה שהם לעתיד, ונעשה מהם אורות קדושה להתעטר בהם. וכשחטאו ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה כי עברו על לא תשתחוה, ושמעו מהערב רב אלה אלהיך ובראו שני משחיתים. ור' שמעון בר יוחאי אמר, זיין שניתן לישראל בחורב שם המפורש חקוק עליו, רוצה לומר שמגן עליהם מגלויות וממלאך המות, והם ב' האורות שהזכיר ר' סימאי, ומשה נטלם, ולעתיד לבא יחזיר להם כאשר בלע המות לנצח.
והנה המכונים בשם עם שאינם שלמים ונוסף לכן לא מיחו בעגל הורידו עדים מעצמם כי לא שבו בתשובה מספקת, ואלו שיכונו בשם ישראל לא התאבלו עדיין כי חשבו שהעדי יגן עליהם, ואמר להם שיורידו העדי, כי ניתן להם רק כאשר פסקה זוהמתן ונעשו מרכבה לשכינה, ועתה יצטרכו גם הם למירוק מיתה וגלויות כדי שתפסק שוב זוהמתם. (שם שם ה)
את עדיים - ...קרא כאן את התורה בשם עדי, כי היא בעצמותה בתכלית היופי לתיקון הנפשי ולשלמות התכליתי שליוקר ערכה ראוי שימשוך האדם אחריו מצד עצמו... (שם לג ו)
...ועדיין היו מלובשים עדים לכבוד ה', שחשבו שישכון ביניהם בכבוד חונה בגויה, וכאשר נודע להם כי על ידי העגל אבדו כל תקותם הסירו עדיים שהיו מלובשים בו בצפיתם לאלקים, אמנם רק העם ההמונים הסירו עדיים לא בני ישראל, שהם החשובים והגדולים שביניהם כי הם לא חטאו כלל בעגל, ועשו משפט בעובדיו. (שמות לג ד)
אמור אל בני ישראל - שהם זקני העדה והמעולים שבהם, אמור להם שגם אתם עם קשה ערף גם אתם לא טובים מיתר העם, כי היה לכם להוכיח ולמסור נפשכם על זה... ועתה הורד עדיך מעליך - גם אתם. אולם מה היה העדי הזה נחלקו בו המפרשים, לדעת הכוזרי הנ"ל הוא כפשוטו, וי"מ שהיו לבושים תפילין... ור' חננאל פירש שהם הבגדים שנזרק עליהם דם הברית, ודעת חז"ל שהיה ענין רוחני שנפשם לבשה עדי עדיים ואור אלקי בעמדם על הר סיני והארה זו סרה מאתם... (שם שם ה וו)
ראה: דור המדבר-נעשה ונשמע תשא תרמ"ב.
ואפשר עוד לומר דכמו דשני הכתרים היו שניהם לסלק כחות החיצונים מלאך המות ושעבוד מלכיות, כמו שאיתא בספרים הקדושים, לעומתם הם שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר כבש"ס שבת (קי"ט), עון מקביל לשעבוד מלכיות, חטא מקביל למלאך המות... (ויקרא תרע"ו)