(ראה גם: בן נח-קרבן, דור המדבר-בשר, קרבן-הקרבה-פסח)
וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמר. ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. (במדבר ט א)
עולת תמיד, העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה'. (שם כח ו)
הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. (עמוס ה כה)
וידבר ה' וגו', אמר רבי אבא מה הטעם שהזהיר אותם כאן על הפסח, והרי כבר נאמר להם במצרים, אלא בשנה השנית היה, וישראל חשבו שהפסח אינו נוהג אלא במצרים... (בהעלותך נו)
ויעשו את הפסח, בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא עשו אלא פסח זה בלבד, וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר. רבי שמעון בן יוחי אומר, ישראל לא היו מקריבים, ומי היה מקריב, שבטו של לוי, שנאמר ישימו קטורה באפך... ישראל עבדו עבודה זרה, לוים לא עבדו עבודה זרה... ישראל לא היו מולים, ומי היה שבטו של לוי, שנאמר ובריתך ינצורו... (בהעלותך סז)
...ובית הלל מאי שנא חגיגה שישנה לפני הדבור, דכתיב ויזבחו זבחים שלמים, ראיה נמי הכתיב עולות, בית הלל סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, ובית שמאי סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי... רבי אליעזר דתניא, עולת תמיד העשויה בהר סיני, רבי אליעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני, והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר קרבה ושוב לא פסקה, אלא מה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל, שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה הן הקריבו אותה... (חגיגה ו א, וראה שם עוד)
רבי יהודה אומר כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל, מה בין אהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל, אהל מועד שבמדבר לא היו הבמות מותרות... וחכמים אומרים כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל, וכאן וכאן לא הקריב יחיד אלא עולה ושלמים בלבד. רבי שמעון אומר אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להן זמן... (זבחים קיז א, וראה שם עוד)
...שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם, (שהרי עומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ)... אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר, וכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר... (מנחות מה ב, וראה שם עוד)
איתמר, רבי יוחנן אמר קדשו בכורות במדבר, דרחמנא אמר ליקדשן, כדכתיב קדש לי כל בכור, וריש לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר, מדכתיב והיה כי יביאך וכתיב בתריה והעברת, מכלל דמעיקרא לא קדוש... (בכורות ד ב, וראה שם עוד)
כי ירחיב ה' אלקיך גבולך וגו', מאי טעמא לא מהול, ואם תאמר והיאך אכלו קדשים או אברי בשר כלל כיון שלא מלו, שלא הותר להם בשר תאוה אלא על ידי שלמים וערל אסור בקדשים, ואפילו אם מלו ולא פרעו כמו שמשמע בפ' ר"א ובמגילת סתרים, מכל מקום כיון שנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו... ויש לומר דיוצאי מצרים מלו ופרעו ואותם אכלו קדשים, אבל הנולדים במדבר שלא מלו לא אכלו קדשים, אבל בשר תאוה היו מותרים שלא נאסרו להם מאחר שאין יכולת לאכול קדשים, מידי דהוי אצבי ואיל דהיכא דלא אפשר בהקרבה שרי בבשר תאוה... (ראה)
בגלות הזה השכינה מתלבש בתחום שרו של עשו... ואין לתמוה על כך, שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ישראל ויצאו ממצרים והלכו במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון, היאך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני הכבוד, אלא העננים היו להם אויר, ואויר דארץ ישראל הלך עמהם, כי אותו פתח ושער שברקיע נגד ארץ ישראל נפתחו להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד וגו' נגד כל ארץ ישראל... (תצא)
אשכול הכופר - ומאין היה להם יין לנסכים, אלא הלכו לכרמי עין גדי ולקחו משם... (שיר השירים א יד)
בכל אוות נפשך - אבל במדבר נאסר להם בשר חולין אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים. (דברים יב כ)
העשויה בהר סיני - גם זה לאות שלא העלו עולות במדבר אחרי הר סיני. (במדבר כח ו)
הזבחים - יש מפרשים שרק הלוים הקריבו במדבר, או שמקרבן תמיד לא יגיע לכל אחד שוה פרוטה, והנה הקריבו קרבן תמיד ויין כשהיו בסיני מקום ישוב, ואחר כך במדבר לא הקריבו עד בואם לקדש מקום ישוב, ושללו המדינים וקנו שוב בהמות, אם כן לא הגשתם לי עולות, כי רק ציויתי אתכם לעשות משפט. (עמוס ה כה)
ויעשו בני ישראל - ...ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח. ועל דעת רבותינו לא נהגה במדבר אלא בשנה זו בלבד, לפי שלא מלו במדבר, והיתה מילת זכרים ועבדים מעכבת בהם... ועכשיו רצה הקב"ה וצוה שיעשו אותו, כדי שתהיה זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון. והנה אמר תחלה "והיה כי תבואו אל הארץ", לומר שאין מצוה זו נוהגת בחוצה לארץ לדורות, ועכשיו צוה שינהגו בה במדבר. ועל דעת רבותינו לא עשו אותה אלא בשנה זו בלבד, שלא היו יכולין לעשותה לפי שנולדו להם בנים ועבדים ולא יכלו לימול אותם מן הטעם שהזכירו היה להם לסכנה... אבל הזכיר היום והמדבר לרמוז שלא עשו אותו במדבר רק היום הזה, והוא גנותן. ויתכן שהגנות הזה הוא קלקלתם בענין המרגלים שממנה נתנדו ולא נשבה בהם הרוח הצפונית ולא מלו, ולפיכך נאסרו בכל הקדשים. או שתהיה הברייתא הזו כדברי האומר אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו, והיו רשאין לעשותו ונתעצלו ולא עשו, והוא גנות גדול, אבל הראשון הוא יתר נכון בעיני, כי היה משה מכריחם לעשותו ולא היה מניחם בחיוב כרת... (במדבר ט א)
...אבל פירוש הכתוב, כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן, אבל באיזה מקום שיהיה המשכן יעשה אותם, ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל. וגם כן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ומעשר שני, והנה לא יבא בחיוב המשכן כלל, ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא לשם, וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה, כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה. והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה רק איש כל הישר בעיניו יעשה, על כן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן, אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלוה שם במחיצה לפני השם... (דברים יב ח)
לעשת הפסח - לעשת חסר וי"ו, לומר לך שלא עשו במדבר אלא אותו פסח בלבד. (במדבר ט ד)
העשויה בהר סיני - קודם העגל, שלא היתה צריכה נסכים. (במדבר כח ו)
...ואם תאמר ופסח זה איך עשו אותו, והלא בניהם ערלים היו שלא מלו במדבר ומילת בניו מעכב, ויש לומר דהיינו כשהמילה נהוג בישראל והוא לא מל בניו אז לא יאכל בו, אבל כאשר ישראל ערלים אין כאן איסור ערלה כיון שאין כאן איסור ערלה כלל נהוג בישראל. (גור אריה במדבר ט ב)
אל ארץ מושבותיכם - שר' ישמעאל סובר ארץ מושבותיכם היינו אחר ירושה וישיבה, כי לא קרבו נסכים במדבר ולא נתחייבו בנסכים עד אחר ירושה וישיבה... ור"ע ס"ל דמושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע, ויקרבו נסכים במדבר ואחר כך בבמה קטנה, וכבר פרש"י ותוספות בקדושין (ל"ז) דאף לר' ישמעאל דקרבו במדבר בקרבן צבור, דכתיב במלואים וזה אשר תעשה על המזבח, וכתב שם נסכים בעולת תמיד, רק שלא קרב בקרבן יחיד אלא מביאתן לארץ... (במדבר טו ב, וראה שם עוד)
והקרבתם אשה - לא ביאר הכתוב כמה, ומזה דרשו אם אין פרים הביא כבשים, דאי אפשר לומר דבמדבר לא הביאו כל המוספין, עד שנאמר פרשת מוספין בערבות מואב, שהרי שעיר ראש חודש קרב בשמיני לדעת חז"ל שהנשרף היה שעיר ראש חדש, והיה להם הכרח על זה. אמנם לפי הפשט אף על גב שנזהרו להקריב במדבר במועדים מכל מקום לא נזהרו להקריב אותו הסך שבארץ ישראל אלא איזה אשה, ומשום הכי בעצרת שכבר הקריבו שתי הלחם לא כתיב מוספין כלל, ואף על גב דעומר ושתי הלחם לא קרב במדבר, כדתנן במנחות שכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר, היינו שלא היו מוזהרין להשיג עומר ושתי הלחם מתבואת הארץ, אבל אם היה מזדמן במשך ארבעים שנה הביאו גם במדבר... אבל מכל מקום היו מקריבין המוספין בשלימות מצד הידיעה למשה מהר סיני שכך יהיה הצווי, ומשום הכי הקריבו שעיר ראש חדש גם כן... (ויקרא כג ח)
...והעיקר הוא כמו שכתבו התוספות בקדושין ל"ז, שס"ל תנא דאמר שבכל מקום שנאמר ביאה לאחר ירושה וישיבה במשמע, ובפסח נאמר ביאה... והא שנחשב בזה גנותן של ישראל הוא דכמו כל הקרבנות תמידין ומוספין שעיקר תכליתן בשביל פרנסה לא היה אלא בארץ ישראל, ומכל מקום קרב גם במדבר בשביל יעוד ואהבת ה' לישראל ומשום הכי כשנתנדו ישראל במעשה מרגלים לא הקריבו עוד תמידים כיון שלא היה יעוד, כך הפסח שעיקר תכליתו לזכירת יציאת מצרים ותכלית הספור אינו אלא בארץ ישראל, מכל מקום גם במדבר צוה ה' להביא בזמנו משום יעוד וחביבות, על כן ממעשה מרגלים ואילך שוב לא הביאו... אם כן הוא הדין במדבר משנעשו מנודים לא היו יכולין להקריב שום קרבן, שלא בא לריח ניחוח, מה שאינו כן פסח היו יכולין (שלא נאמר בו לריח ניחוח) אף על גב שאינן בחיוב, וזהו הגנות, שלא נתעוררו על זה...(במדבר ט א)
בפרשה זו בא מצות תמידין ומוספין, ונאמר בירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' על דבר עולה וזבח, אף שנצטוו בפרשת ויקרא על הקרבנות, היינו רק עולת נדבה, וחובה לא בא רק חטאת לתיקון על החטא, אבל עולות חובה כתמידין ומוספין לא נצטוו בהוציאי אותם מארץ מצרים רק בביאתן לארץ ישראל, ובמדבר לא הקריבו קרבנות תמידים ומוספין רק ביום הכפורים, כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת אמור... (פנחס יד)