(ראה גם: גלות מצרים-ישראל במצרים, יציאת מצרים, ישראל, משה-וישראל, מתן תורה)
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה. וישמע אלקים את נאקתם, ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. (שמות ב כג)
ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. (שם ד לא)
וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. (שם ו ט)
ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. (שם יב מא)
ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו. (שם שם נ)
נחית בחסדך עם זו גאלת, נהלת בעזך אל נוה קדשך... תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך. (שם טו יג)
הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך, ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. (שם כג כ)
שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה, זה ארבעים שנה. וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך. (דברים ח ד)
לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (שם ז ז)
לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. וידעת כי לא בצדקתך ה' אלקיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה, כי עם קשה עורף אתה... שם ט ה)
וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלקיכם, את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה. ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים, לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו... כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול, אשר עשה... (שם יא ב)
ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם, אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו... ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, למאן תדעו כי אני ה' אלקיכם... (שם כא א)
הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה' ראשית תבאתה, כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה'. (ירמיה ב ב)
אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי. ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי. אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי. (תהלים צה ט)
ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר, את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם ולהנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה. ורוחך הטובה נתת להשכילם, ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו, שמלותיהם לא בלו ורגליהם לא בצקה... (נחמיה ט כ)
...אלא כשיצאו ישראל ממצרים מצד היובל היתה גאותם, (שהוא בינה), וכל אלו ששים רבוא של דור המדבר היו מעולם העליון, דהיינו בינה, ובאותה צורה (דהיינו בינה) הלכו במדבר, ואפילו אחד מאותו הדור לא בא לארץ אלא בניהם הנולדים מהם באו לארץ, כראוי להיות, להיותם בתיקון הלבנה (שהיא הנוקבא), וכל עובדי הארץ בחרישה וזריעה הוא תיקון הלבנה... (בראשית קנג, ועיין שם הפירוש)
דאמר ר' יונתן, למה מת משה בחוצה לארץ, להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, שהם קבלו התורה, ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו'. (וירא שצ)
כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים את הקב"ה, כיון שבא אליהם משה, למד אותם מצוה ראשונה זו, שכתוב וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם וגו', ולולא מצוה זו לא היו ישראל נאמנים לה'... לאחר שידעו מצוה זו בדרך כלל נעשו להם נסים וגבורות, ולסוף מ' שנין שכבר השתדלו בכל המצוות שבתורה שלמד אותה משה, בין אלו הנוהגים בארץ בין אלו שנוהגים בחוצה לארץ, אז למד אותם בדרך פרט. זה שאמר וידעת היום והשבות אל לבבך, היום בדיוק, מה שלא היה להם רשות (לדעת) מקודם לכן, כי הוי"ה הוא האלקים, זהו (ידיעה) בדרך פרט, במלה זו (פרט) כמה סודות וסתרים יש בה, (וכתוב הזה ה' הוא האלקים עם כתוב) זה שמקודם (דהיינו וידעתם כי אני ה' אלקיכם), הכל דבר אחד, אלא זהו בכלל וזהו בפרט.... (וארא נז, ועיין שם עוד)
בחדש השלישי וגו'... תאני רבי חייא, בזמן ההוא שהגיעו ישראל להר סיני אסף הקב"ה לו לזרע ישראל והסתכל בכולם ולא מצא פסול בכל זרע ישראל, אלא כולם זרע קודש כולם בני אמת... (יתרו רמג)
ואם תאמר הרי למדנו, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, יכול כהיום ההוא שעמדו על הר סיני. אינו כן, משום שביום ההוא שעמדו על הר סיני הוסר הזוהמא מהם, וכל הגופים היו מצוחצחים כצחות המלאכים העליונים... (שם תקעא)
חלק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם זולת המדבר ההוא, שישראל שברו כחו וגבורתו ארבעים שנה, כמו שאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא, במדבר ההוא שולט הסטרא אחרא, ובעל כרחו הלכו ישראל עליו ושברו כחו. ואם ישראל היו נמצאים צדיקים בארבעים שנה האלו, היו מעבירים את הסטרא אחרא ההוא מן העולם, משום שהכעיסו את הקב"ה בכל פעם נתחזק הסטרא אחרא ונפלו כולם שם תחת רשותו. (תרומה תקסב)
רבי חייא פתח אחריו ואמר, אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים... אלא כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים כלום בסוד אמונת הקב"ה, משום שכולם היו עובדים בגלות ע"ז, ושכחו כל שורשי האמונה שהיו להם מתחילה... וכשבא משה לימד אותם שיש א-לוה עליון בעולם, ואחר כך ראו כל אלו הנסים והגבורות שעל הים ושעשה להם במצרים וניתנה להם התורה, ואחר כך ראו כמה גבורות במן ובמים... וזהו אתה הראת לדעת, שלמדתי אתכם עד כאן לדעת, לידע ולהסתכל ולכנס בסוד האמונה... (שם תרלא)
כעין זה מטרם שחטאו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני נעבר מהם זוהמת נחש, כי אז היה ביטול יצר הרע מן העולם, ודחו אותו מהם, ואז נתאחדו בעץ החיים ועלו למעלה במדרגות העליונות, ולא ירדו למטה, אז היו יודעים והיו רואים מראות העליונות, ואז חגר אותם הקב"ה חגורות של אותיות השם הקדוש... כיוון שחטאו בעגל נעבר מהם כל אלו המדרגות והאורות... (תשא קו, ועיין שם עוד)
פתח ר' חייא ואמר, ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו', תא חזי, כל זמן שמשה היה חי בעולם היה מוחה בידיהם של ישראל שלא ימצאו בחטא לפני הקב"ה, ומשם שמשה נמצא ביניהם לא יהיה כדור ההוא עד הדור שיבא מלך המשיח שיראו כבוד הקב"ה כמותם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים. שלמדנו ראתה שפחה על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא, ואם הן השיגו כל כך, נשיהם של ישראל ובניהם והאנשים לא כל שכן, וסנהדרין והנשיאים, ולא כל שכן נביא עליון הנאמן משה... (ויקרא שפה)
אמר להם רבי אילאי הכנסו למקום אחר ותראו. באו לתוך גן אחר וראו גם כן שחופרים קברים, ומיד מתים ואחר כך חוזרים וחיים בגופים קדושים מאירים, (הם היו מתי מדבר), אמרו לו מה זה, אמר להם הם עושים זה בכל יום, וכשמתים מיד נרקב זוהמא הרעה שקבלו בתחילה, ועומדים מיד בגופים חדשים מאירים, באלו גופים קדושים שהיה להם בעמדם על הר סיני, כמו שאתם רואים, כי עמדו כולם על הר סיני בגופים בלי ליכלוך כלל. כיון שהמשיכו עליהם יצר הרע, חזרו בגופים אחרים כגופים שהיו להם קודם, גופים זרים, זה שאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. (שלח קג)
אמר להם הראיתם אלו ההרים כולם הם ראשי ישיבות לעם הזה של מתי מדבר, וזכו עתה מה שלא זכו כשהיו בחיים, ואלו ראשי ישיבות מתאספים כולם בראשי חדשים ושבתות ומועדים אל ההר של אהרן הכהן, ומתעוררים אליו, ונכנסים לישיבה שלו, והם מתחדשים שם בטהרת הטל הקדוש שיורד על ראשו של אהרן ושמן המשחה היורד עליו, ועמו מתחדשים כולם בחדושים של אהבת המלך הקדוש עד שנקרא כאן ישיבה של אהבה... (שלח קיא)
אמרו זה לזה ודאי שהקב"ה רוצה להשתבח בתשבחות דור המדבר, שלא היה בעולם דור עליון כדור הזה, ולא יהיה עד שיבא מלך המשיח, ודאי כל מה שהראה אותו הקב"ה לא היה אלא כדי להודיענו אהבת רבונם אליהם, להודיענו שיש להם חלק טוב, והם בני עולם הבא, לעתיד לבא, כשיקים הקב"ה את המתים לתחיה, עתידים אלו לקום לתחיה תחילה, כמו שאמר יחיו מתיך, שאלה הם דור המדבר. (שם ריד)
כשיצאו ישראל ממצרים רצה הקב"ה לעשות אותם בארץ כמלאכים הקדושים למעלה, ורצה לבנות להם בית קדוש ולהורידו משמי שמים ולנטע את ישראל בארץ נטע קדוש כעין הצורה של מעלה, זה שאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך... ומשהכעיסו לפניו במדבר מתו, והביא הקב"ה את בניהם לארץ, ובית המקדש נבנה על ידי אדם, ועל ידי זה לא נתקיים... (פנחס קמז)
קחו מאתכם תרומה, תא חזי, בתחילה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו, דהיינו הכל בכלל (אפילו הערב רב), כיון שהערב רב עשו את העגל ומתו אותם שמתו, רצה הקב"ה להתרצות עם ישראל, אמר להם התחברו כלכם לצד אחד, זה שאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בפני עצמם, אמר להם, בני, אני רוצה לשרות בכם משכני יהיה עמכם, ועל כן כתוב קחו מאתכם ולא מאחר, ומשום זה כל הערב רב נשמדו... (שם תעא)
תא חזי דור האחרון שיצא ממצרים ידע הכל, כי משה גילה להם כל אלו מ' שנה שהיו במדבר, אמר רבי יצחק, ואף משה לא גילה להם זה, אלא ביום ההוא שנסתלק מן העולם... (האזינו יט)
ויסעו מהר ההר וגו' הנה העירו החברים שנסעו מללמוד התלמוד, שנקרא הר ההר, משום שמשם יוצאת הוראה לעולם, שכתוב אשר כתבתי להורות... (זהר חדש חקת א)
...מה עשה הקב"ה, שלח לפניהם את השכינה שהיתה הולכת בכל מיני זהר, בכל אופני השתוקקות, והיו ישראל רצים אחריה בתשוקה לראותה, ומשם זה היו רצים אחריה במדבר, והלכו ולא התעכבו, והקב"ה עשה להם כך שלא יתעכב קדוש ה' על הים, שהיה רוצה להתכבד על כל עמי הארץ... (שם שיר השירים תקלט)
ויסע מלאך האלקים וגו', רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג את בנו לפניו. באו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא הזאב מאחריו, נטלו מאחריו ונתנו לפניו, באו לסטים מלפניו וזאב מאחריו נטלו על זרועותיו, התחיל הבן מצטער מפני החמה, פרש עליו אביו בגדו, רעב האכילו, צמא השקהו. כך עשה הקב"ה, ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי, ולא ידעו כי רפאתים, התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו, שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה... (בשלח פרשה ד)
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות ויסעו מרפידים וגו', ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני, הקיש נסיעתם מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה. דבר אחר מה נסיעתם מרפידים מכעיסין למקום לשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאתם מדבר סיני היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו... (יתרו-בחודש פרשה א)
ויקחו את אשר ציוה משה, בזריזות, ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה', קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה, לימים נתרצה לה, מיד חגרה מתנה קשרה כתפה והיתה משמשת אותו יותר מדאי, אף כך ישראל, כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם, קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. (שמיני הקדמה ה)
דבר אחר ימצאהו בארץ מדבר אילו ישראל, כענין שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל. ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום ליסטות. יסובבנו, לפני הר סיני, כענין שנאמר והגבלת את העם סביב לאמר. יבוננהו, בעשרת הדברות... (האזינו שיג)
...אלא ט"ו (באב) מאי היא, אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, מאי דרוש, זה הדבר אשר ציוה ה' לבנות צלפחד וגו', דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה. (תענית ל ב)
אמר רב יוסף תא שמע כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהן... (מועד קטן טו ב)
...ובית הלל מאי שנא חגיגה דישנה לפני הדבור, דכתיב ויזבחו זבחים שלמים, ראייה נמי הכתיב ויעלו עולות, קסברי בית הלל עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, ובית שמאי סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי... רבי אלעזר, דתניא עולת תמיד העשויה בהר סיני, רבי אלעזר אומר כל מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר קרבה ושוב לא פסקה, אלא מה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל, שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה הם הקריבו אותה... (חגיגה ו א, וראה שם עוד)
ובמדבר מאי טעמא לא מהול, איבעית אימא משום חולשא דאורחא, ואיבעית אימא משום דלא נשיב להון רוח צפונית, דתניא כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, מאי טעמא, איבעית אימא משום דנזופים היו, ואיבעית אימא דלא נבדור ענני כבוד... תנו רבנן כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה... (יבמות עא ב)
ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. (סוטה ג ב)
...אמר רבי יהודה, אבא חלפתא ורבי אלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה, וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה (משא שאדם מרים בעצמו על כתפו) תילתא דטעוניה הוי, מכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר וישאוהו במוט בשנים... (שם לד א)
אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר, אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי (שתויים) וגנו אפרקד (פנים למעלה), והוה זקיפה ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה (נכנס הערבי תחת הברך הזקופה) כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה, ולא נגע ביה. פסקיה חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו (לקח כנף ציצית) ולא הוי מסתגי לן, (לא יכלו לזוז), אמר לי דלמא שקלת מידי מינייה לא מסתגי ליה, אזלי אהדרתיה והדר מסתגי לן. (בבא בתרא עג ב)
אלא חמשה עשר באב מאי היא... רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם, וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר... (שם קכא א)
תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'... (סנהדרין צד א)
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, יתמו בעולם הזה, ושם ימותו לעולם הבא, ואמר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר הן באין לעולם הבא, שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי, נשבעתי וחוזרני בי... אמר רבה בר בר חנה שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ומה אחרים באים בזכותם, הם עצמם לא כל שכן. (שם קי ב)
אמר רבי אלעזר, אמר להן הקב"ה לישראל, עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט.... (עבודה זרה ד ב)
רבי אומר כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם... (כריתות ט א)
כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני כלי זיין... (שבת לו ב)
ואמר רבי לוי בכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור צאו לחפור, והיו יוצאים וחופרים להם קברות וישינים, ובשחר היו עומדים ומוצאים אותם חסרים ט"ו אלף ופרוטרוט, ובשנה האחרונה עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימים, אמרו דלמא דטעינן בחושבנא (של החודש), וכן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו, כיון דאשלם זיהרא אמרו דומה שביטל הקב"ה אותה גזרה קשה מעלינו, ועמדו ועשו יום טוב. (תענית כו ב)
רבי פנחס אומר, כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה, אשריהם בעולם הזה, ואשריהם בעולם הבא, ועליהם נאמר (תהלים קמ"ד) אשרי העם שככה לו. (פרק מא)
רבי ששא בנו של רבי אבא היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי לה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם, קרע לכם את הים לי"ב קרעים, ושקע את המצרים בים, והיתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם, והעלה אתכם מן הים ונתן לכם כספם וזהבם... וזן אתכם מ' שנה ולא הניח אתכם אפילו שעה אחת, כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברח, אלא היה מפילם לפניכם ומשמרכם, ולא משונאיכם לבד, אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים, והיה מאיר לפניכם... והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים... (שמות פרשה כד א)
אלא אמר להם משה גדול ונורא הוא אלקים שהייתם מכעיסין אותו ומהלכין באותו מדבר שהוא מלא נחשים ועקרבים ושרפים ורעבון, והוליך אתכם בתוכו בשלום, ולא עוד אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלו ישראל מהם... (שם שם ד)
...הדא הוא דכתיב מקימי מעפר דל (ש"א ב') שהיו ישראל משוקעים בטיט ובלבנים במצרים, והוציאן הקב"ה בקומה זקופה... (שם פרשה כה ט)
רבי שמעון בן יוחאי פתח, עמד וימודד ארץ (חבקוק ג'), מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר... (ויקרא פרשה יג ב)
והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר, והיו פורעניות באות עליהם, והאומות רואין ואומרין הם מקריבין לו והורגם, לפיכך אמר הקב"ה למשה, לך אמור לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאיסור במה... (שם פרשה כב ד)
א"ר לוי בערביא צווחין לתרנגלותא שכוי, הדא תרנגולתא כד אפרוחיא דקיקין היא מכנשא להון תחת אגפיא... כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן מסיע לפניהם, כיון שנכנסו ישראל לארץ א"ל משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבן, הה"ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם. (שם כה ה)
כיצד, בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובן בעלי מומין, למה, מפני שהיו יגיען בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין, ומי שהוא בונה על ידי שהיו עולין לראשי הדימוסין או האבן נופלת וקוטעת את ידו, או הקורה או הטיט נכנס בעינו והוא נסמא, והיו בעלי מומין. אמר האלקים כך היא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין, ואם אמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהא במתן תורה, מה עשה האלקים, אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן, ותדע לך שכן, א"ר יהודה א"ר סימון מנין שלא היה בהן חגרין, שנאמר (שמות י"ט) ויתיצבו בתחתית ההר, ואין נצב אלא על רגליו. מנין שלא היה בהן גדמין... הרי לך שנתרפאו, אבל כיון שעשו אותה מעשה של עגל חזרו למומן ונעשו זבין וצורעין, שכן משה רואה אותן, שנאמר (שמות ל"ב) וירא משה את העם כי פרוע הוא, ואין פרוע אלא לשון צרוע... (במדבר ז א)
וישלחו מן המחנה וגו', מהיכן באה עליהם הצרעת, רבי יהודה ברי סימון אמר מן מעשה העגל, ורבותינו אמרו מן המתאוננים. כיצד, בשעה שהוריד להם האלקים את המן עשה להם האלקים כמה נסים, אמרו רבותינו לא היו נצרכין להפנות, והיאך הכתבתי עליהם שם אלקים, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם, אלא כשם שאין המלאכים צריכין לדבר זה, אף הן לא יצרכו לדבר זה עוד... (שם שם ד)
...אבל ישראל (תהלים צ"ו) הבו לה' משפחות עמים, כיון שראו כן ראוה בנות ויאשרוה וגו', באו לילך וה' הולך לפניהם וגו', לא ימיש וגו', והמן יורד והבאר עולה להרים להם, יורד המן מן השמים והמים מן הארץ, ובשר מן הים, ויגז שלוים, מה שלא נעשה לבריה בעולם. הרגישוה האומות ואמרו (שיר ו') מי זאת הנשקפה וגו', ואמרו להם בניו של אלקים הן, אמרו להן אינן בני מצרים, לא כשם ששעבדו המצרים בזכרים לא כך שעבדו בנשים, מיד קפץ הדיבור על משה, א"ל מנה את בני וידעו שהבנים בני אבותיהם... (שם פרשה ט יב)
...מדור המדבר אתה למד, שהיה הקב"ה נושאם במדבר כביכול, כאשר ישא איש את בנו, והיתה ע"ז בידם, שנאמר (נחמיה ט') אף כי עשו להם עגל מסכה, וכן אתה מוצא כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר (זכריה י') ועבר בים צרה, ובכל כך לא הניחן הקב"ה, ואמר למשה, קרעתי להם את הים והכעיסוני, שנאמר (תהלים ע"ח) כמה ימרוהו וגו'... (שם טז טז)
דרדע זה דור המדבר, שהיה בהן דעה, בני מחול שמחל להם הקב"ה מעשה העגל. (שם פרשה יט ג)
ותקצר נפש העם בדרך, והלא כתיב ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט'), אלא אותם שיורים שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח... וידבר העם באלקים ובמשה, השוו עבד לקונו. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום. אמר רבי עקיבא כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מפירות הארץ היו מתים, שנאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' (דברים א'), לפיכך ותקצר נפש העם... (שם שם יב)
ויחנו באובות, שנעשו אויבים למקום, ויחנו בעיי העברים, שהיו מלאים עבירה, ויחנו בנחל זרד, שלא היה הנחל אלא מלא זרת ולא יכלו לעברו ל"ח שנה... ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקב"ה. (שם שם יג)
ותקרבנה בנות צלפחד, אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (שמות ל"ב), ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר ויתפרקו כל העם וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש (במדבר כ"ו), איש ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר... (שם פרשה כא יא)
אלה מסעי, זה שאמר הכתוב (תהלים ע"ז) נחית כצאן עמך, מה נחית, נוטריקון הוא, רבי אליעזר אומר נ'סים עשית עמהם, ח'יים נתת להם, י'ם קרעת להם, ת'ורה נתת להם, ועל ידי מי, על ידי משה ואהרן... (שם פרשה כג ב, וראה שם עוד)
דבר אחר מפני מה לא גילה להם (שיתן להם המן), שאילו גילה אותו להן היו ישראל אומרים כבר אכלנו אותו על שולחנו של פרעה, תדע לך, תבן לא היו נותנין להן, והיו ישראל אומרים זכרנו את הדגה וגו'... (דברים פרשה א ט)
...כך אמר לו הקב"ה למשה, אם נקבר את אצלם במדבר הן באים בזכותך, ואתה בא בראשם, שנאמר (דברים ל"ג) וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם. (שם פרשה ב ה)
אמר רבי כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה, והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים אלקות הן אלו, כל תשמישן אינו אלא באש. אמר להם משה, וכל השבח הזה שעשה להם הקב"ה על ידי שקבלתם תורתו בסיני... (שם פרשה ז י)
א"ר יהודה בא וראה ענותנותו של הקב"ה... אלא היו ישראל במדבר מ' שנה והיו מכעיסין אותו והוא טוענן, מנין שנאמר (דברים א') ובמדבר אשר ראית וגו', דבר אחר א"ר לקיש מהו אשר נשאך, נשאן וגידלן שעשה אותם כאלהות, שנאמר (תהלים פ"ג) אני אמרתי אלהים אתם... (שם שם יב)
כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל האומות, שנאמר (שמות ט"ו) שמעו עמים ירגזון וגו', כיון שבאו לידי עבירות ומעשים רעים, אמר להם הקב"ה מה אתם סוברים, שבכבודכם אתם מתכבדים, אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי, מה עשה הקב"ה הפליג דעתו מהם קמעא, ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל, ועוד באו כנענים ונזדווגו להם, שנאמר (במדבר כ"א) וישמע הכנעני וגו'. אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש, אין אתם מאמינים לדברים, הפכפכין אתם, שנאמר (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה... באתה שעה אמר הקב"ה הפכפכין אתם, טרחנין הם, סרבנין הם, לכלותם אי אפשר, להחזירן למצרים אי אפשר, להחליפן באומה אחרת אי אפשר... (רות פתיחא ד)
דבר אחר שחורה אני בים, שנאמר (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים, שנאמר (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו... (שיר השירים פרשה א לה, וראה שם עוד)
צאי לך בעקבי הצאן, רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבנן, ר' אליעזר אומר מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים אכלו ממנה ל"א ימים, דאמר רבי שילא ס"ב סעודות אתה יודע שהיו לישראל מחררה זו מה אני עושה להם בסוף בעקב. רבי עקיבא אומר ממה שהקפתי אותם בענני כבוד... את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם. ורבנן אמרין ממה שהאכלתים במדבר שמתוק מדבש וחלב את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב... (שם שם מד)
הגשם חלף הלך לו, ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר, ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור... (שם פרשה כז)
רבי פנחס ורבי אבון בשם רבי חנין אמרו, אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העבירה, עד שלא חטאו ישראל מה כתיב, (תהלים ס"ח) מלאכי צב-אות ידודון... איזה, זה מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל פניו של משה, וכיון שחטאו אפילו פניהם של גולירין לא היה יכול משה להסתכל, שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה... (שם פרשה ג יד)
דבר אחר לבבתיני אחותי כלה, אמר הקב"ה לב אחד היה לכם בים, ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחת מעיניך שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באחד ענק מצוארוניך, זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר לבבתני אחותי כלה, אמר הקב"ה לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך בהקמת המשכן.
אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן... (שם פרשה ד כ, וראה שם עוד)
ואעדך עדי זה כלי זיין, תני רבי שמעון בן יוחאי אומר זיין שנתן להם הקב"ה בחורב שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו ניטל מהם... (שם שם כה)
ששים המה מלכות, ששים אלו ס' רבוא שיצאו מבן כ' שנה ומעלה, ושמונים פלגשים, אלו פ' רבוא שיצאו ישראל ממצרים מבן כ' שנה ולמטה, ועלמות אין מספר, אין קץ ואין סכום לגרים... (שם פרשה ו טו)
את מוצא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן עליהם מזיו שכינה של מעלן, וכיון שחטאו נעשו שונאים להקב"ה, דכתיב (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון. (קהלת פרשה ח ג)
...כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, ויסעו ויחנו, וכיון שבאו להר סיני נעשו כולם הומוניא, אמר הקב"ה הרי השעה שאתן תורה לבני... (איכה פתיחתא כ)
...דבר אחר כי קרוב הוא, קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, ודכתיב ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט"ו), ועדיין לא היה להם דור רביעי, והקיפן במדבר מ' שנה, אמר הקב"ה אם אני מוליכן עכשיו דרך פשוטה מחשיבין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר, ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן... (בשלח א)
...ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה, שהיתה שכינה עמהם, והנשים קבלו את התורה תחילה, שנאמר (שמות י"ט) כה תאמר לבית יעקב וגו'. (מצורע ט)
כי תבאו אל הארץ וגו', זה שאמר הכתוב ועתה לא כימים הראשונים אני כי זרע השלום וגו' (זכריה ח'), מהו ועתה לא כימים הראשונים אני, כיון שיצאו ישראל ממצרים והיו מהלכין במדבר הוריד להם הקב"ה את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו, והיה נוטע בו תאנים ורמונים ועושין פירות בני יומן, כשם שהיה מתחלה בריאתו של עולם... (קדושים ז)
המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה, אמר להם הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתונו ממצרים למות במדבר (במדבר י"ט), המדבר הייתי לישראל כמדבר עשיתי לכם, או כמדבר נהגתי אתכם? בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר שמא מוציא שם שלוה כשם שהיה בפלטרין שלו אכילה ושתיה, ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם בסבסטין, שנאמר (שמות י"ד) ויסב אלקים את העם, מאי ויסב, מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין רבוצין על מטותיהם, ולא העמדתי להם שלשה פרעושין אפילו לצער אתכם, ואף העמדתי לכם גואלים משמשין אתכם... (במדבר ב, וראה שם עוד)
...כך אתה מוצא שהיו ישראל בכל שעה מרננים, כמה דכתב וילונו העם על משה ועל אהרן (שמות ט"ו)... תבע הקב"ה בידם שיעשו את המשכן, כמה שכתב ועשו לי מקדש וגו' (שמות כ"ה), ואת מוצא כל ימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, אלא כיון שגמרו את המשכן התחיל הקב"ה צווח ויי - ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, שלא יחזרו וירננו. (פרשה ה)
...כך ישראל כשהיו משועבדים בטיט ובלבנים היו מאוסים בעיניהם של מצרים, וכשנגאלו נעשו חורים וסגנים על כל באי עולם, והיו תמהים עליהם, והיו ישראל אומרים כך אנו תמהים על עצמנו, הדא הוא דכתיב, (שיר ו') לא ידעתי נפשי שמתני וגו'... (מזמור כב)
...ידע לכתך, הילוכך ליכלוכך צאתך בפרנסתך, רבי יהודה בשם רבי אלעזר שלשה דברים הדרך עושה, מכלה את הכסות ושוחקת את הגוף וממעטת את היציאה, אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל, שנאמר שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח'), לא חסרת דבר (שם ב') זו היציאה... ה' אלקיך עמך, אמר רבי יודן בשכר שאמרתם (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו, נתתי לכם זה ארבעים שנה שמלתך לא בלתה וגו'... (מזמור כג)
...באו ולמדו מאנשי דור המדבר, שאף על פי שעשו את התורה כל ימיהם, כיון שאמרו לפני דבר שלא כהוגן מיד הפגעתי בהם, לכך נאמר קול ה' חוצב להבות אש... (פרק ב)
...מצאני זקן אחד ואמר לי, רבי, דורות הללו הן כשרין יותר מיוצאי מצרים, שהרי דורו של משה לא היה עמהם רק התורה בלבד, אבל הדורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים. ואמרתי לו לא, שהרי אותן דורות שהיו מיום שחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית השני היה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של תורה, ואף על פי כן לא היו כשרין כמו יוצאי מצרים, צא ולמד מה שנאמר בהם, (ירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך וגו', אבל כשהיו יוצאי מצרים מהלכין במדבר לא הניח הקב"ה דבר בעולמו שלא גילה לישראל, שנאמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליריאיו וגו'... (פרק לג)
ויעשו כן - להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך אנו חוזרין לאחורינו שלא לשבור לב נשים וטף שעמהם. דבר אחר ויעשו כן, אמרו רוצים ולא רוצים, אין לנו אלא לקיים דברי בן עמרם... (שמות פרק יד, רל)
ותקח מרים הנביאה את התוף, וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר, אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים, והתקינו להם תופים ומחולות. (שם פרק טו, רנג)
...ומה תלמוד לומר ויסע משה, אלא להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה קומו סעו, לא אמרו היאך אנו נוסעים למדבר, ואין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה, ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו', וכן מצינו שחזרו לאחוריהן ג' מסעות, שנאמר ויסעו מפני החירות וגו', וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו ח' מסעות... (שם רנד)
וישלך אל המים, אחרים היו אומרים, היו ישראל מתחננים ומתגוררים לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו, וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו, ואמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו לפניך שהתרעמנו על הים, וימתקו המים... (שם רנו)
זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר, מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים... לילה היה העולם וכיון שקבלו ישראל את התורה האיר העולם... בא וראה היאך חבבן ושמרן ונצרן, שאמר לו למשה אמור להם שיעשו לי משכן ואשכון ביניהם, ולא עוד אלא שאעשה אותם דגלים לשמור, למה שהם בני, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, והם צבאותי, לכך עשיתים דגלים לשמי... (במדבר פרק ב, תרפז)
דבר אחר פרשה זו לא היתה ראויה להכתב כאן, ולמה נכתבה כאן, לפי שהכתוב אומר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד, ונסעו על פי עצמן מהלך ג' ימים בורחין מהר סיני... כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ, אף על פי כן לא עזבן הקב"ה אלא וארון ברית ה' נוסע לפניהם... (שם פרק י, תשכט)
איכה אשא לבדי טרחכם, מלמד שהיו טרחנין, היה אחד מהן רואה שכנגדו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, למחר אני דן מוספני עליכם דיינים, לכך נאמר טרחכם שהיו טרחנין. ומשאכם, שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת אמרו מה איחר בן עמרם לצאת, סבורים אתם יושב יועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות. קל וחומר אם היה משל בית און, בידוע שאשתו שואלתו ויעצתו. ריבכם, מלמד היו רוגנים, היה אחד מהן מוציא סלע בשביל ליטול שנים שנים בשביל ליטול ג'. (דברים פרק א, תתא)
לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם, אמר רבי שמעון בן יוחאי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה חמה, הלבינו היו יודעים שזרחה חמה, מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה, בטפיח ויודע מה בתוכה, מפני ענן שכינה שביניהם... (ישעיה פרק ס, תקנ)
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר מנין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסירין אפילו אחד לא היתה תורה ניתנת להם, תלמוד לומר כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דור לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו, ועליהם הוא אומר (משלי ב') יצפן לישרים תושיה מגן להולכים תום. (שמות יט יא)
כדמות ברייתו של עולם עשה הקב"ה נסים לישראל במדבר כשיצאו ממצרים, כיצד, בראשית ועד יהי רקיע בתוך המים, וענן ה' עליהם יומם, ועוד נאמר (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך. בראשית ויאמר אלקים יקוו המים, ובמדבר ויט משה את ידו על הים ויולך וגו', בראשית תדשא הארץ, ובמדבר הנני ממטיר לכם לחם, ואומר ויבא משה וגו' והנה פרח מטה אהרן... (פרק ד, וראה שם עוד)
ויבחר משה אנשי חיל, מלמד שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ארבעה מדות הללו. (שמות יח כה)
מנין את מוצא שהאלקים נותן רמז למשה, אמר לו משה אי אתה רואה לישראל היאך הן עומדין ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד), חייך בכזבים הן עומדין, אינן מושלמין לי אלא ארבעים יום, שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שם י"ט), חסר מקרא כלום, לי למ"ד שלשים יו"ד עשרה הרי ארבעים. ר' שמעון בן יוחאי ור' אליעזר בן יעקב אחד מהם היה אומר עשרים ותשעה יום היו ישראל מושלמין, וחד מנהון אמר אחד עשר יום, ותרויהון מחד קרא שנאמר (דברים א') אחד עשר יום מחורב, אחד מהן אומר מהו אחד עשר יום מחורב, אמר להם משה לא עשרים ותשעה יום הייתם משולמין לאלקים, ואחד עשר יום הייתם מתחשבין לעשות את העגל... ר' שמעון בן חלפתא ור' יהודה בר אלעאי אחד מהם אומר שני ימים היו משולמים לאלקים בלבד, שנאמר (ישעיה נ"ח) ואותי יום יום ידרושון, וחברו אומר יום אחד בלבד היו משולמין, שנאמר יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. ר' מאיר אומר לא כדברי אלו ולא כדברי אלו, אלא אפילו שעה שהיו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היו אומרים בפיהם אחת ובלבם אחת, שנאמר (תהלים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו וגו'... (ישעיה יז יא)
...זהו שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וגו', א"ר יודן ישראל הם יפים ונעימים, עומדים על הים ורואין להקב"ה, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה. כל זמן שהיו ישראל רואין להקב"ה היו יפים ונעימים. ראו אותו בסיני נעשו ישרים, כשנתן להם התורה, שנאמר יצפון לישרים תושיה... ראוהו נכנס לאהל מועד נעשו צדיקים, שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. ראוהו על הים נעשו שושנים, שנאמר למנצח על שושנים אימתי הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש... (לשוחר טוב מזמור סט)
...ששה בטלו אותן דור המדבר, המן והבאר ועמוד האש ועמוד הענן ושם המפורש והשכינה שהיתה מהלכת ביניהן, המן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות ט"ז), וניטל מהן דכתיב וישבת המן ממחרת (יהושע ה'), ועתיד הקב"ה להחזירו לישראל, דכתיב (יואל ב') ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם, ואומר (שמות ט"ז) למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר. והבאר... וניטלה מהן, דכתיב (ירמיה י"ד) ואדיריהם שלחו צעיריהם למים שבו כליהם ריקם, ועתיד הקב"ה להחזירה לישראל, דכתיב (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים... (בראשית ו ד, וראה שם עוד)
ר' יהושע בן קרחה אומר וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה למשה לא היו ישראל ראויין לתת להן מן במדבר אלא רעב וצמא ערום ועריה, אבל מה אעשה שמשלים אני להם שכר אברהם אוהבי שעשה לפני מלאכי השרת, שנאמר (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו... (שמות ו ב)
...ומנין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו, תלמוד לומר מאת כל איש אשר ידבנו לבו... יכול היה בהם אחד שלא נטל, תלמוד לומר (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל... (שמות יב לו)
הנה אנכי שולח מלאך, זה נביא... לפניך, שיהא מאיר לפניך כנר שהוא מאיר לכל הבית, לשמרך בדרך, להזהירך על דברי תורה... (שם כג כ)
ויבאו האנשים על הנשים, מלמד שהיו הנשים מקדימין לאנשים, לפי כך זכו נשים שלאותו הדור יתר מן האנשים שאלו נכנסו לארץ ואלה לא נכנסו. (שם לה כב)
...ור' נחמיה אומר לפי שהיו ישראל מגלגלין בתמידין כל ארבעים שנה פעמים מקריבין פעמים אין מקריבין, לכך צרך הכתוב ואמר תשמרו להקריב לי במועדו... (ויקרא ו ב)
ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל, יכול שלא היו מקריבין, אמר ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, מקריבין היו, יכול משל ציבור היו מקריבין ודאי, אמר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל (עמוס ה') מלמד שלא היו מקריבין, אין לי אלא לענין הפסחים, מנין את מרבה חטאות ואשמות ושאר כל קרבנות צבור, אמר ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, מקריבין היו. אפשר לומר שהיו מקריבין שכבר נאמר הזבחים ומנחה הגשתם לי, מלמד שלא היו מקריבין, ואפשר לומר שלא היו מקריבין שכבר נאמר ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, הוא מה הדבר, מלמד שהיה שבטו שללוי מקריב. (במדבר ט ה)
...אבל ישראל אינו כן, אלא שהיו קריבים לארץ ישראל היו רגליהן נושאות אותן ואומרין אלו לאלו, אלו אנו נכנסין לארץ ישראל ומתים מיד, אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. (במדבר י לג)
ר' פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו שלהקב"ה בסיני זכו להיות כמלאכי השרת, ולא משל בהן כנים בחייהן ולא רמה במותן, אשריהן בעולם הזה ולעולם הבא, ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו (תהלים קמ"ד). (דברים ה כ)
יצרנהו כאישון עינו, ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן, שנאמר (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. דבר אחר יצרנהו, שנצר האנשים והנשים מן הזמה, כדי שיהיו טהורים, תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה. (שם לב י)
וישב משה לשפט את העם, מה משפטים היה להם, אלא בני ערב רב היו תובעים שלל המצריים. (שמות יח יג)
אמר רבי יהודה בר אבא בג' מקומות עברו ישראל עבירה חמורה והקב"ה מחזירם בתשובה, (שמות י"ז) ויקרא שם המקום מסה ומריבה, וכתיב בתריה (שם ט"ו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך, השני (דברים ט') ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה', וכתיב בתריה (שם י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', והשלישי זו שנאמר ונשב בגיא מול בית פעור. (ואתחנן)
מה אכלו הבהמות של ישראל במדבר, דכתיב לחם אבירים אכל איש ולא בהמות, אלא שכבת הטל בלילה היה מעלה להם ירקות לבהמות. (בשלח)
והגבלת את העם סביב לאמר וגו', מקדושת הר סיני משך משה כוונתו לטהר המדבר מקום נחש שרף ועקרב להחליש כל כח הטומאה, והיה השר של מדבר הולך לפניו תפוס בכבלי ברזל. ואלו זכינו ונכנס אותו דור בארץ ישראל היה מטהר אויר החיצון של כל העולם בקדושת מדבר שנקראת מדבר העמים, כי היא גבול עמים רבים, אבל בעון העגל משכו שמה שני קליפות שו"ר וחמו"ר לתוך אויר המדבר הזה ונפלו שם ישראל במדבר ונתערב הטוב ברע, ומאחר שלא זכינו לתקן אותו במדבר על ידי ניסים ונפלאות מחוייבים אנחנו לתקן בעצבון בגלות... (יתרו)
ויתאבלו העם מאד, באותו שעה אמר הקב"ה למשה לך ורצה אותם העניים, אמר לפניו רבונו של עולם במה ארצם, א"ל לך ורצם בדברי תורה, שנאמר כי תבואו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה'. באותה שעה היתה מריבה בין ישראל ובין הגרים, א"ל הקב"ה למשה עשו מריבה עם אלו, א"ל רבונו של עולם אתה יודע, א"ל לא כך אמרתי לך חקה אחת לכם ולגר הגר תורה אחת... (שלח לך)
וחמושים עלו - וכל חד עם חמשא טפלין סליקו בני ישראל. (שמות יג יח)
ברפידים - אתרא דבטילו אידיהון ממצותא דאוריתא ואיתיבשו מבועיא ולא הוה מוי למשתי עמא. (שם יז א)
והביטו - ...קימין כל רשיעי עמא ומתעתדין גבר בתרע משכניה ומסתכלין בעינא בישא אחורי משה עד זמן מעליה למשכנא. (שם לג ח)
במראות הצובאות - מן אספקלרי נחשא נשיא צניעותא ובעידן דאתון לצלאה בתרע משכן זימנא הואן קיימין על קרבן אדמותהון ומשבחן ומודן ותייבין לגיבריהון וילידין בנין צדיקין... (שם לח ח)
ויהי העם - רשיעי עמא כמצטערין מכוונין והגיאן ביש קדם ה'... ושציאת מן רשיעי דבסיפי משירתא לבית דן דהוה פיסלא עמהון. (במדבר יא א)
בהקהל העדה על משה ועל אהרן - למקטלהון. (שם יז ז)
שוכן לשבטיו - בבתי מדרשיהון ולא הוון תרעיהון מכוון כלו קביל תרעי דחבריה... (שם כד ב)
במדבר - במדברא בטוורא דסיני אתיהיבת לכון אוריתא, ובמשיריא דמואב אתפרשת לכון כמה ניסין ופרישן עבד לכון קודשא בריך הוא מזמן דעברתון על גיף ימא דסוף... ואתון סטיתון מבתר מימריה וארגזתון קדמוי בפארן על מימרא אלליא וטפלתון עלוי מילי שקרא, ואתרעמתון על מנא דאחית לכון חיוור מן שמיא... והיה חמי לכון למישתיציא מגו עלמא אלולי דדכר לכון זכות אבהתכון צדיקיא ומשכן זימנא וארון קימא ומאני קודשא דחמיתון דהבא סנינא וכפר לכון על חובת עיגל דהבא. (דברים א א)
ולא נתן ה' לכם לב - ...ואתון נשיתון אורייתא דלבכון ורמזתון בעיניכון וטמטמתון אודניכון בזמן יומא הדין. (שם כט ג)
יסובבנו - אגין עליהון שבעתי ענני איקריה אלפינון ית אוריתיה נטרינון היכמא דשכינא נטרי בבי רעיוני. (שם לב י)
משכני - כד נפקו עמא דבית ישראל ממצרים הות מדברא שכינת מרי עלמא קדמיהון בעמודא דעננא ביממא ובעמודא דאשתא בליליא, אמרו צדיקי דרא ההוא רבון כל עלמא נגידנא בתרך ונהי רהטין בתר אורח טובך וקריב יתן בשיפולא דטורא דסיני והב לן ית אורייתך מן בית גנזך דרקיעא ונחדי ונבדח בעשרין ותרתין אתון דמכתבא בהון ונהי דכירין יתהון ונרחם את אלקותך... (שיר השירים א ד)
שמאלו תחת לראשי - כד הוו עמא בית ישראל אזלין במדברא הוו ענני יקרא מסחרן להון ארבעה מארבע רוחי עלמא בגין דלא ישלוט בהון שרבה ושמשא ואוף לא מטרא וברדא, וחד מלרע להון די הוה מסובר יתהון היכמא דמסובר תורבניא ית ינקא בעטפיה, וחד הוה רהט קדמיהון מהלך תלתא יומין למככא טוריא ולמדלי מישריא וקטיל כל חיון קלן ועקרבין די במדברא, והוה מאלל להון אתר כשר למכת בגין דהוו עסיקין באולפן דאורייתא... (שם ב ו)
כמעט שעברתי - בזעיר צבחר הוה ותב ה' מתקוף רוגזיה ופקיד למשה נביא למעבד משכן זמנא וארונא ואשרי שכינתיה בגויה ועמא בית ישראל הוו מקרבין קורבניהון ועסיקין בפתגמי אורייתא באדרון בית מדרשא דמשה רבהון ובקיטונא דיהושע בן נון משמשניה. (שם ג ד)
השבעתי אתכם - כד שמעו שבעה אומיא דבני ישראל עתידין למחסן ית ארעהון קמו כחדא וקציצו ית אילניא... וערקו, אמר קודשא בריך הוא למשה נביא אנא קיימית לאבהתהון דאלין לאעלא ית בניהן לאחסנא ארעא עבדא חלב ודבש... אנא מעכב יתהון ארבעין שנין במדברא ותהי אוריתי מתערבא בגופיהון ומבתר כן אינון עממין רשיעין יבנון מה דאצדיאו. (שם שם ז)
כי רעה נגד פניכם - ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה, אמר להם פרעה רואה אני באצטגנינות שעולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה, וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם, אמר משה בתפלתו, "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זהו שאמר פרעה, מיד "וינחם ה'" וגו', הפך להם הדם לדם מילה שמל אותם יהושע, וזהו שנאמר "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם"... (שמות י י)
ויקד העם - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים. (שם יב כז)
על שכמם - אף על פי שבהמות הרבה היו להם מחבבים היו את המצוה. (שם שם לד)
בראותם מלחמה - כגון מלחמת "וירד הכנעני" וגו', אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם אמרו "ניתנה ראש ונשובה", אם הולכים בפשוטה על אחת כמה וכמה. (שם יג יז)
וחמושים - מזוינים... דבר אחר אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בג' ימי אפילה. (שם שם יח)
ויעשו כן - להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, צריכים אנו לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם. (שם יד ד)
ויצעקו בני ישראל - תפסו אומנות אבותם... (שם שם י)
מלאך האלקים - בכל מקום אומר מלאך ה', אין אלקים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים. (שם שם יט)
בתפים ובמחולות - מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם נסים, והוציאו תפים ממצרים. (שם טו כ)
ויסעו מרפידים - למה הוצרך לחזור ולפרש, אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתם לסיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה. ויחן שם - כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת. (שם יט ב)
אתם ראיתם - לא מסורת היא בידכם, לא בדברים אני משגר אליכם... אלא אתם ראיתם... ואשא אתכם - זה היום שבאו ישראל לרעמסס שהיו מפוזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נתקבצו כולם לרעמסס. (שם שם ד)
את דברי העם - שרצונם לשמע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו. (שם שם ט)
וכל העם רואים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא, ומנין שלא היה בהם אילם, תלמוד לומר ויענו העם, ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע. (שם כ טו)
נסות אתכם - לגדל אתכם בעולם, שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם. (שם שם יז)
שולח מלאך - כאן נתבשרו שעתידין לחטא, ושכינה אומרת להם לא אעלה בקרבך. (שם כג כ)
כי ברע הוא - בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום. (שם לב כב)
כי בסוכות הושבתי - ענני כבוד. (ויקרא כג מג)
ביום כלות משה - יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה. (במדבר ז א)
בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, ולמה לא פתח בפרשה זו (שהיתה בניסן), מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל מ' שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד. (שם ט א)
לזרח - ...מצאתי בגמרא ירושלמית שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו כנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו ח' מסעות מהר ההר למוסרה... ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם ז' משפחות, ומבני לוי נפלו ד' משפחות. ורבי תנחומא דרש מתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שבשבט שמעון נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו. (במדבר כו יג)
ותענו אותי - החלטתם הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב, משה רבינו, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה, אלא ידעתי מחשבותיכם, הייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים. (דברים א יד)
חכמים וידועים - אבל נבונים לא מצאתי. (שם שם טו)
ותקרבון אלי - בערבוביא, ולהלן אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וגו', אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם וכו', אבל כאן ילדים דוחפים את הזקנים וכו'. (שם שם כב)
ה' אלקיך ברכך - לפיכך לא תכפו טובתו להראות כאילו אתם עניים. (שם ב ז)
יד ה' היתה בם - למהר ולהומם בתוך מ' שנה שלא יגרמו לבניהם להתעכב עוד במדבר. (שם שם טו)
מתים - בביזת סיחון נאמר בזונו, לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעים, לכך נאמר בזונו, לשון בזיון. (שם שם לד)
וחמושים - יש אומרים מלאים הון, שיש להם כל צרכיהם... רק פירושו חגורי חומש למלחמה... וטעם להזכיר הכתוב וחמושים במקום הזה, כי למעלה כתוב בראותם מלחמה, כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה, ולא כמו עבדים בורחים. (שמות יג יח)
התיצבו - יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם. התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכונו עלילות סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות, והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בפרשת ואלה שמות. (שם יד יג)
שרי אלפים - יש לתמוה אם פירוש אלה השרים כמשמעם יהיה מספרם יותר מע' אלף וט' אלפים, וזה רחוק מאד להיות שרים רבים כאלה, והכתוב אמר בפשע ארץ רבים שריה... ועוד איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים ותמצא בהם כל המדות הטובות הנזכרות, והם מיוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב "כמעשה ארץ מצרים". והנה דור המדבר שלמדם משה מ"ם שנה ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן ומימיהם נאמנים, והמן מפקח... ומשה אמר להם בשנת הארבעים "ולא נתן ה' לכם לב לדעת"... (שם יח כא)
כי בסוכות - שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות, ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה וכן מנהג כל המחנות... ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב כי ענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא יכם, ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור. (ויקרא כג מג)
בחודש - אין בתורה שום מעשה ונבואה כי אם בשנה הראשונה והארבעים. (במדבר כ א)
שמלתך לא בלתה - יש אומרים דרך אות, ואחרים אומרים כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים ויתכן שאין בתלדות המן להוליד זיעה. ורגלך לא בצקה - ...כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו, ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט. (דברים ח ד)
ככל אשר אנחנו עושים פה - בעבור שהיו נוסעים ממסע אל מסע, ויש מי שיקריב עולה במסע שירצה אחר מות אהרן, ויש מי שיתן בכור צאנו ויש מי שלא יתן, כי המצוה תלויה בארץ. ואין זאת דעתי, רק טעמו שלא היו כולם יראי השם ובעבור שאמר אנחנו הנה שם מצות רבות בעולות תלויות בארץ, כי כן כתוב "אל המנוחה"... (שם יב ח)
ימצאהו - כי במדבר נכנס הכבוד עמם, ועוד כי היו במדבר לא עבר בו איש, כי כן כתוב ובמדבר תוהו... (שם לב י)
כנשר - ...והטעם שיצאו ביד רמה ובאו במהרה אל הר סיני... (שם שם יא)
פן ינחם העם - וטעם המלחמה שיהיה להם לעבור דרך ארץ פשלתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים, אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג שהיא נתונה להם, ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא, ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך המקום אחר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת... (שמות יג יז)
והנה לא אמרו לקחתנו למות במלחמה אבל לקחתנו למות במדבר, כי טרם יראו מלחמה לא היו חפצים לצאת אל המדבר פן ימותו שם ברעב ובצמא. ויתכן שאמרו לו כן בצאתם ועודם בארץ מצרים כאשר הסב אותם אלקים דרך המדבר ים סוף... ואפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בה' ומתפללים אליו להצילם, אבל במשה נכנס ספק בלבם פן יוציאם למשול עליהם, ואף על פי שראו האותות והמופתים חשבו שעשה אותם בדרך חכמה, או שהשם הביא עליהם המכות ברשעת הגוים, כי אלו חפץ השם ביציאתם לא היה פרעה רודף אחריהם...
ויצעקו - ...ובמכילתא תפשו להם אומנות אבותם... והיה דעתם לומר כי בתחלה צעקו אל ה' לתת בלב פרעה לשוב מאחריהם, וכאשר ראו שלא היה חוזר אבל היה נוסע וקרב אליהם, אז אמרו לא נתקבלה תפלתינו, ונכנסה בלבם מחשבה רעה להרהר אחרי משה כאשר בתחלה. (שם יד יא)
שם שם לו חק ומשפט - ...ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם, עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך, על דרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות, ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה וטוב לבב... ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא חק... ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן... או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרא בהם אל ה' לא דרך תלונה, ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו... (שם טו כה, וראה שם עוד)
...וכן הזיו ההוא כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתלדותיו שהוא המן... (שם טז ו)
בחדש השלישי - ...אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה, כי משה הגיד להם מה שנאמר לו "תעבדון את האלקים על ההר הזה"... בעבור זה התחילה הפרשה "בחדש השלישי", כי ביום שהתחיל החדש באו לשם... (שם יט א)
...וטעם לה' פרים כי ישראל כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין, וזאת טעותם במעשה העגל, והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח ופר העלם דבר... (שם כד ה)
...והזכיר הכתוב מרבים העם להביא, לשבח את העם המביאים בנדבתם ולפאר החכמים בנאמנותם, וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם כי אין לו חפץ בכספם וזהבם כשאר המושלים בעמים... (שם לו ה)
...והנכון בעיני בכאן מפני שפרט בתחלה הסקילה ואחר כן חזר ואמר ובני ישראל עשו, כי טעם הכתוב לומר כי כאשר דבר משה אל בני ישראל הוציאו מיד את המקלל ורגמו אותו ועשו כן כל בני ישראל לשמור ולעשות כאשר צוה השם את משה, לא לשנאת בן המצרי שנצה עם הישראלי, אלא לבער הפגום מתוכם. (ויקרא כד כג)
...אבל בספרי אמרו בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא עשו אלא פסח זה בלבד... שהגנות הזה הוא קלקלתם בענין המרגלים שממנה נתנדו ולא נשבה בהם הרוח הצפונית ולא מלו, ולפיכך נאסרו בכל הקדשים, או שתהיה הברייתא הזו כדברי האומר אין מלת זכריו ועבדיו מעכבת בו, והיו רשאין לעשותו ונתעצלו ולא עשו אותו והוא גנות גדול, אבל הראשון הוא יותר נכון בעיני, כי היה משה מכריחם לעשותו... (במדבר ט א)
ולדבקה בו - ...ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה.. ומה שאמר יהושע "אשר עשיתם עד היום", כי בהיותם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשלו עולה והבאר לפניהם תמיד, וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסיים הנה מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד, ולכן יזהירם יהושע שגם עתה בארץ בהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם תהיה מחשבתם בהם תמיד לדבקה בשם הנכבד... (דברים יא כב)
ה' מסיני בא - יאמר השם מסיני בא לישראל כי משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם... וזרח משעיר למו - כי אחרי נסעם מסיני במסע ראשון שכן הענן במדבר פארן, ומשם שלח מרגלים, שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן, ונתנדה העם ולא היה הדבור עם משה עד שבאו לשעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים, והנה אז בבאם בשעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם... הופיע מהר פארן - שנסתכל בהם ושם ענינם למאור פניו מהר פארן, והטעם כי תחלת הכנסם במדבר הגדול היה מפארן, כמו שנאמר "ויסעו ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן", והנה השם הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא... (שם לג ב)
על משכבי - מ' שנה שהיו ישראל במדבר, שהיו להם כלילות, בקשתיו - חזרתי בתשובה שישוב הכבוד, ולא מצאתיו - שלא חזרה הנבואה. (שיר השירים ג א)
...וישמרם אלקים וירבם ויגדלם במצרים, כאשר יגדל אילן אשר שרשו טוב, עד שיוציא פרי שלם דומה לפרי הראשון אשר נטע ממנו, רצוני לומר אברהם יצחק ויעקב, ויוסף ואחיו. והיה מהפרי משה אהרן ומרים, וכמו בצלאל ואהליאב וראשי המטות וע' הזקנים שהיו ראויים לנבואה מתמדת... ואז היו ראויים להראות האור עליהם וההשגחה ההיא הריבונית, ואם היו ממרים ביניהם היו נגעלים, אך הם בלי ספק סגולה, כאשר הם בתלדותם וטבעם מן הסגולה... (מאמר א צה)
והיו בני ישראל מצפים למה שייעד אותם משה, שיוריד להם ענין מה' שיראו אותו ויקבילוהו, כאשר היו מקבילים עמוד הענן ועמוד האש בצאתם ממצרים, שמביטים אליו ומגדלים אותו, ומשתחוים נכחו לאלקים... והם על ענינם, לא שינו תארם ועדים ובגדיהם שעמדו בהם יום מעמד הר סיני, ממתינים למשה לעתים... ואז גברה המחשבה הרעה... (שם צז, וראה עוד דור המדבר-עגל)
...ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח עוד ספק בנפשות שבורא העולם ברא את הדברים האלה בריאה חדשה מכוונת, כמו מכות מצרים, וקריעת ים סוף, והמן וזולתם, לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב, אך מפני שהם רבים והיה הספק בלבבם, והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב... (מאמר ב ב)
...ורוב מצותינו סמוכות על משה הלכה למשה מסיני. וכן ראוי, שהיו עם שלא הוצרכו לטרוח במזונות מ' שנה, ולא בלבוש ודירה, והם כאשר היו מהרוב ומשה נמצא עמהם והשכינה איננה זזה מהם, והוא כבר ציוה אותם בכללי המצוות היעלה על הדעת שלא ישאלו על פרטיהן ויעתיקו פירושיהן ומחלקותן, וכבר אנו רואים כתוב, "והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו", וכבר אמר להם באחרונה, "היא חכמתכם ובינתכם"... (מאמר ג לט)
דע שכל מצוה שנתן הקב"ה למשה נתן לו בפירושה, ולמודו לישראל היה כבערובין נ"ד, שכל אחד שמע ד' פעמים ואחר כך כל העם מלמדים איש לאחיו, וכותבים המצוה במגילות וכו' עד שירגילו בה, ואחר כך ילמדום הפירושים הנתונים מה' ולומדים הקבלה בעל פה, ובסוף אמר להם משה רבינו שישאלו מה שרוצים, ועלה להר... ומי שלא שמע הפירוש מהנביא הוציאו בסברא על פי י"ג מדות, ובאותם הדברים נפלו המחלוקות... (הקדמת זרעים)
...אבל אמרו בענין "מריתם פי" כמו שאבאר, והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי, וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו, וכאשר ראוהו כועס אמרו, שהוא עליו השלום ודאי אין בו פחיתות מדה, ולולא שהיה יודע שהשי"ת כועס עלינו לא היה כועס... (שמונה פרקים פרק ד)
...כן אמרו במן "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא", ענינו לדעת האומות זה ושיתפרסם בעולם שמי שניתן לעבודתו ית' יכלכלהו מאשר לא יחשוב. ועל זה ענין עצמו נאמר במן בתחלת רדתו "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", רוצה בו שיבחן בזה כל בוחן ויראה אם ההמסר לעבודתו מועיל ומספיק או אינו מספיק... או יהיה ענין לנסותך להרגילך, כאמרו "לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ" וגו', כאלו הוא אומר שהוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר להרבות טובתכם כשתכנסו לארץ. וזה אמת, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה יותר ערבה מהתמדה על המנוחה. וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר לא היו יכולין לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה. הנה אמרה התורה זה "כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"... כי המנוחה תסיר הגבורה וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה.
ואמנם אמרו כי "לבעבור נסות אתכם בא האלקים", הוא הענין בעצמו הנאמר במשנה תורה במי שיתנבא בשם ע"ז, "כי מנסה ה' אלקיכם" וגו', כן הנה במעמד הר סיני אמר להם אל תיראו שזה המראה הגדול אשר ראיתם לא היה רק שיגיע לכם האמת בראות העין, בעבור שכשינסה ה' אלקיכם אתכם בנביא שקר אומר סתירת מה ששמעתם אותו להודיע שיעור אמונתכם, שתעמדו על אמונתכם ולא תמעד אשוריכם... (חלק ג פרק כד)
...והוא שכבר בא בתורה כמו זה הענין בשוה, והוא אומרו "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים" וגו' וכמו שהסב השם אותם מן הדרך הישרה אשר היתה מכונת תחלה מפני יראת מה שלא היו יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שתגיע הכונה הראשונה, כן צוה בזאת המצוה אשר זכרנו מפני יראת מה שאין יכולת לנפש לקבלו לפי הטבע עד שיגיע הכונה הראשונה... והיא השגתו יתעלה והנחת ע"ז, כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ולבנים והדומה להם ואחר כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום, כן אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודות שיהיה מחכמת השם להסב אותם בדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפכם יולידו רך לבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות... כן בא זה החלק מן התורה בתחבולה אלקית עד שישארו עם מין המעשה המורגל כדי שתעלה בידם האמונה אשר היא הכונה הראשונה. ושאלתך אי זה מונע היה לשם מצוותנו כונתו הראשונה ויתן לנו יכולת לקבלה, תחייב זאת השאלה השנית ויאמר לך ואי זה מונע היה לשם שיניחם דרך ארץ פלשתים ויתן להם יכולת להלחם ולא היה צריך לזה הסבוב... והתשובה על אלו השאלות השלש וכל מה שהוא ממינם תשובה אחת כוללת, והיא שהאותות כלם אף על פי שהם שנוי הטבע ישנה השם איש אחד מאישי הנמצאות אך טבע בני אדם לא ישנהו השם כלל על צד המופת... שהוא לא רצה כלל לעשות זה ולא ירצהו לעולם כפי הפינות התוריות... (שם פרק לב)
...ומזה זכר סדר המסעות יראה מפשוטו של ענין שזכר מה שאין תועלת בו כלל, ומפני זאת המחשבה העולה על הלב אמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", ומקום הצורך אליו גדול מאד, מפני שכל המופתים אינם אמיתיים רק מי שראם... וממופתי התורה מן הגדולים שבהם, עמוד ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום, והמדבר ההוא כמו שזכר הכתוב נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, והם מקומות רחוקים מאד מן הישוב, בלתי טבעיים לאדם... ואלו כלם מופתים גדולים גלוים נראים. וכאשר ידע השי"ת שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד, כמו שמפקפקין בשאר הפסוקים, ויחשב שעמידתם היתה במדבר קרוב מן הישוב שאפשר לאדם לעמוד בו... או שמטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד, או שיש במקומות ההם בארות מים, ומפני זה הסיר המחשבות ההם כלם וחזק עניני אלו המופתים בבאור המסעות ההם, שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת... (שם פרק נ)
החנוכי - הטיל שם י-ה בשבטים רק בראובן שמעון וזבולון (הזבולוני), שנים הראשונים לקרבם אחר שהיו נזופים במעשה בלהה וזמרי... (במדבר כו ה)
וכתב רבינו חננאל ז"ל שהוליכם דרך המדבר לסבה אחרת, והיא כדי להרבות להם אותות ומופתים, כי אילו הוליכם דרך ארץ פלשתים הקרוב ויתן הקב"ה בלבם שיתנו להם רשות לעבור דרך ארצם ושלא יעכבו אותם כלל, היה האות קל, ועל כן חייבה החכמה להסב אותם דרך המדבר להיות האותות רבים וגדולים בירידת המן ועלית השלו והוצאת מים מן הצור, כי כפי מה שנתרחקו מן הישוב יגדל האות והמופת שיעמוד מין האדם במקומות ההם...
ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור, כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שורש האמונה, כדי שיהיו ראוים לקבל התורה, ולסבה זו קרע להם את הים כמדת עברם לתוכו ולא בבת אחת, גם אחרי צאתם מים סוף אל מדבר שור ובאו למרה... וגם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים הכל נסיון גמור, כענין שכתוב (שמות ט"ז) "ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו"... כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבע בנפשותם מדת הבטחון... (שמות יג יז)
...ולכך אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שבח המדה הזאת שכך חייבה חכמתו יתברך. ואל תקשה עלי מאנשי המן שהיו ניזונים בלא יגיעה, כי ההשפעה היתה בת יומה, ומן הים זכו למעלה הגדולה ההיא, כי דבקה נפשם במה שראו על הים, והיו ראויים להיות כמלאכי השרת, והראה להם הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, שיהיו ניזונים מזיו השכינה. (פרקי אבות פרק ב משנה ב)
מי ומי - אמר פרעה מה אתם מבקשים כל כך ללכת, וכי אתם סבורים להכנס לארץ, כולם ימותו במדבר חוץ מיהושע וכלב, מי ומי ההולכים בגימטריא כלב ובן נון. והשיבו משה בנערינו ובזקנינו נלך, כי לא נגזרה גזירה על פחות מבן כ' ויתר מבן ס'. (שמות י ח)
ביד רמה - ואידך: והנפש אשר תעשה ביד רמה אצל ע"ז (במדבר ט"ו) מלמד שפסל מיכה עבר עמהם בים. (שם יד ח)
לכן - שני פסוקים מתחילים בלכן, כאן ואידך "לכן אמור לבני ישראל" (שמות ו'), וזהו שאמר הקב"ה לישראל במצרים גן נעול אחותי כלה, ועתה אתם קרובים לארץ ואתם פרוצים בעריות. (במדבר כה יב)
ויסעו מרעמסס - ואחר כך כתב ויסעו בני ישראל מרעמסס, מתחלה נסעו בערבוביא וערב רב ביניהם, ואחר כך הזכיר שהפרידו ערב רב מביניהם. (שם לג ג)
שחת לו לא בניו מומם, אחרי שסיפר בפסוק של מעלה סדר הבנין וייחודו אמר כי במעשיהם הרעים נתקלקלו הצינורות ונשחת הבנין והטילו פגם ומום בצורה העליונה, וזהו שחת לו, ואף ההויות האחרונות הנקרים בנים נמנע מהם הברכה והשפע, וזהו לא בניו, ועל כן אמר אחר כן הלה' תגמלו זאת וגו'... (האזינו, ועיין שם עוד)
המבלי אין קברים - הם חשבו שכוונת ה' לפוקדם ולהושיבם פדויים במיטב הארץ בארץ רעמסס, ושמשה הוציאם ממצרים מדעתו הוא... (שמות יד יא)
ולא מצאו מים - הנה היו קשורים עדיין למצרים לחוקיהם ולנמוסיהם, וקשה היה להם להעתק לחוקים צדיקים הפוכים מהם, על כן הסיעם למרה שסבורים שירוו שם צמאונם, ויתבוננו במעשה הנפלא שקרה שם, שנהפך ברגע המר למתוק, ללמד שאם בחלה נפשם במי הבריכה העליונה יש כח בהישרה העליונה האלוקית להביאם שתערב להם. (שם טו כב)
ידיו אמונה - על ידי שראוהו עומד ומתפלל הכירו, שלולא תפלתו היו נופלים, ועשו תשובה על חטאם ובאו לאמונה, כי הכירו שעל ידי שנהפך לבם ניצחו. (שם יז יב)
על כנפי נשרים - הביאם מקצה הרע לקצה הטוב, ובאופן היותר נאות, ורומז לקלות הגיעם לשלימות בלי הקדמות רבות. (שם יט ד)
עם קשה עורף הוא - ולא פתאים המאמינים לכל דבר, ולכן עשיתי להם כל המופתים שיגיעו לאמונה, והנה הם עדיין על טבעם. הניחה לי - ואם לאו לא אכלם, כי אין לכעוס על מה שהוא טבעם, אלא ליסרם, כדי שיכירו גודל חטאם וישובו. (שם לב ט וי)
ויאסוף שבעים - לומר שאף בזמן שספר עליהם הגנות הנ"ל לא היה קשה כלל למצא ע' איש שתשרה עליהם שכינה, וגם ענוים כאלדד ומידד. (במדבר יא כד)
...ומזה הטעם מנע כניסת דור המדבר לארץ, כי היו חלושים עוד מב' הצדדים, חולשת החומר וחולשת הצורה, וזה שאמר אחר כך "ובאלה לא היה איש מפקודי משה" וגו', שלא היה מתכונת הראשונים ומחסרונם, שהרי אפילו הבנות השתדלו בכל עוז בנחלת הארץ. (שם כה יא)
...והנה במדבר נלקחו מהם החיים הזמניים, ונשאר בידם רק עסק החיים האלוקיים, ועתה בבא הזמן לתת להם נחלה לענין הסיפוק והפרנסה, הזהירם... (דברים ח א)
ויענך וגו' לדעת - כל עינויי המדבר היו שידעו כי על ידי שמירת המצות תצליח בכל דרכיך, ולבל יטו אל עבודת האדמה אשר באים שמה, ותהיה התורה מונחת בקרן זוית, וידע שכל היסורין הבאים עליו הם רק בעלבונה של תורה. (שם שם ג)
ולא נחם - ממצרים לירושלים ח' ימים ולבל יחשבו שהסבו הדרך כדי להטעות את הרודפים כתב את הטעם, שלא יראו מלחמה ב' וג' ימים אחר צאתם, כי אם יקנו קודם אומץ לב במדבר. ועוד פרעה שלחם שיעבדו לה' במדבר, ולא שילכו ישר לפלשתים. ולחז"ל כדי שלא יראו עצמות בני בנימין מהמלחמה מושלכים בדרך. ועוד: שחפץ ה' להטביע את מצרים בים סוף, וכל זה היה למרות שיצאו חמושים, ושזכות עצמות יוסף בידם והעננים לפניהם. (שמות יג יז)
למען אנסנו - שיודו בהשגחתו ויבטחו בו תמיד, ויש אומרים כדי להרגילם בשמירת המצוות. הילך בתורתי - שיעסקו רק בתורה, כבסנהדרין נ' לא ניתנה תורה להדרש אלא לאוכלי המן. וראיתם כבוד ה' - בהתמדת המן מ' שנה, וכאילו מחלק להם משולחנו. (שם טז ד)
קשה עורף - לא יסורו מעקשותם אפילו במכות, לאבן עזרא הולכים במרוצה ולא ישיבו עורף לקוראים אליו. והנכון: בהמיים שאינם רואים את הנולד, ונמשכים אחר תאוותם, כי מי שערפו קשה לא יוכל להביט לאחוריו ולראות הבא עליו. (שם לב ט)
אשר הוצאת ממצרים - הם רגילים בע"ז ממצרים, וכן בשמות רבה: לא העבדת בניך אלא במצרים שהם עובדי טלאים, וההרגל נעשה טבע שני... (שם שם יא)
כי ברע הוא - תמיד מסופקים היש ה' בקרבנו... (שם שם כב)
למען ענותך - למול לבבכם הקשה, נסותך - להרגיל אותך, שהיית מלומד בחומר ולבנים ולא הרגלת לסבול צער. לדעת - שהיה יודע שדור זה לא ישמרו המצוות בארץ. (דברים ח ב)
כנשר יעיר - העושה ד' פעולות, יצפצף שיכירו כי הוא הבא, ירחף עליהם בנחת שלא יזיקם בצפרניו, ישא הקן על האפרוחים כדי שלא יתרגשו, ישא הקן באמצע על אברתו ולא על קצות הכנפים שלא יפול, וכל זה עשה ה' להם ביציאת מצרים. (שם לב יא)
ולא נחם - אף על פי שהכונה האלקית היתה להוליך את ישראל להר סיני לקבל התורה ומשם לארץ ישראל, כאמרו "ולקחתי אתכם לי לעם והבאתי אתכם אל הארץ", מכל מקום הכונה עתה היתה להוליכם לים סוף אשר לא היה דרך לאחד מאלה, וזה להטביע שם את פרעה וחילו, והנה הדרך הישר והקצר ללכת ממצרים לים סוף היה דרך ארץ פלשתים, אמר שהא-ל ית' לא רצה לנחותם באותו הדרך. כי קרוב הוא - מפני שהיה אותו הדרך וסופו קרוב למצרים וירבו עוברי דרך שם ומגידים משם למצרים וממצרים לשם. והיה בראותם מלחמה - בשמעם שיכין פרעה את עצמו לרדוף אחריהם עם כל חילו ינחם העם בלי ספק מיראת מלחמה וישובו למצרים, ולפיכך הסיבם אל דרך לא עבר בה איש. (שמות יג יז)
יוצאים ביד רמה - היו מתאמצים לנצח את פרעה וחילו שלא היו רבים במספר כמותם, ובזה היוודע שלא היו יודעין ענין המלחמה, כי אמנם היה ראוי לירא מאותם המעטים מלומדי מלחמה יותר ממה שהיה ראוי לירא מכל המון מצרים הנוסע אחריהם. (שם יד ח)
ובאילים שתים עשרה עינות - ועם כל זה ויסעו מאלים אל מדבר סין, כענין לכתך אחרי במדבר. (שם טו כז)
ערב וידעתם - יהי רצון שמה שאמר לי שיתן לכם מזון יהיה באופן זה שיתן לכם בערב צרכי הערב, כענין שתדעו שהא-ל ית' הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגים שהייתם יושבים שם על סיר הבשר בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות... (שם טז ו)
והנה עם קשה עורף הוא - גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק באופן שאין תקוה שישובו בתשובה. (שם לב ט)
במספר שמות - כי אז היה כל אחד נחשב בשמו המורה על צורתו האישית למעלתו, ולא היה כן לבאי הארץ. (במדבר א ב)
בחדש הראשון - ...ספר הכתוב ד' מעשים טובים שעשו ישראל, שבהם זכו ליכנס לארץ מיד בלתי מלחמה, לולא המרגלים, כמו שהעיד משה רבינו באמרו לחובב "נוסעים אנחנו אל המקום". ראשונה ספר חנכת המזבח, שנית זריזותם בענין חנוך הלוים, שלישית זריזותם בקרבן הפסח, רביעית לכתם אחרי הא-ל ית' במדבר אף על פי שהיה העלות הענן בזמנים בלתי נודעים... ולהודיע כל אלה ספר אותם כפי מדרגת היותם לרצון לפניו, לא לפי הזמן שהיו בו... (שם ט א)
האנכי הריתי - הנה האב יוכל להנהיג את בניו אף על פי שהם חלוקי הדעות, וזה כי כולם חושבים אותו לאוהב שישתדל בכל כחו להיטיב להם, אבל אלה אינם בוטחים בי כלל וחושדים ומנסים לראות מה אעשה בעדם. (שם יא יב)
טרחכם - בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון. ומשאכם - בצרכי רבים. וריבכם - בעניני הדין ותביעת ממון, וזה ספר להזכירם את פשעם שאף על פי שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת וכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי. (דברים א יב)
ובחורב הקצפתם - ויעיד על רוע מדת קושי העורף כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתה עם קשה עורף... וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה. (שם ט ח)
ובני ישראל נסעו - אף על פי שראו שתפלת הצדיק מגינה על דורו ושראוי להתאונן על מיתתו, הנה קצתם או רובם שהיו רועים במדבר נסעו למוסרה למצא מים ומרעה לצאן... ולא באו להתאונן על המיתה ולא להתאבל על הקבורה, ולא חששו לכבד אלעזר שכהן תחתיו אבל משם נסעו הגדגודה לרעות צאן. (שם י ו)
ולא נתן ה' לכם לב - אף על פי שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת, כאמרו "למען תספר וגו' וידעתם כי אני ה'", לא הושג זה המכוון מרוב מריכם. (שם כט ג)
כי ידעתי את יצרו - שאינם מצפים להכנס לארץ כדי לעבדני בה, כמו שהוא המכוון מאתי, כאמרו "בעבור ישמרו חוקיו", אבל מצפים אותה להשביע נפשם המתאוה, וימשך מזה כל הרע שנבא באמרו "וישמן ישורון ויבעט". (שם לא כא)
למוליך עמו במדבר - שלא יתערבו באומות, וילמדו מעשיהם. (תהלים קלו טז)
...אמנם אפשר שכיון שידוע הוא שעיקר שליטת הקליפות הוא במדבר מקום נחש שרף ועקרב, ולכן חשבו כי כח הקדושה הוא להיפך כי כחה ושליטתה בארץ נושבת, על כן ניסו אותו בהיותם במדבר לראות אם שליטתו גם כן במדבר, ולא ידעו כי ית' מלא כל הארץ כבודו, ולא הביטו שהוא מקומו של עולם ואין מקום פנוי מבלי השגחתו. (אבות פרק ה ג)
מצרים נוסע - שר של מצרים כדי שיבהלו ישראל, כי בצאתם היתה להם רק זכות היותם בני האבות, וה' רצה שלא יצאו ברמות רוח, ולשבר את לבם קודם מתן תורה, ועל כן גירה בהם את הדוב. (שמות יד י)
ויושע ה' - כי מה שאמר וארד להצילו וכו' הוא להציל מיד השר של מצרים, וזה נתקיים כאן, ואפילו הראם מיתת השר הרוחני... והשגת ישראל עלתה למעלה לראות תחילה את השר שהוא רק מלאך. (שם שם ל)
דבר אליהם - יאמר אליהם בתחילה רק זאת, ולא שהמן מזון רוחני וכו', שאם לא כן יתחילו מיד להתלונן, אלא יודיעם אחרי שיראו את הלחם, ועוד שאם ישאלו על ידי מעשה תגדל פליאתם... (שם טז יב)
בחודש השלישי - כמלך שחשק בשפחה משוחררת, המתין הקב"ה ג' חדשים להבחין בין זרע טומאה לקדושה מרוב חשקו אלינו, מהר לטהרנו מהעבודת גלולים על ידי דם פסח ומילה, ומשפסקה טומאה התחילו לספר נקיים, ועזר להם בכל על ידי נתינת מצות שבת ודינים במרה, כי יערה עליהם רוח קדושה על ידי הנפש היתרה, שבזה נעשה קשר אמיץ בין ישראל לקונם, וכאשר שלום בין הנפשות למטה, וזה על ידי הדינים יתייחדו גם בשורשם למעלה, ויעשו יחוד במקורם. ואחר כך הקדים לבא לסיני מראש חודש כדי להתעלס באהבים עם עמו, ועל ידי נוכחות הקדושה הותכו כל שיירי הטומאה של זוהמת נחש ובכרגע קנו קדושה וקשר עמו. אך הגם שנגמר הליבון ופסקה טומאה לא היו נשואין גמורים עד אחר צ' יום שהוא ברדת משה עם הלוחות, כי הזיכוך הספיק רק לנשמה, ולנשיקה שהוא חבור נפש לנפש, אבל הגוף עדיין לא היה מזוכך עד ג' חדשים, ולכן יצאה נפשם בדברו עמם בסיני. (שם יט א)
ויחן שם - על ידי שזכו שם לאחדות כנ"ל פסקה זוהמתם, כי נעשו כאחד מפאת הקדושה שהיא אחדות ורשות היחיד, ועל ידי שפסקה זוהמתם נתנבאו, כי הטומאה מחיצה המבדילה בין האדם לה' ועל זה אמר אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו. (שם יט ב)
אתם ראיתם - שנזדככתם כל כך עד שראיתם שר של מצרים מת, מה שלא ראה הערב רב, ואשא אתכם - ועוד שהגבהתי אתכם למעלה ממלאכי השרת, שעל כפים נשאכם ממצרים. ואביא אתכם אלי - הקדמתי לפניכם על ההר לזכוך נוסף, עד שדבקו בה' דיבוק עצמי, ולא הוצרכו לסרסור... (שם שם ד)
חח ונזם - בשמות רבה שהביאו ה' תחת שור שגנבו (בחטא העגל), ששם נתנו רק נזם וכאן ה' דברים. ורמז באומרו על הנשים - שהנשים פרשו מהאנשים אחרי העגל כי נשתמדו, וכשראו שתקנו כאן נזקקו להם. (שם לד כב)
והנה ברפידים ציוה ה' להכות הסלע להוציא מים, כי דור המדבר היו כנער וחדשים בתורה וצריכים הכאה לבל יתרפו בתורה, וכן אחר כך בא עמלק שהוא שוט כאשר התרפו מהתורה, וכאן כבר גדלו וסבלו עול תורה, לכן היה לו להוכיחם בדברים... (במדבר כ י)
שאו את ראש - כי אחרי שחטאו כל כך הרבה בזמן נתעורר שוב הקטרוג שגם במצרים איש את אשת רעהו וכו', על כן ייחד שמו עליהם לומר שמיוחסים לבתי אבותם. ועוד כל המספרים עולים עד ס' רבוא, שאז תופלג קדושתם עד שמברך עליהם ברוך חכם הרזים, כי הוא לעומת ס' רבוא כחות עליונים שהנפשות משתלשלות מהם, ובהתאחדם יתאחדו כל הכחות למעלה ויגדל השפע עד אין קץ. ולבל ידאגו פן ירדו ממספר זה ציוה למנותם שוב. (שם כו ב)
אלה מסעי - מזכיר זכותם וצערם, הראשון הוא שיצאו אחרי משה ואהרן אל המדבר בבטחון רב, ומזכיר שה' מיצר כביכול בצרת ישראל, ותכף כשאירע להם דבר במקום אחד העבירם למקום אחר שלא נטמא. (שם לג א)
יבקע צורים במדבר - המדבר מקום החיצונים ולא ישפיע בריוח, וה' רצה להשפיע להם על ידי שר המדבר בשפע, ולכן היה צריך לשבר החיצונים על ידי מטה האלקים והכה בו הראש, ואז הזילו צנוריו. ואמר צורים - שהיה צריך לבקע הצור הטבעי וגם צור קשי עוונם. ולכן אמר שם ב' פעמים "על הצור", "והכית בצור", וברפידים שהוא עוון כבד שרפו מן התורה, שבעבורו חרב מקדש ראשון, היה צריך הכאה, ובקדש לא היה כל כך, ולא היה הסלע קשה, והיה מספיק להוציא על ידי דבור, ועל זה אמר "ויוציא נוזלים מסלע", כאילו מעצמם יצאו... (תהלים עח טו)
בטול המבטל אשר אמרנו הוא מעין מה שנאמר לדור דעה בעון המרגלים "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה", וידוע מגדולתם שזכו לראות בסיני את הנשמע, ועל הים אמרו "זה א-לי ואנוהו", ומזה למד ר' עקיבא בפרק חלק שאין להם צורך לעולם הבא, ואף על גב דאמר עליה רבי יוחנן שבקיה ר"ע לחסידותיה, היינו משום דאמרה למילתיה בלישנא דמשתמע לתרי אנפי כי היכי דתהוי להו כפרה, דמשום הכי נמי מתנינן בג' מלכים וקרינן ומתרגמינן במעשה העגל הראשון. ומה שאמרנו שאין להם צורך לשוב לעולם הבא הוא משום דכתיב ביה ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, והם הורו עליו באצבע בעולם הזה כדאמרן, וכבר דרש עליהם שם רבי אליעזר אספו לי חסידי שהצדיקו עליהם דין שמים ומתו לרצונם, כמו שמזכיר "כורתי בריתי עלי זבח", אם שהיה לאל ידם להיות בעלי ברית לאלקים בעולם הזה שיש בו זביחה ואכילה, כטעם זבחי שלמים העושים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה, ואם שכריתות הברית היתה בזביחה עצמה זבחי צדק לכפר על כל העולם כלו. ובברייתא דרבי אליעזר סוף פרק מ"א הפליגו במעלתם יעויין שם. ובמדרש רבה סוף פרשת והיה כי תבוא אמרו שלא שלטה רמה בבשרם, ויש בדבר להקל ולהחמיר, כי לפום גמלא שיחנא...
ויצדק לכל שאר הדור ההוא לומר ופגריכם על החיים שהיו חיים עדנה, שכבר פגרו מרוחא דהאי עלמא ואמר "אתם" כי היה בכחם לזכך את חמרם כיצחק ואליהו שיהיה כסא כבוד לההוא רוחא עילאה, וברצונם פגרו ורפו ידיהם מן התקון ההוא, כמו שהוכיחם על זה משה רע"ה, והודיעם כי אמנם הפגרים יפולו, ואתם משמע שיהיה לכם קיום כי עוד תחיו אחרי נפלם. ויש במשמעו קושי הפרידה להשלמת המרוק שאתם בריאים על עמדכם וסובלים נפילת הגופות, וירמוז להם גם כן כי זכות רב יחשב אם ברצונם יפלו לכפרת נפשם, וכן עשו שבליל תשעה באב היו יוצאים לחפור כדבריהם ז"ל בירושלמי בסוף תעניות.
וידוע כי מעשה המרגלים נחשב לחטאת הצבור סרחון שני שכבר קדמהו העגל. אמרו עליו באגדה שמחציו כלפי ראשו היה כתבנית שור אוכל עשב, מעוטא הוא שפיו יפה דייק ואכיל, מה שאין כן בחמור שאוכל קוצים כדאיתא בפרק תולין, וכלפי זנבו היה חמור, והן שתי מדות בקליפה ליונוס ויומברוס בניו של בלעם. ועל כלאים זה אמרו אלה אלהיך ישראל, שכנגדן בקדושה הנה אהרן וחור עמכם, אכן לאלה היתה הכרעה מן הזקנים יושבים במקום הועד שאין בית דין שקול... מכל מקום בהיות העולם נדון אחר רובו חטאת הקהל הוא בלי ספק, ומאז חל עלינו החיוב להוריד עדינו מהר חורב כי ממנו תוצאות חיים חירות ממלאך המות, כמו שיתבאר בפרק הבא, והוא היה הזדמנות למיתה בלבד וכאן נמשכה המיתה ממש... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ח)
ויסב אלקים את העם, במכילתא ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגעם, המדבר כדי לצרפן, ים סוף לנסותן. ר' יהושע אומר דרך ליתן להם התורה, המדבר ליתן להם המן, ים סוף לעשות להם נסים. ביאור זה כי האדם יש לו תכונות מפני גופו, ומפני נפשו ומפני שכלו, והיה השי"ת רוצה להחליש הגוף בדרך, כי לגוף קשה התנועה, ובשביל שהגוף נכנע התכונות הרעות מתמרקות מהגוף.
ואחר כך לצרף הכח הנפשי המקבל היראה והפחד, והתכונות הרעות שבנפש מתמרקין, ובים סוף לנסות הכח השכלי, אם יאמין ויקנה מדת האמונה בו יתברך, שהוא יכול להציל האדם מהאויבים. כל זה עשה הקב"ה עמהם שרצה להסיר פחיתותם, והיו טהורים זכים, ראויים לקבל מעלה עליונה, ואפילו לא היתה בהם פחיתות היה מייסרם בגוף ובנפש, בשביל לזכות על ידי יסורין למעלה העליונה.
ולר' יהושע הכל לשבח, כי בא לתת להם התורה, ואין התורה ראויה להנתן בדרך ארץ פלשתים הקרוב ממצרים לארץ ישראל, והוא בארץ גוים אחרים... והמן גם כן נתן להם במדבר, שכל הדברים הבלתי טבעיים הם במדבר, וכן הנסים שעשה עמהם היו במדבר... (גבורות ה' פרק מ)
וקאמר בט' באב שבכו בכיה של חנם, והקב"ה קבע להם בכיה לדורות, ענין זה עמוק מאד, כי כאשר הוציאם ממצרים היה על מנת לתת להם הארץ, ואילו באו אותם שיצאו ממצרים לארץ, היו עומדים שם לעולם, כדביארנו, שהיציאה ממצרים היתה נצחית, ואם היתה היציאה ממצרים וביאתם לארץ מעשה אחד, דהיינו שאותו הדור היו באים, כאילו היה מעשה אחד, וכשם שהיציאה מתקיימת נצחית, כך היתה ביאתם לארץ נצחית. ובשביל שבכו בכיה של חנם ולא רצו להכנס לארץ, ונשבע הקב"ה שלא יביא אותו דור לארץ, אז נחלקה היציאה מהביאה לארץ, ורק היציאה נצחית שהיתה על ידי נסים ונפלאות יוצאים ממנהגו של עולם, ולא כך ביאתם לארץ. (נצח ישראל פרק ח)
...כי כאשר העולם נוהג במנהג הטבעי, יש להנהגה הזאת התחלה וראש בעולם השפל, הוא השמש, שהוא מנהג הטבע, אבל כאשר היה העולם נוהג במנהג בלתי טבעי, כמו כאשר היו ישראל במדבר, שלא היה נוהג על פי הטבע אלא על כל מוצא פי השי"ת, לכך לא היה כעס כלל, כי העולם הזה התחתון התעלה ומתדבק בו יתברך, עד שאין עולם התחתון התחלה לעצמו כלל... (באר הגולה באר ד, ד"ה פרק ר' עקיבא)
...כי דורו של משה, אף שהיו עוסקים בתורה אין דבר זה שורש ועיקר, ואין זה אמיתת לימוד תורה, כי היו פנויים משדות וכרמים והיה להם המן לאכול, ולמה לא יעסקו בתורה. (ועל זה אמר שקר החן זה דורו של משה). (נתיב התורה פרק ח)
אמר רבה בר בר חנה וכו', ובאור ענין זה שבא ללמוד על דור המדבר ועל מהות מדריגתם ועל מעלתם שנבדלים משאר הדורות שאחריהם ואינם משותפים עמהם. ודבר זה הוא מוכרח וראוי להיות. הדור מתיחס למנהיג שלהם, והוא משה רע"ה שהיה נבדל במעלתו מכל אדם וכך היה דורו נבדלים במעלתם מכל אדם. ועם שלא היו כל כך במעשים אמנם היו במעלתם הגדולה שהיתה להם. ועוד הדור הזה מיוחד שנתנה להם התורה השכלית, ובדבר זה נתיחדו דור הזה מכל הדורות הבאים אחריהם. ואין ספק שדבר זה התיחדות גמורה. ותראה עוד שהדור הזה הוא דור מיוחד בודאי, שהרי הם נקראים דור המדבר על שם שכל חייהם היה במדבר, וטעם זה הנה ידוע כי המדבר נבדל מישוב העולם, וכבר נתבאר למעלה כי הישוב הוא מיוחד לדברים חמריים טבעיים, והפך זה המדבר שהרי במדבר לא תמצא דברים חמריים טבעיים כמו שימצא בישוב, ולפיכך דור המדבר שהיו מרוחקים מן החמריות והם נקראים דור דעה, על שם מעלתם האלקית שלהם בפרט, לכך היו במדבר ששם אין נמצאים דברים חמריים טבעיים, ודבר זה ידוע וברור...
וכמו שבאר רבה בר בר חנה מהות ההויות אשר בעולם בא גם כן לבאר ענין דור המדבר ומהות שלהם, ואמר שההוא טייעא אמר ליה תא ואחוי לך מתי מדבר, מפני שההוא טייעא סוחר ישמעאל שהוא מסבב בכל מקום למשא ומתן שלו לקנות הדברים אליו, וכן נקרא הכח המשיג לפי שהוא בעל משא ומתן בדברי חכמה עד שיקנה הדברים שהם בחוץ אליו, כי החכמה היא קנין בכל מקום... ומפני זה נקרא הכח המשיג והקונה החכמה בשם הסוחר המחזיר אחר קנין דברים להביא את הדברים אל עצם נפש המקבל, וכן קראו השכל שכל נקנה...
ואמר דהוו דמי כמבסמי, שהמבוסם יש לו שמחה בנפשו כמו שהוא ענין המבוסם, והשמחה הוא שלימות הנפש כמו שהעצבון הוא חסרון הנפש, ודבר זה מבואר שהשמחה הוא שלימות הנפש, והיה לדור המדבר שלימות ביותר. ואמר עוד שהיו גני על פרקוד שלהם, דבר זה מורה על מעלת הצורה השלימות בלתי חמרי שבהם, כי כאשר הוא פניו הוא מגולה מורה על המציאות בפועל, שהרי נגלה צורתו דהוא פניו, וזהו כי הכרת האדם בפניו ולפיכך הפנים מתיחס ומתדמה אל הצורה. ואמר שהצורה שלהם היה להם מציאות בפעל לגמרי, וזה מורה על הצורה שלימה בלתי חמרית, כי הצורה שהיא צורה מוטבעת בחומר אין מציאותה בפועל לגמרי, שהרי היא מוטבעת בחומר, ואין החומר מציאותו בפועל, ודבר זה ידוע. לפיכך מה שהיה הצורה נגלה בפעל מורה זה על צורה השלימה...
וכאשר תבין עוד כי היו שוכבין ופניהם למעלה, שהיו פונים למעלה לעליונים הנבדלים כפי מדריגתם שהיה לדור הזה מעלה נבדלת לכך הפנים אל העליונים הנבדלים...
ואמר עוד והוי זקיפא בירכיה דחד מינייהו, להורות על המעלה הרמה והנשאה שלהם שהיו נבדלים במעלתם מכל הדורות האלו, שכבר אמרנו לך כי היה דור הזה מיוחד שאינו שייך כלל לדור הזה, ובאו עתה לומר לא היה שהיו מתחלפים הדורות ביתר ובמעט, שתמצא דור אחד יותר במעלה מדור אחר, רק היו נבדלים לגמרי כמו שני דברים שאינם שייכים זה לזה. וידוע כי האדם התחלתו הוא קרסוליו דהוא ארכבותיו, כי למטה מזה אינו נחשב מן האדם כלל, שאם יטול יוכל לחיות. ולפיכך האדם שבו תלויה חיות שלו מן הארכובה... ואדרבה הרגל הוא פחיתות האדם בכל מקום, ולפיכך אמר שדור המדבר לא היה להם שתוף כלל עם כל הדורות שכאשר היו שוכבין כך וארכבותיהן זקופות היה הטייעא עובר תחתיו ולא נגע בארכבותיו, שמזה תראה כאשר הוי עומדין על רגליהן לא היה מגיע אחד מהן לארכבותיו שהוא התחלת האדם. אמנם כדי שלא תאמר שאף אם לא היה שתוף עמהם, זה כאשר האדם אינו בשלימות מעלתו האחרונה, מה שראוי שיהיה לאדם, אבל כאשר האדם הוא בשלימות, וזה כאשר קנה המעלה האחרונה, אז אין לומר שלא היה שתוף עם דור המדבר. ולפיכך אמר שהיה רוכב הטייעא על הגמל ורמחיה זקיפא, כי שלימות האדם הוא בג' דברים, האחד כאשר הוא שלם בגופו, שהגוף אשר הוא נושא הנפש שהוא שלם, שהוא הכנה לשלימות הנפש אשר הוא רוכב על הגוף ומתנשא. השני כאשר הוא שלם בנפשו, כי יש נפש זכה ובהירה בעצמו מוכנת לקבל המעלה, ויש נפש הפך זה. והשלישי כי לפעמים עם כל ההכנה שיש לו לקבל המעלה אם אינו קונה המעלה בפועל בקנין חסר... וזה שבא לומר שכאשר האדם בדורות שלם במעלה היותר עליונה אינו מגיע אל התחלת המעלה של דור המדבר. ולפיכך אמר ההוא טייעא רוכב על גמלא, שרוצה לומר שהגוף אשר הנפש רוכבת עליו שהוא הטייעא הוא בשלימות ואין בו חסרון... והגמל אשר הוא שלם בגידול גופו ביותר שהוא בשלימות הגדול נקרא גמל. ובא לומר כאשר הנפש, שהוא נמשל בטייעא, כי הטייעא דרכו לקנות קנינים וכן הנפש מוכנה לקנות המושכלות שנקראו קנינים, והוא רוכב על הגמל, רוצה לומר כאשר הנושא, שהוא הגוף בשלימות... ורומחיה זקיפא בידיה, פירוש כי הרומח שהוא ביד האדם הוא קנין האדם שעולה למעלה, לכך קנין המעלה העליונה שעולה מעלה נמשלה כרומח... ועוד כי קנין מעלה זאת היא קנין שכלי, שהשכל הוא חד וחריף כמו הרומח הזה...
ואמר כי היה עובר תחת ירכו, כמו שהתבאר המדריגה התחתונה שלהם לא היה מגיע אל התחלת מעלתם. ועתה בא להוסיף מעלה עוד שהיה בדור דיעה, ועל זה אמר דפסק קרנא דתכלתא לחד מהם, בא לומר שכל עניניהם נבדל לעצמם... וכן בגדיהם... ואמר דהות פסקא קרנא דתכלתא ולא הוי מסתגי לן, ואמר לי הטייעא, הוא כח המשיג, והיה משיג דכל דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה, כי כל דברים ההם אשר היה להם דור המדבר נתייחדו בו לא שייך לאחרים, רק כי הם לעצמם, ולפיכך כל דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה, שכל אחד יכול ליקח מאחר לפי ששייך גם כן לאותו שהוא לוקח ממנו והוא משתתף עמו, ולכך יכול ליקח מאחר... אבל הדבר שאינו שייך ללוקח כלל והוא שייך דוקא לאותו אחר שבא ליקח ממנו, דבר זה אי אפשר...
ואמר דוקא קרנא דתכלת, מפני שהקרן הוא סוף הבגד, שהבגד שייך לאדם שהוא מלבוש שלו, וכל דבר שהוא סוף הדבר הוא נבדל משאר הדבר שהוא עיקר, ודבר זה היה יותר ראוי ליקח כי הבגד שייך לאדם, וקרנא דתכלתא שהוא סוף הבגד בלבד ואינו עיקר רק נמשך אחר עיקר, ואותו דבר היה ראוי ליקח, ועם כל זה הכל מיוחד להם ואי אפשר ליקח מהם, שכל כך הם מיוחדים ואינם משותפים עם זולתם רק הם נבדלים לגמרי... (חידושי אגדות בבא בתרא עג)
וכשישראל היו במצרים היו שקועים ומלוכלכים במ"ט שערי טומאה, והוצרכו לצאת מהם, ורצה הקב"ה להוציאם מהם ולהכניע המ"ט שערי טומאה בהדרגה, על ידי שהאיר עליהם כנגד כל שער טומאה את שער הקדושה המקביל, בכל יום שבין א' דפסח לשבועות, ותיקון זה מתעורר בכל שנה מחדש, על ידי ספירת מ"ט ימים מפסח יום היציאה עד שבועות יום מתן תורה, שהוא הארת שער הנ' דבינה וקדושה על ישראל... (חוקר ומקובל פרק יח)
...אבל צד הקדושה לא נטהר היטב מן הדיבוק הראשון שנתדבק החול בקודש, וסוף טהרתם היה במצרים כור הברזל ששם נטהרו, ובצאתם קבלו התורה, ואז נתחזקו בתיקונם היטב, ואז ניטלה השליטה מן האומות, ובראשן עשו וישמעאל. וישראל לקחו הממשלה אם לא שחטאו בעגל. והנה בעגל חזר הרע שכבר יצא ונדבק בהם, ואז נאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים" וגו' (שמות ל"ג). והבן מהו העדי, כי מה שלקחו מעשו ומישמעאל נעשה להם עדי יקר סביבם, והנה אז התנצלו אותו, ולכן ניתנה עוד ממשלה לאומות, ומאז שלטו בהם. והנה היו להם שני כתרים כנגד "נעשה ונשמע", כי הם בסוד החסד והגבורה... והם נגד עשו וישמעאל.
ואלמלא חטאו היו הולכים מיד לארץ ושם היו נתקנים תיקון גדול עד שהיו מגיעים לתיקון הראשון. אבל כיוון שחטאו לא עלה בידם, וכל שכן שעוד חזרו וקלקלו במרגלים, וניטל מהם הכח, ועל כן עמדו במדבר מ' שנה בסוד כללות הקליפות ששלטו עליהם. והאמת שזה הרע שחזר ונדבק עדיין לא הטהרנו ממנו, וזה נמעט וחסר או חזר והתגבר אך לא יצא לגמרי... (מאמר הגאולה, וראה עוד דור המבול ודור הפלגה לכאן)
ולא נחם אלקים - בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו עם ככל העמים ואינם ראויים לתורה, על כן הסיבם למדבר, שעל ידי הנסים תשתרש האמונה בלבם, ואז יהיו חמושים כבני ישראל בתורה ובתפלה... (שמות יג יז)
ובאלה לא היה איש - אבל נשים היו, כי לא נגזרה גזירת מרגלים כי אם על האנשים, לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, אבל הנשים היו מחבבות את הארץ... והנני נותן שני טעמים בדבר, לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים... וארץ ישראל מסוגלת בזה, שאין הארץ סובלת זמה... וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות ועל כן שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות, ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב, על כן היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים...
טעם שני הוא, כי מהידוע שיש הבדל בין ארץ ישראל לשאר ארצות, כי בארץ ישראל הגשמים יותר מצויים מבארץ מצרים או שאר ארצות. והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצוים שם על כן צריכין עובדי האדמה להשקות השדות ברגליהם, ומאחר שיש להם כל כך טורח פטרם התורה מן תרומות ומעשרות, אבל ארץ ישראל שהגשמים יורדין שם בעתם ואין לבעל השדה כל כך טורח גדול בהשקאת השדות... מכל מקום יש גם להקב"ה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו, על כן דין הוא שיתנו מחלק גבוה לכהנים וללוים... ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, ובפה מלא אמרו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" (במדבר י"א), ודרשו בספרי חנם מן המצות, וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות... אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים את הצדקה... (במדבר כו סד)
רב לכם שבת - זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצות, כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא, פנו, הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם... ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה ואל מקום שמירת המצות לא פניתם פניכם... ויש אומרים שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר... (דברים א ו)
ותקרבון אלי כולכם - פירש רש"י בערבוביא וכו', קריבה של מתן תורה כהוגן היתה וכו'. למה לו להזכיר עכשיו קריבה של מתן תורה? אלא לפי שכל זה מענין התוכחה, כי עתה אני מאשים אתכם על הקירבה של מתן תורה... כשבאתם לשלוח המרגלים באתם בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים, אגלאי מילתא למפרע שגם קריבה של מתן תורה לא היתה כהוגן לשם שמים, ואדרבה היא ראיה שכל חפציכם קניני הגוף, אבל קנין התורה רחוק מכליותיכם, ועל כן שלחו הילדים את הזקנים לפניהם, לומר אתם קודמים לקבל התורה כי בישישים חכמה, ואנחנו אחרונים, כי אין התורה נאותה לנו... והמופת על זה שהרי כשבאתם לשלוח מרגלים כדי לנחול את הארץ אשר לא יחסר כל טוב בה דחיתם הזקנים בשתי ידים לומר אנחנו קודמים להשתמש בחמדות העולם הזה אשר מן הארץ מוצאם... (שם שם כב)
מה ה' אלקיך שואל מעמך - רז"ל אמרו וכי היראה מילתא זוטרתי היא, אין לגבי משה זוטרתי היא (ברכות ל"ג)... ויש מתרצים לגבי משה, היינו כשהיו ישראל אצל משה שהיה מדריכם במדת היראה אז זוטרתי הוא. ואני אומר... הדור הזה אתם בעיניכם ראיתם כל הנוראות אשר עשה האלקים כדי שייראו מלפניו, וכבר אתם מורגלים במדת היראה, לפיכך ועתה באשר הוא שם שאלה קטנה ה' שואל מעמך... (שם י יב)
ימצאהו בארץ מדבר - פסוק זה יש לפרשו בשבחן של ישראל, לומר שאפילו בארץ מדבר מקום תוהו הלכו אחריו ית', אך שכפי משמעות הפרשה שבא להוכיחם נוכל לומר שבגנותן הוא מדבר... שעל כל המעלות אשר חלקתי לכם ביתר שאת על כל העמים מכל מקום לא נדבקתם בי, ואף גם זאת בהיותכם בכור הברזל בארץ מצרים לא היו היסורים ההם מחזירים אתכם למוטב עוד אכלם בפיהם, אך כאשר הוציאם אל המדבר מקום תוהו יליל ישימון לא זרע וכו' או אז יכנע לבבם הערל ושבו אל ה'... (שם לב י)
ודור רביעי - ...ומעתה נשקיף להבין מאמרי קודש באומרו כי לא שלם עון האמורי, אם כן מוכח שעון האמורי מעכב הכניסה, ובמעשה אשר סדר ה' בתורתו הנעימה יגיד כי עון המרגלים הוא אשר סבב עכבת הדור היוצא ממצרים... אכן כוונת הכתוב הוא על דרך אומרם ז"ל במסכת ברכות בפסוק כבלע רשע צדיק ממנו, צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע, פירוש כי אם יהיה הרשע עדיין יש בידו קצת זכות ויבא צדיק שרובו זכיות להתגרות בו אין כח בצדיק לאבדו, כי עדיין יש לרשע להשתלם זכות הנשאר לו בעולם הזה, והרשע יתנקם מהצדיק להיות שיש ביד הצדיק מהתיעוב שאינו צדיק גמור, אבל כשיהיה גמור, הגם שישאר לרשע חלק מהטוב, יפקע כלילתו. וכן אם יהיה הרשע מוחלט ונגמר דינו למות בכל עושה ה' שליחותו לאבדו. והנה בצאת ישראל ממצרים וכששלחו המרגלים היו במדרגת צדיקים גמורים, והגם שעשו העגל כבר נענשו עליו, והשמצה אין בו שיעור שימנע מהם שם צדיק גמור בערך עון האמורי, והן הנה דור חסיד דכתיב "אספו לי חסידי כורתי" וגו', אשר לא כן היו אחר שליחות המרגלים שהקניטו את ה' והמרו וכו', ואז נכנסו בגדר צדיק ממנו בערך האמורי. ולכן כשהיו צדיקים גמורים קודם המרגלים היה בהם כח לדחות האמורי... (בראשית טו טז)
דבר וגו' וישובו - הנה כל רואה ישהה בזה למה יצטרך ה' להערים... אכן בהשכיל במה שקדם לנו בידיעת מדת הבורא כי חפץ למען צדק ישראל, שנתחכם לבל יכשלו בהכעיסם לבורא ויאמרו דברי ניאוץ שאמרו אחר כך המבלי אין קברים וגו', ונתחכם ה' ועשה דבר מורגש ומוכר להם, כי ה' יעץ על פרעה רעה ונתחכם להוציאו ממצרים לרדוף את ישראל להכבד בו, ומעתה אין מקום לישראל לחוש לפרעה, ואדרבא יחילו לראות נקמתם בו, ולא הספיק לבורא לומר להם הדברים בפה לבד, כי הוא יחזק לב פרעה לרדוף אחריהם, כי לא יעשו הדברים רושם, ובראותם אותו ירעשו ויתנו ראש לשוב אליו ממוראה... ותמצא שאף על פי כן לא הועיל בהחלט, וצא ולמד מה שאמרו בראותו ומזה תקיש מה היו עושים זולת החזרה. (שמות יד ב)
ויצמא שם - ...ונראה כי ה' ניסה אותם להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש, ותמצא שנתחכם ה' על הדבר ולא נתן להם מן יום לחדש אלא דבר יום ביומו, ואשר על כן מנע מהם הנס עד שיתחננו למול קונם וישמע צעקתם... וראיתי לתת לב איך עם ה' הרואים דברים המופלאים והנוראים במצרים ועל הים ובמדבר יטעו בדבר ולא יצעקו אל ה', והלא הם המכירים תועלת הצעקה כי שמע את נאקתם במצרים, ואולי כי דעתם היה שאין צורך לתפלה על הדבר כל שה' ישנו בתוכם, כי אחר שהביאם למדבר פשיטא שלא הביאם אלא לספק צורכם... אלא שאין ה' בקרבם, והוא הנסיון שאמרו היש ה' בקרבנו. (שם יז ג)
ואביא אתכם אלי - ירצה כי לא קדם הקרבתם אל ה' כמשפט כל הקרב הקרב אל משכן ה' שיקדים הוא לעורר חבתו כידוע שאין אלקי עולם מקדים לקרב עד שיעורר המתקרב את האהבה... ואף על פי כן אמר ה' כי לא כן עשה, אלא הגם שהיו גוי מקרב גוי ערום ועריה בלא שום התעוררות אף על פי כן אני הבאתי אתכם אלי ולא אתם התקרבתם אלי. עוד ירצה לומר שאחר שהוציאם ממצרים היו חוזרים מאחרי השכינה כמו שמצינו להם שהמרו אמרי א-ל בים סוף במן ובשליו וכדומה, אף על פי כן היה ה' מושכם אליו בכל עת שהיו חוזרים לאחוריהם ומביאן ומקרבן אצלו ית'.
עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים מיד וכו', והטעם כדי שלא ישתקעו בבחינת הרע בטומאת מצרים ולא תהיה חס ושלום עוד תקומה לשונאיהם של ישראל, לזה מיהר להוציאם כדי שיעמדו במקום קדוש, והוא אומרו "ואביא אתכם אלי"... (שם יט ד)
ויצאו כל עדת - פירוש שיצאו כולם כאחד בזריזות להביא ולא היה בהם אחד שנתעכב מחברו. מלפני משה - פירוש מלפניו קודם שיתן להם רשות לעמוד מלפניו... כי כשאמר להם קחו מאתכם תרומה וגו' וגמר דבריו כאלו אמר להם עמדו, או אפשר כי אהבת הדבר קלקלה השורה. עוד נראה שנתכוונו להקדים לבל ילך משה ויקדים להביא כל הצורך משלו... (שם לה כ)
והנה עשו - טעם שחזר לומר ב' פעמים "כן עשו"... ועוד ירצה על פי דבריהם ז"ל כי יש פרטי המצות שאינם לעיכוב אלא למצוה, ומנו חכמים דברים המעכבים זה את זה, והודיע הכתוב בכפל המעשה לומר שעשו כל אשר צוה אפילו דברים שאינם אלא למצוה מן המובחר. (שם לט מג)
באחד לחודש - יודיע הכתוב כי ביום עצמו נקהלו היהודים על הדבר, והדבר יגיד שכל אחד היה לו יחוסו אצלו בלא טורח הראיה והעדיות, גם שבו ביום הוכרו היחוסין של כולן... (במדבר א יח)
ויעשו בני ישראל - ...ונראה כי כוונת הכתוב לצד שאמרה תורה "כל בן נכר לא יאכל בו", ותניא במכילתא אחד ישראל מומר ואחד גוי במשמע, ולצד שמצינו שישראל עשו העגל וכו', ואמרו ז"ל כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, ויאמר עליו בן נכר, מעתה יש מקום לדון בישראל שאינם יכולין לעשות הפסח, והגם שנתרצה ה' למשה בתפלותיו ובמשפטיו אשר עשה בישראל... עודם לא נתבשרו שנתכפרו עון העגל ויש ספק בדבר, לזה בא הקב"ה ונתן רשות ואמר להם ויעשו בני ישראל את הפסח... (שם ט ב)
ויש אשר יהיה וגו' - כתובים האחרונים יגידו הדרגות שינוי העכבה שהיו משתנים מגדר לילה אחת לגדר שנה אחת. והטעם בזה לפי מאמר אנשי אמת, שטעם העברתם במדבר הוא לברר ניצוצי הקדושה השבויות ביד שוכן מדבר ציה, אשר על כן היודע נסתרות היה משער שיעור אשר יספיק לבירור במקום ההוא אם מעט ואם הרבה, והיו מתעכבים כפי הצורך... (שם ט כא)
ועצום ממנו - ...ועדיין ישנה לקושיא ובמה תהיה בטוח מהבאים תחתיהם שלא ינאצו גם הם, לזה אמר ואעשה וגו' לגוי גדול ועצום, פירוש שיהו הנשמות גדולות ועצומות יותר ממנו, פירוש מהעם הנמצאים... והעם היוצא ממצרים לצד שהיו תוך קליפת מצרים ושמלת שבים לא נטהרו ממנה בהחלט, וזה סיבה לנאץ, מה שלא יהיה כן העם היוצא ממשה. (שם יד יב)
עשה לך שרף - ...עוד למה לא הועילה תפלתו של משה להסיר הנחשים... אלא ודאי זה יגיד כי בעל המשפט בחן שלא עשו תשובה המספקת להם, והגם שאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך, העיקר חסר, והוא העזיבה, ולא מצאנו שאמרו לא נשוב עוד לדבר הרע הזה, ולזה לא הוסר הנגע. לזה נתחכם הבורא ונתיעץ לתקנם על זה הדרך, כי מי שתקן עצמו כראוי הנה הוא ניצול ולא ישכנו נחש, ומי שלא נתקן כמצטרך ישכנו נחש לעוררו בתשובה, וצוה עליו להביט אל נחש וגו' ובזה יתקן עצמו ושב ורפא לו... (שם כא ח, וראה שם עוד ודור המדבר-נחש)
לא בצדקתך - אתה ראוי לרשת הארץ, אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם "ואתם הדבקים בה' אלקיכם" וגו', אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם אם לא היתה ברית אבות, והגם שברית אבות לא היתה מועלת לרשת הארץ אם היו רשעים, ודור המדבר יוכיח... (דברים ט ה)
כל יוצא צבא - ...ולהיות דבר זה נפלא מאד, שבמחנה עצום כזה לא ימצאו פסולים, לכן הדגישו הפסוק ל' פעמים ויותר בפרשה... (במדבר א ג)
לא מצאו מים - בנס, כי בים נפתח המקור של הנסים והשער של הפלאות והיה הכל נסים ופליאות, ועתה נסגר השער הזה, והם לא היה להם זכות מיוחד שיחדש להם נסים חדשים, בפרט שימים אלה היו ימי הספירה שהכין אותם אל קבלת התורה, ורצה להביאם בבחינה ונסיון ולהשכילם כי צריכים בכל רגע אל השגחת ה', ועל כן הניחם על הטבע ולא מצאו מים. (שמות טו כב)
ויחרד כל העם - שהגם שחרדו והתעוררו יסודותיהם הקלים נשארו במחנה ולא זעו ממקומם... ומזה חרדו כל העם כי לא הוכנו לשמוע קול ה' בלא חרדה, שזה היה התנאי שיוכלו לקבל כל התורה מפי הקב"ה, אבל הם חרדו ונשארו במחנה ולא יצאו לקראת האלקים. (שם יט טז)
ויחרד כל ההר - ...והיה הרמז לזה שיען שהעם לא הוכנו כראוי ולא יכלו לקבל את התורה מאהבת ה' ויראת הרוממות החרדים ביראת העונש, כי באש ה' נשפט וירגזו ההרים, שעל זה אמרו חז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית, רוצה לומר שלולא יראת העונש לא היו מקבלים עליהם עול מצות או עול תורה שבעל פה, רק שנתיראו מן האש הרעש ויראת העונש. (שם שם יח)
וראה כי עמך הגוי הזה - הלא ממה שהם משתוקקים אל השראת השכינה ועומדים איש פתח אהלו בצאת משה אל האהל ומשתחוים נגד עמוד הענן, שכל זה מאשר חפצים שיהיה ה' בקרבם ושיהיה להם דבר קודש יכוונו נכחו לאלקים בעבודתם, מבואר שלא עשו את העגל על ידי מרי רק על ידי טעות, וכנזכר למעלה, ואין ראוי שארד ממדרגה בגלל חטאתם. (שם לג יג)
ויאמר משה - ...ומצד שני אלה בא לברר שלמות ישראל וצדקתם, אם מצד עצמם מבואר אמונתם בה' במה שיצאו אחריו ההמון הגדול הזה אל המדבר חורבה... וזאת שנית מצד מנהיגם שהיה מבחר האנושי, ועל זה אמר העם אשר אנכי בקרבו... ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים - שמזה תוכיח שאין חטאם מצד התאוה רק מצד הכפירה, כי אף שישיגו תאותם לא יתחרטו ויעמדו במרים לאכול את הבשר, וזה דבר שאי אפשר... (במדבר יא כא, וראה שם עוד)
...אמר רבה בר בר חנה א"ל ההוא טעיא תא אחוי לך מתי מדבר... רוצה לומר שההוא טעיא הראה לו כת האנשים שברחו מן הישוב והתבודדו במדבריות והמיתו את חומרם על ידי חיי העוני והצער בשכנם חררים במדבר ודכאו חייתם ברעב ובצמא ובחוסר כל, ועל כן קראם בחידתו בשם מתי מדבר... וצייר אותם שנדמו כשכורים מיין, שההתלהבות הנפשי בבטול כחות הגוף יכונה במליצה כשכורי יין... וגנו אפרקיד שהיו פניהם פונים למעלה אל הרוחניים, ומצייר ששכבו ולא עשו מעשים בפועל, כי היה ענינם רק העיון במושכלות, וראה שבעת יעסקו במעשה המצות ויגביהו רגליהם לרוץ בדרך המצות אז רצו במהירות כל כך עד שטעיא רכיב גמלי לא נגע ביה... שאז גם צדיק הרץ במהירות לעבודת ה' שדומה כרוכב גמל ורומח בידו ללחום מלחמת ה' לא הגיע למדרגתם ולזריזותם. עפ"ז אמר שפסיק קרנא דתכלתא דחד מינייהו, כי ידוע שמצות תכלת היה ענינו שילמד האדם לצמצם תאותיו להנהגת הפרישות, כי מראה התכלת הוא המצמצם את ראות העין, אולם הצמצום התוריי הוא שיתנהג בדרך האמצעי... (שם יט א תורה אור)
אלה מסעי - כבר בארתי בארצות השלום שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לארץ ישראל מיד, הוא כי יען שבמצרים השקעו מאד בטומאת מצרים, ולא יכלו להטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, ועל כן הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפו צרוף אחר צירוף עד שהיטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות הטהרה והקדושה... כמו שלא נציין הסבובים והעכובים שיעשה הנוסע הנ"ל מאזור החם אל אזור הקר (להתרגל לאויר) להליכה אל האזור הקר, רק לנוסע מאזור החם, כי זה המכריחו לסבובים אלה, ובכל מקום שיתעכב שם נאמר שעשה יציאה והעתק מהאזור החם... (שם לג א)
וזכרת את כל הדרך - שהיו בו שני ענינים, א' להכניע כח החומר על ידי יסורי המדבר, שעל זה אמר למען ענותך, ב', להגביה כחות הנפש על ידי הנסים המתמידים שהיו במדבר שהלך ה' לפניהם בעמוד אש וענן וכבוד ה' בתוכם, שעל זה אמר ולמען נסותך, מענין הרמה שיגביה מעלת נפשותיכם. ועל ידי כן לדעת את אשר בלבבך - באשר יש להם שני לבבות, שהוא היצר טוב שהוא מצד הנפש, והיצר הרע שהוא מכח החומר, וצריך להשפיל כח היצר הרע לפני היצר הטוב... (דברים ח ב)
וידעתם היום - הוסיף לאמר שהעבודה שאתם עובדים היום לה' לשמור מצותיו יש לה יתרון על כל הדורות שיעמדו בעתיד, שהדורות העתידים יקבלו את התורה מצד האמונה לבד ועל ידי הקבלה מהאבות שהם ראו נסי ה' ונפלאותיו והם יספרו לבניהם לדור אחרון... (שם יא ב)
ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר - אמר משה בשם ה' כי רפא אותם מחולי הנפש על ידי שהוליכם למדבר, ולא על דרך כשיש לאב בן שאינו הולך בדרך הישר מענה כחו בדרך למען ידע כי טוב לשבת בבית האב ולשמוע בקולו מלסבול כל תלאה בדרך, אבל ה' התנהג עמכם בהפך הדבר, שלא חסרתם במדבר דבר. (שם כט ד)
לחם לא אכלתם - אלא הולכתי אתכם אל המדבר לכונה הזאת שלא תתעסקו בדברים גשמיים ולא תאכלו לחם גשמי ולא תשתו יין ושכר, שכל אלה מפריעים את הנפש מלהשיג השלמות אלא האכלתי אתכם לחם רוחני... למען תדעו כי אני ה' - שעל ידי זה תבואו להאמין במצות ה' ושהוא משגיח על בני אדם, ובפרט לישראל עם קרובו... (שם שם ה)
אתם נצבים - יש לפרש כי האדם נקרא הולך ממדרגה למדרגה ואינו עומד רגע על ענין אחד רק במעלות הסולם רצוא ושוב, אף מי שכבר הגיע אל שלמותו לדבק בעלת העלות באופן שאין השגה למעלה הימנה אין לו מקום לילך ונקרא עומד... ועל זה אמר אתם נצבים היום כולכם, שכלכם במדרגת עומדים, והטעם כי אתם לפני ה' אלקיכם, ואין עליה גדולה מזו... (שם כט ט תורה אור)
כי את אשר ישנו - ידוע מדברי האריז"ל בספר הגלגולים כי כל נשמות ישראל קשורים זה בזה מטע ה' להתפאר... ודור המדבר היה שורש כל הנשמות ההיו והעתידים להיות, ומשם רועה אבן ישראל דור דור וחכמיו סופריו ודורשיו כולם תלמידי משה רבינו ע"ה וכלם עמדו בהר סיני... (שם שם יד תורה אור)
ויאמר - ...והשבח הוא שזכר ארבעה זמנים שבהם התגלה כבוד ה' עליהם, ועל ידי זה הגיעו אל המעלות הנשגבות. ה' מסיני בא - הזמן הא' מעת שבאו אל מדבר סיני בא להם התגלות ה' על הר סיני, וכרת עמם ברית בהר חורב, וצוה למשה את כל החקים והמשפטים והשכין שכינתו בתחלה על הר סיני ואחרי כן במשכן. וזרח משעיר למו - הוא עת השנית מהתגלות אלקים שהשאיר ה' להם שישיגו יראת הרוממות ואהבת ה', שמעת שנסעו מהר חורב סבבו ל"ח שנים סביבות הר שעיר... וכל אותן הל"ח שנה עסקו בתורה וראו את מעשה ה' והנהגתו עמהם הכל בדרך הנסיי, ועל ידי זה עלו מדרגות רבות ביראת ה', כי כבר כתבנו שבצאתם ממצרים היו חולים בנפש, וכל המעלות שהשיגו ביראת ה' באותן הל"ח שנה יכנה בשם זריחה, שלא הגיעו להיות עובדי ה' מאהבה רק אחר גמר משנה התורה. הופיע מהר פארן - הוא הזמן הג' מעת שהתחיל לשנות להם משנה תורה עד שגמר שהשיגו אז אהבת ה' והתורה נשנה בפארן. ואתה - הוא הזמן הרביעי שהוא עת כריתת ברית ערבות מואב, כמו שכתבנו שאחרי שנהיו עובדי ה' מאהבה התעוררו מעצמם לברית ההיא לקבל עליהם ועל זרעם לשמור את כל דברי התורה, וגם נכנסו בערבות על אחרים, ומעת הזאת הסכים ה' להשכין שכינתו בתוכם לעולם... (שם לג ב תורה אור)
במה אקדם - אחרי שחטאו בשטים בעצת בלעם שאלו איך ירצו את עוונם, והודיעם שאינו רוצה בעבודה כי אם בעשות משפט, ולכן חזר משה לפניהם התורה. (מיכה ו ו)
והיה כי יביאך - כל עוד היה ישראל בדרכו לארץ עצמאותו, עדיין נראו "כנפי הנשרים" של ההשגחה האלקית, אשר נשאוהו דרך המדברות בטח ואין מחריד, עדיין היה קיום כולם תלוי במידה שווה בכוחו וגבורתו של ה', ויציאת מצרים בעצם עוד נמשכה, עוד היו נתונים בתוך תהליך הגאולה, וטרם נתערערה תודעת הליכוד וההשתייכות לה'... (שמות יג יא)
בראותם מלחמה - ...בדרכם אל העצמאות שתבטיח את חירותם, וזאת למרות וחמשים עלו בני ישראל, החרב לא נעדרה ממותנם, אך אומץ הגבורה ורוח הלחימה נעדרו מליבם, ובעיקר הם חסרו עדיין מידת הבטחון בה', אותה מידה הנותנת לאדם רצון ואומץ לב, כוח והתלהבות לכל דבר ובכל הנסיבות, שהרי יודע הוא כי הכל בידי שמים... (שם שם יז)
המבלי אין קברים - היה בליבם ספק על שליחותו של משה, ובמצבם ומנקודת ראייתם היה זה ספק סביר מאד... ספקות אלה, העולים תמיד מחדש בלב הדור, הם תעודה חשובה המעידה על אמיתות שליחותו של משה רבינו, כפי שכבר העיר ר' יהודה הלוי בכוזרי מאמר א מ"ט נ"א ופ"ז. לפני משה עמד עם בעל שכל בהיר, שלא נתערפל בהזיות הדמיון, ועם זה לא התמכר באמונה פזיזה לכל מאן דהוא, ואם בסופו של דבר העם הזה הלך למען "תורת משה" למלחמה עם העולם ולמענה עלה בשמחה על המוקד לפני מאות בשנים, הרי זאת ההוכחה, כי שליחותו של זה האיש משה כבשה לעצמה, על ידי עוצמתם של עובדות ומעשים, את הכרתו של העם ששוב לא ניתנה לערעור. (שם יד יא)
כי יבא אלי העם - הפסוקים האלה והבאים אחריהם מלמדים אותנו על אורח חייהם של אבותינו בארבעים שנות מסעם במדבר. מזונם ניתן להם יום יום על ידי ירידת המן, וגם יתר צרכיהם סופקו להם, פעילותם הכלכלית היתה אפוא פשוטה וקלה ולא העסיקה אותם אלא שעה קלה בלבד, במה עסקו רוב שעותיהם? הם באו אל משה "לדרש אלקים", משמעו לבקש תורה וישועה מה'... (שם יח טו)
ושלחתי לפניך מלאך - המסע במדבר דורש התמסרות גמורה לה', הוא דורש שתהא התודעה בלב האדם שעליו לחשוב על מילוי חובתו בלבד ולהפקיד את כל השאר בידי ה'... (שם לג ג)
ויתאבלו - ...אכן מראה הדבר הזה על רום מעלתו הרוחנית והמוסרית של העם, למרות חטאתו, רואים אנחנו אלו רגשות ואיזו תודעה עמוקה בדבר ייעודם הרוחני מילאו את ליבם, והאבל הכבד שירד עליהם כאשר שמעו את "הדבר הרע הזה" מראה שלא מצאו נוח ותחליף ברוחה החומרית שהובטחה להם, והיה זה הצעד החשוב הראשון להתעלותם שוב. (שם לג ד)
מצות סוכה תחדש לכל דורות ישראל את זכרון ישיבתם במדבר, היתה זו ישיבת מגורים ולא שהיית נדודים גרידא... משה רבינו דורש מהם לזכור אותה תמיד, כי האמונה שנסיון ארבעים שנה הפכה לודאות גמורה, היא שתהיה בסיס של יחסנו לה', ושל התפקיד שניתן לנו מידיו... (ויקרא כג מג)
ואשבור מוטות עולכם - למרות שיצאו לחופש מעבדות מצרים עדיין היו עליהם מוטות העבדות עד שנשברו במתן תורה. (ויקרא כו יא)
ולפי העלות הענן - זה היה בית הספר להם ללמוד משמעת וציות למצוה אף אם אינה מובנת. בפסוק מדגיש בעיקר את סבלנותם בחניות ולא במסעות, לנוכח המצב של שממון במדבר, והכספם למטרה להכנס לארץ. כאן רכשו גם את הסבלנות לנדידתם במדבר העמים... (במדבר ט יז)
ונשאו את זנותכם - בנוגע לבניהם נחשב חטאם לעזיבת ה', ועל ידי חינוכם במשך מ' שנה הוחדרו אלו ברוח התורה, ותוצאות חינוך זה בשלו במשך מאות בשנים... (שם יד לג)
לאלה תחלק הארץ - ...חלוקת הארץ באופן מורכב ליוצאי מצרים ולבאי הארץ מוכיחה, שדור המדבר ידע לכפר על חטאו בחינוך הדור הצעיר, כך שגם הם בעצמם נשארו נוחלי הארץ. (שם כו נג)
כנשר יעיר קנו - השי"ת העיר אותם ועודדם להעזה עצמית, להתמסר באופן חפשי ומרצון עצמי להנהגתו. דור המדבר היה זקוק למדת העזה גדולה כדי להתמסר לרעיון האלקות שהתנגד בהחלט לרוח זמנם. (שם לב יא)
כי קרוב הוא - ...דכבר ביארנו בשירת האזינו שהמשיל איך עשה הקב"ה צורה המיוחדת של ישראל שהוא להיות בדד ומובדל מאומות העולם... ואם היה מוליכם דרך ארץ פלשתים שהוא קרוב, אף על גב שיש קצת מדבר בין מצרים לפלשתים, מכל מקום לא היה בזה כדי להרגילם ולהעמידם על צורה המיוחדת שלהם... (שמות יג יז)
ושם שתים עשרה - הודיע הכתוב זה הענין שהכין הקב"ה תחלה אותו מקום... ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים, מלמד שהיו עסוקים בדברי תורה שניתן להם במרה... והיינו דכמו שהודיע משה אשר זהו דרכה של תורה להסתפק בצמצום, אבל זה אינו אלא בתחלת בואו לכח התורה, אבל אחר שזכה והשיג מעלת התורה זוכה להתפרנס בריוח ובדברים המרחיבים דעת להוסיף לקח בתורה... (שם טו כז)
ויאמר משה - ...הוסיף משה לדבר... שבאמת לא בשביל התרעומת שעליו משים לב, כי אם באשר הוא מרגיש בדבריהם תרעומת על ה' במה שהזכירו "בשבתנו על סיר הבשר", מובן שמעוררים תאות בשר שאין הקב"ה מכין בשר לפניהם כי אם צאן ובקר שלהם... (שם טז ח)
עד אנה מאנתם - ...אבל לבד ענין המן עדיין לא נזהרו ישראל על השבת עד שיבואו להר סיני, על זה התרעם הקב"ה, שמזה מוכיח כמה קשה עליכם לקבל מצותי ותורתי... (שם שם כח)
כי פרוע הוא - ראה שתי ראיות, אחת כי פרוע הוא לעשות מה שבלב חפץ איש כל הישר בעיניו באין מפריע. עוד ראה כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם - קמיהם משמעו אנשים גדולי הדור שקמים נגד העם הפרוע למחות בידם, ודרך עם ה' להיות נכנע וניחת מפני גדוליהם... (שם לב כה)
וירא אליכם כבוד ה' - ...דכבר בימי משה היו כתות בישראל שהיו להוטים אחר אהבת ה' אבל לא על ידי גבולים שהגבילה תורה, שזה היה עיקר החטא של ר"ן אנשים שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה על ידי תשוקה קדושה זו, להשיג אהבת ה' על ידי הקטרת, אף על גב שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה... בשביל זה אמר משה לישראל כי לא כן הדבר, אלא אותו יצר הרע העבירו מלבכם, שגם זה התשוקה אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה מכל מקום אם היא לא בדרך שעלה על רצונו ית' אינו אלא דרך יצר הרע להטעות דעת גדולי ישראל... (ויקרא ט ו)
וישלחו מן המחנה - ...ונראה דפרשה זו של שלוח טמאים אף על גב שנאמרה מיד ולדורות, מכל מקום משונה היה המעשה של אותה שעה מהדינים שלדורות, היינו במצורע לא הוזהרו לדורות אלא אותו מצורע שהוא טמא... והמצורעים של אותו דור היה, אפילו שנצטרעו לפני מתן תורה, ואם כן היו טהורים... ודאי באותו דור נצטוו על שלוח כל צרוע... באותו דור ע"כ אזהרה לישראל שישלחו טמאי מת אינו ממחנה שכינה... אלא היו מוזהרים לשלחם ממחנה ישראל ולא כמו לדורות... (במדבר ה ב, וראה שם עוד)
שלח לך - ...והנה בעמדם בחורב ובתחלת נסיעתם משם היה באמת בדעתם ליכנס בזה האופן לארץ ישראל, ואין צריך לשליחות (מרגלים) כלל, אבל בהליכה שלש מסעות הללו ראו והתבוננו כי קשה עליהם לעמוד בזה האופן, באשר על פי גלוי שכינה שבקרבם כל מה שמדברים שלא כהוגן הוא באזני ה', כמו שמדברים בפלטין של מלך, ותכף ומיד בא מלאכי מות ומשכלת ואינם יכולים לעמוד בזהירות יתירה כזו, ולא מצאו עצמם מוכשרים לעמוד בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה, על כן בחרו לעמוד בחוץ והשכינה תהיה בקרבם במדת מלכות... על כן הסכימו לשלח מרגלים ותהיה הכניסה בדרך הטבע... (שם יג ב)
בשנאת ה' אותנו - ...אבל האמת שידעו בברור שהקב"ה יתן את הארץ לדור שאחריהם, ולהם ובשבילם ניתנה התורה, ורק שחשבו כי את הדור ההוא שהמרו את ה' גם במצרים אותם שנא, ואם היה מאבידם במצרים או במדבר איך היה מנהיג את הטף לבדם, על כן הוציא גם אותם, ויביאם לארץ ישראל ושם ישמידום הכנענים והטף ישארו בארץ ישראל, ואז תהיה השגחתו ית' עליהם לעשות אותם לו לעם... (דברים א כז)
וידעת עם לבבך - ...ועוד דרך האב המייסר את הבן מקדים רפואה שיהיה מוכן אחר הכאה, כך יסורים שהקב"ה מייסר את ישראל במדבר במה שהניען מ' שנה בא לתועלת לדורות הגלות והקדים בזה רפואה למכה. (שם ח ה)
ואולך אתכם - עוד פיוס אחר, להודיע כי זה הפזור והצרות אינם רעים כל כך כפי הנראה לאדם השומע, שהרי נגזר ארבעים שנה להיות במדבר, והיה מדומה לישראל שהיא צרה גדולה, לא בלו שלמותיכם - הרי ההשגחה עליכם אפילו בהסתר פנים... כך תבינו ותשכילו כי גם בעת עומק הצרות תהיה ההשגחה חזקה עליכם... ואם כן אינו כל כך רע. (שם כט ד)
ה' בדד ינחנו - הוליכם במדבר למען העמידם על צורת עם ישראל, היינו בשני דברים, א', להיות בדד שלא להיות מעורב עם אומות העולם יותר מן ההכרח, וזהו "עין יעקב"... ב', ואין עמו אל נכר - שלא להיות תחת תקוה של כח אחר זולת ה' לבדו, והליכות המדבר הכריחם לכך, באשר אין שם טבע פרנסה... (שם לב יב)
ולא נחם אלקים כי קרוב הוא, במכילתא קרוב הוא הדבר שאמר השי"ת למשה בהוציאך וגו', קרוב הדבר לשוב למצרים וכו'. ויתכן כי הושרש בלבבם טעיות העו"ג והבליהם ומושגיהם הזרים, לכן לא פעלה עליהם התגלות כבוד ה' ואמיתתו אשר הופיע עליהם פתאום לשלש חדשים לעקור מלבבם כל רע, וכשעשו אחדים מהם וערב רב העגל לא היה אחד לבד חור אשר התנגד עליהן ומיחה בידן, כי עוד לא נחקק בליבותם הוד מציאות אלקי יחיד בלתי מושג משגיח על כל ומנהל כל בהנהגתו הפרטית... ואם היה מביאם תיכף אל ארץ האמורי ארץ מלאה כל פסל ותבנית אשר נהבלו בכל העו"ג ותועבותיהן, אז לא נעקר מהם ציורים הרעים ומחשבת און, לכן הוליכן במדבר ושם ה' בדד ינחנו, ונעקר מלבם ונתרחקו מכל תעלוליהם והבליהם ונתקיים "ואין עמו אל נכר"... (שמות יג יז)
...וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות, כי אז היו עובדי ע"ז שבימיהם שהיה טעותם על פי חכמות וחקירות גדולות כידוע, ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות לא היו מקבלים התורה, כי היו יכולים לכפור בכל חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבינו עמהם ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם לא היה מועיל להם, כי גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם. אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות והאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי זה קבלו התורה. והיינו שתרגם אונקלוס (דברים ל"ב) "עם נבל ולא חכם", עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו, כי עיקר קבלת התורה היה על ידי "ולא חכימו", היינו על ידי שהשליכו מאתם כל החכמות כנ"ל... (קכג)
במדרש על פסוק וירא וגו' וידע אלקים, שכל אחד מהם שב בתשובה רק שלא ידעו זה מזה... ויש לומר שגם הם בעצמם לא יכלו להוציא מחשבתן מכח לפועל, כמו שאמרנו במקום אחר, שיש מחשבה שלא נגמרה עדיין, שגם האדם עצמו אין מבינה זולת הבורא ית' אשר הוא בוחן לבות וכליות... ולכן לא הכיר משה רע"ה את מעמדם, לכן נתן לו הבורא ית' רמז וסימן, בהוציאך וגו' תעבדון, כלומר שתראה שמיד שיצאו מתחת יד מצרים יתברר טוב לבם וכרגע יתהפכו מחומר ולבנים עד להיות מוכן לקבלת התורה, והוא עדות נפלא כי עומק לבם של בני ישראל לטוב... (שמות תר"מ)
במדרש החודש הזה לכם, אין לכם חידוש אחר וכו', כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כבריה חדשה ממש, כאשר נבחרו להיות עבדי השי"ת, ונתחדשו נפשותיהם, ולכן כתוב "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך" ולא אשר בראתיך, כי זה הוא עיקר יותר מהבריאה... (בא תר"נ)
לפרשת המן, לחם מן השמים, במדרש לכו לחמו בלחמי, פירוש שדור המדבר היה הלחם שלהם מבחינת התורה ממש, ונקרא לחם מן השמים, והיה מעין הכנה ראשונה, דכתיב "ויניחהו בגן עדן"... לכן אחר יציאת מצרים היו בני ישראל מוכנים לעץ החיים, כמ"ש "אני אמרתי וגו' ובני עליון כולכם", ונתן להם לחם שמלאכי השרת אוכלין. ואמרו חז"ל אילו שמרו בני ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה, דכתיב "ויהי ביום השביעי וגו' ויבא עמלק"... (בשלח תרמ"ה)
מבוקר עד ערב... עם כל זה ראינו כי לא הוטב העצה בעיני משה רבינו ע"ה, כי בודאי אם היה נשאר כן, היה משה רבינו ע"ה מתקן הכל להיות נמשכין כל בני ישראל אחר מדרגתו, כמו שהיה שליח להוציאנו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, כן היה בכחו גם כן להמשיך כל בני ישראל אחריו, אבל נראה כי גם זה היה בעצם עמלק הרשע, שעל ידי שהוקרו בני ישראל מכוחם במלחמת עמלק ימ"ש, לא היו יכולין להמשך אחר מדריגת משה רבינו ע"ה... (יתרו תרל"ה)
במדרש רעך ורע אביך אל תעזוב וגו', כי אם היה בכחן של בני ישראל להתמשך לגמרי אחר מעשה האבות הראשונים אשר כל מעשיהם היו בדביקות עליון עד שהאבות הן הן המרכבה, ובני ישראל היו מוכנים לזה אחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, והיה ניתקן כל העולם, אך על ידי החטא שכתוב ברפידים שרפו ידיהם וניטל מהם אותו הדביקות, ואז אם עזבת תן דעתך, שמיד ויבא עמלק, והיו צריכין עצות איך לעמוד נגד הסתרות ע' אומות... (שם תרל"ח)
בפסוק ויסעו מרפידים וגו', להודיע חיבת בני ישראל, שבג' חדשים נתעלו ממצרים לקבלת התורה, וזה שאמר בחודש הג' וכו', אחר כך חיבה שניה ביום א' נסעו מרפידים ונתקרבו לפני הר סיני... כי הדור שיצאו ממצרים נתעלו מגשמיות, ולא סבלו כל המקומות, כאשר מצינו ברשב"י ע"ה ביציאתו מן המערה... (שם תרמ"ב)
משנכנס אדר מרבין בשמחה, הוא שמחת הנדבה שהביאו בני ישראל בכל אדר השקלים... שעל ידי נדבת המשכן נתקנו בני ישראל אחר החטא, דכתיב בכל לבבך וגו' נפשך וגו' מאודך, וכל זה קיימו בני ישראל ביציאת מצרים שנמשכו אחריו ית', כמ"ש "לכתך אחרי במדבר" זה בכל לבבך, ובמתן תורה בכל נפשך, ונתקדשו נפשות בני ישראל במתן תורה, אחר כך בנדבת המשכן נתקיים בכל מאודך... (שקלים תרמ"א)
אף סוררים לשכון וכו', כי היו בני ישראל מוכנים בקבלת התורה לתקן כל החטא מאדם הראשון, ואחר שחטאו מכל מקום נשאר להם הדביקות על ידי התורה... לכן אדם הראשון שהיה לו רק מצוה נתבטלה ממנו, ובני ישראל שהיה להם אחיזה בתורה נשאר אצלם גם אחר החטא... אך אחר החטא היה צריך להיות התיקון על ידי עצות וצמצומים כי מקודם היה להם הקדושה בהתגלות, ואחר כך היה העצה על ידי משכן... (שם תרמ"ה)
במדרש עלית למרום וכו' מתנות באדם וכו' אף סוררים לשכון וכו', פירוש כי בזכות התורה זכו בני ישראל להשראת השכינה בתוכם, ואיתא בזהר הקדש פנחס כי היו מוכנים בני ישראל שיוריד להם הקב"ה המקדש שלמעלה כמו שיהיה לעתיד, ועל ידי שירדו מזו המדרגה על ידי החטא הוצרך להיות השראת השכינה בצמצום המשכן ובית המקדש שלמטה, וז"ש לקחת מתנות באדם דייקא, שהיו מוכנים להיות השראת השכינה באדם בלי שום אמצעות... פירוש בני ישראל עצמם הם מכון לשבתך, ואחר החטא הוצרך להיות ועשו לי מקדש, ועל ידי זה ושכנתי בתוכם... (שם תרמ"ח)
ויקרא אל"ף זעירא, דהנה משה רבינו ע"ה קיבל כל התורה בארבעים יום וארבעים לילה בשמים... רק שבני ישראל לא היו מוכנים לקבל התורה שנאמרה לו בשמים, שהיא בחינת אלף רבתא, וזה הלימוד היה בקטנות מול מדרגת משה רבינו ע"ה... וכן היו מוכנין בני ישראל במתן תורה שנבחרו להיות חלק ה' עמו, והם עצמם התורה ממש, כדאיתא אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד, אבל כאשר נפלנו ממדרגה זו צריכין להתקרבות על ידי הקרבנות... (ויקרא תרס"א)
בענין שמטין ויובלות, ושבתה הארץ שבת לה' וישבתם לבטח עליה, כי בני ישראל נכנסו לארץ ישראל אחר שקיבלו התורה בהר סיני והלכו כל מ' שנה במדבר בהנהגה שלמעלה מהטבע, ובכח זה נכנסו להרים כל הטבע אליו ית', וזה עצמו הסמיכות שמיטין להר סיני, לומר שבכח מצוה זו נתעלה כל הטבע והארציות להיות דבוק בשורשו כמו שהיה קודם החטא וכמו שיהיה לעתיד... (בהר תרנ"א)
בפסוק איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו', כי השורש נקרא אב, ובמתן תורה היו בני ישראל דבוקין בשורש נשמתם והיו למעלה ממדריגת המלאכים, ואחר החטא נתקנו בבחינת בעלי תשובה, ונתן השי"ת להם אחיזה בשורשם על ידי הדגלים... (במדבר תר"מ)
במדרש נרננה בישועתך וגו', שבני ישראל הבינו כי על ידי יציאת מצרים הוכנו להיות צבאות ה', וזה היה עיקר השמחה שלהם, שנגאלו כדי לברר כבוד מלכותו ית' בעולם... יש לומר כנ"ל, שעתה הכירו והבינו גודל הטובות שעשה עמנו השי"ת בכל מעשי מצרים... שראו והשיגו השורש של הגאולה ואיבוד כח הטומאה של הרשעים, ועל ידי זה נתרוממו על כנפי נשרים ונמשכו אחר השי"ת, וראתה שפחה על הים וכו'... (שם תרמ"ב)
בפסוק דבר אתה עמנו ונשמעה... אך נראה לפרש, כי הרגישו אבותינו שקבלו התורה, כי הם מוכנים ליפול מזאת המדריגה כאדם תמותון, ולב יודע מרת נפשו, ולכן חששו כי אם ישמעו כל הדברות מהשי"ת בעצמו יהיה אחר כך נפילה שאין לה תקומה חס ושלום... (שבועות תרל"ו)
בפסוק ועבדי כלב עקב וגו'... על כן נראה כי באמת לא היה דור זה מוכן לארץ ישראל, ומזה השליחות הכיר משה רבינו ע"ה מיד כי אינם מוכנים ליכנוס, לכן לא הוטב בעיניהם... (שלח תרל"ז)
וממדבר מתנה גמרא שמי שמשים עצמו כמדבר התורה ניתנה לו במתנה... אכן יראה שבני ישראל הלכו כל אלה המדריגות שעל ידי שמסרו נפשם להקב"ה ניתן להם התורה במתנה, וממתנה נחליאל, פירוש שעל ידי זו המתנה מתחזק כח האדם בעצמו גם כן... אך ומבמות הגיא, שאחר החטא נאמר הורד עדיך ואחר כך חזרו בתשובה, ולכן אמרו אחר כך השירה שהוא תהלוכות בני ישראל מראש עד סוף, והתיקון שבא אחר הירידה הוא טוב מאד שאי אפשר לקלקל עוד... (חקת תרל"ו)
במדרש מי יתן טהור מטמא וכו'... כי יש ב' סימני טהרות, א' כמו שהיו בני ישראל קודם החטא צדיקים גמורים, והיו באמת טהורים ורחוקים מן הטומאה, אמנם אחר זה התיקון היה על ידי התשובה, לכן אחר שתיקנו החטא ניתן להם הטהרה שבא אחר הטומאה על ידי התשובה כנ"ל... (שם תרל"ז)
בפסוק אז ישיר ישראל, הקשו כי השירה היה צריך להיות בתחלת הבאר שניתן להם... ולכן לא נזכר משה רבינו ע"ה בשירה זו, כי באמת דכאן התחיל דור אחר אשר לא נתמשכו אחר מדריגת משה רבינו ע"ה, לכן נאמר יען לא האמנתם בי להקדישני וכו' לא תביאו וגו', וחלילה לומר כי היה זה עונש בלבד למשה רבינו ע"ה, אבל היה זה ראיה והוכחה שאינם המנהיגים של דור הנכנס לארץ ישראל, ומשה רבינו ע"ה כפי מדריגה גבוהה שלו לא היה רואה שיהיה כל כך התפעלות לבות בני ישראל לומר שירה עתה, כענין לגבי משה מילתא זוטרתא היא... (שם תרל"ח)
בפסוק וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', כי כאשר תיקנו בני ישראל את שלהם, כמו שכתוב "כל העדה", עדה מוכנת, רצו לתקן גם את האומות כמו שהיה מוכן בשעת קבלת התורה לולי רשעתו של עמלק ימ"ש... ועתה שחזרו ותיקנו הכל רצו להמשיך את כל הברואים אליו ית'... והרשעים מיאנו בזה, ויט ישראל מעליו. (שם תרל"ט)
בפסוק ותקצר נפש העם בדרך... ודור המדבר היו למעלה מהטבע, כדכתיב "כי עין בעין נראה" וגו', ובאמת כך הסדר, שכל דור ודור נתלה זה בזה, ועל ידי שדור הראשון היו מתקדשים עד לשמים, לכן נשאר אחיזה לכל דורות אחרונים שיוכלו לפרקים לעורר התלהבות... (שם תר"מ)
זאת חקת התורה, במדרש מי יתן טהור מטמא וכו', על פי מ"ש כבר כי יש בחינת קדוש וטהור, וקודם החטא היו בני ישראל כולם קדושים, ואחר החטא היה הנהגת בני ישראל בבחינת הטהרה, ושם יש בירור הטהור מטמא, והם ב' מדריגות, כי קודש היה בחינת משה רבינו ע"ה, ובשבת קודש זוכין בני ישראל גם עתה לקדושה... ובימי המעשה צריך להיות התיקון על ידי הטהרה, וזוכין לתורה על ידי הבירור טהור מטמא... (שם תרמ"א)
כסה את עין הארץ, כי דור המדבר היה כל הנהגתם למעלה מן הטבע, וזה היה טענת הרשע כי צריכים לתקן גם הטבע... אכן באמת כי בני ישראל נבראו לתקן כל הטבע, והיו מוכנים לכנוס לארץ ישראל, ודור המדבר היו רק הכנה כי אין יכולין לתקן הטבע עד לצאת מתחלה מכל וכל מן הטבע, ואחר כך היו נכנסין לארץ ישראל ולתקן הטבע... ולולי החטא והיו נכנסין בני ישראל לארץ ישראל תיכף אחר קבלת התורה היה יחוד שלם והיה נתקן מיד כל הטבע והשבעים לשון, ואחר שנתאחרו מ' שנה אמר אותו רשע "כסה את עין הארץ", אכן באמת גם זאת גרם עמלק הרשע ימ"ש, והיה התיקון עתה בבחינת מלחמה... (בלק תרמ"ז)
בפסוק אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו... הרמז כי דור המדבר היו מוכנים להיות למעלה מן הטבע לגמרי, אמרתי אלקים אתם וכו', ואחר החטא הוצרכו לעבור דרך עולם הזה, ולכן צריכין שמירה... מכל שכן אנחנו שנטבענו תוך חשכת עולם הזה והטבע צריכים שמירה ביותר. (דברים תרס"א)
איתא משה רבינו ע"ה ראה אותם בשלותם... וכמו כן מצד שהקב"ה בחר בנו וכביכול הוא עצמו מנהיג אותנו, מצד זה יכולין להימשך אחריו כבהמה אחר הרועה, כמ"ש ואתן וגו' צאן מרעיתי אדם אתם. ובאמת הדור הראשון כך היו, כמ"ש משכני אחריך נרוצה, משכני להיות נמשך מן דרך הטבע כבהמה נמשכנו אחריך, וזה השבח מזכירין לבני ישראל תמיד, לכתך אחרי במדבר... (שם תרס"ד)
בפסוק לא בצדקתך, אמו"ז מו"ר ז"ל אמר כי משה רבינו ע"ה רצה לברר זאת לחזק דורות השפלים שאין בכח מעשיהם לרשת את ארצם, אף על פי כן הכל בזכות האבות וכו'. כי באמת בודאי היה לדור המדבר מעלות רמות ונשגבות שקיבלו התורה מן השמים והקדימו נעשה לנשמע... רק שהיו בהם גם כן קילקולים, כמו שנדרש עליהם "שחורה אני ונאוה", ואם היו מתקנים הכל והיו באין לארץ ישראל בכח צדקתם לא היה גלות שוב, והיה משה רבינו ע"ה נכנס עמהם... ואחר כך הכל בסיוע מהשי"ת... (עקב תרמ"א)
ועתה ישראל וגו', כי דור המדבר היו בבחינת אהבת ה', וכשנכנסין לארץ ישראל הזהיר להם על היראה, דבמדבר היה להם כמה יסורים, כמ"ש ויענך, למען ענותך, לנסותך... ולפי שראה משה רבינו ע"ה שלא קיימו בשלימות נסיון העוני שהרהרו אחריו כמה פעמים, ידע מזה שבארץ ישראל בודאי לא יעמדו בשלימות בנסיון העשירות, ונסיון העשירות היא בבחינת יראת ה' שלא לבעט מתוך העושר... (שם תרנ"ט)
בפסוק תמים תהיה וגו' כי הגוים האלה וגו', הענין דאיתא מקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר, וכל הע"ז וכשפים היו שביח בשם, כי המקום הוא מסייע לפעולות החכמה שיש בטבע, ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם, שהגם שנדע כל זה נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת... (שופטים תרמ"ג)
ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו', וקשה כי דור המדבר הוא דור דיעה שעמדו על הר סיני, אך לא כתיב לא נתן לכם דעת, רק כלים, לב ועינים ואזנים, כי בודאי כשעמדו על הר סיני היו כמו בלי גוף, כמ"ש "נפשי יצאה בדברו", והם ממש דור דיעה בלי גוף, ותיקון הגוף ניתן לבני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. והכלל שהקב"ה נתן לבני ישראל ב' אלו הדברים תורה הקדושה שמלמדת לאדם דעת איך לצאת מחומר הגוף והגשמיות, וארץ ישראל ובית המקדש היא לקרב הגשמיות וחומר הגוף גם כן אל הקדושה להיות חיבור הנשמה והגוף ביחד... (תבא תרל"ד)
במדרש, גדול העונה אמן לפני הקב"ה וכו', כי הנה דור המדבר היו כולם בבחינת אמת לאמיתו, ודור באי הארץ היו בבחינת אמונה, אספקלריא שאינה מאירה, ואין האמת מבורר וצריכין להאמין, ועל ידי האמונה לזכות אל האמת, וה היה עניית האמן בכניסת ארץ ישראל... (שם תרמ"ח)
אתם נצבים וגו', פרש"י שכינסם וזרזן כשיצאו מרשותו וכו'. כי הנה מתחלה היו בני ישראל בחינת צדיקים גמורים, ואחר החטא נעשו בעלי תשובה, ואותו הדור הוצרך להכין ב' המדרגות בעבור כל הדורות... (נצבים תרמ"ז)
בפסוק ועתה כתבו לכם וגו' וענתה השירה הזאת לפניו וגו', כי קודם החטא היה השכינה שרויה בתוך בני ישראל בהתגלות, ובעת הגלות כתוב "אין אלקי בקרבי וגו' הסתר אסתיר" וגו', אבל השי"ת נמצא לבני ישראל באמצעיות התורה... ויתכן לרמוז כי הקב"ה אמר למשה רבינו ע"ה שהדור שלהם היה השורש שהכל תלוי בהם, והוצרכו המה לשוב גם על החטאים של דורות האחרונים, והיה התשובה עוד קודם החטא, והענין הוא שעל ידי החטאים שהיה בדור הראשון הגם שהיו חטאים קלים לפי רוב עונות דורות האחרונים, עם כל זה הכל תלוי בשורש, ולכן הראה להם הקב"ה מה שיהיה לסוף באחרית הימים ועשו תשובה, ובכח התשובה שלהם יכולין אנו להתעורר לתשובה... (וילך תרמ"ה)
יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט, ויש בו סליחת חטא העגל... דגם כל התשובות שבני ישראל עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח התשובה והסליחה של דור המדבר, כמ"ש חז"ל שלא היו ראוין לאותו החטא רק כדי להורות תשובה, לכן כל זמן שבני ישראל עושין תשובה מתעורר זכות דור המדבר, ובכל שנה נמחק קצת מן החטא עד לעתיד שיהיה מתוקן כל החטא, ויזכו בני ישראל למה שהיו ראוין להיות קודם החטא... (ליום כפור תרס"ג)
סוכות זכר לענני כבוד... וכלל הענין על ידי שהכניסו עצמם תחת מלכותו ית', כי אחר יציאת מצרים יראו לנפשותם, שלא יפלו תחת ממשלת הסט"א, ולכן אף כי הבחירה ניתן לאדם, עם כל זה יש גם לזה בחירה, שבוחר בכל נפשו שלא להיות בבחירתו, רק בוחר בהנהגתו ית' שינחנו באורח מישור... (לסוכות תרל"ה)
בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם וגו', הענין הוא דכתיב "ואשא אתכם על כנפי נשרים", פירש"י שנאמר על שנאספו בשעה אחד מרעמסס לסוכות. פירוש שאינו על פי הטבע, איך שנהפכו בשעה אחת מהיותם עבדים לפרעה, להיות נמשך אחר ענני כבודו ית', וזה חסד גדול, "בסוכות הושבתי בהוציאי" וגו', וכמו כן נעשה מזה בכל שנה אחר ראש השנה ויום הכפורים, שנגאלין מיצר הרע בכח האדם בשעה אחת להתהפך ולכנוס תחת צלו ית', וזה בסוכות תשבו, הוא נתינת רשות לבני ישראל לישב בסוכות... (שם תרמ"א)
ויסב אלקים את העם וגו', במכילתא ר"א אומר דרך כדי ליגען... להבין ענין פלוגתתן, הנה במד"ר (כ') שהיה פרעה מלוה אותם, ואמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכוונתו היתה כדי להיות לו חיבור עמם ולהכניס בהם מחשבות רעות ולקלקלם. ולי יש להוסיף בזה דברים, דמצד החיבור היה יכול פרעה שהיה מכשף גדול להכניס בהם רוח רעה... והנה אם היו ישראל מזוככים מהפסולת ומחלקי הרע, בודאי לא היה יכול פרעה להיות לו חיבור עמם, אך מחמת שיצאו קודם הד' מאות שנה ועוד לא היו מזוככים לגמרי, לכן היה ביכולתו להיות לו חיבור עמם. וזהו "פן ינחם העם בראותם מלחמה", דלמלחמה היינו מלחמת הנפש... ולכן נטו במכילתא מפירוש הפשוט, דאחר שעיקר הכונה לסלק את הפסולת מישראל שלא יהיה לפרעה חיבור עמהם, ובכן פלוגתתם היאך היתה העצה לסלק מהם את הפחיתות. ולכן אומר ר"א ליגען ולצרפם ולנסותם, דהוא הצירוף מכח הגוף הנפש והשכל, כבמהר"ל. ולדעתי יש להוסיף לפרש גם דברי ר"י, דהוא סובר דהעצה לסלק הפחיתות היתה להגביה את ישראל למעלה מהטבע, וממילא תסור מהם הפחיתות ולא יהיה לפרעה ולחלקי הטבע חיבור עמהם, וזה שאמר "דרך" כדי ליתן להם התורה, וזהו צירוף לשכל, "המדבר" כדי ליתן להם את המן, והוא צירוף לגוף... ו"ים סוף" כדי לעשות להם נסים הוא צירוף לנפש, כי אז באו מים עד נפש וניצלו היתה הנפש מוגבהת למעלה מהטבע... ואחר שהיו ישראל למעלה מהטבע לא היה בכח לפרעה ולמצרים להיות להם חיבור עמהם.. (בשלח תרע"א)
ולפי האמור יש לומר שישראל זכו למתן תורה גם מצד הדין, שהיו בידם כל כך זכותים שעצמו מלספר, שהרי מכל העונות הקודמים עד שהיו במ"ט שערי טומאה נעשה מהכל זכיות, וזה שאמר הכתוב "וידבר אלקים", שהוא מדת הדין, וכמו שאמרו ז"ל (מכות כ"ד) מפי הגבורה שמענום... מה שאינו כן משה רבינו ע"ה שלא היו לו עונות קודמים שיעשו מהם זכיות, ולפי זה יובן מה שנאמר למשה במעשה העגל לך רד, ואמרו ז"ל (ברכות ל"ב) כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל... (יתרו תרע"ה)
ולפי דברנו יובן מה שבמדבר היו ככלה בבית אביה, וענין בושה וצניעות על פי דברי הירושלמי (ערלה פ"א הג) דאכיל מן חבריה בהית מסתכלא ביה, מה גם מי שזכה ואבד מה שנותנין לו והוא צריך לחזור לשלחן רבו הראשון לאכול דלאו דיליה בודאי כלימה תכסנו, כן היו ישראל אחר חטא העגל, אחר שכבר זכו במתן תורה להיות בבחינת שבת דאחר ימי המעשה, חזרו להיות ניזונין באור האלקי, רק מצד החסד בכדי שבכח זה יהיה ביכולתם לעשות ולזכות כנ"ל, והם בבחינת שבת דקודם ימי המעשה, על כן בושה תכסה פניהם... (ויקהל תער"ב)
והנה ישראל קודם מעשה העגל היה להם דרך הראשון, שהיה להם מטבעם ושרשם, ואחר שפסקה זוהמתם בשעה שעמדו על הר סיני יצאה לפועל נקודת לבבם ושרשם הטוב. אך באשר לא היה זה בבחירתם ולא היה להם חלק בו, לא נתקיים... אבל אחר אותו מעשה שהיתה תשובתם כל כך גדולה מאד וקבלו על עצמם להיות דייש למלכיות ולמלאך המות, אחר שכבר היו בני חורין מהם, כי השכילו שקרבותם אל אלקים יותר טובה מלהיות בני חורין מהם... וזכו להיות נמשכים אחר רצון השי"ת ולבטל דעתם כנ"ל דרך השני, והיה זה נעשה בבחירתם והיה להם חלק בזה, על כן הלוחות השניים הם מעשה משה, והם קיימים לעולמי עד... (פסח תרע"ג)
ונראה דהנה במדרש (ויק"ר ל') א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה במצרים... והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבמצרים היו ישראל בטבעם נכנעים תחת יד פרעה, וביציאתם לקחו ישראל הכנעה זו שהיתה בטבעם והגביהו אותה לקדושה, היינו להיות נכנעים לרצון השי"ת. וזה הרמוז באגודת אזוב שהוא שפל מכל, והוא גרם לישראל לירש ביזת הים וכו'... (פסח תר"פ)
ואמר פרעה לבני ישראל... ונראה דהנה פרעה אותיות הערף, שהוא אחורי מוח הדעת, ולקח הדעת מישראל. ועל כן כשראה שישראל חזרו לפני פי החירות, היה נראה לו שעדיין ישראל חסרים דעת, וממילא עדיין שעבודו עליהם. ועל כן הרהיב עוז בנפשו לרדוף אחריהם. אבל אדרבה שעל ידי זה שהיו ישראל מבטלין דעותיהם ונמשכין אחר השי"ת, כמ"ש (ירמיה ב') "זכרתי לך וגו' לכתך אחרי במדבר" וגו', וכן מה ששבו לחנות לפני פי החירות... וכך היו אז ישראל שביציאת מצרים ניטלה הדעת מפרעה וניתנה לישראל, והיו יוצאים ביד רמה עד הדעת, ואף על פי כן הניחו את דעתם ונתבטלו לדעתו של הקב"ה, מחמת זה עצמו באו לעצם בחינת הדעת. ואם כן מה שחשב אותם פרעה לחסרי דעת, זה עצמו הביאם לעיקר החכמה והדעת...
ויש לומר שזה ענין ביזת מצרים וביזת הים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שביזת הים באה מחמת ביטול הדעת שלימה שהיתה להם עוד מביזת מצרים, ובודאי שמזה נסתעף גם הבזה בגשמיות, תורי זהב עם נקודות הכסף.
ויש לומר שמזה עצמו היה כל ענין קריעת ים סוף, שמחמת הדעת שזכו ישראל למטה באופן נעלה הנ"ל, נתעוררה בחינת הדעת למעלה, וכמ"ש (משלי ג') בדעתו תהומות נבקעו, וכאן ויבקעו המים... (שם תרפ"א)
ובזה יובן מה שקשה לכאורה אהא שאמר ר"מ בן חרש שלא היו בידם מצות וכו', הלא אף לדורות הבאים נזכרה זכות יציאת מצרים והכתוב משבחם מאד... ולפי האמור יובן שבאמת קודם עשייתן שתי מצות אלו שהיו משוקעין במ"ט שערי טומאה כנ"ל והיו רחוקין מאד מסטרא דקדושה, אי אפשר שהיתה בהם אהבה גדולה להשי"ת, אך על ידי מצות אלו שהתקשרו כנ"ל היפוך הכרת, התעוררה אצלם אהבה גדולה להשי"ת מעומקא דלבא ביתר שאת ויתר עז... ולא השגיחו על שום דבר, והיו נמשכין אחר השי"ת, ולא אמרו היאך נצא למדבר בלי מזון ומחיה, כי האהבה עברה כל חוק וגבול, וזו היא הזכות הגדולה של ישראל, שהרי זה מראה בעליל עד כמה מגיעה מדרגת האהבה המוסתרת בלב כל איש ישראל... (תזריע תע"ר)
ונראה על פי מה דאיתא בפרקי דר"א מענין דור המדבר ששמעו קולו של הקב"ה בסיני שלא שלטה בהם רימה ותולעה אף במיתתם, ולא ראו טפת קרי מימיהם וכו', והיינו משום שאף גופם נתקדש בקדושה העליונה, מאחר שבעודם בגופם שמעו את קולו וראו את כבודו ית"ש. והנה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, ובהמתו של כהן אוכלת בתרומה, והטעם מפני שטפלין לגופו של אדם והקדושה ששורה על גופו שורה נמי על הנטפלין אליו. ועל כן לגבי תחומין שקדושת יום טוב ששורה אף על גופות בני ישראל חלה נמי על הבהמה והכלים... ועל כן דור המדבר שהיו כל כך ברום המעלה התפשטה הקדושה גם על הנטפלין, ועל כן בהמתן של דור המדבר היתה בהן קדושה מענין קדשים לדורות, ועל כן נאסר להם בשר תאוה כעין קדשים בחוץ... (אחרי תרע"ד)
במד"ר "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" (אחרי מינוי הלוים קודם פרשת הדגלים), שרחקו עצמם מן המשכן ונתנו מקום ללויים לחנות סביב למשכן. ונראה שבשביל זה זכו אחר כך לדגלים, ובאמת שזה היה להם לנסיון גדול, שאחר כל טהרתם והזדככותם בעשיית המשכן וכליו והיו עומדים בהשתוקקות גדולה להדבק בהשי"ת נאמר להם שיתרחקו ולא נכלמו ולא הפצירו שלא יעשה להם ככה, רק קבלו מאמר השי"ת כמו שנצטוו, ובשביל זה נתקיים בהם "מרחוק ה' נראה לי", וזכו לדגלים שענינם הוא להדבק בהשי"ת בלי אמצעי, וזהו כעין מצות הגבלה במתן תורה. שכבר אמרנו במקום אחר שבאה מצות פרישה קודם מצות הגבלה כדי להפוך מקודם כל אהבות חיצוניות לאהבת השי"ת... (במדבר תרע"א)
ועל דרך זה יש לפרש הענין רפידים שרפו ידיהם מן התורה, שבודאי לא היה זה במקרה. והיינו דהנה כבר אמרנו דהא דרפו ידיהם מן התורה איננו בפשוטו, שזה היה שייך אם היה להם עוד זמן רב ודרך רחוקה עד הר סיני, היה מקום לומר שרפו ידיהם, כלומר כמתייאשים להגיע לזה... אבל הכא שהיה במסע האחרון קרוב לסיני לא שייך לומר כן. אך הפירוש הוא שהם ידעו היטב כיצד צריכין להיות לקבלת התורה שתהיה מופסקת זוהמתן, כי דור דעה היו, וכאשר שיערו את מהותם מצאו עצמם רחוק מזה, וצריכים עוד הכנות רבות ושהיית זמן הרבה, שלפי השערתם בלתי אפשר להגיע לזה במעט הזמן הזה, על כן היו בעצמם כמתיאשים. ומכל מקום היתה עבירה, שבהדי כבשי דרחמנא למה לך, ולא היה להם לבקש חשבונות רבים רק לילך בתמימות אחר השי"ת... ובזה המשיכו עליהם את עמלק, אבל אם היו הולכים בתמימות היתה זכות זו עצמה מביאה לזכות למעמד הנכבד... אך מכל מקום עצת ה' היא תקום, שמאחר שעל ידי ביאת עמלק באו לתשובה, ובעל תשובה יכול להתקרב ברגעא חדא ובשעתא חדא, על כן תיכף בבואם אל הר סיני בתשובה עלו מעלות רבות בפסיעה אחת ופסקה זוהמתן, ובודאי כן יהיה לעתיד... (שם תרע"ד)
ונראה דזולת החטא לא היו ישראל צריכין למשכן אלא היה נבנה להם תיכף המקדש, כמ"ש תביאמו ותטעמו וגו' מקדש ה' כוננו ידיך, ולא היו צריכים לדגלים ולנסיעת המדבר להתיש כחם של נחש שרף ועקרב, כמ"ש בזהר הקדש, כי באם לא חטאו היה אז גמר התיקון וכל הרשעה כעשן כלתה, אלא מחמת החטא שהתפשטה מסאבותא בעלמא הוצרכו לכל אלה, ועל כן הוצרך למצוה זאת (קרבן פסח במדבר)... (בהעלותך תרפ"ב)
ונראה דהנה כתיב ויבואו כל העדה, ופירש"י עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר... ויש לומר שדבר גדול השמיענו רש"י ופתח לנו פתח להבין ענין הפרשה, היינו שנשתנה הדור שכבר מתו מתי מדבר ומתחיל מענין דור באי הארץ שהיה בהם ענין אחר, שדור המדבר נקרא דור דעה, בחינת מוח ושכל, ודור באי הארץ היו בחינת לב ותשוקה לאביהן שבשמים. וידוע שאין דעתן של בני אדם שוות, על כן בדור המדבר לא היה כל כך חיבור ביניהם ויסעו במחלוקת ויחנו במחלוקת זולת בקבלת התורה שהיו בטלים ממהותם לגמרי, אבל לפני זה היה כל אחד מסכת בפני עצמו, ולא מפאת חסרון שבהם, אלא מצד מעלתם. ובודאי אם היו במעלה העליונה כמו במתן תורה והיו בטלים לגמרי ממהותם לא היו בהם חלוקי דעות, אבל מאחר שנפלו ממעלה זו שוב היו צריכין להתאחד ביותר, שזהו מענין כנסת ישראל להיות להם לב אחד לאביהן שבשמים... (חקת תרע"ד, וראה שם עוד)
והנה במסעות המדבר כתוב "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה"... מכל מקום יש יתרון הכשר על הדרך השני מהראשון, שהבריחה וההטמנה בדברי תורה, אף שהיא הצלה טובה, מכל מקום באשר הרע עדיין נשאר במציאות כשיפרד כרגע מאוהלה של תורה אז עדיין בכח היצר הרע להסיתו, אבל לדרך השני, שהסט"א בורחת, אז נחלש כח הרע לגמרי... ובאשר ישראל היו אז כבכורה כתאנה בראשיתה, היה לפי דרך הפשוט יותר נכון דרך הראשון לברוח ולהטמין עצמם בתורה, כי עדין היו רחוקים מתכלית התיקון שיהיה רק לעתיד, אבל הקב"ה התחסד עמהם ולא הזקיק אותם לברוח, אלא האיר פני שכינת כבודו עליהם עד שהסט"א היתה בורחת מפניהם, כלשון הזהר הקדש לכתתא רישיה דסט"א, ועל ידי זה נחלש כח הרע, עד שאפילו יכנסו לארץ ויעסקו בחרישה ובזריעה ובניני העולם יהיה כח הסט"א חלש מלהשתלט עליהם. (מסעי תרע"ג)
והדבר פלא, היתכן שחפצו לשוב למצרים לעבודת פרך ולצרות רבות ורעות שהיו להם במצרים תמורת הבטחה טובה ליתן להם את ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות. והפירוש הוא, שידוע שישראל היו צריכין להיות ד' מאות שנה במצרים, ואז היה גמר התיקון, אבל באשר היו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה דלג הקב"ה על החשבונות לחשוב משנולד יצחק, ומכל מקום לא היה גמר התיקון וצריכין עוד מירוק, וישראל הרגישו זה, על כן מאחר שנתחזקה מהותם על ידי חמשה הדברים הנ"ל שוב ביכולתם להיות במצרים עד תום ארבע מאות שנה למען יהיה גמר התיקון, ולא יצטרכו בניהם אחריהם לסבול עוד צרות עד ביאת הגואל...
וזה שהשיב להם משה רבינו ע"ה בואו ופרעו את השטר, דהיינו קבלת התורה, כלומר אף שהם עתה במעלה הגדולה אינם יכולים לבטוח בעצמם להבא בלתי קבלת התורה מקודם, והטעם בפשיטות, כי מחמת התורה שהיא עץ החיים בלתי שינוי, כך ישראל נעשו באופן זה שיהיו בלתי שינוי, ועל כן אחר קבלת התורה אי אפשר לישראל לירד בשער הנ' דטומאה שלא יוכלו להרפא עוד... (שמיני עצרת תרפ"א)
וזה טעם שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה', ואף דשם הויה שהוא מלא רחמים ודאי רוצה לומר אורו ית' המאיר בלב והוא אש אוכלת אש, והיינו כי המתאוננים שמעתי דרוצה לומר שהיו בעצבות ומרה שחורה, וזה טעם "רע באזני ה'", כי זה ענין טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה, אבל במחנה לויה אף במקום משה רע"ה מותר רק השי"ת אין יכול לסבלו, ועצבותן היינו מפני טמטום הלב כי חפיצים לדבקה בו. וידוע דבעת המרה שחורה הוא מצפה לאור ה' שיבוא בקרבו בדרך תבערה והתלהבות שלא על ידי הגדרת ויגיעת התורה והמצות ועל זה הוא התאוננותם. ואז בדור המדבר כל מה שהיו מבקשים היה נפעל תיכף והגיעו לתבערה עד שהיה אש אוכלת אש, דנר ה' נשמת אדם שנתכללה במקורה בטבע נר הקטן באור גדול עד שצעקו העם, היינו כטעם "אל ידבר עמנו אלקים פן נמות" ונשקעה האש, ואז נולד להם תאוה כי תבערת האש הוא מצד תוקף חום האהבה דאברהם אבינו ע"ה להשי"ת... וכאשר נשקע האש ואז"ל דשקעה במקומה, היינו שלא שניטלה למעלה ונסתלק האהבה מהם רק שנשאר שקוע ומכוסה בהם, וידוע דבכל מקום הרשימו נשאר ונשאר בהם מדת אהבה, וכאשר הם נתייראו מלשקוע בתוקף אהבת השי"ת עד כלות הנפש אז נפלו לתאות וסיגי האהבה, ואז זכו למדריגת קברות התאוה שהוא זיכוך מדת אהבת השי"ת מן הסיגים... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קמה)
וכך בכלל אומה הישראלית ובדור המדבר שהיה דור דעה בתכלית השלימות של עולם הזה שלא היה דור כמוהו עד דורו של משיח היו בתכלית שלימות הקדושה וההבדלה, כמש"נ "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'", שזהו שלימות הקדושה כאשר בתוכם ה' ששוכן בקרב לבבם ואין שכינתו ית' אלא במקום קדושה, כמו שנתייחד לזה בית המקדש... ודור החביב מכל הדורות כדור המדבר הוא הלב וק"ק שבכלל הקומה כולה. וכן קבלתי בפירוש הפסוק "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" וגו', כי דור המדבר הם ראשים שבכל הדורות ונפש היותר פחות שבדור המדבר הוא אחר כך מתגלגל ובא להיות ראש באיזה דור. ובהתאסף ראשי עם של כל הדורות יהיה משה רע"ה הראש של דור המדבר מלך וראש עליהם...
וזה היה טענת קרח ועדתו דכל העדה כולם קדושים שהרגישו בקדושה זו שיש בהיותר גרוע שבדור המדבר שהוא כקדושת כהן גדול שבדור אחר, ועל כן זכו כולם להיות בתוכם ה' וזכו למדרגת נבואה על הים ובהר סיני בשעת מתן תורה. אבל לא ידעו כי עדיין יש עוד הרבה מדרגות בקדושה גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, וכפי תוקף קדושת כל הדור המדבר עד שזכו לאכילת מן לחם מן השמים שמלאכי השרת אוכלים ולא ניזונו מאכילה גופנית כלל לתוקף קדושתם והבדלתם מכל תאות עולם הזה, שעל כן היו במדבר המנוגב מכל חמדות ותאוות עולם הזה, כך היה תוקף קדושת נפש אהרן הנבדל מהם לק"ק בערכם... (שם ישראל קדושים עמוד טו)
ודור המדבר נקרא דור דעה שכל עסק ומשא ומתן של השי"ת עמם היה בענין הדעת והמחשבה לבד וכל העונשים שלהם היו כפי המחשבה, וזהו רק להם מצד מעלתם אבל בעלמא קיימא לן (בפ"ק דקדושין) מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה... (חלק ה תקנת השבין עמוד ט)