(ראה גם: כתיבה)
ואמר רבי יהושע בן לוי כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר. איבעיא להו לגבל או לעשן, תא שמע דתני רב שמואל בר זוטרא כל השמנים יפין לדיו, ושרף קטף יפה מכולם. (שבת כג א)
בכל כותבים, בדיו בסם בסקרא... דיו דיותא... ובכל דבר שהוא מתקיים לאתויי מאי, לאתויי הא דתני חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר. תני רבי חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר. איתמר המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק... (גיטין יט א, וראה שם עוד)
כיצד מעשה הדיו, מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותו בשרף האילן ובמעט דבש, ולותתין אותו הרבה, ודכין אותו עד שיעשה רקיקין, ומיבשין אותו ומצניעין אותו, ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו, שאם תמחקנו יהיה נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות. ואם כתבם במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים. אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו, למעט שאר מיני צבעונים, כגון אדום וירוק, שאם כתב אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב פסולין. (תפילין פרק א ד וה)