(ראה גם: אלקים-דין-מדת הדין, בית דין, בן נח-דין, דיין, משפט, עדות)
לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות. ודל לא תהדר בריבו... לא תטה משפט אביונך בריבו. מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. ושחד לא תקח, כי השחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים... (שמות כב ב)
לא תעשו עוול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך. (ויקרא יט טו)
ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם, על המשפטים האלה. והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש... כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח, ועד אחד לא יענה בנפש למות... (במדבר לה כד)
ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. (דברים א טז)
לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך. (שם טז יט)
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט... (שם יז ח)
לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר... (שם יט טו)
איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם... ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. (ישעיה א כא)
בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק, פן תבא כאש חמתי... (ירמיה כא יב)
כה אמר ה' עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק, וגר ויתום ואלמנה אל תונו אל תחמודו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה. כי אם עשו תעשו את הדבר הזה, ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כסאו... (שם כב ג, וראה שם עוד)
מזמור לאסף אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט. עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה. שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו. לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכון ימוטו כל מוסדי ארץ... (תהלים פב א)
פוטר מים ראשית מדון, ולפני התגלע הריב נטוש. מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' גם שניהם... (משלי יז יד)
פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף. פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון. (שם לא ח)
ועוד ראיתי תחת השמש, מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע. (קהלת ג טז)
וישב יהושפט בירושלים, וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלקי אבותיהם. ויעמד שופטים בארץ בכל ערי יהודה הבצורות לעיר ועיר. ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט. ועתה יהי פחד ה' עליכם שמרו ועשו כי אין עם ה' אלקינו עולה ומשא פנים ומקח שחד. וגם בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב וישובו ירושלים. ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת ה' באמונה ובלבב שלם. וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם בין דם לדם בין תורה למצוה ולחקים ולמשפטים והזהרתם אותם ואל יאשמו לה' והיה קצף עליכם ועל אחיכם כה תעשון ולא תאשמו... (דברי הימים ב יט ד)
תא חזי, יתרו הוא שנתן עצה למשה על תיקון הדינים, וכך צריך להיות וזה סוד שהודה להקב"ה וסדר לפניו תיקון דיניו, להורות מה שכתוב כי המשפט לאלקים הוא, ולא לסטרא אחרא, והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר, שכתוב חוקיו ומשפטיו לישראל... (יתרו לא)
קום התעורר בדינים. פתח רעיא מהימנא ואמר, אד-ני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, אד-ני בהפיכת האותיות היא דינא, ומשום זה אמרו בעלי המשנה, דינא דמלכותא דינא, (משום שהמלכות נקרא אד-ני שהוא אותיות דינא), כי הדינים בשם הזה נדונו, (ונדונים) בד' ובג' בד' היא השכינה שכנגד ג' אבות, (שהיא רביעי אליהם, ובג' הוא) עמוד האמצעי, (דהיינו ז"א שכולל חג"ת), שהוא דיין אמת, והוא דיין, לדון מצד אד-ני (שהוא מלכות), ששם הוא דיין אמת, ומצד שם אלקים (שהוא בינה) הוא שופט, ז"ש כי אלקים שופט.
ומה הם הדינים, אחד לדון בנזקי שור, שני, לדון בנזקי בור, שלישי, לדון בנזקי אש, רביעי לדון בנזקי אדם, ואחריהם לדון בדין ארבעה שומרים, שומר חנם... כנגדם ארבעה דינים, דין חלוקת השותפין, דין חלוקת קרקעות, דיני עבדים ושפחות, דיני תובע ונתבע, בכמה מיני תביעות דחיוב ממון וגזל ואבדה או שמזיק לחבירו, והורגו באחד מד' מיתות בית דין.
אדון הוא הקב"ה באד-ני, (כי אדון הוא מלשון דין), לדון בכל מיני דינים לשפחה רעה כי תירש גבירתה, שממנה נמצאים כל הנזקים שהם מלאכי חבלה, שמהם הנשמות של הרשעים כמו שהעמידו בעלי המשנה, נשמות הרשעים הן הן המזיקים שבעולם אל אחר, (הוא) מזיק גזלן רשע, ובת זוגיה (הוא) סם המות... (משפטים תמו)
תאנא אמר ר' יוסי, מה ראה הקב"ה לתת הדינים לישראל (דהיינו פרשת משפטים) אחר עשרת הדברות, אלא כך למדנו, מצד הגבורה ניתנה התורה לישראל, משום זה צריכים לתת שלום ביניהם, (על ידי דינים ומשפטים), כדי שהתורה תהיה שמירה מכל צדדיה, שאמר ר' אבא אמר ר' יצחק אין העולם מתקיים אלא על דין, שלולא הדין לא היה מתקיים, ומשום זה נברא העולם בדין ונתקיים.
תאנא ר' אבא, כתוב, דינו לבקר משפט, וכי רק לבקר ולא כל היום. אלא לבקר עד שלא יאכלו השופטים ולא ישתו, שכל מי שדן דין אחר שאכל ושתה אין הוא דין אמת, שכתוב, לא תאכלו על הדם, מהו על הדם, הוא אזהרה לשופטים שלא יאכלו קודם שדנו דין, שכל מי שדן דין אחר שאכל ושתה כאלו מחייב דם חבירו ונותנו לאחר, כי דמו ממש נותן לאחר (על ידי דין שקר), זהו בכסף, כל שכן בדיני נפשות שצריכים השופטים להשמר שלא לדון דין אלא לפני שאכלו ושתו, ועל זה כתוב דינו לבקר משפט, וכתוב, אני ה' עושה חסד ומשפט וגו'.
תניא אמר ר' יהודה, מי שמשקר בדין, משקר בתקוני המלך, מה הם תקוני המלך, הם אלו שלמדנו שכתוב עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, וכתוב כי באלה חפצתי נאום ה', והכל (חסד ומשפט וצדקה) זה בזה תלוי. ר' יוסי אמר, אלו הם תקונים של הכסא, (שהוא מלכות), שכתוב צדק ומשפט מכון כסאך, וכתוב והוכן בחסד כסא... (משפטים תקיז)
ביום ראש השנה, כשהדין מתעורר בעולם, צריכים ישראל למטה לעורר רחמים מתוך השופר כעין סוד העליון, וצריכים לחבר הדין כנגד זכות, (שהוא חסד), כי כשנמצא הדין בזכות הכל הוא ביחוד אחד, ולמעלה ומטה הוא בשלמות, ואז ועולתה קפצה פיה, שאין לה רשות להשטין ולקטרג בעולם, ואז הכל ביחוד אחד כראוי, ודין בלא זכות אינו דין.
וזה הוא בישראל, שיש להם דין בזכות, אבל שאר העמים אין להם דין של זכות, ועל כן אסור לנו לערוך הדינים שלנו בערכאות של עמים כי אין להם חלק בצד האמונה שלנו, שכתוב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ומצד ישראל כל מי שדן דין ולא כלל בו זכות, זה הוא חוטא, כי גרע סוד האמונה והטה את עצמו לצד ההוא שיש בו דין בלא זכות, (דהיינו הס"א).
ותא חזי, כשעמדו הסנהדרין למטה לדון דיני נפשות, היו צריכים לפתוח בזכות, כדי לכלול הזכות בדין, ועוד שהם נקראים לדון, מבית הזכות, (כלומר שסוד הסנהדרין הוא בהיכל הזכות), ועל כן היה ההשתדלות שלהם לפתוח בזכות, ומתחילים בזכות מן הקטן (שבסנהדרין), ואחר כך נשלם הדין בהעליון (שבסנהדרין), שתהיה הזכות כלול בדין, זה למעלה וזה למטה, דין בזכות הוא שלמות הדין, זה בלא זה אינו שלימות, ומשום זה יצחק ורבקה הם כאחד, שזה דין וזה זכות שתהיה שלמות אחת, אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה נתן להם תורה שלמה ללכת בדרך האמת כעין (האורות) שלמעלה.
תא חזי, שהם לא היו דנים דין אלא בזכות, ומעיינים בזכות בתחלה, שיהיו כלולים זה בזה, והסנהדרין היו מהפכים בזכות, בדין, לכלול הכל כאחד, כדי שלא ישלוט הסטרא אחרא, כי כשלא נמצא זכות נמצא שם הסטרא אחרא... ועל כן ביום ראש השנה צריכים לחבר זכות בדין... (פקודי תשכב)
מהו השינוי שבסמאל כתוב וזרח (משעיר למו), וברהב כתוב הופיע, אלא לקח באותו האור שהפשיט מסמאל את החרב וההריגה, להרג בדין ולהרג כראוי, זה שאמר ואשר חרב גאותך, אף על פי שאינו שלך... (בלק קמז)
...שתי פיות של החרב, צדק צדק תרדוף, שחותכים שני דינים, דין מפי בית דין של מעלה, ודין מפי בית דין של מטה, ומכאן נודע שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה... (שופטים ג ועיין שם עוד)
...וזהו גלות רביעית (שהיא ריק בלי תורה), שהוא דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, שהם רמאים כנחשים ועקרבין משום שעקרו דברי חכמים ודנים שקר, ועליהם נאמר היו צריה לראש... (תצא סד)
ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה, בין רעהו זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהם נפטרין זה מזה כרעים. (יתרו פרשה ב)
רבי יהודה אומר ואלה המשפטים במרה, שנאמר שם שם לו חוק ומשפט, רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הגוים שדנו כדיני ישראל, שומע אני יהו קיימים, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אתה דן את שלהם והם אינם דנים את שלך, מכאן אמרו גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול.
רבי שמעון אומר מה ראו דינין לקדום לכל מצוות שבתורה, שכשהדין בין אדם לחבריו תחרות ביניהם, נפסק הדין נעשה שלום ביניהם. (משפטים פרשה א)
לא תטה משפט אביונך בריבו, למה נאמר, לפי שהוא אומר ודל לא תהדר בריבו, אין לי אלא דל, עני תאב מנין, תלמוד לומר לא תטה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר, ורשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו הדין... ונקי וצדיק אל תהרוג, הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכות לאחר מכאן, שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג, כשם שיצא מבית דינך כך יצא מבית דיני... הרי שיצא מבית דין זכאי ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג, כשם שיצא מבית דינך כך יצא מבית דיני, תלמוד לומר כי לא אצדיק רשע... (שם פרשה כ)
לא תשא פני דל, שלא תאמר עני הוא זה, הואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות. ולא תהדר פני גדול, שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה ולא אביישנו ואראה בבשתו, על אחת כמה וכמה שאני מביישו. בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך, שלא יהיה אחד עומד ואחד יושב. (קדושים פרשה ב)
משפט אחד יהיה לכם, כמשפט דיני נפשות דיני ממונות, מה דיני נפשות בדרישה וחקירה, אף דיני ממונות בדרישה וחקירה, אי מה דיני נפשות בעשרים ושלשה אף דיני ממונות בעשרים ושלשה, תלמוד לומר עין תחת עין, רבה. (אמור פרק כ)
שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, אמרתי להם הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושיניתיו ושילשתיו, אלא הוו מתונים בדין... כך היה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו שנים באים אצלו לדון אחד גוי ואחד ישראל אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם... לכך נאמר ושפטתם צדק, צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות, בין איש, להוציא את הקטן. מיכן אמרו אין דנים יתומים. בין איש ובין אחיו ובין גרו, אין לי אלא בין איש ובין לאשתו, בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחבירתה מניין, תלמוד לומר בין איש ובין אחיו מכל מקום. ובין גרו, זה שאוגר עליו דברים... דבר אחד זה שכנו, דבר אחר ובין גרו זה שושבינו, דבר אחר ובין גרו זה חותנו. (דברים טז)
דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול וגדול למקום קטן זה ביצוע, וחכמים אומרים כל המבצע הרי זה מנאץ, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה', נמצא זה משבח את הדיינים ומנאץ את יוצרו...
והדבר אשר יקשה מכם אמר לו הקב"ה למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה, שאני מביא עליך דין קשה שתלמיד תלמידך יכול לשמוע ואין אתה יכול לשומעו, ואיזה זה דינן של בנות צלפחד... (שם יז)
ואצוה אתכם בעת ההיא וגו' אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. (שם יח)
דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו דוגמא אתה עושה לדיינים שיאמרו מה משה חכם גדול לא נשא לו פנים, על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזר גזירה שלא יכנס לארץ, המענין את הדין והמעותין את הדין על אחת כמה וכמה... (ואתחנן כט)
לפני ה', שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים, ואין עומדים אלא לפני המקום... ודרשו השופטים היטב, ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, היטב היטב לגזירה שוה, מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות. בדיקות מניין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר... (שופטים קצ)
והנה הוא שם... מלמד שתובע מתחיל בדברים תחילה. (תצא רלו)
ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר בקרב אלקים ישפוט... מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה, קמשמע לן דדינא נמי היינו תורה. (ברכות ו א)
ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. (שם שם ב)
וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים. (שם נה א)
מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה, י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה. (שם ס א)
לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה (בערב שבת) עד שיתפלל, לא יכנס אדם... ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקין, מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה... ולא לדין בגמר הדין, לכתחלה אמאי לא, דילמא חזי טעמא וסתר דינא... מאימתי התחלת דין, רבי ירמיה ורבי יונה חד אמר משיתעטפו הדיינים, וחד אמר משיפתחו בעלי דינים, ולא פליגי, הא דעסקי ואתו בדינא, הא דלא עסקי ואתו בדינא... (שבת ט ב, וראה שם עוד)
אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא... (שבת לא א)
בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין ובטול תורה חרב וביזה רבה, ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינם שבעין, ואוכלין לחמם במשקל... (שם לג א)
אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן קמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה... אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא, מאי טעמא דחביב עלי כגופאי, ואין אדם רואה חובה לעצמו. (שבת קיט א)
לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועות שקר, נצא השדה, בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק... (עירובין כא ב)
ההוא דאמר דונו דיני, אמרי שמע מינה מדן קאתי, דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. (פסחים ד א)
תנו רבנן שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן, יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין... (פסחים נד ב)
ג' דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי, אל תעש מום בעצמך, מאי היא, לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי... (שם קיב ב)
תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה... אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... (יומא לה ב)
רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי, בצבו נפשיה לקטלא נפיק, וצבו ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה כיציאה. רבא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי, בצבו נפשיה לקטלא נפיק, וצבו ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה כיציאה. (יומא פו ב)
תנו רבנן כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש... אם כן מה תלמוד לומר כי חק לישראל מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו, מאי טעמא אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. (ראש השנה ח ב)
בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים... ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים, רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו... (שם טז א, וראה שם עוד)
...וגזר דין דיחיד תנאי היא, דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד... זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה... זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה. ר' אלעזר אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין... (שם יח א, וראה שם עוד)
בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, על פי שנים עדים וגו'. (שם כא ב)
אמר ר' יוחנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, רבי חייא בר אבין אמר רב הונא מהכא, וכיראתך עברתך... (תענית ח א)
אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה. (תענית כט ב)
...וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך, וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה... (מגילה יז ב)
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה... עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואתיה למשה בהדיה, אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (חגיגה ד ב)
אמר ריש לקיש כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה, שנאמר ומטי גר, ומטי כתיב. (חגיגה ה א)
הדינין והעבודות... יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה... (שם י א)
...דתניא ר' אליעזר אומר יקוב הדין את ההר ותביא חטאת שמינה... (יבמות צב א)
אמר רבא מרישא כי הוו אתו גברא ואיתתא לדינא קמאי הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא, אמינא דמחייב במצוות, כיון דשמעינא להא שרינא תיגרא דאיתתא ברישא, מאי טעמא, משום זילותא. (יבמות ק א)
אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה... (שם קב א, וראה שם עוד)
דא"ר יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר, רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה... דתניא רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה... אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה... אלא דאפילו תורה אין לו... ואיבעית אימא תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו... (שם קט ב, וראה עוד דיין)
אמר ליה דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה, אמר ליה הכי דאיננא לך ולכולהו אלימי חברך... (כתובות כז ב)
רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה... (שם פד א)
אמר ר' יצחק מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה... מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו, רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירין... (נדרים לט ב)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין... (סוטה ג ב)
היכי דמי רשע ערום, אמר רבי יוחנן זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו... (סוטה כא ב)
אמר ר' שמעון בן חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינים ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך. (שם מא ב)
משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינים ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם. משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו, ופסק לא תכירו, ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם. משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף בישראל, ונסתלקה שכינה, משום שנאמר בקרב אלקים ישפוט... (שם מז ב)
אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא, כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין... רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי, כל מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לי דין. (גיטין ז א)
ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות... דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה... (קידושין מ ב)
...רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דליכא פסידא ליזיל קמא דיינא. רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דבדין עבד לא טרח... (בבא קמא כז ב)
אמר ר' שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחברו עליו הראיה, שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם, יגיש ראיה אליהם... אלא קרא לכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה... מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה, שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם, יגיש דבריו אליהם. אמרי נהרדעי פעמים שנזקקים לנתבע תחילה, והיכי דמי, דקא זילי נכסיה. (שם מו ב)
אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה, והשוכר עדי שקר להעיד והיודע עדות לחברו ואינו מעיד לו... (שם נה ב)
אמר ר' ישמעאל מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו, שהיו מרעין בחורשין ודנין דיני ממונות ביחיד... (שם פ א)
רבא לטעמיה, דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל, נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין אותו בבבל... (שם פד א, וראה שם עוד)
אמר רב אשי אמר רבי שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין... (שם קיב ב, וראה שם עוד)
והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא... (שם קיג א)
מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה, משמתינן ליה, מאי טעמא, דאינהו מפקי ממונא אפומא דחד... (שם שם ב)
אמר רב אשי אמר רבי שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין... (שם קיב ב, וראה שם עוד)
איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב, רב משמיה דרב חייא אמר הדין עם הראשון, רבי יוחנן משמיה דרבי ינאי אמר הדין עם השני... (שם קטו א, וראה שם עוד)
אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה, דינא הוא דאתי ראובן ומשתעי דינא בהדיה, ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את... (בבא מציעא יד א, וראה שם עוד)
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין. (שם ל ב)
וישיבת הדיינים בפרוטה... גופא אמר רב קטינא בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה... אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב קטינא אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה גומרין אפילו לפחות משוה פרוטה, תחילת הדין בעינן פרוטה, גמר דין לא בעינן פרוטה. (שם נה א)
...א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים... אמר ליה זיל הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)
אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין... (בבא בתרא טז א)
...אבד חשבון, אבד חשבונו של עולם, עד דיבון, אמר הקב"ה המתן עד שיבא דין... (שם עח ב)
דיני ממונות בשלשה, גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי וחמשה בשלשה... מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות, מכות בשלשה, משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה, עיבור החדש בשלשה, עיבור השנה בשלשה דברי ר"מ, רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה, ואם גמרו בג' מעוברת... דיני נפשות בעשרים ושלשה... אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד... ובדין הוא דליבעי מומחין, והאי דלא בעינן מומחין משום דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר משפט אחד יהיה לכם, ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין... רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר, שנאמר בצדק תשפוט את עמיתך, אלא משום יושבי קרנות... (סנהדרין ב א, וראה עוד בית דין)
...ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט, כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא... (שם ג ב)
...וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו... דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו, זה משפט וצדקה, משפט לזה וצדקה לזה... (שם ו ב, וראה שם עוד וערך דיין)
היכי דמי גמר דין, אמר רב יהודה אמר רב איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי... כי הוה אתו לקמיה דרב הונא אמר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו, מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה מצוה למימרא להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו... (שם)
ההוא דהוה קאמר ואזיל, דאזיל מבי דינא שקל גלימא (מי שנטלו בית דין טליתו לפורעה לאחר) ליזמר זמר וליזיל באורחא (הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום, אלא גזילה הוציאו מידו), א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב, וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. (שם ז א, וראה עוד ערך דיין)
שמוע בין אחיכם ושפטתם, אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם... ושפטתם צדק, אמר ריש לקיש צדק את הדין אחר כך חתכהו... אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא, אמר לו לאו אושפיזכני את, אמר לו אין, אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. אמר ליה רב לרב כהנא פוק דייניה, חזייה דהוה קא גאיס ביה, א"ל אי צייתא צייתא ואי לא מפיקנא לך רב מאונך.
כקטן כגדול תשמעון, אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, למאי הלכתא, אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה, פשיטא, אלא לאקדומיה... (שם ז ב)
כי המשפט לאלקים הוא, א"ר חמא ברבי חנינא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו. (שם ח א)
מלך לא דן ולא דנין אותו, אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן, דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט... (שם יט א)
דיני ממונות בשלשה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד... הכי קאמר, כשזה בורר לו בית דין וזה בורר לו בית דין, (וכל אחד פוסל של חברו), שניהן בוררין להן עוד אחד... אלא הכי קאמר, כשזה בורר לו דיין אחד, וזה בורר לו דיין אחד, שניהם בוררין להן עוד אחד... (שם כג א, וראה שם עוד וערך דיין)
דתניא רבי נחמיה אומר, כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים, מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן, ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם, ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר... (שם ל א)
כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין, אמר לו כל ראיות שיש לך הבא מיכן עד שלשים יום, מצא בתוך שלשים יום סותר, לאחר שלשים יום אינו סותר, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים... (שם לא א, וראה שם עוד)
כי אתי רב דימי אמר רבי יוחנן התוקף בחברו בדין, אחד אומר נידון כאן ואחד אומר נלך למקום הועד, כופין אותו וילך למקום הועד. אמר לפניו רבי אלעזר, רבי מי שנושה בחברו מנה יוציא מנה על מנה, אלא כופין אותו דון בעירו... ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין, ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו, והיבמה הולכת אחר היבם להתירה... (שם לא ב, וראה שם עוד)
דריש לקיש רמי, כתיב בצדק תשפט עמיתך, וכתיב צדק צדק תרדוף, הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. רב אשי אמר מתניתין כדשנינן, קראי אחד לדין אחד לפשרה, כדתניא, צדק צדק תרדוף, אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות, בזה אחר זה שתיהן עוברות... הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו. תנו רבנן צדק צדק תרדוף, הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד... (שם לב ב)
...דתניא רבי יוסי אומר, כשם שאין מוסיפין על בית דין של שבעים ואחד, כך אין מוסיפין על בית דין של עשרים ושלשה. תנו רבנן אומר בדיני ממונות נזדקן הדין, ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין... ומאי נזדקן הדין, חכם דינא (יפה העמדנו על בוריו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו, ואין אומרים כן בדיני נפשות, שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין)... שאני מילתא דבי דינא אגדול רמיא, כדתנן גמרו את הדבר היו מכניסין אותן, גדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב. (שם מב א)
תנו רבנן ז' מצוות נצטוו בני נח, דינין... אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם וגו', ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר למען אשר יצוה את בניו וגו'... דינין בני נח איפקוד, והתניא עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם... אמר רב נחמן לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה... והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר... (שם נו א, וראה שם עוד ובן נח-דין)
אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור... (שם צא א, וראה שם עוד המשל)
אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא, (כיון שלן דינא בטל הריב)... (שם צה א)
תנו רבנן ועמדו שני האנשים, מצוה לבעלי דינין שיעמדו, אמר רבי יהודה שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין. (שבועות ל א, וראה שם עוד)
מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק... מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרין לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. כי הוו אתו לקמיה דרבא בר רב הונא אמר להו שלופו פוזמקייכו וחותו לדינא... ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו, רב אמר זה הבא בהרשאה (מתעבר על ריב לו לו, ושמא הראשון נוח לו ונוח לפשרה יותר)... (שם לא א, וראה שם עוד)
...והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום... שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים... (עבודה זרה ג ב)
אמר להן הקב"ה לישראל כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב עוה עוה עוה אשימנה וגו', אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת... (שם ד א, וראה שם עוד)
יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים כשקבלו עליהם את הדין. (אבות פרק א ח)
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין, ועל האמת ועל השלום... (שם שם יח)
...ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו... (שם ב ד)
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון... לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. (שם ג א)
...ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. (שם ד כב)
רבי ישמעאל אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. הוא היה אומר אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה. (שם פרק ד ז וח)
חרב בא לעולם על ענוי הדין, ועל עוות הדין... (שם ה ח)
דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלקים ממקדשך, אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך, בשעה שעשה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל... (זבחים קטו ב)
ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה... (חולין סג א)
דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו, ואם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם... (בכורות כח ב)
הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים, להעיד עדותו בטילין... מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם... (שם כט א)
...אמר רב יהודה אלמלא צדקתך כהררי א-ל מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה, רבה אמר צדקתך כהררי א-ל מפני שמשפטיך תהום רבה. (ערכין ח ב)
תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני תוכחה... (שם יז א)
א"ר שמואל בר נחמני אמר הקב"ה לדוד... חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות, ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. (ברכות יג א)
התיב ר' חגיי קומי ר' יוסה והא כתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפי ה', מעתה אנשים מיעוט אנשים שנים, אם כן למה נאמר שני, שיהו שוין. והא כתיב לא תטה משפט גר יתום והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר, יתום דן עם מי שאינו יתום... אלא מפנייא להקיש לגזירה שוה, נאמר כאן שני ונאמר להלן שני, מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים, ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה מעידה, מעתה אין האשה דנה. ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן שני, על פי שנים עדים, ונאמר להלן שני, וישארו שני אנשים במחנה, מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד שותק ואחד מדבר... שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחר... (יומא לב א, וראה שם עוד)
אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה, אית תניי תני כולהם נידונים בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכפורים, ואית תניי תני כל אחד ואחד נידון בזמנו וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו... דר' יוסה אמר יחיד נידון בכל שעה, מה טעמא ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו, לרגעים תבחננו זו אכילתו. ר' יצחק רבה בשם ר' מלך וציבור נידונין בכל יום, מה טעמא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו.
א"ר לוי והוא ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצות, ואת האומות בלילה בשעה שהן בטלין מן המצות... (ראש השנה ז א, וראה שם עוד)
ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלים ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן נסים. וחרנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת, בנהוג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר הדין למי שומעין לא שלטון. אבל הקב"ה אינו כן אמרו בית דין היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה... (שם שם ב)
תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום. אמר רבי מנא ושלשתן בפסוק אחד, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. (תענית כא א)
...דאתפלגון, הכל מודין שאם טעו בשיקול הדעת שאין מחזירין, מדברי תורה מחזירין, מה פליגין בטעות משנה, שרבי יוחנן אומר בטעות משנה שיקול הדעת, רבי שמעון בן לקיש אומר טעות משנה דבר תורה, היא טעות משנה היא טעות זקנים. (כתובות נג ב)
תני אין נשאלין נדרים אלא עטופים וישובים והנשאל יושב והשואל צריך להיות עומד, מן הדין ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, אין לי עומדין אלא נידונין שואל הלכות ואגדות מניין, תלמוד לומר עמדו ועמדו... (נדרים לה א)
ומניין לדיני ממונות שהן בשלשה, ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה בה דיין אחד, עד האלהים הרי שנים, אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיה... (סנהדרין א א, וראה שם עוד)
תני רבי יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו, היודע עדות לחברו ואינו מעידו, אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם, והשוכר עידי שקר וגבה אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם, הכובש קמה לפני האור, והפורץ גדר לפני בהמה... (בבא קמא כז א)
ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי, א"ל על מנת שתדיננו דין תורה, אמר לון אני איני יודע דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן האנשים מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון. רבי עקיבה כד הוה בר נש אזל בעי מידון קומיה הוה א"ל הוו יודעין לפני מי אתם עומדין, לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ולא לפני עקיבה בן יוסף. תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות, ובימי שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות. אמר ר"ש בן יוחי בריך רחמנא דלינא חכים מידון... (סנהדרין א ב)
הוו מתונים בדין, כיצד, מלמד שיהא אדם ממתין בדין, שכל הממתין בדין מיושב בדין... (פרק א ד)
רבי יצחק אמר... וה' אלקים אמת ולעולם כל משפט צדקך (ירמיה י') שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם... (בראשית א י)
כתיב (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו', מלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר בראשית ברא אלקים... (שם יד א)
א"ר תנחום בשם ריב"ל עתיד הקב"ה להשקות כוס תרעלה לעכו"ם ממקום שהדין יוצא, מאי טעמא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן אלא לד' ראשים, אלו ד' מלכיות... (שם פרשה טז ז)
א"ר לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל, א"ל הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין יהרג, ר' נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. (שם פרשה כב כו)
...פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו... (שם שם כח)
אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך ושלח ליה, נפק ליה... א"ל לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דיינין, יתיב גביה, יומא חדא אתי חד בר נש קביל על חבריה, אמר הדין גברא זבן לי חדא קיקלקלתא ואשכחית בגוה סימתא, ההוא דזבין אמר קיקלקתא זבנית סימתא לא זבנית... א"ל זיל אסיב (יתחתנו הבן והבת) דין לדין והוי ממונא לתרויהון. חמתיה יתיב תמה, א"ל מה לא דיינית טב, א"ל אין. א"ל אלו הוה גבכון היך הויתון דיינין, א"ל קטלין דין ודין ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון. א"ל אית גבכון מטר נחית... א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, לא בזכותכון נחית מטר ולא בזכותכון שמשא דנחא עליכון, אלא בזכותיה דבעירא, דכתיב (תהלים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה. (שם פרשה לג א)
אמר ריב"ס כך א"ל אברהם, מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס... ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט... שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חבירו מעכב על ידו, ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט. (שם פרשה מט יט)
א"ר לוי השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש לית עולם, את תפיס חבלא בתרין ראשין ובעי עלמא ובעי דינא, אם לית אתה מוותר ציבחר לית עלמא יכיל קאים... (שם שם כ)
אמר להם כתוב אחד אומר (ישעיה ג') נצב לריב ה', וכתיב (יואל ד') כי שם אשב לשפט את כל הגוים וגו', אמרו לו בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותן מעומד מקצר בדין, ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם דן מיושב מדקדק בדין ומאריך בדין... (שם פב ט, וראה עוד אלקים-דין)
אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של הגוים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ב) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא... לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר (תהלים נ') אוכיחך ואערכה לנגד עיניך על אחת כמה וכמה. (שם פרשה צג י)
ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכול לעמוד לפניו. (שם שם יא)
ואלה המשפטים, הה"ד (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, אימתי נתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעכו"ם, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע, על ידי שנתגאה ואמר הלא דא היא בבל רבתא וגו', א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית... העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב (תהלים צ"ט) אתה כוננת מישרים, אתה כוננת ישרות לאוהביך, שעל ידי המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעכו"ם, א"ל עד שתגיע עונתן ליבצר... ורבנן אמרין, אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן, שנאמר (דברים ל"ב) אם שנותי ברק חרבי, ומה אני עושה ותאחז במשפט ידי, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ז) או יחזק במעוזי ואין מעוזי אלא דין, שנאמר (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, א"ל הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על העכו"ם, ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין, כך אתם לא תצאו חוץ לדין, שנאמר ואלה המשפטים... (שמות פרשה ל א, וראה עוד אלקים-דין)
דבר אחר ואלה המשפטים, מה כתיב למעלה מן הפרשה (שמות י"ח) ושפטו את העם בכל עת, ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע... התורה אומרת באי זה נתיב אני מהלכת, אהלך בדרכן של עושה צדקה בתוך נתיבות משפט, התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה, מלפניה שנאמר שם שם לו חק ומשפט, מלאחריה שנאמר ואלה המשפטים. (שם שם ג)
דבר אחר ואלה המשפטים... ר' אומר כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות כך הזהיר על הדין, למה שבו העולם תלוי, שנאמר (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ, ובו ציון נבנית, שנאמר (ישעיה א') ציון במשפט תפדה, ובו צדיקים מתגדלין, שנאמר (תהלים ק"ו) אשרי שומרי משפט. אתה מוצא משפטים הרבה יש בענין הזה, לפי שאמר הקב"ה (שמות כ') אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, מה אומר על עבד עברי, כי תקנה עבד עברי, אמר הקב"ה כשם שבראתי את העולם לו' ימים ונחתי בז', כך יעשה עמך ו' שנים ויצא בן חורין... (שם שם יב)
ר' מאיר אומר ואלה המשפטים, נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלקים... (שם שם יד)
אמר רבי אלעזר כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקב"ה דינין אחר י' הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם, ולמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין, שנאמר (יחזקאל ט"ז) גאון שבעת לחם וגו', ואף ירושלים לא גלתה עד שעברה את הדין, שנאמר יתום לא ישפוטו וגו', ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, אלא שדן דין אמת לתמר... (שם שם טו)
דבר אחר ואלה המשפטים, הדא דכתיב (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, אמר להם משה לישראל, הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושים את הדינין נוטל תורתו מכם, למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, ואם עשיתם את הדינין עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה (ישעיה א') מה כתיב אחריו, ציון במשפט תפדה. (שם שם יט)
דבר אחר ואלה המשפטים... זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב, אמר הקב"ה מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון, על ידי שקבלתם את התורה שכתוב בה (דברים י"ב) אלה החקים והמשפטים והתורות, אלא היו יודעים הכר פנים במשפט בל טוב... (שם שם כ)
...ומי שהוא עושה משפט כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה, כן אתה מוצא ביהושפט שעשה שופטים, שנאמר (דהי"ב י"ט) ויעמד יהושפט שופטים, וכשבאו בני עמון ומואב הן היו עומדין והקב"ה עושה מלחמתן... (שם שם כב)
נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'... משום המשפט וגו' ר' אליעזר אומר מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע, שמה ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה... ב' דברים ביד, נפש ומשפט, נפש שנאמר אשר בידו נפש כל חי, משפט דכתיב ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום משפט ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת... (ויקרא פרשה ד א, וראה שם עוד)
אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס, אימתי בחדש השביעי באחד לחדש. (שם פרשה כט א)
פתח פיך לאלם, מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שבית דין טוענין. דבר אחר כנגד היתומים הוא אומר שאין יודעין לטעון, ועוד שאין יודעין בעסק אביהם שבית דין טוענים בשבילם... (במדבר פרשה י ח)
שופטים ושוטרים וגו', הלכה קרובו של אדם מהו שיהא מותר לו לישב בדינו, כך שנו חכמים אלו הן הקרובים אביו ואחיו וגו', למה כן, אלא כשם שהקרוב פסול להעיד כן הוא פסול לדון. ומה ראית לומר כן, אמר רבי שמעון בר יוחאי כתיב (דברים כ"א) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, בא וראה הקיש נגעים לריבים וריבים לנגעים, מה נגעים ביום אף דינים ביום ומה ריבים פרט לקרוב אף נגעים פרט לקרוב.
אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד מג' רגלי העולם... תן דעתך שאם הטית את הדין שאת מזעזע את העולם, שהוא אחד מרגליו. רבנן אמרי קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, מנין, (תהלים פ"ט) צדק ומשפט מכון כסאך, אמר הקב"ה הואיל וכך עונשו של דין קשה, הוו זהירין. (דברים פרשה ה א)
זה שאמר הכתוב (משלי כ"א) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, כיצד, הקרבנות לא היו קריבין אלא בפני הבית, אבל הצדקה והדינים נוהגות בפני הבית ושלא בפני הבית. דבר אחר הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג, והצדקה והדינין מכפרים בין לשוגג בין למזיד. דבר אחר הקרבנות אין נוהגין אלא בתחתונים, והצדקה והדינין נוהגין בין בעליונים בין בתחתונים. דבר אחר הקרבנות אין נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין נוהגין בין בעולם הזה בין בעולם הבא... (שם שם ג)
אמר לו הקב"ה (לדוד) הצדקה והדינין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, מנין, שנאמר (ש"ב ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה לכל עמו, רב יהודה ורב נחמן, חד אמר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אם לא היה לחייב ליתן היה דוד נותן משלו. אמר לו רב נחמן אם כן נמצאת מביא את ישראל לידי רמיות, היה דן דין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב... (שם)
...שני דברים בידו, ואלו הן הנפש והדין... והדין דכתיב (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי, אמר הקב"ה הנפש והדין נתונים בידי, שמרו את הדין ואני אשמור נפשותיכם... דבר אחר רבי אליעזר אומר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, ומהו כן, אלא אמר רבי אליעזר אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה... (שם שם ד)
א"ר חייא בר אבא סדר הדין כך הוא, התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע. א"ר סימא וצריך הדיין לשנות טענותיהם מפיו, ממי אתה למד משלמה... לא תכירו פנים, ר' אלעזר אומר אם היית יודע שהדין עמו אל תסבר לו פנים, שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לזכותו, ורשב"ג אמר אם תדע שאין הדין עמו הסבר לו פנים, שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לחייבנני. א"ר חנינא כתוב אחד אומר (דברים א') ושפטתם צדק, וכתוב אחד אומר (שם י"ג) ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והיאך הוא, אם ראית את הדין מרומה חקרהו, ואם ראית את הדין יוצא לאמתו צדקהו. (שם שם ה)
...כך אמר הקב"ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר (ישעיה ס"א) כי אני ה' אוהב משפט, אמר הקב"ה נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים. אמר הקב"ה לישראל בני, חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין, שנאמר (שם ה') ויגבה ה' צב-אות במשפט, ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם... ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, מנין שנאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. (שם שם ו)
כי תבא אל הארץ וגו', הלכה מלך ישראל שהיה לו עסק מהו שיהא מותר לו לדין לפני בית דין, כך שנו חכמים מלך לא דן ולא דנין אותו, אמר רבי ירמיה שכתוב בדוד. אמר רבי ירמיה שכתוב בדוד המלך (תהלים י"ז) מלפניך משפטי יצא, הא אין בריה דנה את המלך אלא הקב"ה. (שם שם ז)
עת אשר שלט האדם באדם, ר' יונתן אמר ואפילו במקל ואפילו ברצועה מתחייבין על ידי אדם זה... א"ר חמא בר גריון אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון... (קהלת פרשה ח יב)
לפניהם לא לפני עכו"ם, מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה, שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם, תלמוד לומר אשר תשים לפניהם, לפני ישראל ולא לפני כותים, שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקב"ה תחלה, ואחר כך כפר בתורה, שנאמר (דברים ל"ב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים... אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני עובדי כוכבים אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר (ישעיה א') ואשיבה שופטיך כבראשונה... (משפטים ג)
אמר הקב"ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה, שאילו הייתי מבקש פעם אחד לעבור את הדין לא היה העולם יכול לעמוד... (שם ה, וראה שם עוד)
...ודיינים צריכין לחמוצי דינייהו, כדדרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן הוו מתונים בדין, שנאמר לא תעלה במעלות וגו', וסמוך ליה ואלה המשפטים... אלא לומר לך כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסעו פסיעות גסות בדין, שנאמר (ישעיה א') אשרו חמוץ, אשרי הדיין המחמיץ את דינו... (שם ו)
...לא נתן הקב"ה את התורה ואת המשפטים אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד שישראל ועכו"ם שיש להם עסק זה עם זה שאסור לישראל לומר לעכו"ם לך עמי לערכאות שלכם, ושהוא עובר בלאו, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, ומהו משפטים בל ידעום, אלו דקדוקי הדין. שכך שנינו מעשה ובדקן זכאי בעוקצי תאנים ובני נח הורגים בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה, מה שאינו כן בישראל... וכן אתה מוצא בפרנסי ישראל שלא נשתבחו אלא על ידי הדין, בשמואל כתיב (ש"א ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו', ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין, כמה דכתיב (דה"א י"ח) וימלוך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו... (שופטים א)
משפט צדק, בזמן שעוסקין ודנין בצדק הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות, שנאמר (תהלים פ"ה) אמת מארץ תצמח וגו', בזמן שדין אמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף, הקב"ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מן הפורעניות ומייסורין וטובה באה לעולם. (שם ו)
צדק צדק תרדוף וגו', רדפת צדק תחיה ותירש את הארץ, ואם לאו לא תירש, דבר אחר צדק צדק תרדוף שתי פעמים, מכאן שיהא אדם רודף אחר בית דין היפה. דבר אחר שני פעמים אזהרה לדיינים הדנין דיני נפשות שלא יהיו חותכין את הדין ביומו, אלא יהו מלינין את הדין. למען תחיה, כל הדן דין אמת לאמיתו זוכה לחיי עולם הבא... (שם ח)
וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום... ר' סימאי אומר הדן את הדין לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהן, שנאמר אלה הדברים אשר תעשו וגו' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם... מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום, שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום...ומנין אף לכל ישראל תלמוד לומר (תהלים ע"ב) ידין עמך בצדק וענייך במשפט מה כתיב אחריו ישאו הרים שלום לעם... מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים, תלמוד לומר (ישעיה י"א) ושפט בצדק דלים וגו' מה כתיב אחריו וגר זאב עם כבש וגו', כי מלאה הארץ דעה את ה', דעה זו היא המשפט, שכן הוא אומר (ירמיה כ"ב) לשלום התמלוך וגו' הלא היא הדעת אותי נאום ה'. גדול המשפט שכל השונאו אין רפואה למכתו, שנאמר (איוב ל"ד) האף שונא משפט יחבוש, ואין חבישה אלא רפואה... (יתרו שמות כח כג)
...לא תטה משפט אביונך זה אביון במצות, שלא תאמר רשע הוא חזקתו שהוא משקר וחזקת זה שאינו משקר אעבר עליו את הדין... (שם כג ו)
ויאמר ה' אלקים אל הנחש... מתחלת הספר עד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנידון בסנהדרין שלמה. (בראשית פרק ג, ל)
בוא וראה, שנים נכנסים לדין זה משתק את בעל דינו ואומר אני ראשון וחברו אינו מניחו אלא אומר אני ראשון, והקב"ה בזמן שאמר לישראל באו ונשפטה יחד, כדכתיב הזכירני נשפטה יחד, אמרו מי ידבר תחלה, אמר להם הקב"ה אמרו אתם תחלה, ספר אתה למען תצדק, למה אם אני נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד, אבל אם נצחתם אותי אני משתכר. נצחתי לדור המבול הפסדתי את כל אותם האוכלוסין... נצחני משה נשתכרתי, הדא הוא דכתיב למנצח מזמור, זמרו למי שמנצחין אותו ושמח. (ישעיה פרק מג, תנח)
כתוב אחד אומר אל תבא במשפט את עבדך, וכתוב אחד אומר שפטני ה', אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני, ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט את עבדך. דבר אחר בעולם הזה שפטני, ולעתיד אל תבא במשפט... (תהלים כו, תשג)
מזמור לאסף אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט, זה שאמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט, וכן הוא אומר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' המשפט של הקב"ה, שלא יאמרו הדיינין אנו יושבים לעצמנו בדין, א"ל הקב"ה הוו יודעים שעמכם אני יושב, ואם הטיתם אותו אתם מטים עצמכם, שנאמר וקרבתי אליכם למשפט, הוי בקרב אלקים ישפוט... לא ידעו ולא יבינו אינם יודעים לדון את הדין בשביל כך העולם מתמוטט, שנאמר ימוטו כל מוסדי ארץ. (שם פב, תתלא)
לקחת מוסר השכל, כיון שנתמנה אדם שופט צריך להשכיל היאך לדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, אבל אם הוא מוציא הדין לאמתו נמצא עושה צדק ומשפט ומישרים, מה מישרים הללו אדם מהלך בהם ואינו נכשל, כך אם הוא מוציא את הדין לאמתו אינו נכשל ליום הדין ומלאכי השרת מלמדין עליו זכות. (משלי פרק א, תתקכט)
א"ר יהושע בן לוי מפני מה זכו אנשי חזקיה לאריכות ימים מפני שהיו מתונים בדין ומיושבים... שכל מי שמקפיד סופו לשכוח את דבריו... (שם פרק כה תתקסא)
ואשברה מלתעות עול ומשיניו אשליך טרף, לפי שאתה מוצא איוב אדם גדול ועשיר תאמר שלא היה משגיח על דין דלים, לאו אלא נתן נפשו על הדינין, ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר. אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין ועל השוטר שיהא מוציא את הגזל, אני לא עשיתי כן אלא אף על פי שהיה השוטר לפני עומד לא הייתי ממתין לו שיהא מוציא הגזל, אלא אני הייתי עומד על הגזלן ומשבר את שניו להוציא מתוכם את הגזל. אבחר דרכם ואשב ראש, שהיה מושיב דיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כלם כמלך. (איוב פרק כט, תתקיז)
אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו ומה ששנה תהא תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין... (פרשה י)
רבי שמעון בן יוחאי אומר מפני מה קדמו דינין לכל המצות, שכשהדין בין אדם לחברו תחרות ביניהן, נפסק הדין נעשה שלום ביניהם. (שמות טו כה)
ושפטתי בין איש זה דין שיש בו פשרה, ובין רעהו זה דין שאין בו פשרה, ונפטרין והולכין כריעים. (שם יח טז)
רבי סימאי אומר, הדן את דין האמת לאמיתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהם, שנאמר אלה הדברים אשר תעשו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום, מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום, שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. אין לי אלא לבעלי דינין, ומנין אף לכל ישראל, תלמוד לומר ידין עמך בצדק וענייך במשפט (תהלים ע"ב), מה כתיב אחריו, ישאו הרים שלום לעם. אין לי אלא לבני אדם, מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים, תלמוד לומר ושפט בצדק דלים וגו', ומה כתיב אחריו, (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש וגו' כי מלאה הארץ דעה את ה', דעה זו היא המשפט, שכן הוא אומר לשלום התמלוך וגו' ועשה משפט וצדקה אז טוב לו... (שם יח כג)
דבר אחר ואלה המשפטים, מה כתיב למעלה מן הענין מזבח אדמה תעשה לי, על שם שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ"א ג'), אמרו ישראל הרי הקרבנות בטילים אנו מה נעשה, אמר להם היו עסיקין בדינין ומעלה אני עליכם כאלו הקרבתם כל הקרבנות. וכן הוא אומר (הושע ו') כי חסד חפצתי ולא זבח... (שם כא א)
וכן את מוצא כשקלקלו הדין נתמעטה התבואה, דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים (רות א') שהיה הנשפט שופט את שופטו, ויהי רעב בארץ, מפני שעיוותו את הדין... (שם כב כט)
מניין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין שנקראו מלאכה, תלמוד לומר כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים (דהי"א כ"ו)... (שם לה ב)
דבר אחר שמוע בין אחיכם, כך היתה מדתו של רבי ישמעאל, אם באו שנים לדון לפניו אחד גוי ואחד ישראל, אם באו לדון בדיני ישראל היה מזכה את ישראל, ואם באו לדון בדיני אומות העולם היה מזכה את הגוי. אמר מה איכפת לי, שלא אמרה תורה אלא שמוע בין אחיכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך, אלא אם באו לדון בדיני ישראל דנו כדיני ישראל, בדיני אומות העולם דנן כדיני אומות העולם, שלא אמרה תורה אלא ושפטתם צדק, לעולם הצדיק בצדקתו והתובע יביא ראיה... (דברים א טז)
...הרי הוא אומר ויהי המלך דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח') וסמיך ליה ויואב בן צרויה על הצבא (שם ח') לפי דרכינו למדנו, שכל העוסק בתורה ומוציא הדין לאמיתו הקב"ה לוחם מלחמתו ומפיל אויביו לפניו... (שם כא י)
...זה שאמר הכתוב גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כ"ג) מהו בל טוב, אלא בשעה שהדיין יושב ודן דין אמת, כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר וכי הקים ה' אלקים שופטים והיה ה' עם השופט, וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים, כביכול מסלק שכינתו ממנו ועולה לשמים, והמלאכים אומרים לו, רבון העולם מה יש, והוא אומר להם ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם... ומה הקב"ה עושה, כביכול שולף חרבו כנגדו, להודיעו שיש דיין למעלה, שנאמר נודו לכם מפני חרב... (ישעיה נו א)
מעשה בר' אמי כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה... א"ל בני עליה אני בוכה, שלא אתן דין וחשבון שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל, אוי ואיש תרומות יהרסנה. עוד שופטים ושוטרים תתן לך (דברים ט"ז), זה שאמר הכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ זה הקב"ה שכל מה שברא במשפט ברא... א"ל משה לישראל הואיל המשפטים הם מעמידים את העולם תנו לכם שופטים ושוטרים... (משלי כט ד)
וילן שם בלילה ההוא, היינו דאמרי אינשי, בת (לן) דינא בטל דינא. (בראשית לב יד)
משפטי ה' אמת זו סדר נזיקין שיש בו רוב הדינים, למה שם הקב"ה כתוב בו, שהוא מעיד עליו שמפיו אמרו למשה כשם שאמרו ה' ספרי תורות. (משפטים)
וירד ה' - לא הוצרך לכך, אלא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו. (בראשית יא ה)
ארדה נא - למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה... (שם יח כא)
אחרי רבים לרעות - מכאן דרשו שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו, אחרי רבים להטות - שאם יש שנים מחייבין יתר על המזכין הטה על פיהם, ובדיני נפשות מדבר. ולא תענה על ריב - דרשו לא תענה על רב על שאין חולקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים ששואלין תחילה שיאמרו דעתם. ולפי התרגום אם ישאלוך דבר למשפט לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מהדין, אלא הוי דן אותו לאמיתו. ופשוטו, לא תהיה אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטים הדין לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם, ולא תענה - ואם ישאלך הנידון על אותו משפט אל תעננו דבר הנוטה אחרי אותם רבים להטות הדין. (שמות כג ב)
המשפט לאלקים - מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית עלי המשפט. (דברים א יז)
כי תצא - סמך יציאת מלחמה לכאן, לומר לך אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאתה נוצח במלחמה. (שם כ א)
את האשה הזאת - מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין. (שם כב יד)
משפט גר יתום - ועל העשיר כבר הוזהר לא תטה משפט, ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל משפט עני להטותו יותר. שם כב יז)
ויחגור גם דוד - מכאן שמתחילין בדיני נפשות מן הצד. (שמואל א כה יג)
עמך הכבד - דבר אחר דינם כבד, שאם אעשה שלא כדין הריני נענש עונש נפשות, כמו שכתוב וקבע את קובעיהם נפש. (מלכים א ג ט)
צדק ילין בה - דבר אחר שהיו מלינים דיני נפשות אם לא מצאו לו זכות. (ישעיה א כא)
משפטי ודיני - אין חילוק ביניהם, כמו עדי וסהדי. (תהלים ט ה)
וצדיק אל תהרוג - אם ידעת שהוא רשע בדבר אחר כדי להסיר המכשול. (שמות כג ז)
ושפטו את העם בכל עת - כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן, כי אליך לא יכול להתקרב בכל עת מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדה הגדולה אשר לך, ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם מפני שלא יזדמן להם להגידו לך... (שמות יח כב)
וזה טעם איש על מקומו יבא בשלום - כי עתה מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת לא ינוחו בשלום, כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה... (שם שם כג)
ואהבך - כאשר תעשה המשפטים לאהבת השם גם הוא יאהב אותך, ויתכן שיהיה ואהבך יוצא שיחבב אותך למשפחות הנשפטים ולא ישנאוך עליהם. (דברים ז יג)
כאשר זמם - ולא כאשר עשה... והטעם בזה בעבור כי משפט העדים המזימין בגזירת השליט, שהם שנים ושנים. והנה כאשר יבאו שנים ויעידו על ראובן שהרג ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם בעדותם צוה הכתוב שיהרגו, כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה, ואלו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד בית דין, כאשר אמר "כי לא אצדיק רשע", אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת, ואלו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם... והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל והבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט, וזה טעם "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים, והוא ינחם בדרך אמת... (שם יט יט)
ראה עוד ערך דיין.
על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם... המבזה שליח בית דין, מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא, מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן... המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבים והוציאו ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם... (תלמוד תורה פרק ו יד)
...או שהיו עוסקין בדין גומר ואחר כך קורא קריאת שמע, ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח. (קריאת שמע פרק ב ו)
ודנים דיני ממונות ודיני מכות ודיני נפשות במועד, ומי שלא קבל עליו את הדין משמתין אותו במועד, וכותבין מעשה בית דין וכל הדומה לו... (יום טוב פרק ז יב)
אבל מכס שפסקו המלך דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, שדין המלך דין הוא... (גזלה פרק ה יא, וראה שם עוד בענין דינא דמלכותא)
כשיתבע המלוה הלואתו אף על פי שהוא עשיר והלוה דחוק וטרוד במזונות אין מרחמין בדין אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו... (מלוה פרק א ד, וראה עוד הלכות טוען ונטען)
אף על פי שאין בית דין פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה, שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהם דין. אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבית דין הרי זה מותר לו לדון יחידי, אבל אינו חשוב בית דין, ואף על פי שהוא מותר מצות חכמים שמושיב עמו אחרים. (סנהדרין פרק ב י ויא)
יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח, הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולבא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין... (שם שם יב)
אף על פי שבית דין של שלשה בית דין שלם הוא, כל זמן שהם רבים הרי זה משובח. וצריכים שיהיו כל היושבין שם בבית דין תלמידי חכמים וראויים. (שם שם יג)
בית דין שנסמכו בארץ ישראל ויצאו לחוץ לארץ הרי הם דנים דיני קנסות בחוצה לארץ כדרך שדנים בארץ, שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, והוא שיהיו סמוכין. (שם פרק ד יב)
ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו, שנאמר "לא יסור שבט מיהודה", אלו ראשי גלויות שבבבל. (שם שם יג)
הגונב כלי שרת מן המקדש ומקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן, אלא הקנאין פוגעין בהן, וכל שהורגן זכה. וכל כהן ששימש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין. גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו, אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע את עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין המלכות... (שם פרק יח ו)
אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם, או שנכנסו אחריו לחורבה ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג, הואיל ולא ראוהו בעת שהכה אין בית דין הורגין בעדות זו, ועל כיוצא בו נאמר "וצדיק אל תהרוג"... (שם פרק כ א)
כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס אין בית דין ממיתין אותו, ואף על פי שהיה מצווה שיהרג ואל יעבור, אף על פי שחילל את השם והוא אנוס אינו נהרג. (שם שם ב)
אסור לבית דין לחוס על ההורג, שלא יאמרו כבר נהרג זה, ומה תועלת יש בהריגת אחר. אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס, שלא יאמרו עני הוא זה, שלא בכוונה עשה, אלא מגבין ממנו כל מה שיש לו בלא חנינה, שנאמר "לא תחוס עינך". וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר, הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין, ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה "ודל לא תהדר בריבו".
אסור להדר פני גדול. כיצד? הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט, לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו, כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר. אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין. שנאמר "ולא תהדר פני גדול". (שם שם ד)
באו לפניך שנים אחד כשר ואחד רשע, אל תאמר הואיל ורשע הוא חזקתו משקר, וחזקת זה שאינו משנה בדבורו, אטה הדין על הרשע, על זה נאמר "לא תטה משפט אבינך בריבו", אף על פי שהוא אביון במצוות. (שם שם ה)
לא תעשו עוול במשפט, זה המעוות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי. וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מהם. (שם שם ו)
לעולם יהי דין אלף מנה ודין פרוטה שוים בעיניך לכל דבר. אין הדיינים יושבין לדין פחות משוה פרוטה, ואם הוזקקו לשוה פרוטה גומרין את דינו אפילו לפחות משוה פרוטה. (שם שם י ויא)
כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד, ואם היה גר עובר בשני לאוין, ואם היה יתום עובר בשלשה. (שם שם יב)
אי זהו צדק המשפט? זו השוויית שני בעלי דינין בכל דבר. לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. ולא יסביר פנים לאחד וירע פניו לאחר וידבר עמו קשות. (שם פרק כא א)
שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני בגדים בזויין, אומר למכובד או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו, או לבוש כמותו. לא יהיה אחד יושב ואחד עומד אלא שנים עומדים, ואם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין... זה בצד זה, אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה... אבל העדים לעולם בעמידה. (שם שם ב וג)
כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר הגמרא בכל הישיבות שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים כדי לסלק המחלוקת. (שם שם ה)
היו לפני הדיינים בעלי דין הרבה, מקדימין דין היתום לדין האלמנה, ודין אלמנה קודם לתלמיד חכם, ודין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ, ודין האשה קודם לדין האיש, שבושת האשה מרובה. (שם שם ו)
אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבא חבירו או שלא בפני חבירו, ואפילו דבר אחד אסור, שנאמר "שמוע בין אחיכם", וכל השומע מאחד עובר בלא תעשה... וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו... (שם שם ז)
לא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן אלא אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין ושומע טענותיהם, ואם אינו מהיר בלשונם כדי להשיב להם יעמוד התורגמן להודיע אותם פסק הדין ומאיזה טעם חייב זה וזכה זה. (שם שם ח)
צריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין ולשנות טענותיהן, שנאמר "ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת", ומצדיק את הדין בלבו ואחר כך חותכו. (שם שם ט)
מניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו של בעל דין, שנאמר "מדבר שקר תרחק", אלא יאמר מה שנראה לו וישתוק, ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל, אפילו הביא עד אחד לא יאמר לו אין מקבלין עד אחד, אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך, הלואי שיודה ויאמר אמת העיד, עד שיטעון הוא ויאמר עד אחד הוא ואינו נאמן עלי, וכן כל היוצא בזה. (שם שם י)
ראה הדיין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים, או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות, הרי זה מותר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום "פתח פיך לאלם", וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדיינים. (שם שם יא)
שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם, שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר הדיין, אבל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם, שנאמר "לא תגורו מפני איש", שלא תאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני, שמא ידליק את גדישי, שמא יקצץ נטיעותי, ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם. (שם פרק כב א)
מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה, אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום שפטו בשעריכם", אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע... במה דברים אמורים קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה, מצוה לבצוע, אבל אחרי שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן, אלא יקוב הדין את ההר. (שם שם ד)
אף על פי שרצו בעלי הדין בפשרה בבית דין יש להם לחזור ולתבוע את הדין עד שיקנו מיד שניהם. (שם שם ה)
יפה כח פשרה מכח הדין, ששני הדיוטות שדנו אין דיניהן דין, ויש לבעלי דינין לחזור בהן, עשו פשרה וקנו מידן אין יכולין לחזור בהן. (שם שם ו)
שאל אחד מבעלי דינים לכתוב לו פסק דין כותבין לו כך, בא פלוני לבית דין של פלוני עם פלוני בעל דינו שטענו בכך ויצא זכאי או חייב. ונותנין לו, ואין מזכירין שם המזכין ולא שם המחייבין אלא בית דין של פלוני מדבריהם נזדכה פלוני. (שם שם ח)
כך היה מנהגם של אנשי ירושלים, מכניסין בעלי דינין ושומעים דבריהם וטענותיהם, ומכניסים העדים ושומעים דבריהם ומוציאין כל אדם לחוץ, והדיינים נושאים ונותנים ביניהם בדבר, וגומרין את הדבר ואחר כך מכניסין בעלי דינים, וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, כדי שלא ידע אחד מבעלי דינים אי זה דיין הוא מי שזכה אותו ולא אי זה דיין הוא שחייבו. (שם שם ט)
דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו, שנאמר מדבר שקר תרחק, וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, אין יושבין בדין עד שידעו עם מי הם יושבים, ולא חותמים את השטר עד שידעו מי חותם עמהם, ולא נכנסים לסעודה עד שידעו מי מיסב עמהם. (שם שם י)
...ולעולם יהיו בעלי דינין לפניך כרשעים ובחזקת שכל אחד מהן טוען שקר, ודון לפי מה שתראה מן הדברים, וכשיפטרו מלפניך יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו עליהם את הדין, ודון כל אחד מהם לכף זכות. (שם פרק כג י)
יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת, והדבר חזק בלבו שהוא כן אף על פי שאין שם ראיה ברורה, ואין צריך לומר אם היה יודע בודאי שהדבר כן הוא, שהוא דן כפי מה שיודע. כיצד הרי שנתחייב אדם שבועה בבית דין, ואמר לדיין אדם שהוא נאמן אצלו ושדעתו מוסמכת על דבריו שזה האיש חשוד על השבועה, יש לדיין להפוך השבועה על שכנגדו וישבע ויטול, הואיל וסמכה דעתו של דיין על דברי זה. אפילו היתה אשה או עבד נאמנים אצלו הואיל ומצא הדבר חזק ונכון בלבו סומך עליו ודן, ואין צריך לומר אם ידע הוא עצמו שזה חשוד... וכן מי שטען שיש לו פקדון אצל פלוני שמת בלא צוואה, ונתן סימנין מובהקין, ולא היה זה הטוען רגיל להכנס בבית זה האיש שמת, אם ידע הדיין שזה המת אינו אמור להיות לו חפץ זה וסמכה דעתו שאין זה החפץ של מת, מוציאו מן היורשין ונותנו לזה האמוד בו ונתן סימנים. וכן כל כיוצא בזה, שאין הדבר מסור אלא ללבו של דיין לפי מה שיראה לו שהוא דין האמת. אם כן למה הצריכה תורה שני עדים, שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים ידון על פי עדותן אף על פי שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר. (שם פרק כד א)
כל אלו הדברים הן עיקר הדין. אבל משרבו בתי דינין שאינן הגונים ואפילו היו הגונים במעשיהם אינן חכמים כראוי ובעלי בינה, הסכימו רוב בתי דיני ישראל שלא יהפכו שבועה אלא בראיה ברורה, ולא יפגמו שטר ויפסידו חזקתו בעדות אשה או פסול, וכן בשאר כל הדינין. ולא ידון הדיין בסמיכת דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת על זה. וכן אין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה לא בדעת הדיין ולא באומדן המת או הטוען. ואף על פי כן אם העיד אדם נאמן בדבר מכל הדברים ונטתה דעת הדיין שאמת הוא אומר, ממתין בדין ואינו דוחה עדותו, ונושא ונותן עם בעלי דינין עד שיודו לדברי העד או יעשו פשרה או יסתלק מן הדין. (שם שם ב)
ומניין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוארי העדים, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, כיצד יעשה, ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה ובחקירה של דיני נפשות, אם נראה לו לפי דעתו (שאין בו רמאות חותך את הדין על פי העדות, אבל אם היה לבו נוקפו שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על דברי העדים, אף על פי שאינו יכול לפסלן, או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים אף על פי שהם כשרים ולפי תומם העידו וזה היטעם, או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרין ואינן רוצים לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא בהן אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה, וידיננו מי שלבו שלם בדבר. והרי הדברים מסורים ללב, והכתוב אומר "כי המשפט לאלקים הוא". (שם שם ג)
מי ששלחו לו בית דין לבוא ולא בא לדין מנדין אותו וכותבין עליו פיתחא, ונותן שכר הסופר, ובעת שיבא קורעין הפיתחא. כתבו לו פיתחא מפני שלא קבל הדין, כיון שאמר הריני מקבל הדין קורעין נידויו. קבעו לו בית דין זמן שיבא היום ולא בא כל אותו היום כותבין עליו פיתחא לערב. במה דברים אמורים בשהיה במדינה ומרד ולא בא, אבל אם היה בכפרים ויוצא ונכנס קובעים לו זמן שני וחמישי ושני, ואם שלם יום שני ולא בא אין כותבין עליו פיתחא עד למחר... (שם פרק כה ח)
מי שבא לבית דין וקבל הדין ואמרו לו לשלם והלך ולא שלם אין מנדין אותו עד שיתרו בו שני וחמישי ושני, ואחר כך מנדין אותו עד שיתן מה שהוא חייב. ואם עמד שלשים יום ולא תבע להתיר נידויו מחרימין אותו. (שם שם יא)
כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוטות. היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו. (שם פרק כו ז)
חייבין בית דין של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים התושבים לדון להן על פי המשפטים אלו, כדי שלא ישחת העולם. אם ראו בית דין שיעמידו שופטיהם מהן מעמידין, ואם ראו שיעמידו להן מישראל מעמידין. (מלכים פרק י יא)
שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן. היה ישראל ועכו"ם, אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דינכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואומרים לו כך דיננו. ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב אלא לעולם דנין לו בדיניהם... (שם שם יב)
הממונה על הדין ועוסק בו אל ישאלוהו דברי תורה באותה שעה... לא יפסוק הדין מיד (ביום הדין) אף על פי שיודע בברור, שגם העליונים אין גומרים הדין בפעם אחת... (תי ותיא)
לא ידון - לרש"י לא יתרעם ויריב. דבר אחר לשון נדן, לא יהא רוחי נתון בגוף האדם לעולם - לזמן רב... (בראשית ו ג)
דן ידין - ינקום, שהוא המאסף למחנה ישראל וגבורים. (שם מט טז)
"גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב" (משלי כ"ד)... חידש שלמה בזה כי התורה הזהירה ולא ענשה, ובא שלמה ולמד העונש, ואומר כי מלבד שהוא עובר על מצות השי"ת והוא זעום ה' עוד הוא זעום הבריות, כי הכל יקלו אותו... וידוע כי המשפט מכון כסא הכבוד, שנאמר (תהלים פ"ט) "צדק ומשפט מכון כסאך", ומי שמעמיד המשפט מעמיד הכסא, ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו פוגם הכסא, ועל כן הזכיר "בל טוב", איננו זוכה לטוב הצפון, שכתוב בו (תהלים ל"א) "מה רב טובך אשר צפנת" וגו', ולמדנו שלמה בזה כי המכיר פנים במשפט הוא נענש בעולם הזה ובעולם הבא.
המשפט סבת השלום, ולכך מצינו ביתרו אותה עצה שנתן למשה בדבר המשפט שהזכיר בה שלום, שהוא שכתוב (שמות י"ח) "אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום", והשלום הוא קיום העולם, ועל כן המשפט נמסר לחכמים, כי החכמים מרבים שלום בעולם. ולפיכך אסור להביא המשפט כי אם לפני חכמי ישראל... (שמות כא א)
...ויש לומר "מעם מזבחי" שיחזור על העד, ולומר שאם היה העד עומד ומקריב על גבי המזבח משם תקחנו למות להעיד עליו, ויש לנו ללמוד מכאן כי כליון הרשעים והכרתתם מן העולם ועשות בהם משפט נבחר לה' מזבח. (שם שם יד)
ולא תענה על ריב - אזהרה לדיין שלא יהיה טוען לבעל דין, ואזהרה גם כן לכל היושבים לפניו שלא יטענו לאחד מבעלי הדין, ושלא יענו על ריב אלא בעל דין בלבד התובע יתחיל והנתבע יענהו, וזולתו לא יענה על ריב לא לו. ודרשו עוד לא תענה על רב, לפי שהוא חסר יו"ד, ולמדך הכתוב שאין לך לעמוד בדין לפני רבך או לפני מי שגדול ממך. (שם כג ב)
בצדק תשפוט עמיתך - יזהיר שיהיה המשפט בצדק, כלומר שיצדיק משפט איש ולא יעותנו, שכל מי שישפט בצדק הנה הוא מעמיד כסא המלך, שנאמר (תהלים פ"ט) "צדק ומשפט מכון כסאך", ואם יעות המשפט הלא הוא פוגם הכסא אשר למלך ויזלזל בכבודו. ואמרו במדרש אם הוא שופט בצדק שכינה עמו, שנאמר (שם פ"ב) "אלקים נצב בעדת א-ל", ואם לא שכינה מסתלקת, שנאמר (שם י"ב) "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'"... (ויקרא יט טו)
"מגיד דבריו ליעקב" וגו', ידוע כי לולא המשפט היה סדר העולם בטל ולא היה ישובו מתקיים כלל. ומצינו שהעולם נברא בו, שנאמר "בראשית ברא אלקים", ואין אלקים אלא דיין. וכן דרשו רז"ל, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום... וידוע שלא נאבדו דור המבול אלא על שקילקלו את המשפט, ולא נחתם גזר דינם אלא על החמס. הלא תראה כי כל התורה תלויה במשפט, ולכך נמסר למשה, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אחר עשרת הדברות מיד. וכן במדרש: תורה דינים מלפניה ודינין מלאחריה, מלפניה "שם שם לו חוק ומשפט" וגו', מלאחריה "ואלה המשפטים". בא וראה כמה גדול כח המשפט, שאם אין משפט אין שלום בעולם... ואין שלום במלכות אלא על ידי משפט. גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב"ה יושב בדין עמהם ודן אותם ברחמים.
אסור לדון בדיני האומות, שכן אמרה תורה "אשר תשים לפניהם", ודרשו רז"ל ולא לפני גוים... כל מי שאינו נוהג במשפטי התורה ודן במשפטי האומות כאילו הוציא עצמו מאלוקותו של הקב"ה, שכן אמרה תורה "משפט אחד יהיה לכם כי אני ה' אלקיכם", משפט של אחד ולא של האומות. משפט קראו הכתוב משפט צדק, לפי שהשופט עושה צדק לשניהם, עם הזכאי שהוא נוהג את שלו, ועם החייב שמוציא גזלה מתחת ידו. מצינו שמשה רבינו מסר נפשו על ד' דברים, על התורה, ועל המשפט ועל ישראל... ועל הדינין שנאמר, "וירא איש מצרי מכה איש עברי" וגו', שמסר עצמו תחילה, ולפי שמסר עצמו על הדין נקרא על שמו, "שופטים ושוטרים תתן לך" וגו'. (כד הקמח דינים)
ממתינים וגומרים הדין במתון, ולא שיאריכוהו זמן גדול, שזה נקרא עינוי הדין, ולא שיגמרוהו בבהלה פתאום... וכן מצינו בחזקיה המלך, שעליו אמר ישעיה "הן לצדק ימלך מלך", והיה הוא ושופטיו דנין הדין במתון, וזה שכתוב "אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה", העתיקו שהיו מיישנין את הדין, וכשיעשו הדין במתון בעלי הדין מתפייסין ורוצין בדיני התורה, ועם זה התורה מתקיימת. (אבות פרק א משנה א)
...ונראה לי כי מה שהזכיר למעלה 'העולם עומד', וכאן 'העולם קיים', לפי שהשנים שהזכיר למעלה, התורה והעבודה, מדות שכליות, והם עמודי העולם ובריאתו נשענת עליהם, כי הם עמודים שכליים רוחניים, וכאן הזכיר משפט שלום שהם מדות גופניות, שהן קיום בני העולם. ורבן שמעון בן גמליאל הקדים הדין מפני שכל הבריות חפצים בו וקיום המדינות וישובן אינו אלא בו. אך הנביא הקדים אמת החביב מכל, ואחריו המשפט המוסכם על האמת, ועמו יהיה השלום... (שם משנה יח)
החושך עצמו מן הדין וכו' - יאמר החושך עצמו מלהכנס לפני הדיין וירצה להתפשר עם בעל דינו, פורק ממנו - מסלק מעליו משא זו שאינו בא לידי איבה, שהנכנסין לבית דין לטעון זה כנגד זה סיבה לאיבה... (שם פרק ד משנה ט)
ומן המצות החמורות שלא לדון בערכאות של עובדי ע"ז... ופושעים יכשלו בה, וכבר הקדמנו לדבר על דרכי מות הנמצאים בעבירה הזאת. (שערי תשובה שער ג כ)
וכן הדיינים שיש בידם להציל גזול מיד עושק ויתום לא ישפוטו, משפט מות להם, שנאמר (שמות כ"ב) "אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב". (שם כד)
"לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א'), הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים... (שם לג)
ואלה - נוטריקון: וחייב אדם לחקור הדין. המשפטים - הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אשר - אם שניהם רוצים. תשים - תשמור שניהם יחד מדברים. לפניהם - לא פני נדיב יהדר, התנכר מהם.
סמך משפטים ללא תעלה במעלות, לומר הוו מתונים בדין, מעלות בגימטריא מתונים... וסמך דינין לעבודה שהם מג' דברים שהעולם עומד עליהם... (שמות כא א)
בצדק תשפוט - רמז שבית דין יושבין ביום ב' וה' במזל צדק שופטים, וצדק משמש ביום ב' בתחילתו וביום ה' בסופו. (ויקרא יט טו)
ואצוה את שופטיכם - ראשי תיבות ואשב, שצריך הדיין שישב. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר - סופי תיבות בגימטריא תמתין בכל דיניך, שצריך שיהיו מתונים בדין. (דברים א טז)
תשמעון - ב' במסורה, כאן ו"אליו תשמעון" בנביא, אף על פי שאני מצוה כקטן כגדול תשמעון, אם בא לפניך דין של נביא ותלמיד חכם אליו תשמעון - תחלה. (שם שם יז)
שלא ישמע הדיין טענת האחד שלא בפני בעל דינו, לפי שבני אדם ידברו דברי שוא שלא בפני בעל דינם, ושלא יכניס בנפשו כזביו של אחד מהם, והיא גם אזהרה לבעל הדין שלא יטעון טענותיו לדיין שלא בפני בעל דינו... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שכל דיין היודע בדין שהוא מרומה שחייב להסתלק ממנו. (משפטים מצוה עד)
שלא ילך הדיין אחר הרוב בדיני נפשות כשתהיה התוספת איש אחד לבד, אבל כשיהיה ההכרע בשנים אפילו לרעות מטין על פיהם. לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למדות השי"ת, והוא רב חסד שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנו נצטווינו שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין. (שם מצוה עו)
...משרשי מצוה זו שלא ילך אחד הדיינים אחר חבריו, אלא יבין הדברים מעצמו, מפני שאפשר שמתוך כך יבא הדין כולו לפעמים על פי דעת אחד מהם, ולא רצה השי"ת למסור דין נפש לדעת אחת. אבל בדיני ממון שניתן להשבון אין חוששין לכל זה, ואפילו לשלשה מוסרין אותו לכתחילה, על סמך שאי אפשר שאין בהם אחד שלמד.
ושאר הדברים הנלמדים מכאן, כגון שהמלמד זכות שלא ילמד חובה, ושאין פותחין לחובה, ואין מתחילין מן הגדול שבבית דין, כל זה לחמלת השי"ת על בריותיו... (שם מצוה עז, וראה עוד ערך דיין)
שלא יחמול הדיין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידין דינו לאמיתו, לא על צד החמלה, אבל ישוה בין העשיר והדל להכריחו לפרע מה שחייב. (שם פט)
שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות... כי המשפט ברשעים לאלקים הוא ולא לך. (שם מצוה פא)
שלא יעשו הדיינים דינים בשבת, כלומר שמי שנתחייב מיתה בבית דין לא ימיתוהו בשבת. (ויקהל מצוה קיד)
שלא יעשה הדיין עוול בדין, והעוול יהיה בכל עת שיעבר על מה שציותה לנו התורה בענין הדין, אלא אם כן עשה ברצון בעלי הדין. מכלל המצוה מה שאמרו חז"ל שהמענה הדין בכלל מעוול המשפט, ומה שאמרו הוו מתונים בדין, כדי שלא יבואו לעוול המשפט. ואמרו שראוי למי שדן להמלך עם גדול ממנו אם הוא אצלו... ומפני חומר הדין שבחו הרבה מי שיוכל להטיל פשרה בין בעלי הריב, שהוא משפט של שלום...
והעובר על זה ועשה עוול במשפט, שלא דן כדין תורה לדעת, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו שאין בו מעשה. ועוד שהרי דינו חוזר, שכל הטועה לדון במה שהוא היפך כוונת התורה בלי ספק דינו בטל לגמרי, וכאילו לא נאמר, כבפרק דיני ממונות. ושם יתבאר שיש צדדים שאם דן בהיפך האמת שדינו דין, וחייב לשלם מביתו, וכגון שנשא ונתן ביד. וכלל הענין כפי הנראה שכל היכא שדן בלא קבלה, ויש בעיר גדול מהם, וטעו אפילו בשיקול הדעת - דינם חוזר. ואם נשאו ונתנו ביד אין דינם חוזר אבל חייבים לשלם. בענין אחר אין דינם חוזר. ואם דנו ברשות, שאין לומר שהיו פושעים כשבאו לדון, פטורים מלשלם. ואם שלא ברשות, או בכל צד שאפשר לומר שהיו פושעים כשבאו לדון חייבים לשלם. וכל מקום שאומרים דינם חוזר, אפילו אבד הדבר שדנו עליו פטורים מלשלם, אלא אם כן נשאו ונתנו ביד ממש, שאז מדין מזיקין חייבים לשלם. ומה שאמרנו למעלה שכל הטועה בדבר משנה חוזר, פירש לנו מורי ישמרו א-ל שלאו דווקא משנה ממש, אלא אף על המפורש בתלמוד שהיא הלכה וטעה בה, ואפילו הטועה בדבר שפסק אחד הגאונים או מהחכמים המפורסמים בינינו בחכמה - כטועה בדבר משנה, אלא אם כן יודע הבית דין, שאף על פי שיודע ונזכר דעת אותו גאון לא יהיה דן כמוהו, והוא שיהיה ראוי לכך. (קדושים מצוה רלג)
שנדין בדין מקח וממכר כענין שציוותה תורה עליו, ואף שכבר נצטווינו לדון בין טוען ונטען ומזיק וניזק, באה מצוה מיוחדת על ענין מקח וממכר, מפני שהוא דבר תמידי אל הבריות, שאי אפשר לבני אדם לחיות אפילו יום אחד זולתו... (בהר מצוה שלו)
...משרשי המצוה, לפי שענין דיני נפשות קשה מאד, שצריך דקדוק גדול ביותר, ונצטוו העדה להיות מצילים הנידון בכל דבר הראוי להצילו בשבילו, לא שיטו הדין כדי להצילו חלילה, וצריכין להפך בזכותו, ואם יש לו זכות יצילוהו, על כן הוזהרנו שיבא הדין על כל פנים לפני בית דין, ולא ידינוהו העדים שראו הדבר בעיניהם לעולם, כי אולי מתוך ראותם הענין לא יוכלו להפוך בזכותו. (מסעי מצוה תט)
שלא ידבר העד בדין שיעיד עליו בדיני נפשות זולתי בהגדת עדותו לבד, ואף על פי שהוא משכיל וחכם... (שם מצוה תיא)
שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו, שלא יאמר הדיין עני זה שכרת יד חברו לא בכוונה עשה, ועל זה נאמר "ולא תחוס עיניך"... שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מבינינו - איש את רעהו חיים בלעו. (שופטים מצוה תקכא)
שנמנע הדיין מהעלים עין להטות דין הגר בשני לאוין, ואם היה גר ויתום עובר בשלשה. (תצא מצוה תקצ)
ואל תקשה עלי מה ששנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ו) ר' אליעזר אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה... לעשות סייג לתורה וכו', שנראה מזה שמינוי הבית דין הוא לשפוט כתיקון הזמן, ואינו כן, אבל בזמן שהיו בישראל מלך וסנהדרין, הסנהדרין לשפוט את העם ולא לתקון ענינם יותר מזה, אם לא שיתן להם המלך כחו, אבל כאשר אין מלך בישראל יכלול השופט ב' הכחות. ואפשר עוד לומר שכל מה שנמשך למצוות התורה, בין לפי הפשט בין צורך השעה נמסר לבית דין, אבל תיקונם יותר מזה נמסר למלך.
העולה מזה, שהשופטים נתמנו לשפוט את העם משפט צדק, ויהיו נמשכים מזה ב' תועליות, שיחול השפע האלקי וידבק בהם, ולתקן סידורם... (דרוש יא)
הנה ההשערה הנכונה של האדם בדינים אלו מועילה מאד להדריך האדם להפנאת מחשבותיו וזמנו אל שקידת העיון התורני והשגתו, כמו שאמרו בבא קמא ל', הרוצה להיות חסיד יקיים דברי נזיקין. ואם זה ימצא בכולם יושלם הקיבוץ עד שיקראו גוי קדוש, ועל כן יאמר המושלים כי צדק הוא הכוכב הבהיר ביותר.
וכן אמרו שהעולם קיים על דין אמת ושלום, דין - מצד הנחתו לשפוט איך שיהיה, משפט - מצד הסכמתו לאמת הטבעי, שלום - שקבלתו תביא התיישבות הדעת ושלום. ומצד האמת המופלגת הנמצאת בדינים אלו אמר שלא ישימם לפני הדיוטות, כי לא ידעו איך ליישרו עם האמת החלקית ולדון דין אמת, כי לא ירדו לסוף הכוונה בכל אחד מהחידושים שנתחדשו יום יום... (שמות כא א)
...ונקרא חושן המשפט, שהמתבונן במעשהו ובענינו לא יחטא במשפטו, ואם כבר טעה יחזור בו. על "לא תכירו פנים" יש בחושן השבטים כסדר תולדותם, כי רק הגדולה הטבעית נחשבת, שהיא קדימת הזמן ולא קדימת העושר והכבוד וכו', ועל "כקטון כגדול תשמעון" - שיהיה דין פרוטה חשוב כשל מנה, היו בחושן אבנים יקרות עם פשוטות, וכנגד "לא תגורו מפני איש" היה השם חקוק בו, כלומר כי המשפט לאלקים, ומי יוכל להרע לעושה משפטו. וכנגד הסבה העצומה, אי ידיעת המשפט, היו שם האורים ותומים... (שם כח ד)
לא תטה - כי על ידי זה יהיו גרועים מבעלי החיים, ואמרו חז"ל בחולין נ"ז שהנמלים ממיתים על הכזב, וסופר על מין עגור הממית על הניאוף וכו'. לא תשא - כי עקוב הלב מכל, אמנם לא תשחית ותהפך כל מחשבה אם למשולש ב' זויות ישרות, אבל תשחית המחשבה אצל הנפעלים (דברים התלויים בשיקול הדעת), וכמו שסיפרו בשבת קי"ט מרבא ועוד, ויש לו לשפוט רק עם דעתו שוה לשתי הכיתות בלי שום נטיה כלל. (דברים טז יט)
צדק - על הצדק המיוחד לבעלי השכל, שעליו אמרו 'כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה' (שבת י'). וירשת - כמו שאמרו שלא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין אמת (בבא מציעא ל'), שהוא המשפט הכולל שאינו לאמיתו, וזה אפשרי רק על ידי דיינים מומחים כשרים ובקיאים... (שם שם כ)
כי ימצא - אמר שהצדק התורני יבדל מהטבעי הכולל מצד הדברים שיבואו למשפט וגם באופן משפטם. ועיקר לבער ע"ז מהארץ. ובאופן המשפט דקדק בשני דברים: שמשפט זה רק ליחידים, ולא לזקן ממרא ולעיר הנדחת שהם בבית דין הגדול, וישפטו רק על פי שני עדים. (שם יז ב)
לנטות אחרי - מזהיר הדיין שאף על פי שבעל דין ועדים רבים לא ימשך אחריהם לרע. ולא תענה - אזהרה לעורך הדין שלא יטעון לסור מדרך המשפט. (שמות כג ב)
לא תלחץ - להכריע הגר במדת הדין, ואפילו בדברים הראויים בישראל, רק ינהג לאט ובנחת כי נפשו מצירה, ויחשוב שמפני שהוא גר אתה מכריחו. (שם שם ט)
כל השומעים - רבים שמעו קללתו ולא המיתוהו, והיה עליהם עוון רב, והוכיחם על שמסבירים פני הדין בענין זה. (ויקרא כד יד)
אשר יורוך - ...ונראה שיש משפט כולל שהם הדינים, כגון דרישה וחקירה שעל פיהם צריכים לשפוט בתי הדין, אבל זה יכול לגרום קלקול שלא יענישו הפושעים, ולזה נתן לסנהדרין הגדול כח לדון במשפט פרטי כצורך השעה, ואף שבמשפט כולל אין ימין זה ימין, במשפט הפרטי הוא ימין... (דברים יז יא)
הוי מרבה לחקור את העדים, בעבור שהזהיר למעלה שלא יחקור הטענות, וכמו שפירשתי, אמר עכשיו שהמרבה לחקור את העדים הרי זה משובח, כי חקירת העדים סבה לעמוד על האמת, מה שאין כן בטענות, והוי זהיר בדבריך כשתפסוק הדין אל תגלה הטעם, כלומר פסקתי כן מפני שהודה במקצת, כי ילמדו לעשות כן פעם אחרת כשיזדמן להם דין כיוצא בזה. (אבות א משנה ט)
הדין הוא סבת קיום התורה, כי כאשר יסרב אחד לקיים עד האלהים יובא ויענישוהו עד יקבל עליו לעשות את כל דברי התורה. האמת הוא קצת תיקון לעבודה... השלום הוא סבת גמילות חסדים... (שם שם משנה יח)
והריטב"א ז"ל כתב, הוו מתונים בדין, מלשון מתנה, כלומר הוו ממנין דיינין שיהיו שונאי בצע, כדי שלא יקחו שוחד לעוות את הדין אלא שיתנו הדין במתנה. אי נמי הוו מתונים כמו נתונים, כלומר הוו בעיניכם כאילו אתם נתונים בדין, וכמו שאם אתה הייתם עומדים בדין תדקדקו בו כדי שתהיו יוצאין זכאין בדין, כך אתם כשיעמדו אחרים לפניכם בדין תדקדקו בו ותזכו למי שהוא זכאי ותחייבו למי שהוא חייב על פי הדין ועל פי האמת ולא תגורו מפני איש... (אבות א א)
אפשר שהזהיר שלא יתנהג הדיין בחקירותיו אל העדים בכבדות ולאט לאט, שאם הוא שואל אותם בשובה ונחת שואל מעט ושוהה מעט וחוזר ושואל בין כך ובין כך יהיה זמן ופנאי אל העדים לשית עצות בנפשם לחשוב מחשבות להשיב תשובה שקרית ולחזק את דברי עדותם, ולכן הזהיר התנא לדיין שני דברים, א', הוי מרבה לחקור את העדים, דהיינו רבוי בכמות רבוי החקירות, ועוד שנית, הוי זהיר בדבריך, דהיינו שתשאל אותם בזהירות גדול ובמהירות זו אחר זו, כדי שלא יהיה להם פנאי לחשוב תשובה שקרית על דברים... (שם א ט)
ואפשר עוד שכל השלשה דברים מענין הדין, ויובן עם מה שאמרו חז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית... שאף אם ידין הדיין דין אמת והוא רוצה וחפץ שיארע הדין כן לזכות לראובן שהוא אוהבו, ושמח הוא במה שיצא דין האמת בזכותו של ראובן לא ינתן לדיין הזה שכר דן דין אמת, אפילו שהוא אמת, לפי שהוא לא דן אותו לתכלית האמת עצמה כי אם לאהבת ראובן... וזה שאמר בכאן "על הדין", דהיינו לעשות הדין כדין התורה, ומלבד זה שיהיה הדיין דן אותו על האמת במה שהוא אמת, לא לאהבתו של ראובן, וגם על השלום הנמשך מן הדין, כי הדיין משים שלום בין אדם לחבירו במה שהוא דן דיניהם...
ואפשר עוד ששלשתם הם מענין הדין באופן זה, כי "על הדין" הוא אזהרה אל הדיין שיהיה דן דין אמת ולא יטה משפט, ו"על האמת" הוא אזהרה לעדים שלא יעידו עדות שקר, "ועל השלום" הוא אזהרה לבעלי דינים, שאחר שנגמר ונפסק הדין כדין התורה יקבלו עליהם את הדין בשמחה ובטוב לבב ויעשו שלום ביניהם...
והר' מתתיה היצהרי ז"ל כתב, על הדין ועל האמת, לפעמים צריך המנהיג להנהיג על פי הדין הגמור, ואף שלא יהיה האמת, כההיא דפרק אחד דיני ממונות, אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה ורצתי אחריו, ומצאתי חרב בידו מטפטף דם והרוג מפרפר... אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי וכו'. ולפעמים צריך לימשך אחר האמת ואפילו שיהיה נגד הדין, כההיא דשמעון בן שטח עצמו שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד, ואין אשה נתלית... ולפעמים צריך להעלים עין משניהם לרדוף אחר השלום כפי מה שיבחון בשכלו שבזה יתקיים הדת והאמונה יותר... (שם א יח)
הדבר הקשה - ויתרו אמר "הדבר הגדול", שלדעתו עיוות דין גדול חמור משל סכום קטן, ומשה לימדם שאין הבדל בין דין פרוטה למאה מנה, אלא בין קושי וחומר הדין לדבר פשוט. (שמות יח כו)
כי תפגע - בראשונה אמר שיחריש בדין ואל יהיה אחרי רבים לרעות, אחר כך הזהיר על האמת, "ודל לא תהדר", וכאן מזהיר על השלום, שישיב גם לשונאו, כמו שאמרו חז"ל על ג' דברים העולם עומד, על הדין, על האמת ועל השלום. או אל תחשוש שאם לא תשא פני דל יחשוב שאתה אויבו, שה' יגלגל שתחזיר לו אבדתו ויראה שאתה אוהבו... (שם כג ד)
מעשה חושב - נאמר באפוד המכפר על ע"ז בה מחשבה פוגמת, ובחושן, כי במשפט גם כן מחשבה פוגמת, כגון אם מקבל שוחד. רבוע יהיה - בו כל צד שוה, כן יהיו בעלי הדין שוים בעיני הדיין. כפול - יאריך הדין במתינות ג' ימים, כפי שהזרת ג' טפחים, וכן ירחיב בשלשה, חקירה, דרישה ובדיקה. והנה כל אבן רמז למדות המשפט... (שם כח טו וטז, וראה עוד ערך דיין)
לשבטיך - או כפי שחלוקת הארץ לשבטים היתה על פי משפט ה', כן כל דין הנעשה למטה, נמצא אם מטה הדין שופט את משפט הקב"ה וגם מטריחו להחזיר הממון לשייכים לו. ואמר לא תטה משפט - שכל דין כבר נשפט בבית דין של מעלה. לא תטה - אפילו מפני השלום, כי עוד מעט ותבא גם להכרת פנים מפני הכבוד. דברים טז יח ויט)
צדק צדק - שורת הדין יקרא משפט, ומשפט צדק היא פשרה, והיא המצוה לדיינים, שאינם יכולים להרחיק הפשרה מן הדין. ולבעל הבית אמר צדק צדק - שימשך לפנים משורת הדין לוותר משלו למען השלום. (שם שם כ)
כי יהיה ריב - תפארת בני ישראל במשפט וצדקה, לכן סמך עניני משפט וצדקה, ושפטום - מיד כשיגשו למשפט להשקיט ריבם. או מי שנגש למשפט כבר שפטוהו בבית דין של מעלה בראש השנה, וזה שאמרו דן דין אמת לאמיתו - שנדון כך גם למעלה. וצריך זכות רב שלא יטה הדין. ואחשוב שאם יכוונו לשם שמים אין תקלה יוצאת מתחת יד הדיינים. (שם כה א)
ותעמודנה לפניו - מיד, אף על פי שהיו עוד בעלי דין, כי דין האשה קודם. בי אדוני - דברה אל המלך לנוכח כדרך בעלי הדין, אבל השניה דברה רק נגד חברתה "בנך המת" וגו', כי שקר מיליה, ובושה לדבר אל המלך. (מלכים א ג טז ויז)
על דברת בני אדם - ומה שהדיינים ישתברו ויתקלקלו הוא לפי בני האדם שבדור, שעל פי זכותם ניתנים להם הדיינים. (קהלת ג יח)
ראה ערך בית דין.
כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו עסק בתורה כל היום כולו, דאם לא כן אם היה יושב בדין כל היום תורתו אימתי נעשה... ואני אומר הטעם לפי שהיושב במשפט שעה אחת ודן את הדין, מפני שעשה דבר שיש בו גמר ושלימות, דהא כל דין יש בו שלימות הדין וגמר, ולפיכך הוא כאלו עסק בתורה כל היום כולו, לפי שאין שלימות אלא התורה רק שכתוב "והגית בו יום ולילה", ולפיכך מי שעסק בדין שעה אחת מאחר שעסק בדבר שיש בו שלימות חשב זה כאלו עסק בתורה כל היום, שאצל התורה שאין לה שלימות וגמר בעצמו רק שילמד כל היום... כי למוד הדין שהוא גם כן תורה, שכל דין תורה נחשב למוד ההוא כאלו עסק בתורה כל היום...
כל דיין שדן דין אמת לאמתו, פרשו התוספות לאמתו דנקט לאפוקי דין מרומה. ולי היה נראה שכך פירושו, דיין הדן דין אמת לאמתו לאפוקי דין שודא דדיינא, שהדבר זה אינו תולה באמת רק באומד ובמחשבה, ואין זה לאמתו. וכן אם דן דין של שקול הדעת, כגון דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי וסוגיא דעלמא כחד אזלא והדיין פסק כך אין זה שפסק דין לאמתו, דהא לא ידע שהאמת הוא כך, רק סוגיא דעלמא כך הוא, ולא נקרא דיין שדן דין אמת לאמתו שזה לא הוי רק כאשר פסק דין אמת ברור... (גור אריה שמות יח יג)
לפניהם - ...ולא לפני עכו"ם כלל... ואם כן המביא דין בערכאות שלהם מייקר שם ע"ז לומר חס ושלום כי צורם מכרם, וטעם זה ידוע כי המשפט הוא לאלקים, כדכתיב "כי המשפט לאלקים הוא", ועוד כתיב "ולא ידעו משפט אלקי הארץ", הרי כי המשפט תולה באלקות. ועוד כי עובדי ע"ז אומרים כי המשפטים הוא לאלהות שלהם, כי כל אלהות יש לו משפט ולעולם הולכין אחר בית דין יפה חשוב יותר, נמצא דהולך לפני דין שלהם מייקר שם ע"ז להחשיב משפט אלהיהם.
ובקצת קהילות שמים ללענה משפט, ראשונה הקימו להם מצבות למנות להם מקצת ראשים בורים לא ידעו לשון משפט ומהו הדין... כי אין ביד החכמים לגדר פרצת הדור, כי יאמר הראש וחבריו והדומה לו אין אתה אב בית דין לנו שאנחנו חייבים לשמע לך. ויותר קשה לסבול עולם מעול מלכות, מפני שאין הכבוד נאה לו... אש יקוד לבי הבוערת בי, דבר בם ראיתי כי אין יוצא מאתם לא נין ולא נכד עד שהעני' שולטות זרע שיהיה לו שם בחכמים ושאר בתלמידים. ואני אומר כי ירא אלקים יחוש לו ואל יעמוד לפניהם למשפט... (שם שם כא א)
אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולם חובה פוטרין אותו. מאי טעמא, כיוון דגמירי דבעי הלנת דין למעבד ליה זכותא, (ואלו שוב לא יראו לו זכות). גם דבר זה זר בעיניהם (של המקטרגים על התורה).
כבר אמרנו לפני זה כי אין בית דין ראוי לדון רק דבר שהוא משפט אמת מכל צד ולא יהיה בזה שום עוולה, כי השכינה בישראל, והיא עושה משפט ברשעים, ולפיכך אין על בית דין של מטה לעשות דבר שאפילו כחוט השערה אינו ראוי. התורה הצריכה לעשות הלנת דין, כי האדם חמרי, וכל שכל שיש לו תלות בחומר אינו שכל ברור כמו השכל הנבדל לגמרי מן החמרי, ולכך צריך הלנת דין לבא אל הבירור בפרט, כאשר הוא דין נפשות, שאם יצא שום עוולה אין להחזיר. ואם ילין הדין אין לומר שהיה ממהר לפסוק קודם שראוי, ובית דין שראו כולם לחובה כאילו כבר נפסק הדין, ומסולקים מן הדין ואין מחפש לו זכות כלל...
ועוד תדע, כי משפט בית דין של מטה הכל הוא לזכות, כי הבית דין ראויים שיהיו צדיקים וישרים, ומן הצדיק והישר בא בעצם רק הטוב, רק כאשר לא ימצאו לו זכות נידון לחובה, כי גם זה טוב לסלק הרע מן העולם. ולפיכך אמרו פותחין לזכות ולא לחובה, ולפיכך בית דין שראו כולם לחובה פוטרין אותו, כי צריך להיות בית דין של צדק, ויבא ממנו הצדק והטוב בעצם בראשונה... (באר הגולה ב)
וזה שאמר שמאורות לוקים על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה כי האב בית דין ראוי לכבוד במיתתו, שהוא ממונה על הדין, ואין דבר שיש לו המציאות הגמורה כמו הדין, כי הדין הוא דבר מחוייב שיהיה, וכל דבר המחוייב שיהיה יש לו המציאות הגמורה. ולפיכך כאשר נברא העולם נאמר שם אלקים, שהוא דין... (שם באר ו)
כעורכי הדיינים - שהם מלמדים בעלי הדין לטעון ועורכים לפני הדיינים טענותיהם. ובפרק אין תולין משמע שבעלי דינין היו טוענים בעצמן ואחרים היו עורכים טענותיהם ומטעימין אותן לבית דין. וראה יהודה בן טבאי כי דבר זה מכשול גדול אצל בני אדם, וצריך אזהרה רבה, כי במעט דבור שהוא מדבר נעשה עורכי הדיינים, והוא אסור במשפט ובדין שהוא דבר גדול כאשר משנה דבר המשפט והדין.
...כאשר ראו הכנסיה הגדולה התחלת החסרון בחכמה, באו לתקן החסרון, ומפני שבחסרון הידיעה והשכל בא השינוי בג' דברים, הא' במשפטים שבין איש לחבירו, השני בדברי תורה, השלישי במעשים, כי יש צורך אל אלו ג' דברים. והמשפטים אינם כמו דברי תורה, כי המשפטים בפני עצמן ודברי תורה בפני עצמם, ומעשי המצות גם כן בפני עצמם. כי המשפטים שצריך להבין שורש הדין שלא לחייב הזכאי ולזכות את החייב, ודבר זה תולה בסברת הלב, עד שמגיע לעומק המשפט, ודבר זה אינו בכלל דברי תורה, כי הוא סברת הלב בלבד, ואף שלא נכתבו בתורה, והמשפטים שנכתבו בתורה היינו עיקר הדין בלבד, אבל כל דבר שבין איש לרעהו אינו נכתב בתורה... (דרך חיים א משנה א)
...ולפיכך ראוי שיהיה נוהג האדם כפי מדריגתו שהוא אדם, אף כי יש לו שכל, מכל מקום הוא בעל חומר עם זה, ולכך אמר "הוו מתונים בדין", שאין האדם הכל שכל, ואם הוא ממהר לפסוק הדין בלא המתנה, כאלו היה האדם שכלי בלי חומר, שהשכל אשר הוא בלא חומר כלל אותו השכל ברור, דהיינו השכל אשר אינו בגוף, ואין צריך המתנה, אבל אשר הוא בחומר כמו שכל האדם אינו שכל בפועל לגמרי, ולפיכך יש לאדם לנהוג כפי מה שראוי לאדם, שיהיה מתון בדין ולא ימהר כאלו היה שכל בפועל בלי חומר. (שם)
ואמר יהיו בעיניך כרשעים - שאם יהיו בעלי דינים בעיניך צדיקים לא יחפש בטענותיהם וידון כל אחד לכף זכות, ולא ירד לאמיתת הדין. ואמר וכשנפטרים יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו הדין - כי בודאי קבלת דין היא מדה טובה, שאין אדם רואה חוב לעצמו, ולפיכך בא לדין, וכאשר מקבל ומצדיק הדין הוא איש צדיק... וקבלת הדין אחר המחלוקת שהיתה להם הוא מחמת צדקות שיש בו, ואף אם בא בתחילה לריב ומחלוקת, היינו קודם שהגיע אל מדת הצדק שהוא המשפט, אבל כשמקבל עליו הצדק שניהם כמו צדיקים, אבל בעת המחלוקת יהיו נחשבים כמשפט החולקים שהם רשעים... (שם שם משנה ח)
...ואמר החושך עצמו מן הדין - כי לפעמים הדיין חפץ לדון כי העולם עומד על הדין, והדין רק עמוד אחד שהעולם עומד עליו, ואפשר שיהרוס כל שלשה דברים שהעולם עומד עליהם, שהם הדין, והאמת והשלום. והמונע עצמו מהדין פורק ממנו הריסת אלו. כי הגזל היפך הדין, שהדיין מוציא הגזל, ולפעמים הדיין מוציא ממון שלא כדין, ובעל הדין נעשה שונא לדיין, וזהו היפך השלום. ושבועת שוא היפך האמת... ולפעמים הדיין נושא ונותן ביד, כאשר אין הנתבע רוצה לשלם, וזה גזל גמור, וכן שבועת שוא אף על פי שהוא שוגג, הרי הנשבע יודע שהוא שקר... ולפעמים הדיין טועה ופוסק השבועה שלא כדין ונשבע על שקר, הרי חטא שבועת שוא תולה בדיין. ורש"י פירש חושך עצמו מן הדין - שתמיד יעשה פשרה... (שם פרק ד משנה ז)
אל תהי דן יחידי - ואין לשאול אם כן אין לאדם ללמוד יחיד, אבל מפני שהדין הוא משפט אין ראוי שיהיה עושה בדין רק דבר שהוא ראוי לגמרי לפי הדין, ואין ראוי לפי הדין שידון ביחידי, רק מי שהוא יחיד.
ועוד יש לך לדעת שהדיין נקרא אלהים, וכתיב "כי המשפט לאלקים", ולפיכך אין לו לדון יחידי, שאם כן הוא רוצה להדמות אל הקב"ה לגמרי באלוקותו... (שם משנה ח, וראה עוד דיין)
יש לך לדעת כי השוחד שמקבל מאחד נעשה עמו דבר אחד, כי הוא מקבל מאתו, ולכך נקרא שוחד - שהוא חד, שנעשה הוא והדיין אחד, ואז לא נמצא הדין מן הדיין, כי אין דין רק כשהדיין נבדל מבעל הדין, שאז הוא דן עליו, ולא יהיה זה דין כלל, כי אין דבר פועל בעצמו. ולפיכך יש לחשוב כי הוא יתברך מקבל הכבוד מן האדם ונעשה עמו אחד, ואין כאן דין אף על גב שהוא דיין אמת. ולכך אמר שאין הדבר כן, שהרי הכל שלו, ואין כאן שוחד שיהיה נעשה אחד עם בעל הדין, כי אין כאן קבלה מזולתו... (שם שם משנה כב)
חרב בא לעולם - יש לך לדעת כי הדין נקרא חרב, לפי שהוא גוזר ופוסק הדין כמו חרב, ולפיכך אם מונע הדין ואינו גוזר באה החרב, ובכל מקום השתמשו חכמים בלשון "גזר" דין, וגם המורה הוראה גוזר וחותך ההוראה, וכאשר מתקלקל בגזירה עונשו מדה כנגד מדה, שיבא חרב לעולם... (שם פרק ה משנה ח)
כי הדין והמשפט אין לו לצאת ממנו כלל, ולכך נקרא נתיבות משפט, שהנתיב קצר, ובדבר מה שיצא ממנו נקרא שסר מהנתיב... (נתיבות עולם הקדמה)
ובמדרש, אמר ר' שמעון בן גמליאל אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשת רגלי העולם... שאם הטית הדין שהוא מזעזע את העולם. רבנן אמרי קשה כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד... והדבר מופלג מאד, כי אף על פי שהתורה וגמילות חסדים גם כן משלשה דברים שהעולם עומד עליהם, אין כח שלהם כל כך שאם יצא ממנו שמזעזע את העולם, אבל המשפט מפני שהוא דבר מוכרח ומחוייב, אם הטית הרי מזעזע כל העולם, כי לפי חזקו וכחו של עמוד זה כאשר מבטלו מזדעזע כל העולם, כי לפי גודל השינוי שמשנה דבר המוכרח להיות, דבר זה מביא שינוי גדול עד שמזדעזע העולם.
ואמר שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, שבכסא הכבוד השי"ת מתעלה, דכתיב ויגבה ה' צב-אות במשפט, וכאשר מעוות המשפט כאילו מבטל כסא כבודו. (נתיב הדין א)
...גם יראה כאילו גיהנם פתוחה מתחתיו, כי החוטא במשפט ראוי לו גיהנם, שאין דבר בעולם שיש לו מציאות יותר כמו המשפט, שהדבר הבלתי מחוייב אין מציאותו כדבר המחוייב, והיוצא מדבר שיש לו מציאות מחוייבת הוא בעל העדר לגמרי, ולכך יורד לגיהנם שהוא העדר הנמצאים...
ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מהכא, "אמור לחכמה אחותי את", אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו... פירוש שיהיה האדם מתחבר אל החכמה, כי אחותי מלשון איחוי, ואין החכמה נע ונד אצלו כאשר הדבר מספק אצלו... וכן אם החכמה ברורה לך, שהיא כמו עצמך ובשרך שכל כך אתה יודע טעמו של דבר, אז תאמר אותו, וכל זה מפני שנקרא משפט ודין כאשר הוא דין גמור ומחוייב..
...וראוי לזה בעל השוחד, כי מאחר שמעוור עיני עצמו בדין ראוי שיהיה עיוור לגמרי, כי הדברים הגשמיים ימשכו אחרי השכליים וכאשר מעוור עיני שכל בדין, לבסוף יהיה עיוור בעיני בשר. כי כאשר הדיין משקר הדין, אז השי"ת יורד עמו לעומק הדין, וכן עיני בשר לוקח ממנו, ועוד כי העין היא דין, כמו שאמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ולכך הסנהדרין נקראים "עיני העדה", וכאשר לוקח שוחד ובטל אצלו הדין, לפיכך עיניו בטלים. ובפרק עגלה ערופה: "משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינים" וכו'. רצו בזה כי כאשר בני אדם רודפי הנאה ותאוה נמשך מזה ביטול הדין, כי הדין צריך שיהיה מסולק מההנאה, כי הדין הוא לאלקים, וההנאה והתאוה גשמיים, אשר מדה זאת אינה מתייחסת אל הדין, ולכך כאשר נתרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינים ונתקלקלו המעשים, כי המעשים הם כאשר יש דין, ואז האדם עושה מה שמחוייב לעשות מצד הדין.
ואמר "ואין נוח בעולם", כי כבר התבאר שהדין גורם ההנחה, וכבר אמרנו שהעולם מזדעזע כאשר אין דין... (שם פרק ב)
ומה שאמר דת ודין - דת הוא נימוסי, הנעשה ונקבע לפי הנימוס, ודין הוא דבר שהשכל נותן, ועוד נראה שדת הוא הנעשה לאדם ולא לחברו, אבל דין הוא מה שעשה לחברו... (אור חדש ד"ה ויאמר המלך)
והשיב, בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם. ומה שלא מחו בכבוד המקום, כבר אמרנו, כי מה שלא היו רוצים לצאת משום שאין דין בעולם מצד העולם הזה, ואם אין למשה דין אין דין לשמש וירח שהם מכלל העולם, כי כאשר אין כאן דין בעולם אין כאן תנועה. אבל דין של הקב"ה שהוא עילת העולם נבדל מן העולם, ואין זה שייך אל השמש והירח שהם מן העולם, רק דין משה שהוא מן העולם הזה... ודבר זה מורה כי אין בהם דין הגמור, שאלו היה בהם דין הגמור היו גם כן מוחים בכבוד המקום כיון שנמצא בהם הדין הגמור, ואחר שאין בהם דין הגמור, שתהיה התנועה התמידית מהם מצד דין הקב"ה שהוא דין גמור, ומאתו ראוי התנועה אל הגלגל לא מצד השמש, ולפיכך אמר דלא נפקי עד דשדי ביה גירא, גירא הוא גזירת השי"ת שמסבב אותם, והוא הפועל האמיתי אשר פועל הכל בדין הגמור, כי המשפט לאלקים הוא ולא לזולתו, ולכך הוא יתברך המניע... (חידושי אגדות נדרים לט ב, וראה שם עוד)
בעלי הנאה, פירוש הנאת הגוף ותאוה חמרית, נתקלקל הדינים, כי הדין הוא אלקי, כדכתיב (דברים א') "כי המשפט לאלקים", ודבר זה ביארנו במקומות הרבה, וכן נתקלקלו המעשים האלקיים כאשר האדם רודף אחר התאוות החמריות הגופניות, ואין נוח בעולם כאשר האדם נעשה חמרי, כי אין הנחה ושלימות בדבר זה. (שם סוטה מז ב)
לא חרבה ירושלים וכו', פירוש לא חרבה אף על גב שהיה להם חטאים אחרים היה הקב"ה משלם להם בעניין אחר ולא היה החורבן, אבל כאשר העמידו דבריהם על דין תורה ולא רצו רק הכל בדין, לא היה השי"ת עושה להם לפנים משורת הדין, והדין הוא חורבן, ולפי שהיו נמשכים בכל מעשיהם אחר הדין ודנו בה דין תורה נעשה ירושלים חרב. וזכר לזה כי התורה ניתנה במקום חורבן והוא המדבר, אבל אם לא היו דנין דין תורה ונכנסו לפנים משורת הדין לא חרבה. ועוד דע כי בודאי חטאים אחרים היה להם, מכל מקום אם היו עושים לפנים משורת הדין גם הקב"ה היה נושא להם פנים... (שם בבא מציעא ל ב)
ד' דייני היו בסדום וכו', פירוש כי האוהבים ממון מאד אין להם משפט יושר ויוצאים מן היושר, ואין המשפט בכל דבר, וכל זה גורם להם אהבת הממון עד שאין להם אמת כלל... לכך עשו דיינים אלו. ועוד כי אנשי סדום בשביל שהיו מתרחקים מן מדת החסד והטוב, שלא היו רק רעים וחטאים, וכל דין בעולם, אף שהוא דין מכל מקום הוא טוב גם כן להעמיד הקבוץ בין האנשים, והדין מביא שלום לעולם, ואלו הרשעים מפני שלא היה בהם טוב כלל, כאשר לא היו גומלים חסד, ולכך בדין שלהם לא היה שום צד טוב, כי דבר זה דהיינו התרחקות מן גמילות חסד שהוא טוב, גורם דבר זה הדין הרע המגונה, כמו שהיה באנשי סדום בכל משפטיהם ודיניהם. (שם סנהדרין קט ב)
בכלל ענוה אם הצר לו חבירו ענינים שראוי הוא וטוב וישר לתבע אותו ולבקש דין עליו, לא ימסור דינו לשמים כשיש דין בארעא, כבסוף החובל... וכתב הר"ח בשם רבו הקורדווירא כי אין ראוי לעורר דין למעלה, כי המלך ראוי שיהיה לעולם ברצון, והמוסר דין מעיר קנאה וקטרוגים למעלה, והמלך כועס לעשות הדין, וכתיב חמת מלך מלאכי מות, ולכך נפרעים מן הצועק תחילה, מפני שהוא מעורר הדין שהוא שקט, וחופר גומץ בו יפול... (שער האותיות אות ע)
ראה עוד במסכת ראש השנה עמוד הדין.
מן הבקר עד הערב - ורז"ל אמרו, שכל דיין הדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכו'... ותשכיל ותדע כי זה העולם בכלל אינו מתקיים כי אם בזמן שיש דין למטה או למעלה, כי רצה הקב"ה לברא את העולם במדת הדין, ואף על פי ששיתף לו גם מדת הרחמים, מכל מקום גם מדת הדין במקומה עומדת, כי מלך במשפט יעמיד ארץ... שאין שעה פנויה בלי דין, כי ידוע שמדת הדין שלמעלה שולטת בלילה דווקא, אף על פי שהקב"ה פוסק הדין ביום, היינו כשאין דין למטה ביום אז הקב"ה דן גם ביום בין התחתונים על החמס שביניהם, אבל אם יש דין למטה ביום, מכל מקום יש גם דין למעלה בין שרי מעלה, ואם כן זמן דין שלמעלה מערב עד בקר, וזמן דין שלמטה מבקר עד ערב, ומטעם זה הדיין שותף להקב"ה במעשה בראשית, וחלק כחלק יעמידו יסודות של כל העולמות העומדים על הדין... (שמות יח יג)
חושן ואפוד - ...ולפי זה נוכל ליישב מה שהקדים הקב"ה חושן לאפוד, כי יותר הקב"ה מקפיד על קלקול הדינין ממה שמקפיד על ע"ז, וראיה מן דור הפלגה, שפשטו ידיהם בעיקר ולא נאבדו, ודור המבול על ידי שהיה חמס וגזל ביניהם נאבדו, כי אם יחטא האדם אל השי"ת מה יעשה לו. אבל ישראל לכבודו של מקום ב"ה הקדימו עשיית האפוד, כי חטא ע"ז חמור עליהם יותר מן קלקול הדינין... (שם כח ד)
את האורים ואת התומים - כי יושבי על מדין מאירים לכל העולם, כי מטעם זה נקראו הסנהדרין עיני העדה, כי המה להם לעינים להוציא לאור כל תעלומות של הבעלי דינין... (שם שם ל)
אשר תשים לפניהם - ואולי כי להיות שיש חלקים בתורה שהם חובת גברא לדעת וזולת זה אינם בני ברית התורה, המשל בזה אם לא ידע שאסור לאכול טריפה הרי הוא אוכלה, וכן הדם וחלב, ובמצות עשה פסח מצה ומרור... ויש בחינה אחרת כמו שתאמר דיני טוען ונטען, הלכות קידוש החודש וכדומה האמת כי חובת ידיעת התורה לכל איש ישראל, אבל לא יגרע מצדיק עינו אם יחסר ידיעתם כל שיש בישראל גדולים שישפטו ויקדשו ויורו משפטים לישראל. ונתחכם ה' לומר כאן "אשר תשים לפניהם", לומר כי דינים אלו יתחייבו בשמיעתם כל איש ישראל, שזולת זה אין הקונה מכיר בשעת הקנין לדעת את אשר יקנה, וגם אין הנקנה יודע כי ה' שחררו אחר ששם שנים לתבוע התובע... (שמות כא א)
לא תעשו עול במשפט - אזהרה זו באה לבעלי דינים שלא יערימו לזכות כפי הדין, והוא עול, ולזה אמר בלשון רבים לא תעשו וגו', ושיעור אומרו עול במשפט הוא על זה הדרך, במשפט אשר ישפוט הדיינים שלא יסובבו שיהיה בו עול, כי הדיין שופט על פי הטענות אשר יסדרו לפניו, ולזה סמך מצוה זו לאזהרה "לפני עוור" וגו', כי זה מכשיל הדיין לשפוט משפטו מעוול. עוד ירצה לומר שהגם שהמשפט זכהו לא יסמוך לעשות עול כשיכיר בעצמו כי עול בימינו... עוד ירצה באומרו "במשפט" בה"א הידיעה על דרך אומרם ז"ל, כי בראש השנה קוצב הקב"ה לכל איש ואיש הצריך לו על משפט צדק, ולזה אם יחייבו הזכאי ויזכו החייב הנה הוא יוצא עול במשפט עליון... (ויקרא יט טו)
ותעמדנה - ...ויש להעיר לדברי הזוהר איך יעלה על דעת הצדקניות לחשוד בכשר כמשה, ואולי שאינו אלא ללמדנו דרך החיים, וכמו שפירש שם הזוהר וזה לשונו, מכאן דחייש מן דיינא יקרב אחריני ויסגי בגוברי. וכבר אמרו ז"ל שהבנות חכמניות היו וצדקניות היו... לזו כנסו כל האמורים לצדד עמו במשפט, כדי שלא יטה בשעתו לחובתם. או אפשר שנתחכמו בזה כדי שירגיש משה ויעשה מה שעשה, כאמרו שם בזוהר שנסתלק מן המשפט והקריבו לפני ה'... (במדבר כז ב)
שמוע בין אחיכם - ... אכן הכונה שיהיו מתמידין לשמעו ולא יקוצו. ודבר זה יתחלק לב' דברים, א' הוא מבעלי דינים עצמן, שאם יאמרו עוד יש לנו לטעון עוד יש לנו להוכיח לא יקוצו מדבריהם, ומה גם כשירבו להביא ראיות אחר ראיות ולא הועילו לא יאמר הדיין שוב אין ראיה ואין טענה, אלא שמוע בתמידות. והב' שאם הטריחו עליהם בעלי דינין לא יאמרו הרבה טורח טרחנו היום ואין לשמוע עוד טוען ונטען עד אחר זמן, אלא שמוע באין הפסק. וכאן נצטוו על עינוי הדין.
עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב, אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו "שמוע", לשון השכלה, בין אחיכם, פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומהתווכחות, ושפטתם צדק, פירוש כפי מה שיתברר לכם שהוא צדק, הגם שיהיה הפך משפט הסדור, שהמשפט לא בא אלא לדיין שאינו יודע בירור לדבר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות... (דברים א טו, וראה עוד ערך דיין)
בגמרא שבת י' כל הדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי יצטרך לזה ב' תנאים, שידע הדין בבירור, ושיהיה חכם להבין עם מי האמת, כי יכול להיות שלהשקרן נודעו טענות שיוכל לצאת זכאי בדין, ואין לב השני מתפייס, כי לבו יודע שקרו של חברו, ונשארת הטינא בלבו אחרי הפסק דין ולא יצמח מזה שלום. אבל אם יודע האמת הבעלי דינין יוצאים מפושרים ובלב שמח בלי טינא, כי גם השקרן יודע שנתחייב בדין. ונעשה שותף להקב"ה כי העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום. (קול אליהו שופטים)
ראה עוד ערך דיין.
דן אנכי - יש הבדל בין דן ובין שופט, שמשפט בא על גמר הדין בדבר שמשפטו מבואר, ודין בא על שמיעת טענת בעלי דין או על עיון השופט וחקירתו בדבר שאין משפטו מבואר... משפטם מבואר שחייבים על זה עונש כי זאת עשו בחמס וברשע, ולא שייך על זה לשון דין. אבל העבדות שזה קבלו ישראל מרצונם, וזה מחוקי הארצות לתת מס למלך הארץ, זה ידון וידרוש ויחקור על זה אם היה כפי חוקי הארצות וכפי מה שקבלו ישראל ברצונם... (בראשית טו יג)
ויגש אליו - המתחייב במשפט יש לפניו שני דרכים, או שיבקש זכות דרך משפט, או שיבקש שימחול לו חטאו דרך חסד. ויש שני הבדלים ביניהם, אף הרוצה לזכות דרך משפט צריך להאריך בדברים ולהציע ראיותיו וזכויותיו, אבל המבקש חסד אין לו להאריך רק יש לו להודות את עונו ולבקש חסד ומחילה. ב', בדרך משפט יזכה אצל השופטים, אבל בדרך חסד לא יזכה רק אצל המלך, שבידו להעביר על עונו בחסדו ולפטרו מעונש... (שם מד יח)
דברי ריבות - שיש הבדל בין ריב ובין דין, שהדין מציין שנדונים לפני הבית דין, והריב מציין שיריבו זה עם זה על דבר... (דברים יז ח)
בנך המת - דרך בעל דין שקודם מקדים טענותיו, ואחר כך מפרט כל אחד מה שרוצה לזכות בו, והיתה צריכה לומר לא כי בני החי, ומשאמרה עוד "לא כי בנך המת" - משמע שזהו עיקר רצונה ולא כי בנה החי. (מלכים א ג כג)
מלך - אם יושב בעצמו על כסא דין - לחקור הדין ולא מסר לשרים ואת שמיעת הדין לעורכי הדיינים והוא בעצמו רק יפסוק המשפט, זה מזרה - ישבית ויפזר הרע במדינה. (משלי כ ז)
יודעי דת - בא על הדתות האלוקיות או המוסריים, ולפיו ושתי פטורה, ודין - שבין אדם לחברו ואיש לאשתו, ובזה חייבת שלא שמעה לבעלה. (אסתר א יג)
נקי - קרוב לשורש נגע, נקיון חיצוני, התנערות ממעשה עוול שנדבק בו בחיצוניותו. לכן קיים גם בדין המושג "נקי", כי אין מתחשבים במעשים קודמים ובאופי הכללי של הנאשם, כי אם במעשה שהובא לפנינו. לדעת אבימלך 'תום לב' הוא כבר ערובה לנקיון כפים, אך לפי האמת היהודית נחוצה הזדהות אוביקטיבית עם רצון ה', ולא רק תום לב סוביקטיבי... (בראשית כ ה)
פללתי - מלשון בלל, לערב ולחבר דבר חיצוני בחומר מסויים... פלילים - כי הדיין מערב ומחבר את הצדק ביחסים ההדדיים... (שם מח יא)
לא תחמוד - ...בשר ודם יכול לאסור רק את הפשע, ומשבוצע הפשע ייתבע הפושע לדין בדוחק, אולם אל עיקר מוצאו ומוקדו של הפשע לא יגיעו עיני בשר ודם, ומשהבשיל הפשע בלב אדם שוב לא יירתע מלבצעו מפני הזרוע הנטויה של עונשי בית דין של מטה, משום כך לשוא כל בניין מימשל בשר ודם, כי בניין זה יישאר מקוטע ורעוע כל עוד יושתת על תפארת האדם בלבד... רק ביום בו יהיה ה' מלך על כל הארץ ורצונו יהיה לחוק בקרב בני האדם, או אז ייסגרו שערי בתי הכלא ונס יגון ואנחה... (שמות כ יד)
מעם מזבחי - המזבח היהודי אינו נותן הגנה לפושע, אין כאן, כביכול, שני עקרונות המגבילים וממתיקים זה את והמתייחסים זה אל זה בביקורת הדדית, כגון הכהונה והמדינה, החסד והמשפט וכיוצא באלה. מקום המשפט בישראל, בית הדין הגדול היה סמוך למזבח שעליו לא תונף החרב... כל מושג משפט החנינה נעדר מספר החוקים של המדינה היהודית, החוק והמשפט בישראל לאלקים הוא ולא לאדם, החוק האלוקי ניתן לנו על כל פרטיו ודקדוקיו, ולא נותר בו מקום לשרירות האדם. ואם גזר חוק זה דין מוות על פושע פלילי, הרי שאין בהוצאתו לפועל של גזר הדין משום חומרא שאפשר להמתיקה בהתחשב בנסיבות, אלא היא עצמה כפרה רבת התחשבות, כפרת הכלל, כפרת הארץ, כפרת הפושע, כשם שהקרבן הקרב על גבי המזבח כפרה... (שם כא יד)
זאת ועוד, כל המשפט הפלילי והאזרחי של התורה מושתת על הכלל הגדול שכל אדם הוא בחזקת צדיק, וחזקה שכל נכס שבידו בבעלותו החוקית הוא נמצא, כל עוד לא הוכח ההיפך. בתחום המשפט האזרחי נקבע עיקרון זה בנוסחה הידועה, "המוציא מחבירו עליו הראיה", ודבר זה למדו מן הכתוב (להלן כ"ד י"ד) "מי בעל דברים יגש אלהם"... (שם כב י, וראה שם עוד)
מדבר שקר תרחק - פסוק זה נדרש לכמה וכמה הלכות בדיני בית דין, והצד השוה שבכולן הוא שיש למנוע כל דבר, שיוכל להביא לידי כך שפסק הדין יסטה מן האמת, אפילו סטייה כלשהי. מכאן למדו "לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו", שלא יעשה הדיין את עצמו לסניגור לדברי עצמו לאחר שעלה בליבו ספק בדבר נכונותם, אלא לא יבוש ויחזור בו... (שם כג ז, וראה שם עוד וערך דיין)
בצדק תשפוט עמיתך - הוא ההשלמה החיובית של הדברים הקודמים, "לא תעשו עוול במשפט" וגו'. הצדק הוא הרעיון המופשט של הדין, אם יוגשם בכל מקום לא תקופח זכותו של כל אדם וכל דבר, כולם יקבלו את המגיע להם, וסיפוק תביעותיהם "ישתיק" ו"ישקיט" את טענותיהם... עתה הרעיון האובייקטיבי של הצדק נלמד מתורת ה', והשופט ישווה את הצדק לנגדו, שהוא היפוכו של העוול, הנשלל בראשית הפסוק. בגזר דינו יגשים רק את הצדק, בלא התחשבות במעמדם של בעלי הדין. במידת הצדק ימוד את העומד לפניו, ובמידה זו יסדיר את עניניו, כל אחד מבעלי הדין יהיה בעיניו "עמיתו", שווה בזכויותיו...
ושמעה קול אלה - דרישה להשבע, והוא עד - מלשון עוד, לתת לדבר המשך. או ראה - נתינת כסף ולא ידע שזו הלואה, או ידע - על ידי הודאת הלוה מבלי שראה הלואה עצמה. דינים אלו שייכים רק לדיני ממונות, כי בדיני נפשות אין ערך להוכחות בלתי ישירות, ואפילו ראיה בלא כוונה אינה מועילה כעדות... (ויקרא ה א)
המאמר "בצדק תשפוט עמיתך" הוא מקור לשתי הלכות, הנראות סותרות זו לזו. השופט נתחייב בו לדון על פי הצדק המוחלט - יקוב הדין את ההר. ואילו מחוץ לכותלי בית הדין, ביחס להערכה החברתית שבין אדם לחברו, למדו מכאן "הוי דן את חברך לכף זכות" (שבועות ל א') אך אין זו אלא סתירה שלכאורה, כי הדין המשפטי וההערכה החברתית שונים זה מזה מבחינת המושא. על השופט לבחון רק את גופו של מעשה, אם הוא מתאים או נוגד למדת הצדק, ועליו להתעלם מכל הנסיבות הפרטיות והאישיות, ומכל המניעים שהביאו לידי כך... נגד זה החברה מעונינת בעיקר באישיות ובאופי, כל מעשה הוא בעיניה רק סימן לשלמות או לחולשה של אופי חבריה. מידת הצדק נותנת, שהשופט יתעלם מן האישיות וידון רק בגוף המעשה, ואותה מידת צדק נותנת, שהחברה תשקול את כל הנסיבות האפשריות, שיש בהן ללמד זכות על האישיות ואופיה... (שם יט טו)
ומכה אדם - ...דינים אלו כבר נאמרו בפרשת משפטים, כאן מקדים להם את היסוד המשפטי - השי"ת, כי מי ששולל את החופש המוסרי בבורא ובאדם שולל גם את יסודות המשפט. עבור אדם כזה קיימים רק יחסי כח פיזיים בלתי חפשיים. אישיות היא מציאות המגדירה את עצמה באופן חפשי, אם חלילה אין במציאות בורא כזה שברא את האדם בצלמו ונפח בו מרוחו ואמר לו היה בעל בחירה! היה עצמאי! אזי נמצא רק עולם של חפצים הנבדלים זה מזה בכמותם אך לא באיכותם, והיחסים בין הנמצאים הללו אך ורק פיזיים - הכרחיים. אם כן יורד האדם למדרגת בעל חי משוכלל מעט אך לא מעולה במדרגה משאר בעלי החיים... (שם כד כא)
ויאמר - המשפט הפלילי של תורת ה' מבוסס כולו על התביעה. אין לבית הדין זכות להתערב כל עוד אין תובע, אך אין ממנים תובע רשמי שייצג את התביעה, אלא האומה כולה, כל הגברים העצמאיים שבה הם התובעים מטעם התורה. שני אנשים חייבים להזכיר לפושע את האיסור ואת עונשו, ואם אף על פי כן עבר את העבירה, עליהם להביא את הפושע לבית הדין ולתבע את עונשו בשם התורה... (במדבר כה ד)
ושפטו העדה וגו' והצילו העדה - כבר הערנו שהמגמה לזכות היא תכונה מהותית של בית המשפט הפלילי בישראל... בכל משפט פלילי צריכה להיות אפשרות שבית הדין יכלול עדה שופטת ועדה מצלת... (שם לה כד)
...דין הוא גמר דעתו של השופט, משפט הוא גזר הדין... (דברים טז יט)
כי ימצא - הכתוב מדגים כאן את תהליך המשפט בחטא הגדול ביותר, עבודה זרה. ההאשמה באה רק על ידי שני עדים, וההרשעה תתכן רק אחרי חקירתם ולא על יסוד הוכחות אחרות או על ידי חקירת אינקויזיציה הבאה אחרי הלשנה. וכן תתכן הרשעה והענשה רק אם הנאשם ידע בשעת מעשה על אי חוקיות מעשיו. (שם יז ב)
הכהנים והשופטים - במקומות רבים צירף הכתוב כהנים ושופטים, ולמדנו מכאן שהמשפט היהודי אינו מכיר שתי דרכים נבדלות, דרך החסד ששומריה הם הכהנים ודרך המשפט שנמסרה בידי השופטים, שניהם משרתים רק אמת אחת של הצדק האלקי. (שם יט יז)
כאשר זמם - ולא כאשר עשה, מכאן ההלכה: הרגו (את הנאשם) אין נהרגים (הזוממים)... עובדה זו מכריזה שחוק התורה נמסר לבית דינו של האדם ואין להרחיב את תחולתו על פי שיקול דעתו של האדם. ה' הוא הניצב למעלה מן החוק, וכאשר מסר את החוק לבית דינו של האדם הוא העביר אליו רק חלק ממשפטו. ובמקום שמסתיים הכח וההרשאה של בית דין האדם, שם מתחילה ההנהגה של הצדק האלוקי. נמצא שהשופטים והעדים עומדים "לפני ה'" כלשון הכתוב שלנו... (שם שם יט, וראה עוד עדים זוממים)
נעיין עתה באותו כלל משפטי הפוסל עדים או דיינים קרובים עד לדרגה מסויימת של קורבה. עדים הקרובים זה לזה או הקרובים לבעלי הדין, וכנראה גם עדים הקרובים לדיינים, וכן דיינים הקרובים זה זה לזה או הקרובים לבעלי הדין. כבר נאמר בבבא בתרא קנ"ט א' שאין לתלות את פסול הקורבה בחוסר הנאמנות של הקרובים, שהרי אפילו משה רבינו ואהרן הכהן פסולים להעיד לזכותו או לחובתו של קרוב, אלא רצונו של נותן התורה פוסל קרובים לעדות. מכאן שטעם ההלכה הזאת תלוי בעצם מהות השופטים והעדים בישראל. השופטים והעדים הם נציגי האומה ושליחיה, והם ממלאים את תפקידם בשם התורה שניתנה לאומה מידי ה'. ייצוג זה ושליחות זו הם המקור היחיד של כוחם וחשיבותם. והדברים אמורים גם בעדים, שכן במקרים של המשפט הפלילי העדים באים אל החוטא בשם התורה והם מזכירים לו בשעת המעשה את האיסור ואת עונשו, ולאחר המעשה הם מתייצבים כקטיגורים מטעם המדינה... רק כאנשים מישראל ייראו ויפעלו העדים כאחד ויעמדו מול בעלי הדין והשופטים, ורק כאנשים מישראל ייראו ויפעלו השופטים כאחד ויעמדו מול בעלי הדין והעדים. אם יש קורבה באחד מהיחסים האלה, הרי הקשר ההדוק הזה יאפיל על הקשר הרחב והכללי, ולא על יסוד השותפות הלאומית אלא כקרובים יפעלו וייראו העדים והשופטים, ודבר זה ישמיט את הבסיס העיקרי של חובתם ורשותם לפעול... (שם כד טז)
אלקים נצב בעדת א-ל - במשפט מוחש השי"ת לאנושות כמייסד ומקיים החברה האנושית. (תהלים פב א)
בראשית ברא אלקים - אלקים משמעו דיין, אמנם כמו שחקות התורה נקרא דין, כמו כן נקרא דין גם חקות הטבע שהטביע הקב"ה את עולמו... ועוד נתבאר בבמדבר ט"ז ט"ז על פי מאמר חז"ל דדיני תורה הוא הטבע, שבהם נחקקו וקיימים טבע העולם, ומשום הכי נקראו שניהם דין... (בראשית א א והרחב דבר)
יהי דן - דכמו שכח התורה הוא מסוגל למלחמת ישראל, כך כח הדין שהוא מכונה בשם משרת התורה, כדאיתא בשמות רבה משפטים, דמתן תורה כתוב בין דינין לפניה ולאחריה, על כן היה גם כן כח הדינין של שבט דן מועיל מעין כח התורה ללחום מלחמתן של ישראל... (שם מט יז)
עולה וזבחים - ...הביא שלמים לתכלית שם אלקים שהוא הדין, שגם הוא מביא שלום, כדתנן באבות על ג' דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, ואיתא בירושלמי מגילה פ"ג נעשה דין נעשה אמת נעשה אמת נעשה שלום. ועולה הביא כדי להשיג דעת אלקים בכח הדין, וכמו שאמר ירמיה כ"א "דן דין עני ואביון הלא היא הדעת אותי נאם ה'". (שמות יח יב)
לא תטה משפט - על כרחך לא מיירי ביודע היכן הדין נוטה והוא פוסק להיפך, דזה אינו מטה משפט אלא גורם לגזול כמשמעו, אלא בשעת חקירת הפסק לא יטה דעתו לצד הסברות לצד אחד. לא תכיר פנים - היינו קודם גמר דין, אבל בשעת גמר הפסק איתא בשאלתות... להכיר הבעלי דין אולי אחד רמאי. (דברים יז יט)
צדק צדק תרדוף - בסנהדרין ל"ג מפרשי אחד לדין ואחד לפשר... ונראה דבזה מיושב סיפא דהאי ברייתא הא כיצד, שתי ספינות שפגעו זה בזה אחת טעונה ואחת שאינה טעונה, תדחה טעונה לשאינו טעונה, וקשה מאי כיצד, וכי לא ידענו מהו פשר, אלא משום דלא משכחת אזהרה זו אלא במקום שכופין לעשות פשר, ובאופן שאי אפשר להניח לבעלי דין שיגיעו לעומק הדין ואז בית דין כופין לעשות פשר... ועל פי עומק הדין אין לנו במה לכוף את שאינו טעונה שתלך לאיבוד, אלא יהא כל דאלים גבר או שניהם נטבעין, אבל אין זה משפט ישר, על כן כופין לעשות פשר. ונראה עוד דעל כיוצא בזה אמרו חז"ל בפרק הפועלים שחרב בית המקדש על שהעמידו דבריהם על דברי תורה, פירוש לא רצו לוותר על הדין אף על גב שההכרח היה לעשות פשר. (שם יח כ)
והצדיקו את הצדיק - לא כמו שדנים בתביעת ממון שאסור להיטיב פנים לזכאי ולהביט בעין רעה על החייב לשלם, אבל אם יהיה משפט של ריב אזי יש להצדיק את הצדיק בהטבת, והרשיעו את הרשע - לאמר לו דברים רעים... (שם כה א)
דן - ...ולא תקשה מאין בא לשבט דן כח הדין אחרי שלא היה לו כח התורה, דכבר הראה הכתוב בפרשת יתרו לדעת שאם אין דיינים על פי התורה אז יש להעמיד ערכאות שבסוריא, היינו אנשים שאין להם דעת במשפטי התורה רק בדעת נוטה של בני אדם ולהביא בזה שלום על ישראל. ולא עוד אלא אפילו מה שהיו שבט דן עובדי ע"ז כידוע מכל מקום לא גרע זכות הדין לעשות שלום... דאפילו בלי יראת ה' יש בהם זכות שעושה מישרים בין אדם לרעהו, ועל זה מסיים הנביא "ציון במשפט תפדה"... (שם לג כב הרחב דבר)
והנה ידוע כי המשפט לאלקים, והוא באמת ענין אלקי, ולא יתכן להיות אמת רק אם הדיין אינו מקבל שום תועליות לנפשו לא ממון ושום כבוד בעולם, וכן כשאינו מפחד מהבעלי דין... ועל דרך כוונה שניה אפשר כי כוונו לזה במאמרם כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, היינו כמו שלא כיוון הבורא יתברך בהמציאות שום תעולת ותוספות לעצמותו יתברך, כן הדן דין אמת לאמיתו, היינו בלא שום פניה... שזהו דבר המקיים את העולם בלא שום תועלת כלל. והנה באמת הקרבנות והמשפט בהצטרפותם המה דבר אחד להדביק ולקרב לבב בני ישראל לאביהם שבשמים, וזהו עבודה בבחינת "ובכל מאדך", זהו ממונו של אדם, רק המשפט הוא על ענין מה שבין אדם לחבירו, והקרבנות הוא לזכך נפשו המגואלה ממעשים רעים ומהרהורים רעים בחטאות ועולות, ולכן לא ניתן כפרה על מה שבין אדם לחבירו רק במשפט, וזה כוונו במכילתא, למה נסמכה פרשת המשפטים לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח, כי בכללות שניהם נתקיימה האומה בשלמותה... (דברים טז כא)
דע מי שצריך לדון לפני דיינים בדין תורה זה לו עונש ונקמה שהתורה נוקמת בו, כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה, כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה, ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה, וכמו שמספרים כל זה בשם הבעש"ט ז"ל. ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלובשין שם, ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלובש שם, אזי עונשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה, ואזי צריך לחזור ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המשא ומתן מתחילתו ועד סופו צריך להביא הכל אל התורה... (רפ)
אבל יש שבא טומאה הנ"ל מבחינה אחרת, כי דע שעל ידי רבנים ודיינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין, על ידי זה בא טומאה הנ"ל חס ושלום. כי על ידי עוות המשפט שהוא בחינת (תהלים קכ"ב) "כסאות למשפט", שהוא בחינת המרכבה, שם הוא בחינת אהבה קדושה, בבחינת (שה"ש ג') "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים". וכשנפגם המרכבה בחינת כסאות למשפט על ידי עוות הדין, אזי נופלים משם אהבות נפולות, ועל ידי האהבות הנפולות בא חס ושלום החימום והטומאה הנ"ל. ועוות המשפט נעשה על ידי בחינת תפילין רעים, כי יש בחינת תפילין מוחין, שיש בהם פסולת, כי התפילין מוחין נעשין על ידי שמעלין הלחיות ושמנונית הגוף מבחינת החתים בשרו, לבחינת חותם דקדושה, בחינת תפילין מוחין. ויש ליחות שצריכין לצאת, בבחינת טיפת עשו וישמעאל, וכשמעלין בחינות אלו השמנונית מבחינת החתים בשרו אל המוח, אזי נתערב פסולת בהמוחין והתפילין, ועל ידי זה נעשה קלקול המשפט... כי המשפט על ידי המוח, כ"ש בשלמה (מלכים א' ג') "כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט"... (תנינא ה יא, וראה שם עוד)
ברש"י מה ראשונים מסיני וכו'... אך עיקר הרצון שידעו שאף המשפטים שמובנין על פי שכל האדם עם כל זה הם רק על ידי שכן רצונו ית', וכן זהו הטעם שאסור לדון לפני גוים, אף שדנין כישראל, כי המשפט לאלקים, וגם הטעם והסכמת השכל הכל על ידי שכן רצונו יתברך, וזה שאמר "מסיני" אף שמובן על פי שכל... (משפטים תרל"א)
ואלה מוסיף על הראשונים וכו', הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה והוא עשרת הדברות, ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים, והם בחינת דרך ארץ ושלימות האדם בעצמו, והוא בחינת תורה שבעל פה, ושניהם מהשי"ת, כמ"ש ה' עוז לעמו יתן הוא התורה, יברך את עמו בשלום הם המשפטים... (שם תרמ"ב)
במדרש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי באמת גם בני נח מצווין על הדינין, אבל כתיב חקיו ומשפטיו לישראל, היינו שבני ישראל מכוונים אל המשפט האמת, דכתיב המשפט לאלקים הוא, ובני ישראל המה רק כלים שהקב"ה מנהיג העולם על ידיהם, ונגמרים משפטי ה' על ידי סנהדרין שבישראל, וזה שאמר "אתה עשית", כי עשיית בני ישראל הוא בכח סיוע משמים, והם הארות שגנוזים בנשמות בני ישראל... (שם תרמ"ה)
ואלה המשפטים וכו' מוסיף על ענין ראשון, כי הדברות הם דברים שבין אדם למקום ומשפטים שבין אדם לחבירו, ונסמכו לומר כי זוכין לתורה על ידי השלום שנעשין בני ישראל אחדות אחת... וצריך אדם לתקן עצמו בדברים שבינו למקום לזכות לתורה שבכתב, ולתקן שבינו לחבירו לזכות לתורה שבעל פה, ולא עוד אלא שזו מדריגה יתירה, דכתיב "מגיד דבריו וגו' חקיו ומשפטיו לישראל", וידוע דשם ישראל למעלה משם יעקב, לומר שהוא זכות גדול כשזוכין לתקן שבין אדם לחבירו, והוא הישרות שנקרא ישר א-ל... (שם תרמ"ח)
ואלה המשפטים וכו' ואמרו חז"ל מוסיף על הראשונים... דבכח התורה זכו אל המשפטים, דכתיב משפטי ה' אמת וכתיב תתן אמת ליעקב, כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשיקרא... שאם היה האמת מתגלה לא היה קיום להעולם, שהכל היה מתבטל במציאות אל אחד האמת... אכן לבני ישראל ניתן האמת על ידי התורה, כמו שכתוב "מגיד דבריו ליעקב", שהיא הנהגה האמיתית הפנימיות, ולכן אי אפשר לזכות למשפט אמת רק בכח התורה שבה משפטי ה'... ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שנתן הקב"ה לבני ישראל מתנה כאשר מתאספין לשפוט אמת מאיר הקב"ה עיניהם, ולא עשה כן לכל גוי וכו' כי המשפט לאלקים הוא. ואיתא הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, דכתיב בו ויהי ערב ויהי בקר... הרמז כנ"ל, כי הקב"ה עשה העולם להיות מעורב ונסתר האמת, וזה נקרא ערב, ומכל מקום להמחפשין האמת יכולין לברר האמת בעזר ה', וזה היה תכלית ההעלם שיבואו בני ישראל וימצאו האמת כמו שנתקיים בקבלת התורה... (שם תרנ"ב)
לא תקח שוחד וגו' ומדרש לא תטה משפט שהדין א' מעמודי עולם, דע שאתה מזעזע עולם. דאסור ליקח שוחד אפילו לשפוט צדק כדפרש"י ז"ל, והטעם כי המשפט לאלקים הוא והקב"ה נתן לנו כח המשפטים שבתורה, שבזה זוכין לשפוט משפט האמת שנשפט בשמים, דכתיב "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", פירוש יחדיו כמו צדק צדק שיהיה צדק בעולם הזה וצדק בעולם העליון. שהגם שאין אנו יכולין לידע דעת עליון, אבל הדן דין אמת לאמתו פירוש לשמו כדי להתקשר באמת האמיתי, דכתיב "וה' אלקים אמת", אם כן אין אמת בארץ רק בכח אלקותו ית"ש, רק על ידי בקשת האמת בכח תורת אמת יכולין להתדבק בשורש האמת... (שופטים תרנ"ג)
ויש לומר שלזה רמזו חז"ל... והנה דינים קדושים אינן מכריתין אלא מתקנין, והוא בבחינת שמאל דוחה למען יהיה ראוי לימין מקרבת. אבל דינין דלאו קדישין כתיב בהו ולכל תכלית הוא חוקר, ובזוהר הקדש דהא כל עובדוי לאו אינון לטב אלא לשיצאה תדיר ולמעבד כליה בעלמא, ועל כן אמרו ז"ל הרמז משיכיר בין תכלת לכרתי, שתכלת הוא דינין קדושים כבזהר הקדש... וכרתי רומז לכרת שהוא בהכרח על ידי דינין דלאו קדישין, ומשיכיר בין תכלת לכרתי, היינו שאז שולט תכלת לבד, שהוא דינין קדושים ולא כרתי שהוא דינין דלאו קדישין.
ועל כן בערב שאז זמן שליטתם והתפשטותם של כחות חיצונים בעלמא צריכין שמירה שלא יתפשטו יותר מכפי הרשות שניתנה להם, והשמירה על ידי המשפטים שישראל שומרי משפט שלא יכנס איש בגבול שאינו שלו, מתעורר לעומתם גם למעלה מדת המשפט שלא יתפשטו כחות החיצונים יותר מכפי הרשות הניתנת להם... וזהו הפירוש שבבוקר ניתנה תורה, שתורה נקראת תורת חסד, ובמה שישראל עוסקין בתורה מעוררין מדת חסד בעולם, ובערב ניתנו המשפטים לעורר מדת משפט בעולם, ומשפט דאיהו רחמי... שלא יתפשטו כחות הרע בעולם יותר מדי... (משפטים תרע"ג)
אך הנה קרוב ונוגע פסול לדין, ואדם קרוב אצל עצמו והוא נוגע בדבר, ומקבל שוחד מהנפש המתאוה, המחליקה בעיניו כל אשר תתאוה נפשו... ואיך יש מציאות שיהיה שופט על עצמו. אך זוהי מתנה טובה מהשי"ת לעמו ישראל שנתן להם כח ועוז להפשיט עצמם מכל מיני נגיעה ולהיות על עצמו כמו דיין הצופה מרחוק על כל הנעשה כאילו אין הדבר נוגע אליו כלל, וכאשר הוא שופט נאמן על עצמו כן יהיה על זולתו. וזהו שאמר המדרש שמדת העוז נצרכת למשפט, כי בלי מדת העוז לא תתקיים מדת המשפט כנ"ל. והעוז הוא של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והוא אוהב את המשפט שהקב"ה קודש ונבדל ואין לו שום נגיעה בעולמו. וזה נתן לבני ישראל... (שם)
בש"ס עירובין (כ"א) בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה, אם חכם לבך בני ישמח לבי גם אני. והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה על פי דברי הש"ס (ב"ב קע"ה) הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, דהנה להכיר בין טוב לרע אין זה כל כך רבותא, דכל מי שאין עיניו טרוטות רואה ויודע ומבין, אבל להכיר בין טוב לטוב זה רבותא יותר. ועל כן דיני ממונות ששניהם ממון ישראל ובא מסטרא דקדושה, אלא שזה שייך לזה וזה לזה להכיר זה הוא רבותא יותר, והוא בגדר חכמה שמוציאה לאור דברים נעלמים, ועל כן הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות. (שם)
ונראה דהנה יש לדקדק בלשון מגיד ולא הודיע או דיבר, ועוד מה זה שמסיים "לא עשה כן לכל גוי"... וגם אנו נאמר שזהו הפירוש מגיד דבריו ליעקב, היינו שיראה להם עד שיהיו רואים בעיניהם ממש, והיינו דמצד השכל וההבנה בדבר המשפט עוד יש מציאות לעוות אדם בריבו כאשר יהיה שום צד נגיעה השוחד יעוור את עיני השכל, ולפעמים יהיה צד נגיעה אשר האדם בעצמו איננו מרגיש שהוא נוגע בדבר... וזהו הפירוש מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, שזוהי מעלה יתירה בשופטי ישראל שהשי"ת מראה אותם הדין כאילו רואים בעיניהם... ולא סגי להו שיקול דעתם לבד... (שם תרע"ח)
ויש לומר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דשלמה המלך שאל מהשי"ת ליתן לו חכמה לעשות משפט... משמע שלעשות משפט צריכין חכמה יתירה מבכל התורה כולה, וכן אמרו ז"ל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, והענין כי להכיר ולברר בין היתר לאיסור בין טהור לטמא ובין כשר לפסול באשר שזה מצד הרע וזה מצד הטוב ומשתנים במהותם אין רבותא כמו להכיר בממון שהוא היתר לבד, אלא אם שייך לזה או לזה. ומכל מקום מבואר במדרש שנמלה אחת שהפילה חטה והיו הנמלים באין ומריחין בה ולא נטלוה מפני שהרגישו שאינה שייכת להם, ומוכח שממונו של איש שייך דוקא אליו ולא אל זולתו... על כן במשפט לברר אם שייך לזה או לזה צריך ליתרון חכמה. ולפי האמור יש ליתן טעם למה שייך משפט למלך, שלכאורה משפט שייך רק לסנהדרין ודיינים שעל כן נקראים אלקים, מפני שעושין משפט אלקים בארץ, והרי מפורש בכמה מקומות בכתוב שהמלך היה שופט... ונראה לומר דהנה מצינו באברהם אע"ה שלא רצה ליקח מרכוש סדום שהציל במלחמתו עם המלכים... אף שעל פי הדין המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, יש לומר הטעם מפני שאברהם אע"ה היה מהותו לחבר את כל באי עולם תחת כנפי השכינה... וידוע שענין זה צריך שמירה יתירה מפני כחות החיצונים הלהוטין להתחבר ולהתהנות משפע קדושה... ועל כן אברהם אע"ה לרגלי מהותו שחיבר כנ"ל עשה משמרת למשמרת ולא רצה שיתחבר אליו מרכוש סדום כלל.
וכך יש לומר במלך ישראל, כי מלך הוא המחבר את העם ונקרא מטעם זה בלשון עוצר... והנה התחברות והתקשרות צריכה שמירה לבל יתאחד גם כן מה שאינו ראוי כנ"ל. אך במה שהמלך עושה משפט המברר השייך לזה או לזה על ידי דקות החכמה כנ"ל, שוב לעומתו נעשה גם כן בירור מי הוא הראוי להתאחד ונדחה מה שאינו ראוי ליקח חלק באחדותו על פי עומק המשפט, על כן נמסר המשפט למלך כנ"ל. (ויקרא תרע"ה)
והנה אמרו ז"ל (שבת י"ד) בשעה שתיקן שלמה המלך ע"ה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. וביאר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהנה מבואר בכתוב (מ"ב ג') ששלמה ביקש מהשי"ת חכמה לעשות משפט, אף כי כל התורה היא בירור טוב לרע, כשר ופסול, טהור וטמא, יש יתרון למשפט, שמברר למי שייך הממון לזה או לזה אף ששניהם יהודים, ולשניהם באה השפעה מסטרא דקדושה, מכל מקום ממונו של אדם שייך דוקא אליו, ולברר את זה הוא רבותא יותר מלברר בין הבא מסטרא דקדושה להבא מסט"א, ועל כן למשפט צריכין חכמה יתירה... מעין הפרש בין רשות היחיד שמסטרא דקדושה לרשות הרבים עלמא דפרודא, וכן נטילת ידים לסעודה כי הידים יש להן התפשטות, והן מסוגלות לצאת ממה ששיך אל האדם, וזה טומאת ידים שתיקנו חכמים... היוצא לנו מדברים אלו השייך לעניננו כי יש בכח המשפט בירור דברים הנעלמים אף שממש דומים זה לזה, מה גם לדברים הדומים זה לזה רק בחיצוניות... (דברים תרע"ז)
ונראה עוד לומר... הלאו הראשון הוא לא תטה משפט, שייך בכל איש ואיש שיהיה שוקל את כל מעשיו במשפט אמת ולא יונה את עצמו, כי ענין הטיית משפט איננו כשיודע שהדין הוא עם ראובן והוא מזכה את שמעון, כי זה נקרא גזלן ולא מטה משפט, אלא הטיית משפט היא שאיננו מדקדק בשכל הישר, על כן השכל הטעהו לעוות משפט, וזה שייך בכל אדם שידקדק בכל מעשיו אם לנוכח ה' דרכו וישפוט בשכלו הראוי מבלתי ראוי. לא תכיר פנים היינו להיות נוטה יותר מדי לקצה אחד אפילו שכוונתו לטובה... (שופטים תרע"ה)
וזהו שאמר כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין, דת היא נימוס המחוקק על פי יודעים ובעלי דעת שהוא למעלה מהשגת אדם ושכל אנושי, ודין הוא משפט השכל האנושי... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קמג)
ראה ערך משפט.
...עוד במשנה שם, אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו אחר תחתיו... חוזר במיתתו של שני. ומפרשת הגמרא כי הכהן הגדול השני היה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות ולא בקש. לכאורה תמוה, וכי ימות משום שלא התפלל שיטעו הדיינים בדין ויזכו את זה? הביאור הוא, שאם מתפלל הצדיק בעבור הרשע והחטא מגיע על ידי זה לתיקונו, כמבואר לעיל, הרי בדין שמים כבר נפטר החוטא מעונשו ואינו זקוק עוד לדין גלות. במצב כזה מסבבים משמים שיראו בית דין איזו זכות לרוצח, כי זהו גדר "אלקים ניצב בעדת א-ל", זהו גדר דין אמת לאמיתו, שהוא למעלה ממדרגת דין אמת... (חלק ג עמוד פז)