דינה

(ראה גם: אסנת, יעקב-ובניו, שבטים, שכם)

ואחר ילדה בת, ותקרא את שמה דינה. (בראשית ל כא)

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב, לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ, ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה... ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו... (שם לד א והלאה)

תלמוד בבלי:

מתיב רב יוסף, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה, י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה... ואי בעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. (ברכות ס א)

...ויש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא... (בבא בתרא טו א)

תלמוד ירושלמי:

...רבי אבא אמר בימי יעקב אבינו היה (איוב), ודינה היתה אשתו, הדא הוא דכתיב כדבר אחת הנבלות תדברי, וכתיב כי נבלה עשה בישראל. (סוטה כה ב)

מדרש רבה:

ויקם בלילה הוא וגו', ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר, הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רבי הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר, אמר לו הקב"ה (איוב ו') למס מרעהו חסד, מנעת חסד מרעך, מנעת חסדך מן אחוך, דאילו איתנסיבת לגברא לא זינתה, לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת לערל... (בראשית פרשה עו ט)

ותצא דינה בת לאה, (יחזקאל ט"ז) הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה... אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו' יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא דינה בת לאה. (שם פרשה פ א)

רבי יהודה בר סימון פתח, (משלי כ"ז) אל תתהלל ביום מחר, ואת אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר בתך יוצאת ומתענה, הדא הוא דכתיב ותצא דינה וגו'. רבי חנינא בשם רבי אבא הכהן בן רבי אליעזר פתח, (איוב ו') למס מרעהו חסד, מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב שאינו לא גר ולא מהול... (שם שם ג)

ויקח את דינה, רבי יודן אמר גוררין בה ויוצאין. אמר רב הונא הנבעלת לערל קשה לה לפרוש. אמר רב הונא אמרה ואני אנה אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ו) ושאול בן הכנענית, בן דינה שנבעלה לכנעני... ר' יהודה אמר שעשת כמעשה כנענים, ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים, ורבנן אמרי נטלה שמעון וקברה בארץ כנען. (שם שם י)

ופורץ גדר ישכנו נחש זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה לראות בבנות הארץ, גרמה לעצמה שיבא עליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש... ויקח אותה, פתה אותה בדברים, וישכב אותה בדרך ארץ, ויענה במשכב זכור. (קהלת פרשה י י)

מדרש תנחומא:

ותצא דינה בת לאה, ולא בת יעקב היא, תלאה הכתוב באמה, מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית, ומנין, דכתיב ותצא לאה לקראתו (בראשית ל'). אמר יחזקאל הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה בת אמך את וגו' (יחזקאל ט"ז). לראות, ליראות, בקשת לראות ונראה, שנאמר וירא אותה שכם בן חמור. ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה... (וישלח ז)

מדרש תנחומא הקדום:

...א"ל הקב"ה חסכתה אותה ממנו, חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בו כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור. (וישלח יט)

פרקי דרבי אליעזר:

...וכולן נולדו זווגן עמם חוץ מיוסף שלא נולד זיווגו עמו, שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולד זיווגה עמה, אמרה הילדה הזאת דין ומשפט היא, על כן קראה שמה דינה... (פרק לו)

...שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות בתופים, יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה וכו', התרתה והרתה את אסנת, ואמרו בני ישראל להרגה, שעכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זמה באהלי יעקב. מה עשה יעקב, הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש ותלה על צוארה ושלחה והלכה לה. והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו... (פרק לח)

מסכת סופרים:

בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם... (פרק כא ט)

מדרש אגדה:

ותצא דינה בת לאה, לא יצאה אלא להראות עצמה ויפיה וגרם לה החטא ודבק בה שכם בן חמור. (בראשית לד א)

לקח טוב:

קח לי את הילדה, עדיין לא הגיעה לעונת נעורים, לכך כתוב הנער חסר ה'. (בראשית לד ד)

ילקוט ראובני:

דינה נולדה בהריון א' עם זבולן. (ויצא)

ותצא דינה בת לאה, ידוע תדע כי האבות לא היו מזוקקים מסיגים עד שיצא מהם הסיגים הם הדינים מן אברהם ישמעאל, מן יצחק עשו, ויעקב שהיה מטתו שלימה מזוקק שבעתים בלתי סיג נתדבקה בו סיג לבן חותנו, שנאמר ואחר כן ילדה בת ותקרא שמה דינה, דינה ממש.

ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו וגו', ר"ע היה גלגול שמעון שנשא את דינה שנשאת לשכם, ויצא זמרי והטיל בה תוקף הדינים, וגם מאז היתה נשמת ר"ע גנוז תוך הקליפה שיצא מבני בניו של סיסרא ושהוא ניצוץ פרעה... ועל פי הקדמה וכו' הנ"ל יובן הפסוקים כי שכם לא נתן עיניו ביופיה של דינה רק בקדושה זרע אמת, וזהו ותדבק נפשו מכח בית יעקב, וזהו שאמר תנ"ו ל"י הנער"ה לאש"ה ראשי תיבות שם הוי"ה, וכאן אתחסד ולא אחר הנער לעשות הדבר וגו', לכן היה ר"ע דורש כל אתין את ה' לרבות תלמידי חכמים...

דינה בת יעקב נישאת לשבעה אלופים, שכם בן חמור, שמעון בן יעקב, איוב, נבל, דוד, טורנוס רופוס...

שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו', אין לטומאה שום תאוה בקדושה אם לא שיהיה לו איזה שייכות לקדושה וראויה להטהר, או שאותה קדושה יש לה שייכות לטומאה. על כן לא לחנם הלך זמרי אחר כזבי, בעת שהיתה דינה אצל שכם הוטל בה זוהמא והיה לה דביקות מזוהמת טומאתו ואנשי שכם שנימולו היה להם קצת תיקון ושייכות אל דינה, ועל ידי שהיה שלא לשמה על כן נהרגו מהם כ"ד אלפים, על כן כתיב שכם בני חשקה נפשו בבתכם, דייקא, וכשנשאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן סלוא שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן היתה תאות זמרי לכזבי, ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמנין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת שייכות בדינה...

דע כי דינה בת יעקב נולדה בשנת צ' ליעקב ויוסף אחיה בשנת צ"א, וכשהיתה דינה בת ז' שנים נתעברה לשכם בן חמור וילדה את אסנת כשהיתה בת שמנה, וכשהיתה בת ט' נשאת לשמעון אחיה וילדה שאול בן הכנענית, וכשהיתה דינה בת מ' ירדה למצרים ויוסף היה בן ל"ט שנה... ולאחר ו' שנה אחר פטירת יעקב נשאת דינה לאיוב, והיא היתה בת ס"ג והוא בן כ"ח.. (וישלח)

תרגום יונתן:

לראות בבנות הארץ - למיחמי בנימוס בנת עמי ארעא. (בראשית לד א)

רמב"ן:

ויענה - ... מגיד הכתוב כי היתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה. (שם שם ב)

מהר ומתן - ...והחשק הגדול לשכם כי היתה הנערה יפת תאר מאד, אבל לא ספר הכתוב ביפיה כאשר עשה בשרה וברבקה וברחל כי לא ירצה להזכיר יפיה בהיותו אליה למכשול עון... וכן לא הזכיר הכתוב מה נעשה בה אחרי כן, ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות, כי היתה טמאה בעיניהם, כדכתיב "אשר טמא את דינה אחותם". ורבותינו נחלקו בה, והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען, והוא כמו שאמרנו כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ וקבורתה ידועה עד היום בקבלה, והוא בעיר ארבאל עם קבר נתאי הארבלי. ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה לחמלה עליה, או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים, כמו שהזכירו רבותינו. (שם שם יב)

רד"ק:

ואחר ילדה בת - נראה כי דינה תאומה היתה עם זבולון, לפיכך אמר "ואחר ילדה בת", ולא אמר ותלד עוד, ולא זכר למה קרא שמה דינה, ויש דרש שדנה לאה בעצמה, ואמרה אם זה זכר לא תהא אחותי כאחת השפחות, והתפללה ונהפכה לנקבה. (שם ל כא)

אברבנאל:

ויקן - וזה גרם, כי נטה שם אהלו וערערו עליו עד שהוצרך לקנות השדה מיד בני הנשיא, ואז באו לביתו וראו את דינה. (שם לג יט)

ויקרא לו - ...ואולי גם זאת סבה שבחנוכת המזבח ואכלם שלמים באו אנשי הארץ לראות וראו את דינה. (שם לג כ)

בת לאה - שהיתה צנועה ואפילו לא יצאה עם הצאן, וגם היתה בת יעקב והלכה לראות בנות אחרות. (שם לד א)

אלשיך:

בת לאה - נראה שנותן בזה טעם ליציאתה, שלאה התפללה ונהפכה מזכר לנקבה, ונשאר בה מטבע הזכר שדרכו לצאת. ולמדה תורה מה רעה יציאת האשה אף שהיא קדושה כבת יעקב, שלא דבקה כלל בשכם, והיתה מסולקת מכל פניה לא טובה. (שם)

רמ"ע מפאנו:

דינה היא חמורתיה דרבי יוסף דמן יוקרת בפרק סדר תעניות (כ"ד א'), ועל שנדבקה בשכם בן חמור ירדה בהאי עיבור לתיקונה. (גלגולי נשמות מג)

מהר"ל:

...ולמאן דאמר בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא. ודבר זה תבין מן הדברים אשר נתבארו למעלה, כי יעקב היה מדריגתו על כל הנבראים עד שהיה צורתו חקוקה בכסא הכבוד, ומפני המדריגה העליונה שירש יעקב אי אפשר שתהיה אותה מדריגה בשלימות ונמשך אחר זה העדר וחסרון, כמו שתראה כי אחר שהיה ליעקב שנים עשר שבטי תם שהיו שלימים נולדה בת ושמה דינה, שנבעלה לשכם בן חמור, שתראה כי אי אפשר שתהיה המעלה העליונה בשלימות, ונמשך אחר זה העדר ולכך נולדה לו נקיבה, כי ההעדר דבק ביותר בנקיבה, שהרי נברא השטן עמה. ולכך אמר בימי יעקב שהיה לו י"ב שבטי תם, שלימים ותמימים, והיה נמשך אחר זה ההעדר ונולדה לו דינה בתו אשר דבק בה ההעדר. ולכך אמר דינה בת יעקב נשא, כי ראויה היתה דינה לאיוב, כי כאשר דינה היתה דבק בה העדר בערך י"ב שבטי תם, לכך היתה ראויה לאיוב ששולט בה השטן הוא ההעדר, ולפיכך היתה אומרת לאיוב ברך אלקים ומות, שהיתה רוצה שילך איוב בעצתה להגיע אל איוב ההעדר והמיתה לגמרי, ודבר זה עצת האשה, שההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם... (חידושי אגדות בבא בתרא טו א)

אור החיים:

ותצא דינה - טעם אומרו בת לאה וגו' נתכוין הכתוב להודיע הסיבות אשר סיבבו היציאה והם במספר ג'... להיותה בת לאה, שאלו היתה בת רחל לא היתה יוצאה, אלא לצד היותה בת יצאנית יולדתה ילדה במזגה וטבעה. סיבה ב' להיותה בת יחידה ליעקב בת אחת בין הבנים, עוד להיותה בת יעקב יצא לה שם הויתה בעולם שבאמצעות זה עשה שכם מה שעשה כאשר אבאר. ג', לראות בבנות הארץ, על דרך אומרם ז"ל כי שכם הביא בנות הארץ סביב לאהל יעקב והיו משחקים בכלי נבל וגו' לצאת דינה לקולם... (בראשית לד א)

מלבי"ם:

בת לאה - מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות, כי היתה בת לאה שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה היה מתיחס אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים רק לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן. וירא אותה - בל תאמר שנכנסה אמו בדברי עגבים, כי ראה אותה בפעם הראשון. ויקח אתה - ביד חזקה ואין מציל מידו כי היה נשיא הארץ... (שם)

שם משמואל:

נראה מהפיטן שההתחלפות בבטן לאה ולד זכר לדינה היתה בראש השנה, ויש ליתן טעם לזה, כי כבר אמרנו שראש השנה באשר הוא ראשית הוא כולל כל המתחלפין, ועל כן נעשה בו חילוף זה... (ראש השנה תרע"ד)

ר' צדוק:

...וכן דינה שמה מעיד עליה שהיא מצד מדת הדין ועל כן מנעה יעקב מעשו שידע שיחשוק בה כי שייכה למדתו שיונק, אבל היא מצד הקדושה. ומכל מקום היה אחיזה לאותו נחש החוי בה עד שהיה קשה לה לפרוש, אבל סוף שבני ישראל הרגום כולם וקלטו הניצוצות קדושה שבהם והחזירו אל הקודש בזמרי בן סלוא כנודע, דהיא נתגלגלה בכזבי, והיינו על ידי חטאה במה שלא רצתה לפרוש אף דהוא על ידי הזוהמא שהטיל בה סוף סוף נכנס בה זוהמא דעל כן נקראה הכנענית, כמ"ש ז"ל על פסוק שאול בן הכנענית, דעל ידי שנבעלה לכנען נחשבה כמוהו דמסתמא גם באשה דכמהילא דמיא כשנבעלה לעכו"ם אינה עוד כמהילא וכבועל ארמית, אלא דהכל רק למראית עין דהרי המשוך אין צריך לחזור למולו מדאורייתא... ורז"ל אמרו דנענש (יעקב) על שהטמינה מעשו דהיתה מחזירתו למוטב, והיה בזה גמר התיקון כשלא היה יוצא ממנו עוד עמלק שהוא הראשית דכל עכו"ם... אבל יעקב אע"ה כונתו לשם שמים שראה מדת הדין גוברת בה וירא אולי לא תוכל להפכו והיה חס ושלום מוליד עמלק ממנה... (חלק א פוקד עקרים עמוד מב)

שעורי דעת:

כיוצא בזה מצינו בפרשה זו, "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ", ואמרו על זה חז"ל, בת לאה ולא בת יעקב? אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו"... והנה מצינו שחז"ל דברו הרבה בשבחה של לאה אמנו שהשתדלה להרבות שבטים מיעקב אבינו, וכמו שאמרו חז"ל (מד"ר ויצא פרשה ע"ב)... ואף על פי כן ירדו חז"ל לתוך עומק נפש האדם ומצאו כי במעשה טוב זה עזרה לה תכונתה שחסר לה קצת ממדת הצניעות של "כבודה בת מלך פנימה", ולמדו זאת מדברי התורה שכשיצאה דינה לראות בבנות הארץ נקראת בת לאה. כי לרחמנא גליא שאחרי כל צדקות לאה אמנו ואחר זה שהיתה מתאוה להעמיד שבטים, לא היתה יכולה לצאת לקראת יעקב לאמר לו אלי תבא, לולא היתה לקויה קצת במדת "כבודה בת מלך פנימה", ואם כי השתמשה בזה לדבר טוב ונעלה, בכל זאת פעלה מדת הלקוי שהיתה בנפשה - אם אף במדה הכי קטנה, מדת יצאנות זו - ונמסרה בתולדה לדינה בתה. ובהתמזג מדה זו עם עוד סבות וכחות שונים, גרם לה למעשה זה של "ותצא דינה בת לאה לראות בבנות הארץ", ומזריעה קטנה זו שבנפש לאה יצא דבר נורא, שדינה בת לאה נטמאה, והיה עלול שרושם טומאה זו ימסר לבנות ישראל וישאר בהן חסרון צניעות, לולא עשו בני יעקב רעש גדול והרגו את אנשי שכם לפי חרב, שעל ידי זה הבליטו את גנות המעשה ועשו רושם שכל הנוגע בטהרת בנות ישראל לא ינקה...

ומדויק זה ביותר לפי הגרסא שהביא רש"י ז"ל אחותינו ביו"ד, שיש בזה מלשון רבים כלומר הכזונה יעשה את אחיותינו? על כן צריכים אנו למחות את הרושם הרע הזה מאחיותינו. ואף כאן נוכל להבין שראויה היתה לאה ליענש בעונש מר כזה שבתה נטמאה, אף על פי שהיא השתמשה במדת יצאנות למצוה גדולה ולמעשה טוב, משום כי לוא עמדה על מדרגה יותר גבוהה היתה יכולה להגיע לתכלית נעלה זו של העמדת שבטים באופן יותר נאה וצנוע... (חלק ב עומק הדין עמוד מא)

ורואים אנו כי יעקב אבינו שהוא מרכבה לשכינה, שצורתו חקוקה בכסא הכבוד ושזכה להעמיד י"ב שבטי י-ה ושעל ידו יבנה כלל ישראל, בכל זאת עוד היה נמצא בו "אני נפרד", כפי שמוצאים אנו גבי מעשה דינה... ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עיניו, לכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירהו...

להתפלא ולהשתומם הוא, על מה נענש כה מר? על שלא רצה לקחת את עשו לחתן לבתו. איזה חטא הוא בזה שרצה להשיא את בתו לתלמיד חכם ולא לרשע. ויעקב הלא ידע מה זאת מסירת בת לרשע, ועל ספק אולי תחזירהו למוטב לאמלל את בתו, וכה לאמלל - להשיאה לעשו הרשע!... אבל זהו כפי שאמרנו, החטא היה בזה שעוד היה אצל יעקב "אני נפרד", "אני" שדרש שבתו לא תמסר לרשע, שלבתו יהיה איש תלמיד חכם, כי לו היתה שאיפת יעקב רק מלכות שמים ולא יותר, כי אז היה מוסר את בתו לעשו. והגם שספק היה אם יוחזר למוטב, מכל מקום בידעו הכחות הגדולים שהיו לעשו והאושר הגדול שצפון בזה שיוחזר עשו למוטב ומה שיופעל בכחות כאלו לקדושת ה' וכמה מפריעה רשעתו לתכלית זו... ואם כן לו היה נמצא ביעקב רק מטרה של מלכות שמים בלבד, בודאי היה עומד בנסיון והיה מוסר את דינה גם על ספק לעשו... (שם אם ראשונים כמלאכים עמוד קעב)

רבינו ירוחם:

ויקחו את דינה - בבראשית רבה: שהיו גוררין בה ויוצאין. מי יוכל להתבונן עד כמה זר ומעורר בחילה היה ביתו של שכם לבתו של יעקב אבינו ע"ה, נתבונן מזה כמה גדול כח הפיתוי, "וידבר על לב הנערה", שלא רק תסכים להשאר, אלא שצריך לגוררה משם! (דעת תורה וישלח)