(ראה גם: בכיה)
אלא ודאי הרי למדנו, כל השערים ננעלים ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים, ואין דמעה אלא מתוך צער ועצבות, וכל אלו הממונים על השערים משברים עקולי הדרכים והמנעולים ומכניסים דמעות האלו, ותפלה ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש.
אז מקום ההוא (דהיינו המלכות), יש לה לחץ מן העצבות והלחץ של אדם ההוא, כמש"א בכל צרתם לו צר, (וקרי לו צר, כי צער האדם נוגע אל השכינה), ההשתוקקות של עולם העליון, (שהוא ז"א), נכנס אל המטרוניתא, (שהוא המלכות) מוצא אותה בעצבות, אז כל מה שהיא רוצה נמסר בידיה, ואדם ההוא או תפלה ההיא אינם חוזרים ריקם, והקב"ה מרחם עליו, אשרי חלקו של אדם ההוא ששופך דמעות לפני הקב"ה בתפלתו. (תרומה תשטו, ועיין שם עוד)
למעלה מפתח הזה של ההיכל, יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו (מדינים דמפתחא, שה"ס באר חפרוה שרים, ונפתח שלש פעמים ביום, (דהיינו שמאירים בו ג' קוין) ואינו נסגר, ועמד פתוח לאלו בעלי תשובה ששפכו דמעות בתפלתם לפני אדונם. וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, (שפתוחים ואינם צריכים רשות, פירוש כי פתח הא' הנ"ל ה"ס לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, שהיא בסוד רבבה ומבחינה זו אינה מועיל תשובה, ולהיותה מדת הדין הקשה, אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח ב' מסוד מפתחא, דהיינו מלכות הממותקת בבינה, ומשם מועיל תשובה).
וכשתפלה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן אופן ההוא (דהיינו מלאך מבחינת המלכות הנקרא אופן), העומד על שש מאות חיות גדולות, ושמו ירחמיאל, הוא לוקח תפלה ההיא שבדמעות התפלה נכנסת ומתקשרת למעלה והדמעות נשארו כאן, ורשומים בפתח ההוא, (שהקב"ה חפר אותו כנ"ל)...
ויש דמעות אחרות, שרשומים תמיד על כל אלו מרכבות העליונות, ואינם נמחות, אלו הם דמעות שנשפכו למעלה ולמטה כשנחרב בית המקדש, (שבהם מעורבות בחינות ממנעולא שעליהן אינו מועיל תשובה, ועל כן אינן נמחות), שכתוב הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. ואלו דמעות הנשפכות על צדיקים וזכאים כשמסתלקים מן העולם כולן לוקחות אותן אלו המרכבות ומערבות אותן באלו הדמעות שנשפכו על חורבן בית המקדש, ועל כן כתוב (לעתיד לבא) ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, מי הם פנים, אלו הם מרכבות העליונות הקדושות, ואחר כך וחרפת עמו יסיר וגו'. (פקודי תפט)
כל השלש חשובות לפני הקב"ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה, כי בדמעות מתעוררים והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי"ג שערים באים לפני הקב"ה. (זהר חדש רות תכט)
ועיין עוד ערך בכיה.
אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שמדעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה... ואף על פי שננעלו שערי תפלה, שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר שמעה ה' תפלתי ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. (בבא מציעא נט א)
דמעת עינו (של זב)... מטמאין טומאת משקין ברביעית... דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש... (נדה נה ב)
ראה עוד ערך בכיה.
כלו בדמעות עיני, אמר רבי אלעזר סיקוסים (מדה) נתן לעין, דמעת הסם ודמעת החרדל ודמעת קילורית ודמעת השחוק יפה מכולן, ג' דמעות רעות, דמעת העשן, ודמעת הבכיה ודמעת בית הכסא, ושל תשחורת קשה מכולן. ומעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת ומת, והיתה בוכה עליו בלילות עד דנשרו ריסי עיניה... (איכה פרשה ב יט)
מפני מה מי עינים מלוחים, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד הוא מסתמא, אלא על ידי שהם מלוחים פוסק ואינו מכהה... (תהלים לג, תשכ)
...והדמעה בשעת התפלה קרבן כנגד ניסוך המים, ואמרו שערי דמעות לא ננעלו, כי המים מדת החסד... (בראשית א יח)
...ואמרו חז"ל שהדמעה משביעה האדם, דכתיב "היתה לי דמעתי לחם"... (שמואל א א ו)
בשכר ד' דמעות, פירוש מפני שהדמעות היו מורים שלא היה פרישה ברצון רק שלא היתה רוצה ללכת אל עם אחר, ולא שלא היתה רוצה ללכת מצד מה, רק לגמרי לא היתה רוצה בכל צד שהם ד', ולכך הוריד ד' דמעות, וכנגד זה העמידה ד' גיבורים. (חידושי אגדות סוטה מב א)
שערי דמעות לא ננעלו, פירוש כי מפני שהדמעות הם בטול והפסד כח האדם ודבר זה לא ננעל, כי כאשר חרב בית המקדש שהוא הוויית העולם ננעלו כל השערים שהם הוויות העולם. והתפילה היא הוויות העולם, שהתפילה היא כסדר העולם, ואדם הראשון תיכף שנברא התפלל אל השי"ת, ולפיכך כאשר חרב בית המקדש שהוא הוויות העולם ננעלו שערי תפלה, אבל שערי דמעה שהם הפסד ובטול האדם ואינם הוויות העולם אין ענינם אל בית המקדש, ולכך אף אם ניחרב בית המקדש לא ננעלו שערי דמעה. וכן האונאה הוא בטול הנפש כאלו אותו שמקבל אונאה אינו נחשב לכלום, והוא דבר בטל ואונאה לנפש, והדמעות בטול כח הגוף ולכך אלו שניהם לא ננעלו. (שם בבא מציעא נט א)
וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל. אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכלליות רחמנא ליצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה, ומרה שחורה היא טחול, שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב, וכשמוריד דמעות אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, היינו התאוות ניאוף הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים... (לו ד)
(ראה גם: אחאב, ארם, הסטוריה-בית ראשון)
ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. (בראשית יד טו)
ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. (שם טו ב)
משא דמשק, הנה דמשק מוסר מעיר והיה מעי מפלה... ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם, ככבוד בני ישראל יהיו נאם ה' צב-אות... (ישעיה יז א)
לדמשק בושה חמת וארפד כי שמועה רעה שמעו נמוגו, בים דאגה השקט לא יוכל. הפנתה לנוס ורטט החזיקה, צרה וחבלים אחזתה כיולדה. איך לא עוזבה עיר תהלה, קרית משושי. לכן יפלו בחוריה ברחובותיה, וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם ה' צב-אות. והצתי אש בחמת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד. (ירמיה מט כג)
כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו, על דושם כבחרצות הברזל את הגלעד. ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן הדד. ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת בית און ותומך שבט מבית עדן, וגלו עם ארם קירה אמר ה'. (עמוס א ג)
משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל... (זכריה ט א)
רבי יוחנן שמע לה מהכא מן הדא דכתיב (ישעיה י"ז) משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה עזובות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא אין ערוער נתונה אלא בתחום מואב. אלא שלש מאות וששים וחמש בתי ע"ז היה בדמשק, והיו עובדים כל אחד ואחד ביומו, והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כלן באותו יום ועובדין אותן... (אסתר פרשה ג)
ודמשק מנוחתו - שם תתקיים נבואה זו, ורבים מאנשי דמשק יסורו למשמעת ה', וכל שבטי ישראל - שיורום, תגבל בה - תשים בה גבול ישראל. (זכריה ט א)
ובדמשק ערש - לשון משק ותנועה, המתנועע מצד אל צד על מטתו. (עמוס ג יב)