(ראה גם: אדם-חייו-תפקיד, בטחון, פרנסה)
שלשה דברים אמר רבי יוחנן משום אנשי ירושלים... והוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו. (פסחים קיג א)
תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים... (קידושין ל ב)
תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך, עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה. (שבועות ל א)
...ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. (אבות ב ה)
רבי שמעון בן אלעזר אומר... ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. (שם ד יח)
אמר רבי תנחום בן מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטריא מתנמנם, הוא שמיט עיגולא אארעא... (בראשית כב יב)
הלב משתדל, שנאמר וידבר על לב הנערה... (קהלת פרשה א לח)
אך ההקדמות אשר בברורן ואמיתתן ישלם לאדם הבטחון באלקים הן חמש... והשביעי שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במעוטו ולא ממעט ממה שגזר ברבותו... ומה שיהיה מן הדברים על הדרך הזה הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה, אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סבות ולסבות סבות, ומי שאינו מבין עניני העולם יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שנוי הענינים והתהפכותם מענין אל ענין...
והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו ולעשות מצותיו ולהזהר מאשר הזהירו ממנו, כפי מה שהוא מבקש, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו...
והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה אחר היצירה הוא בשני דברים, אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה, והשני סבות ומצועים מהם קרובים ומהם רחוקים ומהם נגלים ומהם נסתרים... ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות לא יגמר הענין המכוון בהם. וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלקים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם...
וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל לגמור עניניו נמצאהו בראות העין כי הצריך אל המזון כשיושם לפניו המאכל כראוי לו, אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו ולעסו לא ישבר רעבונו... והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף ושאר מה שהוא צריך אליו לשני פנים, אחד מהם מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלקים, ובהמרותו בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש... וצוה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם על פנים מיוחדים ועתים ידועים. ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם יגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות ואשר לא גזר לו להגמר בהם לא יגמר וימנעו ממנו הסיבות...
והשני כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו היה בועט ורודף אחר העבירות ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלקים... (שער ד הבטחון, פרק ג, וראה עוד ערך בטחון)
והשנים עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת המית לבו וחריצותו על העולם בכל השתדלותו... אך הוא כאש, כל אשר תוסיף עצים היא מוסיפה להבה, וכל לבו וכונתו מושכים אליו יומם ולילה, איננו חושב לאוהב אלא מי שיעזרהו עליו, ולא ריע נאמן אלא המישרהו אליו, ויצפה לעתות אצור המסחרים ועתי מכירתם, וצופה עניני השער וחוקר על יוקר הסחורות וזלותם ועליתם וירידתם בכל קצוי ארץ, ולא יעכבהו מלכת בדרכים הרחוקים חום ולא קור ולא סער הים ולא אורך הדרך במדברות, אך כל זה לתקותו שיגיע אל תכלית ואין תכלית לו, ואפשר שתהיה יגיעתו לריק ולא יעלה בידו כי אם הצער הארוך והטורח והעמל, ואם הגיע אל קצת מה שקוה שמא לא יהיה לו ממנו כי אם שמירתו והנהגתו והצנעתו מן הפגעים עד שיהיה למי שנגזר לו בו, אם בחייו, כמו שנאמר (ירמיה י"ז) "בחצי ימיו יעזבנו", או לאחר מותו כמו שכתוב "ועזבו לאחרים חילם" (תהלים מ"ט). וכבר הזהירונו החכמים מן החריצות וההשתדלות להרבות בממון, כמו שכתוב (משלי כ"ג) "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל"... (שער ח חשבון הנפש פרק ג, וראה שם עוד)
והנה תועה - ...ומאריך לומר שסבות רבות באו אליו שראוי לחזור, וסבל הכל לכבוד אביו, ולהודיענו שהגזירה אמת והחריצות שקר, שזימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו לידם, ועל זה אמרו שהאישים היו מלאכים... (בראשית לז טו)
...וכן הבטחון והאמונה, כל הבוטח מאמין, לפי שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאות שאלתו, ואין כל המאמין בוטח, כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא, או שמא קבל כבר שכר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הבורא. ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם להנצל מצרתו או להשיג שאלתו, ולולא היראה שמא יגרום החטא היתה ההשתדלות להנצל אפילו על ידי נוהג העולם חסרון באמונתו, שהרי כתיב (תהלים ל"ז כ"ה) "ולא ראיתי צדיק נעזב" וגו'... והיודע בעצמו שהוא צדיק אבל מתכוון למה שאמרו "היה לך לעזרני" (שבת פ"ט) הרי לבו לשמים ויפה הוא עושה, ואין זה חסרון באמונה, וכן הירא שמא יגרום החטא, אחר שהוא מאמין מהיכולת בידו... נמצא כי המאמין יתכן שיירא שמא יגרום החטא, אבל הבוטח אינו ירא שמא יגרום החטא... (האמונה והבטחון פרק א)
...ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו, תהיינה בטלות כל מצות התורה ואזהרות... והיו בטלות גם כן ההכנות כולן עד סופן מבנות בתים כנוס הממון לברח בעת הפחד וזולתן, כי אשר נגזר שיהיה אי אפשר מבלתי היותו, וזה כולו שקר גמור... (פרק ח)
גודל החריצות וההשתדלות בדבר יורה על גודל תכליתו... וזה יצדק בעיקר בעניני הנפש, כי בעניני הגופים חרוצים האנשים מאד, ולכן העצלה עד ממהר על מיעוט האמונה בלב בני אדם... (בראשית כט כ)
הפעולות האנושיות תהיינה מצד ההשגחה, המערכה השמימית, ההשתדלות האישית או ההזדמן (מקרה), והשכל. הדת והנסיון יחייבו שלא יהיו בדרך אחת מאלו בלבד... ומצאנו שהתורה ציותה להנצל ממקרים, כגון "ועשית מעקה לגגך", "לא תצאו איש מפתח ביתו" וגו', והעצה הרי רק תועיל בדבר שהוא בידו. אמנם הנסיון יורה שההשתדלות לעתים לא תועיל ואף תזיק, ובכל זאת ברוב מעשי בני אדם תועיל, אמנם הבחירה האנושית תשלוט עליה...
והנה בהיותו מזל האיש טוב ופעולותיו טובות, תתחבר אליו ההשגחה האלוקית לחזק מזלו וישכיל ויצליח בדברים גדולים, וכמעט אינו זקוק לחריצות ולהשתדלות, מה שאינו כן אם מעשיו הבחיריים מקולקלים, ומה גם אם מזלו רעוע או בינוני. אמנם כשמעשיו הבחיריים בינוניים ולא יכריעו עליו את ההשגחה לטוב ולרע, אז תועיל ההשתדלות והחריצות ויעזרו אל טוב המזל, כמו שכתוב "ויד חרוצים תעשיר".
אולם בהיות המזל רעוע או בינוני ומעשיו הבחיריים טובים, תספיק הזכות לעזר אלוקי לבטל הוראת המזל הרע, כמו שהיה באברהם שהוציאו מאצטגנינותו. ובאלו תועיל ההשתדלות כי חסרונה במקום הצורך הוא עוון, כמו שכתוב (שוחר טוב כ"ג) יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר בכל משלח ידך... והעצה היא שיחזיק עצמו בינוני במעשיו ומזלו רעוע, ואז צריך להתחזק במעשיו ולהשתדל, ולא יקוה שיגיעו לו מאווי נפשו כי אם על ידי החפץ האלוקי שבידו הכל... (שם לב ד, וראה שם עוד)
החריצות וההשתדלות מועיל והכרחי בכל דבר מן הפעולות האנושיות, אם בפעולות שטבע האפשר שמור בהן, שאחר שהן מונחות לבחירה הגמורה מאין שום מונע, אין ספק שההשתדלות בהן סבה להגעתן, וכן בפעולות שהן מעורבות מן ההכרח והבחירה, ההשתדלות בהן מבואר שהוא הכרחי להגעתן, כמו התבואה המגעת מפעולות עובדי האדמה ומן הגשמים.
ואולם בפעולות שהן על צד ההכרח והן מגיעות על צד הגזירה, הנה היה נראה שאין ההשתדלות ראויה בהן, אבל כשיעויין היטב נמצא שגם בהן ההשתדלות ראויה ומוכרחת ומחוייבת, לפי שכבר אמרנו שמניעת הגעת התכלית שהוא הטוב המגיע מן ההשתדלות לא יהיה אלא מצד העונש, אם למרי שקדם לו, ואם שלא תספיק זכותו לבטל הגזירה מעליו מפאת המערכת. וכשיראה האדם שישתדל בחריצות גדולה להשיג טוב מה או תכלית מה ולא השיגו, ידע בודאי כי כך נגזר עליו, אם כעונש על עוונותיו, ואם מצד שאין לו זכות מספיק לבטל מעליו גזירת המערכת, ובזה ישוב לפשפש במעשיו וישוב אל ה' וירחמהו... אבל כשיראה האדם עצמו שהוא משיג מצד יגיעו ועמלו מה שראוי להשיג, וידע שאין בידו עוון גדול ימנעהו מלהשיג טרפו מצד השתדלותו, לא ישוב אחור ימינו מלעשות יכלתו ויהיה שש ושמח בזה... (אמר ד פרק ו)
אלי תבא - ...והודיע שבהיות כונת האמהות רצויה לפני הא-ל... וענין הדודאים נשמעה תפלתן על זה, כי ראוי לצדיק שיעשה השתדלות הטבעי האפשר אצלו להשיג חפצו, ועם זה יתפלל שישיג התכלית. (בראשית ל טז)
מקץ שנתים - שנתווספו לו על שאמר לשר המשקים "ועשית נא עמדי" וגו'... ובא ללמדנו דעת בל יאמר איש שההשתדלות מועילה. (בראשית מא א)
דבר יום ביומו - ואם ירצה ללקוט כפל ימצא באוהלו רק עומר אחד, לומר שאין הדבר תלוי בהשתדלותו של אדם בפרנסה, כי אם במה שנקצב לו מראש השנה. (שמות טז ד)
וכבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל אדם, (בראשית ג') "בזעת אפיך תאכל לחם", אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו. על כן אמר בספרי, יכול אפילו יושב ובטל, תלמוד לומר "בכל משלח ידך אשר תעשה". אבל לא שההשתדלות מועילה, אלא שההשתדלות מוכרחת, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתחול עליו, ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות ובהשתדלות, הוא מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פ"ה) "כי לא ממוצא וממערב וגו' כי אלקים שופט". ושלמה המלך אמר (משלי כ"ג) "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל"... (מסילת ישרים פרק כא)
לך לך - עוד יכוין לומר על זה הדרך, לך לך לתועלתך, והגם שאין הטובה מסובבת מהשתדלות, כאומרו "לא ממוצא וממערב וגו' הרים" וגו', ודרשו ז"ל כל הרים שבמקרא כמשמעה חוץ מזו, שהוא לשון הרמה, אף על פי כן יש טעם בדבר לצד שינוי מקום, והוא אומרו מארצך, ואמרו ז"ל ג' דברים אף על פי שאין ניחוש יש סימן, והם בית תינוק וכו', ואמרו עוד מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזל למתא אחריתא צועק לפני ה' ואינו נענה. (בראשית יב א)
אם יבא עשו - ...והכל עשה יעקב בהתבוננות לבל יצטרך לנס, וה' יגמור בעדו. (שם לב ט)
והנה המן מברר לנו שההשתדלות היתרה למותר היא, כי הלא "המרבה לא העדיף". וחשבתי היום על הכסילים האומרים כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וגו', היתכן? אם נראה מנהל עסק רב על רבבות ויותר, ונער קטן משרת אותו ומושיט לו הסחורה אשר יצוהו, האם יאמר כי הוא מנהל העסק? האדם אינו עושה במחיתו דבר, רק מושיט בפה, והאברים אשר ברא השי"ת עושים הכל... האם יש לו שום דריסת הרגל בזה? וכמה עמל יש לאדמה, ובודאי כמה מלאכים לתקן המאכלים עד יחיה האדם, ומי שומר האברים אשר יעמול בהם, ומה חלק יש לאדם בכל מחיתו חוץ מההושטה לפה? ואם יאמר בכחו לנהל את העסק - מי נתן לו הכח? האם קנה השכל בחנות? הא למדנו כי האדם האומר זאת אינו אלא שגעון, ואנחנו רואים כי בטבע האדם לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו', הרי כי האדם בטבע יתנהג בשגעון... (חלק א יט)
כל הצורך להשתדל בענינים הגשמיים על פי מהלך הטבע, בא מתולדות חטא אדם הראשון, שנאמר בקללתו "בזיעת אפיך תאכל לחם", והיינו מפני שבחטאו ירד למדרגה גשמית כזו, אבל קודם החטא כשהיה במדרגה רוחנית עליונה, היו כל צרכי גופו המזוכך באים אליו ממילא... וכן אמרו חז"ל מלאכים צולין לו בשר ומוזגין לו יין. וכיוון שכל ענין ההשתדלות אינו אלא עונש וקללה, ולא נתנה בו התורה שיעור, אם כן הלא טוב לאדם שיפחית לעצמו מהקללה עד כמה שאפשר... וכמה הוא הפחות שבהשתדלות אשר הוכרחו לעשותו? כך אמר רבינו זונדל מסלנט זצ"ל, הלא צריכים אנו לעסוק בהשתדלות רק מפני שאין אנו ראויים לנסים גלויים, ועל כן אנו מחוייבים לעשות באופן אשר ההשפעה היורדת אלינו יהיה אפשר לתלותה באיזו סבה, אם כן בזה נגמר השיעור, אם על ידי ההשתדלות אף היותר קטנה, יהיה מקום לתלות בסבות טבעיות. ועל עצמו אמר, אני קונה שטר הגרלה, ובזה אני יוצא חובת ההשתדלות.
אמנם רוב בני האדם, וגם אשר יחשבו מאמינים ובעלי בטחון אינם עושים כן, אלא עוסקים בהשתדלותם הטבעית בכל יכולתם, ומעיינים בכל שכלם ומדייקים וגם ילחמו בחבריהם בכל עוז, וכששואלים אותם למה תרבו כל כך בהשתדלות, הלא מאמינים אתם, תשובתם מוכנה, הלא מצוה היא - ששת ימים תעבוד, וכדומה. אך יעיינו נא במסילת ישרים פרק כ"א, או יחפשו בכל מנין המצות כי לא ימצאו שם מצותם זו... ואשר יחשבו כי כל אשר ירבו להשתדל כמעט כל ימיהם הוא לשם שמים באמת, יבדקו נא את עצמם, אם מחשבה רוחנית באה להם באמצע טרדתם בעסקיהם, או להיפך מחשבת עסקיהם באה להם באמצע שמונה עשרה?
...משני צדדים אורב עליו היצר, אם ירבה בהשתדלותו מכפי ערך אמונתו - הרי יכפור, ואם ימעט מכפי ערכו, יבא לתהות על הראשונות וגם לכפור אחר כך (אם תמעט פרנסתו)... והמשקל בזה הוא דק מאד, ותלוי בבחירת האדם ואי אפשר לבא בו אל הנקודה האמיתית, אם לא מתוך יראת שמים טהורה המצלת מנגיעות. דבר זה מפורש בתורה, ואפילו משה רבינו ע"ה לא נתגלה לו איה הנקודה האמיתית בכל ענין בין הבטחון וההשתדלות... (חלק א עמוד קפז, וראה עוד ערך בטחון)