התבודדות

(ראה גם: אדם-חברו, דביקות, עבודת ה')

אמונות ודעות:

יש אנשים שנראה להם כי מה שראוי שישתמש בו האדם היא הפרישות בעולם הזה, והתיור בהרים ולבכות ולהתאבל ולספוד על העולם הזה, ואמרו חייבנו את זאת מפני שהוא עולם כליון, מתהפך באנשיו, ואינו יציב לשום אדם, ובעוד האדם בשיא שמחתו בו ושאנן והנה נהפך עליו והיתה שמחתו לאבל, ועזו לשפל ואשרו לעמל...

והתבוננתי במה שאמרו, ומצאתי רובו אמת, אלא שהם הגזימו בהזנחת הישוב, כי הם הזניחו מה שאי אפשר בלעדיו מן המזון והלבוש והמדור, ואף הזניחו זכרון עצמם, כי בהמנעם מלהתחתן יכרת הזרע, ואלו היה זה נכון היו נוהגים כך כל בני אדם, וכאשר ינהגו כך יכחד המין האנושי, ובהכחדתו תבטל החכמה והתורה והתחיה והשמים והארץ. והיכן סכנת הנפשות על ידי החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפגעים...

אבל הטוב לאדם מדת הפרישות בעולם הזה שישתמש בה במקומה, והוא אם נזדמן לו מאכל אסור או ביאה אסורה או ממון אסור ישחרר לו את המדה הזו כדי שתעצרהו מכך... (מאמר י פרק ד)

חובת הלבבות:

אבל פירוש החלק השלישי, והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומיודעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אופני יושר הבטחון על האלקים בהם כאשר אספר, והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים, שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלקיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו, ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה, כמ"ש הכתוב (ויקרא כ"ה) "כי גרים ותושבים אתם עמדי", ויחשוב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מועט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם, ויחשוב אחר כך בהסתלקות כובד משאם וחובותם מעליו, ויחשוב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים, וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר ריק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק. ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת האלקים, וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם...

ואם יהיה הבוטח באלקים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלקים בהצלתו מהם, וישתדל לפרוע מה שחייב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל עניניהם וירום אופני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא... (שער ד הבטחון, פרק ד, וראה שם עוד)

והשבעה עשר, השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך, ומרעת חברתם מותרי הדברים... וכללו של דבר כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים, כמו הזנות ורוע משא ומתן ושבועת שקר ועדות שקר וכל העבירות שיהיו בלשון לא יגמרו אלא בחברה ובהתערב עם בני אדם, אבל הבדידות והפרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות, והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המדות הטובות. וכבר נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת הבדידות ובחירת היחידות, על כן השמר אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם, ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם. ואחר כך השמר פן יטעה אותך רעיון לבך, כי בחברת חכמים היודעים את האלקים ואת תורתו והתערב עם גדולי בני אדם העדר ענין הבדידות והנחת מעלות היחידות אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה. ובחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות יארך ספורם. ואמר החכם "הולך את חכמים יחכם"... (שער ח חשבון הנפש פרק ג, וראה שם עוד)

אבל לכמה כתות נחלקים הפרושים בפרישות אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות מן העולם תהיה לאחת משתי עילות, כמו שהקדמנו, והם התורה והעולם. והפורשים מחמת מסורת התורה שהם אנשי הפרישות האמיתי הם שלש כתות, אחת מהם אנשים שהלכו בגדר הפרישות העליון להדמות כאישים הרוחניים ויעזבו כל מה שיטרידם מן האלקים, וברחו מן הישוב אל המדבריות והישימות וההרים הגבוהים מקום שאין צוות ולא חברה, אוכלים מה שהם מוצאים מעשב הארץ ועלי האילנים... טרדם מורא הבורא ממורא הברואים, ושעשעה אותם אהבת הבורא מחשוב באהבת בני אדם, והספיק להם מה שיש להם אצל האלקים, ולא שייחלו על מה שיש בידי אדם. והכת הזאת רחוקה מכל הכתות בגדר הדרך השוה התוריה, מפני שהם עוזבים ענין עולמם לגמרי, ואין בדין התורה לעזוב ישוב העולם לגמרי, כמו שהקדמנו, במה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ה) "לא תהו בראה לשבת יצרה".

והכת השניה אנשים שהלכו בדרך הגדר הבינוני שבפרישות, ומאסו מותרי העולם לגמרי, וסבלו לחסום תאותם מהם. והמותרים על שני פנים, אחד מהם מותרים שהם חוץ לאדם ונפרדים ממנו, כקנינים הגופיים והמאכל והמשתה והמלבוש והמשכן, והשני מותרים דבקים לאדם אין נפרדות ממנו סבותם, כדבור והשחוק והמרגוע... ופסקה הכת הזאת ממנה כל קרואי המותרים ולא ראו לצאת מהישוב להספיק לגופם מזונותם כמו שהם חייבים בו, והמירו המדבריות וההרים בבדידות בבתיהם והיחידות במשכניהם והשיגו שני הענינים, והגיעו אל שני החלקים והם יותר קרובים אל הדרך השוה והתוריה ממי שהקדמנו זכרו.

והכת השלישית אנשים שהלכו בדרך הגדר השפל שבפרישות, והוא שפרשו מן העולם בלבותם ובמצפונם והשתתפו עם אנשי העולם בנראה מגופיהם בישוב העולם כחרישה וזריעה, והתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא ית', עמדו על צורת נסיון האדם בעולם הזה ומאסרו בו וגרותו והנזרתו מעולם הרוחניות אליו, ונפשותם מואסות בעולם ובהונו ונכספות לעולם הבא... ולא לקחו מהעולם אלא פחות ממזונותם ולא הניחו ממנו מה שהוא טוב להם באחריתם כפי יכלתם, אלא לקחו ממנו צדה ושנאוהו. והכת הזאת קרובה אל הדרך השוה הישרה התוריה יותר ממה שזכרנו... (שער ט הפרישות פרק ג, וראה שם עוד)

מורה נבוכים:

...אלא אחר הציור השכלי תשתדל להתקרב אליו, כמו שכתוב "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו" וגו', והאהבה כפי ההשגה, והעבודה בלב כבחז"ל... ומפני זה ירבה להתבודד. (חלק ג פרק א)

עקדה:

...והנה החי די לו בארוחת ירק, ומה יאכל השכל? לכן נבדלו אנשים אלו מהישוב והסתפקו בצרכי הנפש ההכרחיים מעשבים וזרעונים, כפי שיעץ הבורא לאדם בבריאתו... (שמות טז ד)

של"ה:

עוד מעלה גדולה רמה ונשגבה הנכללת במדת הצניעות היא מעלת ההתבודדות, שיתבודד אדם וישב בד' אמות של הלכה שלו סגור ומסוגר מן המקדש לא יצא רצונו מבית הקדושה שלו, ולא יתערב בין בני אדם, כמו שאמר ירמיה "מי יתנני במדבר מלון", כי אז ניצול האדם מכל העבירות שבין אדם לחבירו, גם נשאר קודש בדיבור במחשבה ובמעשה, וניצול מתאוה וחמדה ועוסק בתורה, כי אין לך ביטולים נגדו, ומתייחד עם קונו. וזהו הצנע לכת עם אלקיך, שיהיה מוצנע ומוסגר ואין אתו רק השי"ת, ואף כשהולך מההסגר שלו לא ילך רק עם אלוקיך, כלומר לבית הכנסת ולבית המדרש. ואבא מורי ז"ל נתן סימן על זה מאמרם ז"ל, תינוק בזמן שהוא במעי אמו נר דלוק על ראשו וכו', מיד כשיצא לאויר העולם בא המלאך וסטרו על פיו... מי יוכל לשער תוקף מעלת ההתבודדות שגורמת לו סור מרע, ואם הוא לדבר מצוה ילך... וזהו ענין של נח שאמר הכתוב "את האלקים התהלך נח", כלומר במקומות התבודדות שאין שם רק השי"ת, ואילו היה הולך בין הבריות אפשר היה לומד ממעשיהם, אבל אברהם ידע כחו הגדול בדביקות השי"ת ולא היה צריך סעד, והוא היה הולך בין הבריות להפכם... (שער האותיות אות צ)

ומי שלא זכה לקבע את דירתו באדמת קודש הוא אנוס, יש לו תקנה מדוגמת מקום קודש להיות לו מקום ד' אמות של הלכה התבודדות להתבודד עם אלוקיו, וכבר נתנו סימן "בד קדש", כשהוא בד, רוצה לומר לבדו, אז הוא קודש. ויראה שמן המקדש מעט לא יצא, רוצה לומר ממקום קדושתו. וזה לשון ר"ח בשער הקדושה פ"ו: עוד צריך לקניית הקדושה קדושת המקום, כמו שמצינו שנזכר בתורה בפרשת אחרי מות מקום קודש, ויש בזה ב' בחינות, או היות מקום מקודש על ידי עסק התורה והתפלה, או מקום קדוש מובדל ומופרש מבני אדם. ומקום בדד מבני אדם הוא הכנה גדולה לדביקות, ולכן היו החכמים הראשונים פורשים עצמם ממקום הישוב, ונקרא כת המתבודדים כמו שהביא החסיד בעל חובת הלבבות, והוא תנאי מתנאי הפרישות להיות חפץ בבדידות, כי בזה מראה בנפשו שאין לו קשר עם אנשי העולם הזה כלל, כמו שהוא אמת אחר פטירתו, ולכן מעתה מראה גירות נפשו בעולם הזה, ואינו רוצה להתדבק כי אם בה' אלוקיו, לפי שבו עתיד להתדבק דיבוק עצמי אם יזכה... וכן באלישע הנביא מצאנו לו קדושת מקום להכנת קדושתו, מה שעשתה לו השונמית... (שם, וראה שם עוד)

...וגם בכמה חיבורים מהראשונים נמצא שההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגים בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם עניני העולם, ומקשרים מחשבותיהם עם אדון הכל, וכך לימוד מהר"י המקובל הנזכר, שזה מועיל לנפש שבעתים מהלימוד, ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מהשבוע, או יום אחד בחמשה עשר, או יום אחד בחודש ולא יפחות מזה... (הלכות תשובה)

רמח"ל:

הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות הוא שיסתכל האדם בגריעות תענוגות העולם הזה ופחיתותם מצד עצמם, והרעות הגדולות שקרובות להיוולד מהן... ויקר מן הכל היא ההתבודדות, וכבר הזכיר דוד המלך ע"ה בשבח ההתבודדות ואמר (תהלים נ"ה) "מי יתן לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה". והנביאים אליהו ואלישע מצאנו היותם מיחדים מקומם אל ההרים מפני התבודדותם, והחכמים החסידים הראשונים היו הולכים בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל כמותם... (מסילת ישרים פרק טו)

מלבי"ם:

ויצחק בא מבוא - שהלך לשם כל יום, שהבאר היתה מקום קדוש על ידי הראות המלאך, והתבודד שם. (בראשית כד סב)

מוהר"ן:

אך לזכות לזה להכלל בשרשו, דהיינו לחזור ולהכלל באחדות השי"ת שהוא מחויב המציאות, זה אי אפשר לזכות, כי אם על ידי ביטול, שיבטל עצמו לגמרי, עד שיהיה נכלל באחדותו ית'. ואי אפשר לבא לידי ביטול כי אם על ידי התבודדות, כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו ולהכלל בשרשו. אך עיקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה, כי ביום, על ידי שרודפין העולם אחר העולם הזה, הוא מבטל ומבלבל את האדם מלהתדבק ולהכלל בהשי"ת... וגם צריכין שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד, דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם, כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום הרודפים אחר העולם הזה, אף על פי שכעת אינם הולכים שם, הוא מבלבל גם כן ההתבודדות ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו ית', על כן צריך שילך לבדו בלילה, בדרך יחידי, במקום שאין שם אדם, ושם ילך ויתבודד ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עולם הזה ויבטל הכל עד שיזכה לבחינת ביטול באמת. היינו שבתחילה ירבה בתפילות ושיחות בהתבודדות בלילה בדרך יחיד כנ"ל, עד שיזכה לבטל זה הדבר, דהיינו לבטל מדה ותאוה זאת, ואחר כך ירבה עוד בהתבודדות הנ"ל עד שיבטל מדה ותאוה אחרת, וכן ינהוג זמן רב בהתבודדות בזמן הנ"ל ובמקום הנ"ל עד שיבטל הכל... (נב)

ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר, להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו, בטענות ואמתלאות, בדברי חן וריצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו ית', שיקרבו אליו לעבודתו באמת, ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, דהיינו בלשון אשכנז (במדינתנו), כי בלשון הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו. וגם אין הלב נמשך אחרי הדיבורים מחמת שאינו מורגל כל כך בהלשון... כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא מורגל בו, ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו... הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו ית' מהיום ולהלאה באמת וכיוצא בזה כל חד לפום דרגיה. ויזהר מאד להרגיל עצמו, להתמיד בזה מידי יום ביום שעה מיוחדת כנ"ל, ושאר היום יהיה בשמחה כנ"ל. והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד, והיא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו ית', כי זאת היא עצה כלליות שכולל הכל... ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו ית' כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפני ית' וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה עצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו. (תנינא כה)

אמר שעיקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלימות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השי"ת, עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו חס ושלום, עד שכמעט יגווע חס ושלום, עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעוצם צערו וגיעגועו וכיסופיו להשי"ת באמת... ואמר הלא כשהש"י עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו. (צט)

סיפרו לי שאמר שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם על ידי התבודדות, והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפורסמים אמתיים, ואמר שכולם לא באו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות... (ק)