(ראה גם: הקשב, שמע)
האזינו - ...ברם משה נביא כד הוה מתנבי בכנישתהון דישראל יהב שמיעא לארעא וצייתא לשמיא מן בגלל דהוה קריב לשמיא ורחיק מן ארעא... (דברים לב א)
האזינו - כבר פירשתי כי מלת האזינו מגזרת אזן, כאילו אמר הטו אוזן... (שם)
האזינו - נראה שהיא שמיעה מרחוק, שמשה שם עצמו כאילו רחוק מהשמים... וישעיה אמר להיפך שמעו שמים, ומסביר בסוף - כי ה' דבר. (שם)
האזינה עדי - שישכיל מעקימת שפתיו שהוא אנוס מהמלאך לדבר. (במדבר כג יח)
האזינו - וראיתי לרז"ל שאמרו משה שהיה קרוב לשמים אמר האזינו השמים וגו'... וחוץ מדרכם נראה לומר, וקודם נשכיל על דבר משמעות תיבת האזינו, והנה היא סובלת שני דרכים, אחד הטה אזן והשני תאזין אזנך, לדרך הראשון יגיד שהשומע רחוק וצריך להטות אזנו כדי שיוכל לשמוע... ולדרך השני יגיד שכל כך אזן השומע קרובה למשמיע שלזה אומר האזן, ודרך זה בחרו חז"ל. והגם שקדמונינו בחרו דרך אחר... לפי שהשמים הם עליונים כפשט הענין לזה קרא להם משה שיטו אזנם, ולארץ אמר ותשמע מעצמה, כי לפניו היא עומדת... (דברים לב א)
האזינה - מבואר אצלי ההבדל בין שמיעה להאזנה, שנושא שצריך לתת לב להבין בא אליו לשון שמיעה, ועל הנושא שאין צריך כל כך הבנה בא לשון האזנה... (במדבר כג יח)
האזינו - האזנה יורה להטות האזן להקשיב ברב קשב, או מצד עמקות הענין או מפאת ריחוק המקום... (דברים לב א תורה אור)
האזינה - שמיעה ושקילת הנשמע, מלשון מאזנים. (תהלים ה ב)