(ראה גם: בית דין, דיין, הלכה, למוד, מחלוקת)
ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה. (ויקרא י יא)
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה', ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. (דברים יז י)
השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות, ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות. (שם כד ח)
יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. (שם לג י)
ואת עמי יורו בין קדש לחול, ובין טמא לטהור יודיעום. (יחזקאל מד כג)
...רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו, אמר לה לאימה שלום אשתו אינו מוציא שבתו, ומת... (שמיני הקדמה)
יכול לא יהו ישראל חייבים על ההוראה (שתויי יין) במיתה, אבל יהו אהרן ובניו חייבים על ההוראה במיתה, ודין הוא, ומה אם ישראל שמוזהרים לבא אל אהל מועד שתויי יין ולא שתויי יין אין חייבים מיתה על ההוראה, אהרן ובניו שאין מוזהרים לבא אל אהל מועד אלא שתויי יין אינו דין שלא יתחייבו מיתה על ההוראה, יצאו ישראל מן הכתוב, אהרן ובניו מקל וחומר. (שמיני-יין ושכר פרשה א)
...רבי אומר אינו צריך, הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו, שאין תלמוד לומר ההמה, אלא מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה. (בהעלותך סח)
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, על הוראת בית הגדול שבירושלים חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על הוראת בית דין שביבנה. על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. (שופטים קנד)
יורו משפטיך ליעקב, מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע... (ברכה שנא)
אל הנער הזה התפללתי, א"ר אלעזר שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, אמר להן עלי קראו כהן ליתי ולשחוט, חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט, שחיטה בזר כשרה, אייתוהו לקמיה דעלי, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה מי כתיב ושחט הכהן, והקריבו הכהנים כתיב, מקבלה ואילך מצות כהונה, מכאן לשחיטה שכשרה בזר, אמר ליה מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה... (ברכות לא ב)
איבעיא להו, שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו (כיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול), אמר רב הלכה ואין מורין כן, ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה ומורין כן. (שבת יב ב)
...אמר לפניו ר' ישמעאל ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן. אמר כבר הורה זקן. אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה. (שם נא א)
מהו לאורויי במקום רבו, א"ל אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי. א"ל ר' יעקב בר אבא לאביי כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחא מהו לאורויי באתרי דרביה, א"ל הכי א"ר יוסף אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי. רב חסדא אורי בכפרי (ולא היה מקומו של רב הונא) בשני דרב הונא, רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא. רבינא סר סכינא בבבל, א"ל רב אשי מאי טעמא עבד מר הכי... אמר ליה לאו אורי אתמר, אמר ליה אתמר אורי ואתמר לא אורי, בשני דרב הונא רביה הוא דלא אורי, ואורי בשני דרב חסדא דתלמיד חבר דיליה הוה, ואנא נמי תלמיד חבר אנא. אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה. רבינא איקלע למחוזא אייתי אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה, אמר ליה זיל אמטיה לרבא, אמר ליה לא סבר מר הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה, אמר ליה אנא מיזבן זבינא (מינך, לכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא היית לי)... אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי. רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי, חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא (בדקל, ואין משתמשין באילן משום שבות), רמא ביה קלא ולא אשגח ביה, א"ל ליהוי האי גברא בשמתא. א"ל כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא, אמר ליה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה, שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה. ושלא בפניו לא, והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן... ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו, אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו... כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ואמר רבה בר בר חנה אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו, והיה רחוק ממנו שלש פרסאות, בפניו הוה. והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר... אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש, שנאמר ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי, וכתיב עם חמת זולי עפר. זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך... ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו, שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו', אף על גב דאמר להו לאחי אבא צוה ואותי לא צוה, אפילו הכי איענש, דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. א"ר לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם, וכתיב נון בנו יהושע בנו. (עירובין סב ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה, אמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא, דהא אנא כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי... אמר ליה הדרי בי. (שם סד א)
מר עוקבא ביומא דשותא (רוח דרומית מנשבת) לא הוה נפיק לבי דינא, אמר רב נחמן בר יצחק הלכתא בעי צילותא כיומא דאסתנא... (שם סה א)
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן, חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה... אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, ולא היה ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. (פסחים ג ב)
...א"ל אין בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי. (שם לג א)
...קרי עליה רב יוסף עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, כל המיקל לו מגיד לו. (שם נב ב)
...ואיבעית אימא להתלמד עבד, וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. (ראש השנה כד ב)
אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, יששכר דכתיב יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא. (יומא כו א)
הר המוריה, פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא, חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל... (תענית טז א)
...מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא בפני שמעון בן שטח... בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב בית דין ר"י בן טבאי נשיא, היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח... מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי, דאפילו אצטרופי נמי לא מצטריפנא, (חגיגה טז ב)
והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו... (יבמות עז א)
דתני בי מדרשא הורו בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות, ורב נחמן אמר הוראה היא... (שם צב א, וראה שם עוד)
דאמר רבי יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר, רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה... ואיבעית אימא תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו... (שם קט ב)
אמר אביי האי מילתא דאמרי רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משם דלא מסתייעא מילתא למימרא... (כתובות ס ב)
א"ר חנילאי בר אידי אמר שמואל מורה הוראה אני אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו. (שם עט א)
היכי דמי רשע ערום... רבי זריקא אמר רב הונא זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים... תנא התנאים מבלי עולם, מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן. (סוטה כא ב)
מאי קטן שלא כלו לו חדשיו... רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, דא"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה, עד ארבעין שנין, איני והא רבה אורי, בשוין. (אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות, או שאין זקן ממנו בעיר). (שם כב א)
רב אשי ורבינא סוף הוראה, וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. (בבא מציעא פו א)
תנו רבנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי, אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי... (סנהדרין ד ב, וראה שם עוד וערך דיין)
מאי רשותא, כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, יתיר. כי הוה נחית רב לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחותי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, אל יתיר... מאי טעמא אילימא משום דלא חכים, הא קא אמרינן דחכים טובא, אלא משום דלא בקיע במומי, והאמר רב שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר, אלא לחלק לו כבוד לרבה בר חנה. ואיבעית אימא משום הא גופיה, דרב בקיע במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי ואמרי כי האי גוונא שרא רב ואתו למשרי מום עובר.
יורה יורה, אי גמיר רשותא למה לי למישקל, משום מעשה שהיה, דתניא פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה, אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה, אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים דרש להו, ואינהו סבור מי בצעים קאמר... תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו.
תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר, דרש להו מותר ללתות חיטין בפסח, אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא, ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל, אמר להו לאו אדעתאי. (שם ה א וב)
...לא ראי דיין כראי נשיא, שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו (שנאמר ושמרת לעשות ככל אשר יורוך), כראי נשיא שאי אתה מצווה על הוראתו... (שם סו א)
זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט... באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי, אם שמעו אמר להם, ואם לאו באין להן לאותן שעל פתח עזרה... ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצא תורה לכל ישראל, שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו שנה ולמד בדרך שהיה למד פטור, ואם הורה לעשות חייב, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון, אינו חייב עד שיורה לעשות, תלמיד שהורה לעשות פטור... (שם פו ב)
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה... רבי יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב להבדיל ולהורות. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות... ר' יהושע בן לוי אמר בנים ראוין להוראה, דכתיב להבדיל ולהורות. (שבועות יח ב)
ר' ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. (אבות ד ז)
דבר בא לעולם... ועל המורים בתורה שלא כהלכה. (שם ה ח)
הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם, בין שעשו ועשה עמהם, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה פטור, מפני שתלה בבית דין... אמר שמואל לעולם אין בית דין חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם. רב דימי מנהרדעא אמר עד שיאמרו להם מותרין אתם לעשות, מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה... (הוריות ב א, וראה שם עוד)
אמר רב יוסף רבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה... (מנחות קד א)
והאמר רב חנן בר אמי כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כרבי מאיר, וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ... (חולין טו א)
...ולא בא בפי בשר פגול, שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. (שם לז ב)
ותרנגולת היתה לו לרבי חנינא שנשמטה ירך שלה והביאה לפני רבי והתירה לו ומלחה רבי חנינא והוה מורי בה הלכה לתלמידים, זה התיר לי רבי... (שם נז ב)
...ותו אי כרבנן מאי עד יבא ויורה צדק לכם, עד שיודע לך דבר מיבעי ליה. (בכורות כד א)
תנו רבנן... ולהורות זו הוראה, את כל החוקים אלו מדרשות... ביד משה זה תלמוד, יכול אף המשנה, תלמוד לומר ולהורות, ר' יוסי בר' יהודה אומר יכול אף תלמוד, תלמוד לומר ולהורות. כמאן אזלא הוא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה... ושאני הכא דזיל קרי בי רב הוא. אמר רב הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה. והא רב לא מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה משום שכרות, שאני רב דאורי מורי, וניקם דלא לורי, כל היכא דיתיב רב לא סגי ליה בלא הוראה. (כריתית יג ב)
אמר רבי יוחנן חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטמינא מטהר, מטהרנא מטמא. אמר רבי אלעזר ענוותנותא דרבי חנינא גרמא לי דחזאי דמא, ומה רבי חנינא דענותן הוא מחית נפשיה לספק וחזי, אנא לא אחזי... עולא איקלע לפומבדיתא אייתו לקמיה דמא ולא חזא, אמר ומה רבי אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה כי מקלע לאתרא דר' יהודה לא חזי דמא, אנא אחזי...
והתניא חכם שטימא אין חברו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר... (נדה כ ב)
תניא אר"א בר' יוסי דבר זה הוריתי בעיר רומי לאיסור, וכשבאתי אצל חכמים שבדרום אמרו לי יפה הוריתה. (שם נח א)
ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה, והוא רבי מאיר פלגי על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה, והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עביד עובדא כוותיה... ואמרנו לו רבי, דברים מבטל בחייך, ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי... (ברכות ו ב, וראה שם עוד)
רבי יהושע בן לוי אמר, עליהם ועליהם, כל דברים הדברים, מקרא משנה תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני, מה טעם, דבר שיאמר אדם ראה זה חדש וגו', רבי זעירא בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד... (פאה יג א)
רבי הוה בעכו חמתון אוכלין פיתא נקייה, אמר לון מה אתון לתין, אמרו ליה תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין, סברין מימר ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן, סברין מימר מי שלק של ביצים, ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הוריה. רבי חייא בשם רב הונא תלמיד שהורה אפילו כהלכתא אין הוראתו הורייה. תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה, תני בשם רבי אליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא שהורו בפני משה רבן, מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבי אליעזר רבו... (שביעית טז א, וראה שם עוד)
רב יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא... אשכח תנאי תני אין שואלין הלכות המרחץ במרחץ והלכות הכסא בבית הכסא... (שבת כד א)
...שאל לרבי סימון ושרא, שאל לרבי אמי ואסר, ואיקפד רבי סימון, ולא כן תני נשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסר, אמר רבי אמי הכין הוה עובדא שאל לר' אמי ואסר ליה, לר' סימון ושרא, איקפד ר' אמי, כהדא דתני נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. (שבת פו ב)
רבי זעירא בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר, שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולהן משוקעות במשנה... (חגיגה ז א, וראה שם עוד)
מעשה בי רבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות, אמר לו מפני מה אתה בודקיני, אם נזירות אבא עלי הריני נזיר, ואם לאו הריני נזיר מכבר, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, ואמר לו בטוח אני שאי את יוצא מן הזקנה עד שתורה הוראות בישראל. אמר רבי אלעזר בר צדוק אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה... (נזיר יט ב)
...אמר רבי אלעזר כשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור. רבי בא בר יעקב בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידך ואין את יודע אם לשרוף אם לתלות, לעולם הוי רץ אחר השרפה יותר מן התלייה... (סוטה לא ב)
שמואל אמר כל מי שאינו יודע לראות דמים טהורין לא יראה דמים טמאין. רב אמר עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן... (נדה ח ב, וראה שם עוד)
מהו והוריתיך, ר' אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ... (שמות פרשה ג כ)
...ומנין שלימדו הקב"ה להיות אומר כך, ראה מה כתוב ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן אלא ויורהו, לשון למד, שנאמר (משלי ד') ויורני ויאמר לי, וכתיב (שמות ל"ה) ולהורות נתן בלבו. (שם פרשה מג ד)
...ואל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה. (ויקרא פרשה א י)
כולם אחוזי חרב, רבי מאיר אומר כולם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קוראת להם (ממתנת עליהם), רבי יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנים בהלכה להוציא את הדין לאמיתו, והיו רואין כאילו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם... רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר ברבי אבינה אם באת אשה אצלך לבית המדרש לשאול לך על הדין או על השאלה תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין ותהא מפחד מדינה של גיהנם... (במדבר פרשה יא ז)
אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי, בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן ק' למשנה יוצאין מהן י' לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה... (קהלת פרשה ז מט)
אם יפול עץ בדרום ואם בצפון, אם הגיע קירסו (שעתו וזמנו) של תלמיד חכם להורות אם בדרום ואם בצפון שם יהוא שמה יהיו כל ישראל מתכנסין שמה ומעמידין חכמה ושומעין ממנו ולומדין ממנו. (שם פרשה יא ח)
ואת יהודה שלח לפניו, להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים. (ויגש יא)
ולמה פחתו לו עשר שנים, בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים, שנאמר (במדבר י"א) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם, לפיכך פחתו לו עשר שנים. מכאן את למד שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו, שכל המורה דבר לפני רבו או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי, שנותיו מתקצרות. (תצוה ט)
דבר אחר אמר רבי שמעון בן לקיש אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור עד שיהו דברי תורה עריבין על שומעיהם ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה... (תשא טז)
אמר זעירי אמר רבי חנינא כל המורה הלכה לפני רבו נקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך... (תהלים מ, תשלט)
אשרי העם יודעי תרועה, רבי אבהו פתר קרייא בה' זקנים היו נכנסין לעבר שנה, מה הקב"ה עושה, מניח סנקליטין שלו ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה, שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר עיניהם בהלכה, שנאמר ה' באור פניך יהלכון. (שם פט תתמ)
אסור להורות כשהוא שכור, ואם הורה בדבר שהצדוקים מודין בו אין בכך כלום, ולא אסרו אלא להורות אבל ללמד מותר, ואם היה חכם קבוע לא ילמד, שלימודו הורייה הוא. ויקרא י יא)
יורו משפטיך - שיהו כל ההוראות נתונות על פיהם, כענין שנאמר (דברים י"ז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, על פי התורה אשר יורוך... (וזאת הברכה)
ויאמרו האנשים ההמה אליו, שלא הודיעוהו על ידי שליח אלא הם בעצמם, מלמד שאין שואלין אלא לבעל המעשה. (בהעלותך)
ולהורות - למד שאסור שיכור בהוראה. יכול יהיה חייב מיתה, תלמוד לומר אתה ובניך וגו', כהנים בעבודתם במיתה, ואין חכמים בהוראתן במיתה. (ויקרא י יא)
כנגע - שאפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי. (שם יד לה)
ויאמר אלעזר - לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות... אשר ציוה ה' את משה - תלה ההוראה ברבו. (במדבר לא כא)
נר לרגלי - כשאני בא להורות אני רואה בתורה והיא מפרשת אותי מאיסור. (תהלים קיט קה)
אמר החבר, לא נאמר זה אלא להמון, שלא יחדשו משכלם ויתחכמו מדעתם ויקבעו לעצמם תורות מהקשתם כמו שעושים הקראים... והיה מאמרו "לא תוסיפו" וגו' על מה שציויתי אתכם על ידי משה ועל ידי נביא על התנאים הנזכרים בנבואה, ומה שנקבצו (הסכימו) עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר ה', מפני שהם נעזרים בשכינה, ולא יתכן לעבור עליהם שיסכימו בדבר שחולק על התורה בעבור שהם רבים, ולא תעבור עליהם הטעות לחכמתם הרחבה הירושה והטבעית הקנויה... (מאמר ג מא)
איזהו חולק על רבו, זה שקובע לו מדרש, ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת, ואסור לאדם להורות בפני רבו לעולם, וכל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה.
היה בינו לבין רבו י"ב מיל, ושאל לו אדם דבר הלכה, מותר להשיב. ולהפריש מן האיסור אפילו בפני רבו מותר להורות... ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות, שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. במה דברים אמורים שנקרה מקרה, אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל שואל אפילו הוא בסוף העולם אסור לו להורות עד שימות רבו, אלא אם כן נטל רשות מרבו. ולא כל מי שמת רבו מותר לו לישב להורות, אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה.
וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, הרי זה רשע שוטה וגס הרוח, וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה, הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העוורים, ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה, אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צב-אות... (תלמוד תורה פרק ה ב והלאה)
בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם, בית דין פטורים, וכל אחד מן העושים חייב חטאת קבועה... (שגגות פרק יד א, וראה שם כל הפרק)
אם הורה רב לאסור, והלך למקום אחר ללמוד והרב מתיר... יש לרב לומר לתלמיד, כיון שאסר דבר זה אל תהי נוהג בו היתר. (תתקסט)
...או תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה תורתו בעלת מום. (תתקצה)
יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל וגו', ולהורות וגו', אמרו רבותינו ז"ל השותה רביעית יין שאינו מזוג במים אל יורה, ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שמזגו אל יורה. (שערי תשובה שער ג מח)
ולפני עיוור לא תתן מכשול, הוזהרנו בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת, ואמרו רז"ל הוו מתונים בדין (אבות א' ב'), ונמהרי לב להבין ולהורות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפני עיוור וחטאתם כבדה מאד... (שם נב)
...וידוע כי היין בטבעו מוליד ג' דברים, שינה, וגסות רוח, ובלבול השכל, ושלשתן נרמזו בפרשה זו... מוליד גסות הרוח לפי שהוא מחמם כחות הלב ויגיע לו מזה גסות הלב, וזהו שאמר "ולהבדיל בין הקדש ובין החול", כי עם גובה הלב הכל שוה אצלו, לא יבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור. מוליד בלבול השכל לפי שהעשן העולה למוח הנה הוא מחיצה מבדלת בין השכל ובין שאר כחות הגוף, כענן הנטוי ברקיע שהיא מחיצה מבדלת בין אור השמש והעולם הזה, כן פעולות האדם נחשבות ואינו יכול להבחין ביניהם. וזהו שאמר "ולהורות את בני ישראל", לפי שהוראה במצותיה של תורה צריכה שכל זך ודעת צלולה... (ויקרא י ט)
שלא להכנס שתוי במקדש, וכן שלא להורות, כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה בעוד שיהא האדם שכור, שנאמר "יין ושכר אל תשת", ולשון התלמוד שתה רביעית אל יורה, ולשון ספרא יין וגו' אל תשת, אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים, תלמוד לומר ושכר... שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוין במעשיו...
וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי, ואפילו שתה דבש תמרים או חלב ונתבלבלה דעתו אל יורה, שנאמר בפרשת "יין ושכר אל תשת" "ולהורות את בני ישראל",ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שיודו בו הצדוקין מותר, כגון שהורה שהשרץ טמא והדם אסור. ומותר לשכור לקרות בתורה ואפילו הלכות ומדרשות, והוא שלא יורה, ואם היה חכם קבוע להוראה לא ילמד, שלמודו הוראה היא... (שמיני מצוה קנב)
...לפיכך טוב לו לאדם לירא מבוראו יתברך ומרבותיו ואל יהא גס לבו בהוראה, כמו שאמרו בפרק רביעי מאבות, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח, אבל יחשוך עצמו מן ההוראות בכל זמן שאינו מחוייב להורות, ואל יבא לידי הטעאה. (נר ד כלל ד פרק ג, וראה שם עוד)
הוי זהיר בתלמוד, פירש"י הוי זהיר בו כי לא תוכל להתנצל ולומר שוגג אני, כי שגגת התלמוד נחשבת עליך כזדון, כי היה לך לעיין יפה, אבל אם לא כיון אלא לכך היה ראוי שיאמר עולה כזדון. אבל לפי דעתי זדון ממש הוא, כי זדון לבו השיאו למהר הוראתו, ושגגתו הוראה על זדונו. וכתב הר"י ן' שושן ז"ל השוגג במעשה נוכל לזכותו כי בטרדת דעתו ולבו בל עמו עושה כן, אבל הלמד בדעתו ובלבו יש לו לכוין את שמועתו... (אבות ד טז)
...ויש מי שפירש שמדבר בענין איסור והיתר שאם יש בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק הא' אוסרו עליו מספק שלא יחטא, והב' מפולפל ותוך פלפולו אפילו דבר שבתחלת העיון יראה שהוא אסור מתיר אותו, שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו, על כן אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותו יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק, והביאו ראיה לזה, איזהו תלמיד חכם הרואה טריפה לעצמו, כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו תלמיד חכם... (אבות א י)
"ולפני עור לא תתן מכשול", הוזהרנו בזה ליזהר מאד בדין שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת. ואמרו חז"ל הוו מתונים בדין, שלא יורה שתוי, שנאמר "יין ושכר אל תשת", וסמיך ליה "ולהורות את בני ישראל", ושתוי היינו ששתה רביעית יין בלי מזיגה או יותר מרביעית אף על פי שמזוג. ובזהר החמיר מאד על הדבר, ואמר שזהו שאמר הכתוב "דינו לבקר משפט", רצה לומר קודם אכילה ושתיה, שהדן אחר אכילה ושתיה כאילו מחריב העולם. (פרק ד)
ועוד שם: התנאים מבלי עולם... שמורין הלכה מתוך משנתן, כלומר שמורין אף שאין יודע עיקר טעם המשנה, ובזה מבלין העולם, כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע בירור טעם המשנה, והתורה שהיא להורות המעשה הוא עיקר תורה, ועל זה העולם עומד, ולכך כאשר מורין הלכה מתוך המשנה לא מצד השכל הברור הם מבלי עולם שעומד על התורה... אבל בדור הזה אם היו פוסקין הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד, כי התלמוד פירוש המשנה, רק שהם פוסקים מתוך הפסקים שנתחברו להורות הלכה למעשה, ודבר זה יותר רחוק מהדעת, והראשונים כהרמב"ם והטור ז"ל אף על גב שגם הם חיברו הפסקים בלא בירור, לא היה דעתם רק להורות סוף ההלכה ואשר עולה מתוך התלמוד, אבל לפסוק האדם מתוכם מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין לא עלה על דעתם ומחשבותם, ואילו ידעו כי החיבורים האלו יהיו גורמים שיעזבו את התלמוד לגמרי ויהיו פוסקים מתוך החיבורים לא היו מחברים אותם, כי יותר ראוי ונכון לפסוק מתוך התלמוד שיש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל נותן לו ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תבונתו תטעה עם כל זה הוא אהוב אל השי"ת כאשר מורה כפי מה שמתחייב משכלו ויודע טוב, ממי שפסק מתוך חיבור ולא ידע טעם הדבר כלל. (נתיב התורה פרק טו)
ור' יהושע בן לוי סובר שיהיו לו בנים ראויים להוראה, כלומר שיהיה לבנים מעלת שכל של הוראה, שהשכל מבדיל בין דבר לדבר, שזהו ענין ההוראה... (נתיב הפרישות פרק א)
שמורים הלכה מתוך משנתן, ומפני כך הם מבלים העולם, שעל ידי זה אין נמצא הלכה כתקונה כאשר מורים הלכה מתוך משנתן, והעולם תלוי בתורה ובמצות. ועוד כי כאשר מורים הלכה מתוך משנתן, הרי אינם פונים אחר החכמה והשכל, ובשביל כך הם מבלים העולם, כאלו אין תורה בעולם כלל, כי התורה הוא השכל העליון, ואף אם המשנה היא יסוד ושורש דבר זה בודאי הוא כן, אבל שיהיה המשנה עיקר הבנין להורות הלכה מתוך המשנה, דבר זה אינו כלל, דגמרא היא עמוד ברזל, ודבר זה נכון. (חידושי אגדות סוטה כב א)
תכלית הלימוד ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו'. אתם בני יצ"ו אם בא לידכם איזה הוראה ותזכו להיות מורה הוראה תהיו יראי הוראה, שלא תכשילו חס ושלום לרבים. וקודם שתורו הוראה יהי הדין ברור כשמש בלבכם, ובכל נדנוד ספק ספיקא תראו קודם בספר איך הדין ברור, ואם יש איזה פקפוק אל תתביישו לדבר מזה עם לומדים, מי לנו גדול מרב הונא, כשהיה מורה טריפות הוה מכניף (מקבץ אתו חכמים) וכו'... ויהי יראת אלקים בלבכם, מכל מקום אל תאמרו אם כן נחמיר על רוב, כי אין זה נקרא מורה הוראה להחמיר לאחרים שלא כדין, ולו לעצמו יחמיר כטוב בעיניו... הני מילי כשיש מקום לחומרא, אבל אם אין מקום להחמיר רק שירצה להחמיר מחמת חסרון ידיעה, ואילו היה לומד ומעיין בבירור היה רואה שאין מקום לחומרא, ועם כל זאת הוא מחמיר, זהו חסיד שוטה... לאחר שההוראה ברורה אז לא יחמיץ אותה וישיב להשואל כשם שאסור לענות הדין בדיני ממונות כן בכל הוראות, ובפרט בהוראות דיני נשים לטהר אשה לבעלה שלא ילין את דינה... (דיני שבועות)
...כי כל הדברים שאינם מבוארים בתלמוד שסדרו רבינא ורב אשי יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים. עד כאן לשונו. הרי מבואר בדברי הרא"ש שרשאי לחלוק על הגאונים שקדמו לפניו בראיות ברורות, ואנחנו צריכין לשמע לו. וזהו "אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ולא אחר השופט שקדם לו שפסק בענין אחד, וזהו "על ימין שהוא שמאל", כלומר שזה מחייב והקודם לו היה מזכה, או להיפך על שמאל שהוא ימין שהקודם היה מחייב וזה שמאל והוא מזכה, על זה רומז גם כן כאן, לא תטה משפט הישר בעיניך אף גאון גדול לא כתב כן, לא תכיר פנים... (תורה שבכתב שופטים, ועיין שם עוד)
לא תסור וגו' ימין ושמאל - פירש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'... אבל ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו וכמה פנים לטמאו,ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה, וכן להפך... ומטעם זה אמרו רז"ל סוף פרק דיני ממונות, שאין ממנים לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה. וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה, משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב וילך אחר המיעוט, כהוראות אליהו בהר הכרמל. אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההפך אז לעולם לא יטהרו אפילו הוראת שעה, והרי הוא מחוייב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההפך ואתרע רובא דכנגדו... (דברים יז יא)
ולהורות - ...והיה נראה להוכיח מכאן ספק אחד אם מותר לתלמיד להורות לעצמו הוראה במקום רבו, שראיתי להרא"ש ז"ל שכתב לאסור זולת סר סכינא שאין קפידא כל כך. והנה מה שראינו שהורה אהרן הלכה זו לעצמו ושרפו החטאת משמע שמותר, ואין לך רב מובהק כמשה לאהרן, ואולי יש לדחות כי אין הוראה זו הוראה, כפי מה שאמרו ביומא שדן אהרן קל וחומר ממעשר הקל אמרה תורה "לא אכלתי באוני", קודש חמור לא כל שכן. וכיון שנאמר לו מפי משה דין מעשר כאלו אמר לו משה לשרוף ולא הורה הוא לעצמו כלום, כי בכלל מעשר חטאות בקל וחומר, וכגון זה מותר לתלמיד להורות, וקל הוא מביעתא בכותחא. ועיין בדברי התוספות שם. (ויקרא י יט)
להורות - ...שיש הבדל בין ההוראה ובין הלימוד, המלמד מרגיל את תלמידו אם בהנהגה אם באיזה חכמה, והמורה מראה לו הדבר פעם אחת. והלימוד יהיה לפעמים בדברים היוצאים מתבונת לב המלמד ודעתו, והמורה הוא רק בדבר נמצא במציאות, כמו "ויורהו ה' עץ", או בדבר שקבל מרבותיו או מה', לא בדברים היוצאים משיקול הדעת. ועל כן פעל הורה בא רק בהפעיל ולא נמצא ממנו על קבלת הפעולה, ולמד נמצא בפיעל ובקל וגם על הלמד ומתרגל מעצמו. ולכן ממ"ש להורות דייק שצריך שיורהו רבו, כי פעל זה אינו נופל על הדברים שמוציאים משיקול הדעת. (ויקרא יד נז)
ויאמר אלעזר - איך הורה אלעזר הלכה בפני רבו, פירשו חז"ל מפני שראה שעל ידי שקצף משה נתעלמה ממנו הלכה זו שהזהיר להם על דיני טהרה ולא הזהיר על געולי כלים מבליעת איסור, ולאפרושי מאיסורא מותר להורות במקום רבו. ויש אומרים שמשה נתן לו רשות על זה כדי שישמעו להוראותיו גם לעתיד אחר מיתת משה, ומ"ש "אשר צוה ה' את משה" כדי לאמר דבר בשם אומרו. (במדבר לא כא)
והוריתיך - מלשון הרה, לשים הזרע בלב האחר ושם יתפתח לאורגניזם חי. (שמות ד יב)
אשר יגידו לך - ...הגדה במשמעות מצומצמת היא קבלה, נתעורר בך ספק משום שנתעלמה מעיניך עובדה הלכתית בתחום תורה שבעל פה, כגון "הלכה למשה מסיני", בית הדין הגדול משלים לך את הקבלה, "יגידו לך מן המקום ההוא". או הכרעת בית הדין היא הוראה, מסקנה שהוסקה על פי הכללים שהמחוקק קבע ביחס לפרשנות תורתו, כגון י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, או ההוראה היא תקנה שנתקנה לצורך הקיום המעשי של המצות, בניגוד ל"הגדה" שהיא קבלה גרידא, הרי שתי אלה הן הוראה, תוצאה של פעילות רוחנית המבינה דבר מתוך דבר או היוצרת דבר חדש, ועל כך נאמר כאן "אשר יורוך", חובה לקיים גם את ההגדה וגם את ההוראה... (דברים יז י)
להורות - ...למדנו שאף על גב שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין הכל מדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא על ידי פתיחת רבו, ומפיק טעמיה הכא מדכתיב "להורות ביום הטמא" עד שיורנו רבו. עד כאן לשון הראב"ד, ואם כן פירוש להורות היינו שהכהן יהא מורה בשעה שבא מעשה לפניו, ויהא קורא לתלמידיו ולהראות להם בעין צורת הנגע ופרטיו בין ביום הטמא בין ביום הטהור. ועל זה מסיים המקרא עוד הפעם זאת תורת הצרעת, פירוש שזה הדין אינו בכל מקום אלא בצרעת, באשר דקדוקי הפסוקים קשה להבין, וגם ההלכות המקובלות מועטות... ויש לומר עוד דבאמת הוא בזיון גדול לאדם שיתקבצו תלמידים רבים ויביטו על בשרו ונגעו, ודאי בהוראה כיוצא בזה במקום אחר אסור לעשות כן ולהלבין פני השואל... (ויקרא יד נז)
...דכל דין שאינו מקובל מכבר נחתך על פי שני אופנים, א', בדרך דמוי מילתא למילתא ובא בסברא, והוא הוראה הפשוטה שבאה לשעה. ב', על פי הכרח בכללי התלמוד ופלפולה של תורה, והוראה זו נעשית משנה והלכה לדורות... (במדבר טו לג)
וסמכת את ידך עליו - שתהא לו סייעתא דשמיא לכוין האמת ודעת ישרה, וזהו כעין תועלת סמיכה להוראה שמועילה לסייעתא דשמיא, משום דאפילו איש שראוי לזה נדרש לסיוע מן השמים לכוין האמת, כדאיתא בכתובות ס' לענין תלמיד לפני רבו, משום הכי אסור להורות אף על גב שראוי, מכל מקום אין לו סייעתא דשמיא לכך. (שם כז יח)
כי יפלא - ...משום הכי תניא דבשני אופנים מצוה לעלות, כי יפלא בבית דין שלא ידעו גם המה, או דברי ריבות שיהיו מחולקים בבית דין... בין דם לדם - היינו הוראות איסור והיתר, בין דין לדין - הוראות דיני ממונות ונפשות הנוגע בין אדם לחברו. בין נגע לנגע - היינו הוראת טומאה וטהרה... (דברים יז ח)
אשר יהיה בימים ההם - באשר חקירת הלכה למעשה בדרך פלפול והכרח אינם שוין בכל זמן על כן פירש הכתוב כי לפי אשר יהיו בימים ההם כך יגידו מן המקום ההוא... והגידו לך - לא שיאמרו הפסק בלי חקירה וטעם, אלא אחר שישמעו חקירות שני הצדדים יעמידו על האמת לפי דעתם, להגיד כי כך יש לחקור, וזהו "דבר המשפט". (שם שם ט)
מן המקום ההוא אשר יבחר ה' - כפל הכתוב דברים אלו להגיד הטעם על זה, לא משום שמסתמא המה גדולי תורה יותר מהחולקים, דזה הטעם לחוד יש עדיין מקום להרהר ולומר כי חכמתי יותר, אבל יש לדעת דהמקום הנבחר מסייע הרבה להוציא אור הלכה לאמת. ושמרת לעשות - תעשה מהוראה זו משנה כדי לעשות עוד חקירות שיבואו לידך. (שם שם י)
על פי התורה - זה לשון הרמב"ם הלכות ממרים א' אלו התקנות והגזרות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם. ועל המשפט אשר יאמרו - אלו דברים שלמדו מן הדין באחד מן המדות שהתורה נדרשת בהן. מן הדבר אשר יגידו לך - זה הקבלה איש מפי איש... (שם שם יא)
יש להתפלא עד היכן יגיע מרחק חכמתם של חז"ל, עד כמה ירדו לדעת עומקה ומה ירחקו בני אדם מהבין דעת וחכמה באופן שכזה, לחרוץ משפט רשע ערום על זה שקרא מקרא ושנה משנה אם לא שימש תלמידי חכמים... כי תתפתלנה ההלכות אצלו ותעקמנה כל הידיעות מה שלמד, ונמצא שפוסק על טמא טהור ועל זכאי חייב.
חז"ל לפי עומד חכמתם ירדו לדעת שאף אם ילמד האדם כל ימי חייו מקרא ומשנה ויהיה בקי בהם, אבל לא יכנס לפנים, לא יחדור לתוך נשמתם של ההלכות להתעמק בהן להבין טעמיהן וסברותיהן ברחבות ובהבנת הלב, הנה לא די מה שההלכות שלו, דעותיו ופסקיו לא תהיינה שקולות ונכונות עד שיוכלו לסמוך עליהן, ויחשב לצדיק, אלא רשע הוא, באשר רכש לו הרבה ידיעות בתורה ונחשב בעיניו לתלמיד חכם, וילמד לו לעצמו על פי הידיעות שלו להתנהג על פיהן בחיים, וגם ילמד ויורה ככה לזולתו, יפסוק הלכות ויתן הוראות, ובאמת מכיון שהידיעות קלוטות אצלו רק באופן קל ושטחי, ואינן שקולות וערוכות בטוב טעם וסברא, ודאי שעקומות ומפותלות הנה, כי בלי יגיעה ועבודה רבה להבין שכליות התורה וסברות המשנה אי אפשר שתתרחבנה בלבו ולא תקנינה בנשמתו ולא תחדרנה אל קרבו עד שתעשינה לקנין נפשו ויתעלה בהן כדי שיכול לשפוט על פיהן בכל הענינים הנוגעים למעשה. וכאשר ילמד ויורה טרם יכון לאמתתן רשע הוא, וגם ערום, שמרמה את הבריות שמחזיקים אותו לתלמיד חכם ונוהגים בו כבוד כתלמידי חכמים...
כל דבר חכמה וידיעה שידעו אותה חז"ל היתה שלמה ומקפת מכל הצדדים עד שמחד גיסא יכלו לשער נכונה את נפש האדם כפי שהיא לקויה במדת חסרון על ידי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, ויוציאו עליו משפט קשה לכנות אותו בשם רשע, ומאידך גיסא השקיפו וראו את גודל מעלתו הטוב והיתרון שבו מחמת שלמד קרא ושנה, ויתנו לו יקר וגדולה... (חלק א שמוש תלמידי חכמים עמוד עב, וראה שם עוד וערך למוד)