דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. תחילת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'. וילך ויקח את גמר בת דבלים, ותהר ותלד לו בן. ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל, כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל... ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם... ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן. ויאמר קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. (הושע א א והלאה)
ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים. ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שעורים ולתך שעורים. ואומר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך. כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה, ואין אפוד ותרפים. (שם ג א והלאה)
על דבר זה הראה הקב"ה למשה, כי אף על פי שישראל חוטאים לפניו בכל דור ודור, איני רוצה מי שיאמר עליהם מלשינות. מאין לנו מהושע, שכתוב תחלת דבר ה' בהושע והעמדנו הדבר, והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו', שמשום זה ברך אותם בכמה ברכות להחזירם בתשובה, ולהשיבם אל אביהם שבשמים, ולא זז משם עד שהקב"ה מחל על חטאם ונטהרו לפניו. (תשא מג)
ומשום שהושע ראה מתוך התחלה הזו (היכלות הטומאה) את הסוף של כל המדרגות, היה צריך לקחת אשת זנונים הזו, משום שישראל נדחו ונמשכו משם למטה למקום ההוא הנקרא אשת זנונים, (המלכות דטומאה), כי עזבו ולא נתדבקו באשת חיל הזו, שהיא מלכות דקדושה), וראה משם כל אלו היכלות שהם בצד הטומאה.
היכלות הטומאה כולם מטמאים את מי שדבוק בהם, ועל כן (כיון שהושע היה צריך להסתכל בהיכלות הטומאה), כתוב, קח לך אשת זנונים וגו', וכי נביא אמת צריך לזה, אלא משום שאסור לו לאדם לכנוס באלו היכלות (הטומאה), מפחד שלא ימשך אחריהם, כמו שעשה נח, שכתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל, (שפירושו שנתדבק בסטרא אחרא שהוא יין המשכר, פירוש כי יין ה"ס הארת חכמה, וכששותה כמדת התורה, דהיינו שממשיך החכמה רק ממטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים, וכששותה יותר מן המדה דהיינו שממשיך החכמה ממעלה למטה, אז הוא יין המשכר).
והושע ירא להסתכל באלו היכלות שנטמאו בהם ישראל ונתדבקו בהם (מפחד) שלא ימשך אחריהם, כמ"ש בנח, וישת מן היין וישכר ויתגל, עד שאמר לו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, (שאשת זנונים היא המלכות דס"א, וילדי זנונים היינו המדרגות שלה), וכתוב וילך ויקח את גומר בת דבלים ההיא כדי לדעת במה שישראל נתדבקו ונטמאו, ועזבו סוד האמונה, (שהיא המלכות דקדושה), בשביל אל נכר, (שהוא מלכות דטומאה), ועל כן ראה (את זה) מתוך היכל הא' הזה, שהוא התחלה לכל המדרגות. (ועל כן נאמר עליה לפתח חטאת רובץ, שבפתחו של היכל הזה נמצא תיכף הס"א שהוא אשת זנונים והממונה של הס"א עומד על הפתח... (פקודי תעט)
בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר תחלת דבר ה' בהושע, וכי בהושע דבר תחילה והלא ממשה עד הושע כמה נביאים, אמר רבי יוחנן תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק, ואלו הן, הושע ישעיה עמוס ומיכה. אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן, לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו, רבונו של עולם כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בני זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל. שנאמר ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים, גומר שהכל גומרים בה, בת דבלים בת דבה רעה...
לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכן שכיוון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. אמר לו הקב"ה, ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך, ישראל שהן בני בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי... ואתה אמרת העבירם באומה אחרת. כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. (פסחים פז א)
הרי הוא אומר ונסתם גיא הרי... דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' דברי עמוס וגו'... מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד, אבל אי אתה יודע מי קדם את מי, כיון שאמר תחלת דבר ה' בהושע וגו' (הושע ו'), ובעמוס הוא אומר שנתים לפני הרעש (עמוס א'), ובישעיה הוא אומר בשנת מות המלך עוזיהו וגו' (ישעיה ו'), והוא היה ביום הרעש, דכתיב וינועו אמות הסיפים וגו'... מלמד שכולן קדמו את מיכה... (פרק כ)
וישב ראובן אל הבור, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה זה, הושע, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך... (בראשית פרשה פד יח)
...כך כשכעס הקב"ה על ישראל אמר להושע לך קח לך אשת זנונים וגו' וילך ויקח את גומר וגו' וכל הענין קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו', ואחר כך והיה במקום אשר יאמר להם וגו', מה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן, בשעה שהוא אוהבן על אחת כמה וכמה... כך כשכעס הקב"ה על ישראל אמר להושע לך קח לך אשת זנונים וגו', איני מבקשה, זנה תזנה הארץ וגו', איני מרחם עליה, קרא שמה לא רוחמה, לא היא שלי ולא בני שלה (שם כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. אמר להם הושע עכו"ם מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי שהוא כועס עליהם, ראו היאך הוא אומר להם, מה כתיב אחריו, והיה במקום אשר יאמר וגו'... (במדבר ב טו)
וזאת הברכה... וממנו למדו כל הנביאים כולן, שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחלה, וחוזרין ואומרין להם דברי נחמות, ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחלת דבריו אמר להם תן להם ה' מה תתן וגו', חזר ואמר להן נחמות, ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו'... (דברים פרק לג, תתקמט)
והיה מספר... אלא שהראה הקב"ה להושע כשם שהראה לאברהם, הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, להודיעך שראה אותם במספר, וחזר והראה לו שלו, תחלה הראה לו מזל אחד, ואחר כך הראה לו שנים... ואחר כך הראה לו מזלות שאין מספר להם, וכן הראה להושע, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם. (הושע פרק ב, תקיז)
אומרים על אליהו והושע אכזרים היו, חס ושלום, לא היו אכזרים, האכזרי היה מציל, אלא למה הדבר דומה, לבן מלך שדנו המלך ונתחייב שרפה, מה עשה סנקתדרו, אמר למלך חבשהו בבית האסורים וירעב ואחר כך אתה שורפו, והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו... כך הקב"ה דן את ישראל אמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם, אמר הושע בבקשה ממך לא כי אלא רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו וגו', משהן מגדלין בניהם אתה מאבדן, א"ל הכתבתי בתורה ואל אישך תשוקתך וכאן כתיב קמה אין לו, א"ל הושע אם כן בבקשה ממך תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, שאינו דומה צערו של קטן לאבלו של גדול, אמר לו הקב"ה וכן גזרתי. ושכלתים מאדם. כשראה שאין הקב"ה שומע לו בא לו אצל ישראל, א"ל הרבה בקשתי ולא נשמע לי, לכו אתם בקשו על עצמכם, לכך נאמר שובה ישראל... כך אמר הושע לישראל הוו יודעין עתיד הקב"ה להכותכם, עליכם אשפוך כמים עברתי ומוסר אתכם למלכיות, יפלו בחרב שריהם ולקחתי דגני בעתו, עשו אחרונה ראשונה, שובה ישראל. (שם פרק יד, תקלא)
לך אהב - לך הנבא על בית ישראל, שהם כאשה... ומזנה עליו, ובכל זאת אהבה... (הושע ג א)
בימי עוזיה - ד' מלכים קיפח בימיו, מכאן אמרו, אוי לרבנות שמקברת בעליה. תחלת דבר - תחלה לד' נביאים שהתנבאו אז, הושע, ישעיה עמוס ומיכה, ופשוטו תחילת דבורו של הקב"ה בהושע. אשת זנונים - לרז"ל כמשמעו על שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת. (שם א א וב)
הושע - מנביאי ה' הנכבדים, שהיצחקי דבר סרה ואמר שהוא הושע בן אלה, כי בארי הוא אלה, ושכח הכתוב בהושע בן אלה, "ויעש הרע בעיני ה'", ואמר שלקח אשת זנונים ממש. נאום אברהם המחבר: חלילה שיצוה ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. זנות מאחרי ה' הוא משל, ובאדם יהיה במעשה, והנכון שראה זאת בנבואה. (שם)
...כמו שנאמר להושע קח לך אשת זנונים, והלך ועשה הכל בנבואה... והבין כי הוא צווה לעשות דבר להיות סבה לנס, והיה הדבר ההוא נראה לעין, ועל ידי כן יתקיים הנס... (האמונה והבטחון פרק טו)
ואמרו רז"ל כל שנזכר שמו ושם אביו שניהם נביאים, לא נזכר שם עירו הוא מירושלים, ואמרו שבארי הוא בארה שהגלה תגלת פלאסר, והיה נשיא לראובני. קח לך - כל זה נראה במראה הנבואה, לא שלקח ממש, אף על פי שתמצא כן בדברי חז"ל... (הושע א א וב)
לפי סדר הזמן היה צריך להיות עובדיה, יונה, הושע עמוס וכו'... ונראה שהושע ניבא בזמן ד' המלכים כישעיה, ועשו ספרו אחד, והדביקו לו את יואל שניבא בזמנו, ולכן לא נזכר זמנו... ומה שהזכיר רק בו' נביאים ראשונים שם המלכים הוא לדעתי כי הנבואות נגעו למלכים האלה...
הכוונה הכוללת בנבואה זו היא לייעד על גלות יהודה וישראל, ופקידת בית שני, ושעשרת השבטים לא ישובו בה, ועל גאולה כוללת באחרית הימים.
תחלת דבר - כברש"י. ועוד שאף על פי שתחלת נבואתו היתה דבר זר וקשה, לא פקפק באמיתת נבואתו, כי כל כך בחזקה באה הנבואה לנביאים... ואמרו שאביו היה בארה נשיא הראובני שהגלה תגלת פלאסר, והיה בארה של תורה, וגלה כדי שיחזרו עשרת השבטים בזכותו.
קח לך - לרז"ל היה הדבר במעשה, לאבן עזרא ולרמב"ם היה רק במראה הנבואה, ואי אפשר לומר כך, במקום שהכתוב מעיד שכך היה, "וילך ויקח" וגו', שאם לא כן פשתה הצרעת בכתובים כולם לגלות בהם פירושים מכחישים אמיתותם, והנביאים היו שלוחי הא-ל ליישר את עמו, ולכן ציום הנחוץ לתקנם, ובעבור התכלית הנכבדת עשו מעשים זרים וקשים... (הושע א א וב)
אשת זנונים דהושע גומר בת דבלים היא אשת ירבעם, ועליה נתנבא עמוס אשתך בעיר תזנה, והיא לא הרשיעה אז את בעלה כמו שעשתה איזבל, וכנראה מקראי דכי הלכה לדרוש מאחיה השילוני מחולי בנה ונשתנית, וקב"ה דקאמר הכי אל הנביא להורות על אשת זנונים מעיקרא אשת ירבעם ועתה היא תקנה. (גלגולי נשמות ו)