הושענא רבה

(ראה גם: אלקים-דין, סוכות, ערבה)

זהר:

אם זכה לעשות תשובה, אבל עוד אינה בשלמות כראוי, תולים לו עד יום ההוא האחרון הנקרא עצרת, שהוא יום השמיני לחג הסוכות, ואם עשה תשובה שלימה לפני אדונו, נקרעות האגרות, ואם לא זכה, האגרות יוצאות מבית המלך, ונמסרות בידיו של מלאך המעניש, והדין נעשה, האגרות אחר שהוצאו אינן חוזרות עוד לבית המלך, (אלא הדין הכתוב בהן מוכרח להעשות).

אז מסתלקים ממנו הצלמים ואינם נמצאות עמו, וכיון שנסתלקו ממנו, הרי ודאי שעונש המלך יעבור עליו, ויטעום כוס המות, ובלילה ההוא של חג האחרון, המענישים מוכנים, ומקבלים האגרות, ואחר שמקבלים (האגרות) מסתלקים הצלמים ואינם נמצאים בהם. ואם נמצאים בהם לא נמצא עליו דין, או מחלות רעות (הבאות) בפגם של הצלמים, וכבר בארנו את זה.

ובספרים של הראשונים מבארים יותר, כשנחסר הראש מן הצל שלו ונשאר הגוף, יורה שבנו או אשתו ישארו בחיים והוא יסתלק, והדברים אמורים, אם בכל הזמן ההוא אינו חוזר בתשובה, אבל אם חזר בתשובה רק טעם המות יטעם ויתרפא מחליו.

ואם הגוף (מן הצל שלו) לא יתראה וימצא בו רק הראש, (בני ביתו) יסתלקו והוא ישאר בחיים, והדברים אמורים רק אם בנו הקטן עוד ברשותו... (ויחי רד, ועיין שם עוד)

ביום השביעי של החג, (דהיינו בהושענא רבא), הוא סיום הדין של העולם, ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך, והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא, וערבי נחל תלוים בהם, (בגבורות אלה), וצריכים לעורר הגבורות למים, ולהקיף ז' פעמים, (כגנד חג"ת נהי"מ) את המזבח במים של יצחק, (דהיינו בהארת החכמה שמקו שמאל הנקרא יצחק), כדי שהמים ימלאו את בארו של יצחק, דהיינו המלכות שבשעה שמקבלת משמאל נקראת כך), וכשהיא מתמלאת מתברך כל העולם במים...

וביום ההוא (בהושענא רבא), צריכים גבורות, (כדי להמשיך) מים, (שה"ס הארת חכמה כנ"ל שאינה נמשכת אלא עם גבורות ודינים), ולסיים אותם אחר כך, כי ביום ההוא מסתיים הדין, (שאין צריכים להמשיך עוד הארת החכמה הנמשכת בדין). ועל כן צריכים להכות (הערבות) על הארץ ולסיים אותם, (דהיינו הארתם) שלא ימצאו, כי ביום הזה ישנם התעוררות (החכמה) וסיום (החכמה), ועל כן בערבי נחל, (הרומזים על נו"ה, שבהם מתגלה החכמה על ידי דינים), אנו עושים התעוררות וסיום...

א"ר יוסי, הנה למדנו, שהערבה דומה לשפתים ביום הזה, ומה זה, א"ר חייא אף על פי שזה רק דרש, כך הוא ודאי, שביום הזה (הדבר) תלוי בשפתים, כי ביום הזה מצוה המלך לתת פסקי הדינים אל הממונה, והדינים מסתיימים, ונסתם לשון הרע מן העולם. ביום הראשון של החודש התחלת הדין הוא, והסיום הוא ביום הזה, וכבר נתבאר...

תא חזי, ביום הזה העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם ושורים בדין, וישראל, ביום הזה מסיימים הדינים שלהם ושורים בברכות, כי ביום האחר, (דהיינו בשמיני עצרת) עתידים להשתעשע עם המלך לקחת ממנו ברכות על כל ימות השנה, ובשמחה ההיא לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם, ומי שיושב עם המלך ולוקח אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא מבקש, והמלך נותן לו, ועל כן ישראל מתחילים לקבל הברכות, והעמים העכו"ם מסיימים (ברכותיהם), ועל כן כתוב אהבתי אתכם אמר ה'. (צו קיד, ועיין שם עוד)

ילקוט ראובני:

מצאתי בסודי רזא, כשתשים מי מעיין בכלי מצוחצחת וזך ומעיין בו בליל הושענא רבה, ואם יש לחיות אותו שנה אפילו פיו סתום ועיניו סתומות יראה בבואה שלו שהם פתוחים, ואם יהיה פיו ועיניו סגורות ימות. וזה דבר ברור וסי' בו"ן מי"ם לכן במים. עוד יש יהודים המדליקים נרות בית הכנסת בשמן זית, ומביטין בשמן בבואה שלהם אם עיניהם ופיהם סגורים לא יצאו שנתם, ויש שרואין בליל הושענא רבה בצל הלבנה, וטעם קללה אית ביה אנו דמנינן שנותינו לשנות הלבנה.

הגה"ה שמעתי ממקובלים האומרים כי זה צריך לעשות בשעה שכוכב לבנ"ה שולטת באותו לילה, ובשעה ההיא נסיון האמיתי. (שלח לך)

רמב"ן:

סר צלם - ...אבל יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא... (במדבר יד ט)

ספר חסידים:

אחד לא ראה צל ראשו בהושענא רבה והתענה ונתן צדקה וחי כמה שנים, שנאמר צדקה תציל וכו'. (תנב)

רבינו בחיי:

וכדי להראות שולטנותו יתברך על הגלגל השביעי, הוא ערבות, קבעו לנו רבותינו חכמי האמת ז"ל מצות ערבה ביום שביעי... ויום שביעי של ערבה הוא כ"א לתשרי כמספר שם יה"ו, שבו נחתם העולם לו' קצוות, והוא יום כ"ו לבריאת עולם, ונקרא "יום החותם הגדול", כנגד השם הגדול שבו נברא העולם, ולכך נקרא "הושענא רבה". וידוע כי היום תכלית החג, ותכלית ההקפה, גם תשלום שבעים פרים כנגד שבעים אומות שיהיו מתמעטים והולכים. והנה ההקפה לרמוז להם כליה מן העולם, רמז לדבר ביריחו... וצריך אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה, שהוא יום כ"א וכ"ו, ויום תשלום ע' פרים כנגד שרי האומות, כי כל כחות עתידין שישובו לסיבתן הראשונה, והוא גם יום החותם הגדול העליון מלבד החתימה הראשונה ביום הכפורים, כי כל הדברים יש להם סוד ועקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב... נמצאת למד שההקפה שהיו מקיפין את יריחו הכל היה רמז לשכינה שהיא כלולה מו' קצוות, ולכך חלה מדת הדין על יריחו ונפלה החומה תחתיה, וכן היו ישראל מתכפרים על ידי המזבח, ומדת הדין היתה חלה על האויבים, ולא היה להם רשות לבא נגד ישראל... (כד הקמח ערבה)

הרקאנטי:

סר צלם מעליהם, כתב הרב הגדול ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה הצל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, ולכך יאמר כבר סר צלם ונגזר עליהם מיתה וה' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה, על כן אל תיראום. (ראה רמב"ן לעיל). וטעם הענין וסודו ארמוז לך. כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה, ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל, כענין "ה' צלך על יד ימינך"... ובסור כחו מעליו צלו סר, ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא על ידי השכינה, שנאמר "והוא ישפוט תבל בצדק"... והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו, כענין שנאמר "היפלא מה' דבר", וכתיב באשת חיל "צופיה הליכות ביתה", אם כל שצילתה עלינו אז השם ית' שומרנו וצלנו כענן, שנאמר "ובצל ידי כסיתיך". אמנם כשהוא מונח למקרים, כענין ומפניך אסתר, אין צילה על ראשו, רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים... וכבר שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל, ובאותה לילה עצמה עשה תשובה וינחם ה' על הרעה, ובאותה לילה עצמה ראה צל על ראשו להצילו מרעתו. אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר לילות הבנתי מדברי הר' אלעזר מוורמשא ז"ל כי בחג נידונין על המים, והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כפי צורך החיים, כך המים באים לעולם... ותמה אני על ר' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג רק באדם, כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות, שרצו לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה להם צל, ולכן יש אומרים ביום הושענא יחתמון. והשעה אמרו קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש, ואני לא קבלתיה... (שלח לך)

מנורת המאור:

וביום האחרון של חול המועד מחג הסוכות נקרא יום הושענא רבה, וליל שביעי נקרא ליל החותם, לפי שבחג נידונין על המים, והכל הולך אחר החיתום. ויש אומרים שהוא גם כן חותם חיי בני אדם ורמזו הרמב"ן בפסוק "סר צלם מעליהם". ומרבין בסעודתו כמו ביום טוב, ומוסיפין בו מזמורים ונרות, ונוטלים בו ערבה חדשה זכר למקדש. ופליגי בה בפרק לולב וערבה (סוכה מ"ד א') רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר ערבה מנהג נביאים... ואסיקנא אמר איבו... חביט וחביט ולא בירך, קסבר מנהג נביאים הוא ועל כן אין מברכין עליה. ואסיקנא דרב ששת דאמר שיעורא אפילו עלה אחד בבד אחד, ושאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, אלא בערבה חדשה בפני עצמה. ושמעתי שיש בה סגולת שמירה למתכוין בה בסכנת דרכים, והכל כפי כושר מעשיו וטוב כוונתו... (נר ג כלל ד חלק ו פרק ח)

רמ"ע מפאנו:

...ואחריו בעשור לחודש גמר דין והוא בסוף נעילת שערי שמים, שיש מקדושת היום בתחלת השנה למי שמוסיף מחול על הקדש עד אותה שעה כמו רמ"ג שעות, ולאחר ך' בתשרי יש חותם הדין בליל הושענא רבא בשעת ממשלת הלבנה כנודע, ובאותה שנה ראשונה חל הושענא רבא ביום ה' והלבנה מושלת בלילו בשעה רביעית והוראותיה נודעות לרבים משעה חמישית ואילך שהדין נמסר לשלוחין. אם כן נרמז לו לאדם הראשון היום והשעה באות ה' של איכ"ה, והוא כמו רמ"ג שעות אחרות משעת נעילה עד אז... (מאמר חקור דין חלק ב פרק כד)

של"ה:

וזהו ענין הערבה שנוטלים בהושענא רבה, ככתוב בזהר ומבואר בספר תולעת יעקב, וזה לשונו, אמרו שם שהיא כנגד פחד יצחק ונקראת ערבי נחל, שהיא גדלה על הנחל העליון הוא הנהר היוצא מעדן, ולפי שביום זה הוא תשלום הדין לפיכך מצות היום בערבה, וחובטין אותה בארץ, כלומר לבער הדין שלא ימצא ולהורידו עד עפר. והערבה דומה לשפתים לרמוז לנו כי היום ההוא סיום הדין ותשלום לשון הרע, כי ביום ההוא יוצאים פסקי דינים מאת המלך ונותנים לבעלי הדין להשלים את הדין, והוא שפתים ישק ואין לו עוד פה להשיב. ויום זה תשלום ברכותיהם של אומות העולם שמקריבין ישראל שבעים פרים כנגד שבעים אומות, כדי שיתברכו בברכותינו, וזה תשלום ברכתם והתחלת דינם, ותחילת ברכותיהם של ישראל ותשלום דינם, וביום המחרת מזומנים להשתעשע עם אביהם שבשמים... (עמוד השלום)

שפת אמת:

להושענא רבה, מצות ערבה אמרו חז"ל ערבה נגד אותן שאין להם טעם וריח, אם כן מה להם רק תפלה, שקולן ערב לפני הקב"ה... לכן תקנו הרבה תפלות בהושענא רבה, והיא הכנה לשמחת תורה, כמו שהיה ביציאת מצרים על ידי ענני הכבוד שהלכו במדבר נתקרבו להשי"ת עד שאמרו נעשה ונשמע, על ידי שנזדככו בנסעם בענן ה', כמו כן על ידי הסוכה צלא דמהימנותא נתקרבו בני ישראל לה'... (לסוכות תרל"ז)

ליום הושענא רבה, מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום כבר כתבנו שנקרא הושענא רבה שיכולין להוושע בו אפילו השפלים, ודורות השפלים שהם בחינת ערבה לא טעם ולא ריח. ויש להבין אם כן מה כחם. אך כתוב דלותי ולי יהושיע, פירוש על ידי שיודעים שהם דלים וצריכין להושע ולהם הישועה... וכן בד' מינים הערבה צריכה להבטל לשאר המינים, והוא סימן בין ערבה שעלה שלה משוך וצפצפה עלה עגול, שמהשפלות עושה לו בנין לעצמה ופסולה, אבל הערבה נמשכת אחרי מינים הגבוהים ממנה וזה עלה משוך, וכמו כן דורות שלנו צריכין להבטל לדורות הראשונים להיות נושעים בזכות אבותינו... (שם תר"נ)

קבעו חכמים הרבה בקשות ביום הערבה, כי כחן של ישראל בפה, וערבה דומה לשפתים ופה, כמ"ש חז"ל. והנה יש ב' שפתים, ונראה הרמז כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה... ובאמת ב' אלו תלוין זה בזה, כי כפי שמירת הפה כך יכולין לפתוח הפה בתורה, וזה הרמז שפתים ישק משיב דברים נכוחים, פירוש המשיק שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים, הוא משיב דברים נכוחים, ואולי זה החילוק בין ערבה שבלולב שהוא בחינת הדיבור... וערבה בפני עצמה היא כח השתיקה ושמירת הפה, ולכן אמרו חביט ולא בירך, כי היא בחינת השתיקה כנ"ל. (שם תרנ"ד)

שם משמואל:

שבע הקפות דהושענא רבה הן להסיר חומת ברזל המפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים, והם נחשים ועקרבים המקיפים את הלב ואינם מניחין ליכנס בו דברי קדושה ומבלבלין את המחשבות, ובהקפות דהושענא רבה מסירין את חומות האלו כעין הקפות דחומת יריחו שנפלה החומה תחתיה, אך בהקפות דעצרת עם ספרי התורה בשמחה רבה מזה נעשה חומה קדושה, שלא להניח ליכנס דבר רע אל הלב... (שמיני עצרת תער"ב)

פרי צדיק:

היום הזה הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו מבקשים ומתפללים כל יום הושענא, והיום הזה נקרא הושענא רבה מפני שבאה צעקה גדולה בלב להוושע בישועה רבה מאחר שמרגישין החוסר שעדיין לא נושענו. והוא אושפיזא דוד המלך ע"ה שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בענינו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ... והנה יום הזה נקרא יום חיבוט ערבה, כי הערבה הוא נגד תרין ירכין נו"ה, כידוע מזהר הקדש, ושם אירע הקלקול מהמקטרג כש"נ "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו"...

והנה ביום הזה קורין בתורה ביום הששי וביום השביעי, המרמז לחיבור יסוד ומלכות, מפני שביום הזה הוא גם כן עיקר התיקון על פגם הברית, שיש גם כן על זה קטרוג משרו של עשו על כלל ישראל שנקראים צדיקים, וכדברינו בזה באושפיזא דיוסף, שעל פי דרוש מרמז הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח על בחינת יוסף הצדיק, כי אפילו מי שאין בו שום תורה ומצוה בשם צדיק יכונה, ועל זה יש קטרוג גדול בטענה שגם ישראל הנקראים בשם צדיקים אינם נקיים מפגם הזה... ועל זה מרמז גם כן יום חיבוט ערבה להיות נתקן הפגם הזה על ידי השם הק' יה"ו במילואו העולה ט"ל, המרמז על תיקון הפגם הראשון של אדם הראשון... (הושענא רבה כח, ועיין שם עוד)

...ובששה ימי החג פועלים להכניע כל הששה אומות להקדושה, ובשביעי שהוא נגד בחינת דוד המלך ע"ה המקבל מכל המדות ולית ליה מגרמיה כלום, שהוא הערבה שאין בו לא טעם ולא ריח... להכניע בחינת גוג ומגוג העולה שבעים, והוא כללות שבעים האומות שהם נגד בחינת אנכי ורגשו יחד על ה' ועל משיחו... (שם כט, ועיין שם עוד)

מכתב מאליהו:

יום אחרון של חג הסוכות הוא הושענא רבה, "שבו נמסרים הפתקים ליד הרצים בשליחות", דהיינו סוף גמר הדין. והיינו לאחר שנשתמשו ישראל בסוכה ובלולב כדבעי, מכניסים את כל התשובה כולה, עם תוספת גדרי השמירה שקנו אל כל השנה, ונתברר המצב שהוא עצם סוף גמר הדין. (חלק א עמוד רסט)