השאיר הברד - ובפסוק ט"ו אמר "אשר הותיר הברד", ויראה ההבדל בין שאר לנותר בהבדל כוונת המשייר, אם כוונתו על המשוייר לתכלית מה, כי חלק הנשאר חשוב עליו ושוה בעיניו כמו חלק הראשון, אז חלק המשוייר יקרא שאר, אמנם אם חלק השני אינו בעיניו כי אם כתוספת בלא מתכוין אליו, אז חלק המשוייר יקרא נותר. אמר "וישאר אך נח", "וישארו שני אנשים במחנה" להתעלות חשיבותם ויתרונם. ובמנחה שהקומץ ממנו הוא למאכל גבוה אמר על החלק הנשאר "והנותרת מן המנחה", שאיננו כי אם למאכל אדם ונופל ממדרגתו בערך חלק הראשון... (שמות י יב)
כל הנשאר - נשאר הוא בכוונה, תופסי התורה שמהם השאיר האויב בכוונה כבדניאל א', והנותר - ההמון שמהם השאיר בלי כוונה ונשארו במקרה. (ישעיה ד ג)
אל יותר - הותיר הוא מעל לזמן ושלא כדין, בנגוד להשאיר. (שמות טז יט)
הנותרים - נותר רוצה לומר דבר שהיה נועד להשמדה ונותר, כבתורת כהנים, שגם הם היו בנסיון נדב ואביהוא ועמדו בו. (ויקרא י יב)
אשר הותיר - ולעיל כתוב "אשר השאיר", ויש נפקא מינה במשמעות, דנותר משמעו דממילא נותר ולא בכונת המותיר, אבל השאיר משמעו בכונה השאיר... (שמות י טו)
ויותירו אנשים - אין הלשון מדויק, והכי מיבעי ולא שמעו אנשים אל משה ויותירו ממנו, מכאן דרשו במכילתא אנשים טובים לא הותירו... פירוש מי שדרכו להניח פיאה ממאכלו לא הותירו כהיום, ואינם טובים, היינו שלא רגיל כלל להניח פיאה כהיום הותיר. והיה צריך לומר וישאירו, שהרי לא עשו רק להמרות פי משה והשאירו בכיוון, אלא משום שהתראו אז כאלו דרכם בכך ונותר ממילא. (שם טז כ)