(ראה גם: אורח, גמילות חסדים)
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם, ויאמרו כן תעשה כאשר דברת... וימהר אברהם האהלה אל שרה, ויאמר מהרי שלש סאין קמח סולת לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. (בראשית יח א והלאה)
ויאמר הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם, ויאמרו לא כי ברחוב נלין. ויפצר בם מאד ויסורו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו... (שם יט ב)
ויאמר אל בנותיו ואיו, למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. (שמות ב כ)
ויסורו שם ללון בגבעה, ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון. והנה איש זקן בא מן מעשהו מן השדה בערב, והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה... ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל מחסורך עלי, רק ברחוב אל תלן. ויביאהו לביתו ויבל לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו... (שופטים יט טו)
בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח. (איוב לא לב)
ראה ערך אורח.
תני שתי אומות גדולות פירשו מלבא בקהל ה', למה, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכי צריכין היו ישראל באותה שעה... אמר רבי אלעזר דרך ארץ הוא שהבא מן הדרך מקדמין לו במאכל ומשתה, ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקב"ה יפרע לכם שכר טוב... שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי אפילו נרות ופתילות היה אליהו מעביר ממקום למקום כדי שלא יטריח לכל בריה. רבי יהודה אמר וכי משלה אכל, והלא היא והוא משלו אכלו, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו זכתה להחיות את בנה. (שיר השירים פרשה ב טז, וראה שם עוד)
ראה עוד ערך אורח.
ואת יהודה שלח לפניו, וכן דרך העולם להודיע לחברו שהוא בא, שכן אתה מוצא ביתרו ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך, מכאן אמרו רז"ל לעולם אל יכנס אדם פתאום בתוך ביתו כל שכן לבית חברו. (בראשית מו כח)
...ועוד אמרו בענין האכסניא, מפני מה לא מנו את מיכה, מפני שפיתו מצויה לעוברי דרכים. תניא ר' נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין, והיה עשן מערכה ושל פסל מיכה מתערבין, בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן הקב"ה הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים. כמה חביבה מצוה זו לרבותינו, שאומרים בה אלה ההפלגות. גדולה לגימה שמקרבת רחוקים ומרחקת קרובים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על עובדי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מרחקת קרובים מעמון ומואב, מקרבת רחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן בזכות "קראן לו ויאכל לחם" זכו בני בניו של יתרו וישבו בלשכת הגזית. ומעלמת עין מהרשעים ממיכה, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון שאלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לא נהרגה נוב ולא נמסרו שאול ובניו... (דרשה על קהלת)
ובפרק מפנין, אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחים כמו השכמת בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש. אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה... פירוש הכנסת אורחים לכבוד האדם שנברא בצלם אלקים, ודבר זה נחשב דבר גדול כמו המשכים לבית המדרש שעושה לכבוד התורה, והכנסת אורחים מפני שנברא בצלם ודמות אלקים נחשב כבוד השכינה עצמה... כי הקבלת פני שכינה אינו רואה השכינה בעצמה כי לא יראני האדם וחי, והכנסת אורחים הוא מכבד האדם כאשר באו אליו פנים חדשות, והוא מתחבר לגמרי לצלם אלקים. ודוקא פנים חדשות כמו האורח שמכניס אותו לביתו והוא מתחבר אליו עתה, דבר זה נחשב כאילו התחבר לשכינה, ואלו דברים עמוקים מאד...
ובפרק קמא דסוטה, ויטע אשל, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר פרדס וחד אמר פונדק... כמו שאמרנו שאברהם היה מדתו לגמול חסד, ולפיכך היתה לו מדה זו להכניס את האורחים שהוא גמילות חסדים. ויש לפרש שמחלקותם אם עיקר הכנסת אורחים כשנותן לאורח דבר שהוא נהנה בו ביותר, ולפיכך אמר שנטע פרדס ובו כל מיני מגדים להנותם, ובזה הוא איש טוב לגמרי, ולמאן דאמר פונדק סבר כי עיקר הכנסת אורחים כשעושה להם דבר הכרחי להם, ואין ראוי לאורח שיהיה מכביד על בעל הבית, ולמאן דאמר פרדס כי ראוי לבעל הבית שיכבד האורח בדברים כאלו, ואין זו הכבדה יתרה.
בפרק חלק אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן קסמא גדולה לגימא שהרחיקה ב' משפחות מישראל, שנאמר על דבר אשר לא קידמו אתכם וגו'... פירוש זה כי הלגימא כאשר אחד בא לביתו ומבקש לאכול ונותן לו כאשר נתן יתרו למשה, וזה דבר גדול מאד, כי השי"ת מפרנס כל הנבראים, וכל הקרוב אל השי"ת הוא מפרנס גם כן, דומה לזה אילן שהוא נטוע בארץ, העיקר משפיע פרנסה לענפים, וכל ענף הקרוב יותר משפיע לו יותר. ודווקא לגימא שנותן לו מזון ופרנסה, כי מדת השי"ת שמפרנס הכל בלחם, ודבר זה עיקר הפרנסה, ולכך מרחקת הקרובים כי מי שאינו עושה כך אין לו קורבה אל השי"ת, ולהפך. ואמר ומשרה שכינה על עובדי הבעל כמו שאמרנו שכאשר יש לו מדה זו הוא קרוב אליו יתברך. ואמר שגגתה עולה זדון, שאין ראוי להיות שגגה במדרגה השכלית, כי השגגה כאשר סר השכל מאתו, וכן השפעת המזונות נחשב דבר שכלי, שהנבדל מן החומר משפיע, והחומר הוא המקבל... ולכך כמה גדול זכות אותן בני אדם המכניסין לביתם לומדים ונותנים להם לאכול, וזה יותר על השכר הגדול שביארנו בנתיב התורה, שבשביל זה זכה יתרו שבניו היו יושבים בלשכת הגזית... (נתיב גמילות חסדים פרק ד)
ראה ערך אורח.
כי ענין הכנסת אורחים הוא ענין התאחדות והתקרבות הנפרדים ומעורר דוגמא דידיה למעלה, שהתחתונים מתקבלים מן העליונים, שהתחתונים הם דוגמת אורחים לגבי העליונים, ועל כן היא גדולה מקבלת פני השכינה, שזו מלמעלה למטה לבד לתועלת עצמית, והכנסת אורחים גורמת קישור כל המציאות. ואברהם אבינו ע"ה לא השגיח על תועלת עצמית אור פני המלך חיים, והפסיק כדי להכניס את האורחים, והשגיח בעיקר לתועלת כל המציאות כנ"ל, על כן זכה שנתגלתה אליו מערת המכפלה מקום החיבור וההתחברות כנ"ל... (חיי שרה תרע"ד)
הנה אמרו רז"ל גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה, כי באמת תמוה איך הניח אברהם אבינו ע"ה את גילוי השכינה להתעסק בהכנסת אורחים לערביים פחותים עובדי ע"ז? אבל הענין כי הכנסת אורחים אפילו הפחותים ביותר היא קבלת שכינה גדולה ועמוקה יותר אפילו מנבואה, שהיא הדביקות העליונה ביותר במתנות שמים. והטעם כי הנבואה מתנה ולא קנין, ועל כן אין לה קביעות באדם כמו מדרגה מעשית. קין התנבא - ואף על פי כן היתה לו יכולת להרוג את הבל. אבל במעשה החסד המסלק את הנגיעות נפקחות עיני לבו להכיר את האמת, וקונה האמונה קנין עמוק וקבוע, ולפי השיעור שנקנית לו יש לו קבלת שכינה תמידית ומאומתת בתוך לבו ובמהותו. (חלק א עמוד קמא)
ואמרו ז"ל (שבת קכ"ז) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, ולמדנו זאת מאברהם שבקש מה' "אל נא תעבור מעל עבדך". והוא דבר מתמיה, כי על כל פנים נראה ח"ו כחילול ה' להניח להקב"ה לחכות כביכול באמצע השראת השכינה. אבל יש בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך, כהיתר כתיבת תורה שבעל פה, וכן מה שאנו נוהגים להתנענע ולנגן בתפילה כדי לעורר הכונה, ולכאורה כשאנו משוים עמדנו בתפלה לעומת עמדנו לפני מלך בשר ודם, האם התנועות והנגונים בתפלתנו לא כחלול יחשבו חס ושלום?
אלא שעומק הענין הוא, שעיקר קדוש השם הוא ההשגה הפנימית הבהירה, וזה עולם עליון יותר, ונדחה מפני זה חילול שבעולם תחתון ממנו, כי במבט עולם העליון ההוא אין זה חילול כלל, כי שם מתחשבים רק עם הפנימיות התכלית, וממבט התכלית דבר המביא לקדוש ה' - הוא בעצמו קדוש ה'. זהו הביאור גם בהנ"ל, הכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה היתה מבחינת החסד הטהור, ואפילו אם האורחים עובדי ע"ז פחותים המשתחוים לאבק שברגליהם, אדרבא זהו חסד פנימי ונעלה יותר, ועולם החסד הטהור שהוא עולם הנתינה גבוה מעולם הנבואה, שהוא עולם הדבקות וקבלת השפע, וממילא לא שייך חשבון של חילול בזה. (חלק ב עמוד קפ)