(ראה גם: הסטוריה בית המקדש,חורבן, נחמיה, עזרא)
בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה' צב,אות לכם הכהנים בוזי שמי... מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך, באמרכם שולחן ה' נבזה הוא. וכי תגישון עוור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צב,אות... ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר ה' צב,אות והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה, הארצה אותה מידכם אמר ה'. וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לא,דני, כי מלך גדול אני אמר ה' צב,אות ושמי נורא בגוים. (מלאכי א ו והלאה)
הלא אב אחד לכולנו הלוא א,ל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו. בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צב,אות. וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך. ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלקים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד. כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל, וכסה חמס על לבושו אמר ה' צב,אות, ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו. הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו, באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלקי המשפט. (שם ב י והלאה)
וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר, ועושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צב,אות... למימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה' צב,אות, ואמרתם במה נשוב. היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה. במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים, הגוי כולו. הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב,אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די... אמרתם שוא עבוד אלקים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צב,אות, ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו... (שם ג ה והלאה)
וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני החתי הפריזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי. כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות, ויד השרים והסגנים היתה במעלה הזה ראשונה.וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם... (עזרא ט א)
ויען שכניה בן יחיאל מני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת, ועתה נכרת ברית לאלקינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת א,דני והחרדים במצות אלקינו וכתורה יעשה. קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך, חזק ועשה. ויקם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה, וישבעו... ויעבירו קול ביהודה וירושלים לכל בני הגולה להקבץ ירושלים. וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה... וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות, מבני ישוע בן יוצדק ואחיו מעשיה ואליעזר ויריב וגדליה. ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם... (שם י א והלאה, וראה שם עוד)
ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלקינו, קרוב לטוביה. ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נותנים את המנחה והלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשוררים והשוערים ותרמת הכהנים, ובכל זה לא הייתי בירושלים כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך, ולקץ ימים נשאלתי מן המלך. ואבוא ירושלים ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלקים. וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוצה מן הלשכה. ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלקים את המנחה והלבונה. ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים עושי המלאכה. ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלקים, ואקבצם ואעמידם על עמדם. וכל יהודה הביא מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות...
בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלים ביום השבת, ואעיד ביום מכרם ציד. והצורים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלים. ואריבה את חורי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת. הלוא כה עשו אבותיכם ויבא אלקינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת. ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחם עד אחר השבת, ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת. וילינו הרוכלים ומוכרי כל ממכר מחוץ לירושלים פעם ושתים. ואעידה בהם ואומרה אלהם מדוע אתם לנים נגד החומה, אם תשנו יד אשלח בכם, מן העת ההיא לא באו בשבת.
גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות. ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם... ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלקינו להושיב נשים נכריות. ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החורני ואבריחהו מעלי... (נחמיה יג ד והלאה)
ראה עוד הסטוריה,בית שני נחמיה ה א.
...בגלות האחרונה של בית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות שהם הדרכים הגלויים (שעונם גדול), סתם עונם וסתם הקץ שלהם, ואין כתובות בהם הבטחות ונחמות. (זהר חדש תבא ח)
אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם... רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם. אמר ר' יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים, אמר לו ריש לקיש אדרבא, אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה. אמר ליה בירה תוכיח (בית המקדש), שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים...
ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא, א"ל א,להא סנינא לכו, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם בכסף שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. (יומא ט ב)
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו דור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו, אמרו לו אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים... (מגילה יב א)
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, אלא דיני דמגיזתא (ביסורין וחזקה), אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. (בבא מציעא ל ב)
ראה עוד הסטוריה בית המקדש,חורבן.
רבי יוחנן בן תורתא אמר... אבל בשני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם, וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים... אמר רבי זעירא הראשונים עשו תשובה השניים לא עשו תשובה... (יומא ד ב)
...ולמה חרב, אי תימא מפני הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם, אמר רב הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת. (איכה פרשה ב ה)
וראה , עוד אחת יוצאת מקדש הקדשים שילקו בה. עינם בכל הארץ , אלו שעינם בכל הארץ לרמות ולגזול. (זכריה ה ה וו)
שולחן ה' נבזה , בוזים לחלק איש באחיו מאחר שאסור לחלק מנחה כנגד מנחה, טורח היה להם לחלק כל מנחה בשביל כזית או כפול המגיע לכל אחד. (מלאכי א ז)
מי בכם , הלואי ויקום בכם איש טוב שיסגור דלתי מקדשי לבל תביאו קרבן תועבה. ולרז"ל: אפילו דלתות לא סגרתם חנם, קל וחומר שלא עשיתם בחנם מה שדרכו לעשות בשכר, לפיכך אין לי חפץ בכם. (שם שם ט וי)
ולפני מזה , קודם היו נותנים בלשכה מנות הלוים, ועכשיו נתן שם הכהן כליו של קרובו טוביה, ויברחו איש לשדהו , לבקש מתנותיהם, ולא היו עוסקים בעבודה כל כך. (נחמיה יג ד וי)
לכם הכהנים , שעליכם להוכיח ולהורות, ובמקום זה אתם עושים גיעול. נבזה הוא , שמקריבים עליו דם וחלב דברים נבזים, ואינם שמים על לב למה מקריבים. וכי תגישון , אינכם אומרים למקריב שרע להקריבו, ואתם נושאים פני המקריבים ומקריבים אותו. (מלאכי א ו וז)
חלל יהודה קדש , הקדושה שלא ישלחו עצמם לכל אשה כהעמים, ואמרו כל הבא על העכו"ם כאילו נתחתן לעכו"ם. (שם ב יא)
הגונב , זכר חטא הגנבה והשבועה לראיה שהקיבוץ בבית שני היה נפסד, ולרז"ל יצאה התורה לתבע מאנשי בית שני עלבונה שלא שמרו אותה וגילו בה פנים. (זכריה ה ג)
מדוע נבגוד , אמרו בפרק המגרש שכשעלו מבבל נתפחמו נשותיהם מהשמש והניחום ונשאו נכריות, והיו סובבות המזבח ובוכות, ומוכיחם מצד שעוזבים את קורבת המשפחה ואת האמונה האחידה של העם. (מלאכי ב י)
חלל קדש , השתלשלות היחוס הדומה להשתלשלות שרי מעלה, ולכן יכרית ה' לו בנים. ולא אחד , השיבו לנביא הלא כולנו בני אדם הראשון ושאר הרוחות כולם יצאו ממנו. והשיב ומה האחד מבקש , לא לרדוף תאוה אלא לזרע אלקים. (שם יא וטו)
אנשים ונשים , התאספו הנשים שבעליהן לקחו עליהן נכריות. אנחנו מעלנו , אף על פי שהחוטאים היו מועטים בערך כולם, עשו בפרהסיא והם לא מחו, ושהשרים והסגנים התחילו במעל. ועתה יש מקוה , אחר שניתן כח לעזרא להעניש. נכרת לאלקינו , שאם כל האדם יקבל הברית יש להם דין מלך, ויכולים להעניש ביותר מדין תורה. (עזרא י א והלאה)
אתם מעלתם , שכל ישראל ערבים זה לזה. יעמדו , שרי העם בירושלים ויהיה להם כח הכלל. ואשמים , הודו שהם אשמים שבעלו שפחה חרופה, שאם לא כן יכולים לטעון לא גמרנו הביאה, כבגמרא. ותמוה שרש"י פירש שהיתה הוראת שעה נגד הגמרא, ואולי לשטתו שבבית שני אין יובל נוהג ואם כן אין דין עבד עברי, ושפחה חרופה היא המאורסת לעבד עברי, אמנם לתוספות בגיטין ל"ו וערכין ל"א היו יובל ועבד עברי נוהגים. (שם שם י ויד ויט)
ביום ההוא , כשהשליך כליו של טוביה ציוה לקרא בספר התורה אזהרת עמוני ומואבי. ויבדילו כל ערב , אף על פי שנבוכדנצר בילבל האומות, אז היו עוד עמונים ומואבים ידועים. ואשיבה שם כלי , ואז הבין שלא ניתנו בינתיים מנות הלוים והכהנים, אם כן בהעדרו עברו על ג' השבועות שנשבעו. (נחמיה יג א והלאה)
דורכים , שהוא איסור סקילה, ומביאים , עוברים על שביתת בהמה, שהעמיסו בערב שבת ובאו בשבת ומכרו בשבת, כי משא ומתן לא נזכר איסורו בתורה. ואריבה את חורי , שהיה להם למחות בדבר. (שם שם טו ויז)
ראה: הסטוריה,בית שני.
ראה: הסטוריה,בית שני.