הסטוריה בית שני  בנין

 

ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר. העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב, ועתה כה אמר ה' צב,אות שימו לבבכם על דרכיכם... עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית, וארצה בו ואכבד  אמר ה'... ויער ה' את רוח זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם, ויביאו ויעשו מלאכה בבית ה' צב,אות אלקיהם. ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך. (חגי א ד והלאה)

אמר נא אל זרובבל בן שלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, ואל שארית העם לאמר. מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון, ומה אתם רואים אותו העת הלוא כמוהו כאין בעיניכם. ועתה חזק זרובבל נאם ה' וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וחזק כל עם הארץ נאם ה' ועשו, כי אני אתכם נאם ה' צב,אות... והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' צב,אות... גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, אמר ה' צב,אות ובמקום הזה אתן שלום נאם ה' צב,אות... (חגי ב ב)

כה אמר ה' צב,אות תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יוסד בית ה' צב,אות ההיכל להבנות. כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר, ואשלח את כל העם איש ברעהו. ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נאם ה' צב,אות. כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה... (זכריה ח ט)

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית ה' אלקי ישראל הוא האלקים אשר בירושלים. וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב, וברכוש ובבהמה, עם הנדבה לבית האלקים אשר בירושלים. (עזרא א א)

ויגע החודש השביעי ובני ישראל בערים, ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלים. ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרובבל של שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלקי ישראל להעלות עליו עולות ככתוב בתורת משה איש האלקים. ויכינו המזבח על מכונותיו כי באימה עליהם מעמי הארצות, ויעלו עליו עולות לה' עולות לבקר ולערב. ויעשו את חג הסכות ככתוב, ועולת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו... מיום אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות לה' והיכל ה' לא יוסד. ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם. (עזרא ג א)

ובשנה השנית לבואם אל בית האלקים לירושלים בחודש השני החלו זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים וכל הבאים מהשבי ירושלים ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'... ויסדו הבונים את היכל ה' ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דויד מלך ישראל. ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'. ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק. (שם שם ח והלאה)

וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל לה' אלקי ישראל. ויגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם ולא (ולו) אנחנו זובחים מימי אסר חדון מלך אשור המעלה אותנו פה... ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות. וסוכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים. ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותיו על ארתחששתא מלך פרס, וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית... פגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין ושאר עבר נהרה שלם וכעת... כען שימו טעם לבטלא גובריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם... אדין מן די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא קרי קדים רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלים על יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל. באדין בטלת עבידת בית א,להא די בירושלים והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס. (עזרא ד א והלאה)

והתנבי חגי נביאה וזכריה בן עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלים בשום א,לה ישראל עליהון. באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושריו למבנא בית א,להא די בירושלים ועמהון נביאיה די א,להא מסעדין להון. בה זמנא אתה עליהון תתני פחת עבר נהרה ושתר בוזני וכנותהון, וכן אמרין להם מן שם לכם טעם ביתא דנה לבנא ואושרנא דנה לשכללה. עדין כנמא אמרנא להם מן אינון שמהת גובריא די דנה בנינא בנין. ועין א,לההום הות על יושב יהודיא ולא בטלו המו עד טעמא לדריוש יהך ואדין יתיבון נשתונא על דנה... (שם ה א)

באדין דריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית ספריא די גנזיא מהחתין תמה בבבל. והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתא מגלה חדה וכן כתיב בגוה דכרונה. בשנת חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית א,להא בירושלים ביתא יתבנא אתר די דבחין דבחין ואושוהי מסובלין, רומה אמין שתין פתיה אמין שיתין... שבוקו לעבידת בית א,להא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית א,להא דך יבנון על אתריה. ומני שים טעם למא די תעבדון עם שבי יהודיא אלך למבנא בית א,להא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך די לא לבטלא... ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עידוא ובנו ושכלילו מן טעם א,לה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששסתא מלך פרס. ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שית למלכות דריוש מלכא. ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנוכת בית א,להא דנה בחדוה. והקריבו לחנוכת בית א,להא דנה תורין מאה, דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל... ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון... (שם ו א והלאה, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

מצאוני השומרים הסובבים בעיר , זה תתני פחת עבר נהרא וחבריו. הכוני פצעוני , כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים... אמר רבי אבא בר כהנא לשעבר היתה נבנית החומה אבן ח' אמות ואבן עשר אמות, ברם הכא והוא מתבני אבן גלל, אבנן דגלגול. (שיר השירים פרשה ה ד)

...רחום בעל טעם ושמשי ספרא זה בנו של המן, כתבו אגרת חדא (עזרא ד') על ירושלים לארתחששתא מלכא... ואפתום מלכא תהנזק, רבי הונא ורבי פנחס אמרין אפילו דברים שהמלכות מתפתה בהם כגון בי טיאטראות ובי קרקסאות היא מזקת, שמע וביטל מלאכת בית המקדש. (אסתר פתיחתא ה)

גם מתרפה במלאכתו זה אחשורוש שביטל מלאכת בית המקדש, אח הוא לאיש משחית זה נבוכדנצר... ור' נחמיה אמר אחשורוש שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה. וכי הוא גזר והלא כורש גזר, אלא כתיב (עזרא ו') בשנת חדא לכורש מלכא, באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו, אמרו לו אביך גזר שלא יבנה ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירת מלך. אמר להם הביאו לי קינסון הנעתקין, מיד הביאו לו, הה"ד (עזרא ו') ואשתכח באחמתא בבירתא מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה, אמר להו ומי כתיב לעולם, לא כתיב אלא עד מני טעם יתשם, מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה נבנה, לפיכך הוא כוללו עם הנביאים, הה"ד (שם ו') ושבי יהודאי בנין ומצלחין וגו'. (אסתר פרשה א)

רש"י:

לדריוש , מלך פרס שמלך אחרי אחשורוש, ובויקרא רבה שהיה בנה של אסתר. והבנין היה בטל ג' שנים בימי כורש, וי"ד של אחשורוש, ובא' של דריוש, ובב' זירזם חגי לבנות ולא יראו מהעכו"ם שהקב"ה יצליחם. (חגי א א)

אשר יוסד , שהתחילו להוסיף על היסוד הראשון שמימי כורש. העוד זרע , עוד לא זרעתם השנה והאילנות עוד לא חנטו, ועתה בבנין הבית תבא ברכה במעשה ידיכם. (שם י יח ויט)

לא בחיל , כפי שהשמן הזה נגמר מאליו, כן לא תבנו הבית בחיל ובכח שבכם. בכוחי , שאתן על דריוש לבנות הבית משלו. (זכריה ד ה)

והסדר: אחר הריגת בלשצאר מלך דריוש ואחריו כורש, ובשנת א' למלכותו שלמו ע' שנה מיום שגלה יהויקים, ויסדו בית המקדש והלשינו לכורש ובטל הבנין עד שנה ב' לדריוש בן אחשורוש ואסתר, סך הכל י"ח שנה, שהם ע' שנה לחורבן ירושלים בגלות צדקיה, וכן בסדר עולם ובמסכת מגילה. (עזרא א א)

כי באימה עליהם , היו יראים שיקנתרום וילשינו עליהם למלך, ובנו המזבח למען יבינו העמים שעשאוהו בדבר המלך ולא יקנתרום לבנין הבית. (שם ג א)

רד"ק:

העם אמרו , שלא הגיע הזמן לבנות הבית, אך היה להם להתעורר מעצמם לפני בא נבואה ולבנות, כי ראו שמעשיהם אינם מצליחים והיה להם לתלות בעצלותם בבנין. (חגי א ב)

ויער , מפני הצוררים החושבים להשבית המלאכה היו צריכים להערת רוח לחזק לבם, ביום כ"ד התחילו במלאכה, ועד אז הכינו המלאכה. (שם שם טו)

מאירי:

ואחר כורש זה מלך אחשורוש בעל אחותו. ומתוך עדות בן גוריון התברר שלא היה בנו של כורש והוא אומרם ז"ל שמלך מעצמו, וזה האיש מצא בנין בית המקדש בתליה וציוה בביטולו לגמרי, וכבר אמרו "עד חצי המלכות" ולא דבר שחוצץ מפני המלכות, והוא בנין בית המקדש, והוא שכתוב "במלכות אחשורוש כתבו שטנה" וגו', וענין השטנה היה שהודיעו למלך היותם בונים מעט מעט והיו מטעימים שיש לו בבנינו היזק גדול במלכותו, והאויב עם היותו מלך נמהר שלח מיד לבטל הבנין לגמרי. ואחריו מלך דריוש בנו של אסתר ונמשך אחר החלק הנכבד שביחסו, וציוה בתשלום הבנין, ובימיו עלו עזרא ונחמיה. והמדרש העידו שבאו סנקליטיו ואמרו יש מלך מבטל גזירת מלך? וטען שאביו כתב וקריתא לא תתבני עד מני טעמא יתשם, ולא כתב לעולם, ואמנם כנזכר במקראות היתר הבנין מפני שכורש ציוה בבנינו, ולא היה אביו יכול לבטלו... (חבור התשובה מאמר ב פרק יב)

מלבי"ם:

הריעו בהלל , ולא בהודאה, כי רבים היו בוכים על שבנו ברשיון כורש ולא זכו לבנות בעצמם. ורבים בתרועה , שעל ידי זה תהיה קדושתו קדושת עולם, כהרמב"ם שקדושת יהושע היתה על ידי כבוש. (עזרא ג יא)

ארתחשסתא , בהכרח הוא כרש"י, ופלא שכורש שנתן הרשות לבנותו יבטל דתו, ועוד שיאמין כי בבנין הבית סכנת מרד, ולכן נראה שהיתה מרמה, והוא שרחום בעל טעם , המתרגם מארמית לפרסית לפני המלך, וחברו שמשי ספרא העתיקו במכתב לומר שבא מכל העמים, ולא רק ממתרדת וחבירו, ושהיהודים בונים ומבצרים את ירושלים ולא רק בונים את המקדש. (שם ד ז)

פתגמא , המלך לא חשב שיכתבו לו שקר גלוי ולא בדק אם בונים העיר. לבטלא גובריא , אף על פי שציוה רק לבטל בנין העיר כתבו לבטל האנשים, ועל יסוד זה ביטלו גם בנין הבית, כי בנין הבית לא היה מבטל אחר שהתיר לבנותו. (שם שם יז וכא)

בבל , מצאו המגילה ששם היתה הבירה קודם, ואולי המן השמיד זו שבשושן, ובהשגחה נשארה בבל. ומה חשחן , הוסיף על פקודת כורש שיתנו גם להוצאת הקרבן. (שם ו ב וט)

שם משמואל:

ראה הסטוריה,בית שני פורים תער"ב ותרע"ז.