הקהל

 

ויצו משה אותם לאמר, מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. (דברים לא י)

תלמוד בבלי:

פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו', חזן הכנסת נוטל ספר התורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים... וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, ושמע והיה אם שמע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר, ופרשת המלך, וברכות וקללות עד שיגמור כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן (ביום כפור) המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העוון... (סוטה מא א, וראה שם עוד)

...לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל, דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף, וכתיב בבא כל ישראל ליראות, והתם מנלן, דכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו, ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע, ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר...

שבת של מי היתה, של ר' אלעזר בן עזריה היתה, ובמה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל, ומה דרש בה, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. (חגיגה ג א)

תלמוד ירושלמי:

ובהקהל (מאחרים ולא מקדימים), רבי בא בריה דרבי חייא בר בא אמר מפני התקיעה, רבי יצחק בי רבי חייה אמר מפני הבימה. ויעשו אותה מאתמול, שלא לדחוק את העזרה, אמר רבי מתניה על שם לא תטע לך אשרה כל עץ. (מגילה ה ב)

תוספתא:

בימה של עץ עושין לו בעזרה ויושב עליה. רבי אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית, שנאמר ויקרא לפני הרחוב אשר לפני שער המים מהאור ועד חצי היום... ואומר ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר... אותו היום היו הכהנים בגדירות ובפרצות וחצוצרות של זהב בידם ותוקעין ומריעין, וכל כהן שאין בידו חצוצרה אומרים דומה שאין זה כהן. שכר גדול היה להם באנשי ירושלים שמשכירין חצוצרות בדינר זהב... (סוטה פרק ז)

ילקוט שמעוני:

כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם רבי יהושע, וכשבאו תלמידים אצלו אמר להם מה חידוש היה לכם ביבנה, אמרו לו אחריך רבי, אמר להם ומי שבת שם, אמרו לו רבי אלעזר בן עזריה, אמר להם אפשר ששבת שם רבי אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר, אמרו לו אתם נצבים היום כולכם טפכם נשיכם, מה טף זה יודע להבין בין טוב לרע, וכן בהקהל את העם האנשים והנשים והטף, אלא ליתן שכר למביאיהם, לרבות שכר עושי רצונו... (ירמיה פרק טז, רצה)

מדרש הגדול:

תקרא את התורה הזאת, מאיכן היה קורא, מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע, ומדלג לוהיה אם שמע תשמעו, וגומר אותה, ומדלג לעשר תעשר, וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ופוסק. כיצד הוא קורא, תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת הנשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו, וכל ישראל העולין לחג מתקבצין סביביו, וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, כדי להדרו ברוב בני אדם, שנאמר ברב עם הדרת מלך, והמלך מקבלו כשהוא עומד, ופותח וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד הרי זה משובח... ומברך תחילה כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, ואחר שגמר קריאתו גולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות, ומוסיף שבע ברכות. (דברים לא יא)

אבן עזרא:

מקץ שבע שנים - תחלת השנה. ולמען ילמדו - כל השנה גם כן השבת (בשנת השמטה). (דברים לא י ויב)

רמב"ן:

מקץ - ...אמר רבי אברהם מתחלת השנה... ואין דברים נכונים אצלי, ואלו אמר הכתוב מקץ השנה השביעית היה דבריו נכון, ועל דעת רבותינו מקץ בסוף השבע... (דברים טו א)

למען ישמעו ולמען ילמדו - האנשים והנשים כי גם הם שומעות ולומדות ליראה את ה'. ובניהם אשר לא ידעו - הם הטף כי ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם, כי אין הטף הזה יונקי שדים, אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד... (שם לא יב ויג)

משנה תורה:

מצות עשה להקהיל את ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל, ולקרא באזניהם פרשיות מן התורה שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהן בדת האמת. כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל, חוץ מן הנשים והטף והערל. (חגיגה פרק ג א וב)

אימתי היו קורין? במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באזניהם, ובעזרת נשים היו קורין, וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד הרי זה משובח. וקורא מתחלת אלה הדברים עד סוף פרשת שמע, ומדלג לוהיה אם שמע, ומדלג לעשר תעשר, וקורא משם על הסדר עד סוף ברכות וקללות. (שם ג)

תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה של עץ ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים, והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו, וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו... והמלך מקבלו כשהוא עומד, ואם רצה ישב ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר, וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות. ומוסיף שבע ברכות ואלו הן, רצה ה' אלקינו בעמך ישראל וכו' מודים אנחנו לך וכו' אתה בחרתנו מכל העמים וכו' עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה. הרי שלש ברכות כמטבען, רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה בא"י השוכן בציון, חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל, ששית מתפלל על הכהנים שירצה הא-ל עבודתם וחותם בה בא"י מקדש הכהנים, שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא"י שומע תפלה.

הקריאה והברכות בלשון הקדש, שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה, אף על פי שיש שם לועזות.

וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקדיש אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.

יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת. (שם ד והלאה)

רבינו בחיי:

מקץ שבע שנים - ...ואם תשכיל בסוד מצות ההקהל תמצא כי כשם שבאה מצות השמטה לרמוז על 'וחד חריב', כן מצות ההקהל שהוא אחר עבור השבע לגמרי בתחלת השמינית תרמוז על מלת "לעשות" שנחתם בו מעשה בראשית... וסוד ההקהל כי כל הנמצאים כולן יהיו נקהלים ונקראים לפני המלך ה', ולכך היתה מצותה במלך, שהמלך היה קורא בתורה, וכן אמרו חכמי האמת היה הקב"ה מביט בתורה ובונה עולמו. ועוד קריאת התורה להורות כי היא קיום העולם, ואי אפשר לו להברא זולתה, והיה ההקהל במקום אשר יבחר כי תחלת הבריאה משם, שנאמר (תהלים נ') מציון מכלל יופי, מציון נשתכלל העולם וזה מבואר. (דברים לא י)

ספר החינוך:

...ומזה היסוד נתייחדה לנו מצוה במועד שנת השמיטה בחג הסוכות להקהיל שם האנשים והנשים והטף והגרים, לפי שאותה שנה משחררת הכל ומפקעת השיעבוד מכל החי להשיב הכל תחת יד האדון השם צב-אות... (ראה מצוה תפט)

שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות ביום שני בחג, ולקרא קצת מספר משנה תורה באזניהם...

משרשי המצוה: לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה ממנו בנבראים, על כן ראוי שיקהלו כולם יחד בזמן אחד מהזמנים לשמע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה: לשמע דברי התורה שהיא כל עקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגדול שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה.

ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם, והעובר על זה ולא בא במועד הזה, וכן המלך אם לא רצה לקראות בטלו עשה זה, וענשם גדול מאד, כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת. (וילך מצוה תריב)

בעל הטורים:

בבוא - מלא וא"ו, כי ו' באים, כהנים, זקנים, אנשים, נשים, טף וגרך. (דברים לא יא)

העם האנשים - גימטריא זה שהם באים ללמד. (שם שם יב)

עקדה:

ובמצות הקהל כיון להשלים ד' ענינים אלו בשלימות האפשרית, כי בשנת השמטה יסתלק המטריד הראשון בקשת הצרכים, וכולם פנויים ומבורכים. וחג הסוכות נסתלק המטריד השני, כי באביב עדיין קר ומי הנהרות גוברים, ועתה המזג השוה ביותר, ולכן נקרא חודש זיו, ואם כן יבא כמעט כל העם, וירבה כח ההשגחה במטריד הג', שלא יקרה דבר מהאויבים בבתיהם, וכדי לחזק כח הלימוד להסיר כל דעה משובשת יעלה המלך ביופיו על בימה גדולה וכו', והילדים יקבלו על ידי זה רושם חזק. ולא רצה הא-ל להטריד את העם כל שנה בכך, וכן אין הרושם חזק כל כך אם יעשה הדבר בתמידות. (דברים לא א)

אברבנאל:

הקהל - מהפסוק משמע שאחד יקרא נגד כל ישראל, והוא המלך, שהוא נפש כללית לעם. וקורא דברים שרוב מצות התורה והברית כלולים בו, ורק פעם בשמטה כדי שיתפעל העם יותר בנדירות המעשה, והזמן הוא במוצאי שמיטה שכל העם התעסקו בלימוד, ובטוב שבתקופות השנה הנקראת "זיו", ואחרי יום הכפורים שהשלימו עם יוצרם. (שם שם יב)

ובניהם - אולי מתכוון לדורות הבאים שישמעו מאבותיהם, ועל כן נתנו בגמרא טעם אחר מדוע מביאים הטף. וראיתי שבכל שנה היה הכהן גדול או הנביא או השופט וגדול הדור קורא חומש אחד בערך, ובשמיטה היו משלימים, ומזה נשאר מנהגנו לגמור התורה בשמחת תורה, וגדול הקהל קורא פרשת וזאת. (שם שם יג)

ספורנו:

למען ישמעו - יבינו חכמי העם, ולמען ילמדו - ולמען ילמדו מהם הבלתי מבינים. ויראו את ה' - בהבינם גדלו הבא בתורתו במופתים שכליים. ובניהם אשר לא ידעו - שלא היו יודעים לשאל בהיותם טף, ישמעו - שמיעת האזן אז ששמעו שנאמרו דברים בה. ולמדו - ישאלו בגדלם וילמדו מן המבינים. (שם שם יב ויג)

אלשיך:

נגד כל ישראל - וציוה שיקרא בבית המקדש כי הוא מועט המחזיק את המרובה, וכולם יוכלו לשמע שם, ליראה - על ידי התוכחות שבמשנה תורה. (שם שם יא ויג)

כלי יקר:

נגד כל ישראל - ...מהיכן למדו שמתחיל מן אלה הדברים, ממה שנאמר נגד כל ישראל, כי כל פסוק אלה הדברים היה מתנגד לכל ישראל, כי היה מזכיר ברמז כל המקומות שהכעיסו בהם להקב"ה... (דברים לא יא)

הקהל את העם - אמרו רז"ל טף למה באים, ליתן שכר למביאיהם, משמע שמדבר בטף שלא הגיעו לחינוך, וזה דוחק גדול, כי זה דומה כאילו צוה שישאו עליהם משא מעצים ואבנים לבית ה' כדי ליתן שכר למביאיהם. ונראה של עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו רז"ל שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, על כן הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה, והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים, כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון. וכבר ידוע שהקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי על ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת, ויטו שכם אחד לשוב אל ה', כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדוקא בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום כפורים הקב"ה מקבל תשובת היחיד... וזהו גם כן טעם הקהל זה, כי נוסף על לקיחת ד' מינים אלו ביום ראשון של חג צוה ה' לעשות עוד רושם לזה מקץ שבע שנים, כי שנת השמטה גורם גם כן ההקהל והשלום על ידי שלא יזרע ולא יצמיח בו ואכלו אביוני עמו, וזה בלי ספק סיבת השלום, כי כל דברי ריבות נמשכין ממדת שלי שלי, וכל זה אינו כל כך בשנה השביעית... וכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מדירת קבע לדירת עראי וישב תחת סוכת שלומו. הנה ביום ראשון של חול המועד נצטוה המלך לעשות רושם אל השלום, וזהו ענין ההקהל, כי כל זה הכנה אל התשובה, וקורא לפניהם מן אלה הדברים בדברי כיבושים ותוכחות... כי בזמן שישראל עושים תשובה מבקשים תחנונים מלפניו ית' על מחילת העון, ויאמרו אם לא למענינו יעשה אזי יעשה בשביל גמולי חלב שלא פשעו...

ולפי פשוטו מדבר בטף שכבר הגיעו לחינוך, כמ"ש למען ישמעו ולמדו, זה טף שהגיעו לחינוך. (שם יב)

אור החיים:

למען ישמעו ולמען ילמדו - צריך לדעת למה כפל... ונראה כי לפי שאמר הכתוב הקהל את העם האנשים והנשים והטף לקרות ספר תורה באזניהם, וכבר קים לנו כי הנשים אינם בני תלמוד תורה, לכן חילק הכתוב ב' הדרגות במצוה זו, ואמר בתחילה חלוקה שהיא שוה באנשים ובנשים והוא "למען ישמעו", פירוש שישמעו מצות התורה שחייבין הם לעשות, ודבר זה שוים הם בו שגם הנשים חייבין במצות לא תעשה ובמצות עשה שאין הזמן גרמא, ואחר כך אמר חלוקה בפני עצמו כנגד האנשים לבד, והוא למען ילמדו, ולזה לא אמר למען ישמעו וילמדו, שאז היה נשמע ששניהם בעונש אחד... ונתחכמו להקדים הנשים לאנשים כסדר שהקדים הכתוב למען ישמעו ואחר כך ולמען ילמדו. (דברים לא יב)

ובניהם - חלוקה זו כנגד הטף שהזכיר בפסוק הקהל, אמר הטעם הגם שלא הגיעו עדיין ללמוד אף על פי כן ישמעו ולמדו ליראה את השם, פירוש לחנכם ליראה את ה'... שבזה ילמדו יראת שמים. ואומרו כל הימים, כי כשהקטנים מתחנכים מתחלתם ליראה יתיסד בהם יראת ה' כל ימיהם... ורז"ל אמרו וז"ל, והטף ליתן שכר למביאיהם ואולי שנותנים טעם לקטני קטנים שאינם מבינים דבר... (שם שם יג)

מלבי"ם:

במועד שנת השמטה - העת המוכשרת שתפעל בהם השמיעה, מפני ששנת השמטה היתה שבת הארץ לה' שידעו כי לה' הארץ... וגם לא התעסקו כל השנה בעבודת האדמה ועסקו בתורה. (שם שם י)

בבא כל ישראל ליראות - וה' בוחן לבות וכל אחד מקשט לבבו נכח ה', במקום - והמקום הזה שבו בחר ה' יעורר היראה, תקרא - גם הקורא שהוא המלך שבו בחר ה' מכל שבטי ישראל ודבריו יעשו רושם בלבות השומעים. את התורה - הדברים אמרות ה' ויורדים אל הלב. נגד כל ישראל - הקבוץ הגדול הזה יפעל גם כן הרבה על לב השומע... (שם שם יא)

ובניהם - המה הטף. אשר לא ידעו - הוא נתינת טעם לפי שלא ידעו ענין הקריאה ומחשבותיהם לא יהיו טרודים בנושא הדברים, וגם אינם יודעים עדיין מטרדת העולם והבליו, לכן כח הציור חזק בהם, ואף שלא ישיגו התועלת הנאמר בגדולים, שהוא להשיג תשוקה לכל פרטיות התורה, אבל ישיגו תועלת כללי יותר מהגדולים לפי שהמעמד הזה יהיה נצב לעיניהם כל ימי חייהם, וישפטו ממנו תמיד אלה הדברים. ישמעו - שיבינו עד כמה תהיה השמיעה בדברי התורה, שהרי לעיניהם קהל גדול נורא כזה עומדים שעות אחדות כאלו נתבטל מהם כל רגשי החיים, וכל מעינם לשמוע הלקח אשר יקרא להם המלך מתוך הספר, יבינו כי כן להם לשמעו מפי מוריהם. 

ולמדו - כאשר לפניהם המלך הרך והענוג קרא שעות אחדות בלי הפסק מתוך הספר והשמיע בקולו את הדברים באזני קהל נורא כזה, ישפטו בנפשם עד היכן תהיה תשוקת הלמוד... ליראה - כאשר כל הקהל עמדו ביראה ורעד מפני הדר כבוד ה' השוכן במקום ההוא, ויראת המלך הוסיפה יראה על יראתם... וגם המלך עד כמה גברה עליו אז היראה וההכנעה, מזה ילמדו איך ליראה את ה'. (שם שם יג)

רש"ר הירש:

במועד - בזמן הקורא לכל נפש יהודית להתאחד עם ה', שנת השמטה - בתחילת תקופת החקלאות והמשא והמתן שהופסקה על ידי שנת השמיטה. בחג הסוכות - בחג המאחד את חוגי האומה על ידי זכרון תקופת המדבר, כאשר לא חקלאות ומשא ומתן אלא חסד הפלאים של ה' קיים את כולם והגן עליהם בענני הכבוד והנהיג אותם במדבר. ומצוות החג מכינות עתה את העם לחיי החקלאות והמשא והמתן המתחילים שוב. בבא כל ישראל - ועתה כל עם ה' שמע לקול קריאת ה' ובא אל המקום שנבנה בו המקדש... תקרא - מיד במוצאי היום הראשון של הראייה תקרא האומה מתוך התורה הזאת, על ידי נציגה העליון, שכך היא תכריז תמיד שרק הדרך אל התורה היא הדרך המובילה אל ה', שהתורה היא התנאי לאחדות האומה ולהגנת ה' עליה...

את התורה הזאת - כנראה העותק שמשה כתבו במו ידיו ומסרו לכהנים ולזקנים. ראה בבא בתרא י"ד ב' רש"י ד"ה ספר עזרה "שכן בו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביום הכיפורים"... נראה שקריאת התורה ביום הקהל נחשבת צורך עבודה, ומותר להכנס לקדש הקדשים למטרה זו... אולם תוספות שם סבורים שאסור לבא אל קודש הקדשים למטרה זו, לפי זה אפשר שספר התורה הוא הספר שנועד לשבט לוי על פי המסורת דלעיל... ונשמר בעזרה לצורך הקריאות המתקיימות שם... (שם שם יא)

ובניהם - הילדים עדיין לא הגיעו לכלל דעת, והדברים שהם שומעים מדברי התורה לא יביאו אותם לידי לימוד התורה וקיומה, אולם כאשר ישמעו את דברי התורה יחד עם הוריהם באסיפת העם הגדולה, הרי עצם המעמד הזה יטביע את רישומו על נפש הילד, הם יראו את ההמון הרב המקשיב ביראת כבוד, וכך יגיעו לכלל יראת ה'. אצלם שמיעה, לימוד ויראה אינם שלשה ענינים נפרדים, אלא ישמעו ולמדו ליראה, על ידי עצם השמיעה הם ילמדו יראת ה'.

לדעת מהרש"א לחגיגה ג' א' הנזכרים כאן הם קטנים שהגיעו לחינוך, אך עדיין אינם בשלים להתחייב בקיומה. ומשום כך הזכיר הכתוב כאן לימוד ויראה ולא שמירה לעשות. ואילו הטף הנזכר בפסוק הקודם כולל גם ילדים בגיל צעיר יותר, ומשום כך שאלו בחגיגה שם למה הם באים... ליתן שכר למביאיהם, ההשתתפות באסיפה הגדולה של התורה תשפיע לטובה גם על לב הקטנים ורישומו יהי ניכר בחייהם לאחר מכן. (שם שם יג)

העמק דבר:

תקרא - לשון יחיד, מובן שדבר ליהושע, ומזה למדנו שהיא מצות המלך, אמנם לאו דוקא המלך ממש, אלא הגדול שבישראל, ובשעה שלא היתה מלוכה היה הגדול כהן גדול, ומשום הכי צוה גם לכהנים. באזניהם - שיכנס באזניהם, היינו שיתרגמו ויבינו מה ששומעים. (שם שם יא)

ויראו - לא כתיב שילמדו ליראה... שמיעת הפרשה בהקהל ובבית הבחירה פועל בלב שישיגו יראת ה'. ושמרו - ...ובמה שהמלך מפרש בשעת קריאה ולמוד הדינים הנלמד מדיוק המקרא, ילמדו גם המה לדקדק ולבאר את כל דברי התורה. (שם שם יב)

שפת אמת:

בפרשת הקהל, ישמעו ולמדו וגו', נראה שעל ידי מצות השמטה זכו אחר כך לבחינת התכללות, והוא הלשון שכתוב בקבלת התורה "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי". ונראה שהוא היה שכר על שמירת שביעית... אחר כך במצות הקהל שהיה מתגלה להם מחדש אור התורה כפי מה שהיה צריך להם אז, כי מציון תצא תורה, כי בודאי היה סיוע משמים להמלך, כי מצד הטבע אין באפשרות להשמיע באזני כל קהל ישראל... ויתכן לומר כי שלמה המלך ע"ה חיבר ספר קהלת על שם מצות הקהל שהיא בסוכות, וכשראה שיתבטל בית המקדש ומצות הקהל שנתחדש אז הארת התורה בכל שמיטה, הניח זה הכח בספר קהלת שחיבר על ימי הסוכות. (וילך תרמ"ב)

שם משמואל:

מה שהמלך קורא את התורה לאחר שנת השמיטה, דלכאורה היה יותר נכון בתחילת שנת השמיטה, שיהיה להם פנאי כל השנה ללמוד, אך הענין הוא, דהנה יש להבין עיקר ענין הקריאה, דמה חידש להם המלך בקריאתו התורה, הלא תורה שבכתב כתובה לכל. אך הענין דהנה ברמב"ם ז"ל (מלכים ג' ו') שמלך לבו הוא לב כל קהל ישראל, וזאת היתה הכוונה בקריאת התורה על ידי המלך, מחמת שלבו לב כל קהל ישראל, יכנסו דבריו בלב כל העם בעומק לבם... ולפי זה יובן איחור הקריאה, שלזה צריכין מקודם הכנה רבה להכין מקום בלבם לקבל הדברים, ולזה היתה הקריאה לאחר שנת השמיטה, כי ענין שמיטה פירשו המפרשים שיהיו פנויים ממלאכתם ומעבודת האדמה להסתכל בתוך עצמם, וזאת היתה להם הכנה שיכנסו ויפעלו הדברים בלבם. (וילך תער"ב)