את האלקים התהלך - בדחלתא דה' הליך. (בראשית ו ט)
התהלכו אבותי לפניו - פלחו. (בראשית מח טו)
את האלקים התהלך - ובאברהם הוא אומר "אשר התהלכתי לפניו", נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו. (בראשית ו ט)
התהלך לפני - כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי. (שם יז א)
...ויש מפרשים התהלך נח כמו הרגיל. (שם ה כב)
את האלקים התהלך - ...שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי שמים ומנחש ועונן וכל שכן אחרי עבודת גלולים ואינו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק תמיד והלך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו. וזה כטעם "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו" הנאמר בהרחקת המתנבא לעבוד ע"ג. (בראשית ו ט)
התהלך לפני - ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו", כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר התהלך לפני, והבא אחרי הצואה יאמר אחרי ה' תלכו, והענין בשניהם ללכת אחרי השם לירא ממנו לבדו ולעשות מה שיצוה. (שם יז א)
ויתהלך חנוך - כמו "אשר התהלכו אבותי לפניו", כלומר שם כל חשקו באהבת הא-ל והתעסק בחכמות והכיר את בוראו משהגיע לחמש וששים שנה... (בראשית ה כב)
את האלקים התהלך - דבק היה בו וכל דרכיו לשמו, וזה היה כח גדול משכלו שהתגבר על טבעו, כי הוא היה בדור רשעים וחמסים ולא למד ממעשיהם ולא התבודד בעבודת הא-ל אלא הוא לבדו. (שם ו ט)
אשר התהלכו אבותי לפניו - כבר פרשנו כי הלשון הזה מורה על עבודת הא-ל בלב ובמעשה, ושורש העבודה הוא בלב... (שם מח טו)
...הג', את האלקים התהלך נח, וידוע כי מדת ההתהלכות לא מצאנוה רק ביחידי הדור, ומ"ש הכתוב (דברים י"ג) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", ולא אמר התהלכו לפי שהוא מדבר עם כלל ישראל, והמעלה הגדולה הזאת איננה כי אם בפרטי היחידים סגולות כל דור ודור. ועוד שאין לשון זה נופל אלא על הצדיק שהשיג מעלת השמש וכחות הגלגלים והכוכבים וכיצד הם פועלים פעולות בשפלים, לפי שעם ההשגה הזאת מתפרסם מעלת אדון הכל ורוממותו... (שם ו ט)
ויתהלך חנוך - הלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת. (בראשית ה כב)
התהלך לפני - בכל אשר תפנה שם, לפני, כמסתכל בי לדעת דרכי כפי האפשר אצלך, כענין שויתי ה' לנגדי תמיד. (שם יז א)
את האלקים התהלך - צדקתו היתה רק בביתו, ולא לימד את דורו כאברהם. (שם ו ט)
את האלקים התהלך - פירוש שגם עם ה' הנהיג נייחא ומנוחה... ואמר לשון הליכה כי כן יאמר גם על הנהגה הטובה, כדרך אומרו "והלכת בדרכיו", ודקדק לומר התהלך לומר בתמידות היה מרצה קונו ית', וקרבנו יוכיח על הכלל. (שם)
ויתהלך חנוך - כך היה רגיל להיות דבוק ושקוע באהבת ה'. ויולד בנים - היה עוסק גם בפריה ורביה, ולא כבן עזאי שאמר אפשר לעולם להתקיים על ידי אחרים. ויתהלך חנוך - היה מתבודד ומשקיע עצמו באהבת ה' עד שהגיע לעלות לרקיע. (שם ה כב)
את האלקים התהלך - ולא שהיה טוב המזג בטבעו, ואם כן אף על גב שמכל מקום ראוי היה לקבל שכרו בעולם הזה, מכל מקום אינו אלא להגן עליו בדרך הטבע... אבל נח היה טוב לבריות בהתגברות על טבעו ורק לשם ה' שידע כי כך הוא רצונו ית', ומשום הכי כדאי היה להיות ניצול בהשגחה פרטית... (שם ו ט)