(ראה גם: בראשית, ראשית, תחלה)
תא חזי, כל התחלה קשה, ואחר כך באה הרוחה, בראש השנה ההתחלה קשה, שכל העולם נידון כל אחד כפי מעשיו, ואחר כך הרוחה, סליחה וכפרה... והוא משום שההתחלה היא בבחינת השמאל, ועל כן דיניו קשים, ואחר זה נתעורר הימין... (וישלח קעו, ועיין שם עוד)
ועתה, קבלו עליכם שכל התחלות קשות... (יתרו-בחודש פרשה ב)
...אמר ליה אביי מאי מעליותא, והא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל (פרשת ציצית בערב), ואם התחיל גומר, וכי תימא ואמרת אליהם לא הוי התחלה, והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב דבר אל בני ישראל לא הוי התחלה, ואמרת אליהם הוי התחלה, אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת אליהם נמי לא הוי התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית. אמר אביי הלכך אנן אתחולי מתחלינן, דקא מתחלי במערבא, וכין דאתחלינן מגמר נמי גמרינן... (ברכות יד ב)
מים ראשונים מהיכן מתחילין, אמר ליה מן הגדול... מים אחרונים מהיכן מתחילין, אמר ליה מן הקטן... (שם מו ב, וראה שם עוד)
והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול, ובקללה מתחילין מן הקטן. בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר וגו', בקללה מתחילין מן הקטן, בתחלה נתקלל נחש, ולבסוף נתקללה חוה, ולבסוף נתקלל אדם... (שם סא א)
ומאימתי התחלת תספורת, אמר רב אבין משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו, ומאימתי התחלת מרחץ, אמר רב אבין משיערה מעפרתו הימנו, ומאימתי התחלת בורסקי, משיקשור בין כתיפיו, ומאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו, ור' חנינא אמר משיתיר חגורה, ולא פליגי הא לן והא להו... מאימתי התחלת דין, רב ירמיה ורבי יונה חד אמר משיתעטפו הדיינין, וחד אמר משיפתחו בעלי דינים, ולא פליגי, הא דעסקי ואתו בדינא, הא דלא עסקי ואתו בדינא. (שבת ט ב)
ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן למה נמשלו מצריים כמרור, לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה. (פסחים לט א)
רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר... אפילו הני נמי דזוטרי נינהו, דסלקא דעתך אמינא התחלתן זו היא גמר מלאכתן נתחיל בהו נמי לכתחילה, קמשמע לן. (שם נה א)
...מתחיל בגנות ומסיים בשבח... (שם קטז א)
ואמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל... ואמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה, מאי טעמא דלא איערבב שטן, ואמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית כתיב, ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית. (ראש השנה טז א וב)
רב הונא רמי, כתיב צדיק ה' בכל דרכיו וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד. רבי אלעזר רמי כתיב ולך ה' חסד, וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם כמעשהו, ולבסוף ולך ה' חסד. אילפי ואמרי לה אילפא רמי, כתיב ורב חסד וכתיב ואמת, בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד. (שם יז ב)
אמר רבי אסי יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה... אמר רבא בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו מבקרו לעשות לאורח, וכתיב ויקח את כבש האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו... (סוכה נב א וב)
תנו רבנן ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות... ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'... (תענית י א)
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי... וכמה הוי התחלה, רב אחא אמר שלש רבי אסי אמר אחת... (שם יח ב)
...ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא. (שם כט א)
...אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים. אבל אומות העולם אינו כן, מכה אותן ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי, ומנו רבנן... (מגילה יג ב)
...בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא... (שם יז ב)
תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים... (חגיגה יב א, וראה שם עוד)
בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן... (סוטה ח ב)
תנא הוא (פרעה) התחיל בעצה תחלה לפיכך לקה תחילה, הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו'... (סוטה יא א)
...אמר רבי יוחנן בתחלה שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד... אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה, רבי שמואל בר נחמני אומר אף קובר אשתו ובניו, דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וגו'... (שם יג א וב)
דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם... אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה... (שם לו ב)
...אמר רב אשי שמע מינה כי מתחיל חרובא בסיפא מתחיל, שנאמר חרב בסף... (שם מח א)
הניחא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור, אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר... (בבא קמא כא ב)
...וא"ר יוחנן שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן הושע וישעיה עמוס ומיכה... ולמאן דאמר איוב בימי משה היה ליקדמיה לאיוב ברישא, אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא, פורענות דאית ליה אחרית. (בבא בתרא יד ב)
...זה הכלל כל שתחלתו או סופו בפסלות פסול, תחלתו וסופו בכשרות כשר (לעדות)... (שם קכח א)
דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון. אמר רב הונא האי תיגרא (ריב) דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח, אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם (דפין של גשר בתחלה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן, והכי נמי כשאדם מרבה מקטטה מתחזקת ובאה)... (סנהדרין ז א)
תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה... אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה', ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר... (שם כ ב)
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי... (שם כא ב)
למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. (שם נב ב)
תניא אמר רבי יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה (לגדולה) אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין... (מנחות קט ב)
תנו רבנן איזהו שפיר מרוקם, אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב... (נדה כה א)
א"ר יהושע דרומיא שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניתן יפה, השאור והמלח והסירוב, בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. (ברכות מ ב)
...רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה... ורבי נחמיה אומר העולם נברא תחלה... (בראשית פרשה ג א)
ר' הונא בשם ר' יוסי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד זו מדה טובה. (שם פרשה ט יג)
...בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו בעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבא... (שם פרשה יד ה)
...בתחלה הוא (היצר הרע) תש כנקבה, ואחר כך הוא מתגבר כזכר. א"ר עקיבא בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה... (שם פרשה כב יא)
אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק... (שם פרשה ל ח)
ויקח שם ויפת את השמלה, אמר רבי יוחנן שם התחיל במצוה תחלה ובא יפת ונשמע לו, ולפיכך זכה שם לטלית ויפת לפיוולא... (שם פרשה לו ט)
אמר רבי יוחנן אם קדמך חבירך בעדשים קדמהו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחילה... (שם פרשה לח ג)
מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, שנאמר ואנשי סדום וגו' מנער ועד זקן, לפיכך הכו בסנורים מקטן ועד גדול... (שם פרשה נ יא)
ועשה חסד עם אדוני אברהם, התחלת גמור... (שם פרשה ס ב)
רבי יצחק ברבי חייא אמר הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה, אבל הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה... (שם פרשה סו ה)
וישב ראובן אל הבור, א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואיזה זה זה הושע, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך. (שם פרשה פד יח)
ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו, ממי אתה למד מיהודה... רבי הונא בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה היא נקראת על שמו של שני, הה"ד (יהושע כ"ד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל, והלא משה העלם... (שם פרשה פה ד)
ורבותינו אמרו קבל עליו לרעות את צאנו, ואין ויואל אלא לשון התחלה... (שמות פרשה א מ)
...אלא הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותן להאמין לשמו של הקב"ה... (שם פרשה טז א)
...אלא כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מצטער, כשאדם שמח הלב שמח תחלה שנאמר לב יודע מרת נפשו... (שם פרשה יט א)
אמר ר' תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה... (שם פרשה כח ב)
אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית, אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. (ויקרא פרשה ז ג)
אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה... (שם פרשה כה ג)
...מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה... (דברים פרשה ז ג)
ויטע כרם - זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים, נח התחיל בנטיעה דכתיב ויטע כרם, ובארורה, ארור כנען, ובעבדות, עבד עבדים יהיה לאחיו, בשכרות, וישת מן היין וישכר. ואברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטה, שנאמר... ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו'. משה התחיל בכהונה ובדוכן וקרבנות ובתורה... בלעם התחיל בקוביא ובבלורית ובקסמים ובזנות... (נח יד)
תחלת נדרים פתח לאולת, תחלת טומאות פתח לעבודת כוכבים, תחלת קלות ראש בנשים פתח לניאוף. (פרק ג)
תחלת עבירה הרהור הלב, שניה לה ליצנות, שלישית לה גסות הרוח, רביעית לה אכזריות, חמישית לה הבטלה... (פרק ו)
למדנו מיעקב שמתחלת מעשיו היה ירא שמים, שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וגו', וכן אבותינו הראשונים, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', ללמדך שבשכר יראה ובשכר אמונה שהאמינו בו מתחלה עתיד הקב"ה שיבא ויפדה אותם מבין אומות העולם... (בראשית פרק יד, עו)
אתה מוצא בכל מקום יהודה תחלה, לחנייה יהודה תחלה... למלחמה יהודה תחלה, שנאמר מי יעלה לנו אל הכנעני... וכשיבא המבשר יהודה יתבשר בתחלה, שנאמר חגי יהודה חגיך וגו'. (נחום פרק ב, תקסא)
והיה ראשיתך מצער, אתה מוצא כל המצטער בתחלה נוח לו בסופו, אברהם הושלך לכבשן האש וגלה מבית אביו... ולבסוף נח, שנאמר ואברהם זקן... (איוב פרק ח, תתד)
דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה, וזה שההתחלה היא נמצאת במה שהיא לו התחלה או עמו, אף על פי שלא תקדים לו בזמן, כמו שיאמר שהלב התחלת החי, והיסוד התחלת מה שהוא לו יסוד, וכבר יוחלט גם כן על זה הענין שהוא ראשון, אבל הראשון אמנם יאמר על הקודם בזמן לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא בזמן סבה למתאחר אחריו, כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוני, ולא יאמר פלוני התחלת פלוני, והמלה אשר (תורה) על הראשון בלשוננו הוא תחלה, "תחלת דבר ה' בהושע", ואשר יורה על ההתחלה, ראשית שהוא נגזר מן ראש, אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו... (חלק ב פרק ל)
...ואחריו כי תהיינה לאיש וגו', הכוונה בזה שכח ההרגל מחזיק כח הפועל לפעול בין בטוב ובין ברע, ולכן ראוי לאדם להשמר בהתחלות, כי המעשים הראשונים מקנים אומץ והתחלה יותר מחצי הכל... (דברים כא י)
כבר פירשנו בבא כי תשרי הוא ראש השנה והתחלה במציאות, והתחלת כל דבר תורה על ענינו, וכן ראש השנה על המתהווה במשך השנה... (ויקרא כג כד)
...אמנם מה שאמר שכעסו רגע, דבר זה הוא ענין נפלא מאד, כי ראוי לקשור העולם הזה שהוא עולם התחתון בו יתברך, ולא יהיה העולם נפרד לעצמו, והם עושים את העולם הזה התחתון התחלה לעצמו על ידי השמש, לפיכך זה הכעס הוא רגע, שהוא התחלה, כי כל התחלה לא יחלק כלל... (באר הגולה ד ד"ה בפרק קמא דע"ז)
...כי כל התחלה לפניה וסמוך לה העדר, שבשביל כך היא התחלה... (גבורות ה' פרק ה)
...כי אברהם הוא שהיה ראש ועיקר ישראל, וידוע כי אחר התחלת הדבר ימשך הכל, שהענין נותן כח שימשך הכל אחר ההתחלה... (שם פרק ח)
...כך ישראל הם התחלת גילוי כחו של הקב"ה בעולם הזה, כי העלול מורה על העילה יתברך, והם עלולים בראשונה, וכמו שהראשית מובדלת מדבר שהיא ראשית לו, שהרי מה שהיא ראשית הוא ענין שאינו נמצא באחר, ומפני זה הבכור קדוש, כי הוא נבדל מן השאר במה שהוא ראשית שלא נמצא זה בשאר... (שם פרק כט)
...וזה כמו שיש לעולם התחלה שנמצא נברא, כך יש בשנה התחלה, וזאת ההתחלה היא בזמן האביב, שבו התחלת הוית הנבראים, וכמו שיש לעולם שלימות הויה, ודבר זה זולת התחלת ההויה, כי התחלת הויה התחלה בלבד, והשלימה מצד שהוא שלם, וכך יש לשנה שלימות הויה, וזהו בזמן הקציר, שהתבואה היא בשלימות, ויש לעולם חזרה ואסיפה שאחר תכלית הכל העולם נאסף אל המקיים, שאין עמידה לעולם בעצמו... (שם פרק מו)
...כי אדם הראשון הוא כמו מין האדם בכלל, שנקרא אדם על שם שהוא כולל כל מין האדם כי ההתחלה שהיא התחלה לדבר עומדת במקום הכל, והיא דומה כמו שורש האילן שהשורש יש לו מקום בארץ, וזה שאמר כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לומר כי המקום מתחייב מן הדבר אשר הוא אליו מקום, ולא נתחייב מן האדם שיהיה כל הארץ אליו למקום... (דרך חיים פרק ג ד)
ועתה דע כי עיקר דברים אלו על פי הסדר שלהם בארבעה פרקים אלו, כי פרקים אלו הם מפני כי העולם יש לו גם כן יסודות והם נקראים רגלים, וזה התחלה וסוף, ובין התחלה וסוף. וחלוק גדול יש בין התחלה וסוף, כי התחלת הדבר מצד שהוא התחלת הדבר מפני זה הוא אינו נבדל מן עיקר הדבר, כי התחלה הוא נושא לעיקר הדבר, אבל הסוף הוא נבדל מן עיקר הדבר, כי התכלית הוא שנבדל מן הדבר, ומפני זה היה פסח הוא חודש האביב פירוש התחלת דבר, והוא נגד התחלת הנמצא, אמנם שבועות הוא עיקר הדבר. וידעת כי כאשר אמרנו כי ההתחלה הוא דרך ומדריגה אל האמצעי כאשר הוא התחלה, לכך היה מונין מן הפסח אל עצרת, ולא היה מונין אל סוכות בעבור שהסוכות הוא בסוף, הוא זמן אסיפה אל הבית, כי זאת האסיפה מורה על העדר, ואסיפה מלשון אפיסה... (חידושי אגדות ראש השנה טז א)
גם כי עיקר כל הדברים הן התחלה, כי כל התחלות קשות, מחמת שיוצא מהיפך אל היפך וכו' כנ"ל, ועל כן בכל פעם ופעם שנוסע להצדיק, צריך שיראה שיבא בכל פעם מחדש, לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשיו הוא בא פעם שנית, רק כמו שלא היה מעולם אצל הצדיק... כי עיקר הוא ההתחלה, כי כל התחלות קשות כנ"ל, נמצא שעיקר כח העבודה של כל הימים אינו אלא ההתחלה. וכפי הכח וההתלהבות של ההתחלה כן הולך ומתנהג בעבודתו, כי עיקר היא ההתחלה כנ"ל, על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי פן ואולי לא היתה התחלתו כראוי... (סב)
...ובכל דבר ההתחלה והרצון עיקר, ואחר כך השי"ת מסייע שיוכל לעשות המצוה גם בפועל, וזה שאמר "לא-ל גומר עלי"... (תרומה תרל"ג)
במדרש נמשלו בני ישראל לזית... אכן בודאי נדיבות הראשון שבישראל היה בלי שמרים, שאמרו נעשה ונשמע, ועל ידי שנתנו כח הראשון להשי"ת כראוי, זכו שאף שקלקלו אחר כך מכל מקום יוכלו להתברר מתוך הפסולת, וזה שאמר "כתית למאור", כי טיפה ראשונה עומדת לפני ה' בהיכל הקודש... ודבר זה נוהג בכל פרט גם כן, שאם התחלת המעשה כראוי ברצון אמת לשם שמים זוכה לברר אחר כך אף שמתערב בו פסולת כנ"ל. (תצוה תרל"ה)
בגמרא העלו... לכן נקראו ישראל ראשית שעלו במחשבה לקדמונו של עולם, והוא המדריגה שהיה מוכן להיות קודם חטא אדם הראשון, לכן רמזו ראשון אדם, שהתחילו עתה לתקן מדריגה הראשונה על פי התורה שהיא עץ החיים, והוא בחינת גדלות... והקטנות הוא הטבע... אבל ביציאת מצרים התחילה הנהגת הנסים וביטול הטבע, הוא בחינת גדלות בשם הוי"ה ית', לכן נקרא גם השבת שקודם פסח שבת הגדול, דהיה מקחו (של קרבן פסח) בעשור בשבת קודש... כמו שהיה קבלת התורה בשבת כן התחלת המצות הוצרך להיות בשבת, שכל סדר הנהגה חדשה הוצרך להיות בשבת, שבכח השבת יכולין להעלות המעשים להשורש ולשנותם במדריגה שלמעלה מהטבע... (שבת הגדול תרמ"ג)
ונראה דהנה יש להבין... ונראה שכך היא המדה, שלעולם בהתחלה ובראשית דבר וחינוך מצוה זוכין בכל מה שאפשר לעשות אחר כך בענין מצוה זו בפרט, כי אחר הראשית נגרר הכל, אלא שנסתלק עד שיזכה אחר כך אחת ולאחת. ומכל מקום נשאר רשימו שבאמצעות הרשימו נקל אחר כך לזכות בהם. ועל כן רואין בחוש שבהתחלה וחינוך יש לעולם התעוררות ביותר, כמו יום שנעשה בר מצוה או יום הנשואין של אדם, והטעם כנ"ל, שכל האורות שאפשר לזכות על ידי מצוה זו אף לימים יבואו כולם נקבצו באו לו בעת ההתחלה והחינוך בכלל, אך נסתלקין ממנו עד שיזכה בהם על ידי מעשיו הטובים... והמשל כמו שמלוים לאדם מעות שיהיה לו במה לעשות מסחר להרויח, ואם לא יזדרז להרויח מה, אחר כך מאומה לא ישאר בידו, והשוטה מסתפק בהתעוררות זאת, ואחר כך כשנסתלק ממנו מה שניתן לו משמים מתאונן שהימים הראשונים היו טובים מאלה... ויש לומר שכך היא המדה בכל בקר, חדשים לבקרים רבה אמונתך, אלא שאור התפילה נסתלק ונשאר הרשימו... (ויצא תרע"ה)
הענין הזה מבהיל מאד למתבונן בו, כמה צריך האדם להזהר שיהא ראשיתו בכונה רצויה לשמים, הנה אדם גדול כאלישע (בן אבויה) עשתה עליו רושם גדול כוונת אביו שלא היתה רצויה, אף שאנחנו איננו מבינים למה אינה רצויה, הלא אמר אם כך גדול כח התורה וכו'... והנה המחשב בעומק עיונו רואה, כי כל זמן שיש באדם ג' דברים הללו, ומכל שכן רוח גבוה ותולדותיה הארורות, תאות הכבוד וסעיפיה, אי אפשר שיהיה הראשית טוב, וחס ושלום האחרית לא טוב, ואלישע בן אבויה מד' שנכנסו לפרדס יוכיח... (חלק א קיט)