(ראה גם: אדם-מעשה, מצוה-מעשה, עבודת ה')
...וזה כבר אמרתי לך שאין כל מיני התעוררות שוים, כי יש התעוררות והארה גורמת רגש ורעד, ויש שבאה בהשקט, וס"ז הענין נתבאר בפסוק "המביט לארץ ותרעד" (תהלים ק"ד). והענין כי האורות אפילו שיתפשטו אל מקום א' הנה יוכלו להיות מרוממים ממנו, פירוש שיהיו שם, ועם כל זה לא מתדבקים בדביקות אל המקום ההוא, ואז לא ירעד המקום כלל, והבן היטב זה איך האורות מפני המרחק הגדול שבין העילה לעלול אפילו שישרו על העלול וימצאו במסובב א' אינו נקרא דביקות, כי נשארו מרוממים שאין שם דבוק. אך לפעמים יהיה שיגלו עצמם אל העלול ונתדבקו בו דביקות באמת, ואז יהיה הרעש. וזה סוד "המביט לארץ ותרעד", כי אין דביקות אלא בסוד העינים, כמ"ש עוד בס"ד לקמן בענין העיינין. ובהיותו מביט בעינים אלה לארץ אז תרעד, וכן יגע בהרים ויעשנו, וגילוי האדרא נעשה התעוררות בדביקות זה, ולכן אתרא אזדעזע וחברין אתחלחלו, והם גילוים לפי הזמנים כמו שצריך לפי ענין התיקונים שנתקנים... (אדיר במרום דף כד)
...אבל עם כל זה מי בנה בית המקדש באמת - הלא דוד, כי על ידי הערתו שהעיר מעצמו על זה זכה שלמה בנו לבנותו, כי בלי התעוררותו מעצמו לא היה יכול בית המקדש להבנות... וכן אמר הקב"ה אל דוד בדברי הימים א' כ"ב ו': "הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל אשר ציויתי לרעות את עמי לאמר, למה לא בניתם לי בית ארזים", הרי בעבור שלא נתעוררו מעצמם לכן לא נבנה הבית... הרי מקרא מפורש כמה חביב בעיניו יתברך מי המתעורר מעצמו...
והנה מה הרויח בהתעוררות - כל הברכות שכתובות שם מפי הקב"ה, עד שזכה לכסא המלוכה עד עולם, היינו נצח, הוא ובניו ומשיח. וכן יעקב אבינו ע"ה אילולא התעוררות מעצמו לא היה זוכה לברכה שנתברך בשער השמים... ומזה עד נאמן לכל הדברים אשר יתעורר האדם מעצמו, כמה יגדל שכרו, כי זה מורה על טוב לבבו, ורחמנא ליבא בעי, ובפרט בדבר אשר לא רבים יחכמו להבין יקרותו... (חלק א צח)
והנה כאן שמשה ראה בסבלותם, פירוש, צייר לפניו צרתם תמיד, זהו סנגוריא, וזכה לעורר כי ראה ה' את מכאובם ולא הסתיר עוד פניו מהם, היש קץ מה שהתעוררות דלתתא פועלת למעלה? אילו לא היו יעקב ומשה מתעוררים מה היו גורמים בזה חס ושלום. ומזה נבין לכל דבר שהאדם מתעורר מעצמו כמה חביב בעיניו יתברך, ומכל שכן יראת שמים שהיא אוצרו... (שם צט)
והנה יש כמה דרגות בבחירה כללית, יש שהיא כוללת יותר, כגון של ראש השנה שכוללת את כל האדם, ויש שאינה כוללת כל כך מפני שההתעוררות אינה חזקה כל כך. זהו דין המועדות שבהם יש התעוררות לבטוח בהשי"ת באותו דבר המיוחד, ואם יתעורר האדם למשל לבטחון גדול בענין תבואתו, על ידי זה יהיה ראוי שתתברך תבואתו, כי הראה שביכלתו להעלות אתו את כליו לקדושה, ואם יניח את ההתעוררות הזאת, יפול חס ושלום עד כדי לאבד את תבואתו...
אבל בצבור גם בבחירה פרטית יש מקום לקריעת גזר דין, מה שאינו כן ביחיד, והוא מפני שהתחזקות של צבור אמיצה יותר מהתחזקות של יחיד, כי בצבור כל אחד רוצה בהתחזקות חברו, ובזה גם הוא מתחזק, ועל כן שייך שינוי כללי בצבור גם בתוך השנה...
וכמה גדול חיוב האחיזה בכל אפשרות להתעוררות מצויינת נלמד מיעקב אבינו ע"ה, כברש"י ויצא, כאשר הגיע לחרן אמר, אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי, נתן דעתו לחזור, מיד קפצה לו הארץ. הנה לא ישן על מטתו כל י"ד שנה שלמד בבית המדרש, וכבר היה בן ס"ג, גם הניח מאחוריו מהלך רב, ועם על זה לא רצה לנוח אפילו רגעים מועטים מלחזור, ומדוע? שהיה ירא שלא ליפול נפילה נוראה על ידי שעזב את ההתעוררות של הר המוריה, מקום שהתפללו בו אבותיו, וכיון שהחליט לחזור אחר כל הטרדה הזאת, נתעלה מיד למדרגת מסירת נפש של בחינת הר המוריה, וכיון שעל ידי התעוררות הגדולה לחזור כבר הגיע לענינו הרוחני של הר המוריה, לא היה ביכולת ההגבלות הגשמיות של זמן ומקום להפרידו משם, וממילא קפצה לו הארץ.
היוצא לנו מזה כמה צריכין לאחוז בכל התעוררות שתזדמן לנו. כי מצד אחד הרי זו הזדמנות מיוחדת לעלות למדרגה גדולה שאי אפשר לנו לקנות בזמן אחר, ומצד שני הננו בסכנה לאבד אפילו מדרגתנו הנוכחית אם נתעלם מן ההתעוררות הזאת. והנה איך נצייר התעוררות חזקה מחורבן הכלל שראינו בזמן הזה בעינינו... (חלק ב עמוד ע)