(ראה גם: מיתת בית דין, מלקות, עדות, עונש)
אלא בהתראת ספק קמיפלגי... (פסחים סג ב, וראה שם עוד)
רבי אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי מילקא לא לקי, משום דלאו בני התראה ניהו. אמר רב תדע ניתרי בהו אימת, ניתרי בהו מעיקרא, אמרי אישתלין (שכחנו ההתראה), ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי, נתרי בהו לבסוף, מאי דהוה הוה. מתקיף לה אביי וניתרי בהו תוך כדי דבור... מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה. הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו... מתקיף לה רב אשי ממאי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל... (כתובות לג א, וראה שם עוד)
...אמר לך כיון דאילו אתרו ביה פטור (מלשלם, שחייב מלקות), כי לא אתרו ביה נמי פטור... רבי יוחנן אמר חייב, דהא לא אתרו ביה... (שם לד ב, וראה שם עוד)
נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת... (נזיר מב א)
איבעיא להו, עוברות על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה... כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה, או דלמא תיבעי התראה דאי הדרה בה תיהדר בה... (סוטה כה א)
רוניא שתלא דרבינא הוה, אפסיד, סלקיה, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה חזי מר מאי קא עביד לי, אמר ליה שפיר עבד, אמר ליה הא לא התרה בי, אמר ליה לא צריך להתרות, רבא לטעמיה דאמר רבא מקרי דרדקי (מלמד תינוקות), שתלא, טבחא ואומנא (מקיז דם) וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרין ועומדין דמי... (בבא מציעא קט א)
...והאי תנא הוא, דתניא ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה ועדים והתראה, ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתה בבית דין, רבי יהודה אומר עד שיודיעוהו באיזו מיתה הוא נהרג... וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי בר יהודה ורבנן, דתניא רבי יוסי בר יהודה אומר חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד... ואיבעית אימא כגון שהתרו בה אחרים ולא התרו בה עדים, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן. (סנהדרין ח ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן (שואלים את העדים) מכירים אתם אותו, נכרי הרג ישראל הרג, התריתים בו, קיבל עליו התראה, התיר עצמו למיתה, המית תוך כדי דיבור... אמר עולא מנין להתראה מן התורה, שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו... וראה את ערותה, אטו בראיה תליא מילתא, אלא עד שיראוהו טעמו של דבר, אם אינו ענין לכרת, (שדין שמים הוא ולא בעי התראה, דלשמיא גלוי אם שוגג הוא או מזיד), תנהו ענין למלקות. דבי חזקיה תנא, כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה, שהתרו ועדיין הוא מזיד. דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים, שהתרו בו ועדיין הוא מקושש. דבי רבי תנא על דבר אשר עינה, על עסקי דבור, וצריכא...
התיר עצמו למיתה מנלן, אמר רבא ואיתימא חזקיה אמר קרא יומת המת, עד שיתיר עצמו למיתה... (שם מ ב, וראה שם עוד)
היו שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת... רבי יוסי אומר לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר על פי שנים עדים... אמר רבא אם היו רואין את המתרה או המתרה רואה אותן מצטרפין. ואמר רבא מתרה שאמרו אפילו מפי עצמו ואפילו מפי השד... (מכות ו ב)
ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר התראת ספק לא שמה התראה, דתניא הכה את זה וחזר והכה את זה (ספק זה אביו או זה)... או שהכה שניהם בבת אחת או שקלל שניהם בבת אחת, רבי יהודה אומר בבת אחת חייב, בזה אחר זה פטור... (חולין פב ב, וראה שם עוד)
...אמר רבי יוחנן לצדדין היא מתניתא, אם התרו בו לוקה, אם לא התרו בו משלם, סבר רבי יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה... רבי שמעון בן לקיש אומר אפילו לא התרו בו אינו משלם, מאחר שאילו התרו בו היה לוקה... (תרומות לד ב, וראה שם עוד)
..וכא מצי תנייה מה דרבי יוסי אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה, אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים, לוקה, ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא... (נזיר לט ב, וראה שם עוד)
...פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון בשני ימים טובים של גלויות, רבי יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק, רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התרייה על ספק, (שהתרו בו על שני ימים טובים כאחת, ועשה מלאכה בשניהם, לר"ל כל אחד מלאכה בפני עצמה וספיקא היא, והתראת ספק)... (שם מ א)
עדים זוממין מהו שיהו צריכין לקבל התרייה, רבי יצחק בר טבליי בשם רבי לעזר עדים זוממין אינן צריכין לקבל התרייה, אמר רבי אבהו לא חיישין לון, (לא יחושו על עצמם כשיתרו בהם ואפשר שיחזרו)... (מכות ד א)
מניין להתרייה, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא... תני רבי שמעון בן יוחי אומר על פי שנים עדים יומת המת, מת, אלא להודיעו באי זו מיתה מת... היתה מיתתו בחמורה והתרו בו בקלה יכיל מימר אילו הוה ידע שמיתתו בחמורה לא הוה עבד הדא מילתא. היתה מיתתו בקלה והתרוהו בחמורה, על דעתיה דרבי יודן בי רבי אילעאי שיערימוהו באי זו מיתה מת, (ומכל שכן מותרה על הקלה), היו מתרין בו ושותק, מתרין בו ומרכין בראשו, אף על פי שאמר יודע אני פטור, עד שיאמר על מנת כן אני עושה... (סנהדרין כד א, וראה שם עוד)
ראה אנכי וגו', זה שאמר הכתוב ויגל אזנם למוסר וגו' (איוב ל"ו), אין הקב"ה מביא צרה לאדם עד שהוא גולה אזנו ומתרה בו כדי שיחזור בו... ממי אתה למד, מפרעה מלך מצרים, כשהיה מבקש להביא עליו מכה היה שולח ומתרה בו. (ראה ב)
לד רד - והעד בהן שנית, שמזריזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה. (שמות יט כד)
אותן העריות שיש בהן מיתת בית דין, אם היו שם עדים והתראה ולא פירשו ממעשיהם ממיתין אותן מיתה האמורה בהן, ואפילו היה העובר תלמיד חכם אין ממיתין ולא מלקין אותו עד שתהיה שם התראה, שלא נתנה התראה בכל מקום אלא להבחין בין שוגג למזיד. (אסורי ביאה פרק א ב וג)
ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא, שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו, ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה, אלא אם כן היה לאו שבו מפורש בתורה... (שבועות ה ב)
...וכיצד מתרין בו? אומרין לו פרוש או אל תעשה, שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת בית דין או מלקות, אם פירש פטור, וכן אם שתק או הרכין בראשו פטור, ואפילו אמר יודע אני פטור, עד שיתיר עצמו למיתה, ויאמר על מנת כן אני עושה, ואחר כך יהרג. וצריך שיעבור ויעשה תיכף להתראה בתוך כדי דיבור. אבל אחרי כדי דבור צריך התראה אחרת. ובין שהתרה בו אחד מן העדים ובין שהתרה בו אחד בפני העדים, אפילו אשה או עבד, או אפילו שמע קול המתרה ולא ראהו, ואפילו התרה בעצמו הרי זה נהרג... (סנהדרין פרק יב ב)
...חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו, אף על פי שהרכין בראשו או שתק כונסין אותו לכפה עד שימות. וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותן מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום... (שם פרק יח ה)
עדים זוממין אינן צריכין התראה... (עדות פרק יח ד)
ויקריבו אותו - מיתור "אותו" למדים התראה, ושצריך לקבל על עצמו ההתראה, דלחז"ל רצה המקושש להראות שאף על פי שנגזרה עליהם מיתה חייבים במצוות. (במדבר טו לג)
הכה תכה - אחרי הדרישה וחקירה שולחים לדעת הרמב"ם ב' תלמידי חכמים להזהירם, ואם חזרו מוטב, כבהלכות עכו"ם פרק ה' הלכה ו'. והראב"ד כתב לא מצאתי שתועיל תשובה אחר התראה ומעשה. וביאר הגר"א דעת הרמב"ם כי במרובים אין צריך עדים והתראה לכל אחד, ומשאין בהם התראה גם לא קפדינן אעדות שאי אתה יכול להזימה... (דברים יג טז)
ויביאו אותו - חבשוהו לבדו ולא עם המקושש שהיה חייב מיתה ודאי... והרי לא יכלו להתרות בו, שאין יודעים אם חייב מיתה? ומזה ראיה לרמב"ם שמגדף אינו צריך התראה... (ויקרא כד יא, וראה שם עוד)
מות יומת לספרי היתה הוראת שעה כי לא התרו בו לסקילה, והוראת שעה היתה על סקילה, כי על מיתה ודאי התרו בו. (במדבר טו לה)