ותור   ותרנות

(ראה גם: אדם-חברו-מדות, גמילות חסדים, לפנים משורת הדין, נדיבות, עקשנות)

תלמוד בבלי:

א"ר אבא בר שמואל איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם נותן חצי פרוטה לחנוני (מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק, ואיוב ויתרה לחצי השני משלו ונותן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון), איוב ויתרה משלו. (בבא בתרא טו ב)

רשב"ם:

והניחותי לך - מאויביך, והמפרש נחת רוח אעשה שטות, שלא יאמר כן כל פעם שמתרצה, וותור אינו לשון חכמה. (שמות לג יד)

ספר חסידים:

יותר טוב להתחבר עם עם הארץ שותרן בממונו במשא ומתן מלהתחבר עם תלמיד חכם שעצרן וקפדן. (שכג)

כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירויחו עליו ושלא לוותר לו כלום משלו, או לוקח רבית, לעולם לא יצליחו כל אותם שיש בידם מממונו, וכל מי שיש בידו מממונו או ימות או יעני, אבל מי שהוא ותרן בממונו אצל אחרים שנהנים ממנו והוא שמח ומלוה לאחרים למחצה ואינו עצרן אצל אחרים שנהנים ממנו ומקבל אורחים בסבר פנים יפות, כל אותם שיבא לידם מממונו יצליחו, כמו שהיה ממון של איוב שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. (תתרהע)

מהר"ל:

כמה גדול חטאו של מי שמעמיד דבריו על הדין, עד שלבסוף בא לידי כמה דברים, כי מי שאינו רוצה לוותר בשום דבר הוא בא לדקדק כל כך עד שהוא בא לידי גזל וחמס גמור, כי מתחילה הוא מדקדק שאינו רוצה לוותר, ובסוף כאשר יראה שום דבר שיש לו שום צד שהוא שלו, הוא לוקח אותו בכח, וכאשר הורגל בזה בא לידי חמס גמור, כמו שתראה באנשי סדום... (נתיב גמילות חסדים ה)

ובפרק קמא דבתרא מוכח שנקרא ותרן כאשר אינו מדקדק על פחות משוה פרוטה, רק מוותר משלו. אמר רבי אבא ברבי שמעון איוב ותרן בממונו הוה, מנהגו של עולם אדם נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב וותרה משלו, הרי שנקרא נדיב כאשר מוותר מה אף חצי פרוטה. ודבר זה נראה ממה שכתוב "וסר מרע", כי כל מי שאינו מוותר הוא מפני שאינו טוב, ולכך הוויתור הוא הרחקה מן הרע, כאשר אינו מדקדק ומוותר בממון, וכן פירש רשב"ם ז"ל שאיוב ויתרה משלו ונתן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל... המדה הזאת כאשר יש בו הרחבת יד הוא מדה של כבוד מאד, ולפיכך יקראו הקצינים נדיבים... (נתיב הנדיבות א)

מלבי"ם:

למען יאריכון ימיך - שעל ידי הכרעה (במשקל) יתדבקו במדת שלי שלך ויבואו לידי שלום, והבית חרב בגלל שנאת חנם. עושה אלה - כי המקפיד סופו שיבא לידי עוול. (דברים כד טו וטז)