(ראה גם: גילוי עריות, זונה, זימה)
איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'... (ויקרא יח ו, וראה שם עוד)
אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. (שם יט כט)
ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו, מות יומת הנואף והנואפת. (שם כ י, וראה שם עוד)
והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. (במדבר טו לט)
וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב... (שם כה א)
לא תהיה קדשה מבנות ישראל, ולא יהיה קדש מבני ישראל. (דברים כג יח)
להצילך מאשה זרה, מנכריה אמריה החליקה... (משלי ב טז, וראה שם עוד)
ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה. (איוב לא א)
אם נפתה לבי על אשה ועל פתח ריעי ארבתי... (שם שם ט, וראה שם עוד)
בהיכל זה עומדים כל אלו נשמות הטמאות היורדות לכל אלו שהם מתדבקים בצד הטמא הזה... כמו שהעוו דרכם בעולם הזה ועסקו בזנות במקום שלא צריך, להתרחק מדרך האמת, אז כמו שהוא נתדבק בצד יצר הרע בזנות, כך יוצא מהיכל הזה רוח הטומאה לטמא אותו, ואת הבן היוצא משם (מהזנות), ובן הזה נקרא ממזר, כי בא מצד אל זר, כמו שהאדם נמצא בצד היצר הרע בתשוקה ההיא וזנות ההיא, כך הוא מושך לבן ההוא רוח אחר טמא המטמא, והכל עדים עליו שהוא ממזר, וכך כל מעשיו וצדדיו הם באופן ההוא ממש. (פקודי תתקכז)
שם למדנו, כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל... כלל זה הוא אשה, כי מי שמתדבק באשה ליהנות ממנה ואף על פי שהיא פנויה ונהנה ממנה בלא ברכה (ז' ברכות), כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, משום שהזיווג שלהם הוא בשבע ברכות, (הנהנה בלי שבע ברכות פוגם בשבע ברכות שלמעלה), כל שכן מי שמתדבק באשת אחר, שהיא עומדת בזיווג בשבע ברכות כעין של מעלה, על אחת כמה וכמה.
חבר הוא לאיש משחית זה ירבעם, ואומר אין פשע, שאומר הרי פנויה היא, למה אסור, משום זה הוא גוזל לאביו ולאמו, ולא עוד אלא שהוא חבר לאיש משחית, מי שפוגם הצורה והתקון של מעלה כל שכן מי שחומד אשת חברו להתדבק בה, שפוגם יתר, ועל כן הוא נפגם לעולם... (תזריע מט)
כתיב היותרת מן הכבד, וכתוב ואת היותרת על הכבד, יותרת מן הכבד (פירושו) אשת זנונים (שהיא לילית), ההולכת ויוצאת מן הכבד, (שהוא סמאל), להטעות העולם ולהשטין עליהם, ומניחה את הזכר לעשות זנונים ומשום זה (כתוב) היותרת מן הכבד, יותרת על הכבד, שהוא משום שאחר שהיא עושה ניאוף היא מתעלה עליו, היא מצח אשה זונה המתגברת על בעלה שהוא (סמאל הנקרא) כבד, בכעס של המרה שהיא אשת מדנים וכעס שהיא שולטת על הזכר שלה, (דהיינו) מצח אשה זונה השולטת על הכבד... (פנחס שסב, ועיין שם עוד)
כי למדנו כל הבועל לשם זנות, או לשם מה שאמרנו, ואינו שומר את עצמו מאותם הדברים הצריכים, אז אותו העובר שיוולד יהיה פרוץ חצוף מזנה ורשע, ואינו בכלל זרע אמת...
אמר רבי יהודה הרשעים שאינם מולידים רק לשם זנות בעזות ובחציפות, אין להם אלא אותה נפש החיה הנתונה לבהמות, שענינם אינו אלא כבהמה. (זהר חדש בראשית תמ)
...ואם גם שערותיו קמוטות הוא נואף, ובלילה הוא מתחבר לניאוף, לפעמים הוא נכשל באשה אסורה. (שם יתרו רמד)
להזנותה - לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות, ואיזה זה, זה המוסר בתו פנויה שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות.
ולא תזנה הארץ - מזנים הם הפרות, יכול על מעשה יחידי, תלמוד לומר ומלאה הארץ זמה. רבי יהודה אומר הרי הוא אומר ותחניפי ארץ בתזנוניך וברעתך, מהו עונשו של דבר, וימנעו רביבים ומלקוש לא היה. רבי אליעזר בן יעקב אומר מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהם בא, והיא שקבלה מאנשים הרבה ואין יודעת מאיזה מהם קיבלה, שגג ונשא לבתו, שגג והשיאה לבנו... נמצא ממלא העולם ממזרים, שנאמר זמה, זה מה הוא. (קדושים פרק ז)
ואחרי עיניכם - זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אשר אתם זונים אחריהם, זו עבודה זרה, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים, רבי נתן אומר שלא יהיה שותה בכוסו ומשמש בכוסו של חבירו... (שלח קטו)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא. אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר במרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. (ברכות לב א)
נענה רבי שמעון בן יוחי ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות... (שבת לג ב)
...עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן. (שם לד א)
אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים אנשי שחץ היו, אדם אומר לחברו במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה, ביין גורדלי או ביין חרדלי... אמר רב חסדא וכולן לזנות... (שבת סב ב)
...כומז כאן מקום זימה... אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה'. תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה. אמר רב ששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה. (שם סד א)
...ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע, מכאן שדעותן של זקנים משתנות... רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה, וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו... תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם, והכל רצין אחריה. (שם קנב א)
האי מאן דבתלתא בשבא (נולד) יהי גבר עתיר וזנאי יהא, מאי טעמא משום שאיברו ביה עשבים. (שם קנו א)
דתניא לא ילך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדים, וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מסיני לא ינקה מדינה של גיהנם, ועליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם... (עירובין יח ב)
...אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל, שנאמר ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים, גומר, אמר רב שהכל גומרים בה, בת דבלים דבה רעה בת דבה רעה, ושמואל אמר שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר שהכל דשין בה כדבלה. (פסחים פז א)
האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה דידה רוח זנונים, מאי תקנתיה, לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. (פסחים קיא א)
אמר רבי יוחנן שלשה הקב"ה מכריז עליהן בכל יום, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא... אמר לו רבא לאו כגון מר, אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי (סנדלרים) בארעא ישראל והוו יתבי בשוקא דזונות ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו, אינהו מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עיניהו לאיסתכולי בהו... תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה... ויש אומרים אף הזונות... חמשה דברים צוה כנען את בניו, אהבו זה את זה... ואהבו את הזמה... ששה דברים נאמרו בסוס, אוהב את הזנות... (שם קיג א וב)
תנו רבנן רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה. (מגילה טו א)
...וזנות בקטנה לא שכיח. גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות ליגזור... אמר רבה מאי טעמא דרבי יוסי קסבר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר... אלא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר... (יבמות לה א)
דהא אמר רבי אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה... מנא הא מילתא דאמרו רבנן אין זנות לבהמה, דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ותנן אתנן כלב ומחיר זונה מותרין... (שם נט ב)
...וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. (שם סא א)
והתניא זונה זונה כשמה, דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר זונה זו מופקרת, רבי מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה, רבי יהודה אומר זונה זו אילונית... ר' אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה... (שם שם ב)
...תנא וכולן מזנות ותולות בבעליהן. (שם קיח ב)
רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה. (כתובות נט ב)
...אמר ליה צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי, דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים. (שם סד ב)
...אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו, וזה אשתו ואחותו עמו, לזה נזדמנה לו אשתו, ולזה נזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם... אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים יכשלו בם... אמר עולא תמר זינתה זמרי זינה, תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים, זמרי זינה נפלו עליו כמה רבבות מישראל... (נזיר כג א)
ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב... אמר רב חסדא זנותא בביתא כי קריא לשומשמא, (רש"י, תולעת של שומשמין האוכלתן). ואמר רב חסדא תוקפא (כעס) בביתא כי קריא לשומשמא, אידי ואידי באיתתא אבל בגברא לית לן בה... (סוטה ג א וב)
דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי, כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה, שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם... אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם. (שם ד ב)
ואמר רבי יוחנן כל המזנה אשתו מזנה עליו, שנאמר אם נפתה לבי על אשה וגו', וכתיב תטחן לאחר אשתי, והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני, (במה שהוא עסוק היא עסוקה). (שם י א)
משרבו המנאפים פסקו מים המרים, ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה... תנו רבנן ונקה האיש מעוון וגו', בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו... מאי ואומר וכי תימא עוון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא, תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, וכי תימא עון דאשת איש אין עון דפנויה לא, תא שמע כי הם עם הזונות יפרדו וגו'... (שם מז א)
ר' שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, המעשרות נטלו את שומן הדגן, וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל. (שם מח א)
בעקבות משיחא... בית וועד יהיה לזנות... (שם מט ב)
איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין, רבי יוחנן אמר משום בת אחותו, ריש לקיש אמר משום פירות, ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן, אמר לך זנות לא שכיח... (גיטין יז א)
אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ועשקו גבר וביתו וגו', מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה, פעם אחת הוצרך ללוות, אמר לו שגר אשתך אצלי ואלוונה, שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים, קדם ובא אצלו, אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא, אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך, אמר לו מה אעשה, אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה, אמר לו כתובתה מרובה, אמר לו אני אלוך ותן לה כתובתה, עמד זה וגירשה, הלך הוא ונשאה, כיוון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך, והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. (שם נח א)
תנו רבנן ראוה שנתייחדה עמו באפלה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה, אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר, וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין משום קדושין, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכי קאמר, ראוה שנבעלה חוששין משום קדושין נתן לה כספים חוששין משום זנות... (שם עג ב, וראה שם עוד)
...שבית שמאי אומרים אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובית הלל אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות... (שם פא ב)
עשרה קבין זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא וכו'. (קדושין מט ב)
איבעיא להו אשתו זינתה בעד אחד ושותק מהו, אמר אביי נאמן, רבא אמר אינו נאמן, הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים... (קדושין סו א, וראה שם עוד)
מאי בשמים וזנים... ר' שמואל בר נחמני אמר בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה. (בבא קמא טז ב)
אמר רבי יוחנן דורו של איוב שטוף בזימה היה, שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, וכתיב שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. (בבא בתרא טו ב)
...רבא אמר זונות ממש, אחאב איש מצונן היה, ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם. (סנהדרין לט ב)
האי מיבעי ליה כדתניא אל תחלל את בתך להזנותה, יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר, תלמוד לומר להזנותה, בחילול שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות... אמר רבי זה המשיא את בתו לזקן, כדתניא, אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא אומר זה המשהא בתו בוגרת... (שם עו א)
...כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה... (שם פב א)
...אמר להם (בלעם) אלקיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה, עשה להן קלעים והושיב בהן זונות... (שם קו א, וראה שם עוד)
ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה, וכמה, אמר רב חסדא ארבע אמות, ורבנן מאתנן זונה מאי דרשי ביה, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא כל זונה שנשכרת לבסוף היא שוכרת... והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה...
ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה, א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו לזונות איתכנעו מקמייהו, א"ל מנא לך הא, א"ל מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה. (עבודה זרה יז א וראה שם עוד)
בנותיהן דאורייתא היא... אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות, זנות נמי בבית דינו של שם גזרו... (שם לו ב)
...אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא, וקיימן זונות ערומות קמיה... (שם סה א)
...מרבה שפחות מרבה זימה... (אבות ב ז)
אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם... אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים יכשלו בם... (הוריות י ב, וראה שם עוד)
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה... באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו... (מנחות מד א)
אמר רבי נתן... ואין לך זנות כזנות של ערביים... (פרק כח א)
אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים. רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר על הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות... (בראשית פרשה כו י)
ר' עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס, הה"ד כי השחית כל בשר את דרכו... (שם פרשה כח ח, וראה עוד דור המבול)
..עיקרו של דבר הנה כל המשל מהו... לית איתתא זניא עד דברתא זניא, אמר לה אם כן לאה אמנו זונה היתה, אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו', יצאת מקושטת כזונה, לפיכך ותצא דינה בת לאה. (שם פרשה פ א)
אמר רבי אלעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם לו שיכשל באשה זונה, על ידי שאכל את ככרה שאינו מעושר... (ויקרא פרשה טו ו)
...ואמר רבי יוחנן וכולן לקו בצרעת, עינים רמות מבנות ציון, דכתיב יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים... מסקרות עינים אמר רבי מני דקיסרי שהיו מסקרות עיניהן בסקרא, וריש לקיש אמר בקולריא אדומה, הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן כדי שתראה ארוכה... וברגליהן תעכסנה, רבי אבא בר כהנא אמר שהיתה צורת דרקון במנעליה, ורבנן אמרי היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעלה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה, והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנא... (שם פרשה טז א, וראה שם עוד)
אמר רבי חנינא משל למלך שהית לו בת יחידה והשרה אותה במבוי אחד, ונמצאו כולן בעלי זנות ובעלי כשפים, אמר לה בתי תני דעתך שלא תעשה לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, כך כשהיו ישראל במצרים היו מצרים בעלי זנות, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם, וכשנכנסו לארץ כנען היו כנענים בעלי זנות ובעלי כשפים, שנאמר מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים... (ויקרא כג ז)
רב מנשיא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מצינו כל הרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני שכינה, מאי טעמא, ועוצם עיניו מראות ברע, מה כתיב בתריה (ישעיה ל"ג), מלך ביפיו תחזנה עיניך. (שם פרשה כג יג)
...וכן הוא אומר (משלי ו') נואף אשה חסר לב, מכאן שאין אדם הולך אצל אשת איש עד שיצא מדעתו, וכן הוא אומר (שם ט') מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו מים גנובים ימתקו וגו', ולא ידע כי רפאים שם וגו', וכשם שהוא נקרא פתי כך הזונה נקראת פתיות שאינה מזנה עד שתצא מדעתה... (במדבר פרשה ט ג)
...וכן הוא אומר (מלכים ב י"ח) ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וגו', כל זאת אירע להם לעשרת השבטים על שהיו שטופים בזנות אשת איש שעליו נחתם גזר דין, שנאמר בהם (עמוס ו' (השוכבים על מטות שן וסרוחים על עריסותם וגו', שהיו מסריחים מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם... א"ל הקב"ה על שאר עבירות הייתי מאריך אפי עמכם כיון שפשטתם בניאוף קומו ולכו וגו'... מה כתיב בסוף הפרשה (ירמיה ה') סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו, אף על פי שעברו על המצות כולן וכפרו בהקב"ה, כמד"א (שם) כחשו בה', הוא מאריך אפו ועל הניאוף נחתם עליהם גזר דין שכן כתיב אחריו (שם) העל אלה לא אפקד בם נאם ה' וגו', אמר הקב"ה על הכל אני כובש ועל הזמה אני כועס, הריני מוסרן למלכיות הה"ד אחריו (שם) עלו בשרותיה וגו'... (שם שם ד, וראה שם עוד וערך גילוי עריות)
כשבא משה לעשות כיור א"ל האלקים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הן כאמותיהן... דבר אחר אמר האלקים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות, וכן את מוצא כל נסים שעשה האלקים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה... (שם שם יב)
...כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ וגו', מה כתיב לפניהם (ויקרא ט"ו) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, וכי מה ענין זה לזה, אלא איניש הוא אזיל ומתחבר בחבריה בנטיעותיו, ומתוך שהוא נכנס ויוצא בתוך ביתו נחשד על שפחתו, וכשם שאדם פורש עצמו מן הערלה, כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין, דאמר רבי יודן בשם רבי לוי אלה שהיו נוהגין היתר בשפחות בעולם הזה עתידין להתלות בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא... (במדבר פרשה י ד)
דבר אחר תנה בני לבך לי וגו', מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים שיהיו אחריו לפי שהעבירה תלויה בהם, הה"ד (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו', עינא וליבא תרי סרסורי דחטאת אינון, כי שוחה עמוקה זונה, כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם, לומר שהזנות תלויה בהם, העינים רואות את הזונה והלב מהרהר, לומר שהזנות תלויה בהם... (שם פרשה י ו)
...הא למדנו שהיין גורם לזנות, ולכך כתב הקב"ה בתורה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה שלא יעשה אדם כמעשה נואף ונואפת ששתו יין ונתקלקלו... (שם)
זאת קמתך דמתה לתמר, רבי חוניא בשם רב דוסא בר טבת, שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו, יצר עבודה זרה ויצר זנות, יצר עבודה זרה כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים, אמר הקב"ה כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן... (שיר השירים פרשה ז יג)
תנו רבותינו בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים, ורבי עזריה אומר הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה... (בראשית יב, וראה שם עוד)
אדם כי יהיה בעור בשרו, על ידי מה נגעים באים, על ידי הזנות, וכן את מוצא בירושלים על ידי שהיו שטופין בזנות לכך לקו בצרעת... (תזריע יא)
ויחל העם לזנות, יש מעינות שמגדלין גבורים ויש שמגדלין חלשים... ומעין שטים של זנות היה והוא היה משקה סדום... כיון שבאו לשטים ושתו מימיו נפרצו בזנות, שנאמר ויחל העם לזנות. בא וראה מה הכתיב ביציאתן ממצרים דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות י"ד), מאי פי החירות, מקום קבוע לזנות היה, ולפי שהצניעו עצמן ביציאתם ממצרים נקרא פי החירות... זרוק מטה באויר אעיקרו נופל, מי שפתח בזנות תחלה השלים לבסוף, אמותיהן התחילו בזנות, ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו'... אותה שפתחה בזנות תחלה השלימו בנותיה אחריה, שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב. (בלק יז)
...אביו קנא על הזנות תחלה, שנאמר (בראשית ל"ד) ויקחו שני בני יעקב וגו' וזה (זמרי) פורץ גדר שגדר אביו... (פנחס ב)
זה ספר תולדות אדם וגו' ויולד כדמותו כצלמו, מכאן אמרו הבא על הרוחות אין לו עליו כלום ואינו זנות, אף על פי שהוציא שכבת זרע כמקרה לילה דמיא, ומה שכתוב לא תנאף עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף ביד וברגל, אבל הרוחות אין זו זנות... (בראשית אז, וראה שם עוד)
דבר אחר אדם כי יהיה בעור בשרו, על מה הנגעים באים, על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים לפי שהיו שטופים בזנות לקו בצרעת, מה כתיב שם ויאמר ה' יען כי גבהו וגו' (ישעיה ג'), ואומר ושיפח את קדקד בנות ציון (שם י"ז), אין ספח אלא צרעת, שנאמר ולשאת ולספחת. (תזריע טו)
כי נופת תטופנה שפתי זונה, בני הזהר מאשה זונה שלא תטעה אותך בדברי שפתה, וחלק משמן חכה, שלא תטעה אותך אחר קולה, למה, ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיפיות, רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו הלשון הזו מהו דומה לחרב, אמר לו בני מה החרב אוכלת משני צדדים, כך אשה זונה מאבדת את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, רגליה יורדות מות, שמורידה את האדם למות, ואיזהו עמקה של מות, אלו יסורין רעים, שאול צעדיה יתמוכו, אף על פי שנידון ביסורין בעולם הזה אינו ניצול מדינה של גיהנם... (פרשה ה)
...כי נר מצוה ותורה אור, מכאן אמר רבי מאיר אשרי אדם שקנה לו תורה, למה שהיא משמרת אותך מדרך רע, שנאמר לשמרך מאשת רע, כל מי שיש בו דעה ביותר ירחק ממנה, והוי זהיר ממנה שלא תשמח אותך ביופיה... (פרשה ו)
מעשה בתלמיד אחד של רבי עקיבא שהיה יושב בראש כ"ד אלפים תלמידים, פעם אחת יצא לשוק של זונות, וראה שם זונה ואהב אותה, והיה משלח שליח בינו לבינה עד הערב. לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו התלמיד כשהוא יושב בראש התלמידים כמו שר הצבא, והיה גבריאל עומד על ימינו, מיד אמרה בלבה, אוי לה לאותה אשה שכל מיני הפורעניות של גיהנם צואת לה, וכי אדם גדול כזה שהוא דומה למלאך תעננו אשה כזאת, וכשמתה הנה היא יורשת גיהנם, אבל אם לא תקבל אותו הרי היא מצלת אותו ואותה מדינה של גיהנם. וכיון שבא אצלה, אמרה לו בני, מפני מה אתה מאבד חיי עולם בשביל הנאת שעה אחת בעולם הזה. ולא נתקררה דעתו עד שאמרה לו בני, אותו המקום שאתה אוהב היא מלוכלכת ומטנפת מכל האברים, ואין כל בריה יכולה להריח ריחה, ולא נתקררה דעתו עדיין עד שתפסה אותו בחטמו והניחו על אותו הקבר, ומיד שהריח ריח אותו המקום נמאסת בפניו, ולא נשא אשה מעולם. יצתה בת קול ואמרה, אשה פלונית ואיש פלוני מזומנים לחיי עולם הבא... (פרק כב)
ואחרי עיניכם זו זנות, כענין שנאמר ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני... רבי נתן אומר שלא יהא אדם שותה בכוסו ומשתמש כוס חברו. ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי נתן שלא ישתה אדם בכוס זה ויתן עינו בכוס אחר, אמר רב אלא נצרכה אלא אפילו שתי נשיו... (במדבר פרק טו, תשן)
שאו את ראש כל עדת בני ישראל, שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם, גן נעול אחותי כלה, אחת היא יונתי תמתי, וגו' שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להן בנות ויאשרוה וגו'. לא עשו אלא כשבאו לשטים ויחל העם לזנות, שמחו האומות ואמרו אותה העטרה שהיתה בידן כבר היא בטלה, אותו השבח שהיו משתבחין הרי בטל, שוים הן לנו... (שם פרק כה, תשעג)
מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך, בשביל החטא שעשה זמרי, ללמדך כמה חמורה הזנות... (שופטים פרק ג, מב)
וזנו - ויטעון. (שמות לד טו)
ותשכב את אביה - ובצעירה כתיב ותשכב עמו, לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדה, חיסך עליה הכתוב ולא פירש בגנותה. (בראשית יט לג)
ולא תקיא הארץ - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה... (ויקרא יח כח)
ונשאו את זנותיכם - כתרגומו יקבלון ית חוביכון. (במדבר יד לג)
וירא פנחס - ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה כך מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו... (שם כה ז)
זונה - נפרד ממך. (תהלים עג כז)
ואל בני ישראל תאמר - אלה המצוות חיוב על ישראל ואין גר עמם, ועונש הזנות על כל הדר בארץ ישראל... (ויקרא כ ב)
וזנה - לצאת במחשבה מתחת רשותו. (דברים לא טז)
זונה - יוצא במחשבה ובמעשה מרשות ה'. (תהלים עג כז)
עוצר רחם - הדור שלא רוחץ מטומאת זנות לא יוליד... (משלי ל טז)
מולדת בית - ...ועל דרך הפשט בין הנולד מהנשואין בין הנולד מזנות שאולי לא יחוש לשאר האיש הבא מזנות כי אין הנולדים ידועים לו, לכך פירש... (ויקרא יח ט)
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך, וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל", לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. (כתב הראב"ד ז"ל אין קדשה אלא מזומנת, והיא המופקרת לכל אדם, אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו, והיא הפלגש). (אישות פרק א ד)
כיצד היא יוצאת משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר, שהדברים מראין שהיתה שם עבירה, אף על פי שאין שם עדות ברורה בזנות, כיצד, כגון שהיתה בחצר לבדה, וראו רוכל יוצא, ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה... או שראוהו מנשק על פי חלוקה, או שראו אותן מנשקין זה את זה או מגפפין זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות, וכיוצא בזה בדברים אלו, אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה, ואין זו צריכה התראה... (שם פרק כד טו, וראה שם עוד)
אני אומר שזה שכתוב בתורה אל תחלל את בתך להזנותה, שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב, הריני שוכר בתי הבתולה לזה לבא עליה בכל ממון שארצה, או אניח זה לבוא עליה בחנם שיש לו לאדם למחול ממונו לכל מי שירצה, לכך נאמר אל תחלל את בתך להזנותה, שזה שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות כשאירע הדבר במקרה שלא מדעת אביה, ולא הכינה עצמה לכך, שדבר זה אינו הוה תמיד, אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנה לכל מי שיבא עליה גורם שתמלא הארץ זמה, ונמצא האב נושא בתו והאח נושא אחותו... והמכין בתו לכך הרי היא קדשה, ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה... ואיסור קדשה הוא בין בבתולה בין בבעולה... (נערה בתולה פרק ב יז)
פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו, ואמרו לה מי הוא זה שבא עליך, ואמרה אדם כשר, הרי זו נאמנת, ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת ואמרו לה ממי נתעברת, ואמרה מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה מותרת לכהן.
במה דברים אמורים כשיהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים שהכל עוברים שם, והיו רוב העוברים שם כשרים... שהחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות... ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא עכו"ם אחד... הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן, שכל קבוע כמחצה על מחצה... היתה אלמת או חרשת או שאמרה איני יודעת למי נבעלתי, או שהיתה קטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול, הרי זו ספק זונה, ואם נשאת לכהן תצא, אלא אם כן היו שני הרובין המצויין אצלה כשרים... (איסורי ביאה פרק יח יג והלאה)
...ומותר להתסכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו וישאנה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות, והרי הוא אומר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". (כתב הראב"ד ז"ל, חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקידושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה... אלמא אין דרך תלמיד חכם בכך)...
אסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה... שמא יבא לידי הרהור, באי זה שימוש אמרו, רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המטה לפניו ומזיגת הכוס... ואין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח.
המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן, אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר, ודבר אסור הוא ומעשה טפשים, שאין קריבין לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאם לבנה והאב לבתו, כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקרוב בשר, וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים, הגדילו... זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה...
נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו, שנאמר "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". אמרו חכמים מה היו עושים, איש נושא איש, ואשה נושאת אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אף על פי שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות, ולא תיאסר אשה לבעלה בזה, וראוי להכותן מכת מרדות. ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן... (שם פרק כא ג והלאה)
ואסור לאדם לבא על אשתו בשוקים וברחובות או בגנות ובפרדסין אלא בבית דירה, שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות, והבועל אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות. (שם יד, וראה שם עוד)
ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שנזקקין זכר לנקבה... וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, אפילו להסתכל בגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, כדי שלא יבא לידי הרהור, מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו... ואסור לעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ד' אמות... מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר "ופקדת נוך ולא תחטא", ואסור להשיא אשה לקטן, שזה כמו זנות... (שם כ וראה שם עוד)
...והנה ראית גודל עונש המיחד לו פנויה לזנות, כי נאמר על זה (ויקרא י"ט) "ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה". הבא על הפנויה פעם דרך מקרה לוקה מכת מרדות מדברי סופרים, מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה, כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה... (שערי תשובה ג צה)
...כי מדין התורה הוא, שאם אנס אדם אשה, מותר היה לישא בתה, אלא שחכמים ז"ל גדרו גדר ואסרו הדבר, ואמרו (יבמות צ"ז) שמי שנאף אשה, אסור לישא אחת משבע הנשים קרובותיה הידועות כל זמן שהזונה קיימת, מפני שהזונה באה לבקר אותן, והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה, ולא עוד אלא אפילו נטען (נחשד) על אשה, הרי זה לא ישא אחת מקרובותיה... אנס אביו או בנו או אחיו אשה או פיתה אותה, הרי זו מותר לישא אותה, שלא נאסרו אלא דרך אישות, ואין כאן אישות, ולא החמירו ז"ל גם כן לעשות גדר לאחר משום זנות קרובו. (אחרי מצוה קצה)
שלא ילבשו הנשים מלבושי האנשים... משרשי המצוה להרחיק מאומתנו הקדושה דבר ערוה וכל ענין וכל צד שיש שיהיה הכשלון באותו דבר מצוי מתוכו... (תצא מצוה תקמב)
שנמנענו לבעול אשה בלא כתובה וקדושין, ועל זה נאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל"... והרמב"ן ז"ל תפס על הרמב"ם בזה, ואמר כי הלאו בזה לבא על אשה שהיא אסורה לבועל בענין שאין קדושין תופסין לו בה... וכמו כן מיסוד הענין הזה הוא שיזהיר הכתוב הבית דין שלא יניחו אשה מופקרת ביניהם, מפני שסופה להבעל לאנשים שהיא ערוה להם... (שם מצוה תקע, וראה שם עוד)
שנצטוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת... משרשי המצוה כי הא-ל ב"ה עלה במחשבה לפניו לברא העולם, וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר, כי הזנות תועבה לפניו, על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנישא אותה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה... ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה... (שם מצוה תקפב)
ואחרי עיניכם הוא הזנות, קלקול המעשים ורדיפת התאוות המותריות ופריצת הגדר בהן... (במדבר יג ב)
וישב העם - בשכנות לעם הזונה... לזנות - שהיא עבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים או קנאים פוגעים בו... (שם כה א)
לפיכך כל מי שיש בו יראת חטא יציל עצמו מרשת זו הטמונה לכל בני אדם המביאה לידי זנות, שהיא קשה מכל העבירות, כי כלם אפשר לו לאדם לעשות לבדו, וזנות אי אפשר לעשותו אלא בשנים, נמצאו שניהם חוטאים ומחטיאים. ולפי שהזנות הוא מהרהורים רעים לפיכך נקרא זמה, מלשון כאשר זמם, והזנות בא מרוע לב, שנאמר (הושע ד') "זנות יין ותירוש יקח לב", וכל העבירות לאחד הנאה ולאחד הפסד, כגון הגונב והרוצח, אבל בזנות שניהם נהנין, לפיכך שניהם נידונין, על כן מי שיירא מיום הדין אל יפסיד עולמו בהנאה זדונית, וכל שכן שבגמר ההנאה מיד יתחרט ויראה ההפסד. (נר א כלל ב חלק ג פרק א)
בא וראה, כמה קשה הזנות, שהאריך הקב"ה לנביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה על הכל חוץ מעל הזנות, כבסנהדרין צ"ג א'... (שם פרק ה)
ולא האנשים בלבד שיש להם ליראה מן החטא תמיד, אלא אפילו הנשים שיש להם בושת יותר בדבר, תפחדנה מלהיות מפותות לדבר עבירה, שכבר מצינו בגדולה שבנשים שהיתה מתלוצצת במה שאמרו ז"ל דעתן של נשים קלה, ונכשלה בדבר, כדגרסינן בפרק קמא דע"ז י"ח ב' אזל רבי מאיר ערק לבבל, וכפירוש הקונטרס שם... (שם פרק ו)
אזהרת נבלות פה שמביא יסורין וכליה לעולם, יליף לה בזוהר סוף פרשת נח, מדכתיב "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", ופירוש מחניך רמ"ח איבריך, מקרב היינו הלב, שהוא באמצע הגוף ששם שכינה שורה, הלכך והיה מחניך קדוש ונקי מכל חטא, ובפרט מזימות, דאלקי ישראל שונא זימה הוא, וזהו לשון ערות דבר, ואפילו דבר נבלה לא יהיה בך, שאם יראה בך מיד ושב מאחריך, שכינה מסתלקת ממנו, ומיד מנדין אותו בשמים בהיכל נוגה ארבעים מלאכים שהם מנדין לכל מוציא מפיו דברי נבלות הפה... וארבעים יום אין תפלתו נשמעת... עד שישוב בתשובה, וכשישן בלילה, נשמתו כיון שהוא בנדוי סותמין בה שערי שמים ואינה עולה, ודוחין אותה בין הקליפות... (מצות לא תעשה מהתורה התלויות בפה ובקנה)
...כי הזנות בכל מקום נקרא ראיה, וראה את ערותה וגו', וכאן דכתיב וירא חם, ראיה זו היתה לגמרי של זנות ונחשב זה שרבעו, וכל זה ידוע מעצם כחו של איש זה שהיה חם זה דבק בערוה ובזנות עד שהראיה שלו בלבד נחשב זנות, ולכך אמר שרבעו... וכן אמרו בפרק חלק כל הרואה בערותו קשתו ננערת, שנאמר עריה תעור קשתך, ופירשנו שרוצה לומר אדם הרואה בערותו נוטל ממנו כח וחוזק האבר, כי ראוי שיהיה האבר הזה במכוסה, לכך גלוי ערוה מבטל הכח... (באר הגולה באר ה ד"ה בפרק בן סורר ומורה)
...כי דבר ערוה הוא ענין גופני שהאדם נוטה אחר הגוף, ולכך כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, כי אין הקדושה רק שהוא נבדל מדברים הגופניים, ויהיה לו מדרגת העליונים שהם קדושים מן הגוף, והזנות הוא מעשה בהמה חמרי וכאשר אתה מוצא פרישה מן הזנות כתיב אצלו לשון קדושה... (נתיב הפרישות פרק א)
...לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה, ופירוש זה כי אין חילוק אצל אשה בין אבר לאבר כלל, רק בשביל שאותו מקום מביא ההרהור ויצר הרע... ואם מסתכל בשביל ההרהור הרי יש לו ההרהור, והוי כאילו מסתכל במקום התורפה...
שאין עבירה של זנות בלא הרהור זנות, והרהור זנות קשה מן המעשה של זנות עצמו, אף כי אי אפשר שיהיה זה בלא זה והעבירה היא מכח שניהם, אך יותר קשה ההרהור מגוף המעשה, ונפקא מינה בהרהור לחוד, גם כן עבירה גדולה... ויש לפרש כמשמעו, דלענין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר, שעל גוף המעשה חייב מיתה, אבל לענין שדבק בתיעוב ובזנות, בזה הרהורי עבירה קשים יותר מעבירה עצמה, מפני כי כח ההרהור יותר קשה... לפי שהוא על ידי המחשבה שהיא שכלית, והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה שהוא מעשה חמרי...
ובדורנו זה שהוא בלא תורה, כאשר בתולה משודכת לבחור מושיבין את שניהם ביחד והבחור מחבק ומנשק הבתולה, והרי הדבר אסור שאין לה קדושין וכתובה ממנו... ויותר מזה בסתם היא נדה ויש בזה לאו מן התורה דלא תקרבו... (שם פרק ב, וראה שם עוד)
...ומפרש בגמרא דכיון שהוא דבק כל כך בזנות נחשב כמו מינות שכאילו נהפך לאיש אחר ואין תשובה מועילה לו עוד כי אם על ידי המיתה. ויש לך לדעת כי בעל חטא רודף אחר דבר שהוא רוח והבאי, וכמו שאמרו ז"ל זמה היא, זו מה היא, כי אין זה רק יצר הרע בלבד ואינו דבר, וכאשר היה אלעזר בן דורדיא דבק בזנות לגמרי אז נעשה דבר שאין בו ממש, כמו שהוא הזנות, שהוא ענין שאין בו ממש... (נתיב התשובה פרק ח)
זנותא וכו', פירוש כי הזנות גורם שאין ברכה בבית כלל, וזה כי כל זנות היא הסרה ונטיה מן הדרך, כי זה לשון סוטה, שהוא נוטה מן הדרך ואשר סר מן הדרך אין מקבל ברכה. והוסיף רב פפא אף תוקפא הוא הסרה מהסדר... ותדע כי הזנות הוא שנוטה אחר הגוף ותאוותיו, והכעס הוא פועל הנפש כאשר יוצא מן השעור על ידי הזנות מצד אחד, ושניהם מסלקים הברכה מן הבית, כי הבית מוכן הוא לברכה שנאמר (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה תוך ביתך ואלו שני דברים נוטים אל ההעדר והקללה, והבן זה מאד. (חידושי אגדות סוטה ג ב)
וכבר אמרנו ענין הזנות שהוא הסרה מן הברכה שהברכה היא קו הישר, ועל זה יבא לשון זנות בכל מקום, "וזנו אחרי אלהיהם" (שמות ל"א), "ונשאו זנותיכם" (במדבר י"ד), וכן הרבה, פירוש לשון זנות שהוא סר מן היושר הראוי, ולפיכך לבסוף יחסר פרנסה כי פרנסת האדם מסודר מן השי"ת על ידי היושר, ודבר זה יובן על פי סתרי החכמה, כי הלב הוא מפרנס האדם והוא באמצע הגוף... ולכך מי שבא על הזונה שהוא הסרה ונטיה מן היושר, לבסוף יבקש ככר לחם ולא ימצא. (שם)
רב ושמואל וכו', פירוש דכולי עלמא היה באמו (של גלית) גודל הזנות והתועבה, ולכך יצא ממנה זרע זה הוא גלית, שבא בגלוי פנים נגד השי"ת, רק אליבא דמר יותר גודל הזנות כאשר ערפו אותה מאחריה, שהוא זנות של כלב שעורפין אותו מאחריו, ולמר כדרכו הוא יותר זנות ותיעוב, ששם הוא דרך זנות, כל דבר שלא דרכו אין זה נחשב כל כך זנות כאשר הזנות כדרכו, ובהא פליגי, למר יותר טומאה כאשר הוא שלא כדרכה דרך כלב, ולמר יותר זנות כאשר הוא כדרכה, שדבר זה זנות ביותר כאשר הוא מקום הערוה, רק שדבר זה זנות יותר כאשר היתה מופקרת לכל ורבוי הזנות הוא יותר... (שם מב א)
וחכמים אומרים כי הזנות והכשפים נטלו את הכל, דבר זה ענין חכמה, כי הזנות הוא יציאה מן הסדר, ולכך כאשר ירצה הכתוב לומר שסרו מן השי"ת אחר אלהי נכר, אמר (דברים ל"א) "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", ודבר זה נתבאר בהרבה מקומות, וכן הכשפים הם יציאה מן הסדר, רק כי הזנות הסרה מן הסדר לצד מיוחד, ובזה כלו הכל שאין כאן דבר עומד בסדר שלו והכל יוצא מן הסדר. (שם מח ב)
ואיכא דאמרי על שתי פתילות בנר אחד, דבר זה היה גורם חתימות הדין, ופירוש אלו שתי לשונות, שהזנות הוא היפך מדתם, כמו שהתבאר, ולכך לפי שתי הלשונות היתה חתימת הגזירה בשביל חטא של זנות, רק ללישנא קמא היתה החתימה בשביל שהיה עומד ומשקה עליהם (הבעל הראשון של האשה). ודבר זה הוא חוץ לטבע ומנהגו של עולם... וכן למאן דאמר שתי פתילות בנר אחד, גם כן דבר זה ערוה חוץ למנהגו של עולם, וכל דבר שהוא כמו זה אשר החטא נמצא מורגש ביותר, אז הגזירה יוצאת לפועל שאין ראוי שיהיה שתי פתילות בנר אחד... ולא אמר בשביל אשת איש, כי שתי פתילות בנר אחד הוא שלא כטבע, ורוצה לומר כי היה בא עליה ובעלה ידע מזה, וזה שתי פתילות בנר אחד, וכל זה שלא טבע והוא שינוי... (חדושי אגדות גטין עח א)
...וגרסינן במסכת דרך ארץ אל תרבה שיחה עם האשה, שכל שיחתה של אשה אינה אלא ניאופין, ותחלת הזנות שיחה עם הנשים, ומתוך השיחה באין אל השחוק, ומתוך השחוק לקלות ראש, ומתוך קלות ראש באין לידי זנות... לפיכך כל מי שיש בידו יראת חטא יציל עצמו מרשת זו הטמונה לכל בני אדם המביאה לאדם לידי הזנות שהיא קשה מכל העבירות, כי כלם אפשר לו לאדם לעשותם לבדו, והזנות אי אפשר לעשותו אלא עם שנים, נמצא שניהם חוטאים ומחטיאים. ואוי להם לאלו שהולכין במחול עם נשים דעוברין על כל אזהרות רז"ל... קל וחומר כשמשים יד ליד ממש ולשם שמחה, כי השטן מרקד, וגם הוא מסתכל בה, וכבר אסרו להסתכל אפילו בבגדי צבעונין שלה, וגם משיח עמה שיחות קלות ראש, ואפילו היא בתולה פנויה, אמר איוב, "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", ובפרט כי רובן הוא נידות, על כן מטמא את עצמו במגע, וטמא טמא יקרא, מחוץ למחנה שכינה יהיה מושבו... (שער האותיות ד"ה ובמסכת אבות)
...ועל שלש תועבות האלה הזהיר השי"ת בקריאת שמע, שציונו לקרוא בכל יום פעמים כדי שנשמור נפשינו מאד בהם, על עוון הזנות הזהיר בהדיא בפרשה שלישית של קריאת שמע, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וגו'... (הלכות תשובה, ד"ה אמר הנביא ירמיה)
הכלל העליון הזיווג הברור הוא בסוד ד"ו פרצופין, וכשמתייחד בקדושה ובצניעות רומז לייחוד העליון וגורם ברכה ושפע מן הברית העליון לשכינה, ועושה שלום מלמעלה למטה, ולא תהיה הקדשה מבנות ישראל, כי אם מתייחד עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבא לפלגש שלמעלה, שהיא הקדשה, ומביא כח הטומאה לעולם... (תורה שבכתב לוחות הברית ד"ה ועתה אבאר)
וירא ה' כי רבה רעת - לפי שחטאו בזנות ואותה תאוה רבה והולכת תמיד ולא ישבע לעולם, כארז"ל אבר קטן באדם משביעו רעב וכו', וכן חטאו בגזל ואוהב חמס וכסף לא ישבע כסף אלא תאותו רבה והולכת תמיד... (בראשית ו ה)
ותטמא הארץ - אם יושביה חטאו הנה הארץ מה פשעה, ונראה שכל זה נמשך מן חטא הקדום, כי אמר ה' תוצא הארץ עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, לפיכך כשחטא האדם נפקדה גם היא על עונה ונתקללה... לפי שעיקר השינוי הוא שרצה ה' שתתן חומר זך ודק בכל הנמצאים, ודבר זה נוגע בכל הנמצאים אשר מן הארץ מוצאם, והיא לא עשתה כן אלא נתנה חומר גס ועב בכולם... וזה גרם לאדם להיות לו תשוקה אל התאוות המוחשות ביותר, ואם היה חומרו זך ונקי לא היה בא בכלל חטא, על כן לא נתקללה האדמה עד שחטא האדם... על כן מצינו שבכל מקום שחטא של גילוי עריות מצוי, אז הקב"ה פוקד עון הארץ כי היא גרמה... (ויקרא יח כה)
הוציאוה ותשרף - הטעם משם דבית דין של שם גזרו על זנות עם האומות כאומרם בע"ז ל"ו, ומשמע אפילו אין שם איסור ערוה אלא האסורה לבני נח ולא האסורה לישראל, אף על פי כן גזרו עליה. ואולי מסורת היתה בידם לגזור גזירות ולהרוג העובר על הגזירה... כי הגזירה היתה על זנות גוי דוקא ואין בה גם כן איסור ערוה כי כלתו מותרת לבן נח... (בראשית לח כד)
לזנות - סתם זנות הוא עכו"ם... (ויקרא כ ה)
קדשה - כרמב"ן שלא יניחו זונות בפרשת דרכים וכדומה. ובספרי אי אתה מוזהר עליו באומות, לפי שהוזהרנו בכותים רק על עבודה זרה... (דברים כג יח)
אל תחלל את בתך - כפי שראינו למעלה חילול הצניעות מקורו באיש, וכפי שנאמר בבת כהן את אביה היא מחללת, כי סטית הבנות היא אשמת האבות. (ויקרא יט כט)
עוד כל ימי הארץ - דזנות בא מבטלה הבא משפע ברכה ורוב בריאת הגוף, אבל מעתה יהי כל ימי הארץ זרע וקציר וגו', וכל זה מביא לידי עבודה ולידי חולאים על ידי שינוי אוירים, ובזה יגיע אשר יום ולילה לא ישבותו - וממילא לא יחטא כל האדם. (בראשית ח כב)
והיא נטמאה - ולשיטת הירושלמי מסכת סוטה נאסרה ממש בדברים מכוערים, ולשיטת ש"ס דילן דשיטת רוב פוסקים שמותרת לבעלה מכל מקום לכולי עלמא היא מגונית בעיניו, שהרי ראוי ומצוה להקפיד, ואם כן רוצה באהבתו אותה להכשירה לו על ידי ידיעתו בברור שלא נבעלה או להיפך... (במדבר ה יד)
ולא יהיה קדש - ...אבל נגד זה לאו לא יהיה קדשה ולא יהיה קדש מיוחד רק בשפחה ועבד משום פריצות בביאה ולא בעובד כוכבים ועובדת כוכבים, והיינו משום שאין בהם הפקרות בביאה כמו עבדים שמרבים זמה... ומשום הכי נקראו קדש וקדשה. (דברים כג יח)
קץ כל בשר וגו', ברש"י כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדרלמוסיא באה לעולם וכו', ואחר כך כי מלאה הארץ חמס, שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, לכאורה היא סתירה. ולפי מה שאמרנו שכל אדם נברא שתהיה לו תשוקה להשי"ת והמשתוקק לזנות שהוא היפוך האלקות כמו שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ג אלקיהם של אלו שונא זמה הוא, הרי הוא גוזל את התשוקה ממקום שראויה להיות, וכן הוא בענין עבודה זרה, שהעולם נברא ליתן כבוד להשי"ת וזה שנותן כבודו לאחר הוא גזל, ובאשר בפנימיות הוא גזל, הוא גורר אחריו עבירת הגזל בפועל, הכל דבר אחד הוא... (נח תרע"ג)
וכן זנות שאינו לשם מצוה לפרות ולרבות נקרא שקר, כמ"ש "ערב לאיש לחם שקר" וכנודע, והוא נמשך מן המוח כידוע, לכך מצד הזה הוא מחשבת הדמיונות שבמוח. ויוסף היה שונא זימה לא היה בעל דמיון רק מכל מקום הרי מלכותו רק לפי שעה שהוא דמיון, וכן כל העולם הזה נקרא עלמא דשקרא ודמיון... וכך שונא זימה בעולם הזה נדמה לאמת, רוצה לומר שכך הוא הראוי להיות ברצון השי"ת, אבל זהו מצד החטא, אבל קודם נאמר "ויהיו וגו' ערומים ולא יתבוששו", וכן נאמר ביעקב "הבה את אשתי" וגו', וכשז"ל אפילו קל שבקלים וכו' אלא וכו', כי קודם החטא וכן לעתיד לבא, וכן יעקב אבינו שמצידו היה התיקון הגמור ואין שליטה לרע כנ"ל ודלכן לא מת כנ"ל, אין שייך כלל לומר שונא זימה, כי אין זימה בעולם כלל, והוא דרגא דדוד המע"ה, ואויביו דברו עליו שבא על אשת איש... (חלק ג דובר צדק עמוד פב)