(ראה גם: אדם-מדות, עבודת ה', עצל)
וככה תאכלו אתו, כיוצאי דרכים, רבי יוסי הגלילי אומר בא הכתוב ללמדנו דרך ארץ מן התורה על יוצאי דרכים שיהיו מזורזים. (בא פרשה ז)
ר' יהודה בן בתירה אומר אין הציווי בכל מקום אלא זירוז, שנאמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, לפי דרכינו למדנו שאין מחזקים אלא המוחזקים ואין מזרזים אלא למזורזים. (נשא בהתחלה)
משלשלין את הפסח בתנור, מאי טעמא, משום דבני חבורה זריזין הן... (שבת כ א)
...ואביי, כהנים זריזין הן אמרינן, בני חבורה זריזין הן לא אמרינן. (עירובין קג א)
תנו רבנן יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד, זריז ונשכר דעביד כולי שבתא ולא עביד במעלי שבתא, זריז ונפסד דעביד כולי שבתא ועביד במעלי שבתא... (פסחים נ ב)
יצתה כת ראשונה וכו', תנא היא (כת שלישית) נקראת כת עצלנית, והא לא סגי דלאו הכי, (הלא מצוה לשחוט בג' כיתות), אפילו הכי איבעי להו לזירוזי נפשייהו... (פסחים סה א)
כוס היה ממלא מדם התערובות... אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בנתקבל בכלי, מנא ידע, כהנים זריזין הן, אי זריזין אמאי משתפיך, אגב זריזותייהו דעבדי משתפיך... (שם)
האומר לבנו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים... אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר... תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים, ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים. (שם פט א)
דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו, מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזים מקדימין למצוות, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו'. (יומא כח ב)
דרבי אבהו רמי, כתיב ותזרני חיל למלחמה, וכתיב המאזרני חיל למלחמה, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם זריתני וזרזתני. (שם מז א)
ואמר רבי גידל אמר רבי מניין שנשבעין לקיים את המצוה, שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך... הא קא משמע לן דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה... (נדרים ח א)
ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין... כיצד, היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך על השקל, והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל, שניהם רוצין בשלשה דינרין. (שם כ ב)
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. (נזיר כג ב)
אמר רבי אלעזר מלמד שהלכה (מרים) בזריזות כעלמה... (סוטה יב ב)
תני דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות... (קדושין כט א)
תנו רבנן הוא ללמד ובנו ללמד, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו... (שם שם ב)
ומה בר בטני, כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן... (סנהדרין ע ב)
ורבנן, אין מזרזין אלא למזורז... (מכות כג א)
מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות... (עבודה זרה כ ב)
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים... (אבות ה כ)
אמר רבי שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה, ולא היה ממתין לה עד שתחשך. (מנחות עב א)
תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וקשה לולד... אחרונים יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז. (נדה לא א)
תני ר"ש בן יוחאי מהו משה משה לשון חיבה לשון זירוז. (שמות פרשה ב יב)
כה תאמר לבית יעקב... דבר אחר למה לנשים תחילה, שהן מזדרזות במצוות. (שם פרשה כח ב)
מיד אמר לאהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח וגו' וכפר עליהם מהרה בדילוג, זרז עצמך, מה אתה עומד ומשתהא הולך מהרה אל העדה... (במדבר פרשה ה ז)
...מיד וישכם (בלעם) ועמד בזריזות הוא בעצמו, א"ל הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו, (בראשית כ"ב) וישכם אברם בבקר ויחבוש את חמורו וגו'. (שם פרשה כ יא)
בשעה שאמר הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ואף על פי שנתבשר בשורת מות לא איחר הדבר אלא נזדרז וישלח אותם משה... (שם פרשה כב ה)
ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות כדי לזרזן במצוות. (פרק יח ה)
"קח מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר" (משלי ח'), שלמה המלך ע"ה הזהיר בכאן את האדם על מדת הזריזות שישתדל ויטרח במוסרי התורה ואל ישתדל ויטרח ברבוי הכסף, לפי שבמוסרי התורה יקנה האדם תועלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, ורבוי הכסף אין בו תועלת אבל יש בו נזקים ומכשולים רבים... ודעת מחרוץ נבחר, טעמו וקחו דעת התורה שהוא מחרוץ נבחר. והזכיר לשון קחו, לומר שיקחו מוסר התורה והמכות בזריזות והשתדלות כמו שלוקח הדבור בידים שהוא מזדרז בו, ולא שיקחם בעצלה וביאוש, כי אם יתעצל בהם אי אפשר שינצל מן העונש... והוא הדין והטעם בענין התפלה אם התפלל ולא כוון את לבו בתפלתו אלא שהוא מחשב בהבלי הזמן בסחורתו וכספו וזהבו, הנה זה חוטא... וכן אלו הניח תפילין ונתעצל ולא נזהר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם אין המצוה שלמה, וכן המצות כלן, והא למדת שהעצל אף בעשותו אחת מן המצות יקרה לו חטא ועון בסבת העצלה... וידוע כי הזריז בעניני התורה והמצות, גם הזריז בתקון מדותיו הנה הוא עולה ממדה למדה וממדרגה למדרגה והולך כל היום לפנים ולא לאחור, והנה העצל בהפך ממנו... (שמות כה א הקדמה)
וירץ לקראתם - כי הזריזות תורה על חשיבות הדבר. (בראשית יח ב)
הזריזות היא מעלה גדולה לתורה ולמצוות, וגם לענין תקנת העולם הזה, והיא מדת הצדיקים, ובדרכי הזריזות מגיעים הצדיקים לעבודת הבורא יתברך. ואמרו רז"ל זריזין מקדימים למצות (פסחים ד')... ומי שעושה מעשיו בזריזות בזה יש הוכחה גדולה שהוא אוהב את בוראו כעבד האוהב את אדוניו ומזרז עצמו לעשות מלאכתו ורצונו, כי הזריזות תלויה בלב האדם, כשהאדם מפנה לבו מכל המחשבות האחרות שיש בו ותופס מחשבה אחת, אז הוא מזדרז בלי ספק. כמו כן עשה אברהם, שהסיר מלבו אהבת בנו ואחז רצון בוראו... ועל כן נזדרז להשכים...
ואתה צריך לדעת, כי מדת הזריזות היא תחלה לכל המדות, כי אין האדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכל ולשתות ולישון ולעשות צרכיו, לכן צריך זריזות ומהירות לחזור לספרו ללמד, ואל יחשב אדם בלבו עוד היום גדול והשנה גדולה... אמר ר' פנחס בן יאיר זריזות מביאה לידי נקיות... בוא וראה כמה גדול כח הזריזות, שמביאה לידי המדות הטובות הללו. לכן יהא אדם זהיר וזריז לכל המצות ולרוץ אל הספר ללמד להשכים ולהעריב.
מדת הזריזות היא תכשיט לכל המדות, והיא מתקנת כולן. ועתה יש להזכיר לך דברים הנוהגים תמיד ודרך בני אדם להתעצל בהם. אם צריך אתה לראות שום דבר בספר, תהא זריז להביא הספר וגם תהא זריז לחפש הענין שתחפץ, ותהיה זריז לילך ולשאל את מי שיודע הדבר. אם יבוא עני לביתך לבקש לחם, אל תאמר לא אוכל לילך ולהביא הלחם, אך תלך בזריזות להביא... וצריך זריזות ביותר שלא ישהה נקביו גדולים וקטנים אפילו רגע אחד, שלא יעבר על "לא תשקצו", גם המשהה נקביו מביא עליו חליים גדולים. וצריך זהירות וזריזות לשמר עצמו בנקיות שיהיו בגדיו נקיים וגופו נקי, לרחץ פי הטבעת אחר שעשה צרכיו... גם צריך זריזות לקום ממטתו ולהעביר תנומה מעפעפיו ולהשכים ללמד תורה. וצריך זריזות לפרש ממחשבותיו הגרועות, כגון הקנאה והשנאה והרהורי נשים... כללו של דבר, יבדק אדם בעצמו איזו עברה הוא רגיל בה, וימהר לעשות גדרים להזהר ולהשמר מאותה עברה. גם יבדק עצמו באיזו מצוה הוא רפוי, יבין תחלה מה גרם לו שהוא רפוי בה...
ויהיה זריז לבקש שלום ולרדף אחריו, שנאמר "בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד), ויהיה זריז לבקש ידיעת התורה וידיעת הבורא יתברך... אף על פי שהזריזות טובה מאד, יזהר שלא ימהר בעבודתו יותר מדי, כי הרוכב במהירות הוא קרוב מאד להכשל, וכן מי שרץ במהירות הוא נופל. ולא יתכן במהירות מעשה מתוקן, אבל במתון יתוקנו הענינים... וכל אלו הענינים צריכים חכמה גדולה, מתי ימהר ומתי יאחר.
ואף על פי שמדת הזריזות טובה מאד, מיהו לא יהא זריז לרדף אחר תאוותיו ולטרח אחר הנאותיו ולרדף אחר מעשים הרעים... (שער הזריזות)
מדת הזריזות היא המדה שצריכה אל עבודת ה', וכמו שאמר במסכת אבות, יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי וכו'. כי העצלה באדם כאשר גופו וטבעו החמרי גוברים על נפשו, ומבטלים פעולות נפשו, ולכך בא החכם להזהיר שיהיה האדם יוצא מכובד ועצלות גופו שגובר עליו. ותחילת כל דבר יש אדם שכבידות טבעו גובר עליו, ולכך אמר תחילה שיהיה עז כנמר, דהיינו שיעורר עצמו לפעול אל עבודת השי"ת, ודבר זה נגד כח המתעורר בלבד. ועוד צריך זריזות כי האדם נחשב גופו וטבעו כבד עליו עד שהנפש כאילו בטל ואינו פועל, לכך אמר שיהיה קל כנשר לקום מעצלותו. ועדיין צריך אל ההליכה עצמה שהיא התנועה אל המעשה, וזה קשה יותר, ולכך אמר רץ כצבי...
ובמדרש... ולפי שנתעצל משה במעשה פעור לא ידע איש את קבורתו, ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וכו'. ביאור זה, כי ישראל חטאו ונטו אחר הזנות שהיא התאוה בגוף, ולכך משה שהיה מלך לישראל וכל אשר מלך יש לו צירוף וחיבור לעמו, ואף על גב שחס ושלום שיהיה שייכות למשה אליהם בחטא הזה, מכל מקום היה גורם זה שיהיה למשה העצלה, שהיא מן הגוף, ולפי שחטאו בגוף ולא היה למשה הזריזות שהיא ההתגברות על הגוף...
והעצלה מורה כי נפשו מוטבעת דבר מה בגוף, ואשר מוטבע בגוף אינו נמצא בפועל, ולפיכך כאשר לא היה זריז בעבודת השי"ת לא נודע קברו, ולא היה נמצא בפועל. וזה כפי שכל זריז הוא שנמצא בפועל ביותר על ידי זריזותו. ולכך אמרו בפרק קמא דברכות אמר רב חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה, אמר אביי לא אמרינן אלא למיפק (לצאת), אבל למיעל כל שכן דרהיטנא (רצים)... וביאור זה כי אל עבודת השי"ת ראוי הזריזות, וכאילו שאין האדם בעל גוף אשר מכביד את האדם ומונע אותו מלעשות... ובפרק קמא דנזיר אמר רבי יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה (מבנות לוט) קדמה ד' דורות למלכות. רוצה לומר כי הזריז ומקדים למצוה אינו בגדר אחד עם שאינו זריז... (נתיב הזריזות פרק ב)
...ויהיה זריז ויקדים את עצמו בסייגים ובשמירה יתירה שלא יבא לידי איסור או איזה מדה ממדות רעות... ויהיה זריז ומקדים להביא עצמו לידי טוב, ויעשה הדבר בזריזות ובשמחה, ועל זה אמר יודא בן תימא הוי גבור כארי וכו', ולא יתן מנוחה רגע אחד שיהיה מקום ליצר הרע להסית ולהדיח. ודעו בני כי מעלת הזריזות היא מידה חשובה, לפי שמתחלת ברייתו של אדם לא נברא אלא להיות זריז במעשיו ובדרכיו, כמו שכתוב "ויהי האדם לנפש חיה", מאי חיה, זריזותא... שכשיש באדם רוח עצלות ועצבות שהוא כח החיצונים מכביד כל אבריו של אדם באופן שאין כח באבריו לקום ממטתו לעמוד לתורה ולתפלה... (שער האותיות אות ז)
אחר הזהירות יבא הזריזות, כי הזהירות סובב על הלא תעשה, וזריזות על העשה, והיינו ((תהלים ל"ד ט"ו) "סור מרע ועשה טוב". וענינו של הזריזות מבואר שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת ענינם... כי צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן ולא תאבדנה ממנו, כי היצר הרע משתדל למנוע ממנו עשיית המצוות, ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהן ולתמוך בהן ישאר ריק מהם בודאי.
ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החומר גס... ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר נגד טבעו ויתגבר ויזדרז... ותראה שהמלאכים נשתבחו במדה הטובה הזאת, שנאמר בהם (תהלים ק"ג) גבורי כח עושי דברו, ואומר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב... ודוד המלך היה משבח על חלקו ואומר, (תהלים קי"ט) "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך". (מסילת ישרים פרק ו)
חלקי הזריזות שתים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ אדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בהעלותה במחשבתו ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשותה, כי כל רגע יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב... על כן הזהירו חז"ל (מכילתא בא י"ז) ושמרתם את המצוות - מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה... כי הזריזות מדת שלימות גדולה אשר טבעו של האדם מונעה ממנו, ומי שמתגבר ותפש בה כל מה שיכול הנה לעתיד יזכה לה באמת.
אך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא, שכיון שאחז במצוה ימהר להשלים אותה ולא להקל מעליו כמי שמתאוה להשליך מעליו משאו, אלא מיראתו פן לא יזכה להשלימה... וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות, אברהם כתיב בו (בראשית י"ח) "ואל הבקר רץ אברהם"... רבקה (בראשית כ"ד) "ותמהר ותער כדה" וגו'. ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו ודאי שלא יתעצל בעשיית מצותיו.
והתבונן עוד שכמו שהזריזות היא תולדת ההתלהטות הפנימית, כן מן הזריזות יוולד ההתלהטות, והיינו כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית, והחשק יתגבר וילך בו. וכבר ידעת שהנרצה ביותר בעבודת הבורא ית"ש הוא חפץ הלב... (שם פרק ז)
האמצעים אשר נקנה בהם הזריזות הם אותם שנקנה בהם הזהירות, אלא שזה בלאוין וזה בעשין, ואמנם מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברוב הטובות שהקב"ה עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, וככל שירבה להתבונן בדברים האלה ירבה להכיר חובה לעצמו אל הא-ל המיטיב לו, ושלא יתעצל מעבודתו... (שם פרק ח)
מפסידי הזריזות הם מגבירי העצלה, והגדול שבהם בקשת המנוחה הגופית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם, כי אדם כזה ודאי תכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול, כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלא טורד... הנה יקשה עליו להשכים בבוקר לבתי כנסיות או לקצר סעודתו מפני תפלת המנחה, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור, כל שכן למהר עצמו לדבר מצוה או תלמוד תורה. ומי שמרגיל עצמו למנהגים האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נעשה לו טבע שני.
ואמנם צריך האדם לדעת, כי לא למנוחה הוא העולם הזה, אלא לעמל ולטורח. ולא ינהג בעצמו אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה על משכיריהם, וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם, אשר אכילתם בחפזון ושינתן ארעי, ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב, ועל זה נאמר (איוב ה') "אדם לעמל יולד", וכשירגיל עצמו על זה הדרך ימצא העבודה קלה עליו.
עוד ממפסידי הזריזות הוא הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו, כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מן הפגעים והחולאים, הוא הענין שאמר שלמה ע"ה (משלי כ"ו) "אמר עצל שחל בדרך ארי בין רחובות". וכבר גינו חז"ל המדה הזאת וייחסוה אל החטאים, דכתיב (ישעיה ל"ג) "פחדו בציון חטאים" וגו'... דע כי יש יראה ויש יראה, יש יראה ראויה ויש יראה שוטה...
והנך רואה כי ראוי לזריזות להיות בהדרגה אחר הזהירות, כי על הרוב לא יהיה האדם זריז אם לא יהיה זהיר בתחילה, כי מי שלא ישים לבו ליזהר במעשיו ולהתבונן בעבודה ובמשפטיה, שזו היא מדת הזהירות, קשה שילבש אהבה וחמדה אליה ויזדרז בתשוקה לפני בוראו, כי הנה עודנו מוטבע טובע בתאוות הגופניות... (שם פרק ט)
תצוה לשון זירוז כמ"ש ז"ל צו הוא זירוז מיד ולדורות, פירוש שכל מעשה שנעשה בזריזות הוא דבר של קיימא, וזהו ואתה תצוה, שיכניס מדת זריזות בלב בני ישראל, כי זריזות מביאה לידי חסידות, ועמלק ימ"ש וזכרו רצה ליקח מדת הזריזות מבני ישראל, דכתיב וחמושים עלו בני ישראל, מזרזין, וקדם עמלק בדרך... ועיקר הזריזות באה על ידי ידי השמחה שאדם זוכר כמה מעשיו מגיעים עד לשמים, והאמת כי ההכנעה היא עצה לזה... (פרשת זכור תרל"ד)
בפסוק והנשיאים הביאו חסר י' על ידי שנתעצלו וכו', והענין להראות כי ביותר צריך מי שהוא במעלה יתירה להחזיק במדת הזריזות, כי זריזות מביאה לידי חסידות, לכן בתחלת העבודה יש לכל אחד הזריזות, אבל בהתרוממות האדם נופל מהזריזות, וזה פחיתות גדול. לכן יכול הפחות ממנו במדריגה להקדים אותו בכח הזריזות כמ"ש "חזית איש מהיר וכו' לפני מלכים יתיצב", לפני ממש, כי הוא מקדים, כמ"ש זריזין מקדימין למצות הוא הנ"ל, שעל ידי הזריזות מקדים למעלה ממדריגתו. (ויקהל תרמ"ב)
...יסוד זה בזריזות אמנם נראה כן גם בכל פרקי הזריזות אשר בספר מסילת ישרים. כן כותב בתחילת פרק ו', וענין הזריזות מבואר שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת הענינים. ומה שמביא שם לענין הזריזות, אמרם ז"ל (ב"ר ע"ו ב') "אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון", אין המובן משום שעל הדרך לההמשחה (של שלמה) נמצאים מעכבים ומקטריגים בעלמא, רק שעל ידי זריזותו, רוצה לומר כאשר רצים במהרה כי אז מדלגים עליהם, לא כן הדבר, אלא שבסוד הזריזות שהוא מסוד של אין עוד מלבדו כמו"ש, אין כלל מציאות של מטריגים ועכובים, ובלי זריזות, בשיהוי והתמהמהות, זה גופא הנה חטא, וזה גופא הנם ההרבה המקטריגים. ועוד מביא שם (בפרק ו') ותראה שהמלאכים נשתבחו במדה הזאת... עד כדי כך הוא סוד הזריזות, מדת שלימות גדולה בעולם הזה, וזוכין בקנין אמת לעתיד לבא, בבחינת החיות רצוא ושוב כמראה הבזק...
כשמבינים כך ענין הזריזות, הנה זריזות ודאי הזכות הכי גדול ליום הדין הבא עלינו לטובה, עד עתה היה זמן נופש להתחזק בבריאות, ועכשיו עלינו לסדר הכנת חודש אלול בין רגע, אסור לשהות אף לא כהרף עין בחיזוק החודש... וכל מיני עכובים ואיחורים הנם הם כלעצמם חטא וקטרוג חלילה ליום הדין... (דעת תורה ה א עמוד קעט)
הגדנו וביארנו יסוד גדול כי ענין המהירות במעשה המצוה אינו כהקדמה בעלמא להמעשה מצד חביבותא וכדומה, מהירות היא תכלית השלמות, כדמצינו זאת הבחינה במלאכים, כמו"ש (יחזקאל א' י"ד) "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", מהירות היא עצם גוף השלמות, מהירות היא נפש בעצם. במסילת ישרים פרק ז'... ואמנם התבונן עוד שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימית, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות, והיינו כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך וכו', וזה דבר שהנסיון יעידהו וכו', כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, "כתנועת אש המהיר" אין זה רק משל, המהירות של אש הלא זה אש, הלא זה חלק ועצם של אש, וככה הוא סוד המהירות באדם "החשק והחפץ" הנה זה מהירות וזהו נפש. כל מעשיהם של צדיקים במהירות, תכלית השלמות במעשה הצדיקים מונחת במהירות שלהם כי בנפשם הם עושים... (שם שם עמוד קפב)