...ורוח של הקדושה, (דהיינו הנוקבא דז"א) נקראת זאת, שהיא סוד הברית, רושם שנמצא תמיד באדם, (דהיינו רושם המילה), וכן זה אלי ואנוהו זה הוא ה', (דהיינו ז"א), דהיינו בלשון יחיד, אבל אלו זכר ונקבה דס"א שהם סמאל ונחש נקראים אלה (בלשון רבים כנ"ל), ועל כן כתוב אלה אלהיך ישראל... (ויחי שעט)
...אלא כך למדנו, ספירה זו שנקראת זאת, (דהיינו המלכות), נקראת אשה, כמש"א לזאת יקרא אשה, ולמה (נקראת כן, משום) כי מאיש לוקחה זאת, מי הוא האיש, הוא אותו שנקרא זה, וזהו איש זכר, (דהיינו ז"א), כמש"א כי זה משה האיש, האיש הזה, הרי שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש, וזאת לוקחה מזה שנקרא זכר... (בא קיב)
ולא קשה שלא כתבו זאת, (דהיינו) החדש הזאת, (כי שם הלבנה הוא זאת), והוא משום כי זה וזאת מתקשרים יחד, ובמקום שיש זכר ונקבה ביחד אין השבח אלא לזכר, (ועל כן אומר החדש הזה ולא זאת), ועל כן אומר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לחדשי השנה ודאי, (ללמד, שסובב על המלכות הנקראת שנה, אלא תלה השבח בזכר)... (שם קנט)
הנביא שהיה מכיר אותה צעק ואמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, דהיינו ששמחים בחלקם, (שהשמח בחלקו הוא עשיר), צעק לקראתם ואמר כה אמר ה' אל יתהלל (החכם וכו'), כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, (דהיינו במלכות הנקראת זאת ולא למעלה ממנה). דוד שהיה יודע אותה אמר, אם תחנה עלי מחנה וגו' בזאת אני בוטח, וירמיה ראה אריכת הגלות וסמאל ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל ברבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', אמר הנביא, זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, (שבשביל שהמלכות הנקראת זאת עמהם בגלות, על כן מצפה לישועה). ואשר לא שת לבו גם לזאת, נאמר עליו וכסיל לא יבין את זאת, וכן כתוב וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, כי כמו שיהודה שמר מה שצוה אותו אביו (כנ"ל) זכה למלוכה, ודוד עלה בשבילה למלוכה שטרח כל ימיו (לתקן) אותה... (תרומה תקפו, ועיין שם עוד)
תא חזי, (כתוב) זאת אשר ללוים, ולא וזאת, משם שמצד הדין הם באים, (דהיינו מצד שמאל ומצד המלכות הנבנית משמאל), ולא מצד הרחמים, (שהוא ז"א, על כן כתוב זאת בלא ו', דהיינו מלכות בלא ז"א). א"ר יהודה הרי כתוב וזאת עשו להם וחיו, (דהיינו זאת עם ו'), וזה נאמר בלוים, ואתה אומר (שהלוים הם בחינת) זאת ולא וזאת. א"ל ודאי כך הוא, (שהם בחינת וזאת), והכתוב מוכיח כי מי שאוחז סם המות אם לא יערב בו סם חיים הרי ימות ודאי, ועל כן כתוב וזאת עשו להם וחיו, (דהיינו שתתחבר זאת שה"ס המלכות הנקראים אילן המות עם ו' שהוא ז"א שהוא עץ החיים). ולא ימותו, משום שסם חיים מעורב עמו, ועל כן וזאת עשו וחיו ולא ימותו, כי וזאת צריך להם ולא זאת, משום זה הכתוב, וזאת התורה (יורה) שהוא ממש ביחוד אחד, ביחוד שלם, דכר ונוקבא בכלל אחד, (שה"ס) ו"ה, לא זאת בלבדה (בלא ו' הוא ה' לבדה בלי ו', דהיינו מלכות בלא ז"א, ועל זה כתוב) זאת חוקת התורה. (חוקת ג)
...תורה, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה... (מזמור קיב)
ובתחבולות עשה מלחמה... רבי יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו, דכתיב בזאת יבא אהרן, זאת זכות התורה, וזאת התורה, זכות המילה זאת בריתי, זכות שבת, אשרי אנוש יעשה זאת, זכות ירושלים, זאת ירושלים, זכות השבטים, וזאת אשר דבר להם אביהם, זכות יהודה, וזאת ליהודה, זכות ישראל, זאת קומתך דמתה לתמר, בזכות התרומה, וזאת התרומה, בזכות המעשרות, ובחנוני נא בזאת, בזכות הקרבנות, בזאת יבא אהרן. (משלי פרק כ, תתקנט)
כי מי נח זאת לי, הם לי מיבעי ליה וכו', אלא אמר הקב"ה מי נח גרמו לי דאתגלי זא"ת בעלמא, זאת אות הברית וכו', את קשתי נתתי בענן וגו', מכאן סימן לחסידים דלא יתגלו ולא יצטרך עלמא להאי זאת, ומאן ניהו ההוא דבעי רחמי על עלמא ואתחזי לאגנא עלוי, כגון ר"ש. (נח)
בא וראה שזה התם אומר מה זאת, ופרעה ועבדיו אמרו מה זאת עשינו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים וגו', וכל אלו נרמזים בענין בריאת האשה מן הצלע, באמרו שם זאת הפעם עצם מעצמי לזא"ת יקרא אשה כי מאיש לקחה זא"ת, וראה והבין ג' פעמים הזכיר זאת, ובהם נרמז סוד מבשר גלות האחרון, ר"ל זא"ת זא"ת זא"ת עולה גלות האחרון. (בא בסוף)
וזאת אשר דבר להם - ...ועל דרך הקבלה מלת זאת היא כנסת ישראל, שכתוב בה (שיר ז') "זאת קומתך דמתה לתמר", והוא התרומה, שנאמר (שמות כ"ה) "וזאת התרומה", והוא הברית, שנאמר (בראשית ט') "זאת אות הברית, והיא התורה, שנאמר "וזאת התורה" שניתנה בשם המיוחד... והנה יעקב השיג המדה הזאת והיא שירדה עמו למצרים, ועל כן אמר הכתוב "וזאת אשר דבר להם אביהם", שהשכין עליו הברכה הזאת... (בראשית מט כח, ועיין שם עוד)
בזאת תדע - ...ועל דרך הקבלה על ידי המדה הנקראת זאת, והיא היד הגדולה. (שמות ז יז)
אף אני אעשה זאת - ...ועל דרך הקבלה מלת אני רמז אל מדת הדין, וכן בכל שאר אני, ומזה אמר הרמב"ן ז"ל כי הוא כאלו הוא הפוך אף אני זאת אעשה לכם, לבאר כי מלת אני היא המדה הנקראת זאת, וזאת ה"א אחרונה מיסרת את האדם בשעת הכעס, ולכך אמר ויספתי ליסרה אתכם בתוספת ה"א, ולא אמר ליסר. וענין ויספתי אתן תוספת במדת הדין שהיא הה"א של ליסרה... (ויקרא כו טז, ועיין שם עוד)
זאת חוקת - הוא ציון הכלל, ובא לפעמים בתחלת המאמר, כמו "זאת תורת העולה"... ולפעמים בא בסוף המאמר...ודעת הספרא שכל מקום שבא הכלל זאת תורת בתחלת המאמר מורה שהיא תורה קבועה לעולמים... והוא הדין במקום שבא זאת תורת בסוף המאמר, שכן אמר בספרי על "זאת תורת הקנאות"... ור' יונתן חולק על זה וס"ל שאינו מלמד בזה דבר רק הוא מצחות הלשון... (שמות יב מג)
זאת תורת העולה - מבואר אצלי שכינוי הרומז, זה זאת אלה ירמוז תמיד לפי חוקי הלשון על דבר קרוב העומד לפני המדבר. וכל מקום שבא במשפטי התורה יפרשוהו חז"ל כי בא לכוונה רק זאת לא זולתה, ויש בכלל זה דרכים רבים, ואחד מנתיבותיה שאם בא עם מלת תורה או חוקה, זאת תורת, זאת חקת, בא למעט את הכלל הנרמז במלת תורה, כי שם תורה מציין שמלמד דבר כללי... כמו זאת תורת העולה, הגם שלא בא בו רק דין אחד של ההקטרה, בכל זאת הוא תורה וכלל גדול מצד שנוהג בכל העולין... שאם עלו (למזבח) לא ירדו... (ויקרא ו ב, וראה שם עוד)
זאת חנוכה, אין מובן הפירוש מה זאת. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פירוש המדרש אחרי, בזאת יבא אהרן, בזאת אני בוטח וכו', כי מלכות שמים נקראת זאת, ע"ש כי היא הכל. כי הנקודה המחיה כל נקראת זאת, והיא החיות שיש בכל דבר. ובחנוכה גם כן רק לברר זה כי הכל מהשי"ת, וכתיב ויעש כן אהרן ופרש"י שלא שינה פירש כן, גם כן כמו זאת, ורמז לדבר כנים אנחנו לא היינו מרגלים, פירוש ההיפוך מהרגילות, והוא התחדשות על ידי שנדבק תמיד בנקודה הפנימיות, וזהו כנים (מכונים) לרצונו ית', ועל זה מבקשים תמיד... וז"ס זאת אשים אל לבי על כן אוחיל, על ידי שיודעים שגם זאת מהשי"ת כנ"ל, וזה ענין חנוכה... (לחנוכה תרל"ה ה)
ובמדרש מי יתן טהור מטמא וכו' לא יחידו של עולם וכו', כי בכל דבר יש נקודה חיות רק שצריך להיות האדם מקושר בנקודה מיוחדת שנקראת זאת. פירש אא"ז מו"ר טעם שמלכות שמים נקראת זאת, משום שכל מה שיש דבר הוה הוא רק מזאת הנקודה, כמ"ש "ומלכותו בכל משלה" וגו', והוא היפוך מ"ש בעגל "אלה אלהיך", שהוא מכוחות הנפרדים, אבל בני ישראל דבוקין בפנימיות חיות השי"ת שהיא נקודה הנ"ל הנקראת זאת, והוא ענין פרה להיות בטל לנקודה הנ"ל... (פרה תרל"א)
ונראה לפרש על פי מה שהגיד הקדוש הרבי רבי בער מראוונא זצללה"ה בפסוק "זאת עולת חודש בחדשו", כי יש שתי הנהגות, הנהגה טבעית והנהגה נסית, ושתיהן נרמזות בתיבת זאת, והנהגה הטבעית נרמזת באות ז' של זאת, שהוא ז' ימי בראשית, בריאת עולם הטבע, וההנהגה הנסית נרמזת באות א' ואות ת' שהן אותיות כל התורה מאל"ף עד תי"ו, ושבכחן משנה את הטבע...
ולפי האמור יתפרש הכתוב "ואל יבוא בכל עת", שהוא מתיחס לעולם הטבע, אל הקודש שהוא קיבוץ כנ"ל, אלא בזאת שהוא קיבוץ הטבע ושלמעלה מהטבע, גם בשנה ונפש, ורומז ליום הכפורים בשנה וכהן גדול בנפש, והאי בזאת היא הקדמה לכל הפרשה, ואם כן שפיר מקביל להא ד"ואל יבוא בכל עת"... (אחרי תרע"ה)
...והוא מה שנאמר "בזאת יבא אהרן אל הקדש"... אך הענין דזאת נקראת מדת מלכות, והיינו דכמו זה הוא התגלות מפורש לעין שמראה באצבע, והתגלות כזה לא יהיה רק לעתיד, כמ"ש (סוף תענית) עתיד הקב"ה וכו' וכל אחד מראה באצבעו וכו' זה ה' קיוינו לו וגו', ובעולם הזה אין התגלות כזה רק בקריעת ים סוף שהיה לפי שעה, כמ"ש (במכילתא וזה"ק ח"ב ס"ד ב') ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, ואז אמרו זה א-לי וגו', אך תיכף נסתלק כמו שכתב בזהר הקדש... וכן בשעת מתן תורה היה התגלות הזה, כמש"נ "פנים בפנים דבר ה' עמכם" וגו', אך אחר כך נתקלקל, ואין עוד התגלות כזה בעולם הזה עד לעתיד, אבל על ידי אמונה יכולים להשיג אור זה שיהיה מפורש, והוא נקרא זאת... ומשום הכי נקרא שבת זאת, כמש"נ "אשרי אנוש יעשה זאת", וכמו שנדרש במ"ר (פרשה זו כ"א) בזאת בזכות שבת וכו', דשבת מעין עולם הבא, א' מס' לעולם הבא, והוא דבשבת הוא מהימנותא שלימתא... ויכולים להשיג על ידי אמונה התגלות מפורש שנקרא זאת, וזה שאמר לו "בזאת יבא אהרן אל הקודש", היינו כשירגיש בלב התגלות אור מפורש שנקרא זאת... (אחרי א)